קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב שכר קובע לפנסיית זקנה: בפנינו תביעתו של מר רפאל קודמן (להלן - התובע), פנסיונר של מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ בניהול מיוחד (להלן - הנתבעת), לקבוע כי על הנתבעת לחשב את שכרו הקובע לפנסיה לפי תקנה 14(א) לתקנון החל על יחסי הצדדים, ולא בהתאם לתחשיב שביצעה הנתבעת ואשר לפיו משולמת לו הפנסיה בפעל, תוך חיוב הנתבעת בתשלום ההפרשים הנובעים מהפער כאמור החל ממועד פרישתו של התובע לפנסית זקנה מוקדמת ואילך. מעבר למחלוקות העובדתיות המזעריות הנטושות בין הצדדים, השאלה המשפטית העיקרית בה נדרשים אנו להכריע היא כיצד יש לחשב את שכרו הקובע של התובע לפנסית זקנה, מקום בו בחלק מתקופת עבודתו הפרישו התובע ומעבידו דמי גמולים ממלוא השכר שהשתכר התובע, ואילו בחלקה האחר של התקופה הופרשו דמי גמולים לנתבעת רק בגין חלק מן השכר שהשתכר התובע בפעל. העובדות ואלה העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו: 1. התובע יליד 1941, מהנדס במקצועו בוטח בפנסיה מקיפה בנתבעת, החל מחודש 9/61 ועד ליום 1/9/03 מועד בו פרש לבקשתו לפנסית זיקנה מוקדמת מן הנתבעת. לציין אם זאת, למען הסדר הטוב, כי בשנים הראשונות, לא בוטח התובע באופן רצוף. כעולה מרישומי שני הצדדים בשנת 62' בוטח התובע במשך 6 חודשים בלבד, בשנת 63' בוטח התובע במשך 4 חודשים בלבד, בשנת 84' בוטח התובע במשך 11 חודשים ובשנת 85' בוטח התובע במשך 11 חודשים, כאשר בשאר התקופות בוטח באופן רצוף. ודוק, החל מחודש 9/61 ובמשך 8 שנים הועסק התובע כמורה למקצועות ריאליים בבי"ס תיכון בגליל המערבי, לאחר מכן עבד כמהנדס במפעל ישאסבסט במשך כ-14 שנים ולאחריהן, ועד למועד פרישתו לפנסיה מוקדמת עבד כמהנדס תיב"מ במפעל להבים. 2. לטענת התובע, עד לשנת 1976 הופרשו בגינו דמי גמולים בגין מלוא משרתו לנתבעת. לטענתו, החל משנת 1976 ועד למועד פרישתו לפנסיה מוקדמת הפרישו מעבידיו לנתבעת דמי גמולים בגין מחצית משכרו בלבד, כאשר המחצית השניה הועברה לביטוח מנהלים. 3. מוסיף התובע וטוען כי ההחלטה לבטח רק חלק משכרו נבעה מהמלצת מעבידו באותה עת, היינו בשנת 76', לפצל את ה"סיכון" הפנסיוני בין מספר קופות, ובהתאם למוסכם בינו לבין מעבידו בנדון, בוצעו ההפרשות למבטחים בגין מחצית משכרו בלבד, החל משנת 76'. 4. משפרש התובע בשנת 03' לפנסיה מוקדמת, חישבה הנתבעת את שכרו הקובע לפנסית זקנה בהתאם לנוסחת השכר הקובע, כפי שהופרש בגין התובע בפעל, היינו על פי הסך של 6,352 ₪. 5. לציין, כי אין חולק בין הצדדים על כך ששיעור הפנסיה המגיע לתובע בהתאם לתקנות קרן פנסיה מקיפה לעמיתים ותיקים של מבטחים, הוא התקנון שעל פיו נקבעו זכויותיו של התובע במועד פרישתו (להלן - התקנון), עומד על 61.56% (לאחר ניכוי אחוזי פרישה עקב פרישה מוקדמת לפנסיה). אף אין חולק בין הצדדים, כי לאור הוראות התקנון כנוסחו במועד פרישתו של התובע, שיטת חישוב השכר הקובע לפנסיה היא שיטת "שלוש השנים" האחרונות כהגדרתה בתקנון. 6. גדר המחלוקת בין הצדדים, נסוב על השאלה המשפטית העקרונית, כיצד יש לחשב את שכרו הקובע של התובע לפנסית זקנה, מקום בו בחלק מתקופת עבודתו, הפרישו התובע ומעבידו דמי גמולים ממלוא השכר שהשתכר התובע, ואילו בחלקה האחר של התקופה הופרשו כאמור דמי גמולים רק מחלק מן השכר. וכך, לשיטת התובע, הואיל ובחלק הראשון לתקופת עבודתו הופרשו בגינו דמי גמולים בגין משרה מלאה ובחלק השני בגין מחצית המשרה, יש לחשב את שכרו הקובע לפנסיה, באופן יחסי לחלקיות המשרה בגינה הופרשו דמי גמולים עבורו במשך השנים, כך שבגין התקופה הראשונה של 14 שנים בהן הופרשו עבורו דמי גמולים בגין משרה מלאה, תחושב גמלתו לפי משכורת של משרה מלאה, אשר במועד פרישתו עמדה על 12,700 ₪ לטענתו, ואילו בגין התקופה של 21 שנים נוספות (שעד לצבירה מקסימאלית של 35 שנה) שבהן הופרשו עבורו דמי גמולים בגין מחצית המשרה, תחושב גמלתו לפי משכורת של חצי מלאה, אשר במועד פרישתו שוויה כ- 6,350 ₪. מנגד, לשיטת הנתבעת לא התובע ולא מעבידו, לא טרחו לעדכן את