צו מניעה נגד עובד לעבוד אצל מתחרה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה נגד עובד לעבוד אצל מתחרה: 1. בתביעה שבפנינו עותרת התובעת להגבלת חופש עיסוקו של הנתבע, כך שלא יתחרה בתובעת, לא יעשה שימוש בסודותיה המסחריים ויפצה אותה בסך של 134,626 ₪ בגין נזקיה הנטענים ובגין גזילת סודה המסחרי.   2. התביעה הוגשה ביום 28.9.08, ביחד עם בקשה למתן צו מניעה זמני (בש"א 4787/08) להגבלת עיסוקו של הנתבע, אשר יאסור עליו, בין היתר, לעשות שימוש בסוד מסחרי שלה. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 6.11.08. רקע עובדתי 3. התובעת הינה חברה שעוסקת בתחום ההוראה הפיננסית. היא נרשמה כחברה בתחילת שנת 2007. שני בעלי המניות בחברה הינם מר נועם שפלטר ומר יבגני אורין. למר אורין יש מוניטין של שנים במתן הרצאות לגופים פיננסיים.   הנתבע הינו בוגר תואר ראשון במינהל עסקים ולומד לתואר שני וכן יועץ השקעות מוסמך.   עד שנת 2007 העביר הנתבע שיעורים פרטיים בכלכלה לקבוצות תלמידים הלומדים לתואר ראשון במספר מקומות. החל מחודש ינואר 2007 פעל הנתבע כמרצה מטעמה של התובעת. בעבודתו בתובעת הוא העביר הרצאות לגופים שונים כהכנה לבחינות הרשות לניירות ערך (להלן - הרשות).   עם תחילת עבודתו, נחתם בין התובעת לנתבע הסכם עבודה אישי. בסעיף 13 להסכם נקבע כדלקמן: "סודיות ואיסור תחרות האמור בסעיף זה להלן אינו גורע מחובות הסודיות החלים על העובד על פי דין. מובא לידיעת העובד, כי שמירת סודיות ענייניה של החברה הינו תנאי מפתח להצלחת החברה ולכושר התחרות שלה. .לאור האמור, מתחייב העובד, כי הן במהלך תקופת עבודתו אצל החברה ישמור בסודיות מוחלטת כל מידע, כהגדרתו להלן, אשר יגיע לידיעתו אז לרשותו, במהלך תקופת עבודתו בחברה, לא יעביר לכל אדם או גוף אחרים, בין במישרין ובין בעקיפין, בין בתמורה ובין בשלא בתמורה. כן מתחייב העובד שלא לעשות שמוש כלשהו במידע כזה לתועלתו הוא ו/או לתועלת אחרים. בין שקשורים בו ובין שאינם קשורים בו. מידע לענין חוזה זה, משמעו כל מידע בין בעל פה ובין בכתב או בכל דרך רישום אחרת (כולל סרט מגנטי, רשומי מחשב על דיסק אופטי וכיוצ"ב) המתייחס או הנוגע לחברה במישרין או בעקיפין, לרבות לעסקיה, נוהלי דרכי ושיטות לימוד, מחקר תוכניות פיתוח, שיווק ומכירות, ומבלי לגרוע מהאמור לעיל. 13.3.1 פרטים על מוצרים, מצגות, תהליכים, מערכות, תוכנה, חומרה, מחירים, ידע, תגליות וכיוצ"ב אשר לחברה זכות על הידע שלהם או הנמצאים ברשותה ואשר נמסרו לידיעתו של העובד או הגיעו לידיעתו באקראי ו/או עקב ו/או תוך כדי עבודתו בחברה. 13.3.2 פרטים על ספקים עמם נמצאת החברה בקשרים, פרטים על לקוחות החברה בארץ ובחו"ל ועל עסקיה של החברה עמם, פרטים על שיטת התמחיר, מחירי המוצרים על ידי החברה ועל השירותים הניתנים על ידיעה, שיטות עבודה, מבנה ארגון וניהול פעולות החברה, דוחות ונתונים כספיים, חשבונות החברה בבנקים ומצבה הפיננסי והכספי וכן היקף המכירות, ההכנסות וההוצאות של החברה, פרטים על שכרו של העובד ותנאי עבודתו בחברה (אלא אם כן נדרש הוא לכך על ידי רשות שזכותה לקבל אינפורמציה כזו על פי דין או לצרכיו האישיים הלגיטימיים) וכן על שכרם ותנאי עבודתם של עובדים אחרים בחברה, אשר נמסרו לו או הגיעו לידיעתו בכל דרך שהיא. 13.4 ידוע לעובד שהפרת התחייבותו לסודיות על פי סעיף זה לעיל עלולה להסב לחברה נזק כבד. 13.5 העובד מתחייב לשמור בסודיות תנאי חוזה זה, הן בתקופת עבודתו בחברה והן לאחר שיחדל להיות עובד החברה מסיבה כלשהי. 13.6 העובד מתחייב כי הן במהלך תקופת עבודתו בחברה על פי חוזה והן במהלך תקופה של 12 חודשים לאחר מכן, שתחילתה במועד סיום עבודתו בחברה מכל סיבה שהיא, לא יעסוק בעצמו ולא יהיה שותף, בעלים, בעל מניות, מנהל, עובד, יועץ ו/או בעל כל תפקיד אחר או חלק אחר, בכל עסק (בין אם במסגרת תאגדי אחר ובין אם לאו) המתחרה בחברה, בפעילותה ובעסקיה או בחלק מהם. "תחרות" לענין חוזה זה, משמעה בין אם התחרות קיימת במועד חתימת חוזה זה, או שתהא קיימת במועד ביצוע הפעילות האסורה על ידי העובד, לרבות העמדת העובד במצב של מעוניין בפעילות מתחרה".   