קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חתונה זמן קצר לפני פטירה זכאות לקצבת שארים / התאבדות לאחר חתונה: 1. תיק זה עניינו תביעת התובעת לגמלת שאירים, כאלמנת המנוח (להלן: "המנוח") אשר נאסף לבית עולמו בתאריך 27.10.05, לאחר שהתאבד. התובעת והמנוח נישאו כחודש וחצי לפני פטירת המנוח, בתאריך 15.9.05. 2. זכאותה של אלמנה לתשלום קצבת שאירים חודשית, עם פטירתו של מבוטח, נקבעה בסעיף 252 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלןף "החוק"). בסעיף 238 לחוק מוגדרת "אלמנה" כמי שהיתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו, להוציא (לענייננו) מי שהיתה אשתו פחות משנה ולא ילדה לו ילד. 3. בהסתמך על הוראת החוק הנ"ל דחה המל"ל את התביעה, במכתבו מיום 13.12.05 , מן הנימוק, כי התובעת אינה עונה על הגדרת "אלמנה" משהיתה נשואה למנוח פחות משנה ולא ילדה לו ילד. 4. בתאריך 18.10.06 חזרה התובעת ופנתה למל"ל בבקשה להכיר בזכאותה לקצבה, כמי שהיתה הידועה בציבור של המנוח, למשך 3 שנים לפחות בטרם נישאו השניים ועובר לנישואיהם, זאת - בהסתמך על הגדרת המונח "אשתו" בסעיף 1 לחוק, משנקבע: "לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו". המל"ל חזר ודחה את התביעה מן הנימוק, כי השניים לא היו אף בגדר ידועים בציבור. החלטה זאת של המל"ל היא מושא תביעתה של התובעת. 5. העידה בפנינו התובעת בלבד. בא כוחה הודיע בישיבת ההוכחות, כי אין בכוונתו להשמיע עדים מטעמה. כן הוגשו ראיות בכתב. להלן העובדות הרלבנטיות: 6. התובעת והמנוח הכירו במקום עבודתם המשותף,חברת כלמוביל. התובעת, ילידת 1958, עבדה בחברה כ - 30 שנה בתפקיד אחראית על הגבייה; המנוח עבד בחברה כ - 14 שנים , כסגן מנהל המוסך והיה, בין היתר, מנהלה של התובעת. קודם לכן שירת המנוח בצבא קבע. 7. בשנת 1998, החל להתפתח קשר רומנטי בין התובעת, אם לשלושה ילדים שנפרדה לפני שנים רבות מאבי ילדיה ובין -המנוח , שהיה נשוי באותה עת ואב לשלושה ילדים. 8. בכל הזמנים הרלבנטיים להליך זה היתה בבעלות התובעת דירה בקריית חיים , רח' בן צבי 4, אשר נרכשה על ידה בשנת 1999 ובה התגוררה עם שלושת ילדיה . רכישת הדירה מומנה, בחלקה, באמצעות משכנתא, בתשלומיה נשאה התובעת. 9. בשנת 2002 נפרד המנוח מאשתו ושכר לעצמו דירה, תחילה ברח' דרך הים בחיפה - שם התגורר כ - 7 חודשים ולאחר מכן, החל מ - 4/2003 - ברח' הגלבוע 44, נווה שאנן, בחיפה. בדירה זאת החזיק המנוח בשכירות, עפ"י חוזים שתוקפו הוארך מעת לעת. החוזה האחרון היה תקף עד סוף חודש 10/05, בהארכה שבוצעה בחודש 4/05. בתשלומי שכה"ד נשא המנוח. עפ"י עדות התובעת , בחירת הדירות נעשתה במשותף על ידה וע"י המנוח. 