הכרה בעובדי כוח אדם כעובדי מדינה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בעובדי כוח אדם כעובדי מדינה: פתיח 1. עניינו של תיק זה בדרישת התובעים להכיר בהם כעובדי מדינה, על כל המשתמע מכך, החל ממועד תחילת העסקתם בפועל בטלוויזיה החינוכית הישראלית. 2. מטעם התובעים העידו גב' יפעת לוי, מר יהודה וולטר וגב' אסתר קדם. מטעם הנתבעת העיד מר דוד בן - נאים, חשב הטלוויזיה החינוכית. 3. להלן עובדות הרקע הרלוונטיות למתן ההכרעה: א. התובעים מועסקים, בתפקידים שונים ובתקופות שונות, בטלוויזיה החינוכית הישראלית (להלן - "טח"י"), שהנה יחידת סמך של משרד החינוך. ב. התובעים הועסקו, החל ממועדי קליטתם, באמצעות חברות כוח אדם שהשתנו מעת לעת. לטענת התובעים, טח"י היא שקבעה את זהות חברת כוח האדם מעת לעת, ולא היה להם כל קשר ממשי עם חברות אלו מלבד קבלה טכנית של השכר, תלוש שכר ופיצויי פיטורים בעת סיום ההתקשרות (לרבות חתימה על טופס "גמר חשבון" והעדר תביעות - דוגמת נספח 4ז' להודעת המדינה מיום 24.1.07). ג. החל מיום 1.8.01 הושוו תנאי העסקתם של התובעים, בהתאם לסעיף 13 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו - 1996 (להלן - "חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם"), לתנאי העסקתם של עובדי מדינה. בהתאם, יצא לכל אחד מהתובעים מכתב מטעם טח"י, המודיע לו על תנאיו ועל התפקיד בשירות המדינה אליו הוא מושווה (דוגמת ת/50). לטענת התובעים, השוואת התנאים בוצעה באופן חלקי בלבד ותוך הפלייתם לרעה (שכן לא כללה את כל הזכויות, דוגמת כוננויות). ד. ביום 28.12.04 נחתם הסכם קיבוצי בין ההסתדרות הכללית לבין טח"י (להלן - "הסכם 2004"), אשר קבע כי תנאי העסקתם של עובדים חדשים, שייקלטו לעבודה בטח"י מאותו מועד ואילך - לא יוצמדו עוד לעובדי רשות השידור, אלא לעובדי מדינה. ה. ביום 2.5.05 פנו התובעים בדרישה בכתב, להכיר בהם כעובדי מדינה מהמועד בו כל אחד מהם החל לעבוד בטח"י בפועל. ו. ביום 7.11.05 הוגשה התביעה שבפני, במסגרתה דרשו התובעים צו הצהרתי כי הנתבעת היא מעסיקתם החל ממועדי תחילת עבודתם בפועל; צו המורה לנתבעת לקלטם לאלתר כעובדי טח"י, במעמד של עובדים קבועים ובתנאים החלים בטח"י לגבי עובדים בוותקם; וצו נוסף המורה לשלם להם "הפרשי שכר ותנאים נלווים המגיעים להם כעובדי טח"י" (סעיף 102 לכתב התביעה). ז. החל מיום 1.11.06 הועברו התובעים למעמד של עובדי מדינה, בחוזה מיוחד למשרה בלתי צמיתה, בתוקף מיום 1.10.05. לפי הצהרת ב"כ הנתבעת (פרוטוקול מיום 1.1.07) - "המדינה החשיבה את מועד קליטתם, לצורך חישוב השכר ולצורך מעמדם, כמועד הגשת התביעה ביחס לכל תובע ותובע. מובן שקליטתם נעשתה מבלי לפגוע בכל טענה". ח. ביום 1.1.07 הודיע ב"כ התובעים כי ברצונו להגיש כתב תביעה מתוקן, אשר יכלול "התייחסות מפורטת גם לתנאים הנוכחיים וגם לדרישות הכספיות בגין העבר". לאחר מספר הארכות מועד שניתנו לצורך הגשתו, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה לא יוגש כתב תביעה מתוקן, אלא בית הדין יתבקש בשלב ראשון להכריע, על סמך כתבי הטענות הקיימים, "בשאלה מתי החלו יחסי עובד ומעביד בין התובעים לנתבעת ומהו מעמדם (האם עובדים קבועים אם לאו ואם כן, ממתי)" (פרוטוקול מיום 9.10.07). באי כוח הצדדים הצהירו בהקשר זה כי "לאחר שהשקענו מאמצים רבים בהידברות בינינו ובהתחשב בניסיון מתיקים נוספים, אנו סבורים שיש סיכוי טוב שהכרעה בשאלות אלה עשויה לייתר את יתרת ההתדיינות, שכן לאחר קבלת הכרעת בית הדין נוכל להגיע להסכמה מספרית בינינו. ככל שלא נגיע להסכמה מספרית, נבקש לחזור לביה"ד ולהגיש תחשיבים כספיים". בהתחשב בנסיבות המיוחדות, בקשת הצדדים לפיצול הדיון נענתה, בהחלטה מיום 9.10.07. ט. לפי הסכמה דיונית בין הצדדים (פרוטוקול מיום 4.4.06 וכן עמ' 9 לפרוטוקול מיום 15.1.08), הוגשו תצהיריהם של שלושה תובעים בלבד שכן עניינם "מייצג בצורה טובה את עניינם של שאר התובעים". 