תביעה נגד עובד לשעבר בגין גניבת סודות מסחריים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד עובד לשעבר בגין גניבת סודות מסחריים: השאלות העומדות להכרעה במסגרת שתי התובענות שבפנינו הן בטענות התובעת בדבר גניבת סודותיה המסחריים על ידי הנתבעים, ביצוע עוולות של הפרת חובה חקוקה וגרם הפרת חוזה, הפרת התחייבויות הנתבעים כלפי התובעת והנזקים שנגרמו עקב כך לתובעת. ביום 13/6/07 הוגשה התביעה בתיק עב 6634/07, בה עתרה התובעת לחיוב הנתבע 1 בפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה עקב גזילת סודות מסחריים והפרת הסכם עבודה ולמתן צו שיימנע מהנתבע מלהמשיך לעבוד בנתבעת 2. ביום 19/2/08 הוגשה התביעה בתיק עב 3068/08 בה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת 2 בפיצוי בגין גרם הפרת חוזה וגזל סוד מסחרי ולמתן צווים שימנעו מהנתבעת 2 מלגרום להפרת ההסכם שבין התובעת לנתבע 1. על פי החלטת בית הדין מיום 4/5/08 אוחד הדיון בשתי התובענות. 3. בכתב ההגנה מטעם הנתבע 1 נטען כי לתובעת לא היו סודות מסחריים שהנתבע נחשף אליהם במהלך עבודתו, ומכל מקום, הנתבע לא נתבקש לגלות ואף לא גילה לגורם כלשהו כל מידע סודי בנוגע לתקופת עבודתו בתובעת; הנתבעת 2 היא חברה יצרנית שאינה מתחרה בעסקי התובעת, והנתבע 1 הועסק במסגרתה בתפקיד שונה מתפקידו בתובעת; ההתחייבות לאי תחרות עליה הוחתם הנתבע עם תחילת העסקתו בתובעת, אינה חוקית בהיותה נוגדת את זכותו של הנתבע לחופש העיסוק; הנתבע לא הפר כל חובה חקוקה כלפי התובעת; לתובעת לא נגרמו נזקים כלשהם כתוצאה מהתנהלות הנתבע. 4. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2 נטען כי בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה כנגד הנתבעת 2, משמדובר בסכסוך בין שתי חברות פרטיות אשר הסמכות לדון בו נתונה לבית משפט השלום; הנתבעת 2 אינה מתחרה בעסקי התובעת, ותפקידו של הנתבע 1 אצל הנתבעת 2 היה שונה מתפקידו הקודם בתובעת; הנתבעת 2 לא ידעה על הסכם הסודיות ואי תחרות עליו חתם הנתבע 1; הסכמת הנתבעת 2 לפטר את הנתבע 1 בתוך תקופה של 4 חודשים, נכפתה עליה על ידי התובעת וניתנה מתוך חשש שהתובעת תימנע מתשלום חובה לנתבעת 2 בשווי של כחצי מיליון ₪. מדובר בהסכם הנוגד את תקנת הציבור אשר דינו להתבטל; לתובעת לא נגרם כל נזק כתוצאה בהעסקת הנתבע 1 על ידי הנתבעת 2 ומאי פיטוריו של הנתבע 1 בתוך 4 חודשים; הנתבעת 2 לא פנתה ללקוחות התובעת בהצעות להפסקת הקשר עם התובעת ובניסיון לגרום להפרת הסכמי הבלעדיות בין התובעת ללקוחותיה. 5. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר. מטעם התובעת הוגש תצהיר של מר עופר גל, מנכ"ל התובעת (להלן: "מר גל"). מטעם הנתבעת 2 הוגש תצהיר של מר אלון גרוס, מנהלה ואחד מבעליה של הנתבעת 2 (להלן: "מר גרוס"). דיון והכרעה 6. התובעת (להלן: "החברה") הינה חברה פרטית העוסקת במתן שירותי פרסום ושיווק, לרבות התקנת אביזרי נראות בנקודות מכירה. הנתבעת 2 (להלן: "תיצוג") הינה חברה יצרנית העוסקת בתחום הפלסטיק, הדפוס ובייצור מעמדים. 