בקשת מפרק חברה לפטור מאגרת בית משפט

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת מפרק חברה לפטור מאגרת בית משפט: 1. המבקשת, חברה בפירוק, (להלן: "החברה"), הגישה באמצעות המפרק, עו"ד בוחניק (להלן: "המפרק"), תביעה נגד נושאי המשרה ובעלי המניות, בגין פעולות שהתבצעו בחברה עובר לפירוק, ובה עתרה לחייבם בתשלום הסך של 6,110,174 ₪. בד בבד עם הגשת התביעה, הגישה החברה בקשה לפטור אותה מתשלום אגרת משפט, היא הבקשה נשוא החלטתי זו. 2. נגד החברה ניתן ביום 24.9.98 צו פירוק ועו"ד בוחניק מונה כמפרק לחברה. עובר לפירוק, הייתה החברה בהקפאת הליכים ומונו לה נאמנים. הליך ההקפאה לא הסתייע. המשיבים 1 ו- 2, שימשו כמנהלים בחברה עד לפירוקה. לימים, נקלע המשיב 1 להליכי פשיטת רגל, וההליכים כנגדו עוכבו. המשיב 3 היה בעל השליטה בחברה באמצעות חברה בשליטתו, כאשר נטען שהיה שותף בכל הנוגע להתנהלותה. המשיב 4, אחיו של המשיב 3, שימש, כך נטען, כחשב של החברה ונושא משרה בחברה. 3. החברה עסקה בבניית פרויקט למגורים בפתח תקווה, בן שישים וארבע יחידות דיור וזאת בשישה מבנים, כאשר הקרקע נרכשה מבעליה בעסקת קומבינציה (להלן: "הפרויקט"). בנק טפחות העמיד את המימון הדרוש לבנייה, לאחר בדיקה שמאית, ובשים לב להון העצמי שניתן על ידי המשיב 3 או מי מטעמו. בהתאם לתחזית של אומדן המכירות לעומת העלויות, היה הפרויקט אמור להניב תמורה נאותה. 4. לימים, וחרף מכירת הדירות באומדנים שנצפו, לא עמדה החברה בהתחייבויותיה, לא סיימה את הבנייה, הפרויקט נקלע לקשיים, ובאופן שהחברה נותרה חייבת כספים ניכרים לספקים השונים והפרה התחייבויות כלפי הרוכשים. 5. לעמדת המפרק, קריסת החברה נגרמה כתוצאה מפעולות המשיבים בניגוד למתחייב ולמוסכם לפי הסכם הליווי של הפרויקט עם הבנק, שלא בהתאם להסכמי המכר עם הדיירים, ובניגוד למתחייב על פי הדין, ברשלנות ובחוסר תום לב המקים עילות תביעה נגד אלה. המפרק מפרט בכתב התביעה את הפעולות המיוחסות למשיבים אשר הביאו לחדלות הפירעון של החברה: לעמדת המפרק, לא הופקדו כספי התקבולים ממכירת הדירות לחשבון הליווי של הפרויקט, שבו היו המשיבים אמורים להפקידם. זאת ועוד, חלק מהכספים אף לא הועבר לחשבון אחר של הפרויקט המיועד לביצוע התשלומים השונים הדרושים להקמתו, אלא לחשבון שלישי. כך התאפשר בידי המשיבים למשוך כספים שלא כדין, למטרות שאינן לצורכי הפרויקט ובניגוד למוסכם. המפרק מצרף מספר שיקים בעניין התומכים בגרסתו, שיקים של דיירים שהופקדו לחשבון הפתוח במקום לחשבון הליווי, כמו גם שיקים של בנק למשכנתאות של אחד הדיירים שלא הופקד בחשבון לו יועד. הפרה אחרת, לעמדת המפרק, היא תשלום מקופת החברה של תשלומים שוטפים של חברות קשורות, שלא היה מקום להוציאן מקופת החברה. כך שולמו הוצאות של החברות האמורות שיועדו לכיסוי הוצאות משרד, שכר דירה, החזרי הלוואות ועוד. את כל