הנתבעת מעולם, כי השכר ממנו הופרשו דמי גמולים לנתבעת, איננו שכרו המלא של התובע. הנתבעת התייחסה אל השכר האחרון ממנו הופרשו דמי גמולים לנתבעת כשכר משרה מלאה וחישבה את זכויותיו של התובע בהתאם. לטענת הנתבעת אילו ידעה כי מופרשים דמי גמולים מחלק מן השכר בלבד, לא היתה מסכימה לכך, שכן על פי הוראות התקנון, דמי גמולים יופרשו ממשרתו בפעל של העובד ואין אפשרות להפריש מחלק מן השכר בלבד. לא זו ואף זו. גם אם כך נעשה (ולשיטתה, שלא כדין נעשה), הרי שעל פי הוראות התקנון, לפיהן דמי גמולים יופרשו ממשרתו בפעל של העובד, חישבה כדין את שכרו הקובע של התובע כשכר משרה מלאה בפעל, לפי שיטת "שלוש השנים" האחרונות, כמתחייב מן התקנון. 7. וכך, בסוף כל הסופות, גדר המחלוקת בין הצדדים מתמצה בשאלה, האם עובד שהפריש לקרן פנסיה צוברת, בחלק מתקופת עבודתו סכומים לפי מלוא משכורתו בפעל ובחלקה האחר סכומים מחלק ממשרתו בלבד, זכאי לכך שבעת פרישתו תתחשב הקרן בחלקיות המשרה המשתנה כאמור לעיל, או שמא כטענת הנתבעת, התקנון אינו מכיר באפשרות לתשלום בגין חלק ממשרה בלבד, כך שבכל עת נחשבת ההפרשה בפעל כהפרשה ממשרה מלאה. בעניינו של התובע שבנדון (ובכפוף להנחותיו לפיהן עד שנת 76' הופרשו דמי גמולים ממשרה מלאה והחל ממועד זה ואילך הופרשו דמי גמולים בגין מחצית משרה), המחלוקת המשפטית שבין הצדדים באה לידי ביטוי אריתמטי, כדלקמן: לשיטת התובע לשיטת הנתבעת וכפי שמשולם בפעל שכר אחרון קובע שכר אחרון קובע לפי משרה מלאה- 12,704 ₪ לפי משרה מלאה - 6,352 ₪ היקף משרה משוכלל למשך היקף משרה למשך כל כל תקופת הביטוח: 0.6881 משרה, תקופת הביטוח: 100%. לפי החישוב: 158 חודש X 100% משרה + 262 חודש X 50% משרה = 0.6881 420 חודש שכר קובע: 12,704 ₪ X 0.6881 משרה = 8,741 ₪. שכר קובע: 6,352 ₪. שיעור הפנסיה: 61.56%. שיעור הפנסיה: 61.56%. פנסיה: 8,741 ₪ X 61.56% = 5,380 ₪ פנסיה: 6,352 ₪ X 61.56% = 3,910 ₪. דהיינו, לכאורה פער של 1,470 ₪ בפנסיה החודשית המשולמת לתובע. 8. כאמור, מעבר לשאלה המשפטית העקרונית שמחלוקת בין הצדדים, חלוקים הצדדים במספר עניינים עובדתיים כדלקמן: - האם היה הסכם בין התובע, מעבידו ומבטחים בנוגע להעברת דמי הגמולים משכר חלקי? - האם כטענת התובע, הנתבעת ידעה במשך כל התקופה, שהשכר ממנו מועברים דמי גמולים, הוא שכר חלקי? - האמנם כטענת התובע החל משנת 76' הוחל בהסדר להפרשת תגמולים ממחצית שכרו והאם בפעל הועברו דמי גמולים ממחצית שכרו, בדיוק. דיון והכרעה 9. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע ושל חבריו לעבודה מר יוסף ישראלי ומר יהודה קליין ז"ל. בשל פטירתו של מר יהודה קליין ז"ל בטרם ישיבת ההוכחות בתיק, הוצא תצהירו מתיק בית הדין. כמו כן לבקשת התובע, הותר לו לצרף את המסמכים שלהלן: א. מכתב מיום 19/10/76 בדבר סיכום בין התובע להנהלת המפעל בו העסקת, על פיצול דמי הגמולים בין קרן הפנסיה וביטוח מנהלים, אסמכתא של המעביד מיום 27/11/78 בדבר הפרשות למבטחים ולביטוח מנהלים לחודש 10/78, ואסמכתא של המעביד מיום 18/3/81 בדבר הפרשות למבטחים ולביטוח מנהלים לחודשים 1-2 81' ("נספח 1"). ב. דו"ח תשלומים היסטורי למבוטח מאת חברת הביטוח מגדל ("נספח 2"). ג. טבלה שערך התובע בדבר שיעורי ההפרשות לביטוח מנהלים ולקרן הפנסיה ממשכורותיו במשך השנים ("נספח 3"). ד. תלושי משכורת של התובע למשך תקופת עבודתו ("נספח 4"). ה. חוות דעת אקטוארית שכימתה את שווי הנזק הנטען על ידי התובע ("נספח 5"). כפי שיבואר להלן, בהסכמת הצדדים, הוצאה חוות הדעת מן התיק. מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של הגב' אילנה גולדמן - מנהלת מחלקה באגף הפנסיה בנתבעת, וכן תצהיר משלים מטעמה בעקבות הגשת המסמכים הנוספים על ידי התובע. לציין עוד, כי בעקבות חילוקי דעות הנוגעים לחקירת עורך חוות הדעת האקטוארית מטעם התובע ועל מנת שלא לעכב את המשך ההליכים, הוסכם בין הצדדים על הוצאת חוות הדעת מתיק בית הדין וכי "ככל שבית הדין יעתר לתביעה, תערוך הנתבעת את החישוב של הזכויות בהתאם להוראות בית הדין והתקנות והחישוב יוצג לתובע אשר יהיה רשאי לבדוק אותו" (ראה הסכמת הצדדים בעמ' 11 לפרוטוקול, ש': 13-21). התובע, העד מר ישראלי והגב' גולדמן נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם בפנינו. 