החלפת מנהל קרן נאמנות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החלפת מנהל קרן נאמנות: 1. משיבה 1 מנהלת חמש קרנות נאמנות לפי חוק השקעות משותפות בנאמנות, תשנ"ד-1994 (להלן - החוק או חוק השקעות משותפות בנאמנות). משיבה 2 משמשת נאמן לארבע מבין קרנות אלו. משיבה 3 משמשת נאמן לקרן החמישית. קרן להשקעה משותפת בנאמנות הנה "הסדר שמטרתו השקעה משותפת בניירות ערך והפקת רווחים משותפת מהחזקתם ומכל עסקה בהם, שאינו מוסדר על פי דין אחר" (סעיף 2(א) לחוק). הסדר כזה טעון הסכם בין חברה שאושרה כנאמן לפי סעיף 9 לחוק, לה מוקנים נכסי הקרן, לבין חברה אחרת שאושרה כמנהל קרן לפי סעיף 13, המנהלת את נכסי הקרן. הסכם הקרן הוא המייסד את הקרן (סעיף 3(א) לחוק). 2. ביום 4.3.07 נתן בית משפט זה (כב' השופט י. ענבר) פסק דין המאשר, בהתאם להסכמת הצדדים, את התפטרותה של משיבה 2 מתפקידה כנאמן לארבע הקרנות (ה"פ 6030/07). ההתפטרות נומקה במשבר אמון שנוצר בין הנאמן (משיבה 2) לבין מנהלת הקרנות (משיבה 1). לאחר מכן, בחודש יולי 2007, תמה תקופת כהונתה של משיבה 3 כנאמן לקרן החמישית בהתאם להוראות הסכם הקרן. מאז ועד היום טרם נמצאה חברה שהסכימה להיכנס בנעליהן של משיבות 2-3 ולקבל על עצמה במקומן את תפקיד הנאמן לקרנות. משכך הגישה רשות ניירות ערך את התובענה שלפניי, במסגרתה מתבקשים שני סעדים. הסעד הראשון הוא מתן הוראה למשיבה 1 לפי סעיף 12(ג) לחוק להעביר תוך 60 ימים את חמש הקרנות לניהולו של מנהל קרן אחר. הסעד השני הוא פירוק הקרנות לפי סעיף 104(ד)(4) לחוק אם בחלוף התקופה שתיקבע על ידי בית המשפט לא תצליח משיבה 1 להעביר את הקרנות לניהולו של מנהל קרן אחר. 3. סעיף 12 לחוק, המכיל שלושה סעיפי משנה, עוסק במינוי נאמן לקרן במקום נאמן שכהונתו נסתיימה. סעיף 12(א) מטיל חובה על מנהל הקרן לדאוג לכך שתוך 90 ימים מתום כהונתו של הנאמן תחתום חברה אחרת, שאושרה כנאמן לפי סעיף 9, על הסכם הקרן ותחל לשמש נאמן לקרן. סעיף 12(ב) קובע כי על הנאמן שכהונתו נסתיימה להמשיך ולכהן בתפקידו עד למועד בו הנאמן החדש יתחיל לשמש בתפקידו. סעיף 12(ג), מכוחו מתבקש הסעד הראשון בהליך דנן, מורה כך: "לא החל נאמן אחר לשמש במקומו של נאמן שכהונתו נסתיימה, תוך תשעים ימים מיום סיום הכהונה, רשאית הרשות, לאחר שנתנה הזדמנות נאותה למנהל הקרן להשמיע את טענותיו, לבקש מבית המשפט כי יורה כאמור בסעיף 15(ג)(2)". בעת שנחקק סעיף 12(ג), בשנת 1994, הכותרת של סעיף 15 הייתה "העברת ניהול הקרן למנהל אחר". סעיף 15(ג)(2) לחוק הורה באותה עת כדלהלן: "ראה יושב ראש הרשות כי קיים חשש סביר לניהול בלתי תקין של קרן בידי מנהל הקרן, או כי ניהול הקרן נעשה תוך חריגה מהותית מהוראות חוק זה או מהוראות חוק ניירות ערך, או כי יש בניהול הקרן חריגות חוזרות ונשנות מהוראות כאמור וכי ענינם של בעלי היחידות נפגע או עלול להיפגע מכך, רשאי יושב ראש הרשות, לאחר התייעצות עם הממונה ולאחר שנתן למנהל הקרן ולנאמן הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, לבקש מבית המשפט שיורה אחד מאלה: ... (2) להעביר את ניהול הקרן למנהל אחר תוך תקופה שיקבע; לא הסכימו מנהל הקרן והמנהל האחר על תנאי העברת ניהול הקרן או על התמורה להעברתה - יקבע בית המשפט את תנאי ההעברה או את התמורה, לפי הענין". בשנת 1999 הועברה הסמכות לפי סעיף 15(ג) מיושב ראש הרשות לרשות עצמה, ובוטלה חובת ההתייעצות עם הממונה על שוק ההון בטרם הגשת הבקשה לבית המשפט (חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 5), תשנ"ט-1999, סעיף 13). בשנת 2005 הוחלף סעיף 15 בנוסח שונה לחלוטין, וזאת במסגרת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות וניגודי הענינים בשוק ההון בישראל (תיקוני חקיקה), תשס"ה-2005 (להלן - חוק להגברת התחרות). כותרת הסעיף השתנתה ל"ביטול אישור", במקום "העברת ניהול הקרן למנהל אחר". נמחקה ההוראה המסמיכה את בית המשפט להורות על העברת ניהול הקרן למנהל אחר במקרה של ניהול בלתי תקין. תחת זאת מקנים סעיפים 15(א), 15(ב) ו-15(ג) סמכות לרשות ניירות ערך לבטל את האישור שניתן למנהל הקרן לשמש כמנהל קרן. סעיף 15(ד) קובע כי ביטול האישור גורר אחריו את חובתה של החברה שהחזיקה באישור, להעביר את ניהול הקרנות למנהל אחר בתוך תקופה שיקבע יושב ראש הרשות. סעיף 15(ה) מקנה לבית המשפט סמכות למנות, על פי בקשת הרשות, כונס נכסים לשם העברת ניהול הקרנות כאמור אם מנהלן לא ביצע את ההעברה תוך התקופה שקבע יושב ראש הרשות. 4. עולה מכאן כי מאז שנת 2005 אין כל משמעות להוראת סעיף 12(ג) לחוק בדבר זכותה של רשות ניירות ערך "לבקש מבית המשפט כי יורה כאמור בסעיף 15(ג)(2)" במקרה בו תוך 90 ימים מיום סיום כהונתו של נאמן לקרן לא החל נאמן אחר לשמש במקומו. הטעם לכך אינו רק שתיקון החוק משנת 2005 ביטל את סעיף 15(ג)(2) והותיר את סעיף 15(ג) ללא חלוקה לפסקאות פנימיות. טעם זה אינו אלא טכני. הטעם המהותי הוא שסעיף 15 לחוק, בנוסחו הנוכחי, כלל אינו מקנה לבית המשפט סמכות למתן הוראות בקשר לניהול הקרן. הסמכות היחידה של בית המשפט, לפי סעיף 15(ה) לחוק, הנה למנות כונס נכסים לשם העברת ניהול הקרן לאחר שהרשות ביטלה אישור שניתן למנהל לפעול ככזה. אין בסעיף 15 לחוק, מתחילתו ועד סופו, הוראה המסמיכה את בית המשפט לצוות על העברת ניהול הקרן למנהל אחר, כפי שהיה בית המשפט מוסמך לעשות מכוח סעיף 15 לפני החלפתו בשנת 2005. 5. רשות ניירות ערך גורסת כי למרות החלפת סעיף 15 לחוק, עדיין שמורה לבית המשפט, לפי סעיף 12(ג) לחוק, הסמכות להורות על העברת ניהול הקרן למנהל אחר, מקום בו תוך המועד שנקבע לא החל נאמן אחר לשמש במקומו של הנאמן שכהונתו נסתיימה. לטענת הרשות, חרף התקלה שבהפניה לסעיף שחדל להתקיים, סעיף 12(ג) מורה בבירור עד היום כי הימנעות ממציאת נאמן חלופי משכללת את זכותה של הרשות "לאחר שנתנה הזדמנות נאותה למנהל הקרן להשמיע את טענותיו, לבקש מבית המשפט כי יורה...". הבעייתיות אינה אפוא בעצם סמכות ההוריה של בית המשפט אלא בתוכן ההוראה השיפוטית הניתנת בעקבות בקשת הרשות. לשם איתור התוכן, יש להפעיל את כללי הפרשנות המקובלים. כללים אלה מתעניינים בראש ובראשונה בתכלית החוק. התכלית של סעיף 12(ג) הייתה מאז ומתמיד לאפשר לבית המשפט להורות על העברת ניהול הקרן למנהל אחר אם המנהל הקיים אינו ממלא אחר חובתו למצוא נאמן חדש לקרן תחת הנאמן שכהונתו נסתיימה. מטעמי סגנון ונוחות גרידא הפנה סעיף 12(ג) לסעיף 15(ג)(2), בו כבר נכללה