אלה, לא היה מקום למשוך מכספי התקבולים. מוסיף המפרק וטוען כי מחשבון החברה אף בוצעו העברות ישירות של כספים לחברות הקשורות וזאת במיליוני שקלים, וכל זאת שלא כדין. המפרק מצרף אסמכתאות שונות לתמיכה בטענות אלה, כגון כרטיסי הנהלת חשבונות, הוראות בחתימת מי מהמשיבים ועוד. מוסיף המפרק וטוען כי המשיבים הסוו את ההוצאות האמורות בין היתר על ידי רישומים כוזבים והכל על מנת להסתיר את הפעולות שבוצעו על ידם. נושא אחר המיוחס למשיבים הינו נטילת כספי החברה לצרכים אישים של מי מהמשיבים, אשר נרשמו תחת "כיבודים", "כרטיסי אשראי". 6. עילות התביעה מושתתות בין היתר על חיוב המשיבים כנושאי משרה בחברה וכקבוע בסעיפים 373 ו - 374 לפקודת החברות. בנוסף נטען לאחריותם של אלה מכוח דיני הנזיקין, כעוולת תרמית, רשלנות וגרם הפרת חוזה. עוד נטען שיש לחייב את המשיבים גם על בסיס הפרת חובות תום הלב כקבוע בדיני החוזים. המפרק עתר לחייב את המשיבים בסכום חובות החברה, בהתאם להוכחות החוב שהוגשו בסך של 3,964,993 ₪ ובתוספת ריבית בגין סכומים ששילמה החברה בעבור המשיבים או מי מטעמם. בסך הכל הועמד סכום התביעה על סך של 6,110,174.20 ₪, כערכו ליום הגשת התביעה. 7. בית המשפט של הפירוק, נעתר לבקשת המפרק להגשת התביעה לפי סעיפים 373 ו - 374 לפקודת החברות, כפוף לאישור כונס הנכסים הרשמי וכאמור בהחלטת כב' השופט לויט מיום 28.10.98, שניתנה בתיק הפירוק. בהמשך, הורה בית המשפט שלא ניתן יהיה לברר ביסודיות את הטענות במסגרת בקשה לפי הסעיפים האמורים, ולפיכך קבע בהחלטתו מיום 28.2.01, שהבקשה תועבר לתובענה רגילה. בהמשך, ולאחר שהוגשה תביעה בדרך של פסק דין הצהרתי, הוסכם על מחיקתה, הסכמה לה נעתר בית המשפט בהחלטה מיום 21.11.02, ואשר לאחריה, הוגשה ביום 3.12.06, התביעה נשוא בקשה זו. יצוין כי כונס הנכסים הרשמי נתן את הסכמתו להגשת התביעה ובלבד שלא יהיה בכך להטיל על קופתה הוצאות. 8. המפרק טען בבקשה לפטור מאגרה, כי אין בקופת הפירוק כספים בשיעור המספיק לתשלום האגרה, שעלותה 153,000 ₪. לעמדתו כל שנמצא בקופת הפירוק הוא סך של כשמונים אלף ₪ בלבד, שלא יהיה בו כדי לשלם את האגרה ובשים לב להוצאות נוספות. עוד נטען לסיכויים טובים המצדיקים היעתרות לבקשה. 9. המשיבים ובכללם הפרקליטות בשם מדינת ישראל התנגדו לבקשה. בין היתר נטען כי לא ניתן אישור של בית המשפט של הפירוק להגשת התביעה, שכן לא התמלא התנאי שהציב כונס הנכסים הרשמי להגשתה. נטען שהבקשה נדחתה בהחלטה מוקדמת של בית המשפט מחודש פברואר 2007, ולא הוגש עליה ערעור. עוד נטען כי הבקשה לוקה בכך שאין היא מגלה את מצבה הכספי המלא של החברה ואף אינה נתמכת בתצהיר כדין. בהקשר זה טענה הפרקליטות כי לא הומצאו תדפיסי בנק, כרטיסי אשראי, אישורי בנקים וכדומה. בנוסף נטען כי הסכום בקופה יכול להוות תשלום מספק, לפחות למחצית הראשונה של האגרה, ואין לפיכך