10. משהוגדרו הפלוגתאות שבין הצדדים, נפנה להלן לדון בהן, ותחילה למחלוקת העובדתית שבין הצדדים. האם היה הסכם בין התובע, מעבידו ומבטחים בנוגע להעברת דמי הגמולים משכר חלקי? 11. בענייננו, נראה כי אמנם העברת דמי הגמולים לקרן הפנסיה ממחצית שכרו של התובע, נעשתה בתיאום עם מעבידו (ראה: "נספח 1" לעיל על מסמכיו), המלמדים על כך שהעברה כאמור נעשתה בתיאום ומכח הסכמה מפורשת שבין התובע למעסיקו. דא עקא שבכך לא סגי, שכן בשום שלב לא יכל התובע להצביע על כל מסמך או אסמכתא לפיהם מתכונת תשלום זו סוכמה גם עם הנתבעת. ודוק, אף בחקירתו הנגדית בפנינו אישר התובע כי הוא עצמו לא הודיע לנתבעת על מתכונת ההפרשה הנ"ל אלא שלטענתנו מעבידו היה זה שצריך היה להודיע על הסיכום לנתבעת (ראה: בעמ' 13 לפרוטוקול ש': 15-17). גם העד קליין מטעם התובע אישר בחקירתו בפנינו, כי הוא אינו יודע אם הסיכום על מתכונת ההפרשה הנ"ל, תואמה עם הנתבעת (ראה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 8-11). 12. בנסיבות אלו, בהן לא הוצג בפנינו כל סיכום "משולש" בין התובע, מעבידו והנתבעת לגבי מתכונת ההפרשה מדמי הגמולים ממחצית השכר, בהעדר כל אסמכתא ולו חלקית על הסכמה כאמור עם הנתבעת ומשלא עלה בידי התובע והעד מטעמו להצביע על הסכמה כאמור, אין בידינו לקבוע כי התובע הוכיח שמתכונת תשלום זו של דמי הגמולים סוכמה גם עם הנתבעת. אי לכך אנו קובעים שלא היה כל סיכום עם הנתבעת, על העברת דמי גמולים ממחצית שכרו של התובע בלבד. האם כטענת התובע, הנתבעת ידעה במשך כל התקופה, שהשכר ממנו מועברים דמי גמולים, הוא שכר חלקי? 13. כמבואר לעיל, קבענו כי לא הוכח קיומו של סיכום עם הנתבעת, על העברת דמי גמולים ממחצית שכרו של התובע, אלא שלטענת התובע הנתבעת ידעה על כך שבפעל מועברים דמי גמולים ממחצית שכרו של התובע. דא עקא, שעיון במסמכים שצירפה הנתבעת (ראה: נספחים ג', ד' ו' לתצהיר הנתבעת, על תת נספחיהם) הם רשימות התקבולים של דמי גמולים מאת מעבידו של התובע לנתבעת, אין כל ציון, ממנו ניתן להבין שמועברים דמי גמולים מחלק משכרו של התובע בלבד. כך, בכל אותן רשימות צוין כי התובע הועסק בהיקף של 25 ימים, צוין גובה השכר "ברוטו תגמולים" (המתייחס לשכר ממנו בוצעו ההפרשות בפעל, במובחן משכרו של התובע בפעל) ואף נרשם היקף תשלומי העובד מתוך שכר זה ותשלומי המעביד מתוך שכר זה. 14. מתוך רשימות אלו, לא יכלה הנתבעת ללמוד על כך שמועברים דמי גמולים מחלק משכרו של התובע, בלבד. גם העדה גולדמן העידה בחקירתה הנגדית בפנינו, כי בדרך כלל כאשר עובד עובר מחלקיות משרה לחלקיות אחרת, המעביד מציין זאת במפורש במסמכים מטעמו לנתבעת, אלא שבעניינו של התובע לא היתה כל אנדיקציה לעבודה חלקית או לכך שהשכר בגינו הועברו דמי גמולים, אינו שכרו המלא של התובע (ראה: בעמ' 21 לפרוטוקול ש': 8-27), ועדותה זו לא נסתרה. התובע מצידו לא הציג כל אסמכתא ממנה ניתן ללמוד כי הנתבעת היתה מודעת לשיטת העברת הגמולים משכר חלקי, כפי שהוסכמה עם מעבידו, או שממנה יכלה הנתבעת להסיק כי שכרו של התובע בפעל גבוה מן השכר שבוטח אצלה הלכה למעשה. 15. אי לכך, בנסיבות אלו אין לנו אלא לדחות אף טענתו זו של התובע לפיה הנתבעת היתה מודעת למתכונת העברת דמי הגמולים משכר חלקי, כפי שהוסכמה עם מעבידו. האם כטענת התובע החל משנת 76' ובמשך כל התקופה שהחל משנת 76' הועברו דמי גמולים ממחצית שכרו, בדיוק. 