הרמת מסך בגין אי הפרשה לקופת גמל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרמת מסך בגין אי הפרשה לקופת גמל: 1. לפנינו תביעתה של סיגלית חורי הלבן (להלן-התובעת) להפרשי שכר, הפרשות לקרן פנסיה, הפרשות לקרן השתלמות והחזר הוצאות. 2. ואלה העובדות הצריכות לענין: א. הנתבעת 1 (להלן-החברה) הוקמה לצורך רכישת היחידה ללימודי חוץ של מכללת אחוה, ניהולה והפעלתה. ב. הנתבע 2 הינו בעל המניות העיקרי בחברת ERM אשר במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה החזיקה ב-80% ממניות החברה. נתבע 2 הינו מנהל החברה ומנהל ERM. ג. התובעת הועסקה בחברה. הצדדים אינם חלוקים לגבי מועד תחילת העסקה - חודש אוגוסט 2005. המחלוקת הינה לגבי סיום העסקה כאשר התובעת טוענת כי פוטרה בחודש נובמבר 2006 ואילו הנתבעים טוענים כי עבודתה הופסקה בסוף חודש יולי 2006. ד. אין מחלוקת כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים שהביאו לקריסתה. 3. השאלות הטעונות הכרעה - א. מהו מועד הפסקת עבודת התובעת. ב. מהו גובה השכר אשר נוכה משכר התובעת לקרן הפנסיה ולא הועבר ליעדו, ומהו הסכום אותו היה על החברה להפקיד. ג. האם הועברו לקרן ההשתלמות כל ההפרשות הנדרשות. ד. האם זכאית התובעת לתשלום בגין החזר הוצאות. ה. האם יש להרים את המסך ולחייב את נתבע 2 בחובות החברה כלפי התובעת, ככל שקיימים. 4. מטעם התובעת העידה התובעת ומר יהודה גוהר אשר שימש כסמנכ"ל הכספים. מטעם הנתבעים העיד נתבע 2. 5. טענות התובעת - א. התובעת עבדה עד חודש נובמבר. לתובעת לא שולם שכר בגין החודשים 11/06 - 8/06. חיזוק לעובדה זו ניתן למצוא בעדותו של מר יהודה גוהר. מצוקה כלכלית של מעסיק אינה נימוק לעיכוב בתשלום שכר. יש לחייב את הנתבעים בפיצוי הלנת שכר. ב. תשלומי קרן הפנסיה שנוכו ממשכורת התובעת וחלק המעביד בהתאמה לא הועברו לקרן הפנסיה בגין כל תקופת העבודה. ג. תשלומי קרן ההשתלמות הועברו באחור ובאופן חלקי. ד. יש להרים את המסך מעל הנתבעת 1 ולחייב את נתבע 2. נתבע 2 הוא יו"ר נתבעת 1 ובעל המניות העיקרי בחברת ERM שהחזיקה בזמנו ב-80% במניות השליטה וכיום בכל מניות הנתבעת 1. נתבע 2 היה המוציא והמביא בנתבעת 1, מעורב בכל הנעשה בחברה: בגיוס וצמצום כ"א, תזרים, קביעת תחומי עסוק פעילות וצורת שיווק. נתבע 2 ניהל את החברה בתרמית: הופקו תלושי שכר, בעוד שהשכר שולם באיחור ניכר או שלא שולם כלל, כספים שנוכו מהעובדים לא הועברו למוסדות ובוצעה העדפת נושים. אין לקבל את התמונה שהציג נתבע 2 כאילו אינו אחראי לכשלון החברה וכאילו הוא הקורבן והנפגע. ה. נתבעת 1 וחברת ERM נוהלו כבליל חברות. 