סמכות כזאת של בית המשפט להורות על העברת ניהול הקרן למנהל אחר. הפנייה זו לא נועדה ליצור זיקה בין שני הסעיפים, העוסקים במצבים שונים, אלא רק למנוע סרבול ניסוחי וחזרה על אותה סמכות אופרטיבית של בית המשפט המופיעה ממילא בסעיף 15(ג)(2). לפיכך, מבחינה מהותית ותכליתית, סעיף 12(ג) אמר למעשה כל הזמן כי בהתקיים הנסיבות המפורטות בו רשאית הרשות לבקש מבית המשפט להעביר את ניהול הקרן למנהל אחר תוך תקופה שיקבע. תיקון החוק משנת 2005 לא עסק כלל בסעיף 12(ג) ולא התכוון לחולל בו כל שינוי. על מנת להגשים את כוונת החוק יש אפוא להמשיך ולקרוא כיום את סעיף 12(ג) כפי שהוא נקרא עד לשנת 2005, היינו: כאילו חלף המילים "כי יורה כאמור בסעיף 15(ג)(2)" נאמר בסעיף 12(ג): "כי יורה להעביר את ניהול הקרן למנהל אחר תוך תקופה שיקבע". אם לא ייעשה כך, טוענת הרשות, לא יהיה מנוס מלראות היום את סעיף 12(ג) כמפנה לסעיף 15(ג), שהנו ההפניה הקרובה ביותר לזו שבוטלה. או אז תתקבל תוצאה בלתי מידתית, לפיה הימנעות מנהל קרן ממציאת נאמן חלופי תחייב את ביטול האישור שניתן למנהל לשמש מנהלה של קרן כלשהי, לרבות קרן המתנהלת בצורה תקינה ובפיקוח נאמן כנדרש. הפרשנות התכליתית תמנע אפוא פגיעה מיותרת שכזאת במנהל הקרן, ותיישם את כוונת החוק לקבוע מדרג של סנקציות במקרים שונים של תקלות בפעילותן של קרנות נאמנות, תוך התאמת הסנקציה הננקטת לעוצמת התקלה. הרשות מצביעה על מקור נוסף לסמכות בית המשפט לצוות על העברת ניהול הקרנות למנהל אחר. המקור הוא סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, שכותרתו "סמכות כללית לתת סעד", ולפיו "כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו". צו בדבר העברת ניהול הקרנות נכלל בגדר "צו ביצוע בעין". הרשות סבורה כי השימוש בסמכות כללית זו יפה לתיקון התקלה החקיקתית הגלויה שנפלה בחוק השקעות משותפות בנאמנות. מקור חקיקתי נוסף בו מסתייעת הרשות הנו סעיף 37 לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979, המקנה לבית המשפט המחוזי סמכות שיפוט בעניני נאמנות, והרי השקעה משותפת בנאמנות אף היא בגדר ענין של נאמנות. 6. אין בידי לקבל את עמדת הרשות. הנחת המוצא של עמדה זו היא שתיקון חוק השקעות משותפות בנאמנות משנת 2005 (שהנו תיקון מס' 10), בו הוחלף סעיף 15, לא התכוון לחולל שינוי בסמכות בית המשפט להורות על העברת ניהול קרן למנהל אחר במקרה של אי-מינוי נאמן חלופי תחת נאמן שכהונתו נסתיימה. הנחה זו אינה מתחייבת כל עיקר. תיקון החוק בשנת 2005 נעשה במסגרת חוק להגברת התחרות. מטרתו של חוק זה מפורטת בסעיף 1 שבו: "חוק זה בא לתקן חוקים שונים, במטרה להביא לביסוס מבנה תחרותי בשוק ההון בישראל, לשיפור יעילותו ודרכי פעולתו ולהגברת רווחת הציבור, וזאת בעיקר באמצעות... הרחבת הפיקוח והבקרה על גופים אלה ועל השולטים והמחזיקים בהם". במבוא הכללי לדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי היא מבוססת על המלצות של צוות בין-משרדי לענין רפורמה בשוק ההון (צוות בכר), שמסקנתו הייתה "כי נדרש שינוי מבני יסודי במבנה הבעלויות והעיסוקים של המתווכים הפיננסיים, וכי רק שינוי כזה יכול ליצור תנאים להתפתחות תחרות ממשית בשוק ההון ולהבטחת תפקודו