16. כמבואר לעיל, לטענת התובע על פי הסיכום עם מעבידו הוסכם כי החל משנת 76' מחצית משכרו יבוטח בנתבעת ואילו המחצית השניה משכרו תבוטח בביטוח מנהלים. מלכתחילה התובע לא דק פורתא בתצהירו, החל ממתי בדיוק בשנת 76' הוחל הסדר זה, וגם מתוך "נספח 1" שצורף על ידי התובע קשה לדעת מתי בדיוק מתי החל הסדר זה. למצער, ניתן לראות כי בחודש 2/76 הופרש עבור התובע לנתבעת משכר של 1,150 ל"י ואילו בחודש 3/76, שהוא מאוחר לו, הופרש עבור התובע לנתבעת משכר של 2,300 ל"י (ראה: נספחים ג/15 ו- ג/14 לתצהיר הנתבעת), ועדות הגב' גולדמן בעמ' 21 לפרוטוקול ש': 22-27). ואם בכך לא סגי, הרי שבחודש 12/75 שקדם לשנת 76' הופרש עבור התובע לנתבעת משכר של 2,300 ל"י (ראה: נספח ג/12 לתצהיר הנתבעת), והוא הדין לגבי החודשים שקדמו לו, היינו החל מחודש 1/75 עד 11/75 ועד בכלל (ראה: נספחים ג/1 עד ג/11 לתצהיר הנתבעת) בהם הופרש עבור התובע לנתבעת משכר של 2,300 ל"י. לא זו אף זו. בחודשים 4/76 עד 8/76 ועד בכלל הופרש עבור התובע לנתבעת משכר של 2,300 ל"י (ראה: נספחים ג/16 - ג/20 לתצהיר הנתבעת), בחודש 9/76 הופרש עבור התובע לנתבעת משכר של 5,300 ל"י, (ראה: נספח ג/21 לתצהיר הנתבעת) ובחודשים 10/76 עד 12/76 הופרש עבור התובע לנתבעת משכר של 3,142 ל"י (ראה: נספחים ג/22 - ג/24 לתצהיר הנתבעת), הופרש עבור התובע לנתבעת משכר של 3,142 ל"י. במילים אחרות, מתוך התקבולים שהעביר מעסיקו של התובע כלל לא ניתן ללמוד על שינוי בדמות העברת תגמולים בגין מחצית השכר משכרו של התובע החל משנת 76'. 17. לא זו אף זו. מתוך עיון בתלושי משכורתו של התובע (ראה: "נספח 4" לעיל) והתחשיבים שערך התובע עצמו לגבי שיעור ההפרשות לקופות (ראה: "נספח 3" לעיל), אין עקביות בחלק ההפרשה לנתבעת מתוך המשכורת הכוללת. כך למשל, בתקופה שהחל מחודש 1/96 ואילך נחזה כי אמנם הופרשו כספים בגין מחצית המשכורת, ואולם, בתקופה שהחל מ-10/87 ועד 12/95 לא עולה שיעור ההפרשה, אף לשיטת התובע עצמו, כדי מחצית השכר שהשתכר בפעל, ואילו עד 10/87 בחלק מן התקופה הופרש בגין מחצית השכר, בחלקה בגין פחות מכך ובחלקה אף בגין יותר ממחצית השכר. 18. סיכומם של דברים. אין בידינו לקבוע על סמך המסמכים שהציג התובע עצמו, כי אמנם החל משנת 1976 הוחל בביצוע ההפרשות בגין מחצית השכר, וכמבואר לעיל אף אין בידינו לקבוע כי בפעל הופרש בדיוק ממחצית שכרו של התובע לנתבעת, אלא, וככל שיהיה בכך צורך, על מנת לעמוד על היקף השכר ממנו בוצעו הפרשות, יהיה צורך לבחון כל חודש בחודשו. 19. עד כאן קביעותינו המתייחסות למחלוקות העובדתית בתיק, ולפיהן שוכנענו כי לא היה כל סיכום עם הנתבעת, על העברת דמי גמולים ממחצית שכרו של התובע בלבד, כי הנתבעת לא היתה מודעת למתכונת העברת דמי הגמולים משכרו החלקי של התובע, וכי כאמור, אין בידינו לקבוע כי אמנם החל משנת 1976 הוחל בביצוע ההפרשות בגין מחצית משכר של התובע, מה גם שכמבואר לעיל, אין בידינו לקבוע כי בפעל הופרש בדיוק ממחצית שכרו של התובע לנתבעת בתקופה שלאחר שנת 76'. ומכאן, נפנה לשאלה המשפטית לגבי חלוקים הצדדים בתיק זה. 20. כאמור, התובע פרש לפנסית זקנה מוקדמת ביום 1/9/03, כך שעל חישוב זכויותיו לפנסיה חלות הוראות התקנון שהיה בתוקף עד ליום 30/9/03 (להלן - התקנון), בטרם נכנס לתוקפו התקנון האחיד, החל על כלל קרנות הפנסיה הותיקות הגירעוניות ובכלל זה הנתבעת. תקנה 2 לתקנון שכותרתה: "מקורות ההכנסה והמימון של הקרן", קובעת כי כספי הקרן מצטברים מדמי גמולים של המעסיקים והעובדים וחברים אחרים וכן מכל הכנסה שהיא מעסקי הקרן והשקעותיה. תקנה 2(א) שעניינה בדמי הגמולים המהווים את מקורות ההכנסה של הקרן, קובעת: "העובד ישלם לקרן דמי גמולים בשעור השווה לחמישה וחצי אחוזים (5.5%) משכרו. המעסיק ישלם לקרן דמי גמולים בשעור השווה לשנים עשר אחוזים (12%) משכר העובד". ובאשר למונח שכר הנקוב בתקנה זו, הרי שמהמונח "שכר" הוגדר בפרק ההגדרות לתקנון, כדלקמן: "תשלום המעסיק לחבר תוך כדי ועקב עבודתו ממשרה אחת ושממנו שולמו דמי גמולים לקרן, המורכב: משכר משולב, לרבות תוספות מחלקתיות ו/או מקצועיות, שכר עידוד (פרמיות) ורכיבי שכר נוספים אם הוסכם עליהם בהסכמי שכר קיבוציים כלליים או מיוחדים או עפ"י דירוג מוכר וכן שכר אישי ותוספות שכר או תשלומים מיוחדים שאינם לפי הסכמים קיבוצים כלליים או מיוחדים, עפ"י הסכם שנחתם בין הצדדים לבין מבטחים בכפוף לתקנות אלה" (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). תקנה 2(ה) לתקנון, שכותרתה: "דמי גמולים למשרה