יחסי עובד מעביד או עצמאי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יחסי עובד מעביד או עצמאי: 1. תביעת התובע מס' 1, לסווגו במל"ל במעמד של עובד שכיר אצל התובעת מס' 2 נדחתה ע"י המל"ל, במכתבו מיום 6.11.06 מן הנימוק, כי "טיב הקשר" בין התובע 1 לחברה "אינו מאופיין ביחסי עובד מעביד, אלא דומה לשל עצמאי וזאת מאחר ואין הפרדה מוחלטת בין מעמדו כבעל שליטה לבין עיסוקו כעובד" . משכך סיווג המל"ל את התובע 1 כעצמאי וקבע, כי עליו לשלם את דמי הביטוח כעצמאי. החלטה זאת של המל"ל היא מושא התביעה דנן. רקע עובדתי כללי: 2. התובע מס' 1 (להלן: "התובע") הוא רופא. 3. בתאריך 15.2.96 הקים התובע , ביחד עם אשתו דאז, הגב' דורית ברק את חברת ד"ר דן ברק בע"מ" (להלן: "החברה"). כעולה מתמצית רישום מאת רשם החברות , שני בני הזוג היו מנהלי החברה ובעלי מניותיה, בחלקים שווים. מטרת החברה הוגדרה : "לתת שירותים וטיפולים רפואיים". כתובתה הרשומה של החברה : שד' הנשיא 114, חיפה. 4. עד להקמת החברה, עבד התובע כרופא עצמאי. 5. במכתב מתאריך 5.8.96 הודיע התובע למל"ל, כי "הפסיק את פעילותו כעצמאי והחל לעבוד כשכיר בעל שליטה בחברה" וביקש לשנות סיווג מעמדו במל"ל מעצמאי לעובד שכיר של החברה. בתאריך 12.8.96 הגיש התובע למל"ל טופס הודעה על שינויים (מ/2), לפיו עבד כעצמאי עד 3/96 ומ 4/96 ואילך הוא "שכיר בעל שליטה בחברת דר' דן ברק בע"מ" . 6. חוקר מטעם המל"ל ביקר במרפאת התובע ובדו"ח הפעולה שערך לאחר הביקור ציין החוקר, כי התובע אישר באזניו, כי לאמיתו של דבר לא חל כל שינוי בעבודתו לאחר הקמת החברה ביחס לעבודתו בטרם הקמתה וכי "השינוי חל בעיקר לצרכי מס הכנסה". 7. בהודעה שנגבתה מאת התובע ביום 8.12.96 מסר התובע לחוקר המל"ל, כי הוא עובד בקליניקה 5 ימים בשבוע בשעות אחה"צ למשך שעתיים, אשתו דאז עבדה עמו כמזכירה ובנוסף העסיקה החברה עובדת ניקיון. לחברה לא היו עובדים זולתם. התובע שימש הרופא היחיד בחברה. התובע הוסיף וציין בפני החוקר, כי הוא ואשתו דאז החליטו להקים חברה מפני ש"זה מתאים להם יותר מבחינה ניהולית". 8. בשנת 1997, פנה רואה החשבון של התובע למל"ל (ראה פניותיו - מ/3, מ/4) וביקש לסווג את התובע במעמד של שכיר בחברה מן הנימוק שהוא מדווח ככזה למס הכנסה ולמע"מ בעוד שבמל"ל הוא מדווח כעצמאי ובכך, לטענתו, קיים קושי. במכתב מתאריך 23.11.97 (מ/5) הודיע המל"ל לתובע, כי בקשתו נדחתה בשים לב לחקירה בעניינו אשר העלתה, כי לא חל כל שינוי בצורת פעילותו בעסק בטרם הקמת החברה ולאחריה וכי למעט רישום החברה ברשם החברות - דבר לא השתנה. 9. במכתב מתאריך 18.5.98 (מ/7) הודיע רואה החשבון של התובע למל"ל, כי הגם שעמדת המל"ל בענין סיווג מעמדו של התובע אינה מקובלת עליו, מסכים התובע, משיקולים פרקטיים, לשלם למל"ל את דמי הביטוח כעצמאי, כפי שסווג ע"י המל"ל. 10. בתאריך 21.10.04 הגיש התובע למל"ל דו"ח רב שנתי (מ/8) בו דיווח, כי עבד כרופא שכיר עד 30.9.03 וכי החל מ-1.10.03 הינו עצמאי והכנסתו החודשית מסתכמת בסך של 35,000 ש"ח . 