חתימת עובד על העדר תביעות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חתימת עובד על העדר תביעות: 1. בפנינו תביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, תוספת יוקר, פדיון חופשה, הפרשות לביטוח מנהלים ופיצויי הלנת שכר שהגיש התובע כנגד הנתבעת, מעסיקתו לשעבר. הנתבעת הגישה כנגד התובע תביעה שכנגד לתשלום פיצוי בגין הפרת סודות מסחריים ובגין הפרת חוזה. 2. רקע עובדתי: א. הנתבעת היא חברה העוסקת ביבוא ושיווק אביזרי רכב, התובע הועסק במסגרתה תחילה כמחסנאי ובהמשך, כסוכן מכירות, החל מחודש מרץ 1996 ועד לחודש נובמבר 2004 ב. התובע התפטר מעבודתו במהלך חודש אוקטובר 2004 וחתם על הסכם סיום עבודה ביום 30/11/04 (להלן: "ההסכם"/"הסכם סיום ההעסקה") בו נקבע: הנדון: הסכם סיום עבודההמעסיק: אס.די.אר שריון יבוא ושיווק בע"מ.העובד: Xהואיל והעובד מעוניין להפסיק עבודתו אצל המעסיק.והמעסיק אינו מתנגד לסיום עבודתו של העובד ביום 30.11.04 בהסכמה הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן:המעסיק מסכים לשחרר לעובד את כל מה שהופרש לפיצויי פיטורין ולתגמולים עד היום, לאחר בדיקת העובד התברר כי בחברת הביטוח הצטבר סכום של 18,601 ₪ פיצויי פיטורין ו-16,318 ותגמולים.מאחר והמעביד אינו חייב בפיצויי פיטורין במקרה זה ואין לו כל התנגדות שהסכום שהופרש יועבר לעובד, לעובד לא תיהיה כל סיבה לתבוע סכום נוסף כלשהו כפיצויי פיטורין.כמו כן הובהר כי הסכום הכולל של 34,919 ₪ הינו הסכום הסופי שיקבל העובד מהמעסיק שכלולים בו ימי חופשה, הבראה או כל סכום אחר שמגיע לעובד.אם חתימת הסכם זה לא יהיו לצדדים כל תביעות נוספות אחד כלפי השני.X אס.די.אר שריון יבוא ושיווק בע"מ 3. טענות התובע: א. התובע התפטר מעבודתו עקב הרעת תנאים. במהלך חודש אוקטובר 2004 עזב את הנתבעת מר דרור שריון (להלן: "דרור") שהיה שותף בנתבעת ושימש כמנהל המכירות במסגרתה. עם עזיבתו של דרור שהיה ממונה על התובע, התובע נאלץ לטפל עצמאית בבעיות שונות שהתעוררו בתחום המכירות, דבר שלא היה קודם לכן. היקף עבודתו של התובע גדל באופן משמעותי והתובע נאלץ לטפל אף בתחום הלוגיסטיקה עליו היה אמון דרור. בהעדר מנהל מכירות, לא נותר גורם שיפעל למול הקניין ולפיכך לא הוכנסו מוצרים חדשים למערך המכירות ולא התקיימו מבצעים. ב. התובע פנה לרונן שריון (להלן: "רונן"), מנהל הנתבעת והבהיר לו כי אין באפשרותו לעבוד בתנאים שנוצרו, בנוסף, שכרו של התובע הולן ושולם לו באיחור כל חודש. לאור האמור, התובע התפטר מעבודתו במהלך חודש אוקטובר, כאשר סיים לעבוד בפועל ביום 30/11/04. התפטרות זו של התובע נעשתה על רקע הרעת התנאים האמורה ולפיכך, זכאי התובע לפיצויי פיטורים. ג. ביומו האחרון לעבודה, נאלץ התובע לחתום על "הסכם סיום עבודה" שנערך על ידי רונן. בהסכם נקבע כי אינו זכאי לפיצויי פיטורים וכי יקבל סכום חלקי, לפנים משורת הדין, כאשר בפועל, היה זכאי לקבלת פיצויי פיטורים כמפורט לעיל. במסגרת הסכם זה נאלץ התובע לוותר על חלק מזכויותיו הקוגנטיות ולפיכך, משולל כל תוקף. התובע היה שרוי במצוקה שכן, נמסר לו כי באם לא יחתום על ההסכם לא יקבל הכספים המגיעים לו ומשכך, בלית ברירה חתם על ההסכם. ד. התובע קיבל