הפרת צו גילוי מסמכים בבית הדין לעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי גילוי מסמכים של המעביד בבית הדין לעבודה / הפרת צו גילוי מסמכים בבית הדין לעבודה: ערעור זה סב על החלטת כבוד הרשמת ולך (בש"א 4491/08) שלא למחוק את כתב ההגנה של המשיבה (הנתבעת בהליך העיקרי) וליתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד, עקב אי קיום צו חלוט לעיון במסמכים. הרקע לערעור: המערער (להלן - העובד) עבד אצל המשיבה (להלן - המעבידה) מיום 15.7.96 ועד לפיטוריו ביום 17.3.06. בתחילת עבודתו שימש העובד בתפקיד סוכן מכירות, ובמשך השנים קודם לתפקידים בכירים יותר. תפקידו האחרון של העובד עובר לפיטוריו היה מנהל מכירות ארצי לתחום הקמעונאי. העובד הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, תמריצים, שכר עבודה, הפרשות לגמל, גמול שעות נוספות ופיצויי הלנה. לעניין הליך זה רלוונטית התביעה לגמול שעות נוספות. בכתב התביעה טען העובד כי במהלך תקופת עבודתו נאלץ לעבוד שעות מרובות מעבר לשעות הקבועות על פי חוק, מבלי ששולם לו שכרו בעד אותן שעות נוספות. לטענת העובד, שעות עבודתו היו משעה 8:00 עד שעה 20:00, כ- 12 שעות עבודה לפחות ליום. העובד העמיד את תביעתו ברכיב זה (מטעמי שומת אגרה) על שתי שעות נוספות ליום בלבד ולשתי שנות עבודה מתוך כל שנות עבודתו, בסך של 106,444 ₪. לעניין התביעה לגמול שעות נוספות טענה המעבידה בכתב ההגנה: הוראות החוק אינן חלות על העובד, לנוכח העובדה כי שימש בתפקידים ניהוליים ובכירים ובתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי הוראות החוק אינן חלות על העובד גם לנוכח העובדה שתנאי עבודתו ונסיבותיה בתפקידו כאיש שטח לא אפשרו לאגודה כל פיקוח על שעות עבודתו ועל שעות המנוחה שלו. לחלופין, על העובד להוכיח את מספר השעות שהועבד, כדי שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב ולא יסתמך על אמדן בלבד. העובד לא עמד בנטל להוכיח את השעות שעבד, אלא הסתמך על "הערכות" בלבד. לחלופי חילופין, העובדות בכתב התביעה לעניין מספר שעות עבודתו של העובד ביום אינן נכונות, לנוכח העובדה כי לא בכל יום התחיל את עבודתו בשעה 8:00 וסיימה בשעה 19:00, שהה גם בהפסקות ולא עבד באופן רציף. יתר על כן. החל מהמועד בו החל העובד בלימודיו הוא לא עבד בימי ראשון בשבוע אלא עבד במקום זאת ביום שישי. העובד הגיש בקשה לגילוי מסמכים (בש"א 8047/07). במסגרת בקשה זו עתר, בין היתר, לגילוי "דו"ח שומר - של כניסות ויציאות, למשרדי המשיבה, של הרכב אשר שימש את התובע בשלוש השנים האחרונות לעבודתו במשיבה" (להלן - דו"חות השומר). בתגובתה לבקשה לגילוי מסמכים טענה המעבידה כי דו"חות השומר אינם רלוונטיים וכי גילויים מהווה הכבדה בלתי סבירה. "למעלה מן הצורך" טענה המעבידה בתגובתה כי מבדיקה שערכה במשרדיה עלה כי החומר שנשמר אצלה הוא מהמחצית השנייה של שנת 2006 ואילך, והמסמכים המבוקשים אינם מצויים עוד אצלה. תגובתה של המעבידה נתמכה בתצהיר גילוי מסמכים כללי, אולם הטענה הקונקרטית לעניין דו"חות השומר לא נתמכה בתצהיר. בהחלטה מיום 24.1.08 קבעה כבוד הרשמת ולך, בין היתר כי "..