גמלה לשמירת הריון עבודה אצל קרוב משפחה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גמלה לשמירת הריון עבודה אצל קרוב משפחה: 1. תביעתה של התובעת לקבלת גימלת שמירת הריון, נדחתה ע"י הנתבע מן הטעם ש"לא נתקיימו יחסי עובד מעביד לפי סעיף 1 לחוק" (מכתב דחייה מיום 30/1/08). כנגד דחייה זו, הגישה התובעת את תביעתה לפנינו. 2. במסגרת כתב ההגנה טען הנתבע כי דחיית תביעתה של התובעת, בדין יסודה וכי התובעת אינה עונה על הגדרת "עובד" שבסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן:"החוק"), לעניין ביטוחה כעובדת שכירה וכי העזרה אותה הגישה לדודה (מר משה תרם - להלן:"הדוד"), הוגשה במסגרת של עזרה משפחתית הדדית ולא כעבודה סדירה שאילולא עשתה אותה התובעת, הייתה נעשית בידי עובד אחר. 3. ביום 28/10/08 התקיים דיון מוקדם, בפני ראש ההרכב, במהלכו מסרה התובעת את הפרטים הבאים: א. אחרי שהיא הפסיקה לעבוד אצל דודה, אף אחד לא החליף אותה. ב. 12 שנים, לפני ההיריון השלישי שלה, היא עבדה ב"קרן קרב". ג. בעבר, יכלה לחתום אבטלה במהלך חודשי החופשה (יולי-אוגוסט) וחופשת פסח, אולם אפשרות זו, כבר לא היתה קיימת, בתקופה הרלוונטית לתביעה. לפיכך ומחמת צורך בפרנסה, היא חיפשה עבודה לחודשי הקיץ, אולם לא מצאה ואז דודה שמע שהיא מחפשת עבודה ואמר לה שהוא צריך מישהי לתקופה מאוד קצרה. ד. לפני גירושי דודה, אשתו היתה איתו בעסק. ה. הדוד ביקש כי התובעת תבוא לענות לטלפונים ולכוון אנשים. ו. בהמשך חודש יולי, פנו אל התובעת מהישוב גן-נר וביקשו ממנה לבוא לעבוד בקייטנה, במשך 10 ימים, היא קיבלה את ההצעה לאחר שדודה הסכים ולאחר שסוכם כי היא תשלים את השעות שהיא מחסירה מהעסק. ז. בתאריך 27/8 או 28/8 עדכנה את דודה שהיא בהריון ושלא תתייצב לעבודה עד אשר יאשר לה הרופא לעשות כן. 4. ביום 3/2/09 התקיימה בתיק ישיבת הוכחות, במהלכה העידה התובעת וכן העיד דודה - מר משה תרם אשר זומן על ידי הנתבע. להלן המסמכים שהוגשו כראיות: א. תלוש חודש יולי 2007 בו נרשם תאריך הדפסה:7/8/2007 - ת/1. ב. תלוש חודש אוגוסט 2007 בו נרשם תאריך הדפסה:10/9/2007 - ת/2. ג. אישור על טיפולי פוריות שעברה התובעת מחודש מאי 2002 ועד לחודש אוגוסט 2007 - ת/3 ד. אישור העסקה מ"מרמנת - תוכנית קרב" - ת/4. ה. מכתב מ"מרמנת - תוכנית קרב", הנושא את התאריך 28/8/08 ושעניינו "יציאה לחופשה ללא תשלום" - ת/5. ו. תקופות הדיווח ושמות מעסיקי התובעת הרשומים במוסד לביטוח לאומי - ת/6. ז. ההודעה שנגבתה מהתובעת, ביום 3/12/07 - נ/1. ח. ההודעה שנגבתה מדוד התובעת, ביום 5/11/07 - נ/2. ט. התביעה לתשלום גמלה לשמירת הריון - נ/3. י. תלושי השכר הנושאים את תאריך ההדפסה 23/10/07 - נ/4. 