כל סיבה מדוע לא ישולם. לעמדת המשיבים, היה על המפרק לפנות לנושי החברה על מנת לגייס כספים לצורך מימון האגרה. עוד נטען על ידי המשיבים כי על המפרק היה לנקוט פעולות שונות, בטרם הגשת התביעה כגון גביית כספים המגיעים לה מחייבים שונים, כמו גם להגיש דו"ח סדור, אשר לא הוגש. לגופו נטען כי סיכויי התביעה הם קלושים. לעניין זה טוענים המשיבים שעילות התביעה התיישנו בשים לב למועדים בהם בוצעו לטענת המפרק הפעולות המיוחסות להם. למצער נטען כי התביעה לוקה בשיהוי ניכר. עוד נטען שהתביעה נעדרת תשתית עובדתית ומסד משפטי, בכלל זה נטען שהדיירים ויתרו על תביעות, כי חלק מהמשיבים לא היו נושאי משרה בחברה, ולא היו בעלי מניות בה. המשיבים סבורים שלא ניתן לעשות שימוש בסעיפים 373 ו- 374 אלא רק בהליכים לפי פקודת החברות, כי לא נעשו הפעולות המתחייבות טרם הגשת התביעה כגון הגשת תסקיר, הליכי חקירה ובדיקה ועוד. 10. לאחר דיון בבקשה, ולאור טענות המשיבים, אפשרתי בידי המפרק לפנות לנושים על מנת לגייס את הכספים הדרושים לצורך תשלום האגרה. המפרק הודיע לבית המשפט כי פנה בכתב לכלל הנושים, אך אלה לא שעו לפנייתו. המפרק צירף להודעתו את העתק הפנייה לנושים וכן צירף תצהיר מטעמו התומך בכך. המשיבים הודיעו שאין בהודעת המפרק לרבות הפניות לנושים כדי להיעתר לבקשה לפטור מאגרה, וכאמור בתגובותיהם בכתב ובעל פה. המשיב 2, אשר לא הגיש תגובה לבקשה, המציא לבית המשפט, בשלב מאוחר את עמדתו המצטרפת לזו של יתר המשיבים. 11. בתחילה נטיתי לקבל את הבקשה ולאפשר לחברה בפירוק מתן פטור מאגרה על מנת שיהיה לה את יומה בבית המשפט. עם זאת, לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, שמעתי את דברי באי כוחם, ולאחר שאפשרתי בידי המפרק להשלים את הדרוש לעמוד בתנאי פטור מתשלום אגרה, ויישמתי את ההלכה הפסוקה כמפורט להלן, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. 12. על הבקשה חלות תקנות בית משפט (אגרות), תשס"ז-2007 להלן: "התקנות"), לפי הוראת המעבר הקבועה בסעיף 23 לתקנות. ההלכה הפסוקה מורה כי מבקש פטור מתשלום אגרת בית משפט לשם ניהול הליך משפטי, חייב להוכיח לבית המשפט ולצדדים כי הוא חסר יכולת כלכלית לתשלום האגרה הנדרשת ממנו, וכן עליו להראות כי קיימים סיכויים לקבלת התביעה וכאמור בתקנה 14(ג) לתקנות הקובעת: "הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט פטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה". 13. באשר למבחן הראשון של העדר יכולת כלכלית, על המבקש להתכבד ולהציג את פרטי רכושו והכנסותיו ולפרוס בפני בית המשפט תמונה שלמה ומלאה באשר למצבו הכלכלי, כל זאת במטרה לשכנע בטענתו כי אינו יכול לעמוד בתשלום האגרה. יפים לעניין זה דברי בית המשפט בע"א 229/89, חיים מצא נ' ציפורה מצא ואח', : "בעל דין המבקש ליתן לו פטור מאגרה חייב להוכיח כי חסר יכולת הוא לשלם את האגרה הקבועה. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על בעל הדין המבקש. לצורך כך עליו לפרוש תמונה מלאה על מצבו הכלכלי...בקשה המוגשת בלא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה, ודינה להידחות מטעם זה בלבד." (כן ראה לעניין זה בש"א 6669/94, מגרפטה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, , בש"א 7664/99, סופר נ' סופר, ) זאת ועוד, על מבקש הפטור להוכיח כי אין בבעלותו נכסים היכולים להוות תשתית לגיוס כספים לתשלום האגרה, ואין די בטענה כי אין בידיו כספים זמינים לתשלום. זאת ועוד, על המבקש לשכנע את בית המשפט כי עשה ניסיון לגייס את הכספים הנדרשים בפנייה לגורמים מעוניינים שיסייעו בידו לשאת בנטל תשלום האגרה הנדרשת, בטרם יישען על קופת הציבור שתממן עבורו את ההליכים המשפטיים. בקשה לפטור מאגרה הינה המוצא האחרון אליו פונה מי שנקלע לקושי כלכלי אמיתי המונע ממנו את תשלום האגרה. כוונת המחוקק הייתה למנוע פניה לפטור מתשלום אגרה כאמצעי ראשון בו משתמש המבקש, בטרם יעשה שימוש בכל האמצעים האחרים העומדים לרשותו לשם גיוס הכספים הנדרשים. באשר לחברות המצויות בפירוק, קובעת ההלכה כי יש לפנות ולקבל את עמדת הנושים, שכן הם אמורים להיות מעוניינים בתוצאות התביעה, ככל שיהיה בה כדי להעשיר את קופת הפירוק ובכך להקטין את סכום הנשייה. בצד כל זאת יש להזכיר את זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית וכי אין למנוע אותה מחמת עוניו של בעל דין (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647). זו גם אחת מזכויות היסוד, כאשר יפים בהקשר זה דברי בית המשפט בעניין ע"א 3115/93 ראובן יעקב נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד נ (4), 549: "...דרכו של אדם לבית המשפט לא תיחסם רק משום שאין בידו לעמוד בדרישות הכספיות המופנות כלפי מי שפונה לקבל סעד בבתי המשפט.." 14. חרף אורך הרוח שגילה בית המשפט כלפי המפרק, ומתן הזדמנויות להסדיר את הנדרש, על מנת שהבקשה תעמוד בדרישות ההלכה, לא נעשה הדרוש. מושכלות יסוד לענייננו כי על המפרק חובה לפרוס לפני בית המשפט את המצב הכספי של החברה שבפירוק, דבר שיאפשר לבית המשפט להתרשם נכונה מדלותה והעדר יכולתה של החברה לשאת באגרה. ברי כי אין בעובדה שחברה מצוייה בפירוק כשלעצמה, ראיה מספקת לעניין, שכן לא ניתן לשלול קיומם של נכסים שמוקנים למפרק המאפשרים תשלום האגרה. בנסיבות אלה מצופה היה כי המפרק יציג דו"ח כספי, ולו חלקי בדבר הכספים אשר בקופה, דו"ח שממילא חובה עליו להגיש במסגרת הליך הפירוק. דו"ח זה הינו כלי חשוב המאפשר לבית המשפט כמו גם למשיבים להשתכנע שאכן אין בקופת הפירוק כספים. דא עקא, המפרק לא הציג כל דו"ח ולו חלקי וכל שהמציא המפרק הוא דף חשבון בודד המצביע על סכום של כשמונים אלף ₪ בלבד בקופת הפירוק. המפרק לא נתן כל