10. בשנת 2003 פתח המנוח בהליכי גירושין מאשתו (תמ"ש 25690/03 ביהמ"ש לענייני משפחה - חיפה). עפ"י עדות התובעת, הליכי הגירושים היו ממושכים , שכן אשת המנוח סירבה לגט והערימה עליו קשיים. בסופו של דבר התגרש התובע מאשתו בחודש 5/2005. 11. עפ"י עדות התובעת, עוד בטרם עזב המנוח את אשתו, הוא נהג להגיע לדירתה, מידי יום, לאחר שעות העבודה, אכל ארוחת ערב משפחתית עמה ועם ילדיה, שהה אצלם , בילה עמם , עזר בניהול משק הבית ובביצוע מטלות שונות בדירה ותיפקד בפועל כ"ראש המשפחה" לה ולילדיה, להם שימש כדמות אב, משנוצר קשר אמיץ ביניהם . כך גם בהמשך , לאחר שעזב את משפחתו והגם שהחזיק דירות בשכירות, שהה המנוח , רוב הזמן , בדירת התובעת ולן אצלה בין 3 ל - 4 פעמים בשבוע. בסופי שבוע היא היתה מגיעה עם בתה הצעירה, צליל , לדירת המנוח בנוה שאנן , כשהיא נושאת "סירי בישול" ושם "עשו את השבת" כמו גם חגים, שכן לתובעת קרובי משפחה דתיים אשר התגוררו בסמוך, במרחק הליכה וכך יכלו לשהות עמם ולבלות יחדיו בימי החג והמנוחה. לדבריה, "בשלב מאוחר יותר, אולי שנה לאחר ששכר את הדירה ברח' הגלבוע , הבן שלו ארז התחיל לבוא לאכול אצלי בימי שישי ואז הוא היה נוסע לדירה ברח' הגלבוע ואנחנו נשארנו אצלי". התובעת הבהירה, כי "למעשה חיינו כבר ביחד למרות שהוא שכר את הדירה". 12. משהתבקשה התובעת להבהיר, בחקירתה הנגדית, לשם מה שכר, אפוא, המנוח דירה, בשים לב לעדותה כי בחלקו הארי של השבוע שהה אצלה בדירתה, העידה התובעת, כי הדירה שימשה "כיסוי" לטשטוש יחסיו עם התובעת והסוואתם כלפי אשתו, שכאמור הערימה קשיים בהליך הגירושין וסירבה לגט במהלך תקופה ממושכת. לדבריה, המנוח האמין, כי על מנת שלא לחבל בהליך הגירושין ועד לקבלת הגט, עדיף כי לא יוודע לאשתו עומק יחסיו עם התובעת ורצינות כוונותיהם של השניים לקשור גורלם זה בזו , ברגע שיהיה "פנוי". התובעת עמדה בעדותה על כך , כי לאמתו של דבר ניהל המנוח מעין "חיים כפולים", על רקע זה. בתצהירה הוסיפה התובעת וציינה, כי הדירה שימשה גם כ"מקום מפלט מחיי היום יום , כאשר חפצנו בקצת פרטיות הרחק מהסובבים לנו". בנוסף, שימשה הדירה את המנוח לאירוח בתו, שהיתה בגיל תיכון וגיוס ולעניין זה העידה התובעת: "כשבתו היתה מודיעה שהיא באה לישון אצלו, אז הוא לא היה מגיע אלי והיה נשאר לישון בדירתו השכורה עם טליה, כך היה לפני שהיא התגייסה ובהמשך - בגיוס. היא היתה בצבא בשנים 2004 - 2005. כשהוא נפטר היא היתה עדיין חיילת". כאמור, חוזה השכירות האחרון היה בתוקף עד סוף חודש 10/2005 והוא הוארך קודם לכן בחודש 4/2005, עת פג החוזה הקודם. עת נשאלה התובעת ,בחקירתה הנגדית, מדוע הוארך החוזה בשים לב לכך כי בחודש 5/05 הושלם הליך הגירושין של המנוח מאשתו וניתן הגט, הבהירה התובעת, כי עובר להארכת תוקף ההסכם האחרון, בחודש 4/05: "הוא לא ידע שהיא תיתן לו גט. הוא אמר לי שהם עמדו כמה פעמים בפני גט והיא לא נתנה לו....". בנסיבות אלו, נותרה השכירות בתוקף עד סוף 10/2005 , הגם שהשניים נישאו עוד במהלך חודש 9/2005, שכאמור, נותר חודש אחד בלבד עד למועד המוסכם לפינוי המושכר (ראה עדותה בעמ' 7 , 9 לפרוטוקול). 