יחסי עובד מעביד בחברת מסחר במניות בבורסה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יחסי עובד מעביד בחברת מסחר במניות בבורסה: 1. האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע ובין הנתבעת? בשאלה זו נדרשנו להכריע בתביעה שבפנינו. הרקע העובדתי וטענות הצדדים 2. התובע הוא סוחר מניות בבורסה, והנתבעת היא חברה המספקת סביבת עבודה ותשתיות למסחר יומי לסוחרים בבורסה האמריקאית. 3. הקשר בין הצדדים, אשר מהותו מהווה פלוגתא מרכזית בתיק שבפנינו, החל באפריל 2004 והסתיים באוגוסט 2005: לפי טענת התובע, במשך כל התקופה המדוברת היה הוא "עובד" הנתבעת, ועל כן זכאי לזכויותיו של עובד בגין כל התקופה, כמו גם לפיצויי פיטורים בגין סיום יחסי העבודה. לפי טענת הנתבעת, מנגד, במשך כל אותה תקופה היה התובע סוחר עצמאי בבורסה, ואילו הנתבעת אך סיפקה לו תשתית פיזית וטכנולוגית למסחר ושירותי סיוע ואינפורמציה הרלוונטים למסחר, אך היא לא היתה מעסיקתו. להלן, נפרט טענות הצדדים, שהובאו לתמיכה בגרסאותיהם השונות. 4. טענות התובע: התובע טען כי בתחילת שנת 2004 נענה למודעה שפרסמה הנתבעת באינטרנט, ולפיה יש לה "משרות פנויות" לתפקיד "סוחר יום". התובע עבר סדרת ראיונות עם מנכ"ל הנתבעת, מיכאל ויזל, והתקבל לעבודה בכפוף לדרישת הנתבעת שיעבור קורס ומבחן הנדרש לקבלת רשיון לעבוד כסוחר בבורסה האמריקאית. התובע עבר את הקורס ואת המבחן שהתקיים אחריו, בהצלחה. התובע המשיך וטען כי עובר לתחילת עבודתו, הוסבר לו שכתנאי לעבודה עבור הנתבעת, עליו להפקיד סך 9,000$ כסכום מינוף לביצוע עסקאות מסחר במניות בבורסה, כאשר מתוך הסך הנ"ל תיגבה עמלה מחשבונו בגין כל עסקה שיבצע. התובע הפקיד סך זה, ובנוסף, חתם על הסכם השקעות עם חברה אמריקאית בשם Generic Trading of Philadelphia (להלן: "ג'נריק"), בו מפורטים התנאים בדבר הפקדת סכום המינוף וגביית העמלות מסך זה. לטענת התובע, הוא לא הבין מדוע נדרש לחתום על חוזה עם חברת ג'נריק אולם הוא חתם על החוזה, והחל לעבוד עבור הנתבעת. 5. התובע טען כי כל תקופת עבודתו עבור הנתבעת התאפיינה בסממנים המצביעים על קיום יחסי עבודה. בין היתר, טען התובע כי היה כפוף למנכ"ל הנתבעת, מר ויזל, ביצע עימו שיחות עבודה, ונדרש להגיש לו דו"חות פעילות ודו"חות יעדים; כשהתברר שהתובע מפסיד כספים, דרש ממנו מר ויזל לשפר עבודתו, שאם לא כן - יפוטר; הרווח בגין העסקאות שביצע התובע התחלק בינו ובין הנתבעת, שנהנתה מעבודתו; לתובע הוגדרו שעות עבודה מדויקות, והנתבעת פיקחה על שעות עבודתו אלה, כמו גם על ימי חופשתו; והתובע ביצע עבודתו במשרדי הנתבעת, ואף נתבקש על ידה להגיע לעבודה בלבוש הולם. 6. למרות זאת, כך המשיך התובע וטען, במשך כל תקופת עבודתו בנתבעת, הוא לא קיבל כל שכר ממנה וגם לא תנאים סוציאליים, ובנוסף - הוא הפסיד חלק ניכר מכספי השקעתו הראשונית, בגין העסקאות שביצע בבורסה. על כן, בנסיבות אלו, טען התובע כי לא נותרה לו ברירה, אלא להתפטר ממקום עבודתו. התובע טען כי יש לראות בהתפטרותו על רקע זה משום פיטורים, ולחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים. בנוסף, טען התובע כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום שכרו למשך כל תקופת עבודתו, ובתשלום דמי הבראה. התובע תבע