סך של 18,601 ₪ על חשבון פיצויי פיטורים ומשכך עותר לתשלום סך של 41,482 ₪ בגין הפרשי פיצויי פיטורים. ה. הנתבעת לא שילמה לתובע תוספת יוקר כנדרש בהסכם הקיבוצי הכללי בענפי היצוא היבוא והמסחר שנחתם בין לשכת המסחר תל אביב לבין ההסתדרות (להלן: "ההסכם הקיבוצי") ולחלופין לצו ההרחבה שניתן מכוחו (להלן: "צו ההרחבה"). ו. הנתבעת נמנעה מלהפריש כספים לביטוח מנהלים עבור התובע, בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי או צו ההרחבה ולפיכך עותר לתשלום סך של 23,869 ₪. ז. במועד סיום עבודתו, עמדה לרשות התובע יתרה של 42.34 ימי חופשה ומשכך, עותר התובע לתשלום סך של 13,464 ₪ בגין פדיון חופשה. ח. הנתבעת ניכתה ממשכורתו האחרונה של התובע סכומים בגין "כרטיס לקוח" "קנס" בגין רכב וסכום נוסף המהווה הפרש בין הסכום שהצטבר בפוליסה לבין סך של 34,919 ₪ שנזכרו בהסכם, שלא כדין, ולפיכך עותר התובע לתשלום סך של 2,252 ₪. ט. התובעת נהגה להלין את שכרו של התובע חודש בחודשו כאשר משכורת חודש נובמבר 2004 שולמה לידיו אך ביום 30/12/04, לאור האמור עותר התובע לתשלום סך של 7,475 ₪ בגין פיצויי הלנת שכר. י. התביעה שכנגד: טענות הנתבעת לפיהן גזל התובע סודותיה המסחריים משוללות יסוד שכן, טכניקות השיווק של התובע פותחו על ידו והתובע מעולם לא החזיק או עשה שימוש בסודות מסחריים מכל מין וסוג שהוא. התובע טיפל ברשתות שיווק במסגרת עבודתו בנתבעת דוגמת "הום סנטר" ועושה כן אף כיום בעבודתו החדשה בחברת "שר" אליה הצטרף רק לאחר סיום יחסי העבודה בינו ובין הנתבעת. חברת שר שיווקה את מוצריה לרשת הום סנטר בטרם הצטרף התובע לשורותיה והתובע לא עשה שימוש בסודות מסחריים או בכל מידע אחר שקיבל מהנתבעת ביחס לטיפול בהום סנטר. 4. טענות הנתבעת: א. התובע התפטר מעבודתו בעקבות פניה שקיבל מחברת שר, חברה המתחרה בנתבעת. ב. תנאי עבודתו של התובע לא השתנו בשום שלב במהלך תקופת העסקתו ואין כל בסיס לטענותיו בנדון. רונן, מנהל הנתבעת היה אמון על תחום היבוא ואף על תחום השיווק והעובדה שדרור עזב את הנתבעת לא הביאה לכל שינוי במערך הארגוני ובהקף עבודתו של התובע. לאור האמור, נסיבות התפטרותו של התובע אינן כאלו המזכות אותו בפיצויי פיטורים והסכומים ששולמו לו על חשבון פיצויי פיטורים הועברו לידיו לפנים משורת הדין. ג. טענות התובע בדבר ההסכם הקיבוצי החל בעניינו אינן נכונות שכן, תחום פעילותה של הנתבעת אינה נכנס במסגרתו. ד. התובע אינו זכאי לתשלום בגין תוספת יוקר שכן הנתבעת שילמה לתובע תוספות שכר העולות על תוספת היוקר מעת לעת והתחשיב אשר הוגש מטעמו בנדון, איננו מבוסס כלל. ה. הנתבעת הפרישה עבור התובע כספים לביטוח מנהלים כנדרש מה גם שלאור ההסכם ולאור הסכומים ששילמה הנתבעת לתובע, לפנים משורת הדין, הרי שהתובע אינו זכאי לתשלום מתאים. ו. התובע אינו זכאי לדמי חופשה לאור האמור בהסכם סיום ההעסקה שכן, שולמו לידיו סכומים ביתר, בין היתר, על חשבון דמי חופשה. ז. התובע אינו זכאי לתשלום בגין הפרשי שכר, הנתבעת ניכתה ממשכורתו האחרונה סך של 500 ₪ בגין קנס בשל עברה שביצע התובע ברכב הנתבעת וסך של 771 ₪, מפרעה בגין הלוואה שניתנה לתובע. ח. שכרו של התובע לא הולן אלא שולם במועדו בכל 15 