6. טענות הנתבעים- א. התובעת הועסקה כתקציבאית והיתה מודעת לקשיים הכלכליים אליהם נקלעה החברה. התובעת לא הבהירה מדוע נתבע 2 כדירקטור פעל בתרמית כשלא העביר הכספים שנוכו, פעולה שהיתה באחריות מחלקת כספים אליה היתה שייכת התובעת. ב. החל מחודש אוגוסט הופסקה פעילות החברה. נתבע 2 ביקש מסמנכ"ל הכספים לפטר את כל העובדים. התובעת לא הגיעה כלל לעבודה במהלך התקופה שבמחלוקת ולפיכך אינה זכאית לשכר בגין תקופה זו. ג. התובעת פעלה בתרמית בשיתוף עם סמנכ"ל הכספים והמשיכה לקבל תלושי שכר פיקטיביים כדי לסייע לה להשלים רכישת דירה, פעולה שלמענה הוצרכה התובעת להציג רצף של תלושי שכר. ד. כאשר הגיעה התובעת למשרד החברה במהלך התקופה שלאחר אוגוסט, היה זה לצורך פרוייקט שאינו קשור לחברה. ה. אין לקבל את תחשיב התובעת בעבור החוב בגין הפרשות שלא הועברו בסך של 26,000 ₪. החברה ניכתה משכר התובעת עבור קרן הפנסיה סך של 8,313.57 ₪. על פי אישור חברת קג"מ הופקד במהלך שנת 2005 סך של 2,380.55 ₪ ובמהלך שנת 2006 סך של 702 ₪ , כך שיתרת הסכום עבור חלק המעביד שלא הועבר הוא 6,158.03 ₪. חלק המעביד עבור שנת 2006 הוא 6,860.03 ₪. (5%). כאשר מסכום זה יש לקזז סך של 3,087 ₪ שמתיחס לחודשים אוגוסט - נובמבר בהם התובעת לא עבדה. לפיכך זכאית התובעת לקבל לכל היותר סך של 9,930.80 ₪ בגין רכיב זה. ו. אשר לקרן השתלמות, לכל היותר זכאית התובעת להפרש של 1,644.40 ₪. ז. התובעת לא הוכיחה זכאות לתשלום בגין "החזר הוצאות". ח. אין עילה להרמת מסך נגד נתבע 2. התובעת לא הוכיחה תרמית. נתבע 2 פעל בתום לב על מנת להבריא את החברה ולחלץ אותה מהקשיים. הגורמים אשר הביאו לקריסת החברה היו בעיות במוסר התשלומים של הלקוחות ופערים גדולים בין המצגים שמכללת אחוה הציגה בעת רכישת היחידה לבין היקף הפעילות בפועל. ט. התובעת היתה מודעת למצבה הכלכלי הקשה של החברה ונמנעה מלעזוב את מקום העבודה ובכך יש חיזוק לתום לבו של נתבע 2. י. התובעת לא הוכיחה עירוב נכסים, מימון דק ויחס מינוף גדול, הברחת נכסים. 7. דיון והכרעה - מועד הפסקת העבודה - נתנו אמון בגרסת התובעת כי יחסי העבודה הופסקו בחודש נובמבר 2006 וכי עד למועד זה עבדה בפועל. גירסה זו נתמכת בת/1 שהוא הודעה על סיום העסקה, ונושא תאריך 16.10.06 לפיו: "בהמשך לשיחתנו הרינו להודיעך על סיום ההעסקה בחברתנו. סיום העסקתך יכנס לתוקף ביום 16.11.06. הרינו מאשרים כי הועסקת בחברתנו בתקופה שבין יום 1.8.05 ועד למועד סיום העסקה כאמור לעיל. נבקש להודות לך על שירותך בחברתנו ולאחל לך הצלחה בהמשך דרכך". לא קיבלנו את טענת הנתבעים כי תלושי השכר הוצאו לתובעת באופן פיקטיבי כדי לסייע לה להשלים תהליך רכישת דירה. מר גוהר העיד כי אכן ביקש להמשיך להעסיק את התובעת לאור ידיעתו את תהליך שהיא מקיימת לרכישת דירה אך העיד כי אכן עבדה בפועל . [עמ' 13 לפרוטוקול ש' 15-12]. גם הנתבע 2 העיד כי - "יהודה הסביר לי שהוא השאיר את התובעת בתפקידה כי היא היתה בתהליך של רכישת בית והיתה