קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי טיפול ארגוני התאחדות התעשיינים:   1. התביעה שבפני עניינה עתירתה של התובעת כנגד הנתבע לתשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי על פי סעיף 33ז' לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957 (להלן: "החוק") ותקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי לארגון מעבידים) התשל"ז - 1977 (להלן: "התקנות").   2. התובעת הינה ארגון מעסיקים החבר בלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים.   הנתבע הינו בעליו של עסק בשם "כיפות לוין".   טענות הצדדים   3. התובעת טוענת כי למיטב ידיעתה עסקו של הנתבע עוסק בתחום הטקסטיל ו/או הרקמה והוא העסיק בתקופה הרלוונטית לתביעה 20 עובדים או פחות.   התובעת הינה צד להסכמים קיבוציים כלליים שהורחבו בצווי הרחבה וביניהם: הסכמים קיבוציים כלליים וצווי הרחבה בדבר תוספת יוקר ו/או שכר מינימום, הסכמים קיבוציים כלליים וצווי הרחבה המסדירים את שכר העבודה והסכמים קיבוציים כלליים וצווי הרחבה לרבות צו רחבה בתחום הטקסטיל ו/או רקמה. לטענת התובעת, ההסכמים והצווים הנ"ל חלים על הנתבע.   בהתאם לתקנות 1(ג) ו-4 לתקנות פנתה התובעת לנתבע בדרישה לתשלום ולמסירת פרטים לשנים 2000-2006.   התובעת עותרת לחיוב הנתבע בתשלום דמי טיפול בסך 16,380 ש"ח בגין השנים 2000-2006 ולחילופין, לתשלום של עד מחצית ממקסימום דמי החבר המגיעים לה בגין השנים 2000-2006 ובנוסף ולחילופין, לחיובו בהמצאת הפרטים הנדרשים על פי התקנות, מאושרים על ידי רו"ח או עו"ד: מספר העובדים בכל אחת מהשנים 2000-2006 וסך כל שכר העבודה ממנו מגיעים דמי ביטוח לאומי ששילמם הנתבע לעובדיו בשנים 2000-2006. 4. הנתבע טוען כי עיקר עיסוקו של העסק שבבעלותו הוא בשיווק של תשמישי קדושה כמו כיפות, ציציות, נרתיקים לטלית ותפילין המיוצרים על ידי אחרים ו/או מיובאים על ידו מחו"ל.   בנוסף טוען הנתבע כי ההסכמים הקיבוציים אשר התובעת הנה צד להם וצווי ההרחבה מכוחם, כמו גם סעיפי החוק והתקנות המצויינים בכתב התביעה אינם חלים עליו, בשל סיווגו כמשווק ויבואן, ומשכך, לטענתו, התובעת אינה זכאית לקבל ממנו דמי טיפול ארגוני מקצועי.   תצהירים ועדויות   5. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר דוד פסו, המשמש כממונה על הגביה בתובעת. מטעם הנתבע הוגש תצהיר עדותו הראשית. העד מטעם התובעת והנתבע נחקרו על תצהיריהם בדיון ההוכחות שהתקיים בפני.   דיון והכרעה   6. בהתאם לסע' 33 ז' לחוק, רשאי ארגון מעבידים החתום על הסכם קיבוצי כללי שהורחב בצו הרחבה, לגבות ממעסיק שחל עליו צו ההרחבה, דמי טיפול ארגוני-מקצועי בהתאם לקבוע בתקנות. וכך קובע סעיף 33 ז' (א) לחוק:   "שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מעביד שחל עליו צו הרחבה לשלם דמי טיפול ארגוני - מקצועי לאירגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי שהורחב, הכל בשיעור ובתנאים שנקבעו כאמור."   ההסכם הקיבוצי הרלוונטי בענייננו הינו הסכם קיבוצי כללי - מלאכה ותעשיה זעירה, אשר נחתם ביום 8.3.79 ומספרו 7013/79 ואשר מסדיר את שכר העבודה. הסכם קיבוצי זה הורחב בצו הרחבה בענפי המלאכה והתעשיה הזעירה אשר הוחל בין יתר על ענף הטכסטיל (ס"ק 1 לתוספת השניה) רוקמים (ס"ק 33 לתוספת השניה) ותפרים (ס"ק 35 לתוספת השניה). 