תוספת שכר כוננות מכבי אש

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוספת שכר כוננות מכבי אש: מבוא: 1. התובע 1 החל את עבודתו בנתבע בחודש אפריל 80'. 2. התובע 2 החל את עבודתו בנתבע בחודש יוני 71'. 3. הנתבע הינו איגוד ערים הפועל מכוח חוק איגודי ערים תשמ"ו-1955 וחוק שירותי הכבאות תשי"ט-1959. 4. ביום 31.12.05 פרשו התובעים שניהם לגמלאות. 5. בחודש יולי 2006 הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה. 6. בתמצית טוענים התובעים בתביעה נשוא פסק הדין, כי רכיב שכר ששולם להם במהלך עבודתם תחת הכותרת "כוננות מבצעית" הוא חלק מהשכר הרגיל. לפיכך ביקשו התובעים במסגרת התביעה נשוא פסק הדין, מתן צו הצהרתי לפיו יש לכלול את רכיב "הכוננות המבצעית" בבסיס השכר לצורך תשלום הקצבה, תשלום חודשי הסתגלות, הודעה מוקדמת, דמי פדיון חופשה ומחלה. 7. אין בדעתי להתעכב על טענות הנתבע בכתב ההגנה. לעניין זה די להפנות לסעיף 41 לכתב ההגנה, שם מספר הנתבע כי פנה וביקש את אישור הגורם המוסמך, ראש מינהל השירות במשרד הפנים, לכלול את רכיב "כוננות מבצעית" במשכורת הקובעת ונענה בסירוב. 8. בשים לב לעמדה שנקט הנתבע, כמפורט בסעיף 7 לעיל, התבקש הממונה על השכר בהחלטה מיום 3.9.07 להגיש עמדתו לטענות התובעים בכתב התביעה. 9. בקצירת האומר טענת הממונה על השכר היא, כי רכיב "הכוננות המבצעית" אשר שולמה לתובעים ערב צאתם לגמלאות - היא תוספת לכל דבר ועניין. הממונה הוסיף כי ביחס לתוספת זו לא נקבע כי היא "תוספת קבועה" שאותה יש לכלול בחישוב "המשכורת הקובעת". 10. בנסיבות אלו סבור הממונה, כי בקשתם של התובעים למתן צו הצהרתי הקובע כי רכיב "הכוננות המבצעית" הוא חלק מהשכר הרגיל על המשמעויות הנלוות לכך - דינה להידחות. 11. טענות התובעים מחד וטענות הממונה על השכר מאידך, מחייבות את בית הדין לחזור ולדון בסוגית סיווגו של רכיב שכר, בענייננו רכיב "כוננות מבצעית", כ"תוספת" או כחלק מהשכר הרגיל. המסגרת הנורמטיבית: 12. יחסי העבודה בנתבע עם עובדיו ובכללם התובעים, מוסדרים במישור הקיבוצי. 13. ביסוד המערכת ההסכמית הקובעת והמסדירה את כללי העסקתם של העובדים בנתבע והתובעים בכללם, עומדת חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. 14. חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות העניקה לתובעים זכות לגמלה על פי ההסדר הקבוע בחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] תש"ל-1970 (להלן: "חוק הגמלאות"). ראה: סעיף 79 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות בישראל. 15. בתמצית יאמר כי הבסיס לתשלום הגמלה על פי חוק הגמלאות הוא "המשכורת הקובעת" ששולמה לעובד ערב פרישתו, המוגדרת בסעיף 8 לחוק. 16. המונח "משכורת קובעת" בחוק הגמלאות מבחין בין "משכורת" ל"תוספות". ככלל, תוספות אשר לא הוכרו כ"תוספת קבועה" על פי החלטת ממשלה, אינן נכללות בהגדרת "המשכורת הקובעת". 