7. הנתבע 1 (להלן: "מר X") הועסק על ידי החברה בתפקיד מנהל הפקות ורכש, החל מיום 20/3/05 ועד להתפטרותו ביום 18/3/07, בהתאם להסכם עבודה אישי שנחתם בין הצדדים ביום 20/3/05 (נספח א' לתצהיר מר גל). עם תחילת העסקתו בחברה חתם מר X על מסמך התחייבות לשמירת סודיות ומניעת תחרות (נספח א'1 לכתב התביעה), אשר קבע בין היתר: "... כל מידע שיגיע לידי במהלך תקופת עבודתי אצלכם ועבורכם... ישמר על ידי בסודיות מוחלטת ואני מתחייב שלא לעשות בו כל שימוש ולא להעבירו לצד ג' כלשהו בין בתמורה ובין ללא תמורה. התחייבות זו תחייב אותי הן במשך עבודתי בהדיה בע"מ והן לאחריה... לא אפנה בכל דרך שהיא לספקי הדיה בארץ ובחו"ל בכל הצעה עסקית שהיא ואשמור בסוד את זהות ספקי הדיה בחו"ל ובארץ. על מנת להבטיח התחייבותי דלעיל... הנני מתחייב כי במשך של 12 חודשים מיום סיום עבודתי בהדיה בע"מ, מכל סיבה שהיא, לא אעסוק ולא אעבוד בעצמי או עבור צד ג' כלשהו, במישרין או בעקיפין, בנושא פרסום בנקודות מכירה ו/או קידום מכירות ו/או שיווק פרסום בנקודות מכירה ו/או חברות מתחרות. ..." (להלן: "ההתחייבות"). תיצוג שימשה כספקית של החברה בתקופה הרלוונטית לתביעה זו, ואף בתקופה שקדמה להעסקתו של מר X בחברה. 7. בתחילת חודש 2/07 הודיע מר X למנהל הכספים בחברה, ולאחר מכן למר גל, על כוונתו להתפטר מעבודתו. התפטרותו של מר X נכנסה לתוקף ביום 18/3/07. עם התפטרותו הסכימה החברה לשלם למר X את פיצויי הפיטורין שנצברו לזכותו בקופת הפיצויים שנוהלה על שמו, בהתאם להודעת החברה לקרן הפנסיה מיום 15/4/07 (נספח ג' לתצהיר מר X). 8. בחודש 4/07 החל מר X לעבוד בתיצוג בתפקיד מנהל מחלקת הדפוס, כאשר הודעה על כך נמסרה למנכ"ל החברה על ידי אחד המנהלים של תיצוג בתחילת חודש 4/07. 9. לאחר שנודע למנכ"ל החברה על העסקת מר X על ידי תיצוג, ניתקה החברה את יחסיה העסקיים עם תיצוג. עקב כך, במחצית חודש 4/07, נערכה פגישה בין מנכ"ל החברה, מר גל, לבין מנהלי תיצוג. בסיום הפגישה סוכם על המשך היחסים העסקיים בין שתי החברות, כאשר תיצוג התחייבה כלפי החברה כי תפקידו של מר X בתיצוג יהא שונה מהתפקיד אותו מילא בחברה, וכי עבודתו של מר X בתיצוג תופסק בתוך 4 חודשים. במועד הפגישה הנ"ל היה לחברה חוב שוטף כלפי תיצוג, בסך של למעלה מ- 500,000 ₪ (בכפוף למחלוקת בין הצדדים בשאלת מועד פירעון החוב). 10. ביום 13/6/07 הגישה החברה תביעה נגד מר X (עב 6634/07) בה עתרה, בין היתר, למתן צו אשר ימנע את המשך העסקתו בתיצוג. 11. מר X המשיך לעבוד בתיצוג גם לאחר חודש 8/07, ולא פוטר בחלוף 4 חודשים להעסקתו, ועקב כך נותקו בסופו של דבר היחסים העסקיים בין החברה לתיצוג. 