תביעה למתן חשבונות פיצול סעדים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה למתן חשבונות פיצול סעדים: בקשה לסילוק על הסף. התובענה 1. ביום 7.5.08 הגישו המשיבים (להלן: "התובעים") תובענה נגד המבקשים (להלן: "הנתבעים") והכתירוהּ כתביעה "חוזית, כספית, סעד הצהרתי, מתן חשבונות". עניינה של התביעה, בתמצית, הינה בטענת התובעים כי הנתבעים הפרו הסכם שנכרת בין הצדדים והפרו התחייבותם לשלם לתובעים את הסכומים שסוכמו ביניהם בהסכם, בתמורה לפעילותם היזמית של התובעים במה שהוגדר "עסקת ממילא", עסקה בה רכשו הנתבעים או מי מהם, בשנת 2007, מגרש בסכום של כ-40 מיליון דולר ומע"מ, לצורך בנייתן של דירות יוקרה במתחם ממילא, מול חומות העיר העתיקה, בירושלים. 2. בכתב התביעה נתבעו שלושה סעדים: סעד הצהרתי- בית המשפט התבקש להצהיר ולקבוע כי בין התובעים או מי מהם לבין הנתבעים או מי מהם נכרת הסכם שמכוחו חייבים הנתבעים או מי מהם לשלם לתובעים סך השווה ל-400,000 דולר בתוספת מע"מ בתוספת 5% מרווחי עסקת ממילא וכן 2.5% נוספים מרווחי העסקה ככל שההחזר לנתבעים מהעסקה יעלה על 50% מן ההון העצמי שהושקע על ידם, כפי שנטען שנקבע בהסכם; סעד כספי- בית המשפט התבקש לחייב את הנתבעים או מי מהם, לשלם לתובעים סך השווה ל-400,000 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ (שהוערכו על ידי התובעים ב-2,103,483 ₪ נכון ליום הגשת התביעה); סעד של מתן חשבונות- בית המשפט התבקש להורות לנתבעים להעביר לרשות התובעים את כל החשבונות או מסמכים אחרים הנמצאים ברשותם הרלבנטיים לעסקת ממילא, וזאת על מנת לחשב את הסכום המגיע לתובעים, לטענתם, כאחוזים מרווחי עסקת ממילא כאמור לעיל. לחלופין התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים בשכר ראוי. בנוסף, ביקשו התובעים היתר לפיצול סעדים, על מנת לאפשר להם לתבוע מהנתבעים כל נזק אשר טרם התגבש במועד הגשת כתב התביעה. הבקשה ונימוקיה 3. במסגרת הבקשה שלפניי עתרו הנתבעים "לדחות או למחוק את התביעה או חלקה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית ו/או היעדר עילה". 4. לטענת הנתבעים, יש לדחות את הסעד הכספי מחוסר סמכות עניינית הואיל והתובעים כרכו בתובענה סעד כספי וסעד שאינו כספי (מתן חשבונות) שהם בסמכותם של בתי משפט שונים, ועל פי הלכת לוי נ' עקריש היה עליהם להפריד בין התביעות. עוד נטען כי יש לדחות את הסעד שעניינו מתן חשבונות בשל היעדר עילה. לטענת הנתבעים, התובעים אינם טוענים כי קמה להם זכות תביעה לקבלת הכספים לגביהם מתבקשים החשבונות, כפי שיש להוכיח על מנת לזכות בסעד של מתן חשבונות, אלא מבהירים כי זכאותם הנטענת לאחוזים ברווחי עסקת ממילא אמורה לקום רק במסגרת השלב השני של ההסכם, אך לא טוענים ששלב זה הגיע, ואף לא מציינים מהו התאריך הקובע ביחס לשלב זה. עוד נטען באשר לסעד של מתן חשבונות, כי נהוג להגיש תביעה למתן חשבונות כאשר נלווית אליה תביעה לסעד כספי לתשלום אופרטיבי בהתאם לחשבונות. במקרה כזה, כך הטענה, היה על