עיון חוזר בהחלטת עיכוב פיצויים בתביעת רשלנות רפואית

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיון חוזר בהחלטת עיכוב פיצויים: כללי 1. גלגול שני של בקשת ביצוע לעיכוב פסק דין כספי, שניתן בתביעת נזיקין, בעילה של "הולדה בעוולה", של המשיב 1 (שמשיבים 2 ו-3, הם הוריו). 2. אציג, תחילה, את הרקע לבקשה זו, כולל מה שפסקתי בהחלטה קודמת (שבר"ע עליה לבית המשפט העליון - נדחה). לאחר מכן, יובאו, בתמצית, טענות הצדדים בבקשה זו. בפרק "הדיון", אדון, בעיקר, בשאלה האם נשתנו הנסיבות מאז החלטתי הקודמת, שינוי נסיבות המצדיק את שינוי החלטתי הקודמת, ולבסוף אכריע בבקשה זו, ואתייחס למספר נושאים נוספים, שעלו בטיעוניהם של ב"כ הצדדים. רקע 3. הבקשה בפניי היא בקשה לעיון חוזר, בהחלטתי מיום יג באב, תשס"ח (14.8.08), בבש"א 3159/07 ובש"א 3198/08 (להלן: "ההחלטה"), בה קבעתי, כי יש לעכב חלק מסכום הפיצוי, אשר נפסק למשיבים, בפסק דיני מיום ז באייר תשס"ח (12.5.08), בגין נזקים בשל "הולדתו בעוולה" של המשיב 1. 4. בפסק הדין שניתן על-ידי, ביום ז אייר תשס"ח (12.05.08) (להלן, "פסק הדין"), חוייבה המבקשת 1 (נתבעת 1 בת.א. 3198/08) לשלם למשיבים 3-1 (התובעים בתיק העיקרי) סך של 2,191,282 ₪, ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. כמו כן, חוייבה המשיבה 2 (הנתבעת 2 בתיק העיקרי הנ"ל), בפסק הדין האמור, לשלם למשיבים (התובעים בתיק העיקרי), סך של 2,629,538 ₪, ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. 5. בהחלטה המפורטת הנ"ל, דנתי, באריכות, בשאלת קיומם של התנאים, אשר נקבעו בפסיקה, לעיכוב ביצוע פסק דין כספי, והכול ביחס לנסיבות התיק העיקרי. 6. את עיקר ההחלטה הנ"ל, הקדשתי לדיון בשאלת מאזן הנוחות. במסגרת שאלה זו, בחנתי את הנזק אשר ייגרם למבקשות, היה ולא יעוכב פסק הדין, ומנגד, את הנזק אשר ייגרם למשיבים, היה ויעוכב ביצועו של פסק הדין. 7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת השיקולים השונים לכאן ולכאן, הגעתי למסקנה כי הפתרון אשר יגרום נזק מועט ביותר לשני הצדדים כאחד, הוא עיכוב חלק מסכום הפיצוי, אשר נפסק למשיבים בפסק הדין. 8. על כן, קבעתי כי לידי המשיבים יועבר סך של 1,000,000 ₪ (מיליון שקלים חדשים) מכל אחת מהמבקשות (סך המהווה פחות ממחצית הסכום שנפסק לחובת כל אחת מהן), וכן את החלק היחסי משכ"ט וההוצאות, כפי שהוטל על המבקשות בפסק הדין. 9. עוד קבעתי, בפיסקה 41 להחלטה הנ"ל, כי אם ימציאו המשיבים בטוחה של משכון דלא ניידי, כגון: דירתם בירושלים, כי אז יהיה על המבקשות לשלם למשיבים, מהסכום המעוכב, סך השווה ל 70% מערכו של הנכס, אשר ייקבע על פי הערכת שמאי מוסכם. באותה פיסקה, גם פרטתי את תנאי המשכנתא, לרבות: העדר זכות מגורים, כדייר מוגן, למי שיגור בדירה, אם היא תימכר, במסגרת הליכי מימוש המשכנתא (דבר שיקרה, רק אם יתקבל הערעור, ועל המשיבים יהיה להחזיר כספים שקיבלו מכוח פסק דיני, והם לא יחזירו סכומים אלה, למבקשות או למי מהן). 