ביום 4.9.08 החל הנתבע לעבוד בחברת הוראה ממוקדת בע"מ שמנהלה הינו מר שרון אביטוב. במסגרת זו, החל הנתבע ללמד במסגרת קורס בכלכלה בבנק הבינלאומי הראשון. בין השאר, מדובר בקורס הכנה לבחינות הרשות. לאחר שהתובעת גילתה כי הנתבע מלמד בקורס עבור חברה אחרת, פיטרה את הנתבע לאלתר.   טענות הצדדים לטענת התובעת, הנתבע הפר את הסכם העסקתו באורח יסודי ומכוון, על תניית הסודיות הכלולה בו, עת עשה שימוש בחומר הלימוד של התובעת, וכן הפר את התחייבותו החוזית לאי תחרות, שכן החל לעסוק במהלך עבודתו, אצל מתחרה עסקי של התובעת. כך גם לטענת התובעת, הפר הנתבע את חובתו החוזית למלא את תפקידו בתום לב, לא להעמיד עצמו במצב של ניגוד עניינים, לא לעשות שימוש במידע של החברה לתועלתו האישית ולנהוג בנאמנות לטובת החברה. עוד טוענת התובעת, כי הנתבע קיבל הכשרה מיוחדת במהלך עבודתו במבקשת. גם אם הנתבע הינו בעל תואר ראשון המנהל עסקים , הרי שבמסגרת עבודתו בתובעת, הוא קיבל דגשים מיוחדים שלא ניתן לקבלם אלא במסגרת עבודתו זו והוא לא יכול היה לדעת על אותם דגשים מכל מקור אחר. כמו כן לטענתה, הנתבע עשה ועושה שימוש בתוכנו של ספר לימוד שהוא רכושה וקניינה של התובעת, המהווים סוד מסחרי. הנתבע העתיק תרגילים מספר הלימוד לחוברת מאולתרת ומעשיו אלה מהווים גזל סוד מסחרי לפי חוק עוולות מסחריות. לשיטת התובעת השימוש בתכני ספר הלימוד מהווה אף הפרת זכויות היוצרים של התובעת בספר הלימוד השייך לה. 5. התובעת טוענת כי במעשיו גזל ממנה הנתבע בפועל, את האפשרות להעביר את הקורס שמלמד היום מר שרון אביטוב באמצעות הנתבע בבנק הבינלאומי, ובכך גרם באופן ישיר לנזק כלכלי וכספי בדמות אובדן הכנסה מהקורס אותו הוא מלמד. כמו כן גרם לה הנתבע נזק תדמיתי, הנובע מהצורך למצוא לנתבע מחליף באמצע הסמסטר לאחר שהנתבע פוטר. 6. ממשיכה התובעת וטוענת, כי התקיימו התנאים בפסיקה למתן צו אשר ימנע ממנו מלעבוד אצל המתחרה או לעסוק בכל תפקיד באופן המנוגד להסכם ההעסקה עליו חתם. כמו כן עותרת התובעת לסעדים כספיים בגין הנזקים שנגרמו לה וכן לפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בגין עוולת גזל סוד מסחרי. בנוסף לאלה מבקשת התובעת כי ביה"ד ייתן צו עשה המורה לנתבע לאסוף את כל חומרי הלימוד שחילק הנתבע לצד ג' ובהם כלול חומר אשר הועתק מחומרי הלימוד של התובעת.    7. הנתבע טוען, כי אין בידיו כל סוד מסחרי ומכחיש כי מדובר בהפרת זכויות היוצרים של התובעת. עילתה של התובעת הינה למנוע תחרות ועילה זו כשלעצמה אינה מזכה במתן צו מניעה. לטענתו, לא התקיימו התנאים למתן צו מניעה להגבלת עיסוקו כמפורט בפסיקה. הנתבע מוסיף כי פעל בתום לב ולא היה מודע לכך שעבודתו אצל חברת הוראה ממוקדת הינה בגדר עבודה אצל חברה מתחרה ובניגוד להסכם העבודה. 8. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של נועם שלפטר מבעלי התובעת, פרופ' יאיר זימון, מרצה בעל מוניטין רב בתחום הכלכלה, המימון, שוק ההון והפיננסים ומי שכתב ספרי לימוד רבים בתחומים אלו, ומר רונן נחמיאס, מרצה בתובעת. מטעם הנתבע הוגש תצהירו שלו עצמו ובמסגרת הליך הביניים אף הוגש תצהירו של מר שרון אביטוב. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית 9. פסקי הדין המנחים לעניין הגבלת חופש העיסוק הינם, פסק דינו של בית המשפט העליון ע"א 6601/96 AES SYSTEM UNC נ' משה סער ואח' פ"ד נד (3),850 (להלן- ענין סער) ופסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ נ. רדגארד בע"מ פד"ע לד' 294 (להלן- ענין צ'ק פוינט).   