התקין" (הצעות חוק - הממשלה, 175, עמ' 688). הצעת חוק להגברת התחרות לא כללה הוראה בדבר החלפת סעיף 15 לחוק השקעות משותפות בנאמנות, אך בדברי ההסבר להצעה נאמר כי אחת ההמלצות של הצוות הבין-משרדי הייתה יצירת אחידות ברמת הפיקוח בין הגופים המוסדיים השונים בענף קרנות הנאמנות, תוך הקניית סמכויות חדשות לרשות ניירות ערך (שם, עמ' 719). דברים אלו נכתבו בהמשך לאמור בדו"ח הצוות הבין-משרדי (מספטמבר 2004, בעמ' 44) לפיו ביזור רשויות הפיקוח "גורם, לעיתים, לכך שכללי ההסדרה ואמות המידה האכיפתיות החלים על פעילות דומות, או מוצרים דומים, משתנים בהתאם לזהותו של המתווך הפיננסי ורשות הפיקוח אליה הוא כפוף". החלפת סעיף 15 לחוק השקעות משותפות בנאמנות, נתנה ביטוי למגמת הרחבת והגברת סמכות הפיקוח והאכיפה של רשות ניירות ערך בכל הקשור לפעילות קרנות הנאמנות. סעיף 15 המקורי לא הקנה לרשות סמכות אכיפה ישירה במקרה של ניהול קרן בלתי תקין. כל שהתאפשר באותו שלב לרשות (וקודם לכן, עד שנת 1999, ליושב ראש הרשות), היה לבקש מבית המשפט המחוזי צו המורה על העברת המנהל הכללי או דירקטור מכהונתם או על העברת ניהול הקרן למנהל אחר. סעיף 15 החדש ביטל את סמכותו של בית המשפט המחוזי לתת צווים אלו. תחת זאת הוסמכה בסעיף 15 הרשות עצמה לבטל את האישור שנתן יושב הראש שלה למנהל הקרן לשמש כמנהל קרן. סמכות הביטול מסורה מאז שנת 2005 לרשות, בהתקיים אחד המצבים המפורטים בסעיפים 15(א) עד 15(ג). המכנה המשותף לשלושת מצבים אלו הנו אי-קיום הדין על ידי מנהל הקרן. סעיף 15(א) מתייחס לאי-קיום תנאי מתנאי הכשירות של מנהל קרן הקבועים בסעיף 13 לחוק. במצב כזה רשאית הרשות לבטל את האישור שניתן לחברה לשמש מנהל קרן רק לאחר שחלפה התקופה שנקבעה על ידי יושב ראש הרשות לתיקון הפגם והפגם לא תוקן. סעיף 15(ב) מתייחס למצב בו ניהול הקרן נעשה תוך חריגות חוזרות ונשנות מהוראות חוק השקעות משותפות בנאמנות או חוק ניירות ערך. במצב כזה, ביטול אישור מנהל קרן על ידי הרשות מותנה גם הוא בחלוף הזמן שנקבע על ידי יושב ראש הרשות לתיקון החריגות בלא שאלה תוקנו. המצב השלישי והחמור יותר מטופל בסעיף 15(ג). עניינו בניהול קרן נאמנות תוך חריגה מהותית מהוראות לפי כל דין באופן שפגע או עלול לפגוע בענינם של בעלי היחידות בקרן. במצב כזה אין צורך במתן ארכה לתיקון המחדל אלא בידי הרשות לבטל אישור מנהל קרן, כפוף לשימוע אותו עליה לקיים לבעל האישור. חובת העברת ניהול הקרנות למנהל אחר הנה כיום, בהתאם לאמור בסעיף 15(ד), פועל יוצא מביטול אישור מנהל קרן על ידי הרשות. הסמכות היחידה של בית המשפט בהקשר זה הנה מינוי כונס נכסים לפי סעיף 15(ה) לשם אכיפת העברת ניהול הקרנות כאמור. 7. הימנעות מנהל קרן ממציאת נאמן לקרן תחת נאמן שסיים את כהונתו, אינה נתפסת בהכרח רק ברשתו של סעיף 12 לחוק, אלא יכולה להיחשב, בנוסף, לחריגה מהוראות החוק כאמור בסעיפים 15(ב) ו-15(ג). סעיף 12(א) מטיל חובת פעולה על מנהל הקרן: "נסתיימה כהונתו של נאמן, ידאג מנהל הקרן שחברה שאושרה לפי סעיף 9 תחתום על הסכם הקרן ותחל לשמש נאמן לקרן תוך תשעים ימים מיום שנסתיימה כהונתו של הנאמן". חדלונו של מנהל הקרן במציאת נאמן חלופי, והימנעות המנהל מתיקון המחדל תוך זמן