11. בתאריך 22.8.06 הגיש התובע למל"ל דו"ח רב שנתי נוסף (מ/9). בדו"ח זה דיווח , כי עבד כרופא עצמאי מתאריך 10/03 עד 30/4/06 וכי החל מ-1/5/06 הינו שכיר בחברת ד"ר דן ברק בע"מ. 12. במקביל פנה רוה"ח של התובע למל"ל במכתב מתאריך 14.6.06 (נ/2) וביקש לחדש את פעילות החברה החל מחודש 5/06. 13. חוקר המל"ל גבה הודעה מאת התובע בתאריך 17.9.06. בהודעתו (נ/3) מסר התובע: "אני רופא עצמאי שנותן שירות לקופ"ח מכבי כרופא עצמאי וכן לבתי הזיקוק. אני לא מעסיק עובדים. אני עובד לבד". התובע הוסיף וציין: "כיום אני לא עובד בקליניקה בכלל וזאת מאז ההתקף לב ב 12/2003. בסניף של מכבי אני עובד בצ'ק פוסט כרופא תעסוקתי בימי ג' ו - ד' משעה 10:30 - 15:00 ובבתי זיקוק אני עובד כל יום משעה 8:00 עד 10:00 - 11:00 לפי הצורך 5 ימים בשבוע. אני מקבל תשלום כעצמאי ממכבי ובתי זיקוק. לגבי עבודתי במכבי ובתי זיקוק לא השתנתה עבודתי למעט התקופה שבה הייתי חולה ועברתי ניתוח מעקפים וצינתורים. ש. אתה עובד בעוד מקום? ת. לא. ש. מדוע שוב הקמת חברה? ת. ...הייתי בהליכי גירושים מגרושתי כיום. רציתי לסגור את החברה אך בגלל שהכסף נכנס לחברה ואשתי היתה שותפה בחברה ובעלת מניות בחברה ולכן לא יכולתי לסגור את החברה. לאחר שהגענו להסכם גירושין חלק מההסכם היה שהיא יוצאת מהחברה ואני לוקח עלי את כל ההתחייבויות של החברה..... ש. מתי התחילו הליכי הגירושין שלך עם גרושתך? ת. ב 7/03 והתגרשנו ב 3/06 .... ש. למה החיית את החברה? ת. כי מס הכנסה ביקשו ממני הרבה חובות של החברה ורוה"ח שלי אמר שאם אני רוצה לסגור את החוב אני צריך להפעיל את החברה מחודש 5/06...". בחקירתו הנגדית טען, כי לאמתו של דבר "אני לא חייב למס הכנסה, זה לא החוב, זה עניינים כמו הוצאות עודפות. כדי לפתור עניינים אלה החברה צריכה להמשיך לפעול" (ההדגש - לא במקור, ע.ק). 14. עוד מסר התובע לחוקר , כי החל מ - 5/06 התחיל למשוך משכורת חודשית מן החברה בסך של 8,000 ₪ (ראה תלושי השכר שצורפו מטעמו לחודשים 5/06 - 7/07). בנוסף צירף 5 תלושי שכר של הגב' קוגן ויקטוריה (לחודשים 11/06-12/06 , 5/07-7/07), שהועסקה לטענתו כמזכירה בחברה, לאחר שחזר לעבוד בה כשכיר. 15. בעדותו בביה"ד מסר התובע, כי החברה מעולם לא נסגרה , אף לא בפרק הזמן בו ניהל את מסכת הגירושין מאשתו לשעבר, קרי מ 9/03 ועד 1.5.06 , אולם בפרק הזמן הנ"ל "הפסקתי לפעול בה כעובד שכיר בפועל ולכן שילמתי כספים למל"ל כעצמאי". לדבריו, בפרק הזמן הנ"ל, הגם שהצהיר למל"ל כי היה במעמד של עצמאי, שולם לו שכר טרחתו ממכבי ובתי הזיקוק "לחשבון החברה וזאת עפ"י צו ביהמ"ש...אני המשכתי להיות עצמאי ולהגיש חשבוניות כעצמאי אך את התמורה הכניסו לחשבון החברה" (ראה עמ' 9 לפרוטוקול). לשיטתו, עם חתימת הסכם הגירושין ב 3/06 "שבתי להפעיל את החברה כבעל מניות ... ובמקביל שבתי לעבוד בחברה במתכונת הרגילה " כפי שעבד בה , לטענתו, עד 9/03. כך העיד בחקירתו הנגדית: "מכבי ובתי זיקוק היו לקוחותי גם אחרי וגם לפני 2006 ונתתי להם אותם שירותים רפואיים לפני ואחרי.....