קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב בקידום דרגת מחקר: 1. עניינה של תביעה זו הינו בטענת התובע כי קידומו לדרגה א' מחקר עוכב עקב התנהלות פגומה של הוועדה שדנה בעניינו ושל הממונים עליו. 2. השתלשלות העניינים אשר אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים הינה כדלהלן: התובע הועסק בנתבעת משנת 1978. תחילה הועסק באגף הדיג במשרד החקלאות ובהמשך הועסק כחוקר במכון הווטרינרי עד פרישתו לגמלה ביום 1.4.06. בשנת 89' קיבל התובע דרגה ב' מחקר. קידום החוקרים במכון הווטרינרי נעשה על ידי מינהל המחקר החקלאי במשרד החקלאות (להלן: "המינהל") על פי הנוהלים הקיימים במינהל (סעיף 6 לתצהירו המשלים של ד"ר פוטייבסקי). קידומם של חוקרי המינהל ושל חוקרי המכון הווטרינרי נדון תחילה באמצעות ועדה פרופסיונאלית, הפועלת על פי התקשי"ר. על פי התקשי"ר, לקידום חוקרים בדרגות ה2 -ב בדירוג מחקר נדרשת המלצת ראש המינהל לוועדה המוסדית, שהיא בעלת הסמכות להחליט על קידום בדרגות של חוקרים, עד ולרבות דרגה ב' מחקר. על פי התקשי"ר, לקידום חוקרים לדרגה א - א1 מחקר, נדרשת המלצתו של ראש המינהל לוועדה העליונה, אשר לה הסמכות להחליט בדבר קידום לדרגות אלו. המלצתו של ראש המינהל בדבר קידום חוקר בדרגה, ניתנת לאחר שמתקיים דיון בוועדה הפרופסיונאלית, שהוא יושב בראשה. מטרת הדיון לבחון באופן מקיף ומעמיק את הישגיו של החוקר. הוועדה הפרופסיונאלית מהווה גוף מייעץ בלבד לראש המינהל ויושבים בה 8 חוקרים עובדי המינהל, בדרגה הגבוהה ביותר בשירות המדינה, וחוקר נוסף מהמכון הווטרינרי (סעיפים 8 ו - 9 לתצהירו המשלים של ד"ר פוטייבסקי). בשנים 1992, 1998 ו - 2001 פנה התובע, באמצעות מנהלי המכון הווטרינרי, לוועדה הפרופסיונאלית של המינהל, בבקשה לקדמו לדרגה א' מחקר. בתגובה לכל שלוש הפניות, קבעה הוועדה הפרופסיונאלית של המינהל, כי "התיק אינו בשל" ולפיכך לא פתחה בהליכים לקידומו של התובע לדרגה א'. בכל אותם מקרים לא שלחה הוועדה הפרופסיונאלית לתובע כל הנמקה בכתב, המפרטת את הסיבות לקביעתה כאמור: ביום 28.12.92 הודע לתובע בכתב, כי "התיק עבר בדיקה שנתית ונמצא כי אין מקום לטיפול". (נספח ג' לתצהיר התובע), ביום 24.3.98 השיבה הוועדה לתובע, בכתב, כי בישיבתה מיום 22.3.98 "לא מצאה את התיק בשל לקידום לדרגה א' מחקר." (נספח ה' לתצהיר התובע) וביום 13.6.01 הודיעה הוועדה בכתב לתובע כי: "בשלב זה הוועדה לא מצאה התיק בשל לקידום לדרגה א' מחקר." (נספח ב' לכתב התביעה). בחודש 9/01 שוחח התובע עם יו"ר הוועדה הפרופסיונאלית דאז, ד"ר פוטייבסקי (אשר מונה לתפקיד יו"ר בחודש 4/99), והביע הסתייגותו מהחלטת הוועדה. ד"ר פוטייבסקי השיב את עניינו של התובע לדיון בפני הוועדה הפרופסיונאלית אך זו חזרה על החלטתה הקודמת לפיה תיקו של התובע אינו בשל לקידום לדרגה א' מחקר (נספח ג' לכתב התביעה). בחודש 12/01 פנה התובע בכתב אל הוועדה הפרופסיונאלית בבקשה לקבל לידיו את הנימוקים לדחיית בקשתו, וכן את הפרוטוקולים בעניינו ואת נהלי עבודתה של הוועדה הפרופסיונאלית (נספח י לתצהיר התובע). ביום 25.12.01 השיב ד"ר פוטייבסקי לתובע, כי הוועדה הפרופסיונאלית אינה עורכת פרוטוקולים וכי בכל הפעמים