4. התובעת 8 - גב' יפעת לוי - העידה כי עבדה בטח"י, כעובדת טח"י למשימה חולפת, בשנים 1987 - 1989. כאשר ביקשה לחזור לעבודה, כרכזת רכש במחלקת סרטים קנויים, בחודש ינואר 1996, הבהירה לה מנהלת המחלקה דאז כי דרך ההעסקה היחידה האפשרית היא באמצעות חברת כוח אדם, והפנתה אותה לחברת "מאגרי אנוש" בע"מ. בהתאם, החלה לעבוד באמצעות החברה האמורה, וקיבלה שכרה מ"מאגרי אנוש" בע"מ עד ליום 31.8.02. 5. גב' לוי העידה כי בהמשך העסקתה התחלפו חברות כוח האדם, לפי הודעת טח"י על זכייתן במכרז: החל מיום 1.9.02 ועד 30.11.02 קיבלה את שכרה באמצעות חברת כוח האדם "שמגר" בע"מ, החל מיום 1.12.02 ועד 31.8.03 קיבלה את שכרה באמצעות חברת כוח האדם "ל.מ שירותי כ"א" בע"מ, והחל מיום 1.9.03 ואילך שולם שכרה באמצעות חברת "עובדה כוח אדם ופרויקטים" בע"מ. בכל פעם שהתחלפה חברת כוח אדם בוצע "גמר חשבון" על ידי חברת כוח האדם היוצאת, לרבות תשלום פיצויי פיטורים. עם זאת, לא חל כל שינוי במהות העבודה ותנאי העבודה, שנותרו על כנם. 6. גב' לוי הדגישה כי העבודה שבוצעה על ידה בתקופה זו (כפי שפורטה בסעיף 9 לתצהירה ובתיאור התפקיד ת/2) מהווה חלק בלתי נפרד מפעילותה הרגילה של טח"י, ומתבצעת באופן דומה גם על ידי עובדי מדינה קבועים. כך, ולמשל, במסגרת תפקידה ניהלה משא ומתן לרכישת זכויות שידור, בדקה מחירים וחוזים לצורך רכישת תוכניות, נפגשה עם ספקים, דאגה להחתמת חוזים על ידי אנשי ההנהלה והחשבות, ועוד. במהלך שנת 1999 אף ניגשה, בהנחיית טח"י, למכרז שפרסמה טח"י לתפקיד רכזת רכש סרטים (אותו ממילא ביצעה בפועל), אך לאחר שנבחרה לתפקיד נאמר לה כי בשל הקפאת קליטת עובדים אין אפשרות לקבלה כעובדת מן המניין (ת/3 - ת/7). 7. גב' לוי הוסיפה כי בחודש 6/03 נדרשה על ידי טח"י להפחית את משרתה לחצי משרה, עקב צמצומים במחלקת סרטים קנויים. כיוון שסירבה לכך, הודיעה טח"י לחברת כוח האדם דאז על פיטוריה, ובהתאם קיבלה הודעת פיטורים מחברת "ל.מ שירותי כוח אדם בע"מ". כשבועיים טרם סיום העסקתה הסכימה להחליף את מזכירתה של מנהלת טח"י אשר יצאה לחופשת לידה, ובהתאם בוטל - בהודעה של טח"י לחברת כוח האדם - מכתב פיטוריה (ת/8, ת/9). החל מחודש 7/03 ועד 3/06 שימשה לפיכך כמזכירה בלשכתה של מנהלת טח"י, לרבות טיפול בדואר, טלפונים, הדפסות, מעקב אחר פניות לגורמים פנימיים וביצוען, וכיו"ב. 8. גב' לוי העידה כי בחודש 3/06 הועברה לתפקיד חדש - מזכירת מערכת בתוכנית "ערב חדש" - אותו היא מבצעת עד היום. במסגרת תפקיד זה הנה אחראית על מענה לטלפונים, טיפול בהצעות לנושאים לתוכנית היומית, סינון הצעות והפנייתן לתחקירנים, עזרה בהפקה, טיפול בהוראות תשלום וכיו"ב. 9. גב' לוי הדגישה כי תנאי עבודתה, משך כל השנים, נקבעו על ידי טח"י, לרבות העלאת השכר מעת לעת וצירופה לקרן "מבטחים" (ת/10 - ת/22). גם שעות עבודתה נקבעו באופן בלעדי על ידי טח"י, והן זהות לאלו של עובדי טח"י בתפקידים דומים (ת/23 - ת/24). ממועד תחילת עבודתה מילאה באופן ידני שעת כניסה ושעת יציאה בכרטיס עובד של טח"י; ממועד כניסתה לתפקיד של מנהלת טח"י הנוכחית נדרשה, כמו כל שאר העובדים, להחתים כרטיס נוכחות וקיבלה לצורך כך כרטיס עובד מגנטי של טח"י. דו"ח השעות החודשי - אותו קיבלה ממשרד משאבי האנוש של טח"י - מולא על ידה, אושר על ידי הממונה הישיר (שהנו עובד טח"י) והועבר לגב' רותי משבץ, מנהלת תחום משאבי אנוש בטח"י, וממנה לחברת כוח האדם (עמ' 9). 10. גב' לוי ציינה עוד כי משך כל השנים היו הממונים הישירים עליה עובדי טח"י במעמד קבוע. משמעות כפיפותה לממונים עליה היא הן מקצועית והן מנהלית, לרבות הודעה על היעדרות מחמת מחלה וקבלת אישור חופשה (ת/25 - ת/26א'). החופשות אף נקבעו על פי נוהלי החופשה המרוכזת בטח"י. בנוסף, עברה הכשרות והשתלמויות שונות במהלך השנים, במימון טח"י ויחד עם עובדי מדינה (ת/27). 