בתחילה לחייב את הנתבעת גם בהשבת סך המינוף שדרשה ממנו להשקיע, אולם הוא זנח תביעה זו בסיכומיו, ועל כן - לא נתייחס אליה. 7. טענות הנתבעת: הנתבעת טענה, מנגד, כי מעולם לא העסיקה את התובע כ"עובד": כטענתה, היא מספקת סביבת עבודה לסוחרים בבורסה, ובנוסף, מספקת למעוניינים בכך קורס לצורך השתתפות בבחינות של הרשות לניירות ערך האמריקאית, לשם קבלת רשיון לסחור בבורסה זו. הנתבעת הסבירה כי בכדי לגשת למבחן של הרשות לניירות ערך האמריקאית, על המועמדים להיות קשורים משפטית עם גוף פיננסי אמריקאי, כספונסר, וכי הסוחרים המשתמשים בתשתיות העבודה שמספקת הנתבעת, קשורים בהסכם עם חברת ג'נריק. בהתאם לתנאי ההסכם עם ג'נריק, סוחרים הסוחרים בבורסה האמריקאית, תוך שימוש בפלטפורמה ובאמצעים הטכניים שמספקת הנתבעת. 8. הנתבעת הבהירה עוד כי היא עצמה מעסיקה רק שני עובדים, שתפקידם לסייע בהפעלת המתקנים ובמתן השירותים לסוחרים, אך הסוחרים עצמם - שמשתמשים במתקניה - אינם עובדי הנתבעת. גם הכנסות הנתבעת אינן נובעות מהרווחים של הסוחרים, אלא רק ממתן השירותים לסוחרים ומהתמורה החודשית שהיא מקבלת מחברת ג'נריק - תמורה הנגזרת אך ורק ממספר הסוחרים המשתמשים במתקניה של הנתבעת, אך לא נגזרת מנפח הפעילות של הסוחרים, או מרווחיות פעילותם. הנתבעת טענה כי במתכונת זו התקשרה גם עם התובע: התובע פנה אליה בעקבות מודעות שפרסמה באינטרנט לשם איתור סוחרים שיסופקו להם שירותים למסחר יומי בבורסה (ולא מודעות לחיפוש עובדים); מר ויזל הבהיר לתובע את כל תנאי ההתקשרות עם הנתבעת, והתובע הבין את התנאים הללו, והיה מודע היטב לכך שהוא לא מתקבל ל"עבודה" בנתבעת; התובע אף חתם על הסכם עם חברת ג'נריק והעביר אליה את סכום המינוף, ולא לנתבעת; הובהר לתובע כי הוא עצמאי לכל דבר, והוא נדרש לפתוח תיק במס הכנסה; הוא לא נדרש להתייצב ל"עבודה" בנתבעת על בסיס יומיומי, בשעות קבועות, או לדווח על שעות עבודתו או על חופשות שנטל; הוא לא היה כפוף לאיש, אלא היה אדון לעצמו; הנתבעת סיפקה לתובע רק "טיפים" ועצות להצלחה במסחר, ולא נתנה לו הוראות כיצד עליו לפעול; והנתבעת אף לא יכולה היתה לסיים "עבודתו" של התובע, שכן יכולתו להמשיך ולסחור בבורסה היתה בכפוף להסכם שחתם עם ג'נריק, וכל עוד היה מצוי בחשבונו הון מספיק כדי להמשיך ולסחור. 9. הנתבעת טענה כי במשך כל תקופת התקשרותה עם התובע הוא לא קיבל ממנה שכר שכן לא היה אמור לקבל שכר, והוא היה מודע לכך היטב, ואף לא פנה אליה במשך כל תקופת ההתקשרות, ולו פעם אחת, בטענה כי הוא זכאי לשכר או לתנאי עבודה אחרים. עוד טענה הנתבעת, כי גם החלטת התובע להפסיק לסחור בבורסה לא היתה כלל החלטת "התפטרות", שכן בין הצדדים לא התקיימו יחסי עבודה, ובכל מקרה, מדובר בהחלטה שהתקבלה ע"י התובע, מטעמיו שלו, ככל הנראה משום שלא הפיק רווח מהמסחר שניהל בבורסה, ולא משום אי-תשלום זכויות ממשפט העבודה. על כן, טענה הנתבעת שיש לדחות תביעתו של התובע במלואה. דיון והכרעה 10. במהלך משפט ההוכחות שהתנהל בפנינו, העידו התובע, וכן מר ויזל, מנכ"ל הנתבעת. 11. לאחר ששמענו עדויות העדים, בחנו את חומר הראיות ושקלנו כל טיעוני הצדדים, החלטנו לדחות את התביעה, ולקבוע כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע ובין הנתבעת. להלן - נפרט נימוקי החלטתנו. 