13. מטעם המל"ל הוצג בפנינו עמוד (מס' 40) מפרוטוקול הדיון בביה"ד לענייני משפחה (נ/3), שם העיד המנוח , בחקירתו הנגדית, במסגרת הליך הגירושין, כי אין לו מערכת יחסים עם התובעת, כי אין היא לנה בדירתו וכי ביקרה אותו בדירתו השכורה - פעם או פעמיים בלבד. עת התבקשה התובעת להתייחס לעדות הנ"ל חזרה והעידה, כי מן הטעמים כמובהר לעיל, קרי - על מנת שלא לחבל בהליך הגירושין ועקב הקשיים שהערימה אשת התובע, סוכם בינה למנוח, כי במידה ויישאל על מערכת היחסים ביניהם , יאמר כי אינם מתגוררים יחדיו (ראה עדותה בעמ' 10 לפרוטוקול, שורות 2 - 4 , 29 - 30). 14. בכל התקופה הרלבנטית , המשיכו התובעת והמנוח לנהל את חשבונות הבנק שלהם משכבר הימים, אליהם נכנסו מידי חודש משכורותיהם, כחשבונות נפרדים. יחד עם זאת, לצד החשבונות הללו, פתחו השניים, עוד בתאריך 12.11.02 ,חשבון בנק משותף בבנק מרכנתיל דיסקונט ( להלן: "החשבון המשותף"). החשבון נסגר ע"י התובעת בתאריך 9.11.05, לאחר פטירת המנוח. בחקירתה הנגדית בביה"ד העידה התובעת, כי לחשבון המשותף הופקדו כספים ע"י המנוח בלבד, בסדר גודל של כ 1,500 ₪ , בתדירות של אחת לחודש - חודש וחצי והם נועדו "להוצאות כלליות קטנות למהלך החיים המשותף...תשלומי חשמל, מים, בגדים, כלכלה שהיא לא קנייה גדולה". עוד הבהירה התובעת , כי חשבון זה נועד אף הוא לשמש את השניים לתקופת ה"מעבר" בלבד, עד לקבלת הגט המיוחל ועד למימוש כוונתם להינשא ,שכן "הכוונה שלנו היתה לפתוח חשבון שבו יכנסו המשכורות שלנו - רק אחרי שנינשא. למנוח היו תביעות של ענייני משפחה במהלך הגירושין והעדפנו שלכל אחד יהיה חשבון שלו". התובעת הציגה בפנינו אישור הבנק לגבי פתיחת החשבון ע"י שני בני הזוג ומועד סגירתו , בצירוף המסמכים עליהם חתמו השניים לצורך פתיחת החשבון. 15. עפ"י עדות התובעת, בנוסף למימון ההוצאות ה"משלימות ו/או הקטנות" הללו, נהג המנוח לערוך , מידי שבוע - ביום ה', "קנייה שבועית גדולה" למשק הבית המשותף, בעלותה נשא המנוח בלבד (ראה עדותה בעמ' 7 לפרוטוקול, שורות 24 - 30 ועמ' 8 שורות 20 - 23, כמו גם הודעתה לחוקר המל"ל, נ/2). 16. התובעת הוסיפה והעידה, כי מעבר להוצאות השוטפות במימונן השתתף המנוח ו/או נשא בהן בעצמו, מימן המנוח הוצאות ,גדולות" חד פעמיות . כך למשל מימן, לטענתה, ריהוט לדירתה החדשה עת נכנסה לגור בה בשנת 1999, כן מימן עלות טיפול בשיניה בסכום של למעלה מ 22,000 ₪, רכש עבורה ב8/03 רכב (מודל 99) בעלות 35,000 ₪ , התקין מזגן מרכזי בדירתה בשנת 2001 בעלות של כ 11,000 ₪ וככלל - נהג לפנק אותה ואת ילדיה, בעיקר - את בתה הצעירה, צליל, עמה היה לו "קשר מיוחד". כן רכש תכשיטים כמתנות לימי הולדתה של התובעת. נציין, כי לא הובאו בפנינו ראיות לגבי מימון ההוצאות הנ"ל ע"י המנוח. 