12. ביום 19/2/08 הוגשה תביעת החברה נגד תיצוג (עב 3068/08). במקביל, ביום 20/2/08, הגישה החברה בקשה למתן סעד זמני אשר יימנע ממר X מליצור קשר עם לקוחות וספקי החברה (בש"א 989/08). הבקשה למתן סעד זמני נמחקה על פי החלטת בית הדין מיום 14/4/08, תוך חיוב החברה בהוצאות. התביעה נגד מר X 13. השאלות העיקריות העומדות בבסיס המחלוקת בין הצדדים בתביעה שהוגשה כנגד מר X הן: קיומם של סודות מסחריים ברי הגנה של החברה, אשר מר X נחשף להם במהלך עבודתו, הפרת התחייבותו של מר X כלפי החברה לשמירת סודיות ומניעת תחרות ותוקפה של ההתחייבות לאי תחרות, עליה הוחתם מר X עם תחילת עבודתו בחברה, נוכח הפגיעה האפשרית של התחייבות זו בחופש העיסוק של מר X. 14. לעניין מהותם של סודות מסחריים והאיזון הראוי שיש לערוך בין חופש העיסוק והתחרות החופשית מחד, מול האינטרסים של כלל החברה ושל המעסיק להגנה על קניינו הרוחני, מאידך, נדרשה הפסיקה רבות. בע"ע 164/99 דן פרומר ואח' נ' רגארדר בע"מ (להלן: "הלכת צ'ק פוינט") נקבעו העקרונות המנחים והקריטריונים שעל פיהם יקבע בית הדין האם בנסיבות המקרה יש מקום להגביל עיסוקו של עובד, כדלקמן: האם קיים סוד מסחרי השייך למעסיק הקודם והעובד עשה בו שימוש שלא כדין. האם המעביד השקיע משאבים מיוחדים ויקרים להכשרתו של אותו עובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצל המעסיק במשך תקופה מסויימת. האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצידו שלא להתחרות בעתיד במעסיק בנוכחי, עם תום יחסי עובד - מעביד. יש ליתן משקל לתום ליבם של העובד ו/או המעסיק החדש. סוד מסחרי נבחן כיום לאור הגדרתו בסע' 5 לחוק העוולות המסחריות, תשנ"ט - 1999 (להלן:"חוק עוולות מסחריות"), אשר קובע כדלקמן: "'סוד מסחרי', 'סוד' - מידע עסקי מכל סוג שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". כבר נפסק לא אחת כי תניית אי תחרות תהיה תקפה כל עוד מטרתה להגן על אינטרס לגיטימי של המעביד, מעבר לאינטרס של מניעת תחרות בלבד, כאשר גם ההגנה על אינטרס לגיטימי של המעביד אינה הגנה מוחלטת ויש לאזן בינה לבין אינטרס לגיטמי של העובד: "ככלל, התחייבות "ערומה" לאי-תחרות, שאינה מגנה על אינטרסים של המעביד, מעבר לאינטרס אי-התחרות "כשלעצמו" (כגון אינטרסים שלו בשמירה על סודות מסחריים ורשימת לקוחות), אינה מעצבת "אינטרס לגיטימי" של המעביד, ודינה להיפסל בהיותה נוגדת את תקנת הציבור" (ע"א 6601/96 AES Systems נ' סער, פ"ד נד(3) 850). בעניין זה קבע בית הדין הארצי בהלכת צ'ק פוינט כי "...בהיעדר 'סודות מסחריים', גובר עקרון חופש העיסוק על עקרון חופש ההתקשרות". כן נפסק כי יש לבחון את היקף ההגבלה מבחינת זמן, מקום וסוג הפעילות והאם היקף ההגבלה אינו חורג מעבר לסביר ולנדרש כדי להגן על אינטרסים לגיטימיים של המעביד (ר' עניין AES Systems לעיל). 