צריכה רצף של תלושי שכר לצורך משכנתא". [עמ' 20 לפרוטוקול ש' 21-17]. כלומר נתבע 2 מודה כי התובעת המשיכה לעבוד בפועל. כמו כן מודה נתבע 2 כי המשיך לראות את התובעת במשרדים אם כי לטענתו עבדה על פרוייקט אחר. [עמ' 21 לפרוטוקול ש' 12-8]. לא קיבלנו גירסה זו אשר נטענה בעלמא ואנו קובעים כי הפסקת עבודת התובעת הינה כעולה ממכתב הפיטורים. יש להדגיש כי לא ניתן כל הסבר מדוע יצא מכתב פיטורים ביום 16/10/2006, וחזקה שלא נסתרה היא כי מכתב זה משקף את המציאות. עוד יש להוסיף כי טענת הנתבעים כי כל העובדים פוטרו בחודש אוגוסט 2006 לא הוכחה. התובעת העידה כי היו 5-4 עובדי מטה שלא פוטרו וגם מר גוהר סמנכ"ל הכספים סיים את עבודתו ב-31/12/2006. העובדה כי התובעת המשיכה לעבוד למרות שלא קיבלה שכר אינה מלמדת כי ויתרה על השכר. התובעת היתה מודעת למצבה הקשה של החברה, וכחודשיים לאחר שהולן שכרה קיבלה ביום 16/10/2006 מכתב המודיע לה על הפסקת עבודה ביום 16/11/2006. לפיכך משאין מחלוקת כי התובעת לא קיבלה שכר החל מחודש אוגוסט 2006 ומאחר ואין מחלוקת לגבי גובה השכר וזאת כעולה מתלושי השכר שהונפקו בגין תקופה זו, זכאית התובעת לשכר בגין התקופה האמורה. 8. תקופת ההודעה המוקדמת - השאלה הטעונה הכרעה בענין זה האם זכאית התובעת להפרשות לקרן הפנסיה ולקרן השתלמות לתקופה שמיום 16/10/2006 ועד ליום 15/11/2006. על פי מכתב הפסקת העבודה יחסי עובד ומעביד נותקו ביום 16/11/2006. התובעת הודתה בחקירתה הנגדית כי הגיעה לעבודה עד 16/10/2006 שאז קיבלה מכתב פיטורים והיתה לה הודעה מוקדמת והיתה זמינה בבית [עמ' 9 לפרוטוקול ש' 16-14]. מר גוהר העיד כי התובעת עבדה עד לקבלת מכתב הפיטורים באוקטובר ועוד מס' ימים לאחר מכן. כלומר אין מחלוקת כי התובעת לא עבדה בתקופת ההודעה המוקדמת. אנו מעדיפים את גירסתה של התובעת על גירסת מר גוהר בענין מספר הימים לאחר מתן ההודעה המוקדמת. אלא ששלעניין מועד ניתוק יחסי עובד ומעביד אנו מעדיפים את העולה ממכתב הפיטורים בו נאמר במפורש כי סיום העסקה יכנס לתוקף ביום 16.11.06. לפיכך משיחסי העבודה נותקו ביום 16.11.06 הרי שהסכומים ששולמו לתובעת עד לתקופה זו הינם בגדר "שכר עבודה". ויתורם של הנתבעים על עבודתה בתקופת ההודעה המוקדמת אינו מעלה ואינו מוריד. [דב"ע לב/1-1 עירית ירושלים נ' שרה בצלאל]. חיוזק לכך כי מדובר בשכר עבודה ניתן למצוא בעובדה כי הסכום פוצל לשני תלושי שכר. המסקנה איפוא כי מדובר בשכר עבודה ולפיכך חלה על הנתבעות חובה לבצע הפרשות בגין חודש זה לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות. 9. הפרשות לקרן הפנסיה - עיון בתלושי השכר של התובעת מעלה כי החל מחודש דצמבר 2005 נוכו משכרה הסכומים הבאים: החודש סכום הניכוי דצמבר 2005 453.44 ₪ ינואר 2006 726.77 ₪ פברואר 2006 726.77 ₪ מרץ 2006 726.77 ₪ אפריל 2006 726.77 ₪ מאי 2006 921.12 ₪ יוני 2006 765.64 ₪ יולי 2006 722.56 ₪ אוגוסט 2006 474.78 ₪ ספטמבר 2006 560.16 ₪ אוקטובר 2006 508.69 ₪. 