התובעים לפרש בכתב התביעה את הסכום הנתבע לפי המשוער ואף לשלם בגינו אגרה, וזאת לא נעשה. אם מוגשת תביעה למתן חשבונות מבלי שנלווית אליה תביעה לסעד כספי בהתאם לחשבונות, עסקינן בהליך ששווי הסעד המבוקש בו אינו ניתן לביטוי בכסף ואזי הסמכות העניינית לדון בו נתונה לבית המשפט המחוזי מכוח סמכותו השיורית. תגובת המשיבים לבקשה 5. התובעים הגישו תגובתם בכתב ובה נטען, כי הבקשה היא בקשת סרק שכל תכליתה היא זריית חול בעיני בית המשפט וסילוף העובדות. עוד נטען, כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר, על אף שהיא כוללת טענות עובדתיות רבות, ומטעם זה בלבד יש לדחותה על הסף. לגופו של עניין השיבו התובעים, כי הנתבעים התעלמו מכך שהסעד הראשון והעיקרי ברשימת הסעדים הוא הסעד ההצהרתי כמפורט לעיל (סעיף 119 לכתב התביעה), וכן מכך שנתבקשו סעדים חלופיים (שכר ראוי). עוד נטען, כי הואיל וההלכה היא שאין לבקש מבית המשפט סעד הצהרתי בלבד, כאשר כתוצאה ממנו יתבקש סעד אופרטיבי, ביקשו התובעים, במקביל לסעד ההצהרתי, גם סעד אופרטיבי-כספי. הסעד ההצהרתי והסעד האופרטיבי שלובים ומשלימים זה את זה, כך שהסעד האופרטיבי מתייחס לסכום הכסף לו זכאים התובעים כבר עתה (סך של 400,000 דולר), והסעד ההצהרתי צופה פני עתיד (אחוזים מרווחי העסקה, כאשר התובעים אינם יודעים האם הרווחים התקבלו כבר בידי הנתבעים או שמא יתקבלו בעתיד). לפיכך, כך הטענה, שווי ההסכם שנכרת בכללותו, ניצב לבטח במסגרת סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. עוד נטען, כי בניגוד לטענת הנתבעים, הסעד של מתן חשבונות מלווה בסעד כספי (סעיפים 121-122 לכתב התביעה), ולחלופין מבוקש שכר ראוי בגין הוראות ההסכם המתייחסות לרווחי העסקה, אשר לאור מימדי העסקה מצוי אף הוא בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. כן נטען, כי השאלה אם התובעים הוכיחו כי קמה להם עילת תביעה לגבי הסעד של מתן חשבונות איננה צריכה להידון במסגרת בקשה לסילוק על הסף, כי אם בתביעה גופה. עוד השיבו התובעים, כי טענות כגון אלו שנטענו על ידי הנתבעים בעניין תשלום האגרה נדונו בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בת.א. 48787/05 (בש"א 157545/06) (החלטה מ-25.4.07), ונדחו. לחלופין, אם יורה על כך בית המשפט, ישלמו התובעים את סכום האגרה הנוסף. תגובת המבקשים לתגובת המשיבים 6. הנתבעים הגישו תגובה לתשובת התובעים ובה חזרו על עיקרי טענותיהם והוסיפו כי התובעים לא "התמודדו" עם הטענות שנטענו בבקשה. לשיטת הנתבעים, הפתרון הראוי הוא שהתובעים יגישו תביעתם הכספית לבית משפט השלום וימתינו עם התביעה למתן חשבונות עד למועד בו הם עצמם יהיו סבורים כי תביעתם התגבשה. אשר לטענה בדבר האגרה הוסיפו הנתבעים, כי אינם טוענים כי האגרה שולמה בחסר, אלא לחוסר סמכות עניינית. עוד הוסיפו, בהתייחס לסעד ההצהרתי, כי אין לעתור לסעד הצהרתי מקום בו הוא מהווה תחליף לסעד כספי. אשר לטענה בדבר העדר תצהיר נטען, כי הבקשה כוללת טענות משפטיות וכי הטענות העובדתיות נסמכות על כתב התביעה. 