15. בנסיבות העניין, ולאור הכללים שנקבעו בפסיקה, לא שוכנענו כי היה מקום להגביל את עיסוקו של מר X עם סיום עבודתו בחברה באופן שיימנע ממנו מלעבוד כמנהל מחלקת הדפוס בתיצוג, וכי המשך העסקתו של מר X על ידי תיצוג מהווה פגיעה באינטרס לגיטימי של החברה. 16. הסודות המסחריים, אשר החברה טוענת לקיומם, הם רשימת ספקי החברה, מחירי ההתקשרות עימם והמוצרים המוזמנים מהם, רשימת לקוחות החברה, סוג המוצרים המועדף עליהם, תנאי הסחר עימם והבנת גורמי הכח במערך השיווק וההפצה. על פי עדותם של מר X ומר גרוס רשימת הלקוחות של החברה אינה רשימה סודית והיא מפורסמת באתר האינטרנט של החברה. מר גל אישר במהלך חקירתו הנגדית כי רשימת הלקוחות של החברה איננה סוד מסחרי, אלא טען לסודיותם של "תנאי ההתקשרות" עם הלקוחות (עמ' 17 לפרוטוקול). גם לגבי רשימת הספקים של החברה לא הוכח כי המדובר ברשימה סודית, כאשר מחומר הראיות עולה כי פרטי הספקים השונים בתחום עיסוקה של החברה מופיעים במדריכים מקצועיים (עמ' 18 לפרוטוקול; נ/1, נ/2). לא הוכח כי החברה נקטה באמצעים סבירים להגנת המידע אשר היא טוענת לסודיותו, למעט החתמת מר X על ההתחייבות לשמירה על סודיות. 17. מר גל טען בעדותו כי כל הזמנות העבודה של החברה הגיעו לידיו של מר X והן מתוייקות בספריו עד היום, אך לא טרח להציג את הספרים הנטענים לשם הוכחת טענתו וציין כי אין צורך בהצגתם (עמ' 5 לפרוטוקול). כאשר נשאל מר גל כיצד הוא יכול להראות כי מר X גילה במהלך עבודתו בחברה מידע סודי של החברה, השיב: "לפי שעה אין לי כוונה להוכיח שגילה משהו" (עמ' 5 לפרוטוקול). בנסיבות אלו לא הוכח כי מר X נחשף למידע סודי כלשהו של החברה במהלך עבודתו. 18. לא הוכח כי מר X עשה שימוש במידע כלשהו אליו נחשף במהלך עבודתו בחברה, לצורך עבודתו החדשה בתיצוג. לעניין זה יש לציין כי התפקיד של "מנהל מחלקת הדפוס" אותו מילא מר X בתיצוג אינו זהה לתפקידו כמנהל הפקות ורכש, בו הועסק על ידי החברה. לגבי תפקיד זה של מנהל הפקות ורכש ציין מר גל בחקירתו הנגדית כי "תפקיד דומה אין למצוא בחברות אחרות" (עמ' 4 לפרוטוקול). בעדותו מציין התובע כי במסגרת תפקידו כמנהל מחלקת דפוס בתיצוג לא עסק בתמחור מוצרים או בשיווקם (עמ' 28 לפרוטוקול). על פי התיאור שמסר מר X לגבי תפקידו בחברה, הרי שהקשר עם לקוחות החברה נוהל על ידי אנשי השיווק אשר במקרים מסוימים, כאשר נדרש ייצור של מוצרים כלשהם, מעבר להתקנתם, פנו אלו למר X אשר תפקידו היה לפנות לספקים השונים של החברה לשם קבלת הצעת מחיר. הצעת המחיר המשתלמת ביותר הועברה על ידי מר X לאנשי השיווק לשם מסירתה ללקוחות, כאשר במסגרת התמחור חישב מר X את הרווח הצפוי לחברה. מר גל אישר תיאור זה של מר X בחקירתו הנגדית (עמ' 15 לפרוטוקול). מתיאור זה עולה כי מר X לא בא בקשר ישיר עם לקוחות החברה, ומשכך לא הוכחה טענת החברה לפיה מר X נחשף ל"מהלכים סודיים" עם לקוחותיה. כמו כן לא הוכח כי לקוחות החברה אשר לא היו בעבר לקוחותיה של תיצוג, עברו לתיצוג בעקבות העסקתו של מר X. מהמסמכים שהוצגו לעניין זה על ידי תיצוג (נספחים יא' - יג' לתצהיר מר גרוס) עולה כי החברות "לוריאל" ו"רקיט בנקיזר", אשר היו לקוחות החברה, ולטענתה "נגזלו" על ידי תיצוג בעקבות העסקתו של מר X, היו לקוחותיה של תיצוג עוד בתקופת עבודתו של מר X כמנהל הפקות ורכש בחברה, וכבר אז רכשו מתיצוג מוצרים אשר החברה טוענת לבלעדיותם. 