לחודש. ט. התביעה שכנגד: - התובע עשה שימוש בסודותיה המסחריים של הנתבעת; הצעות מחיר ורשימת לקוחות שהיו ברשותה. בנוסף, לאחר סיום עבודתו, פנה התובע להום סנטר, רשת שיווק גדולה עימה עובדת הנתבעת תוך שהוא פועל לקידום עניינה של חברת "שר" מעסיקתו הנוכחית. הקף המכירות של הנתבעת להום סנטר הצטמצם בכ-70% לאור פעילותו של התובע בחברת שר. לאור הפרת האמון וגזילת סודותיה המסחריים של הנתבעת, עותרת לחייב התובע בסך של 100,000 ₪, פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"). - במסגרת ההסכם עליו חתם התובע, התחייב כי לא תהיינה לו כל תביעות נוספות מהנתבעת ובהתאם, שולמו לו סכומים מעבר לנדרש. התובע הגיש התביעה דנן בניגוד להתחייבותו ומשכך, הפר ההסכם לאור האמור, עותרת הנתבעת לתשלום סך של 20,000 ₪. דיון והכרעה: בפתח הדברים נציין כי הגענו לכלל הכרעה לפיה דין התביעה להתקבל בחלקה ולהורות על תשלום תוספת יוקר, הפרשות לביטוח מנהלים, פדיון חופשה, החזר בגין ניכויים שלא כדין ופיצויי הלנה. 5. המסגרת הנורמטיבית החלה על הצדדים: התובע טען כי על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי הכללי בענפי היבוא והיצוא המסחר בסיטונות ושירותים לאור עיסוקה של הנתבעת ולחלופין חל צו ההרחבה המתאים. הנתבעת טענה כי אינה נכנסת בגדרו של ההסכם הקיבוצי או צו ההרחבה. אנו סבורים כי ההסכם הנדון וצו ההרחבה שפורסם מכוחו אינם חלים על הצדדים שכן, תחום עיסוקה של הנתבעת; יבוא ושיווק של אביזרי רכב, אינו נכנס באופן מובהק תחת רשימת הענפים הרלוונטים להסכם הקיבוצי והתובע לא הביא ראשית ראיה לעניין תחולתו של ההסכם ומשכך, אנו דוחים טענתו בנדון. מכל מקום, כפי שיפורט בהמשך, מצאנו כי תחילתו של ההסכם הקיבוצי אינה מועילה ואינה מורידה לצורך ההכרעה שבפנינו. 6. הסכם סיום ההעסקה: א. במועד סיום עבודתו, חתם התובע על הסכם במסגרתו התחייב כי לא תהיינה לו כל תביעות מהנתבעת. התובע טען כי דינו של הסכם סיום ההעסקה להתבטל היות ונחתם תחת כפיה שכן, נמסר לתובע כי באם לא יחתום על ההסכם, לא יקבל כל תשלום מהנתבעת. התובע חתם על ההסכם מבלי שהתייעץ עם גורם כלשהוא ולאור מצבו הכלכלי אותה עת, נאלץ לחתום על ההסכם (סעיף 6 לתצהיר התובע). התובע העיד: "ש. מפנה לשורה השלישית להסכם - קראת סעיף זה. ת. קראתי. ש. אז למה אתה אומר שלא ידעת שכשמתפטרים לא מקבלים פיצויים. ת. כי לא ידעתי. ההסכם הזה נחתם ביום האחרון שעזבתי. זה היה התנאי היחידי ואמרו לי שאם אני לא אחתום על ההסכם הזה שרונן הדפיס אותו לבד, אני לא אקבל את הביטוח שלי. חד משמעית. ש. הוא לא אמר לך שאם לא תחתום לא תקבל את הזכויות האחרות שלך, הוא אמר לך שלא תקבל את כספי הפיצויים. ת. הוא אמר שאני לא אקבל כלום. ש. הוא לא אמר לך שאתה לא תקבל כלום. הוא אמר שלא תקבל את הבטוח שלך. ת. נכון" (ראה עמוד 10 שורות 25-16 וכן עמוד 11 שורה 1 לפרוטוקול הדיון). ב. הנתבעת טענה כי לא כך הוא, לתובע ניתנה שהות מספקת להתייעץ בכל הנוגע לתשלומים שהועברו לידו, התשלומים בוצעו לאחר שבוצעה בדיקה עם חברת הביטוח ביחס לכספי התגמולים והתובע חתם על ההסכם מרצונו החופשי וקיבל כספים אף מעבר לנדרש (ראה סעיפים 10-7 לתצהירו של רונן). רונן