חלקית" קובעת: "תשלום דמי גמולים לקרן עבור עובד העובד במשרה חלקית יחושבו יחסית למשרה חלקית". פרק ה' לתקנון שכותרתו "שכר קובע לחישוב הפנסיה ועדכונה" קובע את דרכי חישוב "השכר הקובע" לפנסיה לפי שיטת "שלוש השנים". תקנה 13 (א) לפרק זה קובעת את ההגדרות הדרושות לצורך שיטת "שלוש השנים" ותקנה 13(ב) קובעת כיצד יחושב השכר על פי שיטת "שלוש השנים" כאמור, לרבות בעת עליית שכר בלתי מוכרת, בעת תוספת שכר אישית ובעת הקפאת זכויות. לציין, כי תקנה 13(ב)(6) שכותרתה: "זכויות בגין משרה אחת", מגבילה את היקף הביטוח בקרן לשיעור של עד משרה אחת, כדלקמן: "שולמו לקרן דמי גמולים עבור החבר בעד יותר ממשרה אחת, בין על ידי מעסיק אחד, ובין ע"י יותר ממעסיק אחד, יחושב השכר הקובע על בסיס משרה מלאה אחת אלא אם נחתם הסכם מראש בין המפעל ו/או החבר ומבטחים. דמי הגמולים העודפים לא יובאו בחישוב השכר הקובע אלא יוחזרו לחבר עפ"י תקנה 2(ד) לתקנות" ותקנה 14 בפרק זה, שכותרת: "זכויות בגין עבודה חלקית", קובעת: "א. תשלום דמי גמולים לקרן ממשרה חלקית, יקנו לחבר זכויות בקרן בעד התקופה האמורה, שיחסן כיחס עבודתו החלקית למשרה מלאה או יום עבודה מלא או חודש עבודה מלא כמוגדר אאו כמקובל לגבי מקצועו בהסכם קיבוצי או הסכם עבודה. ב. תשלום דמי גמולים לקרן עפ"י התקנות עבור חבר העובד פחות משליש משרה או פחות משליש יום עבודה או פחות משליש חודש עבודה, לא יובאו במנין תקופות האכשרה הנזכרות בתקנות." 21. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, זה בכה וזה בכה, שוכנענו כי הדין הוא עם הנתבעת בכל הנוגע לפרשנות הוראות התקנון, ונבאר טעמינו להלן. ראשית, בכל הנוגע לפרשנותן המילולית של הוראות התקנון, הרי שהכלל הוא כי דמי גמולים משולמים לקרן מ"שכרו של העובד" (ראה: תקנה 2(א) לתקנון), במובחן למשל: מן השכר שביקש העובד לבטח, או מן השכר שהוסכם בין העובד ומעביד כי יבוטח, והכל בכפוף לכך שלא ישולם בעבור יותר ממשרה אחת (ראה: סעיף ההגדרות לתקנון הקרן). בהינתן כי לא כל העובדים במשק מועסקים במשרה מלאה, קובע התקנון, כי תשלום דמי גמולים לקרן עבור עובד העובד במשרה חלקית יחושבו יחסית למשרה חלקית (ראה: תקנה 2(ה) לתקנון), שכותרתה כאמור: "דמי גמולים למשרה חלקית". 22. הנה כי כן, ובכל הנוגע לתשלום דמי הגמולים קובע התקנון, את הכלל לפיו דמי גמולים משולמים לקרן משכרו של העובד הלכה למעשה, במובחן מן השכר שהחליט העובד לבטח, או שהוסכם עם מעבידו כי יבוטח, ולא יותר משכר בגין משרה מלאה אחת, כאשר לגבי עובד המועסק במשרה חלקית, קובע התקנון כי הגמולים שייגבו עבורו יחושבו יחסית למשרה חלקית. 23. עד כאן לגבי לתשלום דמי הגמולים. ובאשר לתוצאה של אותו תשלום, היינו אופן חישוב השכר הקובע לפנסיה, קובע התקנון בהתאמה, כי מחד, לצורך חישוב השכר הקובע לפנסיה, לא יילקחו בחשבון דמי גמולים ששולמו עבור יותר ממשרה אחת (ראה: תקנה 13(ב)(6) לתקנון) כפוף לתנאי הנקוב בה. מנגד, בכל הנוגע למי שהועסק במשרה חלקית, קובע התקנון, בהתאמה לתקנה 2(ה) כי תשלום דמי גמולים ממשרה חלקית, יקנו לחבר זכויות בקרן בעד התקופה האמורה, שיחסן כיחס עבודתו החלקית למשרה מלאה (ראה: תקנה 14 (א) לתקנון) שכותרתה כאמור "זכויות בגין עבודה חלקית", ודוק, "עבודה חלקית" נאמר, במובחן למשל, מ: "זכויות בגין תשלום דמי גמולים חלקי". 24. הנה כי כן, פירושן המילולי של הוראות התקנון על רקע הוראותיו כמכלול, מעלה כי בניגוד לסברת התובע, תקנה 14 (א) עוסקת, כפי שאף מעידה עליה כותרתה, בזכויות עובד בגין "עבודה חלקית", וזאת במובחן מזכויות עובד המועסק במשרה מלאה ומשלם דמי גמולים ממשרה חלקית. לא זו אף זו, עיון בשאר הוראות התקנון הנוגעות לתשלום דמי הגמולים, מעלה כי הוראה זו אף עולה בקנה אחד עם ההוראות שדנות בתשלום דמי הגמולים, שאף הן עוסקות בעובד המועסק במשרה חלקית, במובחן מעובד המועסק במשרה מלאה ומשלם דמי גמולים ממשרה חלקית, ללמדך כי אין המדובר בביטוי אקראי או מקרי שננקט בתקנה 14(א) הנ"ל, כי אם בעקרון עקבי ש"עובר כחוט השני" לאורך הוראות התקנון החל משלב תשלום דמי הגמולים ועד לשלב התוצאה הנובעת מתשלום זה, היינו היקף הזכאות לפנסיה. 