הסבר מדוע לא הוצג דו"ח כאמור, האם קיים דו"ח, אם לא הכיצד ? קל וחומר הדבר, שעה שקיימות תהיות באשר לשיעור הכספים שאמורים להיות בקופת הפירוק, ואלה אינם. לעניין זה אציין כי לפי נתונים שמסר המפרק בכתבי הטענות בבקשה אמור להיות סכום גדול יותר. כך, לעמדת המפרק בקופה התקבל סך של כ 50,000 ₪ ממכירת כלי רכב של החברה בפירוק אשר לגביו נטען לנשייה מובטחת של מס הכנסה, לפיו מכתב מיום 29.7.98. בנוסף, לפי נספח ה'2' לתגובת המפרק, מכתבו מיום 3.4.00 לבא כוח אחד החייבים, מתבקש בא כוחו של אותו חייב אליו נשלח המכתב, להעביר את הסכום המוסכם בסך של 60,000 ₪ לידי המפרק ולמשוך את השיק לפקודת עו"ד פישלר המייצג את המפרק בתובענה. בנוסף, במסגרת תביעה שהוגשה נגד אחד החייבים לבית משפט השלום בתל אביב יפו (ת.א. 11865/98), התבקש בית המשפט על ידי המפרק, בהסכמת הצד השני, למחוק את התביעה ולהשיב את האגרה, אשר נטען כי סכומה כ 12,500 ₪. הצטברות סכומים אלה, לא כל שכן, בתוספת הפירות שהצטברו במהלך השנים הארוכות שחלפו מאז, אמורים היו להעלות במידה ניכרת על הסכום שלדברי המפרק נמצא בקופת הפירוק. המפרק לא נתן כל הסבר לטענות אלה של המשיבים שהועלו בכתב לפני הדיון וגם לא היה בפיו הסבר בדיון. לפיכך, אין מנוס אלא לקבוע שהמפרק לא פרס לפני בית המשפט תמונה כספית כדבעי שתשקף את מצבה הפיננסי של החברה, לא כל שכן, לא השיב לתהיות אשר עולות באשר לכספים שאמורים להיות בקופתה של החברה. אציין כי המפרק גם לא ידע להשיב לטענת המשיבים לפיה לא הוגש לתיק הפירוק ולו דו"ח אחד מטעם המפרק. טעם נוסף שגם בו יש כדי לדחות את הבקשה הינו העדר פנייה כנדרש לנושים אשר יסכימו לממן את סכום האגרה, ולו בחלקה. למותר לציין כי על המפרק היה מלכתחילה לפנות לנושים וכחובתו לפי ההלכה וראה (בש"א (חי') 3190/01 הרטן מלונאות ונופש בע"מ נ' מדינת ישראל, ). שעה שהתחוור בדיון כי המפרק לא עשה כאמור, נמנעתי מלמחוק את הבקשה חרף עמדת המשיבים, תוך שראיתי לנכון ליתן בידו אורכה לעשות כן. דא עקא, הפניות שנשלחו לנושים אינן עומדות בגדר הנדרש על פי ההלכה. יצוין כי המפרק שלח ביום 29.10.07 מכתב לקוני לכל אחד הנושים, בו ציין כי הוגשה תביעה כספית לבית המשפט אשר התבקש לחייב את מנהלי החברה בחובותיה וכי הוא נדרש על ידי בית המשפט לפנות לנושים לקבל את הסכמתם למימון האגרה. בהינתן שחלף כעשור מאז התרחשות האירועים נשוא התביעה, מצופה היה כי לפנייה של המפרק יצורף העתק כתב התביעה, על מנת לרענן את זיכרונם של הנושים, כמו גם על מנת לאפשר בידם לשקול כדבעי את סיכויי הבקשה ושיוכלו לגבש עמדה עניינית לבקשה. אין להתפלא על כך שבנסיבות אלה, רק נושה אחד טרח להשיב למפרק. לא ניתן לשלול את טענת המשיבים כי בנסיבות אלה ייתכן והיה מקום לקיים פגישה עם הנושים ולהצביע לפניהם על מהות התביעה, סיכוייה וכדומה במיוחד בשים לב לזמן