10. לבסוף. קבעתי, כי יתרת הסכום שעל המבקשות לשלם למשיבים על-פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי, תעוכב, עד למתן פסק דין בערעורים, אשר הוגשו על ידי הצדדים, לבית המשפט העליון (פיסקה 42 של ההחלטה האמורה). 11. על החלטתי זו, מיום 14.8.08, הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 8126/08). 12. ביום ד בחשון תשס"ט (2.11.08), נדחתה הבקשה, ללא צורך בתגובה, על ידי כב' השופט אשר גרוניס. ההחלטה קצרה ביותר, וניתן לצטטה במלואה (רע"א 8126/08 פלוני ואח' נ' עיריית ירושלים ואח') : "טעמיו של בית המשפט המחוזי בהחלטתו בעניין עיכוב הביצוע מקובלים עליי. חרף טענות המבקשים לא מצאתי שנפלה בהחלטה שגגה המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור. מן הבקשה לרשות ערעור עולה כי המבקשים ממשיכים להתגורר בארצות הברית. אפשר שדי שנתון זה כדי להצדיק את התוצאה של ההחלטה בכל הנוגע לחלוקה בין הסכום המעוכב לזה שלא יעוכב". תמצית טענות הצדדים 13. בבקשה זו, שלפניי, טוענות המבקשות - בבקשה משותפת החתומה על-ידי באי כוחן שתי המבקשות (עו"ד כרמלי ועו"ד ג'ניאו) - כי חל שינוי בנסיבות, המצריך עיון חוזר בהחלטה שנתתי ביום 14.8.08. ככל שהדבר נוגע לחובת המבקשות לשלם 70% מערך הנדל"ן (כפי שייקבע על ידי שמאי), כנגד רישום משכנתא על אותו נכס (כפי שנקבע הדבר בפיסקה 41 להחלטתי הנ"ל, שתמצתה הובא לעיל בפיסקה 9). 14. לטענת המבקשות, בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, קיים קושי של ממש להסתמך על שמירת ערכם הכלכלי של נכסי נדל"ן. בנסיבות אלו, קיים חשש ממשי, כך טוענות המבקשות, כי הבטוחה אשר הוזכרה בהחלטה, תאבד אחוזים ניכרים מערכה, ולא ניתן יהיה לגבות את הסכום שישולם כנגד בטוחה זו מהמשיבים, היה ויתקבל ערעורן של המבקשות. 15. על כן, עתירתן של המבקשות, בבקשה שבפניי, היא, כי ההוראה אשר בהחלטה הנ"ל, מיום 14.8.08, לפיה ישולם סכום כנגד רישום המשכון, תהיה אופציונאלית בלבד, ובכפוף להסכם בין הצדדים, אשר יהיו רשאים לשקול בעניין זה שיקולים כלכליים רלוונטיים (סעיף 9 לבקשה). 16. לחלופין, הבקשה היא כי התשלום יהיה בגובה של לא יותר מ- 50% מערך הדירה, במקום 70%, כפי שנאמר בהחלטה (סעיף 10 לבקשה). 17. כמו כן, התבקשתי בסעיף 10 של הבקשה, על-ידי המבקשות, להבהיר את החלטתי הנ"ל מיום 14.8.08, ולקבוע, כי ככל שיבקשו המשיבים למשכן נכס נדל"ן כנגד קבלת הסכומים אשר נפסקו, ישאו הם - המשיבים - בכל ההוצאות הנלוות הכרוכות במשכון (לרבות: שכר השמאי המוסכם ועלויות הרישום). 