בהן נדחתה בקשתו של התובע, קוימה פגישה בינו לבין חבר ועדה אשר "התבקש להעביר אל התובע את רוח נימוקי הדחייה" (נספח יא לתצהיר התובע). בחודש 10/02 שוב פנה המכון הווטרינרי לוועדה הפרופסיונאלית, בבקשה לקדם את התובע לדרגה א' מחקר. הפעם החליטה הוועדה הפרופסיונאלית לפתוח בהליכים לגבי בקשת הקידום ולפיכך פנתה לרפרנטים ברחבי העולם על מנת לקבל חוות דעת בעניינו של התובע. ביום 7.4.03 הודע לתובע בכתב כדלקמן: "בישיבת הוועדה הפרופסיונאלית מיום 6/4/03 דנו בעניין קידומך. להלן ציטוט מפרוטוקול הישיבה: "לאור חוות הדעת שהתקבלו בעניינו, הוועדה לא ממליצה על קידומו לדרגה א' מחקר. במידה ותרצה לקבל פרטים נוספים על מהות ההחלטה, הנך מוזמן להתקשר עם יו"ר הוועדה, אלי פוטייבסקי ולתאם עמו פגישה בנושא." (נספח יד לתצהיר התובע). בעקבות מכתב זה פנה התובע ביום 9.4.03 אל ד"ר פוטייבסקי בבקשה לקבל לידיו העתקים מפניות הוועדה אל הממליצים, העתקים מתשובות הממליצים והעתקים מחוות הדעת שנתקבלו בעניינו ללא שמות הממליצים (נספח טו לתצהיר התובע). ביום 29.4.03 השיב ד"ר פוטייבסקי לתובע כי אינו יכול להיענות לבקשתו (נספח טז לתצהיר התובע). בחודש 6/03 פנה התובע, באמצעות ב"כ, אל ד"ר פוטייבסקי, בבקשה לשנות את החלטותיה הקודמות ולקדמו בדרגה. ביום 2.7.03 קיבל התובע מענה, כי הוועדה הפרופסיונאלית הינה גוף מייעץ בלבד וכי עליו לפנות אל הוועדות כאמור בתקשי"ר (נספחים יז' לתצהיר התובע). ביום 27.7.03 וביום 21.9.03 פנה ב"כ התובע אל פרופ' מיכאל אוטולנגי, יו"ר הוועדה העליונה, בבקשה לקדם את התובע לדרגה א' מחקר (נספח יא3 לתצהיר התובע). פרופ' אוטולנגי השיב לתובע ביום 31.8.03, כי העביר את עניינו לנציבות שירות המדינה (נספח יז4 לתצהיר התובע). נציבות שירות המדינה הודיעה לתובע, במכתב מיום 4.12.03, כי הינו רשאי לפנות ישירות לוועדת הדירוג העליונה לעובדי מחקר לפי סעיף 23.347 לתקשי"ר, על מנת שתבחן את קידומו (נספח א' לכתב ההגנה). ביום 3.2.04 הגיש התובע את התביעה שבפנינו, בה דרש סעד הצהרתי לפיו זכאי הוא לדרגה א' מחקר מיום 1.2.97 וכן פיצוי של מליון ₪. כן עתר התובע לקבלת חוות הדעת של הרפרנטים שניתנו בעניינו והפרוטוקולים שערכה הוועדה הפרופסיונאלית בעניינו. ביום 15.1.06 פנה ד"ר יעקובסון, שהיה מנהל המכון הווטרינרי באותה עת, אל יו"ר הוועדה העליונה, פרופ' אוטולנגי, בבקשה לקדם את התובע לדרגה א' (נספח כה2 לתצהיר התובע). פרופ' אוטולנגי מינה ועדה מיוחדת על מנת שתייעץ לוועדה העליונה בבקשת התובע לקידומו לדרגה א' מחקר. ביום 10.4.06 המליצה הוועדה המיוחדת לוועדה העליונה לקדם את התובע לדרגה א' (ראו נספח כה' לתצהיר התובע) ביום 7.6.06 החליטה הוועדה העליונה על קידומו של התובע לדרגה א' מחקר בתחולה רטרואקטיבית מיום 1.4.05 (נספח כח1 לתצהיר התובע). ביום 1.4.07 קבעה כב' השופטת ורדה סאמט (בפסק דין בערעור שהוגש על החלטת כב' הרשמת ולך) כי על הוועדה הפרופסיונאלית של המינהל לגלות לתובע את חוות הדעת של הרפרנטים. בעקבות פסק הדין המציאה הוועדה הפרופסיונאלית לתובע את חוות הדעת שנתקבלו בעניינו. 