העיד: "ש. שהתובע הודיע שהוא מתפטר אתה בדקת אם הוא זכאי לפצוי פטורים? ת. לא. הוא באופן אישי לא בא וביקש פצוי פטורים. הוא ביקש להגיע להסדר. חתם על הסכם ביני לבינו ברוח טובה וקיבל את מה שמגיע. הוא בדק בחברת בטוח. אמרתי לו לך תבדוק ותראה ונגיע להסדר. ש. אתה בדקת לו את הדברים לפני שערכת את נספח ג'? ת. אנו בדקנו והוא בדק. הכל היה שקוף" (ראה עמוד 28 שורות 21-16 לפרוטוקול הדיון). "ש. איך הגעת לסכום של 34,000 ₪? ת. זה מה שהיה בחברת הבטוח וזה מה ששחררתי לו. ש. נכון שאתה אמרת שאם הוא לא חותם לא יקבל שום דבר? ת. הוא לחץ עלי לחתום. אני לא רציתי בכלל שיעזוב. הוא לחץ עלי לחתום. הוא התפטר. ש. התנאי לקבלת הכספים היה חתימה על ההסכם? ת. אני לא עשיתי לו תנאים כאלה" (ראה עמוד 29 שורות 7-1 לפרוטוקול הדיון). ג. הנתבעת טענה כי התובע הפר את ההסכם ומשכך, עתרה במסגרת התביעה שכנגד לתשלום סך של 20,000 ₪ בגין הפרת חוזה. ד. "הכלל המושרש בבתי הדין לעבודה הינו כי יש ליתן משקל מועט יחסית לכתבי ויתור של עובדים וכי רק במקרים בהם ברור באופן חד משמעי כי העובד היה מודע לחלוטין לזכויותיו ולפירוטן והחליט לוותר עליהן ינתן משקל לחתימת כתב הויתור" [ראה דב"ע נו/29-3 תנובה בע"מ - לוסקי, פד"ע לג, 241; דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פד"ע כז 3, 35-34]. מטעם זה, אין בית הדין לעבודה ממהר ליתן תוקף לכתבי ויתור ובוחן את תוקפם [ראה לעניין זה: דב"ע 98/ 10-2 קנטי - דיגיטל אקויפמנט (זק) בע"מ, עבודה ארצי, כרך לב(3), 161, והאסמכתאות שם]. ה. בנסיבות המקרה שלפנינו, מצאנו כי החתימה על הסכם הויתור נעשתה מרצונו החופשי של התובע, במסגרתו אף קיבל התובע סכומים לפנים משורת הדין שכן, לא היה זכאי לפיצויי פיטורים וחרף האמור, העבירה לידיו הנתבעת סך של 18,601 ₪ בגין רכיב זה. עם זאת, הנתבעת לא ביצעה פירוט מלא של הסכומים ששולמו לתובע על חשבון ימי חופשה, הבראה או כל זכות אחרת שלטענתה נכללה במסגרת התשלום האמור ומשכך, אנו סבורים כי אין ליתן לכתב הויתור תוקף ולבחון אחת לאחת את זכויותיו הנטענות של התובע, מה גם שהסכומים המגיעים לתובע על פי דין, עולים על אלו ששולמו לו לפנים משורת הדין משכך, נדון בתביעת התובע לגופה. 7. פיצויי פיטורים: א. התובע טען כי התפטר על רקע הרעת תנאים בתצהירו טען: "לפני התפטרותי חל ארגון מחדש של העסק של הנתבעת; השותף שהיה אחראי עלי, דרור הודיע על עזיבתו מהעסק" (ראה סעיף 5.4. לתצהיר התובע)..."לאחר עזיבתו שלח דרור נותרתי 'יתום' במערכת ולא היה בנתבעת מנהל מכירות ...והושארתי לבד כדי לפתור את כל הבעיות הכרורכות בעבודה. למעשה מדובר בשינוי דרסטי בדפוס העבודה בחברה, לפיו בהיעדרו של דרור ירדו הכנסות החברה מרשתות באופן משמעותי, בעוד עבודתי הוכפלה..." (סעיף 5.5. לתצהיר התובע). בעדותו טען: "ש. מתי סיימת לעבוד בחברה. ת. ב- 30/11/04. אני בטוח במה שאני אומר. (עמוד 5 שורות 19-18 לפרוטוקול הדיון). ש. מפנה לסע' 5.5 לתצהירך - מתי דרור סיים להיות הבעלים של הנתבעת. ת. דרור עזב את החברה, הודיע על עזיבתו בסוף ספטמבר וכעבור חודש הוא עזב פיזית את החברה. ש. נכון יהיה לומר שב- 30/10 הוא עזב את החברה. ת. כן. לא