18. הנימוק לראש זה של הבקשה, מבוסס על ההגיון (בעיניהן של המבקשות). לטענתם של ב"כ המבקשות, אין זה הגיוני להטיל, ואפילו לא במקצת, את העלויות הכרוכות ברישום המשכון, על המבקשות, שכן חיוב זה לא נקבע בפסק הדין; ההגיון מחייב, על-פי השקפתן של המבקשות, להטיל על המשיבים את ההוצאות האמורות, שכן בידם של המשיבים מצויה האופציה לקבל את הכספים (כנגד המשכון) או להמתין לקבלת הכספים, בהמשך (סעיפים 13-12 לבקשה). 19. הוריתי לב"כ המשיבים, עו"ד דיוויס, להגיב על הבקשה תוך 20 יום, ואפשרתי לב"כ המבקשות להשיב על התגובה, תוך 10 ימים (החלטה מיום יג כסלו תשס"ט (10.12.08)). 20. המשיבים הכתירו את המסמך שהגישו לבית המשפט במילים אלה: "תגובה לבקשה לעיון חוזר ובקשה להפקיד כספי הפיצויים בחשבון נאמנות אצל ב"כ התובעים". 21. המזכירות פתחה למסמך זה תיק בש"א חדש (5626/08), אך גם בו המשיבים הם משיבים ולא מבקשים. לכן, כל עוד אין בקשה מפורשת של המשיבים, אינני דן בה, לגופה, אף כי אביע, בקיצור, את גישתי בעניין הפקדת כספי פסקי הדין, בחשבון נאמנות של ב"כ המשיבים, לקראת סיומה של החלטה זו. 22. בתגובתם מיום 14.12.08, דחו המשיבים את טענות המבקשות. 23. המשיבים טוענים, כי הבקשה לעיון חוזר, שהוגשה על ידי המבקשות, משמעה היא איון החלטת בית המשפט המחוזי, מיום 14.08.08, וזאת ללא תצהיר תומך, וללא חוות דעת שמאי, אשר תומכת בטענות המבקשות, על ירידת ערך הנדל"ן (סעיף 6 לתגובת המשיבים). 24. בהמשך התגובה, הציעו המשיבים (בסעיפים 9-7 לתגובה) פתרון חלופי: רישום הערת אזהרה לטובת המבקשים על הנכס, תחת רישום משכון. לעניין זה, הביא ב"כ המשיבים, עו"ד דיוויס, כאסמכתא, החלטה של בית המשפט העליון (כב' השופט יורם דנציגר) בע"א 9010/08, מרכז רפואי רבין נ' דוד לוביאניקר, , מיום ז כסלו תשס"ט (4.12.08), שבו נדחתה, ללא תגובה, בר"ע שהגיש בית החולים על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת דרורה פלפל), שלא לעכב ביצוע פסק דין של 3.5 מיליון ₪, שנפסקו לזכות התובעים (המשיבים) בגין נזקי גוף, כאשר תנאי אחד בלבד לאי עיכוב ביצוע היה, רישום הערת אזהרה של ביתם של המשיבים דשם, אשר לא תאפשר את מכירתו של הבית, עד לסיום ההליכים בערעור. 25. פתרון נוסף, אשר אותו הציעו המשיבים, הוא הפקדת יתרת הכספים, אשר נפסקו לטובת המשיבים, בידיו הנאמנות של ב"כ המשיבים, עו"ד יונתן דיוויס, אשר הצהיר כי הוא מתחייב להשקיע את הכספים, בהשקעה סולידית, בחשבון נאמנות, לטובת הקטין (סעיף 15 לתגובה). 26. כאן יש לציין, במאמר מוסגר, כי במסגרת תגובתו לבקשה לעיכוב ביצוע, בהליך הראשון שהיה בפניי, בקיץ 2008, סרב ב"כ המשיבים, עו"ד דיוויס, לשמש כנאמן לכספים המעוכבים (ראה: פיסקה 43 להחלטה הנ"ל, מיום 14.8.08). 