3. טענות התובע: לטענת התובע, פעילותו בתחום עיסוקו ענפה ומרשימה ביותר וכישוריו המקצועיים ענו, כבר משנת 2001, על מלוא הקריטריונים הקבועים לצורך קידומו לדרגה א' מחקר. לטענת התובע, הוא מסר לידי הנתבעת אסמכתאות לאמור לעיל במסגרת כל בקשותיו לקדמו בדרגה אולם משיקולים זרים נדחו פעם אחר פעם בקשותיו, עד אשר, רק בעקבות התביעה שהגיש לבית הדין ופרישתו לגמלאות, נענתה בקשתו לקידום. לטענת התובע, הנתבעת הפרה את חובת ההנמקה כאשר דחתה את בקשותיו לקידום בדרגה ללא כל נימוק ואף ללא שערכה פרוטוקולים בעניינו. בכתב התביעה תבע התובע הפרשי שכר מיום 1.2.97 בסך כולל של 420,000 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 250,000 ₪ ופיצוי בגין הפגיעה בשמו הטוב בסך של 330,000 ₪. במהלך ניהול התיק טען התובע כי היה זכאי לקידום משנת 2001 (לעומת הטענה בכתב התביעה לפיה היה זכאי לקידום משנת 97) ובמסגרת סיכומיו העמיד את סכום הפיצוי הכולל המגיע לו על סך של 24 משכורות. 4. טענות הנתבעת: לטענת הנתבעת, החלטות הוועדה הפרופסיונאלית היו סבירות, התחשבו בהישגי התובע ובית הדין אינו מחליף את שיקול דעת הרשות המנהלית בשיקול דעתו. כן טענה הנתבעת, כי גם אם לא נוהלו פרוטוקולים בזמן אמת על ידי הוועדה הפרופסיונאלית, אין מדובר בפגם מהותי ולא נגרם לתובע כל נזק מכך, שכן בכל אחת מהפעמים בהן החליטה הוועדה הפרופסיונאלית שלא לפתוח בהליכים לקידומו של התובע בדרגה, הוסבר לתובע בעל פה אלו פגמים נפלו בעבודתו וכיצד עליו להשתפר, כאשר בין השאר הוסבר לתובע כי הישגיו הדלים והיעדר המלצות מתאימות הן שעמדו בבסיס החלטות הוועדה. 5. מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבעת העיד ד"ר פוטייבסקי. כן הוגש תצהיר מטעם הגב' תקוה שמחה, מנהלת תחום שכר במשרד החקלאות, ותעודת עובד ציבור מטעם הגב' רונית אתר זיו, מנהלת במינהלת הגמלאות במשרד האוצר. התובע ויתר על חקירתן הנגדית. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. 6. לאחר שעיינו בכל החומר שבפנינו, אנו קובעים, כי קידומו של התובע התעכב בשל פגמים מהותיים שנפלו הן בהתנהלות הוועדה, הן בהתנהלות הממונים על התובע, כפי שיפורט לעיל: א. הכללים לקידום בדירוג מחקר נקבעים על פי פרק 23.34 לתקש"יר. סעיף 23.342 לתקשי"ר קובע: דרגותיהם של עובדי המחקר אינן נקבעות לפי מידת אחריותם המינהלית או האמרכלית, אלא על בסיס הישגיהם, לפי קני המידה הבאים : הישגיהם במחקר עיוני ובמחקר שימושי, כפי שהם באים לידי ביטוי בפרסומים ובדו"חות פנימיים, בפטנטים או בכל תעודה אחרת המתארת את הישגיו של החוקר; נתונים שימסור מנהל מדעי של מוסד מחקר אשר יתארו את פעולות החוקר בהעלאת רעיונות חדשים, בהדרכת חוקרים אחרים, בגיבוש תכניות מחקר, בהפעלת צוותים לקידומו של פרוייקט מחקר, בכושר לעדכן באופן רצוף את תכניות המחקר, להסיק מסקנות מתוצאות המחקר ולתרגמן לשפת המעשה; קני מידה נוספים המתאימים לאפיו של כל מוסד, כפי שתקבע אותם ועדת הדירוג העליונה . ועדת הדירוג העליונה תקבע הנחיות מפורטות בדבר קביעת דרגה לעובדים בדירוג עובדי המחקר (ראה פסקה 23.343)." ב. אין חולק, כי דרגותיו של עובד מחקר בשירות הציבור נקבעות על פי הישגיו וכי קידום לדרגות א+ ו - א1 נעשה בהתאם להחלטת ועדת הדירוג העליונה. בתצהירו הבהיר ד"ר