סביר, עשויים להוות מצב בו "ניהול קרן בידי מנהל קרן נעשה תוך חריגות חוזרות ונשנות מהוראות חוק זה", כאמור בסעיף 15(ב). בנסיבות מסוימות עשוי מחדל שכזה אף להגיע כדי מצב בו "ניהול קרן בידי מנהל הקרן נעשה תוך חריגה מהותית מהוראות לפי כל דין, וכי ענינם של בעלי היחידות נפגע או עלול להיפגע מכך", כאמור בסעיף 15(ג). ממילא, ובשים לב לחזקה הפרשנית בדבר תכליתו של כל חוק לקיים הרמוניה בין חלקיו השונים (ראו למשל ע"פ 428/74 דדש נ' עירית ירושלים, פ"ד כט(2) 23, 25; דנג"ץ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב4) 817, 834), אין זה מופרך לטעון כי החלפת סעיף 15 בתיקון החוק משנת 2005 התכוונה לחולל שינוי גם בהסדר המצוי בסעיף 12 לחוק. שינוי אפשרי הוא זה: עד לשנת 2005 התקיימה זהות בין התגובה הרגולטורית לאי-מציאת נאמן חלופי כאמור בסעיף 12 לחוק, לבין הפרה אחרת של החוק בניהול קרן כאמור בסעיף 15 לחוק. בשני המצבים התגובה הייתה פנייה של הרשות לבית המשפט, לאחר מתן זכות טיעון למנהל הקרן, בבקשה שבית המשפט יורה על העברת ניהול הקרן למנהל אחר. מאז תיקון מס' 10 של החוק בשנת 2005 השתנתה התגובה האפשרית בשני המצבים, ועברה לנקיטת צעדים נגד המנהל על ידי הרשות בעצמה, בין סנקציה של ביטול אישור מנהל קרן ובין סנקציה אחרת. 8. יובהר כי כוונת הדברים אינה לחייב את הפרשנות המוצגת. הכוונה היא להראות כי תיקון החוק משנת 2005 חולל שינוי מהותי בגישת המחוקק אל מידת המעורבות של בית המשפט, מזה, ושל רשות ניירות ערך, מזה, בפיקוח על ניהול קרנות נאמנות, באופן שאינו מקנה עדיפות לפרשנות שמציעה הרשות לסעיף 12(ג) לשם פתרון התקלה המתבטאת בהיותו של הסעיף מפנה לסעיף אחר בחוק שאינו קיים. כשם שהרשות סבורה כי יש להוסיף ולקרוא הפנייה זו בסעיף 12(ג) כמתייחסת לסעיף שחדל להתקיים, בו הוקנתה לבית המשפט סמכות להורות על העברת ניהול הקרן למנהל אחר, כך ניתן לסבור - במידה לא פחותה של סבירות - כי פתרון התקלה הנו דווקא בקריאת ההפניה שבסעיף 12(ג) כמתייחסת לסעיף 15(ג) בנוסחו דהיום, המסמיך את הרשות לבטל בעצמה את האישור שניתן למנהל הקרן לפעול ככזה. שני הפתרונות "צולעים" וכרוכים בעיקום הכתוב; שניהם עולים בקנה אחד עם תכלית חקיקתית כלשהי, תהא זו התכלית המקורית של סעיף 12(ג) (פרשנות הרשות) או התכלית הכללית של תיקון החוק משנת 2005 (הפרשנות הנגדית); לפיכך אין עדיפות לפרשנות אחת על פני רעותה. 9. טענת הרשות, לפיה הפרשנות המוצעת על ידה עדיפה בהיותה שומרת על מידתיות ועל מדרג אכיפתי, אינה משכנעת. כפי שכבר נאמר, הימנעות מנהל קרן ממציאת נאמן לקרן תחת נאמן שסיים את כהונתו, מהווה כשלעצמה חריגה מהוראות הדין, המטופלת בסעיפים 15(ב) ו-15(ג). המחוקק, שעד לשנת 2005 קבע כי הסנקציה על אי-קיום הוראות הדין בניהול קרן נאמנות הנה העברת ניהול הקרן למנהל אחר, ולא ביטול האישור שניתן למנהל הקרן לשמש מנהל קרן, החליט בשנת 2005 להחמיר באכיפה ולעלות מדרגה היישר לסנקציה של ביטול האישור - הגוררת אחריה מאליה את העברת ניהול הקרן למנהל אחר - תוך "דילוג" על "סנקציית הביניים" של העברת הניהול למנהל אחר ללא ביטול האישור. אם כך ראה המחוקק לעשות בסעיף 15, אין מניעה לייחס לו את אותה כוונה גם בסעיף 