7. על פי צו ההרחבה הורחבו תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי, "על כל העובדים והמעבידים בישראל המעסיקים לא יותר מ-20 עובדים בענפי המלאכה והתעשייה הזעירה המפורטים בתוספת השניה...". אין חולק כי הנתבע העסיק פחות מ- 20 עובדים בתקופה הרלוונטית לתביעה (ר' עמ' 8 לפרוטוקול מיום 20.4.09, ש' 1-2).   8. נטל ההוכחה בדבר תחולת צו הרחבה, מוטל על הטוען לכך ובענייננו, התובעת. הלכה היא כי לבחינת השאלה אם צו ההרחבה חל על משלח יד או ענף, ניתן ורצוי להיזקק לסיווג האחיד של משלחי יד, שנקבע ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: "הסיווג האחיד") המשמש כראיה משמעותית לצורך הסיווג (ר' דב"ע לו/5-6 מבטחים בע"מ נ' מרדכי סקילי פד"ע ח 321) וכן על הסיווג בתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) התשי"ד - 1954 (דב"ע תשן/7-1 אליקים הדי נ' אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ פד"ע כג 45 (להלן: "עניין אוריינט קולור").   המבחן לסיווג הענפי של המעביד הינו עיקר עיסוקו ופעילותו של המעביד (ר' דב"ע נג/125-3 אלכס שרר נ' רהיטי דימור בע"מ פד"ע כז 158). 9. הנתבע הגדיר את עסקו כעסק "שעיקר עיסוקו בשיווק של תשמישי קדושה", כאשר לטענתו בעבר היה עיקר עיסוקו ב"ייצור טכסטיל, כיפות ושקיות לטליתות ומפות שבת" אולם בעשר השנים אחרונות שונה אופיו של העסק ממפעל ייצור ל"עסק שעיקר מהותו ועיסוקו בשירות לקוחות, שיווק וממכר של מוצרים וחומרי גלם מוגמרים שעברו ממכבר את שלב הייצור" (ר' ס' 2, 5 לתצהיר הנתבע).   עם זאת, במכתב מיום 8.12.05 עליו חתום הנתבע (נספח ב' לתצהיר מר פסו) מודה הנתבע כי הגם ששיווק בדים וחוטי רקמה מהווה נתח עיקרי בעיסוקו הרי שבעסקו "...אנו מייצרים, שקיות טלית, ומפות שבת, שבעבר הרחוק הכל היה מיוצר כאן, והיום נתח מאוד רציני מיובא מסין...". 10. בנוסף, הלוגו של העסק כפי שמופיע על גבי מכתב זה הוא "כיפות לוין תעשית כיפות ודברי ריקמה" ובאנגלית "KIPOT LEVIN MANUFACTURER OF YARMULKAS AND EMBROIDERY GOODS". זאת ועוד, בפרופיל העסק כפי שמפורסם באתר האינטרנט של הנתבע מצויין: "Kipot Levin is one of the biggest leading companies in the field of Yarmulka's manufacturing. … In addition, Kipot Levine exports its products to most parts of the world." (ההדגשות אינן במקור - ר' נספח ג' לתצהיר מר פסו). 11. כמו כן, בפרופיל החברה בעברית כפי שמופיע באתר האינטרנט של העסק (ר' נספח ד' לתצהיר מר פסו) מצויין בנוגע ל"איכות" כי: "ההקפדה על איכותם הגבוהה של המוצרים נעשית ללא פשרות. החל בחומרי הגלם המובחרים, דרך איכות העבודה ועד לשלב ביקורת הטיב הקפדנית אשר עובר כל מוצר בטרם הגיעו למדפים." באשר ל"עיצוב" מצויין באתר כי "צוות מעצבות מיומנות שוקד על עיצובים חדישים ועכשוויים ועל עידכון שלל הדוגמאות כל מספר חודשים." ובאשר למגוון המוצרים שמספק העסק נכתב כי זה כולל: "כיפות מודפסות ורקומות לחתונה, בר מצווה ולכל אירוע. שקיות לטלית ותפילין. מפיות לשבת ולפסח. פרוכות, מעילים לספרי תורה וחופות. מגוון מתנות (רקומות או מודפסות) למוסדות ואירועים - בהתאמה אישית לצרכי הלקוח." בנוסף מפורסם באתר כי העסק נותן שירות אישי ב"מפעל" או ב"חנות המפעל". 