הפרת הסכם פרישה מוקדמת

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת על הפרת הסכם פרישה מוקדמת: 1. בפנינו תביעה בגין פיצויים על הפרת הסכם ופיצויים בגין נזק לא ממוני-עוגמת נפש בשל התנהגות בחוסר תום לב. 2. הנתבעת היא מוסד חינוכי תורני הכולל חטיבת ביניים וישיבה תיכונית. התובע - יליד 1948- הוא מורה במקצועו, שהועסק על ידי הנתבעת כמורה למכונאות רכב, מחודש 9.87 עד לחודש 8.03 במשרה מלאה ובשנת הלימודים 9.03 - 8.04 במשרה חלקית של שליש משרה. התובע הועסק בכל תקופת ההעסקה אצל הנתבעת כמורה במגמה למכונאות רכב (להלן: "המגמה"), ולימד כיתות י' עד י"ב. לטענת התובע, משנת 2003 החלו מנהלי הנתבעת להפעיל עליו לחץ לצאת לשנת שבתון ו/או לפרוש מהעבודה, ובשל חששותיו הסכים לבסוף לפרוש מהעבודה אצל הנתבעת. לדברי התובע, ביום 10.3.03 התקיימה פגישה בינו לבין מנהל הנתבעת מר רענן לוין (להלן: "מר לוין") שבה סוכמו תנאי הפרישה של התובע וכן סוכם על המשך העסקתו במשרה חלקית לאחר פרישתו. ביום 19.3.03 סוכם כי התובע ימשיך לעבוד לאחר פרישתו בשליש משרה, והדברים נכתבו ונחתמו במזכר. במהלך חודש 10.03 סיכם נציג הסתדרות המורים, מר יעקב סבן (להלן:"מר סבן") עם מר לוין כי התובע ימשיך לעבוד ב-1/3 משרה לפחות, ואולי גם שעות נוספות, כל עוד המגמה תתקיים בישיבה. לדברי התובע, בהסתמך על ההתחייבות הזאת, הוא הסכים לוותר על פיצויי פרישה, שניתנים כמקובל במקרים דומים, שהם עד 50% מפיצויי הפיטורים המגיעים לו, זאת עקב פרישתו המוקדמת. על אף ההסכמה להמשיך להעסיקו כל עוד המגמה קיימת, פוטר התובע במכתב מיום 16.5.04 החל מתום שנת הלימודים תשס"ד. התובע טען כי הנתבעת הפרה את הסכם הפרישה כאשר היא הפסיקה את עבודתו, למרות שהמגמה לא נסגרה. על כן, ביקש התובע לחייב את הנתבעת בפיצוי בגובה השכר שהוא היה מקבל אילו המשיך לעבוד, בהתאם להתחייבות, בהיקף של שליש משרה. כן טען התובע כי התנהגותה של הנתבעת גרמה לו, מעבר לנזק כספי, לעוגמת נפש, כאשר הוא חש כי נזרק כלאחר יד וכחפץ שאין בו צורך עוד לאחר 17 שנים של עבודה מאומצת וקשה נפשית וגופנית וכן, נגרמה לו פגיעה קשה במוניטין המקצועי וביכולתו למצוא תעסוקה בעתיד. על כן, ביקש התובע פיצוי נוסף, בגין נזק לא ממוני, בסך של 50,000 ₪. 3. לטענת הנתבעת, כפי שעולה מכתב ההגנה שהוגש מטעמה, שולמו לתובע מלוא הפיצויים המגיעים לו לאחר פיטוריו. לגרסת הנתבעת, בשנים האחרונות החלה מגמה של פיחות במספר התלמידים הנרשמים ללימודים במגמה בישיבה. בעקבות כך פחתו שעות ההוראה הנדרשות והנתבעת נדרשה לצמצם את שעות ההוראה של שני המורים אשר לימדו במגמה, ובכללם התובע. בשנת תשס"ג נותרו רק 15 שעות הוראה שבועיות במגמה. לאור המצב, שוחח מר לוין עם התובע והציג בפניו את הצורך לקצץ במצבת המורים במגמה. בסיום הישיבה נרשם מזכר שבו הצהיר התובע על רצונו לפרוש מהעבודה כמורה בישיבה, וכן, כי