12. לא למותר לציין כי גם לשיטת הרשות, הדין הרצוי אינו הותרת ההסדר לפי סעיף 12(ג) לחוק כפי שהיה לפני תיקון מס' 10 משנת 2005. בהצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 13), תשס"ח-2008, אותה הכינה הרשות, נכלל תיקון של סעיף 12(ג) לחוק כהאי לישנא: "לא החל נאמן אחר לשמש במקומו של נאמן שכהונתו נסתיימה, תוך תשעים ימים מיום סיום הכהונה, רשאית הרשות, לאחר שנתנה הזדמנות נאותה למנהל הקרן להשמיע את טענותיו, להורות למנהל הקרן להעביר את הקרנות שבניהולו לניהול בידי מנהל קרן אחר, תוך תקופה שתקבע". בדברי ההסבר להצעה כתבה הרשות בהתייחס לסעיף זה: "בתיקון מס' 10 של החוק, שבוצע במסגרת החוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות וניגודי העניינים בשוק ההון בישראל (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005 (להלן - תיקון בכר), הוחלף סעיף 15 (המוזכר בסיפא לסעיף 12(ג) הנ"ל), תוך שהסמכות להורות על העברת ניהול קרן למנהל קרן אחר בנסיבות שפורטו בנוסח הקודם, הומרה בסמכות הרשות לשלול את האישור שנתנה לניהול הקרנות. כחלק מכך בוטל גם סעיף קטן (ג)(2) של סעיף 15, ובטעות לא הותאמה ההפניה שבסעיף 12(ג). מוצע, בדומה להעברת הסמכות להורות על העברת ניהול קרן למנהל אחר מבית המשפט לרשות בנסיבות של סעיף 15, להעניק סמכות זו לרשות גם בנסיבות בהן לא צלח מנהל קרן למצוא תוך 90 ימים נאמן שיחליף נאמן שכהונתו נסתיימה". 10. הרשות סבורה לגייס לטובת הפרשנות המוצעת על ידה, את העובדה שעבודות ההכנה של תיקון מס' 10 לחוק השקעות משותפות בנאמנות משנת 2005 - הן דברי ההסבר להצעת התיקון והן הדיונים בוועדת הכספים של הכנסת - לא הכילו התייחסות כלשהי לסעיף 12 לחוק. בכך מוצאת הרשות הוכחה לגישתה כי תיקון מס' 10 כלל לא התכוון לחולל שינוי בהוראת סעיף 12 קודם לתיקון, לפיה הוסמך בית המשפט להורות על העברת ניהול הקרן למנהל אחר. התשובה לטענה זו היא שסעיף 15 לחוק אף הוא כמעט ולא נדון במסגרת עבודות ההכנה של תיקון מס' 10. הסעיף כלל לא הופיע בהצעת החוק, ולא אוזכר בדיוניה של מליאת הכנסת. צירופו לתיקון נעשה במהלך הישיבה האחרונה, מתוך 21 הישיבות, שוועדת הכספים של הכנסת קיימה בנוגע לתיקון החוק. באותה ישיבה (מיום 19.7.05) ציינה נציגת הרשות כי "ממש ברגע האחרון" התברר כי הרשות אינה מוסמכת לבטל אישור מנהל קרן נאמנות שניתן, וכי לפיכך הוחלט לתקן גם את סעיף 15 באופן שיאפשר לרשות לבטל אישור מנהל קרן. אין להוציא אפוא מכלל אפשרות כי החיפזון שבו בוצע תיקונו של סעיף 15, הוא זה שגרם לחוסר תשומת לב מצד נסחי החוק לכך שיש צורך להתאים את התיקון גם לסעיף 12, וכי אלמלא תקלה זו היה מתבצע תיקון מקביל בסעיף 12(ג), בין בהחלפת הסנקציה שבו בסנקציה של ביטול אישור מנהל קרן על ידי הרשות, כמו בסעיף 15, ובין בהקניית סמכות אכיפתית אחרת לרשות בתגובה להימנעות מנהל קרן מאיתור נאמן חלופי. 