בעניין סער נקבע על ידי בית המשפט העליון, כי תניה בין עובד ומעביד המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו, בלא להגן על אינטרסים לגיטימיים של המעביד (הגבלה "עירומה"), היא בטלה. האינטרס הלגיטימי של המעביד הוא, בין השאר, בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו. עוד נקבע, כי יש להתחשב ביחסי האימון שבין העובד והמעביד, בהלכות מסחר ראויות ובחובת תום הלב. בהיקף ההגבלה יש להתחשב גם בסבירות ובמדתיות. קובע הנשיא ברק (עמ' 878) : "את עמדתי ניתן לסכם בארבע הפרופוזיציות האלה: ראשית, תניה בין מעביד לעובד המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו בלא להגן על "אינטרסים לגיטימיים" של המעביד, היא בטלה בהיותה נוגדת את "תקנת הציבור"; שנית, "האינטרס הלגיטימי" של המעביד - הנותן תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד - הוא האינטרס ה"קנייני" או "מעין קנייני" של המעביד בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו (עד כמה שהיא סודית). רשימה זו אינה סגורה, בקביעה של רשימת "האינטרסים הלגיטימיים" יש להתחשב ביחסי האמון שבין עובד מעביד, בהילכות המסחר הראויות ובחובת תום - הלב וההגינות שבין עובד למעביד; שלישית, ההגנה הניתנת "לאינטרסים הלגיטימיים" של המעביד אינה מוחלטת.היקפה נקבע על פי מבחנים של סבירות ומידתיות, המתחשבים במועדה, בתחומה ובסוגה של ההגבלה; רביעית, ככלל, אין למעביד "אינטרס לגיטימי" שעובדו לא יתחרה בו לאחר סיום עבודתו. על כן הגבלת חופש העיסוק של המעביד המגשימה אך את האינטרס של המעביד שעובדו לא יתחרה בו ("אי תחרותיות כלשעצמה") נוגדת את תקנת הציבור. בטלותה של הגבלה זו נובעת מהיעדר "אינטרס לגיטימי" ביסודה, ועל כן, ככלל, אין מקום כלל לבחון את סבירותה או את מידתיותה של אותה הגבלה".   בענין צ'ק פוינט קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי להגבלת חופש העיסוק אין ליתן שלעצמה משקל רב. תינתן להגבלה זו נפקות רק אם היא סבירה ומגינה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים. ניתן להגביל את חופש עיסוקו של עובד בין השאר, במקרים הבאים: משהוכח סוד מסחרי, כשניתנה הכשרה מיוחדת, כשניתנה תמורה מיוחדת וכן כשהופרה חובת תום הלב.   בית הדין הארצי מפי הנשיא אדלר קובע, כי בטרם יגביל בית הדין את עיסוקו של עובד, עליו לבחון את הנסיבות הבאות (עמ' 314- 313): "(א) סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם. "סודות מסחריים" מוגנים מכח החוקים העוסקים בקניין רוחני ובעתיד אף מכח חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999... מכיוון שהנושא מוסדר בחקיקה, אין צורך בתניית הגבלת עיסוק כל מנת לאכוף את זכויות המעסיק הקודם..." (ב) הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסויימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסויימת; זאת, כתמורה עבור ההשקעה של המעסיק בהכשרתו. ברי, שאם העובד רכש את ההכשרה במהלך עבודתו הרגילה או על חשבונו ובזמנו הפנוי, אין המעסיק הקודם רשאי להגבילו בשימוש שיעשה בה" (ג) תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד - מעביד. (ד) חובת תום הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון שחב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום לב. דוגמה להפרת חובת האמון היא התקשרות עובד בזמן עבודתו עם אנשים אחרים כדי להעתיק את תהליך הייצור של מעסיקו... בהקשר זה נציין, כי חובות האמון המוטלות על בעלי תפקידים בכירים רחבות יותר בהשוואה לעובדים זוטרים יותר. מחובת האמון המוטלת על עובד נגזרות חובות רבות, שרובן מתייחסות לפרק הזמן בו מתקיימים יחסי עובד- מעביד. עם זאת, חובת האמון מתקיימת גם בתום יחסי העבודה, ובדרך כלל קשורה לנושא התחרות של העובד עם מעסיקו הקודם...".   