25. אלא שבאמור לעיל לא סגי, שכן הוראותיו המפורשות של התקנון לא נולדו בחלל ריק, אלא הן משקפות תכלית מסוימת שביסוד מהותן של קרנות פנסיה הדדיות דוגמת הנתבעת, ונבאר. על מהותן ותכליתן של קרנות הפנסיה, עמד בית הדין הארצי לעבודה בשורה של פסקי דין ובין היתר בעניין ע"ע 629/97 משה אליאב - קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע לו', 721 שם נפסק: "שיטת הפנסיה הצוברת, שביסוד קרנות הפנסיה החברתיות, מקורה בהסכמה חברתית עתיקת יומין בין העובדים, ההסתדרות, ארגוני המעסיקים, קרנות הפנסיה והמדינה. העקרונות המנחים של השיטה הם עיקרון ההדדיות, עקרון הביטוח הקבוצתי שיתופי, שאושיותיו עקרון השוויון ועקרון הביטוח הדינמי והגשמת המטרה הסוציאלית של מתן פנסיה, תוך התחשבות בטובת כלל חברי הקרן. הקרנות החברתיות נחשבות ל'נאמן' בתחום הביטחון הסוציאלי, במובן זה שעליהם לנהוג בכספי העמיתים לטובתם לאמור, הקרן גובה כספים במטרה לממן תוכנית פנסיה שיתופית לטובת כלל עמיתיה והיא איננה ביטוח מסחרי המיועד לבטח את הפרט." כפעל יוצא מכך, הלכה פסוקה היא כי אין קרן הפנסיה רשאית להעניק גמלה החורגת מהתוכנית הפנסיונית, שכן "חסד" לאחד - הוא על חשבון האחר [ראה: דב"ע מב/7-1 גזית - נציב שירות המדינה, פד"ע י"ג 397 בעמ' 404]. משכך, על קרן הפנסיה ומבוטחיה לפעול אך ורק בהתאם לאמור בתקנותיה [ראה: ע"ע 600026/97 מבטחים - מרק פיורסט, (, פסה"ד מיום 22/10/03]. עקרונות אלו, לפיהם זכויות וחובות העמיתים בקופת גמל לקצבה לא יקבעו אלא בתקנונה וכי היא הקרן לא תקנה לעמיתיה זכויות מעבר לקבוע בתקנונה, עוגנו אף תקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), התשכ"ד - 1964, וראה לעניין זה תקנה 41 כו' (ב) הקובעת: "קופת גמל לקצבה לא תקנה לעמיתיה זכויות מעבר לקבוע בתקנונה אף אם שולם עבורם...". 26. הנה כי כן, נקודת המוצא היא שבדוננו בתכנית פנסיה מקיפה, אין עסקינן בתוכנית ביטוח מסחרי לפי בחירתו של הפרט, כי אם בתוכנית פנסיה שיתופית לטובת כלל עמיתי הקרן, כאשר על הקרן נאסר לחרוג מהוראות תקנונה ועליה לנהוג כלפי ככל מבוטחיה בשוויון. בענייננו לעומת זאת, בחר התובע לעצמו תכנית פנסיה ייחודית, אשר כפי שקבענו לעיל, אמנם סוכמה עם מעבידו, אך לא סוכמה עם הנתבעת (אשר ספק אם יכלה להסכים לה אילו הובאה לידיעתה), לפיה במקום לבטח את מלוא שכרו של התובע בקרן הפנסיה של הנתבעת, ביכר התובע במשך רוב רובה של תקופת העסקתו לבטח רק חלק משכרו בקרן ואילו את חלקו האחר לבטח בביטוח מנהלים. ואמנם, התובע אינו עותר לכך שהתקופה בה ביטח רק מחצית משכרו, תחושב לו לצרכי השכר הקובע כאילו ביטח את מלוא שכרו בגין משרה מלאה, אך טוען הוא כי את התקופה בת כ-14 שנים, בין השנים 62' ל-76' בה הועסק בתחילת דרכו, במשרה מלאה וביטח את מלוא שכרו - יש לקחת בחשבון כתקופה בה ביטח את מלוא שכרו, וזאת על פי משכורתו האחרונה בפעל. על פניו, טענה זו שובה את הלב, אלא שבחינתה המדוקדקת של הטענה מעלה כי התובע מתעלם מכך, שהלכה למעשה עותר הוא לכך שאותו שכר אחרון בגין משרה מלאה, אשר מטבע הדברים ולאור התפתחות השכר הטבעית הוא גבוה יותר בערכים אבסולוטיים מן השכר אותו ביטח בפעל בשנים 76'-61' - ישמש כבסיס לחישוב המשרה המלאה בגין אותן שנים בתחילת דרכו בהן השתכר שכר נמוך. במילים אחרות, התובע עותר לכך, שבגין התקופה הראשונה לעבודתו, בה השתכר שכר נמוך והפריש דמי גמולים בהתאם (הגם שממשרה מלאה), יערך לו חישוב המבוסס על עבודה בהיקף של משרה מלאה, וזאת ממשכורתו האחרונה בפעל, הגם שלא טרח להפריש דמי גמולים בגין מלוא אותה משכורת . ככל שתענה עתירתו זו של התובע, התוצאה תהיה שהתובע "ירוויח" חישוב פנסיה המיטיב עמו ביחס לעמיתים האחרים בקרן, ואשר על פיו למרות שביטח רק מחצית משכרו האמיתי במשך רוב תקופת עבודתו, תילקח בחשבון לעת פרישתו, התקופה בה בוטח בתחילת דרכו במשרה מלאה, כאילו השתכר באותה תקופה משכורת כפולה בערכים אבסולוטיים. חישוב זה כמוצע על ידי התובע, בא על חשבון עמיתים אחרים ועומד בסתירה לעקרונות המחייבים קרן פנסיה הדדית דוגמת הנתבעת, כפי שבוארו לעיל, ועל כן אין לקבלו. 