7. בדיון שהתקיים לפניי ביום 26.1.08 חזרו ב"כ הצדדים על עיקרי טענותיהם. דיון והכרעה 8. המבחן הכללי לקביעת הסמכות העניינית בתחום האזרחי הינו מבחן הסעד אותו מבקש התובע בכתב הטענות אותו הגיש עם פתיחתו של ההליך (ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי, פ"ד לא(3) 561 (1977)), למעט עניינים לגביהם נקבע בחוק הסדר שונה. 9. כאמור, במקרה דנן, נתבקשו מספר סעדים בכתב התביעה (ראה סעיפים 119-122 לכתב התביעה), סעד הצהרתי, סעד כספי וסעד של מתן חשבונות. הסעד הכספי כשלעצמו (2,103,483 ₪) מצוי בתחום סמכותו של בית משפט שלום. אשר לסעד ההצהרתי. כידוע, כל בית משפט הדן בעניין אזרחי מוסמך לדון בתובענה למתן סעד הצהרתי, וזהותו של בית המשפט נקבעת בכל מקרה בהתאם לתוכן הסעד ההצהרתי המבוקש. מקום בו מבוקש סעד הצהרתי שניתן להעריך את שוויו הכספי, הסמכות נקבעת על פי סכום התובענה. מקום בו לא ניתן להעריך את שווי הסעד ההצהרתי, תידון התובענה בבית המשפט המחוזי, מכוח סמכותו השיורית (רע"א 7551/00 פוקס נ' קצנלנבוגן, פ"ד נו(1) 253, 256 (2001)). אלא שבענייננו, ה"סעד ההצהרתי" המבוקש לאו סעד הצהרתי הוא. כל פסקי הדין וההחלטות של בתי המשפט המזכים בעל דין בסעד כלשהו, מקפלים בתוכם גם הצהרה המכירה בתוקפה של הזכות שבהסתמך עליה הוגשה התובענה. הצהרה זו עשויה להקים, בתנאים מסוימים, מעשה בית דין. "הסעד ההצהרתי" המבוקש במקרה דנן אינו אלא "הצהרה מובלעת" לשם מתן יתר הסעדים שהתבקשו בתובענה, ולמצער לצורך קבלת הסעד הכספי, שכן לצורך חיוב הנתבעים בסכום הכספי שהתבקש, על בית המשפט לקבוע, וכלשון התובעים "להצהיר", כי אכן נכרת חוזה תקף בין הצדדים. ואולם, העובדה ש"הצהרה" זו נדרשת לצורך הכרעה בתובענה, אינה הופכת את התובענה לתביעה שלא ניתן להעריך את שוויה, ושהסמכות לדון בה מסור לבית המשפט המחוזי (השוו: בש"א (מחוזי - י-ם) 7514/01 י.א.ר.א. נכסים בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, , 27.7.01), מפי כב' השופט צ' זילברטל). 10. כאמור, התובעים טוענים כי יש לשלב את הסעד הכספי והסעד ההצהרתי יחד, כך "ששווי ההסכם אשר נכרת בין הצדדים בכללותו, ניצב לבטח במסגרת סמכותו העניינית של בית המשפט הנכבד" (סעיף 21 לתגובתם). אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, משום שכאמור, אין המדובר בסעד הצהרתי "אמיתי". שנית, משום המבחן לקביעת סמכותו של בית המשפט על פי שוויו של נושא התובענה הוא הסכום הכספי הנקוב בכתב התביעה (שעל התובע לפרש במדויק מכוח תקנה 16(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) ולא העילה הנטענת בגינה מבוקש סכום זה. לפיכך, במקרה דנן, "שוויו של נושא התביעה" פירושו הסכום שפורש בכתב התביעה (2,103,483 ₪), והוא בסמכותו של בית משפט השלום. בשאלה המתעוררת אגב בירור התביעה, כגון תוקפו של החוזה הנטען על ידי התובעים, יכול בית משפט השלום לפסוק, יהא שוויו של החוזה אשר יהא: "סכום התביעה קובע, סכום החוזה אינו קובע" (ד"ר יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), בעמ' 58-59; וראו גם: עו"ד משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה כרך א' (מהדורה 15, התשס"ז-2007), בעמ' 251-252). 