17. התובעת העידה, כי המנוח התקבל כבן בית אצל בני משפחתה הענפה של התובעת , עמם הרבו לבלות. בנוסף, יצאו השניים יחדיו , כזוג לכל דבר, לאירועים שונים. את כל חופשותיהם בילו יחדיו ויצאו, מעת לעת, בסופי שבוע, לבתי מלון. פעמיים גם יצאו יחדיו לחו"ל: הפעם האחת במסגרת טיול שאורגן מטעם מקום העבודה ובשנת 2004 יצאו יחדיו לטיול נוסף. הוצגו בפנינו תמונות של התובעת והמנוח אשר צולמו באירועים שונים ובנסיעה לחו"ל, כן צורפו תצלומי דרכוניהם המעידים על נסיעותיהם המשותפות לחו"ל. 18. עפ"י עדות התובעת , היא ניהלה עם המנוח חיי זוגיות ושותפות, חיי משפחה לכל דבר, תוך שמתקיימת ביניהם מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחס של אהבה גדולה, מסירות ונאמנות המעידים על קשירת גורל, כך החל משנת 2002 ואף קודם לכן. 19. בתאריך 18.4.04 , קרי - עוד בטרם הושלם הליך גירושיו של המנוח, ערך המנוח צוואה , עליה חתם בפני שני עדים, לפיה ציווה את כל רכושו, מכל סוג שהוא, לתובעת, בציון: "מתוך הכרת תודה והערכה על יחסה הטוב והחם כלפי" (ראה הצוואה, צורפה לתיק ביה"ד). בנוסף חתם המנוח , בתאריך 7.7.04, על טופס שינוי מוטבים (ת/5) , מופנה לחברת הביטוח מגדל, בו הורה על שינוי המוטבים בפוליסת ביטוח מנהלים שנוהלה על שמו מטעם מקום העבודה, כך שבמקום אשתו ושלושת ילדיו, תהא התובעת המוטב הבלעדי של כספי הפוליסה עם פטירתו. 20. בתאריך 15.9.05 , בחלוף כ - 4 חודשים בלבד מאז הושלם הליך הגירושין של המנוח מאשתו ולאחר שהושלמו בפרק זמן זה ההכנות לחתונה,, נישא המנוח לתובעת. אליבא דתובעת, מאז הגירושין התגוררו השניים "רשמית" בדירתה, בקרית חיים. 21. בתאריך 27.10.05 התאבד המנוח בדירה השכורה ברח' הגלבוע בנוה שאנן. 22. בימי ה"שבעה" הסתבר לתובעת, כי היו למנוח, מסתמא, חובות בשוק האפור, משהתחילו להגיע אליה פניות מאת נושים (ראה תצהיר עדותה הראשית, ת/1). עוד התחוור לתובעת, כי שלושה ימים בלבד בטרם ההתאבדות, בתאריך 12.9.05, ערך המנוח צוואה חדשה, המבטלת כל צוואה קודמת ובה הוריש את כל רכושו לשלושת ילדיו בחלקים שווים. יחד עם זאת , לא שינה המנוח את הוראתו כלפי חברת הביטוח והתובעת נותרה המוטב הבלעדי בפוליסת הביטוח, זאת - לציין - הגם שעפ"י נוסח הצוואה, הובהר למנוח, כי בכל הנוגע לפוליסה, הצוואה לא תופסת וכי עליו ליתן הוראה נפרדת לחברת הביטוח, ככל שבכוונתו לשנות הוראתו הקודמת. 