5. העדויות בישיבת ההוכחות, שהתקיימה, כאמור, ביום 3/2/09, ציינה התובעת כי היא חוזרת על כל מה שאמרה בדיון המוקדם וכן העידה על האופן בו השיגה את תלושי השכר הנושאים תאריך הדפסה שונה מהתלושים שהגישה בעבר לנתבע (עמ' 4 שורות 16-7 לפרוטוקול), בהמשך התייחסה התובעת לנושא זה, גם במענה לשאלות שהפנה אליה ב"כ הנתבע (עמ' 5 שורות 13-6 לפרוטוקול וכן עמ' 8 שורות 34-32 ועמ' 9 שורות 27-1 לפרוטוקול). מאחר ושאלת התאריך בו הודפסו תלושי השכר, אינה נראית לנו כל כך מהותית, החלטנו שלא להתייחס לנושא זה בהרחבה ורק לציין כי בתשובותיה המאוחרות של התובעת, לשאלות שהופנו אליה בענין זה, היא הוסיפה פרטים, שלא ציינה קודם לכן. במענה לשאלה "כמה ימים עבדת בשבוע אצל הדוד" (עמ' 7 שורה 23 לפרוטוקול), השיבה התובעת:"בתחילת חודש יולי, בחודש אוגוסט עבדתי חודשיים בחופש הגדול" (עמ' 7 שורה 24 לפרוטוקול). מאחר ולא היה בתשובתה הנ"ל של התובעת כדי ליתן מענה לשאלה שהופנתה אליה, היא נשאלה מספר שאלות בנושא. מפאת חשיבות הדברים נביאם כלשונם: "ש. כמה ימים עבדת ת. מיום ראשון עד חמישי, בימי שישי עבדתי רק כהשלמות על הימים שעבדתי 10 ימים בקייטנה. לשאלתך עבדתי 5 ימים בשבוע, אבל בגלל הקייטנה אז השלמתי שעות בימי שישי. ש. כמה שעות השלמת ביום שישי ת. עבדתי את כל ימי שישי. ש. בחודש יולי עבדת רק חמישה ימים בשבוע. ת. נכון, אבל השלמתי שעות בימי שישי. ש. בחודש יולי השלמת שעות בימי שישי. ת. כן. אם היה צריך, אז הייתי נשארת. ש. אני לא שאלתי אם היה צריך, אני שואל איך בפועל עבדת. בהתחלה אמרת שבחודש יולי עבדת חמישה ימים, ועכשיו את אומרת שגם בחודש יולי עבדת שישה ימים ת. כעיקרון העבודה היא חמישה ימים בשבוע, למרות שהמשרד פתוח גם בימי שישי. אני כשרון לא רציתי לעבוד בימי שישי, אבל בגלל שלפעמים יצאתי יותר מוקדם אז הייתי מגיעה כדי להשלים את השעות ביום שישי. כדי לסדר את זה. ש. מה זאת אומרת לסדר את זה? ת. כדי להשלים את השעות, ש. אבל הרי לא היה לך שעת הגעה קבועה. ת. היתה לי שעת הגעה קבועה. המשרד נפתח בשעה 08:30 אני הייתי מגיעה בשעה 08:30 או 08:40. בעיקרון הייתי אמורה להגיע בשעה 08:30, אם הייתי מאחרת, לא היה קורה שום דבר" (עמ' 7 שורות 33-25 לפרוטוקול וכן עמ' 12-1). התובעת נשאלה האם היתה זו הפעם הראשונה בה עבדה אצל הדוד (עמ' 10 שורה 17 לפרוטוקול, ותשובתה היתה: "לא. באותה שנה עבדתי אצלו גם בחודשים ינואר עד אפריל. ובמקביל עבדתי גם בבית ספר. פשוט זו שנה שחזרתי חזרה לעבוד בקרב אחרי חופשת הלידה, היו לי מעט מאוד שעות בבית הספר, זה היה תקציב לגבי צופר על המלחמה בצפון שהם קיבלו, אז היו לי מעט שעות, זה לא היתה משכורת שיכולתי להחזיר את עצמי, אז עבדתי גם אצל דוד