11. גב' לוי הדגישה כי עבודתה מתבצעת במתקנים, ציוד וכלים של טח"י, וכי הציגה את עצמה במשך השנים כלפי גורמים חיצוניים, וכן גורמים במשרד החינוך, כעובדת טח"י. 12. מר יהודה וולטר, התובע 6, העיד כי התקבל לעבודה בטח"י בחודש 8/96 על ידי מנהל הייצור דאז, נוכח היכרות האחרון עם יכולותיו, והועסק כ"פרילנסר" במחלקת ציוד ותפאורה עד סוף שנת 1997 (ת/31). באותה עת הודיע לו מנהל תחום אומנות כי שכרו יחל להשתלם באמצעות חברת כוח האדם "אורטל חברה לשירותי כוח אדם" בע"מ, וכי זו דרך ההעסקה היחידה האפשרית עד שיתפנה תקן לקליטתו כעובד טח"י. בהתאם, הועסק באמצעות חברה זו החל מיום 1.12.97 ועד ליום 31.8.02; בהמשך, החל מיום 1.9.02 ואילך, שולם שכרו באמצעות חברת כוח האדם "עובדה כוח אדם ופרויקטים" בע"מ. מר וולטר הדגיש כי חילופי ה"מעסיק" נכפו עליו על ידי טח"י, ונמסרו לו על ידי גב' משבץ (ת/32 - ת/33; מכתבים בהם נמסר לו על ידי גב' משבץ מטעם טח"י כי "עקב תוצאות מכרז כוח אדם החל מ - 1 בספטמבר 2002 תועסק בטח"י באמצעות חברת עובדה..."). עוד הדגיש כי לא חל כל שינוי במאפייני העסקתו בעת העברתו מ"אורטל" ל"עובדה". לדבריו, "כל הדברים האלה כפו עלינו. לא היה לי שום שיג ושיח עם חברת כוח האדם. אילצו אותי לחתום על מסמכים תחת איום, אם לא - לא יוכלו להמשיך את העסקתי. לא רציתי לאבד את מקום פרנסתי" (עמ' 16). 13. מר וולטר ציין הנו מבצע את עבודתו במתקני טח"י ובאמצעות ציוד וכלים שלה, כאשר עבודתו מהווה חלק בלתי נפרד מפעילותה הרגילה של טח"י, ותפקידו - עיצוב תפאורה ואביזרן (פירוט למשימותיו היומיומיות ניתן למצוא בסעיף 11 לתצהירו) - מתבצע גם על ידי עובדי מדינה קבועים. טח"י אף העבירה אותו מתפקיד לתפקיד (בשנת 1999) לפי צרכיה, ומינתה אותו כחבר בצוות ספירת המלאי (בשנת 2005 - ת/34). עוד הדגיש כי תנאי עבודתו נקבעו, משך כל השנים, על ידי טח"י, לרבות העלאות שכרו מעת לעת עליהן הודע לחברות כוח האדם במכתבים של טח"י (ת/36 - ת/41). שעות עבודתו זהות לאלו של עובדי טח"י, ונקבעות באופן בלעדי על ידי טח"י (ת/42). משך כל השנים הצהיר על שעת כניסתו ושעת יציאתו ממשרדי טח"י - בשלב ראשון באמצעות כרטיס ידני, ובהמשך על ידי כרטיס עובד מגנטי שנמסר לשימושו. הממונים הישירים עליו הנם עובדי טח"י, והוא כפוף להם מקצועית ומנהלית לרבות בקשת חופשה (ת/43 - ת/46). במהלך העבודה יצא להשתלמויות והכשרות שונות מטעם טח"י ועל חשבונה, יחד עם עובדי מדינה (ת/47 - ת/49). בנוסף, הציג עצמו משך השנים כלפי חוץ כעובד טח"י. 14. גב' אסתר קדם, התובעת 1, העידה כי החלה עבודתה בטח"י באפריל 1997, לאחר שפנתה - בעקבות מודעה בעיתון - לחברת כוח אדם, וזו הפנתה אותה לעבור ראיונות אצל גב' משבץ (מנהלת תחום משאבי אנוש בטח"י) ומר שלמה כסיף (מנהל שירותי הנדסה) - במהלכם פורטו בין היתר תנאי העבודה והשכר. התפקיד אליו התקבלה הנו מזכירה במחלקת ההנדסה, תפקיד המהווה חלק בלתי נפרד מפעילותה הרגילה של טח"י ומבוצע במתקניה יחד עם ציוד וכלים שלה. בשנת 2001 קודמה לתפקיד רכזת לשכה בכירה וכמזכירה גם של היועצת המשפטית של טח"י, וקיבלה תוספת שכר של 25% שאושרה על ידי ועדת כוח האדם של טח"י (בדומה להליך העלאת השכר המבוצע לעובדי טח"י - ת/64; כן ראו את ת/66 - ת/80 בהם הודיעה טח"י לחברת כוח האדם על שינויי שכרה של גב' קדם וכן על ביצוע הפרשות ל"מבטחים" לזכותה). החל מחודש 3/06 הנה נותנת שירותי מזכירות גם ללשכת המנכ"לית, ובמסגרת זו אחראית על מענה טלפוני, הדפסות, מתן שירות לעובדי טח"י, תיוק, קשרים עם גורמי חוץ, ניהול יומן ולוח זמנים, וכיו"ב (סעיף 12 לתצהירה). 15. גב' קדם ציינה כי ממועד תחילת עבודתה שולם שכרה באמצעות חברות כוח אדם, שהתחלפו מעת לעת על אף שלא חל כל שינוי במאפייני עבודתה. כך, עד ליום 31.8.02 קיבלה את שכרה באמצעות חברת "מאגרי אנוש שירותי כוח אדם" בע"מ; מאותו מועד ועד 31.8.03 קיבלה את שכרה באמצעות חברת "ל.מ שירותי כוח אדם" בע"מ; ומיום 1.9.03 ואילך שולם שכרה באמצעות חברת "עובדה כוח אדם ופרויקטים" בע"מ. גב' קדם הדגישה כי חילופי ה"מעסיקות" נכפו עליה על ידי טח"י (הודעה שקיבלה בקשר לכך מגב' משבץ, בשנת 2002, הוגשה כמוצג ת/65). עוד הדגישה כי שעות עבודתה זהות לאלו של עובדי טח"י בתפקידים זהים ונקבעות באופן בלעדי על ידי טח"י (ת/81 - ת/82); כי מילאה מתחילת עבודתה דו"ח יומי של כניסה ויציאה (ידני ובהמשך באמצעות כרטיס מגנטי); כי הממונים עליה הנם עובדים קבועים של טח"י והיא כפופה להם מקצועית ומנהלית (בקשות לאישור חופשה ועדכון מגב' משבץ על יתרת חופשה הוגשו כמוצגים ת/83 - ת/84); וכי הציגה את עצמה במהלך השנים כעובדת טח"י, גם כלפי גורמים חיצוניים. לדבריה, "כל פעם מחדש גמר החשבון קומם אותי. זה לא אפשר לנו לצבור את הוותק" (עמ' 15). 