23. עפ"י עדות התובעת, עת נודע לה דבר קיומה של הצוואה החדשה - היא הגישה לה התנגדות, הגם שבדיעבד מבינה היא, כי המנוח שינה את הצוואה על מנת לחסוך ממנה רדיפה ע"י נושיו. עותק ההתנגדות שהוגשה מטעמה לקיום הצוואה המאוחרת, הוצג בפנינו. בנוסף, הגישה תביעה לקבלת הפנסיה של המנוח מצה"ל , שם שירת בעבר בצבא קבע. טענות הצדדים 24. לטענת התובעת, מסיבות אובייקטיביות נמנע מבני הזוג להינשא בשל הליכי הגירושין שניהל המנוח ובגינם נאלצו להסוות חלק מקשריהם. אף אלמלא נשאו שבועות מספר לפני פטירת המנוח, מתקיימים בהם הקריטריונים להכרה בתובעת כידוע בציבור אשר גרה עם המנוח למעלה משנה עובר לפטירתו. משכך, נתקיימו בה תנאי הזכאות לקצבת השאירים. 25. לטענת המל"ל, מנגד, התובעת לא הוכיחה כי קיימה עם המנוח חיי משפחה ומשק בית משותף, בשים לב לכל אלה: * השניים התגוררו בנפרד בשתי דירות כאשר התובעת נשאה בתשלומי המשכנתא עבור דירתה והמנוח נשא בתשלומי שכה"ד עבור דירתו; * השניים ניהלו חשבונות בנק נפרדים כאשר כל אחד הפקיד משכורתו בחשבונו שלו; * העובדה שהמנוח שינה צוואתו כחודש לפני פטירתו וציווה את כל רכושו לשלושת ילדיו בלבד; * לא הובאו ראיות לתמיכה בטענה בדבר מימון הוצאות ע"י המנוח; * התובעת וויתרה על השמעת עדים מטעמה. אליבא דמל"ל, משלא הוכחו מגורין משותפים, אף לא תלות כלכלית שהיא, לשיטתו של המל"ל, סימן להיותה של אשה "ידועה בציבור", ביקשה ב"כ המל"ל לדחות את התביעה. דיון והכרעה 26. המבחנים אשר נקבעו בפסיקה לבחינת השאלה האם מדובר בידועה בציבור כאשתו, הם שניים: הראשון : האם בני הזוג מנהלים מערכת זוגית אינטימית משותפת המעידה על כך שהם ביקשו לקשור גורלם זה בזו תוך מסירות ונאמנות , בבחינת קשר תמיד שיש בו מסימני ההיכר של קיום יחידה משפחתית, אם כי מסיבה זו או אחרת לא ניתן לאותו קשר ביטוי כמתחייב עפ"י דין; השני: האם מנהלים הם משק בית משותף כפועל יוצא של חיים משותפים ביחידה משפחתית, כמקובל וכנהוג בין בעל לאשה (ראה דיון נב/ 69 - 0 דר' אליציה פוגל נגד מבטחים;ע"ע 1016/00 טלינסקי ליובוב נגד הקג"מ ;דב"ע נו/0 - 255 מימי עטר נגד המל"ל; דב"ע ל/0 - 19 המל"ל נגד מנו). עוד נקבע, כי "השאלה בדבר הכרה באשה כ'ידועה בציבר' כאשתו של פלוני היא עניין שבעובדה אותו יש להוכיח בראיות (ראה עניין טלינסקי הנ"ל) וכי הבחינה תיעשה על יסוד מכלול נסיבות העניין. מן הכלל אל הפרט. 27. נקדים אחרית לראשית ונאמר כבר עתה, כי בבחינת עניינה של התובעת , תוך יישום ההלכה הפסוקה, שוכנענו כי התובעת היתה בגדר הידועה בציבור של המנוח, במשך מספר שנים, לפחות החל משנת 2002 , עוד בטרם נישאו השניים בחודש 9/2005, כפי שיובהר להלן. 28. אמת, התובעת וויתרה על השמעת עדים מטעמה ומשכך - אין בפנינו עדויות למעט עדותה. דא עקא, שהובאו בפנינו ראיות אחרות, המהוות תימוכין אובייקטיביים לגרסתה ובכללן: אישור הבנק