פוטייבסקי, כי קידומם של חוקרי המינהל, כמו גם חוקרי המכון הווטרינרי נדון תחילה באמצעות ועדה פרופסיונאלית וכי על מנת שוועדה עליונה תחליט על קידומו של חוקר לדרגה א' מחקר, נדרשת המלצתו של ראש המינהל היושב בראש הוועדה הפרופסיונאלית (ראו סעיפים 7 ו - 9 לתצהירו המשלים של ד"ר פוטייבסקי). מנגד, טען ד"ר פוטייבסקי בתצהירו, כי הודיע לתובע בשיחה מיום 6.4.03, בה נכח גם פרופ' שפיגל, כי הוא רשאי לפנות ישירות לוועדה העליונה בבקשה לקידום לדרגה א' מחקר, בצירוף מכתב הפניה של מנהל המכון הווטרינרי. התובע אמנם אישר בחקירתו הנגדית, כי: "אמרו לי שאני יכול לפנות לוועדה העליונה באופן ישיר" אולם הוסיף כי: "במקביל היה מכתב של פרופ' פוטייבסקי שאין דרך לעקוף את החלטת הוועדה שהחליטה לא לקדם אותי ולכן לא מצאתי לנכון לפנות לוועדה העליונה." (עמוד 4 לפרוטוקול מיום 3.9.08). המכתב הנ"ל מטעם ד"ר פוטייבסקי צורף לתצהיר התובע ובו נכתב, בין היתר: "אין הועדה העליונה דנה בקידומו של חוקר, אלא אם מצורף מכתב המלצה של ראש המערכת. אין דרך 'עוקפת'" (נספח כ' לתצהיר התובע, מכתב מיום 5.9.04). בסיכומיה טענה הנתבעת כי מכתב זה הופנה לעובדי המינהל ולא היה רלוונטי בעניינו של התובע, בהיותו עובד המכון הווטרינרי וכן בהתחשב בעובדה, כי במכתב נש"מ מיום 4.12.03 הודע לתובע במפורש, כי הוא רשאי לגשת לוועדה העליונה באופן ישיר. עם זאת, מ"עדכון נוהל עבודה" של הוועדה הפרופסיונאלית מיום 14.7.02 עולה כי אכן, הדרך לוועדה העליונה עוברת דרך הוועדה הפרופסיונאלית. בעדכון נוהל עבודה זה נכתב, בין היתר, כי: "ההמלצות שעניינן קידום בדרגה תועברנה על ידי ראש המינהל בצרוף מכתב מלווה לוועדה המשרדית/העליונה" וכן כי: "בכל מקרה בו יתגלו עובדות חדשות שלא היו בפני הועדה הפרופסיונאלית בעת דיוניה וכן לא נמצאו ברשות החוקר לפני הדיון, יפנה החוקר לראש המינהל בבקשה מנומקת בכתב, לדיון חוזר, באמצעות מנהל המכון שלו. ראש המינהל ישקול על פי הנסיבות אם יש מקום לדיון חוזר." (ת/1). בחקירתו הנגדית אישר ד"ר פוטייבסקי, כי: "הנוהל המפורט בת/1 חל גם לגבי החוקרים של המכון הוטרינרי" (עמוד 3 לפרוטוקול מיום 23.11.08). מעבר לכך, כאמור, טען ד"ר פוטייבסקי בתצהירו, במפורש, כי: "קידומם של חוקרי המינהל, כמו גם חוקרי המכון הווטרינרי, נדון תחילה באמצעות ועדה פרופסיונאלית." (סעיף 7 לתצהיר המשלים) ובהמשך: "לפי התקשי"ר, לקידום חוקרים לדרגה א-א1 מחקר, נדרשת המלצתו של ראש המינהל לוועדה העליונה..." (סעיף 9 לתצהיר המשלים). כפי שפורט לעיל, פנה התובע, באמצעות ב"כ, ישירות ליו"ר הוועדה העליונה, פרופ' אוטולנגי, בבקשה לקדמו לדרגה א', אך נענה על ידי פרופ' אוטולנגי, כי ההפניה הועברה לטיפול נש"מ. נש"מ חזרה והפנתה את התובע לוועדה העליונה (מכתבה של סימה סרי מיום 4.12.03). מטעם זה, מקובלת עלינו גרסת התובע, כי לא מצא כל טעם לחזור ולפנות ישירות לוועדה העליונה, ללא המלצה של הוועדה הפרופסיונאלית (עדותו בעמוד 4 לפרוטוקול מיום 3.9.08). בסופו של יום, כמפורט בהשתלשלות העניינים לעיל, רק כאשר פנה התובע לוועדה העליונה, באמצעות מנהל המכון הווטרינרי, ולא באופן ישיר - רק אז התייחס יו"ר הוועדה, פרופ' אוטולנגי, לפניה, מינה