במקביל, באפריל כשהוסיפו לי שעות בבית ספר, אז היה לי קשה לעשות את שתיהן ביחד, אז הפסקתי את העבודה אצל דוד שלי. כי בכל זאת חינוך זה התחום שלי" (עמ' 10 שורות 23-18 לפרוטוקול). מאחר ומידע זה לא מסרה התובעת לחוקר הנתבע, היא נשאלה למה לא עשתה כן ותשובתה היתה:"עד כמה שאני זוכרת כן סיפרתי לו. לא פירטתי כי הוא לא שאל אותי" (עמ' 10 שורה 24 לפרוטוקול). בנקודה זו נציין כי באף מסמך שהגישה התובעת לנתבע היא לא רשמה את תקופת עבודתה הקודמת אצל דודה (עמ' 11 שורות 31-16 לפרוטוקול). התובעת נשאלה:"מה היתה עבודתך אצל הדוד חוץ מטלפונים?" (עמ' 12 שורה 13 לפרוטוקול) ותשובתה היתה:"עניתי לטלפונים, רשמתי הודעות, ניקיתי פה ושם את המשרד" (עמ' 12 שורה 14 לפרוטוקול). בהמשך ציינה התובעת כי הניקיון לא היה על בסיס יומיומי (עמ' 12 שורה 16 לפרוטוקול). התובעת התבקשה לציין את מספר הטלפון של המשרד של דודה, אך לא זכרה אותו (עמ' 12 שורה 18 לפרוטוקול). התובעת התבקשה לציין "כמה הודעות וטלפונים ביום קיבלת בממוצע" (עמ' 12 שורה 19 לפרוטוקול) והתשובה, אותה בחרה לתת ואשר לא היה בה כדי להשיב לשאלה, היתה:"היו שעות שלא קיבלתי טלפונים, והיתה שעה שקיבלתי כמה טלפונים. בגדול לא נתתי מענה להצעות מחיר" (עמ' 12 שורות 21-20 לפרוטוקול). התובעת השיבה בחיוב עת נשאלה האם יש לדודה פלאפון (עמ' 12 שורות 23-22 לפרוטוקול) וכן ציינה: "התפקיד שלי היה לענות לטלפונים. אם מישהו נכנס למשרד לכוון אותו. הרבה פעמים... יש מכונה של מדבקות שזה בא מהמחשב כדי להכין את השלטים צריך לקלף את המדבקות ואז מניחים עליו דף מיוחד, כמו פרגמנט, זה השלב הראשוני להכנת השלט, מפה זה מונח על הפחים, אז כששעמם לי עשיתי גם את הפעולה הזאת" (עמ' 12 שורות 27-24 לפרוטוקול). התובעת לא ידעה מה היה שמו של העובד הנוסף, מעבר לאחיה, שעבד אצל דודה (עמ' 13 שורות 9-5 לפרוטוקול). התובעת לא היתה מסוגלת לספק שם של לקוח אחד שהתקשר למשרד, בזמן שהיא עבדה (עמ' 13 שורות 12-11 לפרוטוקול). עד הנתבע - הדוד עד הנתבע הודה כי חתם על ההודעה שנגבתה ממנו (נ/2). מעיון ב-נ/2 עולה, כי הדוד מסר לחוקר, את הפרטים הבאים: א. במשך כל שנות פעילות העסק שלו ועד לגירושיו, היתה זו אשתו שעזרה לו בעסק:"...היא לא קיבלה ממני שכר רק עזרה, אישה עוזרת" (עמ' 1 שורות 10-8 ל-נ/2). ב. הוא העסיק את התובעת, אחייניתו "בחודשים 7/07+8/07, בחודשיים האלה היא באה ועזרה לי מס' שעות במענה לטלפונים ופה ושם הייתה מדביקה מדבקות" (עמ' 1 שורות 14-12 לפרוטוקול) ג. התובעת עבדה "בשעות הבוקר משעה 08:15..בבוקר עד 13:00 או 14:00...