זוכר במדויק התאריכים אבל זה היה בסוף אוקטובר תחילת נובמבר. ש. מפנה לסע' 5.5 ו- 5.6 לתצהיר - שורה שלישית אתה אומר שנשארת יתום לאחר שדרור עזב, מצד שני אתה אומר שדרור עזב את החברה, וכמה ימים לפני כן אתה ביקשת לעזוב את החברה. ואני מפנה אותך לסע' 5.5. ש. למה התפטרת. ת. התפטרתי מכמה סיבות. כשדרור הודיע על התפטרותו בתחילת אוקטובר, התחיל בלגן וזה התבטא בכך שלא היה צינור המקשר ביני לבין הום סנטר. ש. באיזו תקופה זה היה. ת. במהלך חודש אוקטובר ונובמבר. ש. מתי הודעת על התפטרותך. ת. הודעתי באמצע אוקטובר פחות או יותר. את התאריך המדויק אני לא זוכר. זה היה בין 15/10 ל- 25/10" (ראה עמוד 6 שורות 9-24 לפרוטוקול הדיון). לעומתו העיד רונן: "ש. אחרי שהוא עזב החלק הזה לא היה מי שיטפל בחלק הזה? ת. העסק המשיך לעבוד. היו מבצעים ומוצרים חדשים. שום דבר לא קרה. ש. אתה מסכים שמנהל המכירות ומנהל מחסן זה תפקידים חשובים? ת. אין ספק שזה תפקידים חשובים. אבל הדברים האלו כל אדם יש לו תחליף. וגם דרור שעזב עשה חפיפה בצורה מסודרת. העסק המשיך לעבוד כפי שעבד קודם. ש. נכון שהתובע פנה אליך והתלונן על שינויים שהיו לאחר שדרור הודיע על עזיבתו? ת. לא דיבר איתי. הוא דיבר איתי רק על לעזוב באותה תקופה. אחר כך הסתבר כי קיבל הצעת עבודה מהמתחרה שלי עם שכר כפול" (ההדגשה שלי - א.ע.) (ראה עמוד 27 שורות 18-9 לפרוטוקול הדיון). יואב רחלין, עובד הנתבעת ששימש במועדים הרלוונטים כסוכן מכירות לחנויות פרטיות העיד: "ש. בתקופה שדרור הודיע על עזיבתו לפני שמצאתם מחליף היו שינוים בחברה? ת. לא הרגשנו שום שינוי. הכל המשיך לתפקד אותו דבר. ש. אתה עבדת מול רונן. ת. כן" (ראה עמוד 33 שורות 19-16 לפרוטוקול הדיון). עודד גורן, עובד הנתבעת לשעבר אשר שימש במועדים הרלוונטים כסוכן מכירות ברשת הום סנטר יחד עם התובע, העיד: "ש. אתה מסכים איתי שתפקידו של דרור כמנהל מכירות זה לב המערכת בחברה הנתבעת? ת. דרור ניהל את הסוכנים של הום סנטר, התובע ואני היינו באותה התקופה. ש. הקשר שלך היה עם דרור? ת. הקשר העיקרי, היה עם דרור (ראה עמוד 36 שורות 17-13 לפרוטוקול הדיון). ש. נכון שאתה ודניאל עבדתם בסמוך, אבל לא נפגשתם ודיברתם כל יום? ת. נכון. ש. מופנה לסעיף 5 לתצהירך, כשאתה אומר שהכל נשאר כפי שהיה התכוונת גם למכירות של הנתבעת בהום סנטר? ת.אני טיפלתי בסניפים שלי ודני טיפל בסניפים שלו, אני לא הרגשתי שינוי. מאז שדרור עזב אני המשכתי לעבוד רגיל ולא הרגשתי שינוי. (ההדגשה שלי - א.ע.) (ראה עמוד 30 שורות 25-22 וכן עמוד 37 שורות 2-1 לפרוטוקול הדיון). ב. התובע טען כי התפטר במהלך חודש אוקטובר על רקע עזיבתו של דרור, מנהל המכירות בנתבעת, עם זאת מעדותו עולה כי דרור עזב את הנתבעת בסוף חודש אוקטובר, לאחר שהתובע כבר הודיע על התפטרותו ולאור האמור מצאנו כי אין בסיס לטענתו זו. מה גם שהתרשמנו מהעדויות שהובאו מטעם הנתבעת ומצאנו כי לא חל כל שינוי בנתבעת בעקבות עזיבתו של דרור ומשכך, אנו דוחים את טענת התובע לפיה התפטר בשל הרעת תנאים ולאור האמור, התביעה לפיצויי פיטורים נדחית. בשולי הדברים נציין כי לא כל מקרה בו נגרמת לעובד מורת רוח כתוצאה מחילופי ממונים מצדיק התפטרות עם זכאות לפיצויי פיטורים שכן, למעביד פררוגטיבה לנהל עסקו כרצונו, במגבלות הדין, ובנסיבות המקרה שלפנינו, עזיבתו של שותף בנתבעת, אין בה כדי להצמיח לתובע זכאות לפיצויי פיטורים. 