12. בפסיקת בית הדין הארצי נקבעה ההלכה, לפיה היותו של אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה נקבע על פי נסיבות העניין כהווייתן (ע"ע 283/99 שמעון ברק נ' כל הקריות בע"מ ואח', עבודה ארצי, כרך לג 25). הכרעה בשאלה אם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים תיעשה על פי מכלול הסממנים הקשורים במערכת היחסים בין הצדדים, והנותנים במצטבר תמונה כוללת ושלמה, ולאור המבחנים הקבועים בפסיקה לעניין זה (ע"ע 1466/04 תדיראן בע"מ נ' ברנדה קרסנטי, ). 13. המבחן הנוהג בפסיקה לבחינת שאלת קיומם של יחסי עבודה הינו המבחן המעורב, אשר בגרעינו מצוי מבחן ההשתלבות, הכולל פן חיובי ופן שלילי. הפן החיובי של מבחן ההשתלבות עוסק בבחינת השאלה האם אדם השתלב במפעל עד שניתן לומר כי היווה חלק מן המערך הארגוני של המפעל ולא גורם חיצוני, בעוד הפן השלילי עוסק בשאלה האם היה לאותו אדם עסק עצמאי משלו, אשר באמצעותו שירת את המפעל כגורם חיצוני (בג"צ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, נ(4) 628, ע"ע 300256/98 אורי אייזק נ' תה"ל - תכנון המים לישראל בע"מ, פד"ע לו 817). לצד מבחן ההשתלבות, קבעה הפסיקה מבחני משנה נוספים, המסייעים בידי בית הדין בהכרעה בדבר מעמדו של אדם - אם היה עובד או עצמאי - ובהם, בין היתר, אופן תשלום השכר וביצוע הניכויים לרשויות המס, כפיפות, מרות ופיקוח, ביצוע העבודה באופן אישי, משך ההתקשרות בין הצדדים וסדירותה, הגורם המספק את כלי העבודה, מקום ביצוע העבודה, כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם, כיצד דיווחו הצדדים על היחסים ביניהם ועוד. 14. בכל הנוגע לפן החיובי של מבחן ההשתלבות, מצאנו כי התובע לא השתלב במפעלה של הנתבעת. בדב"ע לא/27-3 עיריית נתניה נ' דוד בירגר, פד"ע ג 177, נקבע כי "...תנאי ל'השתלבות' במפעל הוא שקיים 'מפעל' יצרני, לשירותים או אחר, שניתן להשתלב בו, שהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושהמבצע את העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ועל כן אינו גורם חיצוני". במקרה שבפנינו, הוכיחה הנתבעת כי "מפעלה" הינו הפעלת חדר מסחר, קרי אספקת תשתית פיזית וטכנולוגית למסחר בבורסה, לסוחרים המעוניינים בכך, ולא עסק אשר מהותו היא השקעות של ממש בבורסה. העובדים היחידים של הנתבעת היו מנהלה הכללי, מר ויזל, ועובד נוסף, איתי מימון, אשר עסקו במתן הדרכות בחדר המסחר ומתן תמיכה לסוחרים, דאגו לתקינות וזמינות השירותים שניתנו במסגרת חדר המסחר, העבירו את קורס ההכנה לקראת בחינות הרשות לניירות ערך האמריקאית, וביצעו פעולות ושירותים עבור חברת ג'נריק, במסגרת ההסכם בין חברה זו ובין הסוחרים (ר' עדותו של מר ויזל לעניין זה בתצהירו, שלא נסתרה בעדותו בחקירה נגדית). משכך, התובע, כסוחר במניות בבורסה, לא השתלב בעסקה של הנתבעת ולא היווה חלק מן המערך הארגוני שלה. 15. התובע אמנם ביקש לטעון כי הנתבעת הרוויחה הכנסותיה בקשר ישיר עם פעילות הסוחרים בחדר המסחר שניהלה, וכי מפעלה של הנתבעת אינו יכול להתקיים בלי הסוחרים, ועל כן יש בכך כדי להצביע על כך שהתובע, כסוחר בורסה, השתלב במפעלה של הנתבעת, ואולם התובע - אשר עליו, ולא על הנתבעת, מוטל הנטל להוכיח תביעתו - לא הוכיח טענותיו