כעצמאי - הוצאתי חשבוניות של עצמאי וכחברה - הוצאתי חשבוניות של החברה, כשהתחלתי להיות עצמאי ב 2003 שיניתי את כל החשבוניות לחשבוניות של דר' דן ברק, לשנים 2003 - 2006 סגרתי את התיקים כעצמאי במע"מ ובמס הכנסה..... החברה , מ 2003 ועד 2006 היתה קיימת אך אני לא הייתי פעיל בה כרופא. החברה נותנת שירותים רפואיים , כלומר - אני בודק חולים. אם אני נשאל מי , אם כן, היה פעיל בתקופה הנ"ל אני משיב, כי הייתי פעיל בה - לא כרופא אך כמנהל החברה. אם אני נשאל מה היה לי לנהל באותה תקופה ואיזה פעילות עשתה החברה בשנים הללו אני משיב, כי באותן שנים החברה לא נתנה כלל שירותים רפואיים. כעת אני מסביר, כי החברה המשיכה להיות רשומה באותן שנים אך לא היתה בה כל פעילות כי , כאמור, באותה תקופה אני לא הייתי פעיל בה כרופא. אם אני נשאל אם בתקופה מ 2003 ועד היום מועסיקם בחברה רופאים נוספים פרט לעצמי , אני משיב בשלילה..... אם אני נשאל אם היה איזה שהוא הבדל בחברה בפרק הזמן מ 2003 עד 2006 ואילך פרט לכך שבפרק הזמן הראשון אני לא הייתי פעיל בחברה ומאז 2006 אני כן פעיל בה , אני אומר כי בתקופה מ 2003 עד 2006 החברה המשיכה להתקיים מכח צו ביהמ"ש (ביהמ"ש לענייני משפחה, במסגרת הליך הגירושין - ע.ק) ואשתי היתה שותפתי בחברה..... אני מסביר כי בכל העת בה החברה קיימת מאז היווסדה הועסקו בה שני אנשים, קרי - אני כרופא ואשתי כמזכירה. בנוסף הועסקה מנקה". כאמור, דבריו האחרונים דלעיל של התובע מתייחסים לתקופה עד 1.5.06, שאז לדבריו, עפ"י הסכם הגירושין , יצאה גרושתו מן התמונה והתובע נותר בעל השליטה היחיד בה. 16. לא קיים חוזה העסקה בין התובע לחברה בהתייחס להעסקתו אצלה (לטענתו) ומכל מקום, התובע לא טען לקיומו של חוזה כאמור ולא הוצג בפנינו חוזה. 17. התובע, שהעיד בביה"ד, כי היתה "הפרדה מלאה" בין הכספים שנכנסו לחשבונו הפרטי לבין חשבון החברה שהתנהל בבנק איגוד סניף ראשי בחיפה וכי את הוצאותיו הפרטיות הוציא מחשבונו הפרטי, אישר בהמשך כי לאמתו של דבר עשה שימוש תדיר בחשבון החברה להוצאותיו הפרטיות. כך העיד לענין זה: ".... היו פעולות של קניות, תשלומים או הוצאות שביצעתי מחשבון החברה והם אח"כ הוגדרו על ידי רואה החשבון כהוצאות עודפות כי הוא לא הכיר בהם כהוצאות עסקיות. אני מתכוון למשל לארוחה במסעדה, למשל כשהייתי צריך סכום כסף שלא היה נמצא בחשבוני הפרטי ואילו חשבון החברה היה בפלוס, אז נטלתי הלוואת בעלים מן החברה ורואה החשבון הגדיר אותה כהוצאה עודפת וחייב את כרטיסי האישי בחשבון החברה. אם אני מתבקש לומר לאיזה צורך נטלתי את ההלוואה עליה דיברתי זה עתה אני אומר שאם החותן שלי היה צריך סכום כסף וביקש הלוואה אז נתתי לו את ההלוואה בדרך זו, כי לא היה לי באותו זמן כסף בחשבוני הפרטי. כך גם למשל בפעם אחרת שנטלתי הלוואת בעלים, הייתי צריך לנסוע לחו"ל ולא היה מספיק כסף בחשבוני הפרטי... זה נשאר חוב שלי שרשום בכרטיס האישי בחברה ואני יודע באיזה שהוא מקום אני צריך להחזיר אותו ואני טוען כי אני גם מחזיר... אני טרם סיימתי להחזיר את ההלוואות, אבל אני בהליכים. אני מחזיר כל פעם שעומדים לרשותי סכומים וכשאין סכומים לרשותי אני לא מחזיר" (ראה עדותו בעמ' 6 - 7 לפרוטוקול). (ההדגשות - לא במקור, ע.