היא היתה זקוקה לכסף ולטיפולים לכן העסקתי אותה..." (עמ' 1 שורות 20-16 ל-נ/2) ד. במענה לשאלה האם לפני התובעת הוא העסיק אחרת (עמ' 2 שורה 2 ל-נ/2), הוא השיב:"העובד שלי היה עונה לטלפונים או הילד שלי היה בא, בן 16 בערך ולפעמים, לעיתים רחוקות ולפי מצבי הרוח שלה, היתה באה ועוזרת" (עמ' 2 שורות 5-3 ל-נ/2). ה. לבנו ולגרושתו, לא שילם הדוד שכר (עמ' 2 שורות 8-6 לפרוטוקול). ו. אחרי שהתובעת סיימה לעבוד, אף אחד לא החליף אותה (עמ' 2 שורות 15-13 ל-נ/2). ז. את השכר הוא שילם לתובעת, לפי שעות, לפי שכר מינימום (עמ' 3 שורות 7-6 ל-נ/2). ח. למעשה לא היתה כל הצדקה להעסיק פקידה בעסק (עמ' 3 שורות 14-8 לפרוטוקול). במענה לשאלת התובעת - "אתה יכול לפרט בפני בית הדין באיזה חודשים עבדתי אצלך?", השיב הדוד: "בחודשים ינואר עד אפריל 2007 אחרי העבודה שהיית באה מבית הספר ואחר כך עבדת בחודשים יולי ואוגוסט, כשמתוך יולי 10 ימים נעדרת". במענה לשאלת התובעת - "עבדתי 10 ימים פחות ושילמת לי אותו דבר גם בחודש יולי וגם בחודש אוגוסט, למה?" השיב הדוד - "כי לא חשבתי שיזיק לי לשלם לך יותר כי ידעתי שתשלימי לי את זה אולי בעתיד. לא היתה פה שום כוונה" (עמ' 14 שורות 25-24 לפרוטוקול). במענה לשאלות ב"כ הנתבע התברר כי הדוד לא ידע להשיב תשובה ברורה לשאלה האם שכרה של התובעת היה גלובלי או לא (עמ' 15 שורות 25-22 לפרוטוקול), לא ידע להגיד כמה ימי שישי עבדה אצלו התובעת (עמ' 15 שורה 30-29 לפרוטוקול), לא ידע להשיב כיצד יצא שהשכר של חודשים יולי ואוגוסט יצא אותו דבר, מעבר לכך שציין כי:"לא התעסקתי איתה בקטנות" (עמ' 15 שורות 31-29 לפרוטוקול). נ/1 נקדים ונציין כי התובעת הודתה כי חתימתה היא המתנוססת על ההודעה שנגבתה ממנה. מעיון ב-נ/1, למדנו על הפרטים שמסרה התובעת לחוקר, כדלקמן: א. בקיץ הרלוונטי - חודש יולי 2007, עבדה התובעת 10 ימים בקייטנה שהתקיימה בישוב גן-נר (עמ' 2 שורות 3 ל-נ/1). ב. דודה שילם לה את שכרה במזומן, סכום של 3,100 ₪ לחודש (עמ' 2 שורה 10 ל-נ/1). ג. בימים בהם עבדה בקייטנה היתה מגיעה לעסק של דודה ישר מהקייטנה ועבדה כשעתיים שלוש (עמ' 2 שורות 15-13 ל-נ/1), "משעה 13:30 עד השעה 15:00, 16:00" (עמ' 3 שורה 6 ל-נ/1). ד. הסיבה לכך שלמרות שבחודש יולי עבדה פחות מחודש אוגוסט ובכל זאת קיבלה שכר זהה היתה:"המעסיק הוא הדוד והוא ידע שאני צריכה כסף לטיפולים ואני השלמתי גם בימי שישי והוא לא ייחס חשיבות ל-10 ימים" (עמ' 3 שורות 15-14 ל-נ/1). ה. איש לא החליף את התובעת כשסיימה לעבוד אצל הדוד (עמ' 4 שורה 13 ל-נ/1). ו. התובעת לא יכלה לציין שמות קליינטים שהתקשרו לעסק (עמ' 5 שורות 5-3 ל-נ/1). ז. במהלך עבודתה של התובעת אצל הדוד, היא היתה "עונה לטלפונים בלבד אני הייתי רושמת הודעות על פתקים שנתתי לו ומה הוא עשה איתם אני לא יודעת" (עמ' 5 שורות 6-5 ל-נ/1). 