27. ואמנם, בפסיקה שדנה באותן נסיבות, הגם שעל פי מקורות נורמטיביים אחרים, דחה בית הדין הארצי מכל וכל, את הרציונאל שביסוד סברתו של התובע. וכך, כאשר נדרש בית הדין הארצי, לאותן נסיבות בפרשת ע"ע 600017/97 עוזי עציון - מבטחים ונתיב, , פסה"ד מיום 25/7/06), הוא דחה מכל וכל את עמדת העובד באותו מקרה, לפיה יש לחשב את השכר הקובע לעת פרישתו בגין התקופה בה ביטח את מלוא שכרו בתחילת עבודתו לפי המשכורת הקובעת בסוף תקופת עבודתו ממנה הופרשו דמי גמולים עבור שכר חלקי בלבד. באותו מקרה נדון עניינו של עובד מפעלי ים המלח, שבין השנים 65' עד 89' בוטח בגין מלוא משרתו בקרן הפנסיה. החל מחודש אוגוסט 1989 ועד למועד פרישתו בשנת 1995 בוטח העובד, שבינתיים הפך לעובד בכיר במפעלי ים המלח, רק בגין חלק ממשרתו, וזאת (ובמובחן מענייננו) מכח הסכם מפורש שנחתם בין הבכירים במפעלי ים המלח לבין מפעלי ים המלח לבין מבטחים (להלן - הסכם הבכירים). במהלך כל תקופה זו בוטח העובד בהיקף משרה משוקלל של 26.16% מהיקף משרה מלא והעביר דמי גמולים בהתאם. לציין, כי באותו מקרה, אף הועברו הזכויות של העובד ואחרים דוגמתו מקרן הפנסיה נתיב לקרן הפנסיה מבטחים ונשמר לו רצף פנסיוני מכח הסכם הרציפות שבין הקרנות, כך שמבטחים היתה הקרן המשלמת ואילו נתיב, הקרן המשתתפת. ודוק, באותו מקרה לא היה חולק (במובחן מענייננו) כי בגין התקופה שבה בוטח על פי הסכם הבכירים בגין חלק ממשרתו, זכאי היה העובד רק לחלק היחסי מתוך משכורתו האחרונה. כמו בענייננו, גדר המחלוקת באותו מקרה, נסובה על השאלה, האם בגין התקופה שבה בוטח העובד בקרן נתיב בגין משרה מלאה עבור משכורת נמוכה בהרבה, זכאי העובד כי תילקח בחשבון המשכורת האחרונה שלו כעובד בכיר. בדחותו את טענת העובד לפיה יש לחשב את השכר הקובע לפנסיה לתקופה זו על בסיס משכורתו האחרונה, שכאמור בוטחה רק באופן חלקי בביטוח פנסיוני, קבע בית הדין: "ההבדל בין השכר בגינו בוטח המערער בתקופת עבודתו במכתשים(תקופה בה בוטח לפי היקף משרה מלא - א.ר.ק.) והזכויות הפנסיוניות העומדות לזכותו בגין תקופה זו בקרן נתיב לבין השכר הקובע שביטח המערערבמבטחים בתקופת עבודתו כעובד בכיר במפעלי ים המלח אינו משקף התפתחות טבעית ורגילה של שכר. בענייננו קיים מעבר חד משכר של עובד מן השורה שלא נחשב כעובד בכיר ואשר מלוא משכורתו במכתשים בוטחה, לשכר של עובד בכיר במפעלי ים המלח אשר היה באפשרותו לקבוע את שיעור השכר שיבוטח בביטוח פנסיוני.... ... הסדר הרציפות נועד למנוע נגיסה ופגיעה בזכויות העמית עקב המעבר בין הקרנות. הסדר הרציפות לא נועד לקבוע שכר קובע שלא בוטח בביטוח פנסיוני. רוב שכרו של המערער במפעלי ים המלח לא בוטח בביטוח פנסיוני ולא הופרשו עבורו דמי גמולים. תחולת הסדר רציפות זכויות לפנסיה חל רק על השכר שבוטח בביטוח פנסיוני". אי לכך קבע בית הדין הארצי: "אין זה סביר לקבוע כי שכרו הקובע של העובד עבור זכויות פנסיוניות שנצברו בתקופה בה עבד במכתשים (תקופה בה בוטח לפי היקף משרה מלא - א.ר.ק.) הוא השכר המלא שמשתכר עובד בכיר שהוא גבוה פי ארבע מהשכר הקובע שבוטח בפועל וששולמו בגינו דמי גמולים. זכויותיו של המערער במעבר בין הקרנות לא נפגעו". משכך, דחה בית הדין הארצי באותו מקרה את ערעורו של העובד וקבע כי יש לחשב את זכויותיו של העובד לתקופה זו בהתאם למשכורת האחרונה שהשתכר כפי שבוטחה בנתיב. 28. אכן, לא נעלמו מעינינו טענותיו של התובע בסיכומי התשובה מטעמו לפיהן אין להסיק מפסק דין זה לענייננו, שכן באותו פסק דין נדונה הסוגיה לאור הסכם הרציפות בין קרנות הפנסיה ולאור הסכם הבכירים בים המלח אשר נחתם עם מבטחים ואיפשר רכישת זכויות פנסיוניות בגין חלק מן השכר בלבד. דא עקא, שאם כך נפסק בפרשת עוזי עציון הנ"ל, בנסיבות בהן היה הסכם מפורש עם מבטחים על ביטוח חלק מן השכר בלבד, ובהן וכפי שנפסק באותו מקרה חל על הצדדים הסכם הרציפות שנועד להגן על העובד - מקל וחומר שזה הדין בענייננו שעה שכלל לא הוסכם עם הנתבעת על מתכונת ההפרשה החלקית ושעה שלא מתעוררת כלל שאלת רציפות הזכויות מכח הסכם רציפות הזכויות שבין קרנות הפנסיה. 