המשיבה [=המעבידה] תוסיף ותגלה, .. גם את דו"חות השומר לגבי כניסה ויציאה של הרכב ששימש את המבקש [=העובד] בשלוש שנות עבודתו האחרונות, אם כי יצוין כי אין בהם כשלעצמם ללמד על שעות עבודתו אלא רק לשמש אינדיקציה לגבי מועד הכניסה והיציאה עם רכב זה ממקום העבודה וככזה יש בו נתוני עזר בלבד, אולם משנתונים אלה ניתן לקבל מהמעסיקה, ואינם ברשות העובד - התובע יש מקום לגלותם". [נספח ב' להודעת הערעור]. המעבידה הגישה "הודעת הבהרה מטעם הנתבעת" בה הבהירה כי לא שמרה את דו"חות השומר וכי החומר המבוקש אינו בידיה או בשליטתה עוד. בהחלטה מיום25.2.08 קבעה כבוד הרשמת ולך כי "הנתבעת תמלא אחר החלטת ביה"ד כפי שניתנה". [נספח ג' להודעת הערעור]. המעבידה הגישה ערעור על החלטת כבוד הרשמת ולך מיום 25.2.08 (עב 3496/08; , השופטת מאירי ונציגי הציבור גב' ת. ברץ ומר י. דיין). בערעורה טענה כי דו"חות השומר אינם רלוונטיים; יש בצו משום הכבדה קשה עליה; כבוד הרשמת התעלמה מהצהרתה לפיה המסמכים המבוקשים אינם מצויים ברשותה ובשליטתה, והורתה לגלותם למרות זאת [נספח ד' להודעת הערעור]. בפסק הדין [נספח ז' להודעת הערעור) נדחה ערעורה של המעבידה מנימוקים אלה: הערעור הוגש באיחור. כבוד הרשמת ערכה איזון ראוי ונכון בין האינטרסים של הצדדים. טענת המעבידה כי אין ברשותה את דו"חות השומר לא לוותה בתצהיר. טענתה כי לתגובתה צורף תצהיר גילוי המסמכים ובו הצהרה כי אין בידיה מסמכים מעבר לאלה שפורטו בתצהיר - אינה מספקת. לא הובא נימוק המצדיק החלפת שיקול דעתה של כבוד הרשמת בשיקול דעתו של מותב בית הדין. המעבידה לא הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין שדחה את ערעורה. לאחר מתן פסק הדין, פנה ב"כ העובד לב"כ המעבידה ודרש לקבל העתק של דו"חות השומר. בתגובה לבקשה זו שלחה אליו ב"כ המעבידה תצהיר של מר רונן ביהם, ממונה ביטחון של המעבידה (אשר אינו עובד של המעבידה אלא בעלים ומנכ"ל של חברה המספקת שירותי ממונה ביטחון למעבידה כיועץ חיצוני). בתצהיר ניתן הסבר על מהות הרישומים, וכן נטען כי המסמכים המבוקשים - דו"חות שומר לתקופה מרץ 2003 עד מרץ 2006 - לא נשמרו בקלסרים של המעבידה, וכי הטפסים המצויים אצל המעבידה הם מחודש דצמבר 2006 ואילך. עוד נטען כי המעבידה אינה מחויבת לשמור מסמכים אלה מכוח הדין [נספח ח' להודעת הערעור]. אחר הדברים האלה הגיש העובד "בקשה למחיקת הגנת המעבידה ומתן פסק דין על יסוד התביעה בלבד עקב אי קיום צו חלוט לעיון במסמכים" (בש"א 4491/08). לחלופין, עתר העובד שבית הדין יקבע כי לנוכח סירוב המעבידה להמציא את המסמכים, נטל הוכחת השעות הנוספות של העובד יוטל על המעבידה ולא על העובד. המעבידה לא הגיבה לבקשה. בהחלטה מיום 16.11.08 נדחתה הבקשה [נספח א' להודעת הערעור], כמפורט להלן: "לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה וביתר מסמכי התיק לרבות הערעור שהוגש על החלטתי בנושא גילוי המסמכים ומשלא הוגשה כל תגובה לבקשה עד היום להלן החלטתי: הסנקציה של מחיקת כתב טענות הינה סנקציה קיצונית שרק לעיתים חריגות ינקוט בה בית הדין ואין זה מקרה מתאים בפרט לאחר שעיינתי בתצהיר שהומצא על ידי המשיבה לעניין הגילוי נשוא ההחלטה שאינו מלמד על התעלמות מדעת מהחלטת בית הדין. לפיכך - הבקשה נדחית. אף לא מצאתי כי יש