11. קיומן, מצד אחד, של לשון חוק המובילה ל"מבוי סתום", ומצד שני, של תכלית חוק וכוונת מחוקק עמומות הסובלות תוצאות סותרות, אינו מותיר לבית המשפט ברירה אלא להימנע מהפעלת סמכות המשתכללת רק לפי אחת האפשרויות, וזאת עד שהמחוקק יתקן את התקלה, אם יראה לנכון לעשות כן, ויחזיר את הוראת החוק הנדונה למצב של שמישות. אמנם שיטת המשפט בישראל מכירה בסמכות של כל בית משפט, בגדרי מלאכת הפרשנות (במובן הרחב), לתקן טעות שנפלה בהוראת חוק אף אם התיקון מחייב שינוי בטקסט החקוק עצמו. אולם תנאי לביצוע תיקון כזה בידי בית המשפט הנו בהירות כוונת החוק והתאמתה לתיקון המבוצע. "רשאים אנו לעתים לפרש את החוק בצורה כזו שימלא את אשר החסיר המחוקק, כשמסתבר מהקשר הדברים שבו, כי אמנם זו היתה כוונתו הברורה של יוצרו. בית המשפט ישתמש בדרך זו של פרשנות רק במקרים יוצאים מן הכלל ורק כשברור בהחלט כי אמנם זו היתה כוונת המחוקק" (ע"א 401/72 המרץ - מרכבי מכוניות ועבודות מתכת בע"מ נ' גרייב, פ"ד כז(1) 423, 431; ראו עוד: ע"א 373/72 טפר נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 7, 15; על"ע 6/72 סופרין נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד כז(2) 125, 128; ע"פ 309/74 גוטוירט נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 421, 425; בג"ץ 305/82 מור נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, פ"ד לח(1) 141, 148). סמכותו של שופט לשנות מלשון החוק לשם תיקון טעות שנפלה בו "חייבת להיות מוגבלת ומצומצמת, תוך שהיא מיועדת להסרת התקלה הלשונית ולהעמדת הטקסט על המשמעות שהמחוקק ביקש לתת לו" (א' ברק, פרשנות במשפט - כרך ראשון: תורת הפרשנות הכללית (1992) בעמ' 601). קיומה של מחלוקת באשר לתוספת הלשונית הנדרשת בחוק "אין בה כדי למנוע את עריכתה של התוספת, ובלבד שלכל אחד מהשופטים ברור - על רקע תכלית החקיקה - מהי הלשון שיש להוסיף לטקסט החקוק כדי לקדם את תכליתו" (שם, בעמ' 602). במקרה שלפנינו, התכלית של תיקון מס' 10 לחוק, ככל שהיא נוגעת לסעיף 12(ג), לא התחוורה דיה, וכוונת החוק נותרה סתומה. במצב דברים כזה אין מקום להתערבות של בית המשפט במלאכת החקיקה, ויש להימנע מביצוע תיקון שיפוטי בלשון החוק במתכונת המוצעת על ידי הרשות, שהנה החלפת קטע מתוך הסעיף בקטע אחר שזכרו לא בא בו. מלאכת תיקון כזו יש להותיר בידי המחוקק, גם אם מחיר ההימנעות מתיקון הוא הותרת סעיף 12(ג) כ"אות מתה" עד לתיקון. אין לשכוח כי "מלאכת החקיקה, לרבות הכנסת תיקונים בדברי חיקוק, מופקדת בידי הרשות המחוקקת, ותפקידה של הרשות השיפוטית הוא לפרש חוקים ולא לשנותם" (ע"א 126/79 פריד נ' ועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957, פ"ד לד(2) 24, 27). 12. ממילא אין רבותא בסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. סעיף זה מסמיך את בית המשפט לתת צו ביצוע בעין בענין המסור לסמכות בית המשפט. במקרה שלפנינו, עצם הסמכות של בית המשפט להיזקק לבקשה למתן צו העברת ניהול הקרנות למנהל אחר, אינה קיימת על פי נוסחו הנוכחי של החוק. בנסיבות כאלה אין בכוחו של סעיף 75 לחוק בתי המשפט לשמש מקור סמכות (השוו: רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 285; בש"א 6183/04 לינדאור נ' פארק ליין אינטרנשיונל בינוי ופיתוח בע"מ, , החלטה מיום 13.7.04). בדומה לכך סעיף 37 לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979: כפי שראינו, עניינו של חוק השקעות משותפות בנאמנות, כאמור בסעיף 2(א) שבו, בהסדר בדבר ייסוד קרן נאמנות "שאינו מוסדר על פי דין אחר". קרן נאמנות שנוסדה בהתאם לחוק השקעות משותפות בנאמנות - וכאלה הן הקרנות נשוא ההליך דנן - אינה כפופה אפוא להוראות חוק הנאמנות, כאמור בסעיף 42 שבו, המגביל את תחולתו למצב בו "אין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון". 