16. מר דוד בן נאים, חשב טח"י, העיד כי טח"י עוסקת בהפקה, רכש ושידור של תוכניות טלוויזיה, ועושה כן באמצעות 56 עובדים קבועים (בעלי כתבי מינוי), כ - 160 עובדים במשרות של עבודה בלתי צמיתה - עב"צ (ביניהם, כיום, התובעים) וכ - 150 "פרילנסרים". מר בן נאים אישר כי משרד האוצר אינו מאשר תקנים לטח"י ולכן היא נאלצת להתקשר עם מועסקיה בדרכים אחרות (עמ' 22). עוד אישר כי הסיבה היחידה בגינה התובעים לא נקלטו כעובדי מדינה טרם חודש 10/05 היא העדר תקנים, וכי אם היו תקנים מספיקים בעת שכל אחד מהם החל לעבוד - היה נקלט כעובד מדינה (שם; כן בעמ' 26). עוד אישר כי הסיבה היחידה לקליטת התובעים כעובדי מדינה באוקטובר 2006 היתה הגשת התביעה (עמ' 26), וכי נקלטו במשרות עב"צ מהטעם שזו האפשרות היחידה לקליטה כיום, ואין עוד קליטה של עובדים למשרות תקן. זאת, על אף שלפחות חלק מהמשרות בהן מועסקים התובעים אינן, בפועל, לביצוע משימות חולפות (עמ' 27). 17. מר בן נאים הוסיף כי במהלך השנים התקשרה טח"י עם מספר חברות כוח אדם, האחרונה שבהן עובדה כוח אדם ופרויקטים בע"מ, אשר "ערכו הסכמים מול התובעים, ובסיום ההתקשרות ע"פ המכרז ערכו גמר חשבון לתובעים (תשלום פיצויים פדיון חופשה וכו')" (סעיף 6 לתצהירו; בחקירתו הנגדית אישר כי הדבר נעשה על פי הוראות טח"י ותוך שטח"י נושאת בכל העלויות הנוגעות לכך - עמ' 23). בתצהירו טען כי אין זה נכון שטח"י "העבירה" את התובעים מחברה אחת לשנייה (סעיף 11), אך בחקירתו הנגדית אישר כי בחירת חברות כוח האדם נעשתה במכרזים פומביים של טח"י, תוך שטח"י הכתיבה לחברות שנבחרו את זהות העובדים. לדבריו, "לעיתים בחרנו שתי חברות כוח אדם וחילקנו ביניהם את העובדים לפי ראות עינינו... טחי הודיעה לעובדים על חברת כוח האדם החדשה, וגם הודענו לחברה החדשה לקלוט אותם, באותם תנאים שעבדו בחברה הקודמת אלא אם נדרש שינוי כלשהו" (עמ' 23). עוד אישר כי טח"י היא שהודיעה לתובעים, לפחות במקרה אחד שהוצג לו, על סיום עבודתם בחברת כוח האדם עימה תמה ההתקשרות (עמ' 24). 18. מר בן נאים טען כי חברות כוח האדם הן שהיו אחראיות "על תשלום שכרם (של התובעים - ס.ד.מ) וכל תשלום סוציאלי נלווה להעסקתם, השגחה על פעילותם, פיטוריהם וכיו"ב..." (סעיף 8). עם זאת אישר כי טח"י היא שהגדירה את שווי שעת העבודה ברוטו לכל עובד לפי רצונה (עמ' 23), לרבות העלאות שכר במהלך תקופת העבודה (עמ' 24), כאשר המתמודדים במכרז הציעו תוספת אחוזית גלובלית שכללה את מכלול התנאים הסוציאליים וכן את עמלתה של החברה. עוד אישר כי טח"י היא שקבעה את תפקידי התובעים וכן "השגיחה ופיקחה על פעילותם היומיומית", כאשר חברת כוח האדם כלל לא נכנסה למתחם טח"י אלא עסקה ב"קליטה ושכר, בפרוצדורות" (עמ' 24). באשר לסמכות הפיטורים - אישר כי לחברות כוח האדם לא היתה סמכות לפטר מי מהתובעים ללא הוראה של טח"י (עמ' 25, בניגוד מסוים לאמור בתצהירו בהקשר זה; ההסכם בין טח"י לבין "עובדה" צורף לכתב ההגנה כנספח 1 וסעיפיו מאשרים את האמור לעיל). לדבריו, לתובעים היה ברור שלא ניתן לקלטם לעבודה כעובדי טח"י, בשל העדר תקנים לכך. 19. מר בן נאים צירף לתצהירו את חוזרי חשכ"ל מיום 28.7.01 ומיום 13.11.01 (נספחים 3 ו - 4 לכתב ההגנה), בהם ניתנו הנחיות לחשבי הממשלה כיצד לבצע את השוואת התנאים הנדרשת מכוח חוק קבלני כוח אדם. ההשוואה נעשתה בפועל החל מיום 1.8.01. לצורך כך, קבעה טח"י לכל אחד מהתובעים דירוג, דרגה וותק, לצורך השוואתו לעובד מדינה מקביל, והציעה לעובדי חברות כוח האדם לבחור בין שתי חלופות: האחת, קבלת אותו שכר ברוטו לשעה, הכולל בתוכו הפרשות סוציאליות; השנייה, להוריד את שווי השעה במידת הצורך, ומנגד לקבל שווי שעת עבודה כמו עובד מדינה מקביל בצירוף תנאים נלווים (קרן השתלמות, קרן פנסיה, קופת גמל לרכיבים לא פנסיוניים, וכיו"ב) כמו עובד מדינה מקביל. יצוין כי גב' לוי, בחקירתה הנגדית, לא זכרה כי ניתנו לעובדים באותה עת שתי אופציות כנטען על ידי מר בן נאים (עמ' 10). עם זאת אישרה כי שכרה לשעה ירד אותה עת, ויחד עם זאת קיבלה תנאים נלווים נוספים. 