6. המסגרת הנורמטיבית סעיף 1 לחוק, מגדיר "עובד" כדלקמן: "עובד - לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד; לעניין זה , "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד , נכד, אח או אחות". יש לציין כי מעסיקה הנטען של התובעת הוא דודה וככזה, אין הוא נכלל בהגדרת "עובד בן משפחה" על פי סעיף 1 לחוק. לכן, נדרש שיתקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, על מנת להכיר בתקופה שבמחלוקת כתקופת אכשרה. במקרה שלפנינו אין מדובר ב"בן משפחה" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק. את מערכת היחסים יש לבחון בהתאם למבחן המעורב המקובל בפסיקת בתי הדין לעבודה, אשר במרכזו עומד מבחן ההשתלבות (ס' אדלר, "היקף תחולת משפט העבודה - מכפיפות לתכלית", ספר גולדברג (תשס"א) 17), ותוך התאמתו לתכלית החקיקתית הרלוונטית (דנג"צ 4601/95 סרוסי נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נב (4) 817). במקביל לכך, ובהתחשב ביחסי הקרבה המשפחתית (גם אם אינה מגיעה להגדרת "בן משפחה"), יש לבחון את היחסים בקפידת יתר. כפי שקבע כב' בית הדין הארצי: "אין חולקין שקרבה משפחתית - ולו קרבה שבין הורים לבנים - אין בה, לכשעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד-מעביד. אין חולקין גם, שהמניע לבחירת העובד, בין כמניע עיקרי ובין כמניע משני, אינו קובע לעניין קיום או העדר קיום יחסי עובד-מעביד. הקובע הוא מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה. קביעת המהות הנ"ל היא שאלה מעורבת של עובדה וחוק. כאשר הצדדים הם קרובי משפחה, יש מקום לבחון בקפידת-יתר את טיב היחסים שנוצרו: יחסים וולונטריים, התנדבותיים, או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות העבודה, שכר ריאלי או 'סמלי', וכד'" (דב"ע לג/0-108 המוסד לביטוח לאומי - שרה כץ, פד"ע ה 31, 36-35; ראה גם דב"ע נג/0-78 חוה פייגלשטוק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 283, 286; דב"ע נה/295-0 המוסד לביטוח לאומי - רחל אזולאי, עבודה ארצי כרך כט (2) 266)". 7. מסגרת שעות העבודה כפי שראינו לעיל, התובעת התקשתה להשיב על השאלה הפשוטה - כמה ימים עבדה בשבוע, דבר זה, בוודאי שלא פעל לטובתה. התובעת העידה כי בימי שישי נהגה להשלים את השעות שהחסירה בשל עבודתה בקייטנה, אולם מעיון ב-נ/1, למדנו כי בתחילה ציינה התובעת כי עבדה אצל הדוד רק שעתיים - שלוש, בימים בהם עבדה בקייטנה, ורק בהמשך חקירתה, ציינה את נושא השלמת השעות בימי שישי - גם עובדה זו לא פעלה לטובתה. 