8,313.57 ₪. על פי דו"ח מקג"מ אשר לא הוכחש בשנת 2005 הופקדו בחשבון התובעת סך של 2,380.53 ₪ וסכום של 4,921.60 ₪ סך שהמעסיק רשת עמל שילם. בשנת 2006 הופקד 702 ₪ חלק עובד בלבד. הנתבעים מבקשים להפחית סכומים אלו. אלא שבכל הקשור לשנת 2005 מדובר במעסיק רשת עמל, ולגבי שנת 2006 קיבלנו את הסבר התובעת כי מדובר בהפקדה לאחר תום העבודה. יש להדגיש כי הסכום של 702 ₪ אינו תואם אף אחד מהסכומים שנוכו. התובעת עתרה להחזר הכספים שנוכו ולפיצוי בגין הכספים שהחברה היתה אמורה להפריש. לפיכך הכספים שנוכו יוחזרו ואין רלבנטיות לשאלה האם היה על החברה לנכות סכום גבוה יותר. אשר לפיצוי בגין הסכומים אשר על החברה להפריש, הרי שלטענת התובעת בסיכומי התשובה חלק המעביד בשנת 2005 בגין התגמולים היה 6,67% ובשנת 2006 7%. אין מקום להעניק פיצוי בגין העדר הפרשה לפיצויי פיטורים משרכיב זה כלל לא נתבע. למרות שהחברה החלה לנכות לתובעת הפרשות מחדש 12/05 הרי שמתוך התלוש עולה כי מדובר בהפרשה כפולה גם בגין חודש נובמבר, לפיכך יערך החישוב החל מחודש נובמבר 2005 ועד למחצית נובמבר 2006. מאחר ומדובר במשכורת של 12,000 ₪ חלק המעביד בשנת 2005 הינו 1,600.8 ₪, ובשנת 2006 הינו 8,820 ₪. 10. הפרשות לקרן השתלמות - התובעת צירפה לכתב התביעה טבלה ממנה עולה כי על החברה היה להעביר לקרן ההשתלמות עבור שנת 2006 סך של 11,469.07 ₪ חלק עובד וחלק מעביד. מאחר ועל פי אישור קרן השתלמות הועברו רק 9,042.08 ₪ נותרה החברה חייבת לתובעת סך של 2,426 ₪. התובעת לא טענה כנגד העובדה כי החל מחודש יולי פחתו ההפרשות הגם שלא פחתה המשכורת. הנתבעים חולקים על הזכאות לחודש נובמבר 2006. מאחר ויחסי עובד ומעביד נותקו ב-16/11/2006 זכאית התובעת להפרשות לקה"ל עד למועד זה. מאחר ולא נוכו ממנה כספים בגין חודש נובמבר הרי שהיא זכאית בחודש זה לפיצוי בגין חלק המעביד בלבד ודהיינו 490.9 ₪ במקום 782.60 ₪. לפיכך זכאית התובעת להפרש בסך של 2,135.3 ₪. התובעת טוענת כי הינה זכאית לפיצוי בגין איחור בהעברת התשלומים. התובעת לא הוכיחה את המועד בו הועברו הכספים ולכן נדחה רכיב זה. 11. תשלום בגין החזר הוצאות - התובעת טענה לזכאות להחזר הוצאות בסך של 1,030 ש"ח, בהתאם לטבלה המצורפת לכתב התביעה. התובעת לא פירטה ולא הוכיחה בגין מה הוציאה הוצאות אלו ולכן רכיב זה נדחה. 12. הרמת מסך - טענת התובעת הינה כי יש להרים את מסך ההתאגדות מעל החברה ולחייב את הנתבע 2 בחובות החברה כלפי התובעת. הכלל הוא כי - "חברה הינה תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר וענין. לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו. [דב"ע