אלה. הנתבעת, מנגד, ביססה גרסתה, באמצעות עדותו של מר ויזל, כי היא נתנה לסוחרי הבורסה שירותים שונים המאפשרים את המסחר, וקיבלה תמורה מחברת ג'נריק בהתאם למספר הסוחרים שאיישו את עמדות העבודה בחדר המסחר, בתוספת 10% נוספים מסך ההוצאות שהוציאה בגין העמדת השירותים. העובדה שהיה לה אינטרס בהצלחת הסוחרים, על מנת שמספר הסוחרים שיקבלו ממנה שירותים יגדל, ובהתאם תגדל התמורה שקיבלה מחברת ג'נריק - אכן, פירושה הוא שמפעלה של הנתבעת אינו יכול להתקיים בלי סוחרי הבורסה, אולם אין פירושה שסוחרי הבורסה היו "עובדי" הנתבעת או השתלבו בפעילותה העסקית הרגילה. 16. משהגענו למסקנה שלא התקיים בתובע הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, די בכך כדי לקבוע שמבחן זה כולו לא התקיים לגביו. עם זאת, ולמען הסר ספק, נציין עוד כי לא התקיים לגבי התובע גם הפן השלילי של מבחן ההשתלבות: פן זה של המבחן מדבר, כאמור, בשאלה, אם היה לתובע עסק עצמאי משלו, במסגרתו נתן לנתבעת את שירותיו כגורם חיצוני. שאלה זו, כך נדמה, כלל אינה רלוונטית למערכת היחסים שנקשרה בין התובע ובין הנתבעת, שכן התובע לא נתן לנתבעת שירותים כלשהם, ולא סחר עבורה בבורסה. למעשה, הנתבעת היא שסיפקה לתובע שירותים המאפשרים לו לסחור בבורסה, והיא אפשרה לו לעשות כן כעצמאי לכל דבר, ולא כ"עובד" של מאן דהוא. 17. עם זאת, יצוין בכל זאת כי התובע, על אף הכחשותיו, התנהל בפעילותו בבורסה כעצמאי לכל דבר: מעולם לא נחתם עימו חוזה עבודה כלשהו, הובהר לו שהוא עצמאי ושעליו לפתוח תיק במס הכנסה ולדווח על הוצאותיו והכנסותיו מעיסוקו (לפי עדותו של מר ויזל בסעיף 28.6 לתצהירו), ומעל הכל - התובע השקיע בעסקו סכום גבוה של 9,000$, לטובת חברת ג'נריק, סכום שאפשר לו לסחור בבורסה בסכומים גבוהים, בפיקוחה של חברת ג'נריק ובהתאם להגדרות ניהול הסיכונים שלה. בנוסף, אין חולק גם כי אילו היתה פעילות התובע בבורסה נושאת רווחים, היו רווחים אלו, בניכוי עמלות לחברת ג'נריק, משולמים לו ישירות, כרווחים, ולא כשכר קבוע שאינו תלוי בדבר. בהתאם, גם נשא התובע עצמו בהפסדים שנגרמו לו במהלך תקופת פעילותו בבורסה. בפסיקה נקבע, כי שני המאפיינים העיקריים לקיומו של עסק עצמאי הם סיכוי לרווח וסיכון להפסד, ונשיאה בעול ההשקעות באמצעי הייצור (ר' פסק הדין בעניין תדיראן בע"מ, שאוזכר לעיל). במקרה שבפנינו הוכח כי התובע היה היחיד שנשא בסיכוי לרווח ובסיכון להפסד מהשקעותיו בבורסה, בעוד הנתבעת הרוויחה רווח עקיף בלבד מכך שהתובע השתמש בשירותי חדר המסחר שסיפקה; והוכח עוד כי על אף שהתובע עבד במשרדי הנתבעת ובאמצעות עמדת עבודה שסיפקה לו במסגרת השירותים עליהם היתה אמונה, הוא היה זה שהשקיע בעסק שלו סכום ראשוני גבוה של 9,000$ דולר. לפיכך - אנו קובעים כי בפעילותו בבורסה, פעל התובע כ"עצמאי" לכל דבר. 18. באשר למבחני המשנה אותם קבעה הפסיקה במסגרת המבחן המעורב, הרי שגם כאן מצאנו כי על אף נסיונו של התובע לבסס, בדיעבד, מערכת יחסי עבודה בינו ובין הנתבעת, לא עלה בידו לעמוד בתנאי מבחני הפסיקה. כך, למשל, דנה הפסיקה, בין היתר, בשאלה כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם. במקרה שבפנינו, אמנם פנה התובע לנתבעת בעקבות מודעה שפרסמה תחת הכותרת "משרות פנויות", אולם נתנו אמון בעדותו של מר ויזל, לפיה בכל שיחותיו עימו הסביר לתובע באופן ברור את תנאי התקשרותו עם הנתבעת ועם חברת ג'נריק, ואף הובהר לתובע כי הוא יהיה עצמאי לכל דבר ועניין. בנוסף, אין חולק כי התובע לא חתם עם הנתבעת על חוזה כלשהו, ובוודאי שלא חתם עימה על חוזה עבודה. למעשה, התובע התקשר בחוזה רק עם חברת ג'נריק, ובחוזה זה, אף לפי עדותו של התובע, "לא דובר על עובדים" (עמ' 14 לפרוטוקול). 