17. בנסיבות הללו נדרש בית הדין עוד מראשיתו להבחנה בין "שכר רגיל" ו- "משכורת" לבין "תוספת". 18. בפסק הדין המנחה דב"ע לד/3-7, מדינת ישראל נ' מרדכי ביטמן, פד"ע לה 421 (להלן: "פסק דין ביטמן"), קבע בית הדין הארצי כי לא השם שניתן לרכיב שכר קובע את מהותו; אלא זו נקבעת על פי מבחנים אובייקטיביים. 19. המבחן שנקבע בפסק דין ביטמן, להבחנה בין "משכורת" ל"תוספת", הוא מבחן התנאי. לעניין זה נקבע שם: "... כך שונים אנו כי "תוספות" הם סכומים המשתלמים רק בהתקיים הנחות מסוימות. התוספות מאפשרות התאמת השכר אשר לכל, בנסיבות המיוחדות של מקרה מיוחד, ועל ידי כך מהוות הן משקל שכנגד להסדר הכוללני מידי בהסכמי שכר קיבוציים... המשותף לכל אלה הוא שהתשלום מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, ותלוי בכך שמי שבו המדובר, מתקיים בו אותו תנאי או גורם..." פסקה 9 לפסק דין ביטמן. 20. "מבחן התנאי" נמדד בהקשרים שונים. כך נדרש בית הדין לסממנים חיצוניים לצורך קביעה אם רכיב השכר מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, שרק בהתקיימו זכאי העובד לתשלום האמור והוא בבחינת תוספת. לעניין זה, במקרים בהם משולם לעובד רכיב השכר בקביעות, ללא דיווח, בתקופה של חופשה או מחלה של העובד - יש בכך כדי ללמד כי מדובר ב"משכורת" המשולמת עבור עבודתו הרגילה של העובד. ולהיפך. מקום שמדובר ברכיב שכר המשולם על פי דיווח ובתקופות שעובד עובד בפועל, להוציא תקופות של חופשה ומחלה, יש בכך כדי להעיד כי המדובר ברכיב שכר המותנה בתנאי, דהיינו ב"תוספת". ראה לדוגמא: דב"ע מה/150-3, פרופ' ישעיהו תשבי ואח' נ' האוניברסיטה העברית בירושלים, פד"ע יח' 253. 21. אחת מתוצאות ההבחנה בחוק הגמלאות בין "משכורת" ל"תוספת", היא מציאות שבה הגמלה אשר שולמה לעובד עם פרישתו לגמלאות, לא שיקפה את רמת ההכנסה בפועל של העובד ערב הפרישה. שהרי הגמלה לה זכאי העובד מכוח חוק שירות המדינה (גמלאות), מבוססת על המשכורת ערב הפרישה וזו איננה כוללת תוספות שכר והחזרי הוצאות שבמקרים מסוימים הגיעו לסך של כ-40% מההכנסה הכוללת של העובד. ראה: ע"ע 249/03, מיכל קהאן נ' מדינת ישראל, (להלן: "פסק דין קהאן) פסקה 7 לפסק דינו של כב' הנשיא אדלר. 22. על מנת להתמודד עם תופעה שבה הגמלה המשולמת לעובד איננה משקפת את הכנסתו בפועל ערב הפרישה, גיבשו הצדדים ליחסי העבודה במגזר הציבורי הסכמה על הפרשה לקופת גמל ביחס לרכיבי שכר לא פנסיוניים (להלן: "הסכם 95") 23. בעקבות הסכם 95' ולאחריו ניכרת מגמה בפסיקה ליתן משקל מיוחד להיבט התעשייתי בעת בחינת מהותו של רכיב שכר וסיווגו כ"תוספת" או כ"משכורת". עובדה המקבלת ביטוי בין היתר בפסק דינו של כב' הנשיא אדלר בפרשת קהאן האומר שם: "... לטעמי טוב יעשה בית הדין אם יפסוק ככל הניתן בהתאם