מוסיף הנשיא אדלר, כי ארבעת הנסיבות הנ"ל, אינן רשימה סגורה ועל בית הדין לשקול כל מקרה לגופו כאשר הכלל המנחה הוא שאין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אלא אם כן מתקיימת אחת מאותן נסיבות. אין בקיומה של אחת הנסיבות, כדי לחייב את בית הדין ליתן תוקף לתנייה זו וההכרעה תעשה על פי מכלול העקרונות והאינטרסים של הנוגעים למקרה הנדון. 10. לסיכום, על פי המצב המשפטי הנוכחי, לא ינתן צו להגבלת חופש העיסוק רק לשם מניעת תחרות. הגבלת חופש העיסוק תיתכן, במקרים הראויים, כשמתברר שהיא נחוצה לשם שמירת אינטרסים לגיטימיים בני-הגנה של המעביד הקודם. עיקרם של האינטרסים האמורים הוא במניעת שימוש פסול בסודות מסחריים של המעביד הקודם. בכך, נעסוק להלן. 11. חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999 דן בין השאר בגזל סוד מסחרי. בס' 5 לחוק הוגדר "סוד מסחרי" כדלקמן: " 'סוד מסחרי', 'סוד' - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו;"   בס' 6 לחוק נקבע כי אסור לגזול סוד מסחרי של אחר ופורטו הפעולות שהינם בגדר גזל סוד מסחרי. בהמשך נקבעו הסעדים להם זכאי מי שנגזל סודו המסחרי.   באשר להגדרת "סוד מסחרי" נקבע בענין צ'ק פוינט (עמ' 320) כדלקמן: "25. "סוד מסחרי" אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", כפי שאירע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמא על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת תהליך מסויים וכו'. במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן".     עוד נאמר בפסק דין זה, כי הגדרה של מושג זה שונה מענף לענף וזאת בהתחשב בהקשר התעשייתי. יש להתחשב בכך, כי כיום ניתן לגלות מידע רב באמצעים מודרניים כמו האינטרנט. יש ליתן את הדעת לכך, כי לעיתים טובת הציבור עדיפה על ההגנה שיש ליתן ל"סוד מסחרי" של מעסיק (עמ' 318).   באשר לנטל ההוכחה נקבע, כי גם בהליך זמני יש להקפיד על הוכחה מפורטת ומפורשת של ה"סוד המסחרי" (עמ' 320).   עקרונות אלו חזרו ונשנו בפסיקתו של בית הדין הארצי. בע"ע 015/99 דיירקס מערכות רפואיות בע"מ נ' אבנר ספקטור, (פס"ד מיום 21.4.05) נקבע כי "סוד מסחרי" הינו בדרך כלל מידע המצוי בידי חלק קטן מעובדי המעסיק או בידי ההנהלה הבכירה. על המעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח טענתו על ידי תיאור מפורט של הסוד ואין די בטענה כללית בדבר קיומו. במסגרת זו, על המעסיק להרים את הנטל באשר להיקף הסוד ומסגרת הזמן בה הוא ראוי להגנה.   יישום ההלכה הפסוקה על המקרה שבפנינו סוד מסחרי 12. לטענת התובעת, חומרי הלימוד שפיתחה, בצירוף מתודות ושיטות הלימוד, כמו גם רשימת הלקוחות שלה, הנחיות, רשימת המרצים והמידע בפורומים המנוהלים באתר החברה, כולם סודות מסחריים. את עיקר טענתה מפנה התובעת לסוגיית "חומרי הלימוד", כאשר לשיטתה החומרים הנדרשים לבחינות רשות ניירות הערך הם ייחודיים ואינם ברמה מקבילה ללימודים אקדמיים ו/או ללימודי כלכלה כלליים. ועל כן, חומרי הלימוד והמיקוד שגיבשה, אשר מקורם בניסיון רב שנים בהכנת נבחנים לבחינות הרשות ואשר הושקע בהם ממון רב בפיתוחם ובעדכונם השוטף, הם בבחינת סוד מסחרי. 13. פרופ' זימון אשר העיד מטעם התובעת, הצהיר, כי הקורסים המיועדים להכנה לבחינות הרשות הינם ייחודיים וממוקדים, שכן הדגשים הינם על עקרונות הכלכלה תוך שימת דגש על נושאים הנשאלים בבחינות. עוד הצהיר מר פרופ' זימון כי החשיבות בניסיון בתחום זה והיכרות עם בחינות הרשות השונות לאורך זמן, היא רבה שכן תכני בחינות הרשות הינם שונים מהלימודים האקדמיים (סע' 7 לתצהירו). בחקירתו הנגדית העיד פרופ' זימון: "אני אכלתי "מרורים" שבאתי מהאוניברסיטה ולמדתי שם המון קורסים, לא הייתי מספיק ער לנושא של ההדרכה לבחינות הרשות ולמדתי במהלך השנים". (עמ' 39 לפרוט'). 