19. בשלב זה יצוין, כי התובע, בעל תואר שני במנהל עסקים, העיד שלמד בחו"ל כחמש או שש שנים, עבד בארה"ב והוא דובר אנגלית ברמת שפת אם (עמ' 6 לפרוטוקול). התובע העיד כי כשנמסר לו החוזה עם חברת ג'נריק, הוא לא חתם עליו במקום, אלא לקח אותו לביתו ועיין בו (עמ' 13 לפרוטוקול). התובע העיד עוד כי סחר בעבר באופן עצמאי בבורסה, בעזרת חברה בשם "אמריטרייד", בנק השקעות בארה"ב, שאפשר לתובע להעביר הוראות דרך האינטרנט בביתו לאותו בנק, ולסחור במניות (עמ' 5 לפרוטוקול). התרשמותנו מפרטים אלו - השכלתו של התובע, נסיונו במסחר בבורסה, והעובדה שהוא דובר אנגלית טובה - היתה כי התובע היה מודע היטב לפרטי ההסכם עליו חתם עם חברת ג'נריק, היה מודע היטב, מלכתחילה, לכך שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו ובין הנתבעת, ולמעשה - הוא מעולם לא ראה את יחסיו עם הנתבעת כיחסי עבודה, עד לשלב בו הגיש תביעתו בבית הדין. בהתאם, גם דחינו טענותיו של התובע, שהושמעו למן תצהירו ועד לסיכומיו, כאילו חתם על ההסכם עם חברת ג'נריק "בתמימותו", משום שכך נאמר לו שסוחרים אחרים עושים, ומשום שלא הבין את המערכת ההסכמית שניסתה הנתבעת ליצור, וכאילו רק לאחר שסחר בחדר המסחר של הנתבעים במשך למעלה משנה - החל להבין שלמעשה, קיימים בינו ובינה יחסי עבודה. 20. התרשמותנו זו נתמכה גם באמירות שאמר התובע בחקירתו הנגדית: כך, ניסה התובע להצדיק תביעתו נגד הנתבעת בטענתו - שלא הוכחה - לפיה חלק מהעמלות שנגבו ממנו, כסוחר, עברו לנתבעת. לאור העובדה שהתובע היה מודע לכך שמרבית העמלות נגבו ע"י ג'נריק דווקא, נשאל התובע בחקירתו הנגדית מדוע לא תבע את חברת ג'נריק אלא רק את הנתבעת, וההסבר היחיד שנתן לכך היה כי "ג'נריק היא חברה אמריקאית ואין לי דרך לתבוע אותה" (עמ' 17 לפרוטוקול). ובאשר לנתבעת, הסביר התובע בחקירתו הנגדית כי: "אחרי שנה וחצי בחברה התחלתי להבין שאני לא מרוויח כאן כסף, והחלטתי לחשוב על אפשרויות נוספות. התייעצתי עם חברי והם אמרו לי שיש יחסי עובד ומעביד ומגיע לי שכר, ולכן החלטתי להקליט" (עמ' 9 לפרוטוקול). עדותו זו של התובע הושמעה בעקבות הקלטה שביצע, של שיחה אחת שלו עם מר ויזל (בתמליל השיחה שהגיש התובע, נדון בהמשך). עדות זו מצביעה, לטעמנו, על כך שהתובע מעולם לא ראה את יחסיו עם הנתבעת כיחסי עובד ומעביד, עד אשר החל למאוס בהפסדיו, ועל כן חיפש "אפשרויות נוספות". אז, ורק אז, החל התובע לשקול את האפשרות שקיימים בינו ובין הנתבעת יחסי עבודה, לא משום היותה אפשרות לגיטימית ואמיתית, אלא משום היותה אפשרות לפצות עצמו בגין הפסדיו במהלך חודשי המסחר בבורסה. 