ועדה מיוחדת על מנת שתייעץ לוועדה העליונה לגבי בקשת התובע, וזו המליצה על קידום התובע לדרגה א' מחקר. מן המקובץ עולה, כי אף שהגורמים שטיפלו בבקשות התובע לקידום, ד"ר פוטייבסקי ונש"מ, הודיעו לו כי הוא רשאי לפנות ישירות לוועדה העליונה - בפועל פנייתו לא טופלה אלא רק כאשר פנה באמצעות מנהל המכון הווטרינרי. ד"ר פוטייבסקי פירט בתצהירו מהם הקריטריונים לקידום חוקר בדרגה, ביניהם היקפם ואיכותם של הפרסומים בעיתונות בינלאומית ובארץ, תרומה לפיתוח ולשימור החקלאות והסביבה, פרסומים בעיתונות בלתי מבוקרות, גיוס תקציבי מחקר, הכרה בינלאומית, הכרה מקצועית, פעילות אקדמאית ופעילות ציבורית. לגרסת ד"ר פוטייבסקי, קיים נוהל, על פיו לאחר שהוועדה הפרופסיונאלית מחליטה שלא להמליץ על קידומו של חוקר בדרגה, מוזמן החוקר לשיחה עם יו"ר הוועדה (עדות ד"ר פוטייבסקי בהשלמת חקירה ראשית מיום 23.11.08). בתצהירו טען ד"ר פוטייבסקי, כי לאחר שניתנה כל אחת מהחלטות הוועדה הפרופסיונאלית מהתאריכים 12.6.01 ו - 2.9.01, - הוא עצמו הסביר לתובע מהן הסיבות להחלטת הוועדה (סעיפים 14 ו- 15 לתצהירו המשלים של ד"ר פוטייבסקי). עם זאת, ככל הנוגע להחלטות הוועדה מהשנים 92' ו - 98, לא טען ד"ר פוטייבסקי, כי מי מטעם הנתבעת שוחח עם התובע בעל פה והסביר לו מהן הסיבות בגינן נדחתה בקשתו לקידום בדרגה (סעיפים 11 -14 לתצהירו המשלים של ד"ר פוטייבסקי). יוזכר בהקשר זה כי ד"ר פוטייבסקי החל בתפקידו כיו"ר הוועדה הפרופסיונאלית רק בחודש 4/99. במכתבים אשר נשלחו אל התובע בתאריכים 24.3.98 ו - 13.6.01 (נספחים ה' ו- ו' לתצהיר התובע) נכתב: "במידה ותרצה לקבל פרטים נוספים, תתקשר בבקשה עם פרופ' גידי חולתא - עוזר אקדמי לראש המינהל בטל'..". לגרסת התובע, בעקבות המכתב מיום 24.3.98, אכן פנה אל פרופ' חולתא וזה מסר לו כי עליו לכתוב עוד מאמר אחד או שניים ולפיכך במשך תקופה של 3 שנים כתב מאמרים נוספים עד אשר בשנת 2001 הגיש בקשה נוספת לקבלת הקידום בדרגה. כאשר פנה שוב אל פרופ' חולתא בעקבות מכתב הוועדה הפרופסיונאלית מיום 13.6.01, השיב לו פרופ' חולתא כי עליו לפנות ישירות לד"ר פוטייבסקי (סעיפים 15 ו - 18 לתצהיר התובע). ד"ר פוטייבסקי, כך לגרסת התובע, ייעץ לתובע להגיש את הבקשה פעם נוספת. מקובלת עלינו גרסת התובע, כי כל שהמליץ לו פרופ' חולתא בשנת 98' היה לפרסם מאמרים נוספים וכי בשנת 2001 לא ניתן לו על ידי ד"ר פוטייבסקי כל הסבר של ממש באשר לסיבות שעמדו בבסיס החלטת הוועדה הפרופסיונאלית אלא רק המלצה להגיש את בקשתו שוב. העובדה כי התובע פנה אל הוועדה במהלך חודש 12/01 בבקשה לקבל את הנימוקים לדחיית בקשתו ואת הפרוטוקולים של הישיבות הקשורות בעניינו (נספח י' לתצהיר התובע) מחזקת אף היא את גרסתו, כי במהלך שיחות בעל פה לא ניתן לו הסבר מניח את הדעת לגבי בקשותיו. באשר להחלטת הוועדה הפרופסיונאלית שלא להמליץ על קידום התובע בדרגה, לאחר שהתקבלו חוות הדעת בעניינו - לגרסת ד"ר פוטייבסקי, הסביר הוא לתובע, יחד עם פרופ' יצחק שפיגל מהם הטעמים שעמדו בבסיס החלטת הוועדה הפרופסיונאלית מיום 6.4.03 (סעיף 23 לתצהירו המשלים). לגרסת ד"ר פוטייבסקי, בעקבות חוות הדעת שקיבלה הוועדה הפרופסיונאלית בעניינו