19. לא הוכח כי מר X עבר הכשרה מיוחדת לצורך מילוי תפקידו בחברה. לעניין זה טען מר X כי הוא החל את עבודתו בחברה ללא שנערכה לו חפיפה מסודרת וללא כל הכשרה מיוחדת מטעם החברה. מר גל טען בעדותו כי התובע הוכשר על ידו באופן אישי ועל ידי מנהל הכספים של החברה (עמ' 4 לפרוטוקול). לא נטען ולא הוכח כי מר X נשלח לקורסים ו/או השתלמויות מיוחדות לצורך הכשרתו למילוי תפקידו בחברה. טענתו של מר X כי הוא שימש למעשה כמנהל זוטר בחברה, ולא השתתף בישיבות המנהלים השבועיות, לא נסתרה. שכרו האחרון של מר X בחברה עמד על כ-8,000 ₪ נטו, ולא הוכח כי קיבל תמורה מיוחדת מעבר למשכורת בשיעור זה, כנגד התחייבותו שלא להתחרות בעתיד בעסקי החברה. 20. ההתחייבות לאי תחרות, עליה הוחתם מר X עם תחילת העסקתו בחברה, היא התחייבות כוללנית ורחבה לתקופה ארוכה של 12 חודשים, וזאת מבלי שהוכח כי התחייבות זו נועדה להגן על אינטרס לגיטימי כלשהו של החברה, למעט מניעת התחרות כשלעצמה. 21. מעבר לכך, לא הוכח כי העסקתו של מר X על ידי תיצוג אכן מהווה תחרות בעסקי החברה, כאשר החברה לא הוכיחה כי נגרם לה נזק כלשהו בעקבות המעבר של מר X לתיצוג. כפי שפורט לעיל, טענת החברה בדבר מעבר לקוחותיה לתיצוג בעקבות העסקתו של מר X, לא הוכחה, כאשר מהמסמכים שהוצגו לתיק עולה כי הלקוחות אותם ציין מר גל בתצהירו, היו לקוחותיה של תיצוג גם בעבר, בין השאר לצורך הזמנת מוצרים אשר החברה טענה לבלעדיותם. לא הוכח כי עם ובעקבות העסקתו של מר X בתיצוג נוצרו התקשרויות חדשות בין תיצוג לבין לקוחות החברה, לאור המידע העסקי אליו נחשף מר X במהלך עבודתו בחברה. הנזקים להם טוענת החברה, כפי שפורטו בתצהירו של מר גל הם: אבדן מכירות וירידה בהכנסות, פגיעה במוניטין, פגיעה ביחסי עבודה עם העובדים ופגיעה ביכולת המיקוח. החברה לא טרחה להציג ראיות כלשהם לתמיכה בטענותיה בדבר הנזקים שנגרמו לה כטענתה. כאשר נשאל מר גל בחקירתו הנגדית מדוע לא זומנו לעדות ספקים ו/או עובדים של החברה שיכולים להעיד על הפגיעה במוניטין החברה או ביחסי העבודה שלה, השיב כי "אין צורך" בכך כאשר לשיטתו די בכך שמר X הפר את התחייבותו, אף ללא הוכחת הנזק (עמ' 21 לפרוטוקול). כך גם לא הוצגו מאזני החברה ו/או דו"חות רווח - הפסד לתמיכה בטענתה בדבר הירידה בהכנסות (שם, שורות 26-27). מר גל אף לא ידע לציין מהו היקף הנזק שנגרם כביכול לחברה בעקבות מעשיו ומחדליו של מר X, למעט טענה כללית כי "היקף הנזקים הוא מבחינתי האישית ומבחינת החברה הוא עצום" (עמ' 3 לפרוטוקול), ובהמשך