שחלף. המפרק הודיע כאמור שהנושים לא השיבו לפנייתו, ולא נעשה כל מאמץ נוסף על ידו בעניין, פרט לשיחה עם נושה גדול אחד שהודיעו שאין בדעתו לממן את האגרה. לטעמי אין בפעולות שננקטו בעניין כדי לעמוד בדרישות ההלכה לשם גיוס מימון לתשלום האגרה מנושי החברה וכנדרש בהלכה. לעניין זה אפנה לדברי בית המשפט ברע"א 4108/08 חברת הזריחה עבודות אינסטלציה בע"מ נ' מנרב הנדסה ובנין (1983) בע"מ, לא פורסם, , ניתן ב 14/9/08: "אשר לפנייה לנושי החברה בפירוק, לעניין זה לא ניתן להסתפק בטענה בעלמא כי הנושים סירבו לממן את עלויות ההתדיינות. לכל הפחות היה על המבקשת לפרט את הטעמים בגינם הושבה הפנייה ריקם. יש לזכור כי על המבקשת מוטל הנטל להראות מדוע הנושים, שהם הנהנים הפוטנציאליים מפירות ההליך שיזמה, אינם מוכנים להבטיח את הוצאות המשיבה..". (ראה גם רע"א 8970/07 הגות הספר היהודי 1995 בע"מ בפירוק נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ), . עוד אוסיף כי בסעיף 52 לדו"ח הנאמנים שהוגש לבית המשפט בעת הקפאת ההליכים המפרק, החברה היא נושה של מספר חברות בסכומים שונים. בנסיבות אלה, היה על המפרק להודיע את גורל ההליכים שננקטו לשם גביית החובות הנטענים. דא עקא, גם בעניין זה שתק המפרק ולא ידע להבהיר לבית המשפט מה נעשה בעניין, למרות שהדבר הועלה במפורש בתגובת המשיבים. אמנם בדיון טען בא כוח המפרק בשפה רפה כי לא התקבלו כל כספים מאותן חברות, אך ללא כל הסבר ענייני ומשכנע מדוע השינוי בין הנטען בדו"ח הנאמנים לבין האמירה בדיון כי לא התקבלו כספים מאותם חייבים. לא למותר לציין כי לכאורה מצוי בקופת הפירוק סכום שיש בו סיפק לשלם את המחצית הראשונה של האגרה. אמנם, המפרק טען כי לגבי חלקו של סכום זה, שמקורו מימוש מכונית של החברה עליה הוטל עיקול על ידי רשויות המס, קיימת טענה של מס הכנסה בדבר נשייה בדין קדימה, אך טענה זו לא נתמכה בראיות מבוססות כמו גם תמוה בעיני שטענה כאמור לא השכיל המפרק להביא לידי הכרעה בשים לב שחלפו שנים רבות מאז מימוש המכונית ולא ניתן כל הסבר מדוע הדבר לא נעשה על ידו. כפי שהבהרתי בדיון, לא ניתן לשלול שהסכום שבקופה לא יאפשר תשלום ההוצאות הדרושות לניהול התובענה, וייתכן והיה מקום לשקול שלפחות חלקו ייוותר בקופת הפירוק, אך לכך לא הובא כל טיעון וכל פירוט מצד המפרק. לפיכך, סבורני כי המפרק לא עמד בנטל השכנוע לפיו אין בקופה כספים לשלם את האגרה כמו גם לא פעל לגיוס כספים מנושי החברה כמתחייב. למעשה די בטעם זה כדי לדחות את הבקשה. מעבר לדרוש: 15. סיכויי התביעה: מבחן שני ומצטבר שעל המפרק לעמוד בו הוא מבחן סיכויי התביעה. סבורני כי לעניין זה, ניצבת משוכה לפני המפרק שדומני כי לא עמד בה. לעניין זה נקבע בבש"א 1236/91, מאור חיים נ' מדינת ישראל ו-3 אח', : "פטור אינו פועל יוצא של חוסר יכולת כספית בלבד. לצד נימוק זה צריכים להישקל, בכל