27. בתשובה לתגובת המשיבים, אשר הוגשה ביום 4.1.09, דחו ב"כ המבקשות, עורכי הדין כרמלי וג'ניאו, את הצעת ב"כ המשיבים, עו"ד דיוויס, על שתי חלופותיה. הם טענו, כי רישום הערת אזהרה אינה ממלאת את הצורך לאזן בין הצדדים, בכל הנוגע למימוש המשכון, שכן "מה הטעם ברישום הערת אזהרה על בניין אשר לא הוכח כי הוא נקי משעבודים, וממילא שעבוד קודם (במיוחד של בנק ממשכן), גובר עליו" (סעיף 4 סיפא לתשובה לתגובה). 28. עוד מתנגדים המבקשים להפקדת הכסף, בידיו של עו"ד דיוויס, ב"כ המשיבים (סעיף 8 לתשובה לתגובה). 29. ב"כ המבקשות, טוענים כי החלטת בית המשפט, לפיה 30% מסכום פסק הדין לא עוכב, והועבר לב"כ המשיבים, "מאפשרת את כלכלתו והחזקתו של הקטין, ומילוי כל צרכיו, וזאת עד למתן פסק דין בענייננו, בבית המשפט העליון" (סעיף 7 לתשובה לתגובה). 30. בתשובת המשיבים, על תגובת המבקשות, מיום 6.1.09, חזרו המשיבים על עיקרי טענותיהם והצעותיהם כפי שבא לידי ביטוי בתגובה הראשונית שלהם (ראה: פיסקאות 25-23 לעיל). 31. ב"כ המשיבים, עו"ד דיוויס, אישר, כי בעבר סירב להפקיד את הכספים אצלו, אך עתה חזר בו מהתנגדותו, ולכן, לדברי עו"ד דיוויס, "כיום, אין מניעה להעברת הכספים" (סעיף 3 סיפא, לתשובת המשיבים לתגובת הנתבעים). ב"כ המשיבים מוסיף ואומר, כי אם יועברו הכספים לחשבון הנאמנות בשליטתו ובניהולו, "כי אז לא תהא לתובעים כל טענה לעניין הבטחת הכספים ואופן השקעתם, כלפי הנתבעים" (סעיף 8 סיפא לתשובת המשיבים). 32. לעניין רישום הערת אזהרה, במקום רישום המשכון/המשכנתא, טענת המשיבים, בתשובתם הנ"ל, היא כי אין כל שעבוד על הדירה (שזה החשש אשר הביעו ב"כ המבקשות,; ראה: פיסקה 27 לעיל). לתשובה מצורף נסח רישום מקרקעין, אשר ממנו עולה כי הדירה רשומה עדיין על שם החברה "לב רוממה בע"מ", וזכויות המשיבים 3-2 בדירה, רשומות במסגרת "הערת אזהרה", מכוח הסכם מכר. בתשובה נטען, כי "לאחרונה הסתיימו הליכי רישום הבית בפנקס הבתים המשותפים, וניתן לרשום את הדירה על שם התובעים 3-2 בלשכת רישום המקרקעין" (סעיף 6 סיפא לתשובה). אין כל הסבר, מדוע לא בוצע הרישום האמור, ואין בתשובת המשיבים כל תאריך יעד לרישום הדירה על שם התובעים 3-2. מכל מקום, מן הנסח ניתן להסיק כי מדובר בדירה + מחסן, הנמצאת הקומה השמינית של הבניין, ושיטחה הוא 104.96 מ"ר. 33. לעניין רישום הבטוחה לזכות המבקשות, חוזר עו"ד דיוויס על טענתו, כי די ברישום הערת אזהרה (במקום משכנתא), שכן, לטענתו, הערת האזהרה היא זכות במקרקעין. לטענה זו מובא, כאסמכתא, חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכש דירות), תשל"ה-1974 (ראה: סעיף 7 לתשובת המשיבים). דיון 34. ככלל, ניתן לשנות סעד זמני, באחד משני המקרים הבאים: האחד, אם התקבל ערעור על ההחלטה הזמנית; השני, אם פנה אחד הצדדים, לבית המשפט אשר נתן את ההחלטה המקורית לסעד זמני, בבקשה לעיון חוזר, ובקשה זו התקבלה. 