21. בעניין זה יש לציין גם את העובדה שלאורך כל התקופה בה סחר התובע בחדר המסחר שניהלה הנתבעת - כ-15 חודשים - הוא לא קיבל מעולם שכר עבודה, תלושי שכר או תנאים סוציאליים להם זכאים עובדים. התובע העיד גם כי לא פנה לנתבעת, ולו פעם אחת לאורך כל התקופה בה היה קשור עימה, בדרישה לקבל שכר (עמ' 8 לפרוטוקול). גם בכך יש כדי להעיד על האופן בו ראה התובע את יחסיו עם הנתבעת, שהרי סביר בעינינו, כי לו חשב שהתקבל ל"עבודה" כעובד, לא היה מסכים לעבוד זמן כה רב מבלי לקבל שכר כלשהו מהנתבעת. התובע העיד בפנינו כי עובר להתקשרותו עם הנתבעת, הסביר לו מר ויזל באופן ברור מהו הגמול שיקבל כתוצאה מהמסחר בבורסה, וכי מר ויזל אמר לו ש"יש כמה חודשים שלא מרוויחים כלום אבל אחר כך מרוויחים כנגזרת של הפעילות... לא כולם עוברים לרווחיות אבל בדרך כלל כן" (עמ' 6 לפרוטוקול). התובע הודה כי מר ויזל לא הבטיח לו שהוא-עצמו ירוויח כספים בוודאות, וגם לא נקב בסכום כלשהו אותו ירוויח בוודאות (עמ' 8 לפרוטוקול). במצב דברים זה, ולאור אמירותיו הנוספות של התובע שהובאו לעיל, הגענו למסקנה כי התובע ידע היטב מה פשר התקשרותו עם הנתבעת למן ההתחלה וכי למעשה, היה הוא מודע לכך שלא התקבל ל"עבודה" אצלה. 22. גם לאחר בחינת מכלול מאפייני ההתקשרות בין הצדדים, כפי שאלה הוכחו בפנינו, לא ניתן לומר כי נקשרו בין התובע ובין הנתבעת, בפועל, יחסי עבודה: כך, למשל, שוכנענו שהתובע לא היה נתון לפיקוחה של הנתבעת ולא היה קשור בשעות עבודה מוגדרות אצלה - זאת, חרף נסיונותיו להוכיח כי הנתבעת דווקא פיקחה על שעות עבודתו, וכי מר ויזל אף כעס עליו כשלא הגיע לעבודה בשעות שנדרשו ממנו. אמנם, התובע הראה כי הנתבעת מסרה בידיו חוברת "תוכנית עבודה לסוחר המתחיל" (נספח ד' לתצהיר התובע) ובה פורטה שגרת יום לסוחר המתחיל, והעיד כי הוא נדרש להתייצב לעבודה בשעות קבועות ומוגדרות, ואולם לפי התרשמותנו ולאור הסבריו המשכנעים של מר ויזל, מצאנו כי לא הוגדרו לתובע שעות עבודה קבועות, ואם טען כי "נדרש" להתייצב לעבודה בין השעות 16:00 ו-23:00 בכל יום, הרי שלא היתה זו "דרישה" כלל ועיקר, אלא אך ציון של שעות הפעילות של חדר המסחר, אשר היו מקבילות לשעות הפעילות בבורסה האמריקאית (ר' סעיף 34.2 לתצהירו של מר ויזל). לא זו אף זו, מצאנו שלמרות שהתובע העיד בתצהירו כי נדרש להתייצב לעבוד בכל יום בשעה 13:00 כדי להתכונן לפתיחת המסחר בבורסה, וכי כאשר לא עמד בשעות העבודה כעס עליו מר ויזל ודרש שיגיע לעבודה מוקדם יותר (סעיף 9.13 לתצהירו), הרי שכשנשאל בחקירתו הנגדית מתי הגיע לעבודה בפועל, ענה: "אני לא זוכר שעה ספציפית, אני מניח שזה היה בסביבות 14:00... הייתי מגיע ב-15:45 כי הרגשתי שאני יושב שעתיים ולא עושה כלום. כאשר הרגשתי שזה לא ממצה התחלתי לבוא בשעה 16:00" (עמ' 11 לפרוטוקול). עדותו זו של התובע מתיישבת יותר עם גרסת הנתבעת, לפיה היה התובע "אדון לעצמו" שאינו כפוף למרותה ואינו נתון לפיקוחה, מאשר עם גרסתו הראשונית, כאילו נדרש להתייצב לעבודה בשעות קבועות ומוגדרות, ואף ננזף אם לא עמד בשעות עבודה אלו. 23. בנוסף לכל האמור עד עתה, הודה עוד התובע בחקירתו הנגדית כי ההחלטה אם לצאת מוקדם ביום עבודה היתה החלטה שלו, כי מר ויזל מעולם לא אסר עליו לצאת מהעבודה, כי התובע הוא שקבע כמ הפסקות ייקח ביום עבודה, כי מעולם לא הגיש למר ויזל אישורי מחלה, וכי לא נדרש לבקש ממנו אישור מראש לחופשה אם כי מר ויזל ביקש שהסוחרים יידעו אותו אודות חופשות שנטלו (עמ' 12-10ד לפרוטוקול). כל אלה מעידים גם הם על כך שהתובע לא היה נתון לפיקוחה של הנתבעת. 