כבר נפסק לא אחת כי תניית אי תחרות בחוזה עבודה תהיה תקפה כל עוד מטרתה להגן על אינטרס לגיטימי של המעביד, מעבר לאינטרס של מניעת תחרות בלבד, כאשר גם ההגנה על אינטרס לגיטימי של המעביד אינה הגנה מוחלטת ויש לאזן בינה לבין אינטרס לגיטמי של העובד (ע"ע 164/99 דן פרומר ואח' נ' רגארדר בע"מ - להלן: "הלכת צ'ק פוינט"). כן נפסק כי יש לבחון את היקף ההגבלה מבחינת זמן, מקום וסוג הפעילות והאם היקף ההגבלה אינו חורג מעבר לסביר ולנדרש כדי להגן על אינטרסים לגיטימיים של המעביד (ע"א 6601/96 AES Systems נ' סער, פ"ד נד(3) 850). בהלכת צ'ק פוינט נקבעו העקרונות המנחים לעניין האיזון הראוי שיש לערוך בין חופש העיסוק והתחרות החופשית מחד מול האינטרסים של כלל החברה ושל המעסיק להגנה על קניינו הרוחני, מאידך. בהתאם לכך נקבעו הקריטריונים שעל פיהם יקבע בית הדין האם בנסיבות המקרה יש להגביל עיסוקו של עובד, כדלקמן: האם קיים סוד מסחרי השייך למעסיק הקודם והעובד עשה בו שימוש שלא כדין. האם המעביד השקיע משאבים מיוחדים ויקרים להכשרתו של אותו עובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצל המעסיק במשך תקופה מסויימת. האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצידו שלא להתחרות בעתיד במעסיק בנוכחי, עם תום יחסי עובד - מעביד. יש ליתן משקל לתום ליבם של העובד ו/או המעסיק החדש. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תניית אי תחרות בחוזה עבודה: התובעת (להלן: "המעסיקה) עותרת לחיוב הנתבעות 1 ו-2 (להלן: "העובדות") בפיצוי בגין הפרת חוזה העסקה, שימוש שלא כדין בסודות המסחריים של התובעת, הפרת אמון וגניבת לקוחות, פגיעה במוניטין התובעת ופיצוי בגין עגמת נפש. כן עותרת המעסיקה לחיוב הנתבעת 3 בפיצוי בגין גרם הפרת חוזה שבין המעסיקה לנתבעת 2 ופיצוי בגין נזקים שנגרמו בשל כך למעסיקה. בכתב ההגנה מטעם העובדות נטען כי המעסיקה היא זו שהפרה את הסכמי העבודה עם העובדות עקב הלנות חוזרות ונשנות של שכר העבודה וחוסר הקפדה על תנאי תברואה ראויים, בניגוד להסכמי העבודה; העובדות לא גרמו נזקים כלשהן למעסיקה ולא גרמו במעשיהן לעזיבת לקוחות המעסיקה, אשר חלקם סיימו לעבוד עם המעסיקה עוד בטרם התפטרותן מהעבודה; התקשרות המעסיקה עם הלקוחות היא זמנית ונקודתית ואין בידיה "רשימת לקוחות" שהינה בגדר סוד מסחרי בר הגנה. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 3 נטען כי לפני הקמת עסקה, עבדה המעסיקה בנתבעת 3, וזאת עד לעזיבתה לצורך הקמת עסק מתחרה בתחום בו הועסקה, תוך ניצול קשריה עם לקוחות הנתבעת 3 ושימוש במידע אליו נחשפה במסגרת עבודתה; הנתבעת 3 לא גרמה להפרת הסכם העבודה שבין המעסיקה לבין הנתבעת 2, אשר פנתה מיוזמתה לנתבעת 3 וביקשה לעבודה בנתבעת 3, וזאת לאחר שהתפטרה מעבודתה אצל המעסיקה. 3. בד בבד עם כתב התביעה הוגשו תביעותיהן של העובדות, בהן עתרו לתשלום סכומים שונים המגיעים להן בגין תקופת העסקתן אצל המעסיקה לרבות הפרשי שכר, פיצויי הלנת שכר, פדיון חופשה, ניכויים משכר עבודה, החזר הוצאות טיפול בשל הידבקות מחתולה נגועה שנמסרה על ידי המעסיקה במסגרת פעילות ההדרכה בגני ילדים וכן פיצוי בגין הפרת התחייבות ועגמת נפש. 4. בכתב ההגנה טוענת המעסיקה כי משכורותיהן של העובדות שולמו במלואן, במועדן ובהתאם למוסכם בין הצדדים; העובדות הן אלו שהפרו את הסכמי העבודה שנחתמו עימן; מכל סכום המגיע לעובדות יש לקזז את הסכומים המגיעים למעסיקה כפיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם העבודה ובגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרותן מהעבודה. 5. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר. מטעם המעסיקה הוגשו תצהירים של מר יוסי בלונדר, בעלה של התובעת (להלן: "מר בלונדר"), גב' שרה דדיה, מנהלת גן הילדים "בון בון", אשר קיבלה שירותי הדרכות מאת המעסיקה בתקופה הרלוונטית (להלן: "גב' דדיה"), וכן של גב' שלומית כהן וגב' שירי גורפינקל, אשר עבדו כמדריכות אצל התובעת (להלן בהתאמה: "גב' כהן" ו- "גב' גורפינקל"). הנתבעות 1 ו-2 הגישו תצהירים מטעמן. מטעם הנתבעת 3 הוגש תצהירה של גב' רונית בן יצחק, מנהלת הנתבעת 3 (להלן: "גב' בן יצחק"). כן העידה מטעם הנתבעות 1 ו-2 גב' רות אזולאי, רכזת צהרונים ב"מעיין החינוך התורני" (להלן: "גב' אזולאי"). דיון והכרעה 6. המעסיקה מפעילה עסק להדרכת חוגים ללימוד על בעלי חיים לגיל הרך בגני ילדים. 