14. העד שפלטר ציין גם הוא בתצהירו כי קיים שוני מהותי בין החומר לבחינות הרשות לבין זה הנלמד באוניברסיטה (סע' 23 לתצהיר) . בחקירתו הנגדית עומת העד עם הטענה כי אין מדובר בשיטות לימוד ייחודיות, וכך השיב : "כל מרצה בחברה מחויב חייב לעבודת לפי שיטת הלימוד שלנו, סדרי הלימוד, קצב העברת החומר, תרגילים ספציפיים שצריכים לעבור, דגשים ספציפיים שמועברים לבחינות הרשות, מבוססים על סטטיסטיקות שאנחנו עושים לאורך שנים, מתוך שחזורי בחינות הרשות. הנושאים של הרשות הם כללים והמיקוד מה שקובע". (עמ' 27). 15. עד התובעת מר נחמיאס העיד לעניין זה: " .. וכל הנושא של בחינות הרשות הוא נישה מאד קטנה למרות שהכרתי את החומר המימוני המתודות לא היו מוכרים. ובהמשך - " אתה לא מבין בתחום אתה לא יודע את ההכשרה מה צריך ומה לא צריך. הבחינות משתנות בכל סמסטר ". (עמ' 32). 16. לאחר עיון ושקילת העדויות בכללותן, הגענו לכלל מסקנה כי אף אם נקבל את העובדות המפורטות בעדויות התובעת, הרי שלא הוכח קיומו של סוד מסחרי. טענה אחת בסיסית חזרה אצל כל העדים והיא כי לצורך הכנה לבחינות הרשות יש צורך במיקוד, דהיינו בסינון חומרים שאינם רלוונטיים. נמצא, כי אף לשיטת התובעת החומר הבסיסי להכנה לבחינות הרשות, פתוח בפני כל - כך פרופ' זימון בעדותו : "מרצה שמלמד באוניברסיטה יכול למצוא חומר... אפשר לקחת את החומר מאתרים של הבורסה ואז הוא רואה מה נשאלים, ניסיון לשחזר בחינות, גם אני עוסק בתחום של הכנה לני"ע, אנחנו מנסים לשחזר בחינות של הרשות ובזה לשים את הדגשים המתאימים להכין את התלמידים לרשות... סיליבוס של ני"ע שמפורסם באתר בשנתיים שלוש האחרונות הוא לא השתנה" (עמ' 38). עוד הוכח בפנינו כי הרשות מפרסמת באינטרנט מידע על בחינות הרשות. אמנם בחינות הרשות לא מתפרסמות במלואן, אולם הרשות בוחרת מדגם מייצג של שאלות מכל בחינה ומפרסמת אותו לעיון הציבור. ראה עדותו של שפלטר לעניין זה: "כפי שציינתי קודם הרשות מפרסמת שאלות לדוגמא וחלק קטן מהבחינה באותו מועד". (עמ' 28). וכן : "יכול להיות שבאופן מדגמי הרשות מפרסמת 8 מתוך 20 השאלות במבחן מסוים". (עמ' 30). בנוסף למקבץ השאלות, מפרסמת הרשות סיליבוס ותקצירים של החומר הנדרש לבחינות (עדות פרופ' זימון בעמ' 39). ואכן הנתבע הציג "סיליבוס בחינות הרישוי לייעוץ והשקעות, שיווק השקעות וניהול תיקי השקעות" (מוצג נ/1 בהליך הביניים) ממנו ניתן ללמוד על הדרישות בנושאים השונים לקראת בחינות הרשות. 17. מכאן שלשיטת התובעת, הליך סינון החומר ומיקודו , קרי שימת דגשים מיוחדים לנושא זה, הוא שמהווה סוד מסחרי. סבורים אנו כי הטענה למיקוד החומר לא פורטה דיה ,לא הודגמה ומכאן שלא הוכחה. לא הובאה כל ראיה, ולו לכאורה, על "שיטות עבודה ייחודיות של התובעת", על השקעת "ידע ומשאבים כספיים" בשחזור הבחינות ועל "השקעת ידע ומשאבים כספיים" בפיתוח דרכי ושיטות למידה כלשהן. כמו כן לא הוצגו בפנינו דוגמאות למערכי שיעור ולסיכומי מרצים אשר קיומם נטען על ידי התובעת (סעיפים 7-10 לתצהיר שפטלר) ולפיכך המדובר בטענה כללית ולא מפורטת. כפי שצוטט לעיל, מפסק הדין בעניין צ'ק פוינט, לשם הוכחת קיומו של סוד מסחרי, לא ניתן להסתפק בהעלאת הטענה בעלמא על קיומו של הסוד. צד לדיון הטוען שיש לו סוד מסחרי, אמור להוכיח את טענתו תוך תיאור ופירוט של תוכן הסוד. 18. בנוסף, אף אם הייתה התובעת מוכיחה כי מרציה קיבלו דגשים ומיקוד לצורך העברת חומר הלימוד, הרי שאין בכך כדי להוות עילה מספקת להגבלת עיסוקו של הנתבע. החומר להכנה לבחינות הרשות מצוי בספרים ובאינטרנט ופתוח לעיון הציבור הרחב. הליך של סינון ומיקוד, אינו מהווה בנסיבות הענין, סוד מסחרי. מקובלת עלינו הדוגמא המובאת בסיכומי הנתבע ולפיה לא יעלה על הדעת כי מורה המכין תלמידים לבחינות בגרות אשר עבד בבית ספר מסוים ושם קיבל ידע ומיקוד של החומר הנדרש, לא יוכל לעבור לעבוד בבית ספר אחר. 19. "בחצי