29. לאותה תוצאה הגיע בית הדין הארצי גם בעניין ע"ע 286/08 משה לוי ואח' - מבטחים (פסה"ד מיום 10/3/09), באשרו את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה נשוא הערעור [ראה: עב (ב"ש) 1388/07; 3008/07; 3009/07; 3010/07; 3011/07 משה לוי ואח' - מבטחים (מיום 20/3/08)]. גם במקרה זה נדונו טענותיהם של העובדים, עובדים בכירים במפעלי ים המלח, אשר ביטחו רק חלק משכרם בביטוח פנסיוני במשך חלק מתקופת עבודתם וזאת מכח הסכם הבכירים שכאמור ובמובחן מענייננו, קבע במפורש זכות זו. בדומה לענייננו טענו העובדים שם, אשר פרשו מעבודתם לאחר כניסתו לתוקף של התקנון האחיד, כי יש לחשב את שכרם הקובע לפנסיה בהתאם לחלקיות ההפרשות, כאילו עבדו במשרה חלקית בפעל ולזכותם בגין התקופה בה עבדו במשרה מלאה בהתאם לחלק היחסי של המשכורת האחרונה, אשר מטבע הדברים היתה גבוהה יותר מן המשכורת שבוטחה בתקופה בה בוטחו בגין מלוא השכר. הגם שהתקנון האחיד קובע נוסחה מורכבת יותר משיטת "שלוש השנים" האחרונות הנקובה בתקנון נשוא דיוננו, הרי שגם באותו מקרה, התעוררה אותה שאלה בדיוק היינו: האם המונח שיעור משרה שמופיע בהוראות השונות שבתקנון האחיד, פירושו שיעור המשרה ממנה הופרשו דמי הגמולים או שעור המשרה שעבד העובד בפעל. בית הדין האזורי בדחותו את פרשנות העובדים (שבאותו מקרה היפנו אף להוראות הסכם הבכירים) קבע כי התקנון האחיד מכיר בהעסקה בחלקיות משרה, וביטוח חלק המשרה אינו יכול להיחשב כהעסקה במשרה חלקית. לא זו אף זו. באותו מקרה הבהיר בית הדין האזורי כי קבלת טענות העובדים, גם אם הן מעוגנות בהסכם הבכירים, יהא בה משום הענקת יתרון לאותם עובדים בניגוד לקבוע בתקנון ובניגוד לקבוע לגבי שאר עמיתי הקרן, ולכן קבע כי הוראות התקנון גוברות על הוראות הסכם הבכירים. בדחותו את ערעור העובדים על פסק הדין, קבע בית הדין הארצי, כי: "אופן חישוב גמלת המערערים על פי פירושם לתקנון הקרן יביא לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת המנתקת את הקשר בין הסכום המבוטח בפועל ושלאורו נעשו ההפרשות לבין סכום הפנסיה הנגזר ממנו". 30. סיכומם של דברים. בין אם מכח התקנון האחיד, בין אם מכח התקנון שבנדון ובין אם מכח הוראות הסכם הרציפות, הרציונאל שביסוד הוראות התקנונים השונים והסכם הרציפות הוא אותו רציונאל ולפיו, במסגרת תוכנית פנסיה הדדית, יש מקום להתחשב בתקופת העסקה במשרה חלקית לצורך חישוב השכר הקובע לפנסיה, ואולם הענקת זכויות למי שביכר לבטח עצמו בגין חלק מן השכר שהשתכר בלבד כאילו הועסק בפעל במשרה חלקית, יוצרת עיוות ויתרון לא סביר שעומדים בניגוד לתכליתן של קרנות הפנסיה ההדדיות וללשון התקנונים. ודוק, אם כך נקבע בפרשת עוזי ציון הנ"ל ובפרשת משה לוי הנ"ל, בהן בוטחו העובדים מכח הסכמה מפורשת עם מבטחים על פי הסכם הבכירים, לפיה יבוטח רק חלק מן השכר שהשתכר העובד בפעל - מקל וחומר שכך הם פני הדברים בענייננו, עת כאמור מבטחים כלל לא ידעה על מתכונת ביטוח חלקית זו ושעה שכמבואר לעיל, הוראות התקנון אינן מכירות במצב של הפרשות חלקיות ממשרה. 31. אי לכך, אין בידינו לקבל את סברת התובע בדבר תחולת תקנה 14(א) לתקנון על עניינו, ואנו קובעים כי בדין חישבה הנתבעת את זכויותיו של התובע לפי משרה מלאה במשך כל תקופת עבודתו. בשולי הדברים ולהסרת כל ספק מצאנו לנכון להוסיף, כי בניגוד לטענת הנתבעת בסיכומיה, איננו סבורים כי משהתגלה לנתבעת שהתובע הפריש גמולים רק בגין חלק מהשכר, הוא חשוף לסנקציה של שלילת הפנסיה לחלוטין לאור תקנה 2( ד) לתקנון, אלא הנכון הוא כי בנסיבות אלו יחושב שכרו הקובע בהתאם לתקנון, כפי שאמנם חישבה הנתבעת את הפנסיה המגיעה לתובע וכפי שהיא משולמת לו בפעל. 32. סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל בפסק דיננו, תביעת התובע - נדחית בזאת. בנסיבות העניין ובהינתן כי המדובר בתביעה למימוש זכות פנסיונית - איננו עושים צו להוצאות.פנסיה