מקרה, גם מהות התביעה וסיכוייה." אמנם ההלכה נוטה לקולא בעניין זה, כך שבבדיקת סיכויי התביעה, כל שעל בית המשפט לבחון בשלב זה הוא האם קיים סיכוי לכאורה להצלחת התובענה. אין נכנסים בשלב זה לעובי הקורה, ואין עוסקים בקביעת מהימנות או בממצאים עובדתיים. שאלת סיכויי התביעה נלקחת בחשבון, תוך שבית המשפט בוחן האם לצד חסרון הכיס המוצג בבקשה, קיים גם סיכוי ממשי לתביעה או לנימוקי הערעור. אפנה בהקשר זה לב"ש 14/86 פרחאן סלחאת נ' עיריית שכם ואח', פ"ד מ(2) 350: "די להראות שקיים סיכוי כלשהו לזכות בערעור, ואפילו סיכוי קלוש, שנימוקי הערעור אינם מופרכים מעיקרם ואינם מבוססים על אדני שווא." יישום ההלכה על נסיבות המקרה שלפניי, מלמד כי ניצבים קשיים לפתחה של התביעה שיש בהם משום להטיל ספק ניכר בסיכוייה, חרף הרף הנמוך של מבחן סיכויי ההצלחה לצורך הבקשה שלפניי וכמפורט לעיל. על הצלחת התביעה מעיב במיוחד העיתוי המאוחר בהגשתה, שכן האירועים נשוא התביעה אירעו כעשור טרם הגשתה, ולא בכדי מעלים המשיבים טענות התיישנות עילות התביעה כמו גם שיהוי ניכר בהגשתה. אמנם, קדמו להגשת התביעה, הליכים בין הצדדים: בקשה בתיק הפירוק נגד המשיבים לפי סעיפים 373 ו- 374 לפי פקודת החברות, ובהמשך תביעה נגדם לפסק דין הצהרתי שנמחקה, (ת.א. 1636/01), ולא ניתן לשלול כי לפי סעיף 15 לחוק ההתיישנות התשי"ח- 1958, אין להביא במניין ההתיישנות את התקופה בה היו הליכים אלה תלויים ועומדים. לכן לא ניתן לעת עתה לפסוק בוודאות כי התביעה התיישנה. עם זאת, גם בהתעלם מתקופת היותם של אותם הליכים תלויים ועומדים, ההתיישנות היא גבולית. וודאי שקיים שיהוי ניכר ביותר בהגשת התביעה, וללא כל טעם. זאת ועוד, השיהוי מתבטא גם בכך שמאז מחיקת התביעה (ת.א. 1636/01 הנ"ל), בשנת 2002, ועד הגשת התביעה שלפניי חלפו כארבע שנים ולא ניתן כל טעם מדוע נזקק המפרק למשך זמן כה ממושך להמיר את התביעה שהוגשה למתן פסק דין הצהרתי נגד המשיבים לתביעה שלפניי, כאשר עיון בין שני נוסחי כתבי התביעה, מלמד שאין בהן שוני מהותי, בפרט בחלק העובדתי. לא היה בפי בא כוח המפרק כל הסבר לכך (עמוד 4 שורה 14-15). יש באמור כדי להצביע על זניחת התביעה מצד מגישה וליצור בלב המשיבים ציפייה כי התביעה לא תוגש בסופו של דבר. כל זאת מעבר לקשיים הראיתיים שנוצרו כתוצאה מאי הגשת התביעה במועד סביר, וללא טעם ענייני לכך. על מנת שמלאכתי תהיה שלמה, בחנתי את יתר טענות המשיבים באשר לסיכויי התביעה, אך לא ראיתי בהן טעם מספק לקביעה כי התביעה נעדרת סיכוי לצורך הבקשה. אציין כי הטענה שהתביעה נעדרת עילה, אינה מתיישבת עם טענות המפרק ועם האסמכתאות אשר הובאו על ידו ושאת חלקן פרטתי לעיל. מכל מקום, טענה מסוג זה דרושה ליבון וחקירה במסגרת הראיות, ולא ניתן לשלול, לעת עתה, ובזהירות הראויה, כי יתחוור שאכן נעשו פעולות שלא היה מקום להן. גם טענת חלק המשיבים