של התובע, וכן בעקבות התעלמות מצד רפרנטים מהבקשה ליתן חוות דעת בעניין התובע, הוחלט שלא להמליץ על קידומו בדרגה. בכתב ההגנה נטען כי "מרביתן המכרעת של חוות הדעת שנתקבלו מהרפרנטים היתה שלילית" (סעיף 19 לכתב ההגנה) אולם טענה זו נזנחה בהמשך ובתצהירו טען ד"ר פוטייבסקי, כי מתוך 13 רפרנטים אליהם פנתה הוועדה, התקבלו 4 חוות דעת בלבד ואלו לא היו חיוביות ברמה כזו שהצדיקה המלצה לקדם את התובע בדרגה. בהקשר זה הסביר ד"ר פוטייבסקי בתצהירו המשלים: "יש דרך מקובלת בעולם האקדמי לקרוא חוו"ד של רפרנט, ועין מקצועית קוראת ובוחנת את חווה"ד באופן אחר מאשר עין שאינה בלתי מקצועית. גם סירוב של רפרנט לענות לפנית ועדה או התעלמות מוחלטת מצידו, יש בה כדי לומר את דעתו בעניין, וזאת על פי קודי ההתנהגות של העולם האקדמי." (סעיף 22 לתצהירו המשלים וראו גם עמוד 4 לחקירתו הנגדית מיום 23.11.08). לעומתו צירף התובע לתצהירו חוות דעת חיוביות בעניינו, שהתקבלו בתגובה לפניות שהוא יזם (נספח יב' לתצהירו) וטען, כי לאחר שחויבה הנתבעת להמציא לידיו את חוות הדעת שניתנו בעניינו (בעקבות צו שניתן על ידי בית הדין) התברר, כי לא היו כל חוות דעת שליליות בעניינו. כן טען התובע, כי אין בכך שרפרנטים אינם מגיבים לפנייה כדי להעיד על כך כי חוות דעתם שלילית. כן פירט התובע בתצהירו, בהרחבה, את הישגיו המקצועיים (סעיפים 45 - 74 לתצהירו). אין חולק כי בקשתו של התובע לקבל לידיו העתקים מהפניות לרפרנטים ומחוות הדעת שניתנו בעניינו נענתה על ידי ד"ר פוטייבסקי בשלילה (נספח טז לתצהיר התובע) ומכאן שגם הנימוקים שעמדו בבסיס החלטה זו של הוועדה הפרופסיונאלית לא הוצגו בפני התובע. מסיבה זו לא יכול היה התובע להתמודד לא רק עם הטענה כי חוות הדעת לא היו חיוביות אלא גם עם הטענה, כי רובם של הרפרנטים אליהם פנו התעלמו מהפנייה. כאמור, ביום 7.6.06 החליטה הוועדה העליונה על קידומו של התובע לדרגה א' מחקר בתחולה רטרואקטיבית מיום 1.4.05 (נספח כח1 לתצהיר התובע). בחוות דעתה של הוועדה המקצועית מיום 10.4.06, אשר מונתה על ידי הוועדה העליונה, צויינו הישגים שונים של התובע, ביניהם עבודתו כמנהל המעבדה לטכנולוגיה וביוכימיה של דגים, המוכרת על ידי משרד הבריאות, הוראה בטכניון ובאוניברסיטה העברית, הנחיית סטודנטים והשתתפותו בכנסים בינלאומיים. לטענת התובע, אף לא אחד מההישגים כאמור היה הישג "חדש" אלא כל ההישגים כאמור הושגו כבר בשנת 2001 או 2003 לכל המאוחר, ואף טען, כי במהלך השנים האחרונות לעבודתו בנתבעת לא היה כלל "פורה" בעבודתו. אמנם בנוסף צויין באותה חוות דעת, כי "מאז שנת 2003 פרסם המועמד 7 מאמרים בעיתונות בעלת מעמד ראוי שהם תוצאות של שני מענקי מחקר שקיבל שנה ושנתיים קודם לכן." אולם לגרסת התובע, במהלך השנים 2003 - 2006 פירסם שני מאמרים בלבד וגם ד"ר פוטייבסקי אישר בחקירתו הנגדית, כי: "יכול להיות, שלמרות מה שנרשם בנספח כה(1) לתצהיר התובע - משנת 2003 פרסם התובע רק שני מאמרים בעיתונות ולא 7 מאמרים כפי שנרשם במסמך." (עמוד 3 לפרוטוקול מיום 23.11.08). אין חולק, כי התובע ייצג את ישראל בכנסים בינלאומיים, פירסם מאמרים רבים והשתתף כחבר בוועדות מקצועיות בתחום פעילותו (ראו למשל סעיף 30 לכתב