מקום להורות על היפוך נטל הבאת הראיות לאור התצהיר הנ"ל. אני אף קובעת כי על פניו הובהר בו כי נעשתה בדיקה והמסמכים אינם מצויים ברשות המשיבה. גם מטעם זה אין להיעתר לבקשה. החלטה זו היא מושא ערעור זה. הליך הערעור וטענות הצדדים בערעור: בערעורו טען העובד כי יש למחוק את כתב ההגנה של המעבידה ולחלופין - לקבוע כי נטל הראייה בעניין התביעה לשעות נוספות חל על המעבידה. לאחר הגשת הערעור, ביקש העובד להוסיף טיעון לערעור, כמפורט להלן: מהתשתית העובדתית העולה מכתבי הטענות עולה כי המעבידה לא ניהלה פנקס שעות עבודה לעובדיה, לרבות העובד. גם ניסיון להסיק את שעות העבודה מדו"חות השומר נתקל בטענת המעבידה כי הדו"חות נעלמו. לפיכך, בהתאם להלכה שנפסקה בע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים , יש לקבוע כי נטל הוכחת השעות הנוספות מוטל על המעבידה. המעבידה התנגדה להוספת הטיעון, בנימוק שהטענה כי המעבידה לא ניהלה פנקס שעות עבודה היא טענה חדשה לחלוטין, שלא הועלתה בכתבי טענות קודמים ולא נטענה אף בערעור עצמו. כמו כן, העובד לא ביקש במסגרת הליך גילוי מסמכים לקבל לעיונו את פנקס שעות העבודה. כן נטען כי פסק הדין בעניין ימית אינו חל על העובד, לנוכח העובדה כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות עליו. בנוסף, טענה המעבידה לפרשנות שונה משל העובד להלכה שנפסקה בעניין ימית. לעניין הערעור טען העובד כמפורט להלן: בשלוש החלטות שיפוטיות (שתי החלטות של כבוד הרשמת ולך ופסק דינו של המותב בראשות השופטת מאירי) חויבה המעבידה לגלות את דו"חות השומר. החלטות אלה הן החלטות חלוטות. כבוד הרשמת לא הייתה מוסמכת לשנות בהחלטה מושא הערעור שלוש החלטות שיפוטיות חלוטות. לא היה מקום לקבל החלטה על יסוד תצהיר שלא הוגש לבית הדין בהליך כלשהו (אלא הוגש כנספח לבקשת העובד), תוך שלילת הזכות לחקירה נגדית על תוכן התצהיר. מה גם, שלתצהיר צורף פרק מנוהל ISO לעניין ניהול כניסה ויציאה של רכבים, ולא צורף נוהל ISO לעניין שמירת מסמכים. אי המצאת נוהל ISO לעניין שמירת מסמכים עומדת לחובת המעבידה. אמנם, מחיקת כתב הגנה היא סנקציה חריפה, אולם היא הסנקציה הראויה במקרה הנדון כאשר צד להליך מתעלם משלוש החלטות שיפוטיות, ולא מגיש תצהיר בתמיכה לטענותיו כי המסמכים אינם קיימים בשום הליך - לא בבקשה לגילוי מסמכים, לא בערעור על החלטה בעניין גילוי מסמכים ולא בהליך מושא ערעור זה; יש סתירה בין הטענה בתגובה לבקשה לגילוי מסמכים (לפיה קיימים מסמכים מהמחצית השנייה של שנת 2006) לבין האמור בתצהיר שנשלח לב"כ העובד (לפיו קיימים מסמכים מחודש דצמבר 2006 ואילך בלבד). לחלופין - יש למחוק את כתב ההגנה בכל הנוגע לעילת התביעה לגמול שעות נוספות. לחלופי חילופין - יש לקבוע כי לאור אי המצאת המסמכים והנזק הראייתי הנגרם בעטיו של מחדל זה לעובד, פועלה של המעבידה להשמדת/העלמת המסמכים בניגוד לנוהל שמירת מסמכים הקיים בתקן ISO החל על המעבידה, נטל הבאת הראיות בעניין השעות הנוספות חל על המעבידה ולא על העובד. כמו כן, יש לקבוע היפוך נטל הראייה על יסוד הפסיקה בעניין ימית. המעבידה טענה כי יש לדחות את הערעור מנימוקים אלה: בהחלטות הקודמות אין ממצא פוזיטיבי כי המסמכים מצויים בידי