להקשר התעשייתי ולהסכמות בין הצדדים ליחסי עבודה המאורגנים." פסק דין קהאן, פסקה 9 לפסה"ד. 24. יתרה מזו, לדרך שבה נהגו הצדדים במהלך תקופת העבודה ולהסכמים אשר הסדירו את מתן רכיב השכר המדובר לעובד, סיווגו כ"תוספת" או כחלק מהשכר הפנסיוני - ניתן במקרים מסוימים משקל מכריע. לעניין זה מבקש אני להפנות לפסק הדין ע"ע 1089/02, יוסף ברנע נ' "בזק" החברה הישראלית לתקשורת. (להלן: "פסק דין ברנע"). באותו עניין נדרש בית הדין הארצי לסיווגם של רכיבי שכר שונים כ"משכורת" או כ"תוספת". בין היתר לתשלום עבור כוננות אשר שולם למערער שם. בפסק הדין ברנע נקבע כי מקום שרכיב השכר שולם מכוח הסכם הקובע כי הרכיב האמור איננו מהשכר הפנסיוני, להסכם זה משקל מכריע כך שבית הדין שוב לא יידרש למבחן התנאי לסיווג רכיב שכר המוצג כ"תוספת". לעניין זה מבקש אני להביא מפסק דינו של כב' השופט רבינוביץ האומר שם: "אין אנו נזקקים בערעור זה לקבוע, האם דמי הכוננות הם תוספת המותנית בתנאי (להלן - תוספת) או שכר לכל דבר ועניין, משום התוצאה אליה הגענו בערעור זה, כפי שיפורט להלן. כדי לבחון את מהותו של תשלום דמי הכוננות, יש לבחון את מקורות הזכות לתשלומו. מקורות הזכות הם סיכום הדברים והוראות הנוהל. האחרונות הן למעשה, פירוט התנאים לביצוע תשלום דמי הכוננות, הקבועים בסיכום הדברים. בסעיף 1(3) להוראות הנוהל נכתב: "תשלום עבור שעות כוננות אינו נחשב כשכר לכל דבר ועניין" (להלן - הסייג). הסייג הוא חלק בלתי נפרד מתנאי הזכאות לתשלום דמי הכוננות, ולא ניתן להתעלם ממנו. מקור הזכות לדמי כוננות הוא חוזי. בהסכם, רשאים הצדדים לקבוע את תנאי מתן הזכות, לרבות היקפה ותחומיה. להיקף הזכות לדמי כוננות יש משמעות תקציבית. אילולא התנאי המסייג את היקף הזכות, אפשר שלא הייתה מוענקת הזכות כלל. הפה שהתיר במקרה זה את תשלום דמי הכוננות, הוא גם הפה שגדר את תחומה. מבחינה זו יש לתת תוקף מלא לסייג, כל עוד אינו גורע מזכויות, להן זכאי עובד מכח משפט העבודה המגן, שעליהן לא ניתן להתנות. כל זכות אחרת שמקורה בהסכם, ואין חובה שבדין לתיתה לעובד, אפשר להתנות עליה ולהגבילה (הדגשות שלי-ט.מ.)." פסקה 10 סעיפים קטנים ז' עד יב' לפסק דינו של כב' השופט רבינוביץ בפרשת ברנע. 25. אם לסכם. מהותו של רכיב השכר כ"משכורת" או כ"תוספת" לשכר, נקבעת על פי מבחנים אובייקטיביים. לעניין זה המבחן המועדף בפסיקת בית הדין לעבודה, הוא מבחן התנאי. על פי מבחן התנאי באותם מקרים שבהם רכיב השכר מותנה בתנאי או בגורם מיוחד ותלוי בכך שמי שמדובר בו מתקיים בו אותו תנאי או גורם, מדובר ב"תוספת". ביישום מבחן התנאי יש לתת משקל מכריע להיבט התעשייתי. דהיינו, לאופן שבו התייחסו הצדדים לרכיב השכר המדובר, התייחסות כאל "תוספת" או להבדיל כחלק מהשכר הרגיל. התייחסות הנלמדת מההסכמים המסדירים את זכותו של העובד לרכיב השכר בו המדובר ומהתנהגות הצדדים במהלך תקופת העבודה. 