מר לוין יעזור לו לקבל את המגיע לו בגין פרישתו, ויעשה מאמץ שיקבל כמה שיותר, אם כי אינו מתחייב. מר לוין הסכים להעסיק את התובע בהיקף של שליש משרה מיום 1.9.03 ללא התחייבות לתקופת העסקה כלשהי. בחודש 10.03 נפגש מר לוין עם מר סבן. לגרסת הנתבעת, באותה פגישה חזרו מנהליה על ההסכמה שהגיעו אליה עם התובע ולפיה הוא יועסק בהיקף של שליש משרה, אך מר לוין לא התחייב לתקופת העסקה כלשהי, ולא דרש מהתובע לוותר על פיצויים כלשהם. הנתבעת טענה כי מבחינת איכויותיו כמורה, התובע הינו נחות ממר ראובן ברנדל, המורה השני במגמה. התובע פוטר מהעבודה בתום שנת הלימודים תשס"ד בעקבות קיטון נוסף במספר התלמידים במגמה ולא קבל על פיטוריו, כאשר בסיום ההעסקה שולמו לו כל הכספים המגיעים לו. הנתבעת הכחישה כי מר לוין התחייב בפני מר סבן להעסיק את התובע כל עוד המגמה קיימת, כאשר התובע גם לא ויתר על פיצוי כלשהו בגין פרישתו מאחר ולא היה זכאי לפיצויים מוגדלים כלשהם או למענק פרישה. עמדת הנתבעת היא שהתובע אינו זכאי לפיצוי כלשהו מעבר לסכומים שהוא קיבל עקב פרישתו, וכן הוא לא זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש. 4. ראיות שנשמעו בדיון: הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע, מר סבן ומר לוין, וכן התכתבות שביניהם ומסמכים רבים נוספים. בהתאם לראיות שנשמעו נקבע את עובדות המקרה. 5. עובדות המשמשות בסיס להכרעה: התובע עבד כמורה במגמה החל מ- 9.87. התובע עבד במשרה מלאה ובחלק מהתקופה אף מעבר לכך (היקף של משרה מלאה הוא 24 ש"ש). כך עבד התובע עד לחודש 8.03 (שנת תשס"ג). כתוצאה מהמספר הקטן של הנרשמים למגמה, הופחתו שעות ההוראה במגמה, כדלקמן: שנת תשס"א- 36 ש"ש. שנת תשס"ב- 32 ש"ש. שנת תשס"ג- 23 ש"ש. שנת תשס"ד- 15 ש"ש. שנת תשס"ה- 12 ש"ש. שנת תשס"ו- 12 ש"ש. התובע היה אחד משני המורים אשר לימדו במגמה. בתאריך 10.3.03 התקיימה פגישה בין התובע לבין מר לוין, שבה סוכם כי התובע יפרוש פרישה מוקדמת. הסיכום שבאותה פגישה נרשם על ידי התובע במזכר, שנחתם על ידי מר לוין (להלן:"מזכר מ - 10.3.03"), בנוסח כדלקמן: מזכר בשיחה שביני לבין מר רענן לוי מנהל ישיבת בני עקיבא במרון. א. מסרתי על רצוני לפרוש מעבודתי בישיבה כמורה למכונאות רכב. ב. מר לוין קיבל את הודעתי, והוא מוכן לעזור לי כמיטב יכולתו, לקבל את כל המגיע לי בגין פרישתי מהעבודה וגם את הכספים שנצברו לזכותי במשך כל זמן עבודתי - 16 שנים. רענן יעשה כל מאמץ שאקבל כמה שיותר לא מתחייב. הוי אומר: פדיון ימי מחלה. שיפוי בגין פרישה מהחינוך הטכנולוגי. השגת אחוזי פנסיה המגיעים לי בגין עבודתי + אחוזי פנסיה נוספים בגין עידוד פרישה לפי החלטת משרד החינוך מהחינוך הטכנולוגי. שאר המרכיבים - כגון מנורה, גמל מעל משרה, גל מורים. קרן השתלמות למורים. בכבוד רב, ישיבת בני עקיבא "בר - יוחאי" בהמשך נרשם מזכר מיום 19.3.03, שגם הוא