לפיה אין מעמד כלפיהם מחמת שלא היו נושאי משרה של החברה, מקומה בעת הראיות. ספק גם אם יש ממש בטענת המשיבים לפיה לא ניתן אישור של בית המשפט של הפירוק להגשת התביעה. ככל שיש למשיבים מעמד להעלות את הטענה, אזי בית המשפט בהחלטתו מיום 26.10.98 אישר למעשה את הגשתה, כאשר הורה בבש"א 100648/98: "ניתנת סמכות למנהל המיוחד להגיש בקשות לפי סעיפים 373,374 לפקודת החברות, או תביעות מתאימות, וזאת בתנאי שבקשות אלה יוגשו בתאום ובהסכמת הכנ"ר". אמנם מחלוקת בין הצדדים האם ניתן אישור הכנ"ר, כאשר כל אחד מהם מייחס פרשנות שונה לאישור המותנה של הכנ"ר להגשת התביעה, כפוף לכך שלא יושתו הוצאות על קופת הפירוק, ולא הייתי דוחה מטעם זה בלבד את הבקשה ולכל היותר מבקש הבהרה נוספת מצד הכנ"ר במיוחד בשים לב לכך שבדיון נוסף שהתקיים לפני בית המשפט של הפירוק, במעמד הצדדים לרבות נציגת כונס הנכסים הרשמי, לפני כב' השופט לויט, ביום 28.2.01, ניתנה החלטה לפיה הורה בית המשפט, לאחר שעיין בכתבי הטענות, כי לא ניתן יהיה לקיים בירור יסודי לצורך הכרעה בתביעה נגד המשיבים במסגרת הבקשה בתיק הפירוק ולפיכך הורה על העברת הבקשה לפסים של תביעה רגילה. החלטה זו שניתנה כאמור במעמד הצדדים ובכללם, עו"ד מזרחי, נציגת כונס הנכסים הרשמי, אשר לא הביעה כל הסתייגות להגשת התביעה, מלמדת לכאורה שהכנ"ר אינו מתנגד להגשת התביעה. לא ראיתי ממש בטענת המשיבים לפיה תביעה לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות, מוגבלת להליך פירוק. אין לטענה כל יסוד ובסיס, הן משפטי והן תקדימי. אין כל הוראה בפקודת החברות לפיה תביעה על יסוד הסעיפים האמורים יכולה להתנהל רק במסגרת תיק הפירוק. יתרה מכך, קיימת פסיקה ענפה המושתת על עילות לפי סעיפים אלו, שהוגשו שלא במסגרת תיק הפירוק ובאופן בו נקט המפרק שלפניי, (ע"א 610/94 בוכבינדר נ' מפרק בנק צפון אמריקה, פ"ד נז(4), 289). יתרה מכך, הרי בית המשפט הפנה את המפרק להגיש תביעה נפרדת, בין היתר, על יסוד סעיפים אלה, באין חולק. בחנתי את הציטוט מהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים אליה מפנה בא כוח המשיב 3 בסעיף 72 לתגובתו, אך הדברים שנאמרו בהחלטה דנן אינם בעלי המשמעות לה חותר בא כוח המשיב 3 בתגובתו ולא ראיתי בהם קביעה לפיה קיימת הגבלה להגשת תביעה לפי סעיפים 373 ו- 374 רק בהליך הפירוק. אזכיר כי ע"א 610/94 הנ"ל, הינו ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, בתביעה שמושתת בין היתר על סעיפים אלה, שהתנהלה שלא בתיק הפירוק. 16. לאור התוצאה אליה הגעתי, לא ראיתי צורך לדון בטענת המשיבים כי כבר ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה. מכל הטעמים האמורים, דין הבקשה להידחות. התובעת תשלם את האגרה תוך שלושים יום מהיום, שכן אחרת תמחק התובענה. אין צו להוצאות. אגרהמפרק (חברה)אגרת בית משפטפטור מאגרה