פה" ניסתה התובעת לטעון כי רשימת לקוחות החברה מהווה סוד מסחרי אשר הנתבע עשה בו שימוש שלא כדין. ביה"ד הארצי קבע בפסיקתו כי רשימת לקוחות יכול ותהווה סוד מסחרי : "רשימת לקוחות יכול ותהיה בגדר סוד מסחרי כאשר מדובר בלקוחות ממשיים או בלקוחות קבועים, ולא בלקוחות פוטנציאליים שאת שמותיהם ניתן לדלות, למשל, מ"דפי זהב", במקרים בהם דרוש מאמץ מיוחד להשיג את הרשימה וכאשר יוכח כי יש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה מן המוכן (דבע נא/ 133-3 אלון בע"מ נ' מזרחי פד"ע כג 416, וכן ע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד נד(1) 625). במקרה הנדון, אין ספק שהנתבע חסך לעצמו טרחה רבה בפנייתו אל לקוחות קיימים של החברה ובנסיון לשכנעם לעבור לחברת "נטלי" המתחרה, במקום לגבש רשימת לקוחות חדשה, הכרוכה במאמצים המפורטים לעיל, או במאמצים דומים להם ". (ע"ע 86/08 שחלטל רפואה נ' רוני תובל, מיום 23.9.08).   בע"ע 01141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ נ' פודליין בע"מ ואח' פד"ע לח' 72 , סקר ביה"ד הארצי, את התנאים המהותיים הנדרשים להגדרתה של רשימת לקוחות כסוד מסחרי . כך נקבע בין היתר, כי רשימת לקוחות תזכה להגנה רק אם הינה סודית... וכי מן הראוי להתחשב בהיקף התחרות בין המעסיק הקודם והמעסיק החדש.   20. בענייננו, לא הוכח כי מדובר במצב בו הנתבע חסך לעצמו טרחה בפנייה אל לקוחות קיימים במקום לגבש רשימת לקוחות חדשה. עוד הוכח כי רשימת לקוחות התובעת הפכה בגדר נחלת הרבים, היות והיא פורסמה בעיקרה באתר האינטרנט של החברה (מוצג נ/2). השימוש בספר הלימוד 21. אין חולק כי במסגרת עבודתו אצל התובעת נדרש התובע לחבר תרגילים על מנת שישמשו את התלמידים בתרגול החומר הנלמד. הנתבע קיבל תמורה מאת התובעת בעד עבודתו זו. טוענת התובעת, כי ספר הלימוד הכולל תרגילים אלה הוא רכושה הקנייני וכי תוכנו של הספר מהווה סוד מסחרי של התובעת. הנתבע אשר עשה שימוש בחוברת התרגילים במסגרת הרצאותיו בבנק הבינלאומי בעצם גזל את סודה המסחרי ואף הפר את זכויות היוצרים השייכות לתובעת. 22. ראשית נתייחס לטענה כי החוברת הינה בגדר סוד מסחרי של התובעת. המדובר בחוברת לימוד, אשר משמשת את התובעת במסגרת הקורסים אותם היא מעבירה לתלמידיה ואף נמכרת לקהל הרחב. בפרשת צ'ק פוינט נקבע לעניין זה, כדלקמן: "מכאן, עסקינן ב"סוד מסחרי", כאשר מדובר במידע המצוי בידי המעסיק בלבד, אינו נחלת הכלל ואינו ניתן לגילוי בנקל. בדרך-כלל מדובר במידע המצוי בידי חלק קטן מעובדי המעסיק, כגון: בידי ההנהלה הבכירה או בידי מנהלי מחלקת השיווק. ניתן לגלות מידע רב אודות חברה באמצעים המודרניים הקיימים כיום דוגמת האינטרנט. כמו כן, קיים מידע המופץ לכלל העובדים בחברה. כל אלה אינם בגדר "סוד מסחרי". מכאן, כי מידע הנגיש לציבור או מוצר מוגמר הנמכר לציבור הרחב, אינם נופלים בגדר "סוד מסחרי". לפיכך אין המדובר בסוד מסחרי של התובעת אלא לכל היותר בקניינה הרוחני, אשר לגביו יש לבדוק האם הפר הנתבע את זכויות היוצרים של התובעת. 23. באשר לסוגיית זכויות היוצרים טוען הנתבע בחקירתו הנגדית, כי כשחיבר את התרגילים עבור התובעת היה סבור כי אלו אמורים להתפרסם בחוברות תרגול שיחולקו לתלמידי התובעת במסגרת הקורסים שלה בלבד, וכי לא ידע כי התרגילים הללו יכללו במסגרת ספר מסחרי שיימכר לקהל הרחב בסכומים ניכרים, ולפיכך מדובר בכלל בהפרת חובת תום הלב של התובעת. מכל מקום סוגיית זכויות היוצרים והפרתם הנטענת, נתונה במחלוקת ובדיון משפטי נפרד במסגרת תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבע בבית המשפט המחוזי בתל -אביב, הוא בית המשפט המוסמך לדון בעניין. 