נג/205-3 מחמוד וגיה נ' גלידות הבירה בע"מ פד"ע כז' 345]. הדוקטרינה של הרמת מסך מוסברת בסעיף 6 (א) לחוק החברות התשנ"ט-1999 אשר בתיקון מס' 3 שבו צמצם את תחולת הדוקטרינה וזו לשונו: "בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות, המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של חברה. (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה". התובעת טוענת כי הנתבע 2 אשר היה בעל מניות עיקרי בחברת ERM שהחזיקה ב-80% ממניות התובעת, פעיל תוך שהוא ממשיך ליצור חובות ללא סיכוי ממשי לשלמם ובין היתר ביצע את העוולות הבאות: הופקו תלושי שכר בעוד ששכר לעובדים שולם באיחור ניכר; כספים שנוכו מהעובדים לא הועברו למוסדות ולרשויות; בוצעה העדפת נושים. התובעת טוענת כי אין לקבל את טענת נתבע 2 לפיה לא ידע על המצב שכנראה היה שותף לישיבות דירקטוריון; ידע שמשולם לעובדים רק שכר נטו; היה מורשה חתימה עיקרי וחתם על כל התשלומים מעל 1,000 ₪, טיפל בקווי אשראי. משהחל מחודש 4/06 חלו עיכובים בהעברת שכר העובדים פנו העובדים לחברת ERM והנתבע 2 היה מודע לכך. לטעמנו לא הוכיחה התובעת כי נעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות. "שימוש לרעה" הינו העילה הקלסית להרמת מסך כשעילה זו מתפצלת לעילות משנה: "מכאן שיסודה של חברה למטרות תרמית, ערבוב נכס החברה עם הנכסים הפרטיים של בעל המניות מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי, נחשבים לשמוש לרעה. במסך ההתאגדות המצדיק את הרמת המסך, בכל המקרים האלה ובדומיהם הרימו בתי המשפט את מסך ההתאגדות על מנת לאיין את הרווחים הצפונים ב"שימוש לרעה" במסך ההתאגדות". [ד"ר א. חביב סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש, בעמ' 153 והאסמכתצאות שם]. בבואנו לבחון את שאלת הרמת המסך יש לתת את הדעת לישום הדוקטרינה על היחסים המיוחדים בין חברה מעסיקה לבין עובדיה. בע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) אילת בע"מ, , נפסק כך: "בכלל בעלי דברה של חברה קיימת קטגוריה מיוחדת של מתקשרים ונושים, שהם עובדי החברה. מתקשרים אלה אינם "מתקשרים" רגילים בשוק המסחרי, העובדים מתקשרים עם החברה כדי ליצור לעצמם מקום עבודה, מקור פרנסה. העובדים מבקשים לעצמם משענת בטוחה ויציבה לאורך זמן. מצד שאחד הם נותנים שרותים לחברה ומצד שני הם יוצרים לעצמם תשתית של בטחון כלכלי. העובדים נותנים אמון בחברה, סומכים על יציבותה ועל הבטחון שהיא משרה עליהם ועל משפחותיהם. העובד אינו "נושא וולנטארי" אלא הוא מתקשר ונושא מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחבת אמון מיוחדת (א. פלמן, דיני חברות בישראל הלכה למעשה, כרך א' עמ' 103). חובה זו מקורה לא רק בהוראות הסכם העבודה - בין אם