20. בחקירתו הנגדית אישר מר בן נאים כי "השוואת התנאים" לא בוצעה באופן מלא (עמ' 20). במסגרת זו התובעים לא קיבלו אחזקת רכב, לרבות החזר תשלום בגין ביטוחים ורישיון (וזאת שכן באותה תקופה עובדי מדינה במשרות עב"צ לא קיבלו זאת); כוננויות (שכן כתנאי לקבלתן נדרש לדווח על ביצוען, והתובעים כלל לא נדרשו לבצען); והחזר אגרת טלוויזיה ורדיו. 21. מר בן נאים אישר כי התובעים נדרשו, החל מיום 1.6.03, להחתים שעון נוכחות מדי יום, כמו עובדי טח"י, וזאת על מנת שניתן יהא לפקח על הדיווחים המוגשים לגביהם בסוף כל חודש לצורך תשלום שכרם. 22. מר בן נאים ציין כי בעקבות פניית התובעים, מיום 2.5.05, להכיר בהם כעובדי מדינה, ביקשה מנהלת טח"י מאגף התקציבים ונציבות שירות המדינה לאפשר את קליטתם כאמור, אך ועדת החריגים העליונה החליטה, ביום 11.10.05, כי היות וטח"י נמצאת בהליכי ארגון מחדש וצמצום כוח אדם, וכן לאור החלטת הממשלה מיום 25.3.03 לפיה יש להקפיא קליטת עובדים חדשים למשרדי ממשלה, אין אפשרות לקלוט עובדים נוספים (נספח 7 לכתב ההגנה). רק כשנה לאחר מכן התקבלה החלטה, מבלי לפגוע בטענות ומשיקולים פרקטיים, לקלוט את התובעים כעובדי מדינה - למשרות של "עבודה בלתי צמיתה", בהיקף של משרה מלאה, וזאת החל ממועד הגשת התביעה של כל אחד מהם. כך נעשה בפועל החל מיום 1.11.06, על בסיס רטרואקטיבי החל מיום 1.10.05. בהתאם, קיבלו התובעים מחברת כוח האדם פיצויי פיטורים. 23. בחקירתו הנגדית אישר מר בן נאים מכתב שנשלח למנכ"לית טח"י ביום 20.5.03 (ת/112), ובו הודיעו לה נציב שירות המדינה, הממונה על התקציבים במשרד האוצר והחשב הכללי, כי על פי המלצות "צוות א'", שמונה על מנת לבחון את העסקת עובדי חברות כוח האדם בשירות המדינה, "אושר למשרדך לקלוט לשירות המדינה 31 משרות", כאשר "עובדים אשר הועסקו באמצעות קבלני כ"א ולא יקלטו במסגרת יישום המלצות הצוות, תופסק עבודתם בהתאם לכללים ולנהלים המתחייבים על פי חוק". לדבריו, בפועל עבדו אותה עת בטח"י 47 עובדי חברות כוח אדם, ולכן מנכ"לית טח"י לא הסכימה ליישם את המסמך והוא לא יושם בפועל (עמ' 19). לדבריו, לאור האישור שניתן כאמור לעיל, "אני רואה אותם כעובדים של טח"י ממאי 2003" (עמ' 26). 24. מר בן נאים אישר כי במסגרת תביעה שהגישו "פרילנסרים" שהועסקו בטח"י, נקלטו הם כעובדי מדינה במשרות "עב"צים", וקיבלו הפרשי שכר תוך השוואתם לעובדי מדינה מקבילים, לרבות רטרואקטיבית טרם הגשת התביעה (עמ' 19). 25. מר בן נאים הגיש, בנוסף, את הסכם 2004, בו נקבע כי החל מיום 1.1.04 תיפסק ההצמדה של עובדי טח"י לשכרם ותנאי עבודתם של העובדים ברשות השידור, ונקבע סולם שכר לדירוג המנהלי ולדירוג העיתונאים במסגרת טח"י, לרבות תוספת שכר של כ - 16% (נספח 4א' לכתב ההגנה). בחקירתו אישר כי הסכם זה שינה את תנאי העבודה של העובדים שייקלטו בטח"י לאחר חתימתו, בכך שהצמידם לתנאי העבודה של המדינה ולא של רשות השידור (עמ' 25). עוד אישר, לגבי התובעים, כי "נכון שאם התובעים היו נקלטים לפני חתימת הסכם 2004, סביר להניח שתנאי עבודתם היו טובים יותר" (עמ' 26). הכרעה 26. הכללים לקביעת זהותו של מעסיק במערכת יחסים משולשת נקבעו על ידי כב' בית הדין הארצי לעבודה בשורה של פסקי דין, וביניהם פסק הדין המנחה בעניין כפר רות (דב"ע נב/142- 3 חסן אלהרינאת - כפר רות ואח', פד"ע כד 535; ראו גם דב"ע נד/96- 3 מ.ב מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי בע"מ - חליל עבד אל רחמן עאבד, פד"ע כט 151; ע"ע 1218/02 XUE BINואח' - א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ, פד"ע לח 650). 