נכתב על ידי התובע ונחתם על ידי מר לוין, שנוסחו הוא: תוספת למזכר בנוגע לפרישה מיום 10.3.03 ג) מר רענן לוין, מסכים להמשיך להעסיק אותי כמורה למכונאות רכב בשליש משרה (7 ש"ש), לאחר שאפרוש לפנסיה מוקדמת החל מ- 1.9.03. בעקבות הסיכום, בשנת הלימודים תשס"ד לימד התובע בשליש משרה. במהלך אותה שנה, בחודש 10.03, התנהלה שיחה בין מר סבן לבין מר לוין. מר סבן רשם את סיכום הפגישה (להלן:"סיכום השיחה") כדלקמן: סיכום שיחה שהיתה בתאריך 1.10.03 בין יעקב סבן לבין רענן לוין א. המורה ימשיך לעבוד ב - 1/3 משרה לפחות ואולי גם שעות נוספות, כל עוד המגמה קיימת. ב. המורה לא יקבל פיצויים. ג. הויתור של המורה על הפיצויים יקנה לו את סעיף א'. יעקב סבן יו"ר הסניף מר לוין לא הסכים כי הרישום של מר סבן משקף את הסיכום בפגישה, ולמחלוקת זו נתייחס בהמשך. בעקבות מיעוט הנרשמים למגמה לשנת הלימודים התשס"ה, הודיעה הנתבעת לתובע במכתב מיום 16.5.04 על הפסקת העבודה החל משנת תשס"ה, כאשר הוסף במכתב: "במידה ונראה מקום לשבץ אותך נבוא אתך בדברים על כך". בעקבות פרישתו של התובע וסיום עבודתו אצל הנתבעת, קיבל התובע סכומים כדלקמן (כפי שעולה מהודעת הנתבעת שלא הוכחשה): א. ביום 26.1.04 שילמה הנתבעת לתובע סך של 82,000 ₪ בגין שיפוי ימי מחלה שהתקבל ממשרד החינוך. ב. התובע הועסק בנתבעת (עד לשנה האחרונה) בהיקף של למעלה ממשרה מלאה - עבור גובה המשכורת עד למשרה מלאה הופרשו עבורו כספים לקרן הפנסיה גילעד, ובגין הכספים שמעל משרה מלאה הופרשו עבורו כספים לחברת הביטוח מנורה, באמצעות סוכנות הביטוח סיני יקב. התובע מקבל תשלומי פנסיה חודשיים מקרן הפנסיה גילעד בסך של 2,644 ₪. הנתבעת שילמה לתובע פיצויי פיטורים בסך של 46,111 ₪ ותגמולים בסך של 69,909 ₪ ובסך הכל סך של 116,020 ₪, באמצעות העברת בעלות בפוליסות ביטוח על-שם התובע בחברת הביטוח מנורה, דרך סיני יקב סוכנות לביטוח. ג. התובע קיבל סך של 4,785 ₪ מקופת התגמולים "גל" בגין הפרשות חודשיות מהרכיבים הלא-פנסיוניים. התובע סבר כי על הנתבעת היה להמשיך ולהעסיקו ופנה לטיפולו של מר סבן. נתגלעו חילוקי דעות בין התובע לבין מר סבן, כאשר התובע לא היה שבע רצון מהטיפול שהוא קיבל ועל כך התלונן בפני מר סבן ובפני הממונה עליו מר גד דיעי, מ"מ המזכ"ל ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי. מר סבן השיב לתובע בכתב. לאחר שהצדדים לא הגיעו לעמק השווה, הגיש התובע את תביעתו לבית הדין כאשר הוא סבר כי על הנתבעת היה להמשיך ולהעסיקו בהיקף של שליש משרה ועל כך הוא תובע פיצוי, בנוסף לפיצוי בגין נזק לא ממוני. 