ק). 18. עיון בכרטסת הממויינת מעלה, כי בנוסף, שולם בקביעות , מידי חודש , מחשבון החברה , בגין מנוי ל"הולמס פלייס" - חדר כושר , תשלום שלכל הדעות אין צורך ברו"ח לצורך סיווגו כ"הוצאה פרטית" להבדיל מעסקית, הוא הדין בתשלומים שבוצעו בתכיפות מחשבון החברה לחנויות פטורות ממכס "סקאל וג'יימס ריצ'רדסון", כמו גם לבית מלון באיטליה (ראה תשלומים בחודש 4/07 ל"מלון - איטליה", עניין שהוזכר ע"י התובע בעדותו לעיל). כך גם תשלום חודשי שבוצע אף הוא בקביעות מחשבון החברה, לביטוח חיים לחברת מגדל ולחברת מנורה, כעולה הן מדו"חות הבנק והן מן הכרטסת. עיון בתלושי השכר מעלה, כי החברה אשר "העסיקה" את התובע (כך לטענתו) לא ביצעה הפרשות כלשהן לזכות התובע כעובד , לאיזו מחברות הביטוח הללו. מסתמא מדובר בביטוחים שנעשו ע"י התובע באופן פרטי, כעצמאי ומטעמים השמורים עמו שולמו הפרמיות מחשבון החברה, כך - כל העת, הן בתקופה בה דיווח על עצמו כעצמאי והן בתקופה בה טען לעבודה בחברה כשכיר. הוא הדין בתשלום ל"ב"ל מקדמות" המופיע בכרטסת הממויינת בתאריך 15.3.06, קרי - תשלום שבוצע אף הוא , לגרסת התובע עצמו, לתקופה בה עבד כעצמאי וחרף זאת, התשלום שולם מחשבון החברה (?) 19. בחקירתו הנגדית (עמ' 9 לפרוטוקול) העיד התובע כי בהתייחס לתקופה הרלבנטית, "בשנים מ-2006 ועד היום אני מתגורר בשדרות הנשיא 114 בדירה שקודם לכן היתה מושכרת לעורך דין ובאותה דירה אני גם מנהל את החברה וזו הדירה שהיא בבעלותי הפרטים (צ.ל. הפרטית)" (ההדגשה - אינה במקור, ע.ק). עיון בדו"חות הבנק אשר צורפו ע"י התובע מעלה, כי חשבונות הארנונה , המים והחשמל בגין הדירה סולקו בקביעות ובמלואם מחשבון החברה , הגם שמדובר בדירה שהיא בבעלותו הפרטית של התובע (לא של החברה) ואף שימשה , בחלקה לפחות, למגוריו, כעולה מעדותו דלעיל. כך עולה גם מעיון בכרטסת הממויינת של החברה, למשל - רישום מתאריך 19.5.06, בדבר תשלום לחברת חשמל שבוצע מחשבון החברה הגם שצויין במפורש כ"תש. חשמל - פרטי". יתירה מכך. תשלום נוסף לחברת החשמל , שנרשם אף הוא כ "תש. חשמל- פרטי" בוצע מחשבון החברה בתאריך 19.1.06, הגם שאליבא דגרסת התובע עצמו, הוא חזר להיות שכיר בחברה רק ב 5/06 (?) וקודם לכן הצהיר על עצמו כעצמאי וחרף גרסתו הנוספת, כי החברה היתה בכלל ב"הקפאה" עד 5/06. ודוק, לא נעלמה מאתנו טענת התובע, כי החזיר "הוצאות עודפות" לחשבון החברה ועיון בכרטסת מעלה, כי כלולים בה אכן רישומים בדבר "החזר הוצ' פרטיות" ו/או "החזר הלוואה" אולם אין כל קורלציה בין ה"החזרים" הרשומים לבין ההוצאות בהן מדובר, לא ניתן