8. תוספת יוקר: התובע טען כי הנתבעת לא שילמה לו תוספת יוקר כנדרש, התובע צירף תחשיב מתאים מטעמו בנדון. הנתבעת טענה כי לא כך הוא שכן, שילמה לתובע תוספות שכר העולות על תוספת היוקר מה גם שהחישוב שצירף התובע אינו ברור ואינו מבוסס. רונן העיד: "ת. אני מניח שהשכר עודכן מידי פעם ופעם בצורה זו או אחרת בלי קשר לתוספות היוקר. ש. מתי עודכן. ת. לא זכור לי בדיוק. לא עקבתי אחרי כל השנים שהוא עבד. השכר שלו שופר מידי פעם. אפשר לראות בתלושים. השכר שלו שופר הרבה מעבר לתוספות. ש. לא בהתאם לתוספות. ת. השכר שאנו משלמים לא צמוד לתוספות יוקר. אנו משפרים לעובדים מעבר לזה. ש. לא ידעת שאתה צריך לעדכן את השכר בהתאם לתוספת היוקר? ת. אם היה צריך הנהלת החשבונות היתה עושה את זה אוטומטית. לא שמעתי תלונה מהעובד לגבי הנושא הזה" (ההדגשה שלי - א.ע.) (ראה עמוד 25 שורות 19-9 לפרוטוקול הדיון). מעיון בתלושי השכר שצורפו מצאנו כי משכורתו של התובע עמדה על סך 5,000 ₪ נטו כל חודש כשסכום הברוטו השתנה מפעם לפעם אולם לא מצאנו כל בסיס לטענת הנתבעת לפיה שילמה לתבוע תוספות העולות על תוספת היוקר. בהעדר תשלום מתאים בגין תוספת יוקר, הרי שאנו מקבלים טענות התובע בנדון ואת התחשיב שצורף מטעמו ומשכך, אנו מחייבים את הנתבעת בתשלום סך של 7,810 ₪. 9. דמי חופשה: עם סיום עבודתו של התובע בנתבעת עמדו לרשותו 42.34 ימי חופשה. הנתבעת טענה כי שילמה לתובע סכומים ביתר, במסגרת הסכם סיום ההעסקה בין היתר, עבור דמי חופשה ומשכך פטורה מתשלום מתאים. בהסכם נקבע: "...כמו כן הובהר כי הסכום הכולל של 34,919 ₪ הינו הסכום הסופי שיקבל העובד מהמעסיק שכלולים בו ימי חופשה, הבראה או כל סכום אחר שמגיע לעובד". נטל הראיה בגין רכיב זה מוטל על כתפי הנתבעת. בהעדר חישוב מתאים מטעם הנתבעת בכל הנוגע לרכיב זה גם במסגרת ההסכם, הרי שעליה לשלם לתובע תשלום מתאים כנתבע על ידו בסך של 13,464 ₪. 10. הפרשות לביטוח מנהלים: התובע טען כי הנתבעת נמנעה מלהפריש עבורו מלוא הכספים לקופת התגמולים כנדרש בהוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה החל בעניינו ומשכך עתר לתשלום מתאים. התובע צירף הודעות מטעם חברת הביטוח לפיה, הנתבעת הפרישה עבורו סכומים בחסר (ראה נספח ז' לתצהיר התובע ומוצג ת/2 לתיק מוצגי התובע). הנתבעת טענה כי הפרישה כספים עבור ביטוח מנהלים כנדרש מה גם שלאור הסכם סיום ההעסקה, התובע אינו זכאי לתשלום כלשהוא. רונן העיד: "ש. נכון שהיה על החברה להפריש 6% מהשכר לקופת גמל? ת. כן" (ראה עמוד 31 שורות 17-16 לפרוטוקול הדיון) . כאמור, מצאנו כי הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה אינן חלות במקרה שלפנינו ומשכך, לא חלה חובה מתאימה מכוחן עם זאת, משהפרישה הנתבעת סכומים לביטוח מנהלים, הרי שגילתה דעתה כי בכוונתה להפריש כספים עבור התובע כנדרש, מה גם שהדברים מתיישבים עם עדותו של רונן בנדון ומשכך, מצאנו לחייבה בתשלום מתאים בסך של 23,869 ₪. 