35. בסוגיית עיכוב הביצוע של פסק הדין שניתן על-ידי בת.א 3198/08 הנ"ל, בחר כל אחד מהצדדים לעשות שימוש באחת מהאפשרויות האמורות, לשינוי ההחלטה הנ"ל, שניתנה על-ידי ביום 14.8.09. 36. המשיבים הגישו, לבית המשפט העליון, בקשת רשות ערעור על ההחלטה. בקשה זו נדחתה (ראה: פיסקאות 12-11 לעיל). 37. מנגד, המבקשות בחרו לפנות אל בית משפט זה, אשר נתן את ההחלטה המקורית, בבקשה לעיון חוזר, על פי תקנה 368(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנה 368"). 38. תקנה 368 קובעת כדלקמן: " לבקשת בעל דין, רשאי בית המשפט לעיין מחדש בצו זמני שניתן, אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא הייתה הצדקה למתן הצו". 39. ההלכה הפסוקה, בבית המשפט העליון, פירשה את אפשרות השימוש בתקנה 368, באופן מצמצם. 40. כך, נכתב, לדוגמא, בע"א 341/82 בר דרור נ' כסיף, פ"ד לז(3) 729, בעמ' 735: "בקשה כזו לעיון מחודש יש לה מקום רק אם חל שינוי במצב או התבררה עובדה חדשה, שלא הובאה לידיעת בית המשפט בעת הדיון המקורי, ש'אחרת יהא בפניה משום שימוש לרעה בהליך משפטי' (ע"א 673/69 ארגלזי נ' אזולאי , פ"ד כד(1) 624 , בעמ' 627)". 41. בבש"א 5012/01 יעקובוביץ' נ' לרנר, , כתב, כב' הרשם של בית המשפט העליון - כתוארו אז - בועז אוקון, את הדברים הבאים: "בעל דין הפועל על דרך הויכוח ושב וחוזר על בקשותיו בפני בית המשפט, אינו יכול לצפות, אגב כך, ליתרונות דיוניים. אם סבר בעל דין כי נפלה טעות בהחלטה, היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור במועד. 'הוספות יצירתיות של הליכים, הודעות, עיון חוזר, וכיו"ב, הן מסימניה של שיטה דיונית רופפת ופרומה' (ע"א 502/00 רשות שדות התעופה נ' אפקון ). אין מקום ליצור כלאיים דיוני הפוגע בסופיות ההחלטות של בית המשפט, ואשר עלול לגרור את ההליכים שיפוטיים ללא סוף, תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז משאביה. 'תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד' (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי )." 42. כמו כן, ראה, לעניין זה את פסק הדין בע"א 5234/04 ר.י.ו מהנדסים בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , והפסיקה אשר הובאה, שם. 43. כפי שציינתי לעיל, הטעם לבקשה זו, הוא, טענתן של המבקשות, כלשון סעיף 4 לבקשה: "...בעקבות המשבר העולמי שחל לאחר מתן ההחלטה הנ"ל [החלטה של בית משפט זה, מיום 14.8.08], קיים קושי של ממש להסתמך על שמירת ערכם הכלכלי של נכסי נדל"ן" 44. אם כן, אותה עובדה חדשה, בגינה מבוקש עיון חוזר בהחלטה, היא, המשבר הכלכלי העולמי, אשר הביא, לטענתן של המבקשות, לירידת ערך נכסי הנדל"ן. 45. אומנם, לכאורה, וגם על פי פרשנות מצמצמת, ירידת ערך נכס נדל"ן, אשר צריך לשמש כבטוחה, היא סיבה טובה לבקשה לעיון מחדש, בהחלטה הנוגעת לאותו נכס. אולם, אין בכך די. שהרי ברי כי טענה בדבר שינוי בעובדות, אף אם טענה טובה היא, אינה יכולה לעמוד, ללא ראיה מספקת, כי העובדות אכן השתנו. 