6. מהות ההסכמה שבין הצדדים לאחר הסכם הפרישה: תביעתו של התובע מבוססת על הפרתה של הסכמת הנתבעת להעסיקו בהיקף של שליש משרה, לפחות כל עוד המגמה קיימת, שלטענתו מזכה אותו בפיצוי. לכן, יש לבחון האם התובע הוכיח את התשתית העובדתית הנדרשת לתביעתו, שבה נטל השכנוע הוטל עליו. בהלכה הפסוקה נקבע כי דין הוא שסמכותו של כל מעביד לפטר עובד בכל עת בכפוף למגבלות שבחוק או למגבלות שאותן קיבל על עצמו המעביד בחוזה עבודה אישי ו/או בהסכם קיבוצי, כאשר מגבלות אלה יש לפרש בצורה דווקנית (ראו דב"ע נב 4/4 ארגון מורי בית ספר העל יסודיים - מועצה אזורית מנשה, לא פורסם - 28/1/92, ע"ע 1417/02 שירותי בריאות כללית - שמואל פרידלנד, פד"ע לט 8). בהתאם למזכר שנחתם על ידי מר לוין בתאריך 10.3.03 סוכם בין הצדדים כי התובע יפרוש מהעבודה פרישה מוקדמת ומר לוין מתחייב "לעזור לו כמיטב יכולתו" לקבל הטבות בעקבות פרישתו, כאשר הובהר כי הוא יעשה כל מאמץ ו"לא מתחייב". מתוך ההטבות שנמנו במזכר מ- 10.3.03, אכן שולם לתובע פדיון ימי מחלה לא מנוצלים ושחרור כספים מכל הקופות להן הופרש בגין עבודתו. התובע לכאורה לא קיבל "שפוי בגין פרישה מהחינוך הטכנולוגי" ו"אחוזי פנסיה נוספים". יובהר כי במזכר הנוסף שנחתם על ידי מר לוין (תוספת למזכר) שבו הוא סיכם להמשיך ולהעסיק את התובע בשליש משרה החל מ-1.9.03, לא צוינה תקופת התחייבות. התובע מתבסס על המסמך "סיכום שיחה" שנערך על ידי מר סבן, לפיו הוא שוחח עם מר לוין וסוכם איתו שהתובע "ימשיך לעבוד ב-1/3 משרה לפחות ואולי גם שעות נוספות, כל עוד המגמה קיימת". זאת, כאשר צוין על גבי אותו מסמך: "המורה לא יקבל פיצויים" וכי "הויתור של המורה על הפיצויים יקנה לו את סעיף א'". לכן, יש לבחון את הנפקות של אותו מסמך, והאם הוא משקף הסכמה בין הנתבעת, באמצעות מר לוין, לבין מר סבן, לטובת התובע. התובע רואה בהתחייבות כאמור מעין "חוזה לתקופה קצובה", תקופה שמותנית בתנאי מתלה: שהמגמה תמשיך להתקיים. אין חולק כי גם לאחר הפסקת העבודה של התובע המגמה עדיין הייתה קיימת, כולל התקופה של ההליך המשפטי, אמנם במתכונת מצומצמת, כאשר מספר השעות של הנרשמים החדשים (כיתה י') הייתה של 3 שעות שבועיות בלבד (10 תלמידים) בשנת הלימודים התשס"ה. יש לציין שהתובע לא נכח בשיחה בין מר לוין לבין מר סבן, כאשר הראשון מכחיש את ההתחייבות הנטענת. לכן, מקבלת חשיבות עדותו של מר סבן, שהיא עדות ניטרלית, לאור האינטרסים המעורבים: הוא אמנם נציג של הסתדרות המורים, ומייצג את התובע כעובד, אך הוא בקשר ממושך ואקטואלי עם הנתבעת, בהתדיינויות שונות ואף התגלו חילוקי דעות בינו לבין התובע במהלך הטיפול בענייניו (ראו ע' 15, ש' 12 עד 20). מר סבן נשאל בחקירתו הנגדית: "לפי מה שאתה כותב בסעיף ג', היה לך הסכם עם הישיבה שכל עוד המגמה קיימת במלוא היקפה תמשך העסקתו של התובע, כפי שכתוב" והשיב: "נכון", כשהוא הבהיר כי מדובר על ההסכמה שנעשתה עם מר לוין (ראו ע' 15 ש' 24-28). יש באמירה זו של מר סבן שינוי לעומת מה שהוא כותב במסמך סיכום שיחה, לא מדובר על התחייבות כל עוד המגמה קיימת אלא כל עוד היא "קיימת במלוא היקפה". באשר לנסיבות עריכת המסמך, הסביר מר סבן: "זה אחת הסיבות שכעסתי