24. ובאשר לטענות התובע כי היה נתון למרותו של מר ויזל, וכי מר ויזל נתן לו הוראות באשר לביצוע עבודתו, פיקח על איכותה ואף התרה בו שיפוטר אם לא ישתפר בה - מצאנו כי אין כל בסיס גם לטענות אלו. אכן, מר ויזל הודה כי נתן בידי כל הסוחרים כללים, עצות ו"טיפים" כיצד לסחור, וכי ביקש לסייע גם בידי התובע ולדרבן אותו לעבוד קשה יותר על מנת להגיע לרווחים בבורסה, ואולם נתנו אמון בעדותו כי עשה כן רק בכדי לסייע לתובע, ולסוחרים האחרים, לתת בידם כלים למסחר בבורסה, ולהעניק להם שירות אותו יכולים היו לקבל או לדחות לפי שיקול דעתם - ולא להעלות בפניהם דרישות או לתת להם הוראות כיצד לסחור. קיבלנו גרסתו של מר ויזל, לפיה כל התנהלותו מול התובע, שלא הראה רווחים בפעילותו בבורסה, היתה בגדר המלצה בלבד, ונסיון להביאו לשיפור תוצאותיו, ולא בגדר הוראות לעובד שתפקודו בעבודה לא היה משביע רצון. קיבלנו גם עדותו של מר ויזל, כי גם אם הגביל את המסחר של התובע מדי פעם בפעם, עשה כן רק לפי דרישות חברת ג'נריק, ולפי הגדרות ניהול הסיכונים שלה, כחברה בה השקיע התובע סכום השקעה ראשוני, ובתמורה - מינף סכום זה לשם סחר בסכומים גבוהים יותר בבורסה (ר' עדותו של מר ויזל בעמ' 22 לפרוטוקול). 25. לעניין זה, יצוין כי אף התובע, שהעיד בתצהירו בתחילה כי בשיחותיו עם מר ויזל, התרה בו מר ויזל שאם לא ישפר תפקודו "אזי לא יהא מנוס מהפסקת עבודתי אצל הנתבעת" (סעיף 9.16 לתצהירו), הודה לבסוף בחקירתו הנגדית כי "לא אמרו במפורשות שיפסיקו את העבודה שלי, אבל התחושה שניתנה וגם על ידי ויזל היתה כזו" (עמ' 12 לפרוטוקול). התובע דיבר בחקירתו הנגדית על "תחושה" ועל "רושם" שנוצר אצלו, כאילו מר ויזל יכול היה לומר לו, ביום מן הימים, שלא יבוא לעבודה יותר (שם) וזאת בניגוד לעדותו הראשית, בה העיד כי מר ויזל אמר לו את הדברים מפורשות (ולא רק יצר תחושה או נתן רושם). למשמע עדותו בחקירה נגדית שלה תובע, התרשמנו כי הוא נסוג בו ממרבית טיעוניו, שהושמעו באופן חד-משמעי בתצהירו, וגם על רקע זה ביכרנו גרסתו של מר ויזל לדברים, על פני גרסת התובע. מכל מקום, לעניין כפיפותו של התובע למר ויזל או לנתבעת, ולעניין יכולתה של הנתבעת להביא ל"פיטורי" התובע, הרי שהתובע עצמו, על אף ה"תחושה" עליה העיד כאילו הנתבעת יכולה היתה להביא לסיום עבודתו, העיד מיד לאחר מכן, באותה נשימה, שגם אם היה ממשיך להפסיד כספים בבורסה, יכול היה "לתת עוד צ'ק ולהמשיך לסחור" (עמ' 12 לפרוטוקול). יש בכך כדי להעיד שהתובע לא עבד עבור הנתבעת, ולא היה כפוף להוראותיה או ליעדים שהציבה, אלא סחר בבורסה כעצמאי, אשר יכול היה להמשיך ולהשקיע בבורסה כאוות נפשו, כל עוד המשיך להשקיע במסחר את כספו שלו. 26. כאן המקום לציין, כי התובע ביקש לתמוך טענותיו לפיהן היה כפוף למר ויזל ונתון למרותו, גם באמצעות תמליל של שיחה בינו ובין מר ויזל, אותו הקליט עובר לסיום ההתקשרות בינו ובין הנתבעת. תמליל זה צורף כנספח לתצהירו של התובע, ואכן, כטענת הנתבעת, הוא לא הוגש בהתאם לדיני הראיות: התובע מעולם לא הגיש, לצד התמליל, גם את ההקלטה המקורית של השיחה, הוא לא צירף לתמליל תצהיר מטעם עורך התמליל, ועל כן, גם לא הוכח על ידו