כל פירוט לעניין זה ומתוך עיון בכרטסת בלבד לא ניתן לקשר בין ההוצאות להחזרים ולא ניתן לאמת, כי מדובר אכן בהחזרים שבוצעו בפועל (להבדיל מרישומים "על הנייר") בגין מלוא ההוצאות הפרטיות לגביהן אין מחלוקת, כי מלכתחילה נמשכו מחשבון החברה , תוך ערבוב נכסים מובהק, כפי שאישר אכן התובע עצמו בחקירתו הנגדית , כמפורט לעיל. קל וחומר כך בשים לב לעדות התובע , כי בפועל אכן טרם הוחזרו על ידו כל הסכומים שנמשכו מחשבון החברה כ"הוצאות פרטיות" והנושא "עדיין בתהליך" וכי לאמתו של דבר זו הסיבה להפעלתה מחדש של החברה. זאת - לציין - עפ"י עדותו בחקירתו הנגדית בביה"ד, שנמסרה בחלוף שנתיים תמימות (!) מאז חזר, לטענתו, לעבוד כשכיר בחברה וחדל להיות עצמאי . נוסיף , בהתייחס ל "הלוואות פרטיות" , כי מעבר לרישום הסתמי בכרטסת , רישום כללי, ללא כל פירוט ואף לא ברור מהו הבסיס לו, לא הובאו בפנינו כל תימוכין לנטילת הלוואות באופן מסודר, עפ"י הסכם עם החברה, המתעד את שיעור ההלוואה, מועד נטילתה, דרך החזרתה ומועדה - כך בתיעוד שנעשה טרם נטילתה, כמצופה . למען העמד דברים על דיוקם נוסיף ונציין, בהתייחס להוצאות הדירה למסים ולצריכה שוטפת (ארנונה, מים , חשמל ) , כי לא נעלמו מאתנו רישומים נוספים הכלולים אף הם בכרטסת , לפיהם כביכול נזקפו ע"ח החברה "75%" בלבד מן החשבונות , אולם מדובר ברישומים ממועדים מאוחרים למכתב הדחייה של המל"ל בו הועמד התובע על נושא ערבוב הנכסים ואין לנו ספק, כי הרישומים הללו נעשו על מנת להסיר מכשול זה מסווגו של התובע כעצמאי. נפנה לעניין זה לרישומים מן התאריכים 4.7.07,1.9.07, 31.12.07, בעוד שכל הרישומים לגבי ההוצאות הללו, ממועדים שקדמו למכתב הדחייה של המל"ל - מתייחסים לתשלום החשבונות במלואם, גם עפ"י הכרטסת. מכל מקום, גם לגבי הרישומים המאוחרים לא הובאו בפנינו כאמור, תימוכין להתחשבנות כלשהי שנעשתה בפועל בין התובע לחברה, על דרך החזרת חלקו היחסי של התשלום באופן פרטי מאת התובע לחשבון החברה וכאמור, מן המסמכים ככל שצורפו לתיק לא ניתן לעמוד על כך. 20. בטרם סיום נוסיף ונציין, כי עיון בתלושי השכר אשר הונפקו לתובע ע"י החברה לתקופה הרלבנטית (מ 5/06 ואילך, כפי שיובהר להלן) מעלה, כי אין בהם כל רישום בדבר תשלומים מאת החברה / "המעסיקה" בגין חופשה או הבראה. לגבי חופשה אין אף רישום בדבר ניצול ימי חופשה בפועל. התלושים שצורפו מתייחסים לפרק זמן משמעותי של למעלה משנה (5/06 - 7/07) ובנסיבות אלו אף לא הוכח כי ה"מעסיקה" שילמה לתובע זכויותיו כ"עובד שכיר" , ככל שכך. עד כאן - הרקע העובדתי. 