ומסמכים המעידים על כך כי התובעת והמנוח פתחו חשבון בנק משותף עוד בשנת 2002; חוזי שכירות המעידים על כך כי עוד בשנת 2003 המנוח עזב את אשתו, שכר לעצמו דירה והאריך את חוזי השכירות מעת לעת לכל פרק הזמן בו התנהל הליך הגירושין מאשתו ; העובדה כי מיד לאחר הגירושין, עוד בחודש 9/05 (בשים לב להכנות לקראת נישואין מדובר בפרק זמן קצר ביותר) נישאו השניים ; עוד הוכח, כי גירושי המנוח מאשתו היו ממושכים ונתקלו מסתמא בקשיים שזו הערימה עליו, משנאלץ לפתוח בהליכים משפטיים עוד בשנת 2003 - בתיק תמש 25690/03 ; הוכח באמצעות תמונות ודרכונים שהוצגו בפנינו, כי המנוח והתובעת יצאו יחדיו לאירועים שונים - משפחתיים ואחרים, בילו יחדיו ופעמיים , במהלך התקופה הרלבנטית, יצאו יחדיו לחו"ל (ב 2001 וב 2004); גם הוכח, כי עוד בשנת 2004 ערך המנוח צוואה בה ציווה את כל רכושו לתובעת ובנוסף - שינה את הוראת המוטבים בפוליסת ביטוח המנהלים - בכך שרשם את התובעת כמוטב בלעדי, במקום אשתו וילדיו, הגם שהיה עדיין נשוי, פורמלית, באותה עת. 29. כל הראיות האובייקטיביות הנ"ל - תמונות, צוואה, טופס שינוי מוטבים, דרכונים, חוזי שכירות שהוארכו מעת לעת כל עוד ניהל המנוח את הליכי הגירושין ולתקופה זאת בלבד, מסמכי הבנק לגבי החשבון המשותף המתייחסים כולם לפרק הזמן שראשיתו עוד בשנת 2002 ואילך , במצורף לעדות התובעת בדבר ניהול מערכת יחסים אינטימית בין השניים בכל פרק הזמן הנ"ל וחיים משותפים כבעל ואישה ,אשר נוהלו הלכה למעשה, רוב הזמן, בדירת התובעת כיחידה משפחתית עמה ועם ילדיה, עדות שהיא מהימנה עלינו, כל אלה במצטבר - תומכים בקיומה של מערכת זוגית בין שני בני הזוג אשר ביקשו לקשור גורלם זה בזו תוך מסירות ונאמנות, בבחינת קשר תמיד , שיש בו מסימני ההיכר של קיום יחידה משפחתית ומשק בית משותף. ודוק, בעניננו, אין מדובר בבני זוג שאך "ביקשו לקשור גורלם בבחינת קשר תמיד" - אלא , השניים מימשו הלכה למעשה כוונתם זאת משנישאו ב 9/05 , מיד עם תום הליכי הגירושים. 30. עוד הוכח - אובייקטיבית, בראיות חיצוניות מזמן אמת התומכים בגרסת התובעת לעניין זה,כי מימוש כוונתם של המנוח והתובעת לבוא בבירת הנישואין לא התאפשר קודם לכן, לאור הנסיבות אשר נכפו על השניים, משנאלץ המנוח לנהל הליכי גירושין ואלה התמשכו מ 2003 ועד מחצית 2005. 31. נציין, כי מהימנה עלינו גם עדות התובעת לפיה נשא המנוח בהוצאות הכלכלה / משק הבית השוטפות , בין בעצמו ובין על דרך השתתפותו בהוצאות הללו , מה גם שזו נתמכה בעובדה כי נפתח החשבון המשותף ולא נסתרה גרסת התובעת כי המנוח בלבד ביצע הפקדות לחשבון זה, בסכום קבוע של 1,500 ₪ בתדירות של אחת לחודש- חודש וחצי, במיוחד למטרה הנ"ל. בנוסף, מקובלת עלינו גרסת התובעת, כי מעבר לכך ערך המנוח את "הקנייה השבועית