8. אופן התשלום הן התובעת והן דודה, ציינו, באוזני החוקר כי השכר שולם במזומן, אולם מעבר לאמירות אלו, לא הביאה התובעת שום אסמכתא להוכחת טענתה לקבלת שכר כלשהו. בכל הקשור לתלושי השכר - ב"כ הנתבע, טען להבדל בין תאריך ההדפסה המופיע על תלושי השכר שהגישה התובעת במצורף לתביעתה לבין תלושי השכר שהגישה בישיבת ההוכחות (ת/1+ת/2), ומאחר וכפי שציינו, איננו רואים בשאלת מועד הדפסת התלושים כגורם בעל משקל מכריע, לא נתייחס לענין זה. יחד עם זאת, נציין, כי לא יכולנו להתעלם מהעובדה שהדוד לא ידע להסביר מדוע לא הפחית משכרה של התובעת, בחודש יולי - "כי לא חשבתי שיזיק לי לשלם לך יותר כי ידעתי שתשלימי לי את זה אולי בעתיד. לא היתה פה שום כונה" (עמ' 14 שורות 25-24 לפרוטוקול) וכן:"אני לא יודע. לא התעסקתי איתה בקטנות" (עמ' 15 שורה 32 לפרוטוקול) וכן מהעובדה שנפלו סתירות בין טענותיו של הדוד לתשלום שכר גלובלי (עמ' 15 שורה 23 לפרוטוקול) לתשלום "לפי מס' שעות לפי שכר מינימום" (עמ' 3 שורה 6 לנ/2) ל:"אני לא זוכר בדיוק, אבל אני יכול להביא, יש הכל אצל מנהל החשבונות" (עמ' 15 שורה 25 לפרוטוקול). הסתירות בין הגרסאות השונות שמסר הדוד, באשר לבסיס חישוב השכר של התובעת וכן חוסר יכולתו ליתן מענה הולם לשאלה מדוע שילם לתובעת אותו שכר בשני חודשי עבודתה, החלישו עד מאוד את טענתה של התובעת לקיום יחסי עובד-מעביד, בינה לבין דודה. 9. אופי עבודת התובעת התובעת טענה, כאמור, כי עיקר עבודתה היה לענות לטלפונים ולקבל הודעות עבור הדוד. התובעת אמנם ציינה גם "ניקיתי פה ושם את המשרד" (עמ' 12 שורה 14 לפרוטוקול) אך כפי שהתברר מהמשך עדותה, לא היה מדובר בתפקיד אותו ביצעה על בסיס יומיומי וכפי שאף התברר, נושא העזרה בניקיון בוצע על ידי התובעת גם בעבר "..זה נדיר מאוד. וזה לא היה כעובדת" (עמ' 13 שורות 16-15 לפרוטוקול). התובעת גם העידה כי "כששיעמם" לה היא ביצעה את השלב הראשון של הכנת השלטים (עמ' 12 שורות 27-24 לפרוטוקול), אך כפי שחזרה וציינה התפקיד שלה היה "לענות לטלפונים". הנתבע הפנה את תשומת הלב לכך שלדודה של התובעת היה פלאפון - דבר המחליש את נחיצותה של עובדת שכל תפקידה לרשום הודעות. מעבר לטעם שמצאנו בטענת הנתבע לענין קיומו של מכשיר פלאפון אצל הדוד, הרי שגם העובדה שהתובעת לא היתה מסוגלת לומר את מספר הטלפון של עסקו של הדוד וכן לנוכח העובדה שלא היתה מסוגלת לציין ולו לקוח אחד שפנה אליה במהלך תקופת עבודתה, הנטענת, אצל הדוד, החלישו עד מאוד את טענתה לקיומם של יחסי עובד מעביד בינה לבין דודה שכן התובעת, למעשה, לא הצליחה להוכיח כי עבדה בפועל, אצל דודה כשגם העובדה שלא היתה מסוגלת לציין את שמו של העובד האחר שעבד אצל דודה, מעבר לאחיה, החלישה את טענתה. 