21. יצויין, כי בפתח ישיבת ההוכחות, הבהיר ב"כ התובע כי תביעתו היא להכיר בתובע כעובד שכיר בחברה לתקופה החל חודש 5/06, זאת - בשים לב לשניים אלה: א. אין מחלוקת כי לתקופה החל מ 9/03 ועד 1.5.06 התובע היה בגדר עצמאי , כך דיווח למל"ל וגם שילם דמי ביטוח ככזה למל"ל לתקופה זאת. ב. עוד ב 11/97 דחה המל"ל את בקשת התובע שהוגשה מיד לאחר הקמת החברה, להכיר בו כעצמאי. התובע לא ערער על ההחלטה הנ"ל וחלה התיישנות על כל תביעה בהתייחס אליה. זאת בנוסף ומעבר לכך , כי רוה"ח של התובע הודיע למל"ל, במכתב מ 18.5.98 (מ/7) ,כי התובע מסכים לשלם דמי ביטוח כעצמאי. בנוסף, התובע עצמו הצהיר בתצהירו (סעיף 10) כי לשנים 1996 - 2003 היה בגדר שכיר כלפי שלטונות מס הכנסה בלבד ואילו כלפי המל"ל הסכים להיחשב כעצמאי, כמובהר במכתב רוה"ח מטעמו למל"ל. דיון והכרעה 22. ההלכה המנחה בסוגיית קיומם של יחסי עובד ומעביד כאשר האדם לגביו נטען כי הוא עובד, היה גם בעל מניות בחברה ומנהלה, נקבעה בפסק דינו של ביה"ד הארצי לעבודה, אשר ניתן בתיק ב"ל 20182/97 המל"ל נגד יוסף צבי גרוסקופף (פורסם בפד"ע לד 97) (להלן: "פס"ד גרוסקופף"). בפסה"ד הנ"ל נקבע, כי הכלל הוא כי קיימת חזקה לפיה אדם הוא "עובד" חברה כאשר הוא מבצע עבורה עבודה תמורת "שכר", מוגדר ע"י החברה כ"עובד" שלה ושולמו עבורו דמי ביטוח כ"עובד". יחד עם זאת , לכלל האמור נקבעו חריגים לגביהם אין חזקה שהאדם הינו עובד החברה ומי שטוען שהוא "עובד" עליו הנטל להוכיח עובדה זו. החריגים הם: עובדי חברות משפחתיות ועובד אצל קרוב משפחה; הדירקטור, בעלי מניות ובעלי שליטה בחברה כ"עובדים" של החברה; חברת יחיד , אשר היחיד משמש בה הן כבעל מניות והדירקטור והן כ"עובד" היחיד של החברה; ביה"ד הבהיר, כי מטרת החריגים הללו היא למנוע ניצול לרעה של הפיקציה המשפטית של חברה בע"מ וכן למנוע ניצול לרעה של שליטת בעלי המניות בחברה , כאשר עיקר מטרתם היא להשיג מטרות המנוגדות לחוק. עוד עמד ביה"ד על כך , כי "אדם עשוי לבצע עבודה בכמה "כובעים" ויש לקבוע באיזה "כובע" הוא עובד...". בענייננו, נוכח העובדה כי מדובר בחברת יחיד, שהתובע הוא בעל המניות ומנהלה היחיד- בהתייחס לתקופה הרלבנטית (מ 5/06 ואילך) ובשים לב לכך , כי גם קודם לכן - מדובר היה בחברה בשליטת מעטים, בני זוג, שניהם בעלי המניות ומנהלי החברה ואחד מהם - התובע, הרי שלא קיימת לגביו החזקה כי הוא "עובד" ומוטל עליו, אפוא, נטל ההוכחה המלא , כי בנוסף להיותו בעל מניותיה של החברה ומנהלה, היה גם עובד שכיר של החברה. האם הרים התובע את הנטל המוטל עליו כאמור? 23. נקדים ונאמר כבר עתה, כי בבחינת מכלול נסיבות העניין כמפורט לעיל ותוך יישום ההלכה הפסוקה הגענו למסקנה, כי התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי היה עובד החברה , בשים לב לכל אלה: א. אין הסכם העסקה בינו לחברה, המסדיר תנאי העסקתו בה ומעיד על חלוקת התפקידים בין תפקידו כ"מנהל" החברה ובין תפקידו כ"עובד שכיר" בה, ככל שכך; ב. מן הראיות עולה, כי לא היה כל הבדל בין עבודת התובע כעצמאי ובין עבודתו במסגרת החברה, בין בטרם הקמת החברה, בין לאחר הקמתה, בין בתקופה בה "הוקפאה" פעילותה ובין לאחר החזרתה לפעילות , לתקופה הרלבנטית , קרי מ - 5/06 ואילך. בכל העתים , התובע היה היחיד שנתן את שירותי הרפואה לגופים עמם היה קשור, מתכונת עבודתו זאת היתה זהה, השירותים שניתנו על-ידו