האופן בו נערך התמליל, המכשור באמצעותו נערכה ההקלטה, והאותנטיות של ההקלטה. עם זאת, מצאנו להתייחס בכל זאת לתוכן התמליל, ולהבהיר כי גם אם היינו נותנים לתמליל את מלוא המשקל הראייתי, היינו קובעים כי לא עולה ממנו כל ראיה לכך שהתובע היה כפוף למר ויזל, שמר ויזל נתן לו הוראות אותן נדרש לקיים, או שמר ויזל הודה בשיחה כי הנתבעת משיאה רווחים מפעילותו של התובע בבורסה, ונושאת בהפסדי פעילותו בה. כל שעלה מעיון בשיחה שנכללה בתמליל, תומך בגרסתו של מר ויזל כי ביקש לדרבן את התובע להשקיע בעבודתו על מנת שירוויח מהמסחר בבורסה, וזאת לאחר תקופה ארוכה בה לא הרוויח דבר, והפסיד כספים רבים מכספי הפקדון שהפקיד בידי ג'נריק. גם הפנייתו של התובע לדבריו של מר ויזל בעמ' 4 לתמליל, בהן אמר לו מר ויזל ש"אני סה"כ דוחק אותך בשבילך, זה המוצא האחרון. מכאן מהמוצא הזה זה הסוף" - כאילו מהווים דבריו הוכחה לכוחה של הנתבעת לפטרו, אין בהם כדי להוכיח טענת התובע. אותו "סוף" בו מדבר מר ויזל בתמליל יכול שיהא מיוחס להפסדיו של התובע בבורסה, ולכך שסכום המינוף הראשוני שהשקיע הולך ואוזל, וכשיאזלו הכספים באופן סופי, לא יוכל התובע להמשיך ולסחור. 27. עוד יצוין, כי התובע עצמו העיד (עמ' 9 לפרוטוקול) שהחליט להקליט שיחה עם מר ויזל רק לאחר שסחר בבורסה למעלה משנה ולא הרוויח כספים, ובעקבות אותה התייעצות עם חבריו, ממנה הבין כי עשויים להיות יחסי עבודה בינו ובין הנתבעת. בעקבות אותה סברה שהעלו חברי התובע, כאילו קיימים יחסי עבודה בינו ובין הנתבעת, הקליט התובע את שיחתו עם מר ויזל, ובכל זאת, לאורך כל השיחה לא התעמת עם מר ויזל באשר למעמדו האמיתי, לכאורה, כ"עובד" החברה, לא דרש ממר ויזל שכר עבודה, לא דרש ממנו תנאים סוציאליים להם זכאים עובדים, על מנת לבחון את תגובתו, וגם לא ביקש הבהרה לאמירות שהשמיע מר ויזל, כגון זו שצוטטה לעיל, ממנה הסיק התובע כי מר ויזל מתעתד לפטרו. כשנשאל התובע בחקירתו הנגדית מדוע לא אמר למר ויזל את כל הדברים הללו, גם לאחר שהחל לחשוב כי קיימים יחסי עבודה בינו ובין הנתבעת, ענה רק כי "לא באתי לצאת בדרישות אלא באתי בשביל לדבר איתו כמו שדיברתי איתו כל חודש בחודשו. אני דרשתי את הכסף שלא קיבלתי" (עמ' 9 לפרוטוקול). 28. במצב דברים זה, לא ניתן לומר שהתובע הוכיח באמצעות התמליל או בכלל, כי מר ויזל היה הממונה עליו בעבודתו, וכי הוא היה כפוף לו ונתון למרותו. מסקנתנו זו מצטרפת ליתר קביעותינו לעיל, בדבר הנסיבות האחרות שבמערכת היחסים בין הצדדים, כפי שהוכחו בפנינו. נסיבות אלו מצביעות, ברובן המכריע, על כך שמערכת היחסים בין הצדדים לא היתה מערכת יחסי עבודה, ועל כן, משקבענו שהתובע לא היה "עובד" של הנתבעת, הרי שאין הוא זכאי לזכויות הסוציאליות להן זכאים "עובדים", ויש לדחות תביעתו לקבלת זכויות אלו. סוף דבר 29. סיכומו של דבר, לאחר שבחנו את מכלול נסיבות ההתקשרות בין התובע והנתבעת, וערכנו איזון ביניהן, הגענו למסקנה שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. 30. לאור מסקנתנו זו - נדחית תביעתו של התובע במלואה. 31. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ + מע"מ וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. מניותשוק ההון / ניירות ערךיחסי עובד מעבידדיני חברות