המעבידה. הטענה נתמכה בתצהיר, לנוכח העובדה שבתגובה לבקשה לגילוי מסמכים צורף תצהיר גילוי מסמכים, בו הובהר כי אין ברשות המעבידה מסמכים נוספים על אלה שפורטו בתצהיר. די היה בתצהיר זה כדי לקבוע שהמסמכים אינם ברשות המעבידה, כי הלכה היא שאין חקירה על תצהיר גילוי מסמכים. לאחר מתן פסק הדין בערעור, נשלח תצהיר הממונה על הביטחון לב"כ העובד, כדי לחסוך התדיינות נוספת. זאת, מתוך מחשבה שב"כ העובד יסתפק בתצהיר זה. לא הוכח קיומו של נוהל ISO לעניין תיעוד ושמירת מסמכים, ואין מקום לחייב את המעבידה לגלותו. מחיקת כתב הגנה היא סנקציה חריפה ובית הדין נוקט בה רק במקרים חריגים. אין מקום לקבוע כי נטל הראייה במקרה זה חל על המעבידה, ועניין זה יש להותיר להכרעת המותב שידון בהליך לגופו. הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל חלקית את הערעור, ולמחוק מכתב ההגנה את סעיף 29.2 (על פסקאות המשנה) ואת סעיף 29.3, העוסקים בשעות העבודה הנוספות של העובד, כך שהמעבידה תהיה מנועה מלטעון כי העובד לא הוכיח את מספר השעות הנוספות שעבד, כנטען על ידו בכתב התביעה. למען הסר ספק, לא נמחקת טענת ההגנה כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על העובד. להלן, נפרט את הנימוקים לקביעה זו. כעולה מהאמור לעיל, ניתנו שלוש החלטות שיפוטיות בהן חויבה המעבידה לגלות את דו"חות השומר. החלטות אלה הן החלטות חלוטות, כיון שהמעבידה לא הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין של המותב בו נדחה ערעורה. אנו סבורים, כי המעבידה לא הייתה רשאית לעשות דין לעצמה, ובמקום למלא אחר פסק דינו של בית הדין או להגיש בקשת רשות ערעור עליו, לשלוח תצהיר לב"כ העובד. יתר על כן. בכל ההליכים שהתנהלו בעניין הבקשה לגילוי מסמכים המעבידה לא טרחה להגיש תצהיר לאימות טענתה כי דו"חות השומר אינם בידה. אין לקבל את הטענה כי תצהיר גילוי המסמכים הכללי שצורף לתגובה לבקשה הראשונה לגילוי מסמכים (בש"א 8047/07) מהווה תצהיר אימות כזה. ראשית, ברישא לסעיף 3 לתצהיר נאמר כי מדובר ב"מסמכים הנוגעים לתביעה" ולשיטת המעבידה באותה תגובה דו"חות השומר אינם נוגעים לתביעה. שנית, על פי הרישא לסעיף 3 לתצהיר - בסעיף זה לתצהיר היו אמורים להיות מפורטים גם המסמכים "שהיו ברשותה או בשליטתה" של המעבידה, ואין ספק כי בשלב כלשהו בעבר דו"חות השומר היו בידי המעבידה. מכאן, שהתייחסות לדו"חות השומר בתצהיר הייתה צריכה להיות כי המסמכים היו ברשות המעבידה וכיום אינם ברשותה מסיבה זו או אחרת. העובדה שדו"חות השומר לא נזכרו כלל בתצהיר מעידה על כך שהמעבידה לא התייחסה אליהם בתצהיר שצורף לתגובה לבקשה לגילוי מסמכים. המעבידה גם לא הגישה תצהיר לאימות טענתה כי הדו"חות אינם בידה בתמיכה לבקשתה להבהרת החלטה או בתמיכה לערעורה על ההחלטה. המעבידה גם לא טרחה להגיב לבקשה למחיקת כתב הגנה או להגיש לבית הדין את תצהיר ממונה הביטחון, והוא הוגש כנספח לבקשת העובד למחיקת כתב הגנה. בנסיבות אלה, בהן המעבידה לא נקטה צעד כלשהו לאימות הטענה כי דו"חות השומר אינם בידה, היא אינה יכולה להעלות טענה זו בשלב מאוחר זה, ולהסתמך על תצהירו של ממונה הביטחון שלא הוגש באף הליך. זאת ועוד. נכון, שככלל אין בית המשפט מאפשר