46. גם אם נניח, שאת קיומו של המשבר הכלכלי העולמי, אין צורך להוכיח, שכן הדבר מצוי בידיעה שיפוטית; הרי, שאם צד מבקש לשנות החלטה קודמת של בית המשפט, ולצורך כך רוצה הוא להסתמך על ירידת ערך של נכס מסוים או של קבוצת נכסים, כי אז, את אותה ירידת ערך של אותם נכסים, אותה, יש ויש צורך להוכיח. הוכחה, בבית משפט, נעשית על-פי דיני הראיות, שהם "כלי העבודה" של המערכת השיפוטית, אשר מוכרים, יפה יפה, לב"כ הצדדים. 47. המבקשות לא צרפו לבקשתן כל אסמכתא, חוות דעת או תצהיר, המעידים על ירידת ערך הנכס הספציפי, אשר הוצע בהחלטה. המבקשים אפילו לא טרחו להוכיח ירידת ערך כללית של נדל"ן בירושלים או אף בישראל כולה, אם כתוצאה מאותו משבר כלכלי עולמי, ואם מסיבה אחרת. לטעמי, הצורך הוא להוכיח את ירידת ערך הדירה הספציפית, כפי שאסביר להלן. 48. המשיבים, היו ערים לעניין זה, ובחרו בדרך של "הוכחה", בכך שצרפו לתשובתם, קטע מעיתון גלובס, מיום 9.11.08, המדווח על בדיקה של מכון גיאוקרטוגרפיה, שבה "נותחו" נתונים, ומהם הוסק כי מחירי הנדל"ן בירושלים ירדו ב-3.3% ברבעון השלישי של שנת 2008. אין זו ראיה כדין, אך לפחות כדרך להתמודדות עם "אין ראיה" של המבקשות, בית המשפט נמצא במצב, שלא הוכחה ירידת ערך הנדל"ן. 49. אציין כי למחירי הדירות במגזר החרדי יש מערכת שוק נפרדת. לכן, אין להסיק מעליית ערך או ירידת ערך של כלל הדירות בירושלים, על המצב ועל הערך של הדירה הספציפית, נשוא הבטוחה, המצויה בשכונה חרדית, בירושלים. 50. יתרה מזו, גם אם הייתה בעבר ירידת ערך של הדירה, אין זה רלוונטי היום, שכן הבטוחה טרם נרשמה, ולכן, גם אם ירידת הערך כבר התרחשה, הרי הדירה של התובעים תהווה בטוחה, על פי ערכה של הדירה, היום. 51. משכך, יש לקבוע, כי המבקשות לא הוכיחו, כי אכן השתנו הנסיבות, אשר בגינן הופכות את ההחלטה, מיום 14.8.08, ל"בלתי מוצדקת", כלשון תקנה 368. 52. לפיכך, יש לדחות את הבקשה, כפי שהוגשה. 53. לאור המסקנה אליה הגעתי לעיל, אין צורך לדון במפורט בשלל הטענות הנוספות, אשר העלו הצדדים, בתגובותיהם לבקשה. 54. עם זאת, מטענות הצדדים, עולה, כי ב"כ הצדדים אינם מצליחים להגיע לעמק השווה, בכל הנוגע לעלות רישום המשכון או רישום הערת אזהרה. על כן מצאתי, לצערי, כי יש צורך בהוראות מפורשות, גם בעניין זה. 55. מכל מקום, לא מקובלת עליי המרתו של רישום המשכון/המשכנתא, להערת אזהרה, בבקשתו של ב"כ המשיבים, עו"ד דיוויס, שכוחה הקנייני אינו זהה לזו של משכנתא. בכל מקרה, אין שינוי נסיבות, מאז 14.8.08, ואין