ההגנה). בתצהירו טען התובע, כי עיקר הישגיו המדעיים והפרסומים פורצי הדרך התרחשו בשנות ה - 90 ומכאן טענתו, כי היה זכאי לקידום לדרגה א' מחקר במועד מוקדם יותר מהמועד בו קיבל בפועל את הקידום. אין זה מתפקידו של בית הדין לבחון את הישגיו המקצועיים של התובע במהלך השנים, "עד כמה" חיוביות היו חוות הדעת המקצועיות שנתקבלו בעניינו, מה המשמעות של התעלמות מפנייה ליתן חוות דעת בעניינו ועד כמה היה בפרסום מאמר זה או אחר כדי לתרום לקידומו של התובע בדרגה. כידוע, בית המשפט אינו ממיר את שיקול דעת הרשות בשיקול דעתו שלו ובענייננו, אין זה מתפקידו של בית הדין להחליט באיזו שנה ראוי היה התובע לקבל את הקידום לדרגה א' מחקר. כל שעל בית הדין לבחון הוא האם שיקול הדעת עמד בקריטריונים בסיסיים כגון החובה לפעול בתום לב, בהגינות, לשמור על כללי צדק טבעיים והחובה להפעיל שיקול דעת בסבירות ותוך שקילת השיקולים הרלוונטיים. באופן כללי, לגוף הממונה על העלאת חוקר בדרגה כללים וקריטריונים המנחים אותו. עם זאת, על החלטות גוף ממונה זה לעמוד בכללי המשפט המנהלי. כך למשל בע"ע 1006/02 תהילה לסמן (גרוס) נ' הטכניון (מיום 13.12.06) נקבע: "ערכאה שיפוטית לא מתערבת בשיקולים של קידום אקדמי. עם זאת ברי שאין לומר שערכאה שיפוטית לא תתערב בשום מקרה בעניינים אקדמיים, מינויים, קידום וכיוצא באלו. ביקורת שיפוטית קיימת מקום שנטענת טענה של אי תקינות פעולת הגוף המחליט לגבי הערכאה השיפוטית. ההתערבות היא אותה התערבות שמתערבת ערכאה שיפוטית בשיקול דעתו של המינהל. לא יתכן מצב בו לא תהא כל ביקורת שיפוטית על פעילות זו. אך הביקורת מצטמצמת לתקינות הפעלת שיקול הדעת." חובת הוועדה הפרופסיונאלית לנמק את החלטותיה מקורה בעקרון שכגוף מנהלי הנתון לביקורת, עליה לפעול בשקיפות. באין נימוקים עלול להיווצר הרושם שהחלטות הוועדה שרירותיות או לא ענייניות. אמנם אין בענייננו כל הוראת חוק או נוהל הקובעים מה מידת ההנמקה הדרושה מן הוועדה הפרופסיונאלית, שכן רק בשנת 2006 הוציאה הוועדה הפרופסיונאלית נוהל לפיו חייבת החלטתה להינתן בכתב כולל נימוקים (ת/2), אולם כעולה מהמכתבים שנשלחו אל התובע, לא קיבל התובע כל נימוק של ממש להחלטות הוועדה הפרופסיונאלית. כן מקובלת עלינו טענת התובע, כמפורט לעיל, כי איש מטעם הנתבעת לא פירט בפניו בשיחות בעל פה מה היו הנימוקים בבסיס החלטות הוועדה הפרופסיונאלית. זכותו הבסיסית של עובד המגיש בקשה להעלאה בדרגה, כי יובאו לידיעתו הנימוקים והשיקולים לדחיית בקשתו או לקבלת החלטה בעניינו (ראו למשל ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל, ) ובהתאם לכך - להשתפר או לנסות להעמיד את מקבל ההחלטה על טעותו. לו נימקה הוועדה הפרופסיונאלית את החלטותיה היה בכך כדי להנחות את התובע כיצד עליו לפעול על מנת לקבל את הקידום המיוחל. סבורים אנו, כי הנתבעת הפרה את חובת ההנמקה כאשר דחתה את בקשותיו של התובע לקידום בדרגה ללא כל נימוקים ובהיעדרם של פרוטוקולים המשקפים את עיקרי הדברים שעלו בדיוני הוועדה ואשר עמדו בבסיס החלטותיה. מעבר לכך, החלטות לאקוניות כגון "אי בשלות התיק" והיעדרם של פרוטוקולים המשקפים את רוח הדברים ואת הסיבות שעמדו בבסיס החלטות הוועדה, אינן