חקירה על תצהיר גילוי מסמכים, אולם אין מדובר בכלל מוחלט. כאשר מדובר בתצהיר גילוי מסמכים ספציפי, שניתן בדיעבד לאחר החלטות שניתנו על ידי בית הדין, עשוי להיות מקום לאפשר לבעל הדין שכנגד לחקור את המצהיר. גם מסיבה זו אין מקום לקבל את תצהיר רונן ביהם, אשר לא הוגש על ידי המעבידה ולכן לא ניתן היה לחקור את המצהיר. מעבר לאמור יש להוסיף: המעבידה צירפה לתצהיר ממונה הביטחון נוהל ISO לעניין "נוהל כניסה ויציאה מהיקב", אולם סירבה להציג נוהל ISO לעניין תיעוד ושמירה על מסמכים, למרות בקשת ב"כ העובד. סירוב זה מעורר תמיהה, ומחזק את טענת העובד כי המעבידה הייתה חייבת לשמור את דו"חות השומר. קיימת סתירה בין גרסתה של המעבידה בתגובה לבקשה, לפיה יש בידיה דו"חות שומר מהמחצית השנייה של שנת 2006, לבין תצהירו של מר רונן ביהם, ממונה הביטחון, לפיו בידי המעבידה דו"חות מדצמבר 2006. כללו של דבר: אנו סבורים כי המעבידה לא התייחסה כראוי לבקשה לגילוי מסמך ספציפי - דו"חות השומר - ואין לאפשר לה בשלב מאוחר זה של ההליך להעלות את הטענה כי המסמך אינו בידה, לאחר שניתנו בנוגע למסמך זה החלטות חלוטות. הסעד הראוי: אכן, בהתאם לפסיקה הסנקציה של מחיקת כתב הגנה היא סנקציה חריפה, וככלל על בית הדין להימנע ממנה ולנקוט בה כצעד אחרון. יחד עם זאת, ככל שבעל דין אינו מקיים את החלטות בית הדין, עליו לשאת בתוצאות הנובעות מכך. נראה לנו, כי האיזון הראוי במקרה הנדון בין שני שיקולים אלה מביא לתוצאה לפיה בקשתו של העובד תתקבל חלקית, ויימחקו מכתב ההגנה רק הטענות בנוגע אליהן יש למסמך הספציפי - דו"חות השומר - רלוונטיות. אנו סבורים, כי אין לנקוט בסנקציה החריפה של מחיקת כל כתב ההגנה, ולא לאפשר למעבידה להתגונן בעילות תביעה אחרות. כמו כן, אנו סבורים כי אין מקום לשלול מהמעבידה את האפשרות להתגונן בפני התביעה לגמול שעות נוספות בטענה אשר אין קשר בינה לבין דו"חות השומר, דהיינו הטענה כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על העובד. משהמסמכים אותם לא גילתה המעבידה רלוונטיים לסוגיית הוכחת השעות הנוספות אותן עבד העובד, יש למחוק את הסעיפים בכתב ההגנה (סעיפים 29.2 ו- 29.3) בהם נטען כי העובד לא הרים את נטל הראייה להוכחת שעות העבודה הנוספות שעבד ובהם יש התייחסות קונקרטית לשעות העבודה הנוספות שעבד העובד. משנמנעה המעבידה לגלות מסמכים העשויים לסייע לעובד להוכיח את טענותיו בנוגע לעבודתו בשעות נוספות או להפריך את טענות ההגנה שלה בעניין זה, יש לשלול מהמעבידה את הזכות להעלות את הטענה כי העובד לא הוכיח את מספר שעות העבודה הנוספות בהן עבד ואת טענותיה בנוגע לשעות עבודתו. לאור האמור, אין צורך שנכריע בשאלה אם היה מקום לקבוע כבר בשלב מקדמי זה קביעות בנוגע לנטל ההוכחה החל על העובד ועל המעסיק בתביעה לגמול שעות נוספות, לרבות בטענת העובד כי יש מקום לקבוע היפוך נטל הראייה במקרה הנדון. סוף דבר: הערעור מתקבל חלקית, כך שנמחקים סעיפים 29.2 ו - 29.3 לכתב ההגנה. המעבידה תשלם לעובד שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא למעבידה פסק הדין, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. בית הדין לעבודהצוויםמסמכיםצו גילוי מסמכיםגילוי מסמכים