הגדולה" במימונו הבלעדי וכי מעת לעת גם השתתף במימון עלות חשבון זה או אחר של הצריכה השוטפת . מדובר בסכומים סבירים להשתתפות בכלכלת משק הבית והוצאותיו , בשים לב לכך כי שני בני הזוג עבדו והתפרנסו ושוכנענו , כי המנוח נשא בהם , כגרסת התובעת. אמת, לא הובאו ראיות אובייקטיביות למימון הוצאות חד פעמיות גדולות להן טענה התובעת (רכב, טיפול שיניים, וכיו"צ , ראה לעיל) אולם די בהשתתפות המנוח בהוצאות השוטפות כמתואר לעיל אשר הוכחה בפנינו כאמור, על מנת להעיד על קיומו של משק בית משותף ועל תלות כלכלית במנוח , לפחות - בצרכים השוטפים הללו . 32. באשר לעובדה שהמנוח החזיק בדירה בשכירות כמו גם העובדה כי בני הזוג המשיכו לנהל, בנפרד, את חשבונות הבנק שלהם משכבר הימים אליהם הופקדו משכורותיהם - אין בכל אלה כדי לשנות קביעותינו דלעיל, בשים לב לכך שבכל השנים הרלבנטיות (2002 - 2005) היה המנוח "נשוי", פורמאלית, ניהל הליך גירושין ומהימנה עלינו גרסת התובעת, כי המנוח ביקש להסתיר מאשתו את עומק יחסיו עם התובעת כמו גם כוונתם להינשא, בשים לב לקשיים שזו הציבה בדרכו לגירושין ומחשש שמא תעמוד בסירובה לגט ולא תתרצה וכי לאמתו של דבר נאלץ לנהל "חיים כפולים", מסיבה זאת. 33. לכך יש להוסיף את הפסיקה אשר הגמישה , ככלל, את גישתה ביחס לדרישת המגורים המשותפים כמו גם ביחס לחשבונות בנק משותפים, מאת הידועים בציבור , בשים לב לנסיבות החיים האובייקטיביות ואילוציהם. עמד על כך ביה"ד הארצי עוד בדב"ע מד/0 - 62 המל"ל נגד משעלי משנקבע: "התנאי שאשה גרה עם גבר , במשמעות של קוהביטציה, יכול ויינתנו לו ביטויים שונים, בגילים שונים, במצבי בריאות שונים ואף בתנאים כלכליים שונים. אשר יקבע הוא המכלול לפי נסיבותיו ולא פרט זה או אחר". כך נקבע גם בעב"ל 1169/01 אורה אביטל נגד המל"ל: " מגורים במשותף פירושו המהות , הכוונה לבלות בצוותא בחיי היום יום …אשה שפלוני בא לביתה כאל ביתו , כל עת שהוא מתפנה מעבודתו על מנת לחלוק עם אותה אשה את ההפסקות בעבודה, את חוויותיו , הרי גם אם מסיבות שונות הלינה אינה משותפת אין בכך כדי להצביע שלבני הזוג אין חיים משותפים - קוהביטציה… קנה המידה צריך שיהיה של כוונה לחיי שיתוף. לא הרי עובדת משק בית המתגוררת בביתו של פלוני ולנה בביתו כהרי אשה שפלוני מתנהג בביתה כמנהג בעלים , בא לביתה כל אימת ששעתו פנויה מעבודה , משתפה בחייו ובחוויותיו , גם אם אינו לן בביתה מדי יום". בפסק הדין הנ"ל התייחס ביה"ד גם לשאלת קיומה של תלות כלכלית בין בני הזוג וקבע, לעניין זה: "המערערת עבדה לפרנסתה. לאור זאת יש לבחון את התלות הכלכלית. בני זוג נשואים רבים מנהלים חשבונות בנקים נפרדים... בתקופתנו, כאשר גם האשה עובדת, משתנה קנה המידה לתלות הכלכלית. היה ביניהם שיתוף מסויים באופן שבחלק מהתשלומים