11. הפרשי שכר: א. התובע טען כי נוכו ממשכורתו האחרונה סכומים שלא כדין, בגין קנס לרכב, "כרטיס לקוח" וסכום נוסף המהווה הפרש בין הסכום שהצטבר בפוליסה לבין סך של 34,919 ₪ שנזכרו בהסכם. הנתבעת טענה כי לא מגיעים לתובע כל הפרשי שכר והסכומים שנוכו ממשכורתו נוכו כדין. רונן העיד: "ש. בחודש אחרון לעבודת התובע לא שלמת את מלוא השכר. ניכית הפרש בין 34,000 לבין הסכום שהיה בקופת הגמל? ת. אני לא ניכיתי שום דבר. הנהלת חשבונות מנהלת את ההתחשבנות. אני לא יודע על איזה ניכוי את מדברת. לא נכנסתי לנושא של המשכורת האחרונה. ש. יכול להיות שכן היה ניכוי? ת. אם הניכוי הוא שגוי אז כן אפשר לתקן. הוא לא התלונן בפני. אני מוכן לבדוק את זה" (ראה עמוד 31 שורות 15-9 לפרוטוקול הדיון). ב. מעיון בתלוש השכר של חודש נובמבר (נספח ו' לתצהיר התובע) עולה כי ממשכורתו של התובע נוכו שני רכיבים בלבד, אחד בגין "מפרעה" ושני בגין "קנס" כאשר רכיב הקנס מצוין ידנית ואינו חלק מתלוש השכר. הנתבעת לא הביאה כל אסמכתא לפיה אכן זכאית לבצע הניכויים האמורים ומשכך, מצאנו כי עליה לשלם לתובע סך של 1,271 ₪ בגין אותם ניכויים שביצעה שלא כדין. באשר ליתר הרכיבים לגביהם טען התובע, הרי שלא צירף כל אסמכתא בדבר הניכוי שבוצע שכן, לטענותיו בנדון אין כל סימוכין בתלושי השכר שצירף ומשכך, איננו נדרשים אליהם. 12. פיצויי הלנת שכר: התובע טען כי הנתבעת הלינה את שכרו ושילמה את משכורתו ביום ה- 15 לכל חודש, באופן קבוע. הנתבעת הכחישה כי הלינה את שכרו ואישרה כי שילמה לתובע משכרותו ביום ה- 15 לכל חודש (ראה סעיפים 22 ו- 43 לתצהירו של רונן) וכפי שהעיד רונן: "כן. מבחינתי השכר משולם עד 15 לכל חודש" (ראה עמוד 31 שורה 21 לפרוטוקול הדיון). לאור האמור,משכורתו של התובע אכן הולנה ומשכך, מצאנו לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי כולל בסך של 1,500 ₪. 13. התביעה שכנגד: א. הנתבעת (התובעת שכנגד) טענה כי התובע הפר חובותיו כלפיה ועשה שימוש בסודותיה המסחריים במסגרת עבודתו בחברה המתחרה. לטענתה, התובע התפטר לאור הצעה כספית נדיבה שהציעה לו החברה המתחרה ועשה שימוש בידע ובנתונים שרכש במסגרתה לטובת החברה המתחרה. לאור האמור, עתרה הנתבעת לתשלום סך של 100,000 ₪, פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות. התובע טען כי לא עשה שימוש בסודותיה המסחריים של הנתבעת. שיטות השיווק הנקוטות בידו הן פרי של פיתוח אישי עצמאי ואין מדובר בסודות מסחריים. בנוסף, החברה המתחרה עבדה עם רשת הום סנטר עוד לפני שהתובע הצטרף לשורותיה והתובע ממלא תפקידו כנדרש מבלי שעושה שימוש במידע שקיבל מהנתבעת. ב. חוק עוולות מסחריות דן בין השאר בגזל סוד מסחרי. בס' 5 לחוק הוגדר "סוד מסחרי" כדלקמן: " 'סוד מסחרי', 'סוד' - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו;" באשר להגדרת "סוד מסחרי" נקבע בע"ע 164/99 פרומר - רדגארד בע"מ, פד"ע לד 294, 320 כדלקמן: "סוד מסחרי" אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", כפי שאירע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמא על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת תהליך מסויים וכו'. במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן". ג. רונן העיד: "ת. הוא הלך לעבוד אצל המתחרה הכי גדול שלי. מדובר על מליונים בשנה. ש. נכון שהחברה עבדה עם הום סנטר לפני שהתובעת עבדה איתה? ת. בצורה מינורית. ש. הנתבעת המשיכה לעבוד עם הום סנטר גם לאחר שהתובע עזב? ת.