12. כשנשאל הנתבע בחקירתו הנגדית "האם אתה מאשר את האמור בפרסום נספח ד' לתצהירו של מר פסו?" השיב "כן" (עמ' 9, ש' 31-32) ומעט לפני כן ציין כי "זה פרסום של עשרות שנים ואני עומד אחוריו" (שם, ש' 15). על אף שהנתבע מאשר את האמור בפרסום באתר האינטרנט של עסקו עומד הנתבע על טענתו כי עיקר עיסוקו הוא במסחר ולא במלאכה. הנתבע מסביר את הפרסום באינטרנט כפרסום המלווה אותו עשרות שנים אשר נשאר כפי שהיה מטעמי מוניטין. כמו כן, לטענתו, הוא אינו חייב לפרסם בדיוק מה הוא מייצר ומה לא (ר' עדותו, עמ' 9, ש' 22-29). אינני מקבלת טענה זו. אמנם האמור מהווה תוכן פרסומי, אולם משסביר כי תוכן זה עודכן ב- 15 השנים האחרונות, בהן צמצם הנתבע, לטענתו, כמעט לחלוטין את פעולות הייצור, הרי שהנתבע אינו יכול לטעון מחד כי הוא עומד מאחורי התוכן הפרסומי ומאידך לטעון כי תוכן זה אינו משקף את עיסוקו בפועל. על אחת כמה וכמה נכון הדבר לעניין לוגו החברה המצויין על גבי נייר המכתבים המשמש את עסקו באופן שוטף. 13. הנתבע אישר בעדותו כי כשהקים את העסק לפני כארבעים שנה, הוא עסק בייצור בלבד, כך במשך שנים רבות, אלא שלטענתו, לפני כחמש עשרה שנים "הפסקנו את רוב פעילות הייצור של פריטים רבים" (ר' סעיפים 2-4 לתצהיר הנתבע, עמ' 8, ש' 14-17). עם זאת הנתבע הודה כי העסק עודנו מייצר וכדבריו "אני גם מייצר. לא הכחשתי" (עמ' 9, ש' 8). כשנשאל מה הוא מייצר השיב: "פריטים יותר אישיים. בסין אני יכול לקנות רק כמויות גדולות. פרכות לארון קודש אני עושה הכל בארץ כי זה לפי מידה. הפרכות אולי 2 - 3% מכל העסק שלי. אני מייצר פרכות אבל באחוז מאוד זניח. אני מייצר כיפות אבל דברים יחודיים ושלא הולך בכמויות גדולות. מפות שבת רק דברים ספציפיים. שקיות לטליתות רק גם דברים ייחודיים" (עמ' 8, ש' 23-27). מעדותו זו של הנתבע עולה כי העסק אשר החל כעסק יצרני ופעל ככזה במשך כ- 25 שנים, החל לעסוק גם בייבוא ושיווק ובמקביל המשיך לייצר מוצרים ייחודיים. לעניין זה יצויין כי הנתבע העיד כי הוא "מייצא גם דברים שאני מייבא וגם דברים שאני מייצר לבד" (עמ' 10, ש' 12-13). ייצוא של מוצרים שהנתבע מייצר לבד אינו מתיישב עם טענתו לפיה המוצרים שהוא מייצר בעסק הינם אישיים, יחודיים ובאחוז מאוד זניח. מכל מקום, גם אם מדובר במוצרים ייחודיים, אין בכך כדי להוריד מאופיו של העסק כעסק אשר עוסק גם בייצור בענף הטקסטיל ו/או הרקמה ו/או התפירה. 14. יתרה מכך, נציג התובעת, מר פסו, העיד כי הוא ראה בבית כנסת פרוכת לארון קודש עם תווית של העסק וכיתובים שנרקמו על ידו (ר' נספח ה' לתצהיר מר פסו). כשנשאל הנתבע בנוגע לנספח ה' לתצהיר מר פסו "כשאתה מפרסם על התוית (MADE IN ISRAEL) כפי שצורף לתצהירו של מר פסו מה זה אומר?" השיב "שזה יצור שלנו" (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 29-31). בהמשך סייג הנתבע תשובתו וציין "יכול להיות שאני קניתי מוכן והיות ואת הריקמה של ההקדשה