עדותו ציין: "לא הגעתי לחשבון מדוייק... לא הכנתי את פירוט הנזקים". גישתו של מר גל, כפי שמצטיירת מעדותו, ולפיה הפרת ההתחייבות של מר X, כשלעצמה מזכה את החברה בפיצוי הנתבע, ללא צורך לפרט את הנזקים שנגרמו לה ואת שיעורם, מנוגדת לעמדת הפסיקה בנושא של הגבלת חופש העיסוק. כפי שפורט לעיל בהרחבה, הפסיקה לא הכירה בתוקפן המחייב של תניות אי תחרות אשר מטרתם היחידה היא למנוע תחרות אפשרית במעסיק הקודם. 22. טענת החברה לפיה מר X הפר חובה חקוקה כמשמעותה בסע' 63 לפקודת הנזיקין, לא הוכחה אף היא שכן לאור האמור לעיל, הרי שלא הוכח בנסיבות העניין כי במעשיו נהג מר X במרמה או בהפרת אמונים הפוגעת בתאגיד, אגב מילוי תפקידו בחברה. לאור האמור, דין התביעה שהוגשה כנגד מר X להידחות. התביעה כנגד תיצוג 23. עיקר טענות החברה העומדות בבסיס התביעה כנגד תיצוג הן לעניין גרם הפרת חוזה בינה לבין מר X, גזל סודות מסחריים והפרת ההתחייבות של תיצוג לפטר את מר X בתום 4 חודשים להעסקתו בתיצוג. 24. אשר לטענת החברה לעניין גרם הפרת חוזה - לאור המסקנה כי ההתחייבות למניעת תחרות (נספח א'1 לכתב התביעה), עליה חתם מר X עם תחילת עבודתו בחברה, איננה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לעניין הגבלת חופש העיסוק, ומשכך אינה בעלת תוקף מחייב, ממילא אין מקום להעלאת טענות כנגד הפרת התחייבות זו, כמו גם כנגד הגורמים אשר הביאו להפרתה. מעבר לנדרש יצויין כי טענת תיצוג לפיה לא ידעה על התחייבותו של מר X למניעת תחרות בטרם העסקתו על ידה, לא נסתרה, והיא נתמכת בעדותו של מר X שאישר כי לא הודיע לתיצוג על קיומה של ההתחייבות, מאחר ולא ראה בכך רלוונטיות להעסקתו על ידי תיצוג (עמ' 30 לפרוטוקול). 25. כמו כן, כפי שפורט לעיל הרי שבנסיבות העניין לא הוכח כי בעקבות העסקתו של מר X על ידי תיצוג נעשה שימוש במידע כלשהו של החברה לטובת תיצוג, וכן לא הוכח קיומם של סודות מסחריים ברי הגנה של החברה. לפיכך נדחית טענת החברה לפיה מעשיה ומחדליה של תיצוג מהווים גזל סוד מסחרי כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות. 26. אשר לטענות החברה בדבר הפרת התחייבותה של תיצוג לפטר את מר X - מחומר הראיות עולה כי בפגישה שנערכה בין מנהלי תיצוג למר גל בחודש 4/07, אכן הוסכם בין הצדדים בעל פה כי תיצוג תסיים את העסקתו של מר X בתום 4 חודשים. לטענת מר גרוס ההתחייבות של תיצוג לפטר את מר X ניתנה מתוך אונס ולא מתוך רצון חופשי ולאור החשש של מנהלי תיצוג, כי החברה תימנע מתשלום חובותיה לתיצוג במידה ולא תינתן התחייבות כאמור. טענה זו של מר גרוס מוצאת חיזוק בעדותו של מר גל אשר מאשר בתצהירו כי במועד מתן ההתחייבות היה חוב שוטף של החברה לתיצוג של "למעלה מ- 750,000 ₪" (סע' 29 לתצהיר מר גל). העובדה כי התחייבות מנהלי תיצוג לפטר את התובע היתה קשורה לחובה של החברה כלפי תיצוג עולה אף מעדותו של מר גל בחקירה