מאפשרות לבית הדין לבחון את האופן בו נתקבלו ההחלטות, את תקינותן ולמעשה נמנעת האפשרות להעמיד את אותן החלטות לביקורת שיפוטית. לנוכח טענת התובע, אשר לא נסתרה, כי דווקא בשנים האחרונות לעבודתו לא היה פורה בעבודתו, וכי "הנכסים המחקריים" שהיו באמתחתו בשנת 2006, היה בהם כדי להביא לקידומו בדרגה כבר בשנת 2001 או 2003 (למעט 2 מאמרים חדשים בלבד) וכן לנוכח העובדה כי לא נתבקשו ולא נתקבלו כל חוות דעת חדשות בעניינו - לא מצאנו מדוע דווקא עם פרישתו של התובע לגמלאות בשנת 2006, הוחלט על קידומו בדרגה (בתחולה רטרואקטיבית כאמור). כאמור, בית הדין אינו מחליף את שיקול דעת הרשות ובענייננו, אין בידינו, את הכלים לבחון ולהחליט, מהו המועד המדויק בו היה התובע בעל הישגים אשר היה בהם כדי לקדמו לדרגה א' מחקר. דא עקא, אילו טרחה הוועדה הפרופסיונאלית להעלות על הכתב, בצורה מנומקת ומפורטת, את הסיבות בגינן נדחו פעם אחר פעם בקשות התובע לקידום בדרגה, ניתן היה לבחון את תקינות החלטותיה. לנוכח טענת התובע, כי ענה כבר בשנת 2001 על הקריטריונים לקבלת קידום לדרגה א' מחקר ולנוכח טענתו כי מאז שנת 2003 פרסם 2 מאמרים בלבד, הרי שנימוקים בכתב, או למצער פרוטוקולים אשר ניתן היה להיעזר בהם על מנת להבין מהם הנימוקים שעמדו בבסיס החלטות הוועדה, היו מאפשרים לבית הדין לבחון את תקינות כל אחת מהחלטותיה בהן סירבה להמליץ על קידומו של התובע בדרגה. בנוסף, כפי שפורט לעיל, הוטעה התובע באשר לאופן הפניה אל הוועדה העליונה, אשר בסופו של יום החליטה על קידומו. כפי שפורט לעיל, אף שהתובע הונחה לפנות ישירות אל הוועדה העליונה - פנייתו (באמצעות ב"כ) לא העלתה דבר. רק כאשר הממונה על התובע, ד"ר יעקובסון, מנהל המכון הווטרינרי, פנה לפרופ' אוטולנגי בבקשה להציג את עניינו של התובע בפני הוועדה העליונה - טופלה הפניה כנדרש. כעולה מהשתלשלות העניינים שהובאה לעיל - לא טרח איש ליידע את התובע כי עליו לפנות לוועדה העליונה באמצעות המנהל הממונה עליו. לנוכח כל המפורט לעיל, אנו קובעים, כי באופן התנהלות הנתבעת באמצעות הגופים השונים נפלו פגמים מהותיים: התנהלות הוועדה הפרופסיונאלית אשר לא ערכה פרוטוקולים ולא הביאה בפני התובע את הנימוקים לאי קידומו - מנעה מן התובע את האפשרות לברר מדוע מתעכב הקידום ולתקן את הטעון תיקון. אי מתן מידע נכון לתובע באשר לדרך הפניה אל הוועדה העליונה - עיכב את קידומו. כפי שצוין לעיל, אין בידינו לקבוע מתי היה התובע ראוי לקידום, אך נוכח הפגמים שנימנו לעיל אנו סבורים כי התובע ראוי לפיצוי כספי בשל העוול שנגרם לו. לאחר שבחנו את מכלול הנסיבות והתנהלות הנתבעת, אנו מעמידים את גובה הפיצוי המגיע לתובע על סך של 50,000 ₪. בתעודת עובד הציבור מטעם הגב' רונית אתר זיו, הובהר, כי הסכום אשר שולם לתובע בטעות ביתר קוזז מהגמלה המשולמת לו מדי חודש. לפיכך, אין מקום לטענת הקיזוז במסגרת תביעה זו. 7. סוף דבר - בגין הפגמים שנפלו בהתנהלותה של הנתבעת, תשלם הנתבעת לתובע, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, פיצוי כספי בסך של 50,000 ₪. כן תשלם הנתבעת לתובע, בתוך 30 יום מהיום, שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ + מע"מ.קידום עבודהמחקר