27. נקודת המוצא שנקבעה בפסיקה היא כי המשתמש הוא המעסיק, אלא אם יוכח כי קיימת התקשרות אותנטית בינו לבין הקבלן ובין הקבלן לעובד, וכי מטרת התקשרויות אלה אינה מנוגדת לתקנת הציבור ולא נועדה להתחמק מחובות המשתמש כמעסיק. מבחני העזר לצורך קביעת זהות המעסיק, כפי שנקבעו בעניין כפר רות, הנם: כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם; בידי מי הכוח לפטר את העובד; מי קיבל את העובד לעבודה ומי הסדיר את תנאי קבלתו אליה; מי משבץ את העובד במקום העבודה; מי קובע את מכלול תנאי עבודתו לרבות תנאי שכרו והתנאים הנלווים; מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד; מי נותן חופשות לעובד וממי עליו לקבל אישור על חופשותיו; כיצד דווחו יחסי הצדדים לרשויות המס; למי הבעלות על הציוד והחומרים המשמשים את העובד בעבודתו; מי מפקח על עבודתו של העובד ולמרותו של מי הוא סר; האם העבודה שלשם ביצועה נשכר העובד נעשית במסגרת עסקו העיקרי של המשתמש; רציפות ומשך קשר העבודה; והאם יש לצד השלישי עסק משלו בו השתלב העובד. 28. עם זאת יש לזכור, כי הקביעה אינה טכנית או פורמלית אלא מהותית, ועליה לקחת בחשבון את תכלית החקיקה, כמו גם את הצורך להבטיח את מימושה גם במערכות יחסים מורכבות. היינו, סימני ההיכר המפורטים לעיל הם כלי פרשני שהתאים לנסיבות שנדונו באותו עניין, ואינם - כפי שאף הבהיר בית הדין הארצי בפסיקתו - חזות הכול. מטרתם של סימני ההיכר היא לחשוף את זהותו של המעסיק על מנת לממש את תכליתם של דיני העבודה, ולוודא כי אותם עובדים שזקוקים להגנת המשפט אכן יזכו לה. במילים אחרות - המושג "מעסיק" - בדומה למושג "עובד" - הוא הגדרה משפטית, שיש לצקת בה תוכן בהתאם לתכלית בה אנו עוסקים (דנג"צ 4601/95 סרוסי נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נב (4) 817; דב"ע נה/2-109 אסנת דפנה לוין - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 326). לניתוח הלכת כפר רות והשלכותיה העכשוויות ראו ג. דוידוב, "העסקה עקיפה", יפורסם בעבודה חברה ומשפט י"ב (2009). 29. עוד ראוי להזכיר בהקשר זה את חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, לגביו נקבע כי "אין לקרוא בחוק את מה שאין בו - והוא שלילה של פסיקת בתי הדין לעבודה, המקלפת את הקליפה החיצונית של משולש היחסים וחושפת את המהות האמיתית של צורת ההעסקה... משכך, אין לראות בתיקון החוק, ובוודאי שלא בחוק המקורי, הסדר שלילי השולל מבית הדין את הכוח והסמכות לקבוע מי היה המעביד במשולש יחסים, על פי הנסיבות המובאות בפניו" (עב' (ת"א) 911583/99 חני אבני-כהן - מדינת ישראל, , מיום 29.7.01; להלן - "עניין חני אבני"; כן ראו את ע"ע 326/03 מדינת ישראל - ילנה צ'פקוב, , מיום 20.2.06). 30. במקרה שלפנינו, וכפי שעולה מהתשתית העובדתית לעיל, לא היו למעשה מחלוקות עובדתיות בין הצדדים. הנתבעת אף הסכימה, כי עדויותיהם של שלושת התובעים שהעידו - על אף שהתייחסו בעדויותיהם לנסיבות קליטתם ועבודתם שלהם - ייחשבו כרלוונטיות גם לגבי מאפייני העסקתם של שאר התובעים. התשתית העובדתית הנקבעת על ידינו היא לפיכך כמפורט בעדויות התובעים לעיל, מבלי שהנתבעת חלקה על כך. לא נותר, לפיכך, אלא ליישם עובדות אלו להלכות המשפטיות. 31. צודקים התובעים, כי תיק זה מעלה תחושה קשה לגבי דרך העסקתם, במשך שנים ארוכות, כעובדי חברות כוח אדם מתחלפות, תוך פגיעה בזכויותיהם הכלכליות והלבר-כלכליות (לרבות תחושת השייכות למקום העבודה והזכות להגנה ארגונית כעובדי מדינה). כפי שקבעה כב' השופטת וירט-ליבנה בעניין חני אבני: "הבעיה המצומצמת המוצגת לפנינו - זיהוי המעביד, נובעת ומתעוררת אך בשל ה"חטא" הרובץ לפתחה של המדינה: מצב בו אותם עובדים מועסקים במשך שנים ארוכות באותו תפקיד ובאותו מקום, כאשר המדינה מכירה בכך כי מדובר בעובדים שהיא מעוניינת שיישארו במערכת והיא תמשך ליהנות מעבודתם, אך היא מתעקשת כי הדבר ייעשה במסגרת המשפטית של העסקה באמצעות חברת כוח אדם". 