כן. זה גרם לנו הרבה נזק כתוצאה מזה שהוא הלך לעבוד אצל המתחרה. המכירות שלנו ירדו להום סנטר ב- 70%. ש. נכון שהירידה במכירות אם היתה יכול להיות קשור לזה שדרור עזב. ת. זאת לא היתה הסיבה. (ראה עמוד 27 שורות 25-23 וכן עמוד 28 שורות 6-1 לפרוטוקול הדיון). ש. נכון שכלי עבודה של התובע היה מחשב כף יד? ת. כן. ש. החברה החליטה איזה מידע להעביר למחשב? ת. כן. בהום סנטר הוא לא עבד עם מחשב כף יד. הוא עבד לפי מגוון מראש. ש. היתה לו רשימה של המוצרים שאתם מוכרים להום סנטר? ת. היה לו את המידע. ש. רשימת הלקוחות שאתה מתייחס אליה זה רשימה של סניפים של הום סנטר? ת. לא רק הום סנטר גם אחרים . הוא עבד גם עם לקוחות אחרים. ש. הרשימות שהיו בידו זה סניפים של לקוחות? ת. לא לכל לקוח יש סניף. היו גם לקוחות אחרים מעבר לרשתות שיווק (ראה עמוד 30 שורות 12-2 לפרוטוקול הדיון) ש. נכון שלחברה היתה שליטה מלאה על המידע שהיא מעבירה לתובע? ת. לא היו סיסמאות במחשבים בחברה. (ראה עמוד 31 שורות 2-1 לפרוטוקול הדיון) ש. אם לא היו סיסמאות כל אחד היה יכול לגשת למחשב? ת. במשרדי החברה לא היו סיסמאות וסודות. וכל אחד היה יכול אם היה יודע להשתמש בתוכנה יכול להוציא משם מידע" (ההדגשה שלי - א.ע.) (ראה עמוד 31 שורות 8-6 לפרוטוקול הדיון). הנתבעת אך טענה כי התובע הפר את חובות האמון שחב לה ואת סודותיה המסחריים וכי גרם לה לנזקים כספיים משמעותיים, מבלי שהניחה כל תשתית ראייתית בעניין. רונן העיד כי הנתבעת לא עשתה שימוש באמצעי הגנה כלשהם ביחס לסודות המסחריים הנטענים ולאור האמור לא הוכח קיומם של סודות מסחריים ובהתאם, לא הוכחה כל הפרה בנדון ומשכך, אנו דוחים התביעה בגין רכיב זה. ד. הפרת הסכם סיום ההעסקה: כאמור לעיל, מצאנו כי אין ליתן לכתב הויתור תוקף וכי יש לברר תביעתו של התובע לגופה ומשכך, אנו דוחים את התביעה שכנגד בגין רכיב זה. 14. סוף דבר: א. הנתבעת תשלם לתובע סך של 7,810 ₪ בגין תוספת יוקר, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 30/11/04 ועד למועד התשלום בפועל. ב. הנתבעת תשלם לתובע סך של 13,464 ₪ בגין דמי חופשה, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 30/11/04 ועד למועד התשלום בפועל. ג. הנתבעת תשלם לתובע סך של 23,869 ₪ בגין הפרשות לביטוח מנהלים, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 30/11/04 ועד למועד התשלום בפועל. ד. הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,271 ₪ בגין הפרשי שכר, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 30/11/04 ועד למועד התשלום בפועל. ה. הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,500 ₪ בגין פיצויי הלנה, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 30/11/04 ועד למועד התשלום בפועל. ו. הנתבעת תשא בהוצאות התובע בסך 5,000 ₪, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. כתב ויתור / שטר סילוק / העדר תביעותהעדר תביעותמסמכים