24. באשר לבקשת התובעת ליתן צו אשר יורה לנתבע לאסוף את החוברות שחילק ולהשיבם לתובעת. במסגרת ההחלטה מיום 20.11.08 בצו הזמני, התייחסנו לסוגיית שימוש הנתבע בחוברת האמורה כאשר קבענו כדלקמן : " מדובר בחוברת המיועדת להכנה לבחינה של רשות ניירות ערך ובמסגרתה, תרגילים שהכין הנתבע בזמן עבודתו אצל התובעת ובגינה קיבל תמורה. כבר בתצהיר התשובה לבקשה הצהיר הנתבע, כי הוא מתחייב שלא להשתמש בתרגילים ובחוברת לצורך מתן הרצאות בעבודתו הנוכחית. במהלך הדיון בפנינו, הבהיר הנתבע, כי החוברות חולקו ל- 10 מתלמידיו ומחלק מהם הוא דאג לקבל חזרה את אותן החוברות. עוד הוסיף הנתבע כי ידאג לקבל את יתר החוברות מהתלמידים האחרים. בנסיבות אלו, שוכנעתי כי השימוש בחוברות נעשה בתום לב ולא מתוך כוונה להפר את זכויותיה של התובעת באותה חוברת, ככל שקיימים לה זכויות בחוברת. משהפסיק הנתבע את השימוש בחוברת, ואף דאג לקבלה חזרה, אין מקום ליתן צו מניעה זמני בעניין זה". נוכח האמור, ניתן צו באותה החלטה המורה לנתבע להחזיר לידי התובעת את החוברות בהן מדובר. 25. ביום 16.12.08 הגישה התובעת בקשה לביזיון בית משפט במסגרתה טענה כי חרף מתן הצו האמור, טרם החזיר הנתבע את החוברות לידי התובעת. הנתבע הגיש תגובתו ובמסגרתה טען כי עשה מאמץ ניכר לאיסוף החוברות ובסופו הצליח לאסוף רק שבע חוברות, תוך שהוא מפרט מדוע לא הצליח להשיג את שלוש החוברות הנותרות. בנסיבות אלו הוחלט ביום 1.2.09 לדחות את הבקשה. (בש"א 6215/08). בתצהירו טוען מר שפטלר כי לאחר הגשת הבקשה לצו מניעה וההחלטה בה התברר כי הנתבע מחזיק חוברות נוספות שהעתיק הפעם בתחום המקרו כלכלה, גם בה מצויים תרגילים שהועתקו על ידו ושלא הוחזרו לתובעת. משנשאל הנתבע בחקירתו הנגדית מדוע לא השיב חוברות אלו לידי התובעת, השיב : "לא החזרתי כיוון שהחזרתי מה שבית המשפט ביקש" ובהמשך - "אין אצלי חוברות נוספות, לא מיקרו ולא מאקרו ". (עמ' 37). ואכן לבקשה לצו מניעה זמני צירפה התובעת כנספח העתק החוברת "המועתקת" שכותרתה" חוברת תרגילים בכלכלה חלק I : כלכלה -מיקרו ". לפיכך ההחלטה בצו הביניים התייחסה אותה שעה לחוברת זו בלבד. 26. בנסיבות אלו, משלא נטען לשימוש נוסף שעשה כביכול הנתבע בחוברת התרגילים ומשהנתבע העיד בפנינו כי אין בידו עותקים נוספים של החוברות וכי אין בכוונתו לעשות שימוש נוסף באותן חוברות, לא מצאנו מקום להרחיב את מסגרת צו המניעה הזמני שניתן.    האם ניתנה לנתבע הכשרה מיוחדת 27. טענה התובעת, כי בעת קבלת הנתבע לעבודה היה הנתבע חסר ניסיון בהרצאות בקבוצות וחסר כל ניסיון בהרצאות בתחום הכנה לבחינות רישוי מנהלי תיקים או ייעוץ השקעות לצורך הכנת תלמידים לבחינות הרשות על הדגשים הספציפיים הנוגעים לכך.   בתצהירו ציין מר שפלטר כי בתקופה הסמוכה לתחילת העסקתו, קיבלה התובעת תלונות מלקוחות על חוסר ניסיונו וחוסר מקצועיותו של הנתבע. לתצהיר אף צורף העתק תכתובת דוא"ל בה מבקש הנתבע מהתובעת לתת לו הזדמנות נוספת על אף חוסר ניסיונו בעמידה מול קהל (נספח ב' לתצהיר). עוד הצהיר מר שפלטר כי התובעת הכשירה את הנתבע, השקיעה בכך משאבים וזמן וחשפה אותו לידע מקצועי. בעדותו במסגרת הליך הביניים העיד : "לא רק העבודה בפועל שיפרה את מצבו אלא פגישות עם מר אורין הרכז האקדמי בחברה שעבר איתו על חומר הלימוד ונתן את כיוון ההוראה מה ללמד ואיך ואת סדר הלימוד" (עמ' 3) ובעדותו מיום 25.5.09 הוסיף : "היו הדרכות של העברת חומרים, העברת סיכומים, הדרכות טלפוניות, עד כמה שידוע לי, היו גם מפגשים פנים אל פנים עם מר אורין. לא איתי" (עמ' 27). העד רונן נחמיאס העיד לעניין זה כי קיבל הדרכה צמודה ממנהלי החברה אשר הכשירו אותו כמו גם את הנתבע, באופן רציף ושוטף. בין היתר, היו מתקיימות פגישות, שיחות, יעוץ יומיומי כך שהיה לומד את הדגשים וכיצד להעביר את החומר (סעיף 5 לתצהירו). כן ראה עדותו בעמ' 31-32 : "קבלתי הכשרה טלפונית גם הכשרה אישית. הייתי צמוד לאיבגני אורין ומידי פעם בנושאים משפטיים ומיסוי קיבלתי מנועם. עם נועם נפגשתי אישית. במהלך כל ההכשרה שלי נפגשנו איתם הרבה עם נועם ואורין. לגבי נועם נפגשנו בכל התחומים שהוא התמחה בחברה והוא נתן את כל הידע שצריך שלא שלטתי לפני כן. נפגשנו במקומות לימוד שלימדנו במכללות, לפני ההרצאות, בסביבות שעתיים מפגש, שעה שעתיים... ייעוץ יומיומי זה טלפוני, פעם בשבוע זה הדרכה...". 