אישי הוא או קיבוצי - אלא גם, ואולי בעיקר, נגזרת היא מחובת תום הלב המוגברת הקיימים ביחסי העבודה (ראה אלישבע ברק, עקרון תום הלב במשפט העבודה, ספר ברנזון, עמ' 499 ואילך וכך מיכל הורביץ, בחינת מעמדה הנורמטיבי של זכות העובדים לבטחון תעסוקתי, עבודה חברה ומשפט, כרך ח' עמ' 127, 143 ואילך)". מתוך העדויות עלתה התמונה הבאה: נתבע 2 יזם את הקמת החברה כדי לרכוש את הפעילות של היחידה ללימודי חוץ של מכללת אחוה. הרכישה מומנה על ידי חברת ERM שנתבע 2 הוא בעל מניותיה. המימון נעשה ע"י השקעת מזומנים והשגת קו אשראי של 1.4 מיליון ₪. באוגוסט כשהמצב של החברה התדרדר ביקש נתבע 2 מסמנכ"ל הכספים לפטר עובדים ובמקביל ניסה לגייס כספים. לטענת נתבע 2 הסיבה לקריסה הכלכלית היא פער גדול במוסר התשלומים של הלקוחות ופערים גדולים בין המצגים של מכללת אחוה לבין היקף הפעילות בפועל. מתוך עדותו של סמנכ"ל הכספים מר גוהר עולה כי אכן מדובר בחברה אמיתית שהפעילות שלה נכשלה. אין "לחשוד" במר גוהר כמי שמנסה לחפות על נתבע 2 שכן הוא מיודד עם התובעת ומצוי בהליכים משפטיים עם מי מהחברות שנתבע 2 הוא בעל מניות בהן. לא הוכחה איפוא כל תרמית או הברחת נכסים. כל שהוכח הוא כי מדובר בחברה שנקלעה לקשיים כלכליים אמיתיים במשך מספר חודשים. עובדה זו לא הוסתרה ויש להניח כי אף התובעת אשר היתה חשבת בחברה היתה מודעת לה. התובעת מוסיפה וטוענת כי הנתבע 2 פעל תוך העדפת נושים. מדובר בטענה בעלמא אשר נסמכת על עדותו של מר גוהר לפיה מי מהנושים שלחץ יותר נענה קודם. 14. אלא שעל אף שלא הוכחו העילות הקלסיות של תרמית, הברחת נכסים, מימון דק וכו' לא היתה מחלוקת כי משכרה של התובעת נוכו כספים לקופת גמל ולא הועברו ליעדם וזאת במשך תקופה של כשנה החל מנובמבר 2005. מר גוהר העיד כי לא הופרשו כספים לקרנות הפנסיה ולקרן ההשתלמות והכל נבע ממצוקת תזרים מזומנים. בעב' (ת"א) 294/03 כהן אברהם נ' מעבד תעשיות תוכנה בע"מ , התעוררה שאלה דומה של הרמת מסך מהטעם שכספים שנוכו משכר העובד בגין הפרשות לקופת גמל וקרן השתלמות לא הועברו ליעדן. גם בתיק זה לא הוכחו עילות נוספות לרמת מסך. באותו עניין פסקתי לאור החומרה בכך שהמעסיק שולח יד בכספי העובד כי יש מקום להרים את מסך ההתאגדות באופן חלקי רק על רכיב זה. במקרה שלפנינו לאחר ששקלנו את כל נסיבות הענין הגענו למסקנה כי אין מקום להרים את המסך גם על רכיב זה. סעיף 6 (א) לחוק החברות קובע תנאי כי בעל המניה היה מודע לשימוש שיש בו כדי להונות או לקפח. על חומרתם של ניכוי כספים משכר העובד מבלי להעבירם ליעדם נאמר: "אלה הם דברים חמורים ביותר. לא זו בלבד שהמעביד מפר את חוזה העבודה שלו עם העובד (השווה עמ' 13 לפסק הדין של בית הדין האזורי), אלא שהוא מגדיל לעשות בכך שהוא ממשיך לנכות משכר העובדים עבור מבטחים ולא מעביר