13. שלא כפי שטוענת הרשות, הימנעות בית המשפט מהיזקקות לבקשתה למתן צו בדבר העברת הקרנות לניהולו של מנהל קרן אחר, אינה מחייבת את התוצאה של כפיית המשך מילוי תפקידו של נאמן לקרן, שכהונתו נסתיימה ושאינו מעוניין להמשיך בתפקידו. כפי שכבר נאמר, מנהל קרן הכושל במילוי חובתו לפי סעיף 12(א) לחוק לאתר נאמן חלופי תוך 90 ימים מסיום כהונת הנאמן המקורי, עשוי להיתפס ברשתם של סעיפים 15(ב) ו-15(ג) לחוק. לפיכך בידי הרשות לשקול נקיטת הליכים נגדו לפי סעיפים אלה, המסוגלים להביא, כאמור בסעיפים 15(ד) ו-15(ה), להעברת ניהול הקרנות למנהל אחר. כמו כן, בידי הרשות לעתור במקרה כזה בבקשה על פי סעיף 104 לחוק לפירוק הקרנות, כפי שאמנם עשתה (באופן חלופי) בגדרי ההליך דנן (אם כי אז אפשר שיהיה על הרשות להסביר את הימנעותה מהפעלת הסמכות לפי סעיף 15, לנוכח עקרון המידתיות והמדרג האכיפתי). קיומן של דרכי התמודדות חלופיות אלו עם סיטואציה בה לא נמצא לקרן נאמן חלופי, גורם לכך שתיקון הטעות שנתגלתה בסעיף 12(ג) לחוק, אף שהנו מהלך ראוי ומתבקש, אינו מהלך חיוני עד כדי מה שכונה על ידי השופט זילברג "'פיקוח נפש' של החוק" (בג"ץ 188/63 בצול נ' שר הפנים, פ"ד יט(1) 337, 345). לכל היותר, הותרת הטעות על כנה מנציחה תוצאה בלתי רצויה או בלתי סבירה, שבה לא ניתן להפעיל בסיטואציה הנדונה את דרך התגובה ה"רכה" יותר של העברת הקרנות לניהולו של מנהל אחר, אלא דרכי התגובה הזמינות הן רק הדרכים החמורות יותר של ביטול אישור מנהל קרן ואולי אף פירוק הקרנות. חוסר נאותות או חוסר סבירות של הוראת חוק הנגועה בטעות, אינם עילה לגיטימית לתיקון הטעות על ידי בית המשפט: "מחוקק (ראשי) עשוי לחוקק הוראות, הנראות לפרשן כבלתי רצויות או בלתי סבירות. אין הפרשן רשאי לתקן הוראות אלה" (ברק, בספרו הנ"ל, עמ' 601). תיקון טעות בדרך של שינוי לשון החוק על ידי בית המשפט אפשרי רק "באותם מקרים יוצאי דופן שבהם מביא הנוסח לתוצאה אבסורדית שאין הדעת סובלתה" (ע"א 126/79 הנ"ל, שם), ורק כאשר ההימנעות מהתיקון מביאה "לידי סיכול מטרתו הגלויה של המחוקק או לידי פגיעה של ממש באינטרסים שהוכרו באותו החיקוק" (על"ע 6/72 הנ"ל, שם). בנסיבות דנן לא מתקיים אף לא אחד מתנאים אלה: מצד אחד, כוונתו של תיקון מס' 10 לחוק, בכל הנוגע לעתידו של סעיף 12(ג), נותרה לוטה בערפל; מצד שני, אינטרס ההגנה על בעלי היחידות בקרנות ועל הנאמנים שכהונתם הסתיימה ניתן להבטחה באמצעות כלים חלופיים זמינים. 14. לאור זאת, אני מחליט למחוק על הסף, מחמת חוסר סמכות, את בקשת הרשות למתן הוראה על ידי בית המשפט לפי סעיף 12(ג) לחוק בדבר העברת ניהול הקרנות לידי מנהל קרן אחר. בהתאם להסדר הדיוני שבין הצדדים, תגיש משיבה 1 תוך 30 ימים כתב תשובה לחלק הנותר של התובענה, בו מתבקש פירוק הקרנות. המשיבות 2-3 רשאיות, אם ברצונן לעשות כן, להגיש גם הן כתב תשובה תוך המועד האמור. אמנה בינלאומיתנאמנות