אני עשיתי, אז אני כותב שזה ייצור שלי כפרסום" ((עמ' 8, ש' 33-36). (ההדגשות אינן במקור). בעדותו זו הודה הנתבע למעשה כי מדובר ביצור של עסקו ולכל פחות, הרקמה נעשתה על ידו. טענתו של הנתבע לפיה עסקו כמעט ואינו עוסק בייצור נסתרת גם בעדותו לפיה במידה ויש צורך בדבר מה דחוף "אם יש במלאי תקבל במלאי ואם לא - אייצר" (עמ' 10, ש' 9). מהאמור עולה, כי במידת הצורך, עסקו של הנתבע מייצר וזאת אף ללא קשר לפריט ייחודי כלשהו. 15. יודגש כי על אף שהנתבע טוען כי בשנים האחרונות עיקר פעילותו היא בייבוא מסין ובקניית מוצרים מיצרני טכסטיל אחרים הנתבע לא צירף כל קבלה המעידה על ייבוא או רכישה כנטען על ידו. כל שצירף הנתבע לתצהירו הם דוחות רווח והפסד מהם ניתן, לטענתו, ללמוד על המהות האמיתית של העסק כשיווקי ומסחרי (ר' ס' 10 לתצהירו). כשנשאל הנתבע היכן יש בדוחות התייחסות לעלויות ייצור השיב כי "יש סעיף של שכר עבודה שזה מתחלק חלק ייצור וחלק הוצאות של העובדים שעוסקים בהכנה למכירות כמו אריזה, מחשבים, חשבוניות" (עמ' 9, ש' 10-12). לאור עדותו זו של הנתבע, סבורה אני כי לא ניתן ללמוד מהדוחות שצורפו על מהות עסקו, שכן ממילא לא ניתן להסיק מהדוחות מהו אחוז הייצור ומהו אחוז השיווק בעסקו של הנתבע. יתרה מכך, מנהל החשבונות של הנתבע לא נתן תצהיר באשר לדוחות שצורפו ואף לא זומן להעיד לגביהם, כך שממילא משקלם נמוך. 16. לאור כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי עסקו של הנתבע עוסק בייצור בענף הטכסטיל ו/או ריקמה ו/או התפירה, גם אם במקביל עוסק הוא בשיווק, ועל כן, משתייך הוא לתחום המלאכה והתעשייה. אשר על כן, צו ההרחבה בענפי המלאכה והתעשיה הזעירה חל על הנתבע ולפיכך חייב הנתבע בדמי טיפול ארגוני - מקצועי בגין השנים 2000 עד 2006, בהתאם לתקנות. 17. הנתבע טען כי בתקופה הרלוונטית לתביעה עבדו בעסק 8-10 עובדים (עמ' 8, ש' 1-2). הנתבעת טענה כי הנתבע העסיק כ-13 עובדים וערכה את חישוב דמי הטיפול בהתאם למספר עובדים זה. הנתבע סרב לגלות לתובעת את טפסי 126 לתקופה הרלוונטית לתביעה ואף לא הציגם בפני בית הדין. משקיימת מחלוקת באשר למספר העובדים שהעסיק הנתבע בתקופה הרלוונטית לתביעה ומשלא הוצגו בפני בית הדין טפסי 126 על בסיסם ניתן לערוך את החישוב, יעביר הנתבע לתובעת, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, טפסי 126 מאושרים על ידי רו"ח לשנים 2000-2006, לצורך חישוב דמי הטיפול הארגוני המגיעים לה. ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה בתוך 45 יום מיום המצאת פסק הדין לידיהם, באשר לסכום דמי הטיפול הארגוני שהנתבע חייב לתובעת, יודיעו על כך לבית הדין בצירוף טפסי 126 ובית הדין יכריע בחילוקי הדיעות. 18. בנוסף ישא הנתבע בשכ"ט עו"ד לטובת התובעת בסך של 1,500 ש"ח, בצירוף מע"מ כדין, לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיו. בשולי פסק הדין ההוכחות בתביעה נשמעו בפני ראש המותב, בהעדרם של נציגי ציבור (ר' עמ' 3 לפרוטוקול מיום 20.4.09). לפיכך ניתן פסק הדין על ידי ראש המותב, ללא שיתוף נציגי הציבור (דב"ע נו/2-2 לוג'יק בע"מ נ' וולנשטיין פד"ע כט 560).   התאחדות התעשייניםדמי טיפול ארגוני