26. על רקע זה מבקש אני לפנות לפרק העובדתי. העובדות: 27. כמצוין ברישא לפסק הדין, הנתבע הינו איגוד ערים אזור באר שבע לכבאות, באיגוד חברות 26 רשויות ובתחומו פרוסות 11 תחנות כיבוי. 28. התובע 1, מר מוריס זוהר (להלן: "התובע 1"), החל את עבודתו בנתבע בחודש אפריל 80'. במהלך שנת 84' מונה התובע 1 לתפקיד אחראי על תחנת המשנה "תמר" לחופי ים המלח. תפקיד אותו מילא עד פרישתו לגמלאות בדצמבר 2005. 29. התובע 2 מר ינון דדון (להלן: "התובע 2"), החל את עבודתו בנתבע בחודש יוני 71'. באפריל 73' קיבל התובע 2 מינוי בפועל לתפקיד אחראי על תחנת המשנה בנתיבות. בחודש יוני 75' מונה התובע 2 לתפקיד אחראי על תחנת המשנה בנתיבות, במינוי של קבע. תפקיד זה מילא התובע 2 עד לפרישתו לגמלאות בדצמבר 2005. 30. מיולי 86' ועד לפרישתו של התובע 1 לגמלאות, בחודש דצמבר 2005, שולם לתובע 1 רכיב שכר תחת הכותרת "ניהול וכוננות" ולימים שונה ל"כוננות מבצעית". 31. מחודש מרץ 85' ועד לפרישתו של התובע 2, בחודש דצמבר 2005, שולם לתובע 2 רכיב שכר תחת הכותרת "ניהול וכוננות" ולימים שונה ל"כוננות מבצעית". 32. עד לחודש מרץ 89' שולם הרכיב האמור לתובעים שניהם בשיעור של 12.5 שעות לפי ערך של 150% משכר שעה רגילה. על פי החלטת מועצת הנתבע במרץ 89' הוגדל שיעורו של רכיב הכוננות המבצעית והוא הועמד על שיעור של 20 שעות לפי ערך של 150% משכר שעה רגילה. 33. רכיב "תוספת כוננות וניהול" אשר לימים שונה שמו ל"כוננות מבצעית", שולם לתובעים מכוח החלטה של מועצת הנתבע מחודש פברואר 85' כדלקמן: "בהמשך לטיפול ההנהלה בנושא זה מפקד השירות מבקש את אישור המועצה לפצות את מפקדי תחנות המשנה, עבור המאמץ הנוסף הנדרש מהם לצורך מילוי תפקידם, הכולל קיום הכוננות בכל שעות היממה וניהול התחנות. החלטה:- א. המועצה מאשרת תשלום 12.5 שעות נוספות לחודש, מעל הסכמי העבודה הארציים של הכבאים למפקדי תחנות המשנה באופקים, נתיבות, דימונה וערד, החל מתאריך 1.3.85 כגמול ניהול וכוננות. ב. החלטה זו לא תחול על תפקידי תחנות משנה וקצינים אחרים, אלא אם ישררו בתחנותיהם תנאי הזהים לתחנות הנ"ל." סעיף 8 לפרוטוקול ישיבת מועצת הארגון 3/84 מיום 17.2.85 נספח ח' לכתב התביעה. 34. רכיב ה"כוננות מבצעית" שולם לתובעים ללא דיווח. 35. רכיב "כוננות מבצעית" שולם לתובעים בתקופות של חופשה, מחלה ובתקופות בהם היו בקורסים ובהשתלמויות, אשר במהלכם ממילא לא היו יכולים להיות בכוננות. 36. במקרים בהם נקראו התובעים לעבודה בפועל לאחר שעות העבודה, קיבלו התובעים גמול מיוחד, תשלום של שעות נוספות. 37. במהלך תקופת עבודתם של התובעים בנתבע, ההתייחסות ל"כוננות מבצעית" הייתה כחלק מהמשכורת, כרכיב מהשכר הרגיל. 