נשאה המערערת ובחלק המנוח". כל שנאמר שם יפה לענייננו וחל עליו, בשים לב למובהר לעיל לגבי הנסיבות האובייקטיביות בהם נוהלו חיי בני הזוג דנן כ"ידועים בציבור", כשהם "מוכתבים" במידה רבה מהליך גירושין מורכב וממושך ויחסיו של המנוח עם אשתו , שכפו על התובעת והמנוח להסוות עומקם של יחסיהם ורצינות כוונותיהם לקשר תמידי של בעל ואשה ומיסודו - כלפי האשה החוקית , הכל כמובהר בעדות התובעת המהימנה עלינו כאמור , לעניין זה. בכל אלה יש כדי להסביר הן את החזקת הדירה בשכירות ע"י המנוח והן את תכניתם של בני הזוג להמשיך ולהחזיק את החשבונות האישיים משכבר הימים בנפרד, הכל - עד לקבלת הגט המיוחל מאשת המנוח ולמימוש נישואיהם. לכך יש להוסיף את העובדה, כי המנוח נפטר, למרבה הצער, חודש וחצי בלבד לאחר הנישואין וסביר להניח, כי לא היה סיפק בידם לטפל, למשל, באיחוד החשבונות, עד לפטירה. 34. באשר לשינוי הצוואה - לא זו בלבד שגרסת התובעת מקובלת עלינו גם לעניין זה, קרי - כי המנוח ביקש מסתמא לחסוך הימנה רדיפות נושים, אלא שלטעמנו נושא זה "מתגמד" בבואנו לשקול את מכלול נסיבות העניין ובשים לב לכך, כי ככלות הכל השניים נישאו, מיד לכשהתאפשר הדבר, עובדה המעידה יותר מכל על כוונתם לחיות כבעל ואשה בקשר תמידי. כך גם בשים לב לכך, כי ככלות הכל היו למנוח ילדים בוגרים ואין תימה, כי בשלב מסויים חש כי הוא חב בכל זאת גם כלפיהם. לכל אלה מתווספת העובדה, כי המנוח הותיר על כנה את הוראת שינוי המוטבים משנת 2004, משלא פנה לחברת הביטוח בבקשה לערוך שינוי נוסף, הגם שהועמד על הצורך לעשות כן, משהוראה בצוואה בלבד אינה תופסת לעניין זה. העובדה, כי התובעת הגישה התנגדות לצוואה (עובדה שאף היא הוכחה משהוצגה בפנינו הבקשה אשר הוגשה מטעמה לביהמ"ש) מתווספת אף היא לתמונה הכללית הנ"ל ותומכת בה. 35. בשים לב לעדותה המהימנה של התובעת, לראיות שצורפה מטעמה לתימוכין בגרסתה , כולן ראיות אובייקטיביות מזמן אמת, הננו מקבלים את טענת התובעת באשר לטיב יחסיה עם המנוח ומהותם, בכל התקופה בטרם נישאו , לפחות החל משנת 2002 ובהתאם הננו קובעים , כי התנהלותם במהלך כל התקופה, עונה על דרישות החוק והפסיקה באשר להגדרת "ידועה בציבור" שהיא בגדר "אלמנה", לעניין קצבת שאירים. לסיכום ועל יסוד כל האמור לעיל במצטבר הננו קובעים, כי התובעת זכאית לקצבת שאירים כמי שהיתה הידועה בציבור של המנוח החל מ 2002 לפחות וכאשתו החוקית בהמשך , ממועד נישואיהם ב - 15.9.05 ועד לפטירת המנוח. 36. המל"ל ישלם לתובעת הוצאות בגין שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. 37. לצדדים הזכות לערער על פס"ד כזה לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים , תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.נישואין / חתונההתאבדות