הנגדית: "הפגישה בינינו היתה כדי להבהיר לתיצוג שהנתבע הפר את ההסכם עם התובעת - דבר ראשון. דבר שני - להבהיר לתיצוג שספק ותיק שמעוניין להמשיך לעבוד עם לקוח לאורך זמן יצר משבר אמון מעצם העובדה שעובד בכיר בחברה... לא יכול להילקח על ידי החברה.... במיוחד שלספק יש חוב פתוח אצלנו ע"ס מאות אלפי ₪, חשוב שיקח את זה בחשבון" (עמ' 9 לפרוטוקול). מר גרוס ציין בעדותו כי כבר במועד מתן ההתחייבות לפטר את התובע לא היתה למנהלי תיצוג כל כוונה לעמוד בהתחייבות זו, אשר ניתנה מתוך כפיה (עמ' 37 לפרוטוקול). בנסיבות המתוארות אכן עולה חשש כי הסכמת תיצוג לפטר את מר X לא ניתנה מרצון חופשי והיתה קשורה לחוב הכספי של החברה כלפי תיצוג במועד מתן ההתחייבות. מעבר לכך יש לציין כי למעשה המדובר בהסכם בין שני מעסיקים (המעסיק הנוכחי והמעסיק לשעבר) לפטר עובד, מבלי שהוכח כי העסקתו גורמת נזק למעסיק הקודם, ואף מבלי שמתקיימים שיקולים נוספים המצדיקים את פיטוריו. הסכם מעין זה יש בו כדי לפגוע בזכויות צד ג' (העובד), שאינו צד להסכם, וללא הסכמתו לכך, ומשכך המדובר בהסכם הנוגד את תקנת הציבור שאין מקום ליתן לו תוקף מחייב. 27. כאן המקום לציין כי גם בתביעה כנגד תיצוג לא עלה בידי החברה להוכיח כי נגרמו לה נזקים כתוצאה מפעולותיה של תיצוג, לרבות שיעור הנזק הנטען. טענת החברה כי תיצוג פונה ללקוחותיה בניסיון לגרום להם להפר את הסכם הבלעדיות עם החברה לא הוכחה כלל, כאשר החברה לא טרחה לצרף ראיה כלשהי לתמיכה בטענה זו ו/או לזמן לעדות מי מהלקוחות הבלעדיים, שיעידו על פניותיה של תיצוג אליהם. מר גל לא ידע להסביר מדוע לא הוצגו ראיות כאמור מטעם החברה, כאשר נשאל על כך בחקירה הנגדית ואך ציין לעניין זה:"... אני חושב שהבאתי מספיק ראיות." (עמ' 20 לפרוטוקול). בכתבי הטענות מטעם החברה אין כל פירוט לגבי שיעור הנזקים שנגרמו לה לטענתה, וכל הנזקים הנתבעים הם על פי "הערכת" החברה. לכך יש להוסיף כי תביעת החברה כנגד תיצוג הוגשה כשנה לאחר התפטרותו של מר X. לעניין זה טענה החברה כי לא פנתה מיד בבקשת סעד זמני למניעת העסקתו של מר X על ידי תיצוג, לאור ההתחייבות של תיצוג לפטרו בתוך 4 חודשים. ואולם גם בחלוף 4 חודשים להעסקתו, ולאחר שהחברה ידעה כי מר X ממשיך להיות מועסק בתיצוג, לא מיהרה החברה בהגשת התביעה למניעת העסקתו, והשתהתה כחצי שנה נוספת בהגשת התביעה. עובדה זו יש בה כדי להצביע על כך כי לא נגרם לחברה נזק מיידי וממשי מעצם המשך עבודתו של מר X בתיצוג, שכן אחרת היתה פונה לבית הדין למתן צו מניעה, לכל המאוחר מיד כשנודע לה כי תיצוג אינה מתכוונת לפטר את מר X בחלוף 4 חודשים. סוף דבר 28. שתי התביעות נדחות. 29. החברה תשא בהוצאות הנתבעים ובשכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, לכל אחד מהנתבעים, אשר ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. עובד לשעברסוד מסחריגניבה (בעבודה)