כל הצדקה לשנות את התנאים שקבעתי בהחלטתי מיום 14.8.08, בעניין רישום המשכנתא, כבטוחה, שרק לאחר רישומה, יהיה על המבקשות לשלם 70% מערך הדירה, למשיבים, כחלק מפרעון הסכומים שעל המבקשות לשלם למשיבים, על-פי פסק הדין. 56. כמו כן, אינני רואה כל קושי, כי המשיבים 3-2 יחתמו על המסמכים הדרושים בפני הקונסול בניו-יורק. 57. האסרטיביות והנחישות של משיבה 2, כפי שהתגלתה בפניי, במשך ימי עדותה, הן כאלה, שרישום משכנתא, אינו מכשול בלתי עביר, בלשון המעטה. בטוחני, כי המשיבה 2 תצליח לבצע את כל פעולות הרישום וההזדהות בפני הקונסול הישראלי בניו-יורק, על נקלה, ואינני בטוח כלל כי המשיבה 2, מוכנה לכך שישתמשו בחוסר יכולתה להסתדר ולחתום על מסמכים בפני הקונסול, כנימוק לבקשות בבית משפט, שכן המשיבה 2 היא עצמאית ודעתנית, אני חושש כי היא תיעלב מהדמות שניסה ב"כ המשיבים לציירה. 58. רישום המשכנתא, יבוצע לאחר שהדירה תירשם על שם המשיבים 3-2, ואין להסתפק ברישום הערת אזהרה, לזכות המשיבים 3-2 כקונים של הדירה, אשר היא המצב הרישומי כיום, על פי נסח המקרקעין, שצורף לתגובת המשיבים. 59. עד להכרעה בערעור, ישא כל אחד מהצדדים במחצית של עלויות הכרוכות במישכון הנכס, כולל: שכר השמאי. 60. היה ויתקבל ערעור המבקשות, כי אז, המשיבים ישלמו למבקשות את המחצית של ההוצאות, אשר שולמו על ידי המבקשות. 61. מאידך גיסא, אם יידחה הערעור של המבקשות, כי אז ישלמו המבקשות למשיבים את המחצית, אשר שילמו המשיבים. 62. תיקון זה או הבהרה זו של חלוקת העלויות, בשלב ראשוני, בין הצדדים, נועד לשמש, בין היתר, גורם מוטיבציוני לשני הצדדים, כדי להגיע לפיתרון מעשי מוסכם, ולחסוך הידיינויות נוספות בין הצדדים. 63. כפי שהערתי לעיל, אין מקום לדון במפורט ב"בקשה" של המשיבים ששולבה בתגובה לעיון חוזר, בדבר הפקדתם של כספי הפיצוי, אצל ב"כ התובעים. אינני רואה תועלת, בשמירת כסף זה בידיו של ב"כ התובעים, אם לא ניתן להשתמש בכסף לטובת המשיבים/התובעים, שכן, מבחינתי, אין חשש קונקרטי כי עיריית ירושלים וקופת חולים כללית (ולא כל שכן, חברות הביטוח שלהן), יימצאו במצב בו לא יוכלו לפרוע את יתרת החיוב הכספי, שנקבע בפסק הדין. 64. טרחתי ועמלתי, לא מעט, במציאת פיתרון מעשי, בהחלטתי מיום 14.8.08, וזאת כדי לאפשר לתובעים להשתמש בכסף שנפסק לזכותם, כנגד רישום המשכנתא. לצורך כך, אכן ראוי לרשום משכנתא. 65. אך, להחליף את מקום הכסף, מן הכספת של חברת הביטוח, לחשבון נאמנות של ב"כ התובעים, מבלי שהתובעים יכולים לעשות שימוש, בכספים אלה, לכך אין כל טעם ותועלת, על פי השקפתי. 66. התוצאה היא כי הבקשה - נדחית. 67. המבקשות ישאו בהוצאות המשיבים, בסך של 4,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין.רשלנותעיון חוזרפיצוייםתביעות רשלנות רפואיתמסמכיםרפואה