38. כך והחל משנת 88' לפחות, נכלל רכיב "כוננות מבצעית" כחלק מהשכר לצורך ביצוע הפרשות לגמול השתלמות. הפרשות המבוצעות על השכר הפנסיוני (השכר הרגיל). בהתאם, לא הופרשו ביחס לרכיב "כוננות מבצעית" הפרשות לקופת גמל משנת 95' כדרך שנהגו ביחס לרכיבי שכר לא פנסיוני מכוח ההסכם הקיבוצי משנת 95'. 39. בהסכם קיבוצי משנת 2004 נדרשו העובדים הנהנים מפנסיה תקציבית להשתתף בהוצאות המעביד בפנסיה בשיעור של אחוז מהשכר הפנסיוני; שיעור שהוגדל ל-2%. מכוח אותו הסכם קיבוצי מנכה הנתבע את השתתפות התובעים בפנסיה התקציבית בשיעור הרלוונטי מרכיב "הכוננות המבצעית". 40. כך גם נכלל רכיב "כוננות מבצעית" בחישוב המשכורת הקובעת של עובדים במעמדם של התובעים, מפקדי תחנות משנה אשר להם שולם רכיב השכר כאמור, ערב פרישתם לגמלאות - בעת צאתם לגמלאות. כך ללא יוצא מן הכלל, עד לעניינם של התובעים. 41. להשלמת התמונה יש להוסיף, כי אין מחלוקת על העובדה שבשנת 2003 פרשה קבוצה גדולה של כבאים, בכללם מפקדי תחנות המשנה באופקים ובמצפה רמון. תנאי פרישתם של עובדים אלה נבחנו על ידי מר נחמני, הממונה על השכר. האחרון נתן אישורו לכלול במשכורת הקובעת את רכיב הכוננות המבצעית. יצוין כי לטענת הממונה מדובר באישור שניתן בטעות אשר איננו יכול לחייב את הממונה במקרים עתידיים, דוגמת עניינם של התובעים כאן. הכרעה: 42. כאמור בהחלטת מועצת הנתבע מחודש פברואר 85', החלטה אשר מעניקה את הזכות לרכיב הכוננות המבצעית למפקדי תחנות משנה - שולם לתובעים רכיב השכר כאמור, מכוח תפקידם בעבור "מאמץ הנוסף הנדרש מהם לצורך מילוי תפקידם". מאמץ הדורש בין היתר ממפקדי התחנות להיות בכוננות בכל שעות היממה. 43. לשון ההחלטה לפיה מדובר בתשלום הנוגד לפצות את מפקדי התחנות עבור המאמץ המיוחד המתחייב מתפקידם, כמו גם העובדה כי אותו מאמץ מיוחד מחייב את אותם מפקדי התחנות להיות בכוננות בכל שעות היממה - מלמדת כי מדובר ברכיב שכר המשולם בעד העבודה הרגילה של מפקדי התחנות. עבודה אשר מטבעה מחייבת את מפקדי התחנות להיות נכונים לקריאה כל יום, כל שעה. 44. חיזוק לדעה לפיה מנוסח ההחלטה המעניקה את הזכות לרכיב "כוננות מבצעית" למפקדי התחנות ובכללם התובעים, ניתן ללמוד כי הרכיב כאמור איננו נועד לפצות את מפקדי התחנות בעבור מאמץ החורג מעבודתם הרגילה יש בעובדה ולפיה רכיב ה"כוננות מבצעית" שולם במקורו תחת הכותרת "ניהול וכוננות". למותר לציין כי ניהול הוא חלק בלתי נפרד מעבודתו של מפקד התחנה. כך גם נכונותו לעמוד לקריאה בכל יום בכל שעה, בעת שיידרש. 45. אוסיף כאן. מפקדי התחנות ובכללם התובעים, היו בכוננות מכוח תפקידם לפני תשלום רכיב "כוננות מבצעית" ולאחריו. מבחינה זו לא בא השינוי בשכר מלשנות מתנאי עבודתם של התובעים ומחובתם של מפקדי תחנות המשנה להיענות לקריאה בכל שעות היום, כחלק מתפיסת תפקידם הרגיל. כך עולה במפורש, הן מתצהירי התובעים והן מההחלטה המעניקה לתובעים את הזכות לרכיב "ניהול וכוננות" שלימים שונה שמו ל"כוננות מבצעית". אשר על כן, רכיב "ניהול וכוננות" לא שולם עבור מאמץ נוסף שנדרש מהתובעים מרגע שהוכרה זכאותם לרכיב שכר זה. אלא, בגין עבודתם הרגילה כפי שזו נתפסה על ידי הצדדים ליחסי העבודה, עוד קודם שהוכרה הזכות לרכיב "ניהול וכוננות". השווה לעניין זה: דב"ע מח/5-7, הממונה על הגמלאות נ' יעקב דורון (לא פורסם). 