על התובע, אני לא רציתי לכתוב את זה והוא ביקש ודרש וכתבתי", כאשר הוסיף "יכול להיות שהיו חסרים דברים נוספים, אבל כתבתי על פי בקשתו" (ע' 16, ש' 6-7 וש' 15-16 לפרוטוקול). לאחר הפסקת העבודה של התובע, בעקבות תלונת התובע לגבי הטיפול שהוא קיבל בענייניו ממר סבן, פנה האחרון אל התובע במכתב מיום 14.2.05 ובו התייחסותו: א. יש לציין כי פיטוריך נבעו מתוך הסכמה. ב. בשעתו בקשת ממני לדרוש מהבעלות עבודה בהיקף 1/3 משרה - הבעלות עמדה בהתחייבותה בשנה"ל תשס"ד. ג. ההסכם עם הישיבה היה שכל עוד המגמה קיימת במלוא היקפה, תועסק בהיקף 1/3 משרה אפילו עד גיל הפנסיה. ד. כידוע לך המגמה צומצמה באופן משמעותי ובשנה"ל תשס"ד (בשנה שאף אתה הועסקת ב - 1/3 משרה) פרשו לפנסיה 2 מורים נוספים. ה. כיום העובדות הן שביה"ס יכול להציע לך עבודה בשנה"ל תשס"ה בהיקף של 3 ש"ש בלבד, מאחר וכך, נתנו 3 הש"ש למורה היחיד המלמד במגמה. באותו מכתב צוין מפורשות כי ההתחייבות של הנתבעת להעסיק את התובע הייתה "כל עוד המגמה קיימת במלוא היקפה". העד מר סבן הופנה לאותו מכתב ונשאל מדוע המילים "במלוא היקפה" ו"גיל פנסיה" לא מופיעות במסמך "סיכום שיחה", והוא השיב: "זה מאוד פשוט, זו הייתה שיחה בעל פה ביני ובין רענן, זה היה הסכם בתום לב, לא היה שום מסמך שיצא בינינו, לא יכולתי בתאריך ההוא לדרוש הסכם, גם לא הוגן לבקש הסכם על התאריך ההוא ולכן הדברים נאמרו בעל פה, כאשר המורה ביקש ממני לכתוב כתבתי את עיקרי הדברים ולא דייקתי מילה במילה" (ע' 16, ש' 19-22). המסקנה אשר עולה מן הראיות שנשמעו בתיק היא כי המסמך "סיכום שיחה" לא מהווה הסכם המחייב את הנתבעת, אלא משקף חלק מההסכמות במסגרת מו"מ שבו היה מעורב נציג הסתדרות המורים מר סבן. הנתבעת לא התחייבה להעסיק את התובע כל עוד המגמה קיימת, אלא לכל היותר כאשר היא קיימת במלוא היקפה. את משמעות המושג "במלוא היקפה" יש להבין בהשוואה לתקופת העבודה של התובע, ויש לראות כמלוא היקף המגמה את זה שהיה קיים כאשר התובע עבד במשרה מלאה. לא הוכח כי אותו היקף היה קיים לאחר שהוחלט על הפסקת העבודה של התובע. מעבר לכך, גם אם מתייחסים למסמך "סיכום שיחה" כהסכמה בין הצדדים, נאמר בו כי המורה "לא יקבל פיצויים" וכי "הויתור של המורה על הפיצויים יקנה לו את סעיף א'" (המשך עבודה). יובהר כי התובע מקבל קצבת פרישה וקיבל פיצויי פיטורים ותגמולים בגין השכר שמעל משרה מלאה. התובע התייחס למושג "פיצויים" כפיצויים מעל לפיצויי הפיטורים על פי חוק. אולם, אין הצדקה לקבל את הפרשנות הזו, שלא נתמכה בראיה כלשהי. במזכר שנחתם על ידי מר לוין הוא הבטיח לעזור לתובע להשיג הטבות מעבר לפיצויי הפיטורים, שחלקן, כאמור לעיל, הושגו וחלקן לא. לא הוכח בכל דרך שהיא כי אומד דעתם של הצדדים בעת כריתת הסכם הפרישה היה כי הנתבעת תעסיק את התובע כל עוד המגמה קיימת ואם לא, הוא יקבל פיצויים שהם מעבר לפיצויי פיטורים המגיעים לו כחוק (מענק פרישה, פיצויים מוגדלים או כדומה). כל עוד לא הוכחה הסכמה כאמור, לא הוכיח התובע כי הנתבעת הפרה התחייבות כלפיו בהפסקת העבודה, ולכן אין הוא זכאי לפיצוי שהוא מבקש, בגובה השכר שהיה מקבל אילו המשיך לעבוד אצל הנתבעת בהיקף של שליש משרה. בהתאם לכך, דין התביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם להידחות. 