32. לאחר שקילת העדויות, אנו סבורות לפיכך כי יישום המבחנים שנקבעו בעניין כפר רות מוביל למסקנה ברורה כי הנתבעת היתה מעסיקתם של התובעים עוד טרם שקיבלה אותם באופן פורמאלי לשורותיה כמפורט לעיל. זאת, בהתחשב בכך שהתובעים התקבלו לעבודה על ידי הנתבעת, שובצו לתפקידיהם על ידי הנתבעת, היו כפופים מקצועית ומנהלית לעובדי הנתבעת שהיו הממונים הישירים (כמו גם העקיפים) עליהם, לקחו חופשות באישור הממונים עליהם מטעם הנתבעת ובהתאם לנהלים המקובלים לעובדי הנתבעת, הוצגו כלפי גורמים חיצוניים כעובדי טח"י, השתלבו במערך הארגוני של טח"י, ביצעו מטלות שהן אינטגרליות לפעולתה של טח"י, ועבודתם היתה דומה במהותה לעבודתם של עובדי טח"י מן השורה. כל זאת במשך שנים רבות, ותוך שהקשר בינם לבין חברות כוח האדם המתחלפות היה רופף ופרוצדוראלי והתמצה בעיקר בהוצאת תלושי שכר ודיווח לרשויות המס. 33. חשב טח"י והעד היחידי מטעם הנתבעת, מר בן נאים, הודה למעשה בעדותו כי ההבדל היחידי בין התובעים לבין עובדים אחרים בטח"י שהוכרו כעובדי מדינה מלכתחילה הנו העדר תקנים פנויים. עוד הודה כי חברות כוח האדם - אשר נחשבו כמעסיקותיהם הפורמאליות של התובעים - נבחרו במכרזים של טח"י, ללא מעורבות כלשהי מצד התובעים ו/או נציגותם, וכאשר טח"י היא שהורתה לחברות כוח האדם אילו עובדים להעסיק ואילו עובדים לפטר (ומתי). טח"י היא אף שהודיעה לתובעים על החילופים, מעת לעת, בחברות כוח האדם, ועל כך שעליהם לקבל את "גמר החשבון" המגיע להם בגין סיום העסקתם בחברה היוצאת ולחתום על הטפסים הנדרשים לצורך כך. טח"י היא אף שקבעה, באופן בלעדי, את התנאים להעסקתם של התובעים (לרבות העלאת שכרם מעת לעת) ופיקחה על עבודתם. 34. החל מיום 1.8.01, בהתאם להוראותיו של סעיף 13 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, הושוו תנאי העסקתם של התובעים לתנאי העסקתם של עובדי טח"י מן השורה. עם זאת, מר בן נאים הודה כי ההשוואה לא היתה מלאה אלא בוצעה לפי חוזר החשב הכללי, ולא כללה אחזקת רכב (על כל הכרוך בה, לרבות החזרי ביטוח וטסט), החזר אגרת טלוויזיה ורדיו וכן כוננויות. בנסיבותיו של תיק זה אין צורך כי נכריע בשאלה האם היתה זו הפרה של סעיף 13 האמור; עם זאת העדרה של השוואה מלאה מלמד כי התובעים ניזוקו כלכלית, גם לאחר שנת 2001, מהגדרתם הפורמאלית כעובדי חברות כוח אדם. במקביל, נפגעו גם "פגיעה הנוגעת ליחסי העבודה במקום העבודה, לתרבות הארגונית במפעל, למידת הנאמנות ותחושת השייכות של עובד לארגון בו הוא פועל, כל אלה קשורים קשר הדוק למונח הרחב של "כבוד האדם"" (עניין חני אבני). 35. רק לאחר הגשת התביעה, ומהטעם היחיד של הגשת התביעה, הועברו התובעים - בתוקף מיום 1.10.05 - למעמד של עובדי מדינה, במשרות של "עבודה בלתי צמיתה". צודקים התובעים, כי לא חל כל שינוי (ואף לא נטען כי חל שינוי כלשהו) במאפייני העסקתם ממועד זה ואילך, ובכך הודאה מצד המדינה כי אמורים היו להיות מוכרים כעובדי מדינה עוד קודם לכן. 36. יצוין כי קליטת התובעים נעשתה מיום 1.10.05 על אף שהיתה אפשרות - עוד במאי 2003 - לקלטם כעובדים כאמור, אך טח"י העדיפה שלא לעשות זאת נוכח מחלוקת עם משרד האוצר על היקף העובדים שייקלטו. בהתחשב במועד קליטתם נחשבים התובעים כעובדים שהתקבלו לעבודה לאחר שנת 2004 - ולכן הוחלו עליהם תנאי "דור ב'" בהתאם להסכם 2004, באופן שהרע את תנאי עבודתם לעומת עובדי טח"י שהחלו עבודתם טרם שנה זו (הודאת מר בן נאים בכך בעמ' 26 לפרוטוקול). עוד עלה, כי קליטת התובעים כעובדי "עב"צ" דווקא נעשתה מטעמים טכניים של העדר אפשרות לקלטם כעובדים במסלול לקביעות (נוכח הקפאת התקנים בקשר לכך), ולא בשל שמבחינה מהותית הנם מועסקים בפועל במשרות שאינן צמיתות. נהפוך הוא - מר בן נאים הודה, לפחות לגבי חלק מהתובעים, כי משרותיהם הן משרות קבועות שאינן "חולפות", כך שלא היתה הצדקה עניינית לקלטם כעובדים בעבודה "שלפי אופיה וטיבה מוגבלת מבחינת הזמן" (פיסקה 02.133 לתקשי"ר). 