46. כמצוין בפרק העובדות, אין מחלוקת כי רכיב הכוננות המבצעית שולם לתובעים ללא דיווח בתקופות של חופשה ומחלה; ובמהלך השתתפותם בהשתלמויות וקורסים מטעם הנתבע. דהיינו, גם בימים בהם ממילא לא יכלו לעמוד בכוננות בפועל לטובת מילוי תפקידם כמנהלי תחנות בנתבע. 47. לא יכולה להיות מחלוקת כי ההקשר התעשייתי מלמד כי הצדדים ליחסי העבודה הנתבע, המעביד מחד; והעובדים, התובעים בכללם - ראו ברכיב הכוננות המבצעית כחלק מהשכר הרגיל. דהיינו חלק מהשכר המשולם לתובעים בעבור עבודתם הרגילה כמפקדי תחנות. שכר שהוא הבסיס לתשלום הפנסיה. כך נהגו הצדדים במשך כל תקופת העסקתם של התובעים ברכיב הכוננות המבצעית, כרכיב שהוא חלק מהשכר הפנסיוני, הן בהפרשות לקרן השתלמות ובהשתתפות העובד בפנסיה התקציבית המשולמת על ידי המעביד משנת 2004 ואילך והן באי ביצוע הפרשות לקופת גמל על רכיב "כוננות מבצעית" כדרך שנהוג ברכיבים לא פנסיוניים משנת 95' ואילך. 48. למותר לציין כי ההבנה לה שותף הנתבע לפיה רכיב "כוננות מבצעית" הוא חלק מהשכר הרגיל, מקבלת ביטוי בהכללתו של הרכיב האמור ב"משכורת הקובעת" של אותם מפקדי תחנות אשר פרשו לגמלאות, קודם צאתם של התובעים לגמלאות. 49. מתפיסת הצדדים ליחסי העבודה את מהות תפקידו של מפקד תחנת משנה לכבאות, כמחייבת את האחרון להיענות לקריאה בכל שעה, דרך המקור הנורמטיבי לתשלום "כוננות מבצעית" לתובעים, אותה החלטת מועצת הנתבע מחודש פברואר 85', עובר ההקשר התעשייתי, התנהגותם של הצדדים ליחסי העבודה במהלך יותר מעשור עד לפרישתם של התובעים לגמלאות וכלה בסממנים החיצוניים של דיווח ותשלום בתקופות בהן אין התובעים עומדים בפועל לרשות הנתבעת במסגרת תפקידם כמפקדי תחנה - עולה כי רכיב ה"כוננות מבצעית" הוא רכיב שאיננו מותנה בתנאי, אלא מהווה תשלום בעד העבודה הרגילה של מפקד תחנה. תפקיד אותו מילאו התובעים ערב פרישתם. 50. בטרם סיום. לטענת הממונה על הגמלאות, רכיב "כוננות מבצעית" הוא תוספת ממש. לעניין זה טען הממונה על הגמלאות כי התובעים מודים שאכן היו בכוננות; ומכאן זכותם לתוספת. בכך טוען הממונה כי רכיב "כוננות מבצעית" משולם בעבור עבודה שאיננה חלק מהעבודה הרגילה והיא עונה להגדרת "תוספת". 51. אילו היו הצדדים ליחסי העבודה תופסים את מהות תפקיד מפקד תחנת משנה לכבאות ככזו שאיננה מחייבת את האחרונים להיות נכונים לקריאה בכל שעה - דיינו. כך גם אילו היו הצדדים תוחמים היקף הכוננות הנדרשת מהתובעים, היה ניתן אולי לגרוס כטענת הממונה. 