7. זכאות לפיצוי בגין נזק לא ממוני - עוגמת נפש: התובע ביקש גם לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין נזק לא ממוני-עוגמת נפש בשל התנהגותה בחוסר תום לב לקראת כריתת הסכם הפרישה ובעת הפסקת העבודה. התובע מבסס את הדרישה על הטענה כי "מכלול ההתנהגות של הנתבעת כלפי התובע מעיד כי לא יד המקרה היא שהובילה את האירועים, אלא נסיון שיטתי ומכוון לפגוע בתובע, בשכרו ובזכויותיו", כאשר "הנתבעת פגעה בזכויות התובע על בסיס לא ענייני ובניגוד להסכמות עמה וניסיון להביא להפסקת עבודתו בדרך לא דרך. בכך פעלה הנתבעת בחוסר תום לב" (סעיף 18 לסיכומי ב"כ התובע). קרי, התובע מבסס רכיב זה של התביעה על התנהגותה של הנתבעת לפני הסכם הפרישה ועל עצם הפרת ההסכם על ידה. באשר להפרת ההסכם התייחסנו קודם, כאשר לא הוכח כי הייתה כל הפרה מטעם הנתבעת לתנאים שהוסכמו בין הצדדים ולטובת התובע, עת הוא קיבל קצבה עקב פרישתו, פיצויי פיטורים ושחרור של כל הכספים שבקופות, בנוסף להעסקתו במשך שנה אחת לאחר הפרישה בהיקף של שליש משרה. לגבי ההתנהגות של הנתבעת לקראת הסכם הפרישה, אנו סבורים כי התובע הסכים לכך תוך ידיעה כי מספר שעות ההוראה במגמה פחת והוא יהיה זכאי לקצבה חודשית בנוסף לזכויות עקב פרישה, הסדר שיטיב איתו. לא הוכח כי התובע הוטעה באשר לנתונים שהוצגו בפניו, או שהוא הסכים לפרישתו בהסתמך על הבטחה שבסוף לא קוימה, כאשר מר לוין דאג לציין בפירוש על גבי המזכר מ- 10.3.03 כי הוא יעשה כמיטב יכולתו לעזור לתובע להשיג הטבות נוספות עקב הפרישה, אך אינו מתחייב לכך. באשר לפיצוי בגין "עוגמת נפש", נקבע בדב"ע נג/99-3, משרד החינוך - דוד מצגר, פד"ע כו 563: "בעוד שלערכאה השיפוטית הדנה בפיצוי על ניזקי ממון אין שיקול דעת בדבר עצם הפיצוי ושעורו וכל אימת שאלה הוכחו בפניה זכאי הנפגע לפיצוי על מלא נזקיו, מוקנה שיקול דעת לערכאה השיפוטית שעה שהיא דנה בנזק בלתי ממוני - והיא רשאית (אך אינה חייבת) לפסוק פיצוי בגינו, בשיעור שייראה לה בנסיבות המקרה".   בענייננו, לא הוכח שנתקיימו הנסיבות החריגות המצדיקות פיצוי בגין עוגמת נפש לתובע וגם דין סעד זה להידחות. 8. בהתאם לאמור לעיל, אנו דוחים את תביעתו של התובע על כל רכיביה. על אף דחיית התביעה, בנסיבות העניין, כאשר התובע סבר, בתום לב, כי הוא ימשיך לעבוד לאחר פרישתו, אין אנו מחייבים בהוצאות משפט. כל צד ישא בהוצאותיו. 9. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. פרישההסכם פרישהפרישה מוקדמתחוזההפרת חוזה