את הכספים לתעודתם. בכך המעביד לא רק פוגע בזכויותיהם של עובדיו אלא שהוא שולח ידו בכספי העובד ומבצע עבירה לפי חוק העונשין ועבירה לפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר (דב"ע מא/3-115 ישיבת בני עקיבא אוהל משה - זגורי, פד"ע יג' 171, 181-180 ז'). בכך המעסיק נוהג כלפי עובדיו בחוסר תום לב מובהק ותוך הפרה בוטה של חובת האמון המוטלת עליו ביחסיו עימהם. זהו מקרה מובהק של מעשה תרמית של חברה כלפי נושיה - עובדיה המצדיק הרמת מסך ההתאגדות כלפי בעל המניות, גם אם אין מתקיימות עילות אחרות להרמת המסך. מכאן, שעילת התביעה של העובד כלפי החברה המעסיקה עומדת לו במקרה זה, גם כלפי המשיב מס' 2". [ע"ע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ ]. יחד עם זאת מעדותו של מר גוהר עולה כי באופן יומיומי מי שהיה אחראי על קבלת החלטות בחברה זו המנכלי"ת שהיתה אחראית על כל הפעילות בחברה. [עמ' 13 לפרוטוקול ש' 7-6]. אמנם לא קיבלנו את טענת נתבע 2 כי מעורבותו כללה השתתפות בישיבות דירקטוריון בלבד, וסביר להניח כי לאור גובה השקעותיו בחברה בבאמצעות חברת ERM כי מעורבותו היתה עמוקה יותר. יחד עם זאת מדובר בניהול שוטף כאשר לחברה היתה מנכלי"ת וסמנכ"ל כספים. לא הוכח כי נתבע 2 היה מודע לעובדה כי לא הועברו כספים אשר נוכו. לטענתו מידע זו נודע מכתב התביעה והוא לא נסתר. לפיכך לא מצאנו מקום להרמת מסך. 15. פיצויי הלנה - התובעת עותרת לתשלום פיצויי הלנה בגין שכר אשר שולם באיחור עד לחודש יולי כעולה מהטבלה המצורפת לכתב התביעה וכן לשכר אשר לא שולם החל מחודש אוגוסט 2006. אשר לשכר ששולם מאוחר והאחרון שולם ב-31/7/2006 והתביעה הוגשה ב-23/4/2007 הרי שחלה התישנות בהתאם לסעיף 17 א' לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958. אשר לפיצוי הלנה בגין השכר המתייחס לחודשים אוגוסט עד נובמבר הרי שבהתחשב בנסיבות והן מצבה הקשה של החברה אשר התובעת היתה מודעת לו, אנו מפחיתים את פיצויי ההלנה לסכום של 4,000 ₪ . לא מצאנו כי קיימים חילוקי דעות בקשר לחוב משקבענו כי התובעת עבדה בפועל. 16. סוף דבר - התביעה כנגד נתבע 2 נדחית. נתבעת 1 תשלם לתובעת את הסכומים שלהלן: שכר בגין התקופה 8/06 - 11/06 כעולה מתלושי השכר - 32,402 ₪. למען הסר ספק מובהר כי סכום זה הוא בנטו. החזר הפרשות שנוכו בגין תגמולים 8,313.50 ₪. פיצוי בגין הפרשות מעביד לשנת 2005 - 1,600.80 ₪. פיצוי בגין הפרשות מעביד לשנת 2006 - 8,820 ₪. פיצוי בגין חוסר בהפרשות לקרן השתלמות - 2,135.30 ₪ . פיצוי הלנת שכר בסך של 4,000 ₪. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 23.1.07 ועד התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת 1 לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום. קופות גמלהרמת מסך