11. אשר לסעד שעניינו מתן חשבונות. נקדים דברים שנאמרו על ידי כב' השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש, בע"א 127/95 מועצת הפירות יצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ, פ"ד נא(4) 337, 344-345 (1997), על מהותה של תביעה למתן חשבונות: "תובענה למתן חשבונות מתנהלת בדרך-כלל בשני שלבים: בשלב הראשון קובע בית-המשפט אם התובע אכן זכאי לחשבונות מן הנתבע. אם בית-המשפט מכריע כי התובע זכאי לחשבונות, מוציא בית-המשפט צו למתן חשבונות ועובר לשלב השני, ובו נדרש הנתבע לשכנע שהחשבונות שנמסרו נאותים. רק אחר כך יקבע אם הוא מחויב בתשלום על-פי החשבונות... כדי שהתובע מתן חשבונות יזכה בצו בשלב הראשון, עליו להוכיח קיומם של שני תנאים: ראשית, עליו להראות קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות (ראו רע"א 5064/90 סאסי נ' יקבי ארזה ת.ר.ז. בע"מ [2], בעמ' 132). שנית עליו להוכיח - ולו לכאורה - כי קמה לו "זכות תביעה לגבי הכספים אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות..." (ע"א 4724/90 א.ש.ת. כספים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [3], בעמ' 584). אם התקיימו תנאים אלו, ובהיעדר סיבה אחרת המצדיקה הימנעות ממתן החשבונות - כגון חיסיון או היעדר הצורך בחשבונות לצורך הבירור הכספי - ייתן בית-המשפט צו למתן חשבונות". כבר עתה אומר, כי יש לדחות את טענת הנתבעים, לפיה יש לדחות את הסעד שעניינו מתן חשבונות בשל היעדר עילה. בניגוד לנטען בבקשה, התובעים אכן טוענים כי קמה להם זכות תביעה לקבלת הכספים לגביהם מתבקשים החשבונות, שהרי טוענים הם כי אכן נכרת חוזה תקף בין הצדדים, אשר הופר על ידי הנתבעים. ואולם, בשלב זה אין התובעים צריכים להוכיח קיומה של זכות, כי אם לכאורה בלבד, והסוגיה תידון בהרחבה במהלך הדיון בתובענה ותוכרע בסופה. עם זאת, יש מקום להעיר כבר עתה, כי טרם בשלה העת להגשת התובענה למתן חשבונות, כפי שיפורט להלן. 12. כאמור, הדרך המקובלת היא כי תובענה למתן חשבונות מלווה בתביעה לסעד כספי הנובע ממתן החשבונות. ואולם, יש והתובע מגיש תביעה למתן חשבונות מבלי ללוותה בתובענה לחיוב כספי, ואין בכך בלבד כדי להשמיט את הבסיס והעילה לתובענה (ע"א 28/85 פיתוח יהודה בע"מ נ' עיזבון המנוח זיס, פ"ד מ(1) 78, 80 (1986)). להבחנה בין שני סוגי התביעות נודעת משמעות לעניין קביעת סכום האגרה, והדברים הובהרו היטב על ידי כב' השופט א' גרוניס ברע"א 9710/04 'אורה' מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' בלסקי (לא פורסם, , 11.1.05): "...