52. אך כאן כאמור לעיל, תפסו הצדדים ליחסי העבודה את תפקידו של מפקד תחנת משנה לכבאות, כמחייב את האחרון להיות נכון לקריאה בכל שעה. בהתאם ולפי החלטת הנהלת הנתבע המקימה את הזכות לרכיב "כוננות מבצעית" - נדרש ממפקדי התחנות להיות בכוננות בכל שעות היממה. מכאן שעבודתם הרגילה של התובעים מחייבת את היותם בכוננות. זאת בשונה מאותם מקרים אליהם הפנה הממונה שבהם נקבע כי תוספת כוננות שולמה לעובדים עבור מאמץ מיוחד שהוא בנוסף ומעבר לעבודתם הרגילה, כפי שזו נתפסה על ידי הצדדים ליחסי העבודה. 53 לפיכך רכיב "כוננות מבצעית" אשר משולם לתובעים כאן, שונה מרכיבי כוננות אשר שולמו למגזרים שונים של עובדים, אשר מכוח תפקידם נדרשים מפעם לפעם לבצע עבודה מחוץ לשעות עבודתם הרגילות. 54. עוד אוסיף כי בחלק מאותם פסקי דין אליהם הפנה הממונה, הדנים בתוספת כוננות ובהם נפסק כי תוספת הכוננות אשר שולמה לעובדים שם, היא תוספת המותנית בתנאי נפסקו במצבים בהם ההיבט התעשייתי תמך במסקנה לפיה מדובר ב"תוספת", להבדיל מ"משכורת". כך בפסק הדין בעניין ד"ר גולדשטיין, תוספת הכוננות שולמה שם מכוח הסכם אשר קבע כי תוספת הכוננות לא תיכלל בשכר הפנסיוני. כך גם בעניין חיה אבדור ו-69 אח' נ' האוניברסיטה העברית וכך גם בעניין יוסף ברנע, זאת בשונה מעניינינו. ראה: ע"ע 1398/02, המרכז הרפואי שערי צדק נ' ד"ר רוברט גולדשטיין, , פסקה 6 לפסק דינו של כב' הנשיא אדלר; ע"ע 372/06, חיה אבידור ו-68 אחרים נ' האוניברסיטה העברית, , סעיף 6.ד לפסק דינה של כב' השופטת וירט-ליבנה; ע"ע 1089/02, יוסף ברנע נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, , פסקה 10 לפסק דינו של כב' השופט רבינוביץ. 55. לבסוף יש לציין כי רכיב "כוננות מבצעית" הוא רכיב שכר ש"הוכשר" במסגרת הסכם מרץ 99'. בהתאם ומשנקבע כי רכיב "כוננות מבצעית" הוא חלק מהשכר הרגיל של התובעים כאן, ומשאין מחלוקת כי התובעים זכאים לגמלה בהתאם לכללים הנהוגים בשירות המדינה - זכאים התובעים כי במשכורתם הקובעת לגמלה ייכלל רכיב "כוננות מבצעית". סוף דבר: 56. מהמקובץ עולה כי התביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו רכיב "כוננות מבצעית" הוא חלק מהשכר הרגיל - מתקבלת. בהתאם ניתן בזה צו הצהרתי לפיו יש לכלול את רכיב הכוננות המבצעית בבסיס השכר לצורך תשלום גמלה, כמו גם לצורך תשלום עבור חודשי הסתגלות, הודעה מוקדמת, דמי פדיון חופשה ומחלה. 57. מקום שמדובר בסעד הצהרתי ומשיש מחלוקת של ממש לעניין מהותו של רכיב "כוננות מבצעית" - התביעה לתשלום פיצויי הלנה דינה להידחות. 58. משמדובר בתביעה של גמלאים, אין צו להוצאות. 59. פסק הדין ניתן בדן יחיד בהתאם להחלטת שופט מוקד, כב' השופט סופר בהחלטה מיום 3.9.07. 60. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.כבאות / מכבי אשכוננותשריפהתוספות שכר