28. הנתבע טוען, כי התמקצעותו הייתה תוצאה ישירה של עבודה בפועל. באשר להכשרתו הנטענת, העיד הנתבע כי ההדרכה הייתה יותר בשיחות טלפוניות בודדות עם מר אורין כאשר תוכנן התמקד בהנחיות האם להשמיט נושא כזה או אחר או להוסיפו . לגבי פגישות פרונטאליות אישר הנתבע כי נפגש עם אורין פעמיים בלבד. (עמ' 35). 29. הלכה פסוקה היא שעובד רשאי להשתמש בניסיון הכללי שרכש ואין להגביל את עיסוקו בשל כך (ראה פסה"ד בעניין צ'ק פוינט). על הטוען להכשרה מיוחדת להוכיח כי השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד. מן העדויות שהובאו לעיל, נראה כי עסקינן בהכשרה שאינה חורגת מהכשרה שגרתית שעובר כל עובד לצורך ביצוע התפקיד לו הוא נדרש על ידי המעסיק, ובודאי שלא מדובר בהכשרה מיוחדת הכרוכה בהשקעת משאבים מיוחדים מצד המעסיק, שניתן לראות בהם בבחינת אינטרס לגיטימי של המעביד להגבלת עיסוקו של העובד. 30. עדותם של עדי התובעת בעניין זה הייתה כללית ובלתי מפורטת. בנוסף העידו הללו כי הרכז האקדמי של תחום הכלכלה היה מר אורין. חרף זאת נמנעה התובעת מלזמן את מר אורין בכדי שיעיד על ההכשרה המיוחדת שנתן לנתבע. מעבר לשיחות טלפונית שעיקרן שימת דגשים על נושאים שרצוי או לא רצוי להכלילם בהרצאות ועל הסדר הנכון להעברת חומר הלימוד, לא הוכח כי ניתנה לנתבע הכשרה מיוחדת או כי השתתף בקורסים או השתלמויות כלשהן. כמו כן לא הובאה כל ראיה לחומר מעשי, מערכי שיעור מצגות או ספרי הדרכה על פיהם בוצעה הכשרת הנתבע. יש לציין, כי טענתה של התובעת בדבר חוסר ניסיונו של הנתבע בעת קבלתו לעבודה, התמקדה בנושא של העברת הרצאות מול קהל רחב. ובעניין זה הוכח כי בתקופת עבודתו אצל התובעת, לקח הנתבע על חשבונו ובמסגרת חיצונית קורס המיועד להכשרתו להעברת הרצאות מול קהל. 31. כפי שצוין בהחלטה בהליך הביניים, ערים אנו לעדותו של מר שרון אביטוב ולפיה, הנתבע לא היה מתקבל לעבודה, אילולא היה לו ניסיון בהוראה של בחינות הרשות, אך אין בכך כדי להוציא את הדבר מגדר ניסיון כללי שצבר עובד במהלך העבודה ואשר אינו עילה למתן צו להגבלת עיסוק. חובת תום הלב 32. אין ספק, כי הנתבע החל לעבוד בחברת הוראה ממוקדת בעת שהיה עדיין עובד התובעת וטרם פיטוריו. שוכנענו כי הנתבע לא היה מודע לעבודה שמדובר בחברה מתחרה, וודאי לא התכוון לגרום לנזק כלשהו לתובעת. הנתבע הוכיח, כי במסגרת עבודתו בתובעת צומצמו שעות עבודתו כך שהדבר פגע בפרנסתו, ולפיכך תחילת עבודתו בחברת הוראה ממוקדת נעשתה אך ורק על מנת להשלים את משכורתו, ללא שהיה בכוונתו לעזוב את התובעת. יש לזכור כי מר שרון אביטוב הוא שפנה לנתבע ולא מדובר במהלך יזום של הנתבע עצמו. הנתבע בתצהירו אף ציין, כי לא חשב שתהייה כל בעיה אם היענותו להצעתו של מר שרון אביטוב, כיוון שבאותה עת העביר במקביל לעבודתו בתובעת הרצאות באופן עצמאי במכללת רמת-גן, וזאת בידיעת התובעת ובאישורה. בנסיבות אלו, אין מדובר בהתנהגות שלא בתום לב בגינה יש להגביל את עיסוקו של הנתבע. 33. כאן יש לציין, כי דין טענת התובעת כי יש קשר בין מעשיו של הנתבע לבין העובדה שהתובעת "הפסידה" את העבודה בבנק הבינלאומי - להידחות. הוכח כי החברה היחידה המורשית להעביר הרצאות במסגרת הבנק הינה חברת הוראה ממוקדת שבבעלות מר שרון אביטוב. בעדותו במסגרת הליך הבינים העיד מר אביטוב כי אף מר אורין בעבר כאשר העביר הרצאות בבנק, עשה זאת דרך החברה שבבעלותו. לסיכום 34. נוכח האמור לעיל, נדחית התביעה. התובעת תשא בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. צוויםצו מניעה