תקנה 3 לתקנות האגרות מבחינה באופן ברור (לעניין אגרה) בין תביעה למתן חשבונות שמבוקש בה גם סעד כספי לבין תביעה למתן חשבונות שלא מבוקש בה סעד שכזה... כאשר לא נכללת בתביעה למתן חשבונות עתירה לסעד כספי, עסקינן בהליך ששווי הסעד המבוקש בו אינו ניתן לביטוי בכסף. כך נקבע במפורש בתקנה 3 לתקנות האגרות (וכן ראו, ש' לוין, פרוצדורה אזרחית - סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט (תשס"ג-2003) 22). על כן, חל לגבי ההליך בו נקט המבקש פרט 8 לתוספת הראשונה לתקנות האגרות, ועל המבקש לשלם את האגרה הקבועה בו. עצם העובדה שתביעה למתן חשבונות, אף אם לא נלווה לה סעד כספי, ניתנת בפועל לביטוי בכסף אין בה להוציא את התביעה מגדר תקנה 3 לתקנות האגרות (ראו והשוו, רע"א 1194/91 פלצמן נ' גזברות בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, פ"ד מו(1) 561; רע"א 4851/04 גרנד סנטר חברה לפיתוח והשקעות ברח' דיזנגוף בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (טרם פורסם) ). יש לציין, כי אילו בגדר התביעה למתן חשבונות היה מבוקש סעד כספי, הרי לפי תקנה 16(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, היה על המבקש לציין בכתב התביעה את הסכום הנתבע המשוער, ולשלם אגרה בהתאם (רע"א 4827/92 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' חב' מודיעים סוכנויות בע"מ, פ"ד מו(5) 580). ראוי לזכור, כי אף אם יזכה המבקש בתביעתו הוא יידרש כנראה להליך נוסף, לשם חיובה של המשיבה בסכום שייקבע. בהליך זה תשולם אגרה על פי הסכום (השוו, ע"א 127/95 הנ"ל). והערה נוספת: יש להבדיל בין סוגיית הסמכות העניינית בהקשר לשווי, שאיני נדרש להתייחס אליה, לבין נושא האגרה, ולוּ בשל ההוראה שבתקנה 3 לתקנות האגרות". (ההדגשה שלי - א.פ.). האם להבחנה בין סוגי התביעות נודעת משמעות גם באשר לסוגיית הסמכות העניינית? שאלה זו מתעוררת במיוחד נוכח הערתו של כב' השופט גרוניס בסיפא לציטוט שהובא לעיל. הסמכות העניינית לדון בתובענה למתן חשבונות שמבוקש בה גם סעד כספי מוערך, כמו גם האגרה שיש לשלם בגינה, נגזרת משווי הסעד הכספי. לעומת זאת, דומה, כי הסמכות העניינית לדון בתובענה למתן חשבונות שלא נלווה אליה סעד כספי נתונה לבית המשפט המחוזי מכוח סמכותו השיורית (סעיף 40(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). בענייננו, התובענה למתן חשבונות לא לוותה בסעד כספי. אף אם התכוונו התובעים לעשות כן, הרי הדבר לא נאמר במפורש בכתב התביעה בכלל ובפרק הסעדים בפרט, וגם לא שולמה אגרה כנדרש בגין סעד זה. יוצא, אפוא, כי הסמכות העניינית לדון בתביעתם של התובעים למתן חשבונות נתונה לבית המשפט המחוזי. 13. הנה כי כן, כתב התביעה שלפניי כולל סעד כספי המצוי בסמכותו של בית משפט שלום וסעד של מתן חשבונות המצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי. ככלל, כאשר כתב התביעה כולל מספר סעדים, שאינם מצויים כולם בסמכותו של בית משפט אחד, "אין מנוס מניהול כמה הליכים בהתאם לסמכויות שלפי הסעדים" (ע"א 29/58 לוי נ' עקריש, פ"ד יב 1457; ראו גם ע"א 2846/03 אלדרמן, עו"ד נ' ארליך, פ"ד נט(3) 529, 535 (2004) מפי כב' השופט א' גרוניס). לעיתים התגברו בתי המשפט על הצורך בפיצול הדיון וניהול מספר הליכים בבתי משפט שונים באמצעות הכלל כי הטפל נגרר אחר העיקר, לפיו בית המשפט המוסמך ליתן את הסעד העיקרי ידון גם בסעד הטפל (ע"א 2846/03 הנ"ל, שם; ע"א 145/58 קלקודה נ' "אגד" (א.