10. קיומו של מחליף אין חולק כי עם סיום עבודתה של התובעת אצל הדוד, לא הביא האחרון מחליף או מחליפה. מדובר באלמנט אשר על פי הפסיקה, יש לייחס לו משקל, עת דנים בשאלה האם בין קרובי משפחה התקיימו יחסי עובד-מעביד, אם לאו. בנוסף, לא ניתן להתעלם מהעבודה שהתובעת לא הצליחה להוכיח כי היא החליפה עובד כלשהו, שהרי, למרות שגם שהתובעת וגם דודה, העידו ו/או ציינו באוזני החוקר, כי בעבר היתה זו גרושתו של הדוד שסייע לו בעסק (הדוד הזכיר גם את בנו), הרי שהתובעת לא הוכיחה שערב כניסתה לעבודה, עדיין עבדה שם גרושתו של הדוד, וגם בכך יש כדי להחליש את טענתה כי היא אכן עבדה, כעובדת, מן המנין, אצל דודה. לסיום נקודה זו נציין, כי מעבר לאמור לעיל מצאנו גם בדברים שמסר הדוד לחוקר המל"ל, כדי להחליש את טענת התובעת לקיומם של יחסי עובד מעביד בינה לבין הדוד. ונבהיר - הדוד נשאל:"לפי הערכתך האם אתה היית בעבודה צריך להעסיק את שרון? או להעסיק פקידה" (עמ' 3 שורות 9-8 ל-נ/2). ותשובתו היתה:"לפי הערכתי אני לא הייתי צריך להעסיק פקידה אבל הייתי מוכן לקבל את עזרתה של שרון כי מצבה הכלכלי היה קשה והיא צריכה הרבה כסף לטיפולים ומי כמך יודע מה זה משפחה, זו בת אחותי.." (עמ' 3 שורות 14-10 ל-נ/2). 11. עבודת התובעת אצל הדוד בחודשים פברואר עד אפריל 2007 - האמנם? איננו מוצאים כי יש טעם לדון בשאלה הנ"ל בהרחבה, יחד עם זאת מצאנו כי העובדה שרק בישיבת ההוכחות "נזכרה" התובעת לציין את עבודתה אצל הדוד גם בחודשים הנ"ל, כשקודם לכן לא אוזכר ענין זה באף מקום, גם לא במהלך חקירתה של התובעת אצל חוקר הנתבע וגם לא במהלך חקירתו של הדוד אצל החוקר, יש בה גם כדי להטיל ספק גדול ביותר באשר לשאלה האמנם עבדה התובעת אצל הדוד בחודשים הנ"ל ויש בה גם כדי להעיב על טענתה כאילו עבדה אצלו בחודשים יולי ואוגוסט 2007, הם החודשים הרלוונטיים לתביעה. 12. לסיכום לנוכח כל האמור לעיל, בשים לב לראיות שהונחו לפנינו ובשים לב לסיכומי ב"כ הנתבע (עמ' 17 שורות 30-19 לפרוטוקול) וחרף טענות התובעת, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת לא ביצעה עבודה סדירה עבור העסק של דודה, שאילולא היא, היה עובד אחר מבצעה. התובעת לא הוכיחה כי קיבלה שכר עבודה, כי היתה נחוצה לעסקו של הדוד וכי אכן עבדה שם. אנו סבורים שכל עזרה שהגישה התובעת לדוד, היתה, לכל היותר, בגדר "עזרה משפחתית" ולא במסגרת יחסי עובד - מעביד. 13. סוף דבר מאחר וקבענו כי התובעת לא הצליחה להוכיח קיומם של יחסי עובד-מעביד בינה לבין דודה, הרינו קובעים כי בדין דחה הנתבע את תביעתה של התובעת לגמלת שמירת הריון. אשר על כן הרינו דוחים את התביעה. 14. מאחר ומדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 15. כל אחד מהצדדים רשאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. חוק עבודת נשיםשמירת הריוןגמלה לשמירת הריוןהריון