היו זהים, הלקוחות היו אותם לקוחות וה"שינוי" היחיד התבטא , אם בכלל, בסוגי החשבוניות שהנפיק לגופים הללו - חשבונות של "דר' דן ברק" כעצמאי אל מול חשבוניות של "דר' דן ברק בע"מ" לתקופות בהן טען כי פעל במסגרת החברה כשכיר והנפקת תלושי שכר לתקופה זאת. ודוק, הקביעה - אם פעל במעמד זה או משנהו ומתי - נעשתה על ידו , כראות עיניו ועפ"י נוחיותו ובשים לב, בין היתר, להתנהלות חייו הפרטיים, קרי - על פי ההתפתחויות בהליך הגירושין שהתנהל בינו לאשתו לשעבר, על צווי ביהמ"ש לענייני משפחה אשר ניתנו מעת לעת במסגרת הליך זה , במאבק בין בני הזוג ועפ"י בקשות שונות שהוגשו ע"י מי מהם; בהתייחס לתקופה הרלבנטית התובע הוסיף ואישר בפני חוקר המל"ל כמו גם בעדותו בביה"ד, כי הפעיל מחדש את החברה על מנת לסגור חובות בגין "ההוצאות העודפות". ג. לא הוכחה הפרדה בין נכסי החברה וכספיה לנכסים הפרטיים של התובע וחשבונותיו. נהפוך הוא, מן הראיות שהובאו בפנינו כמפורט לעיל עולה תמונה ברורה של ערבוב נכסים. ד. מנגד, אף לא הוכח כי החברה / "המעסיקה" (ככל שכך) שילמה לתובע / "העובד השכיר" - זכויותיו כעובד בה ומכל מקום, תלושי השכר אשר הוצגו בפנינו לגבי התקופה הרלבנטית מעידים על כך, כי הזכויות לא שולמו. 24. בשים לב לכל האמור לעיל לא נותר אלא לקבוע, כי התובע לא הוכיח קיומם של יחסי עבודה בינו לחברה שהיתה חברת יחיד בשליטתו הבלעדית כבעל מניות וכמנהל בתקופה הרלבנטית ובדין סווג, על כן, ע"י המל"ל, כעצמאי ולא כעובד שכיר של החברה. בנסיבות כמתואר, אין כל הבדל בין התובע לבין כל עצמאי המנהל עסקו ככזה. הקמת החברה ויסודה אין בה כדי להפכו ל"עובד שכיר" שלה, מה גם בשים לב ל"קלות" בה הצהיר, חדשות לבקרים, על שינוי "מעמדו/סווגו" הגם, שכאמור, מתכונת עבודתו והשירותים הרפואיים בהם מדובר לא השתנו וניתנו, כל העת, אך ורק על ידו אישית, באין כלל עובדים אחרים בחברה זולתו, למתן השירותים. למותר להוסיף ולציין ולו בבחינת למעלה מן הצריך, כי אין בעובדה כי התובע נרשם אצל שלטונות המס (מס הכנסה ומע"מ) כשכיר של החברה (ככל וכך, זאת לטענתו) כדי להעיד על מעמדו ככזה במל"ל, בשים לב לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995, על תכליתו ועל המשמעויות הנובעות מסיווג המבוטח והגדרת מעמדו לעניין זכאותו לגמלאות/קצבאות אלה או אחרות, מכח החוק. הוא הדין באשר לעובדה, כי בוצעו תשלומים למל"ל עבור התובע כ"עובד" וכי דווח עליו ככזה. ברי, כי אף בדיווחים אלה - אין בהם, לכשעצמם, כדי להעיד על קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים, בשים לב למכלול הנסיבות ולהלכה הפסוקה, כמפורט לעיל. 25. לסיכום ועל יסוד כל האמור לעיל במצטבר, התביעה נדחית. 26. כמקובל בתביעות שהן בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 27. לצדדים הזכות להגיש ערעור לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים, על פסק דין זה, תוך 30 ימים ממועד קבלתו.עצמאיםיחסי עובד מעביד