37. נוכח כל האמור לעיל, אנו קובעות כי העסקת התובעים, משך שנים ארוכות, באמצעות חברות כוח אדם מתחלפות אשר שימשו בפועל כ"צינור" להעברת שכר בלבד, היוותה פיקציה משפטית שאין לאפשרה (ע"ע 1189/00 אילנה לוינגר - מדינת ישראל, , מיום 2.10.00; ע"ע 300245/97 משה אסולין - רשות השידור, פד"ע לו 689; ע"ע 326/03 מדינת ישראל - ילנה צ'פקוב, , מיום 20.2.06; ע"ע 1363/02 דינה חזין - תנופה שירותים כ"א ואחזקות 1991 בע"מ, , מיום 5.11.06; ע"ע 410/06 המוסד לביטוח לאומי - ראיד פאהום, , מיום 2.11.08; עב' (י-ם) 2513/00 ענת זריפה ואח' - מדינת ישראל , מיום 21.12.05; עב' (ת"א) 7506/07 רפי שרם - מדינת ישראל, , מיום 27.11.07). יש להכיר לפיכך במעסיק האמיתי, ולקבוע כי הנתבעת היתה מעסיקה של התובעים במהלך כל השנים החל ממועד תחילת עבודתו של כל אחד מהם בטח"י בפועל (בין מעסיקה יחידה ובין מעסיקה במשותף - הצדדים לא ביקשו שנכריע במעמדן של חברות כוח האדם והן אף לא היו צד להליכים שבפנינו). כיוון שהעובדות מלמדות כי מעמד זה היה רלוונטי לגביהם ממועד תחילת העסקתם - לא מצאנו כל הצדקה להכיר במעמדם רק החל מהמועד בו הוגשה תביעתם (מועד בו בחרה המדינה בהתחשב בנפסק בעניין חני אבני, אך באותו מקרה נעשה הדבר בהתאם לנסיבות המיוחדות כפי שהוסברו בסיפת פסק הדין - לרבות העדר בירור עובדתי על נסיבות ההעסקה בשנים שקדמו לכך). 38. ראוי להדגיש כי המדינה כלל לא ניסתה, ובצדק, לטעון כי היה במקרה זה מצב אותנטי של "מיקור חוץ", עליו יש להחיל את הפסיקה בעניין דברת שוואב (ע"ע 273/03 דברת שוואב - מדינת ישראל, , מיום 2.11.06; כן ראו ע"ע 116/03 מדינת ישראל - משה חג'בי, , מיום 2.2.06). ממילא, אין צורך כי נדון בכך מיוזמתנו. 39. על אף האמור לעיל, אין באפשרותנו לקבוע כי התובעים הנם - נכון להיום - עובדים קבועים של הנתבעת. זאת, בהתחשב בפסיקתו העקבית של בית הדין הארצי, לפיה חלוף הזמן לבדו אינו מקנה קביעות, שכן קבלת כתב המינוי כעובד קבוע לפי חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט - 1959 הינו אקט קונסטיטוטיבי (ע"ע 389/03 יעקב חסון - משרד השיכון, , מיום 4.9.03). לא נשמט מעינינו בהקשר זה פסק דינו של בית הדין הארצי בעניין ע"ע 168/05 שלמה נקש - מדינת ישראל, , מיום 9.4.06, אך נראה כי אותו עניין מהווה חריג להלכה, בהתבסס על הנסיבות העובדתיות המיוחדות לאותו מקרה (וראו את דעת הרוב בע"ע 410/06 לעיל, מיום 2.11.08, החוזרת על הלכת חסון). 40. בסמוך לאחר הגשת הסיכומים בתיק זה, ביום 29.6.08, הודיעה נציבות שירות המדינה כי הינה פועלת למיפוי כלל משרות העב"צ בשירות המדינה, לרבות משרות עובדי קבלני כוח אדם שנקלטו בשנים האחרונות, במטרה להמיר את המשרות, שיימצא כי הן צמיתות במהותן, למשרות תקניות. בדרך זו העובדים המועסקים במשרות אלו יוכלו לקבל כתב מינוי בשירות המדינה, בכפוף לעמידתם בשאר התנאים הקבועים בחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט - 1959. לפי המסמך שהוגש על ידי המדינה, בשלב ראשון תבוצע ה"המרה" לגבי משרות בהן מועסקים עובדים מעל חמש שנים. ביום 28.7.08 הבהירה נציבות שירות המדינה כי "יש להביא בחשבון, לעניין מניין חמש שנים, תקופות העסקה במשרד על ידי קבלן כוח אדם, ברציפות, טרם הקליטה לשירות המדינה". לאור מסמך זה, ובהתחשב בתקופות העסקתם של התובעים, על הנתבעת להתחיל לאלתר בתהליכי קליטתם של התובעים (למעט התובעת 3 שכבר אינה מועסקת בפועל) כעובדים קבועים. 41. התובעים לא התייחסו בסיכומיהם באופן מפורש לנושא הפנסיה התקציבית, ויש לפיכך להניח כי הנם מודעים לקביעות הפסיקה בקשר לכך ואינם עותרים לזכאות לכך. יובהר בהקשר זה כי לפי העובדות שהוצגו בפנינו, התובעים כולם מבוטחים בפנסיה צוברת, כפי שממילא מקובל כיום לגבי עובדי מדינה. 42. סוף דבר - ניתן בזאת סעד הצהרתי ולפיו הנתבעת הנה מעסיקה של התובעים החל ממועד תחילת העסקתו בפועל של כל אחד מהם במסגרת טח"י. בנוסף מובהר, כי על הנתבעת להתחיל באופן מיידי בתהליכים לקליטת התובעים (למעט התובעת 3) כעובדים קבועים. הוצאותיו של פסק דין חלקי זה תילקחנה בחשבון בסיום ההליך. ב"כ התובעים יודיע, תוך 30 יום, מה עמדתו לגבי המשך ההליכים. הכרה כעובדעובדי קבלןחברות כוח אדםעובדי מדינה