ש.ד.) בע"מ, פ"ד יג 26; רע"א 3189/06 וולפינגר נ' ראובני (טרם פורסם, , 20.8.2006, בפסקה ו', מפי כב' השופט א' רובינשטיין). ואולם דומה, כי הלכת "הטפל אחר העיקר" אינה ישימה בענייננו, שכן היא חלה על סעדים במקרקעין בלבד (ע"א 8130/01 מחאג'נה נ' אגבאריה (לא פורסם, , 4.5.03); ע"א 2618/03 פי.או.אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' נחום ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497, 518 (2004)). על כן, בנסיבות העניין דנן וכפי שהוגשה התובענה, אין מנוס, לדעתי, מפיצולהּ, כך שכל סעד יתברר בבית המשפט שלו הסמכות העניינית לדון בו (ראו: רע"א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' שורץ, פ"ד נג(1) 670 (1999); ע"א 8130/01 הנ"ל, פסקה 9). פיצול זה מתחייב בנסיבות שלפנינו, על אף הקושי שבכך. ראו בעניין זה דברי כב' השופט א' גרוניס ברע"א 11122/08 אסולין נ' דרוקר (לא פורסם, 12.2.09 פסקה 3 להחלטה): "...הצורך להגיש שתי תובענות שונות, בהתאם לסעדים הנפרדים, מקשה הן על בעלי הדין והן על בתי המשפט. כתוצאה מכך נגרם בזבוז משאבים. לא פעם נאמר כי יש לבצע תיקון חקיקתי על מנת למנוע את הפיצול האמור. הדבר נעשה, כאמור, בתחום הקניין הרוחני. דומה שכבר לפני שנים ראוי היה לתקן מכשלה זו (להערה בדבר הצורך בתיקון ראו: ע"א 29/58 לוי נ' עקריש, פ"ד יב 1457, 1458 (1958))". לביקורת על המצב הקיים ראו גם: דודי שוורץ סדר דין אזרחי - חידושים, תהליכים ומגמות תשס"ז, בעמ' 172-174 והערות השוליים שם. התוצאה 14. על יסוד האמור לעיל, הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כך שהתובענה בגין הסעד הכספי תופרד ותועבר לדיון בבית משפט השלום בירושלים. בנסיבות העניין, אינני רואה לנכון למחוק או לדחות את התביעה לסעד הכספי. 15. התביעה למתן חשבונות תמשיך להידון לפניי. עם זאת דומה, לאור המפורט בכתב התביעה ובכתב ההגנה, וכן לאור הצהרותיו של ב"כ הנתבעים במהלך הדיון שהתקיים לפניי ביום 26.1.09, כי טרם בשלה העת להגשת התובענה למתן חשבונות ולדיון בה. כמו כן דומה, כי מן הראוי להמתין להכרעתו של בית משפט שלום בתביעה הכספית, בטרם תידון התביעה למתן חשבונות. לפיכך, ראוי כי התובעים ישקלו שוב עמדתם באשר לסעד זה, ויודיעו האם לאור החלטה זו הינם עומדים על המשך הדיון, או שמא מבקשים הם למחוק תביעתם. הודעת התובעים תוגש לא יאוחר מיום 22.3.09. אם התובעים לא יחזרו בהם מהתביעה למתן חשבונות, כי אז יגישו לבית משפט השלום בירושלים כתב תביעה מתוקן, אשר יכלול את הסעד הכספי בלבד. 16. התובעים ישאו בשכר-טרחת ב"כ הנתבעים בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.מתן חשבונותמסמכיםתביעה למתן חשבונותפיצול סעדים