7. הנתבעת 1 (להלן: "נעמה") הועסקה על ידי המעסיקה כמדריכה החל מחודש 5/02 ועד להתפטרותה ביום 1/12/02 (ר' מכתב התפטרות נספח ד' לתצהיר נעמה). 8. הנתבעת 2 (להלן: "רוזה") הועסקה על ידי המעסיקה כמדריכה החל מחודש 3/02 עד להתפטרותה ביום 25/11/02. 9. בסמוך לתחילת העסקתן אצל המעסיקה חתמו נעמה ורוזה על הסכמי עבודה אישיים (נספח ב' לכתב התביעה המתוקן - להלן: "הסכם עבודה"). 10. הנתבעת 3 היא חברה בע"מ המספקת לגני ילדים שירותי הדרכה בליווי בעלי חיים. 11. בשנים 1997 - 1999 (עמ' 17 לפרוטוקול) עבדה המעסיקה כמדריכה שכירה אצל הנתבעת 3. המעסיקה הקימה את עסקה הפרטי בשנת 2000. 12. החל מחודש 12/02 הועסקה רוזה על ידי הנתבעת 3 (עמ' 81 לפרוטוקול) ונעמה החלה לעבוד בחברה בשם "ליטוף לטף" אשר אף היא עסקה במתן שירותי הדרכה עם בעלי חיים לגני ילדים. 13. במקביל להגשת התביעה הגישה המעסיקה בקשה למתן צו זמני האוסר על העובדות להמשיך וליתן שירותי הדרכה ללקוחותיה עד למתן הכרעה בתיק העיקרי (בש"א 557/03) . הבקשה נדחתה בהחלטת בית הדין מיום 3/4/03. באשר לתביעת המעסיקה כנגד העובדות 14. הוראת סע' 7.1.1 להסכם העבודה קובעת: "אני מתחייב/ת לשמור בסוד כל מידע סודי ו/או יחודי של החברה אשר ימסר לי או יגיע לידיעתי בתקופת עבודתי בחברה, לא להעבירו לאיש ולא לעשות בו כל שימוש, אלא למטרות החברה ולפי הוראותיה בלבד." בסע' 7.3 להסכם העבודה שכותרתו "הגבלת עיסוק" נקבע: "אני מתחייב כי במשך תקופה של 24 חודשים מיום שקשר העבודה ביני ובין החברה יגיע לסיומו לא אהיה רשאי לעבוד או להיות קשור במישרין או בעקיפין, כשכיר, כעצמאי, כשותף, כיועץ או בכל צורה אחרת לחברה או ליחידים או לגופים או תאגידים אחרים, אשר ימצאו בתחרות עם החברה או עם חברות הקשורות בה (חברות בת, חברות אחיות, חברות שלובות וכ'), בתחומים שבהם אפעל בתקופת עבודתי בחברה". 15. כבר נפסק לא אחת כי תניית אי תחרות תהיה תקפה כל עוד מטרתה להגן על אינטרס לגיטימי של המעביד, מעבר לאינטרס של מניעת תחרות בלבד, כאשר גם ההגנה על אינטרס לגיטימי של המעביד אינה הגנה מוחלטת ויש לאזן בינה לבין אינטרס לגיטמי של העובד (ע"ע 164/99 דן פרומר ואח' נ' רגארדר בע"מ - להלן: "הלכת צ'ק פוינט"). כן נפסק כי יש לבחון את היקף ההגבלה מבחינת זמן, מקום וסוג הפעילות והאם היקף ההגבלה אינו חורג מעבר לסביר ולנדרש כדי להגן על אינטרסים לגיטימיים של המעביד (ע"א 6601/96 AES Systems נ' סער, פ"ד נד(3) 850). בהלכת צ'ק פוינט נקבעו העקרונות המנחים לעניין האיזון הראוי שיש לערוך בין חופש העיסוק והתחרות החופשית מחד מול האינטרסים של כלל החברה ושל המעסיק להגנה על קניינו הרוחני, מאידך. בהתאם לכך נקבעו הקריטריונים שעל פיהם יקבע בית הדין האם בנסיבות המקרה יש להגביל עיסוקו של עובד, כדלקמן: האם קיים סוד מסחרי השייך למעסיק הקודם והעובד עשה בו שימוש שלא כדין. האם המעביד השקיע משאבים מיוחדים ויקרים להכשרתו של אותו עובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצל המעסיק במשך תקופה מסויימת. האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצידו שלא להתחרות בעתיד במעסיק בנוכחי, עם תום יחסי עובד - מעביד. יש ליתן משקל לתום ליבם של העובד ו/או המעסיק החדש. "סוד מסחרי" מוגדר בסע' 5 לחוק העוולות המסחריות, תשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), כדלקמן: "'סוד מסחרי', 'סוד' - מידע עסקי מכל סוג שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". 16. תניית אי תחרות בקבועה בסע' 7.3 להסכם העבודה הינה כוללנית בהיותה מתייחסת לכלל המעסיקים הפוטנציאלים העוסקים בתחום עיסוקה של התובעת ולמשך תקופה ארוכה של שנתיים. זאת בניגוד לאינטרס הלגיטימי של עובד לעבוד בתחום עיסוקו, מומחיותו או מיומנותו. מחומר הראיות עולה כי בתחום עיסוקה של התובעת קיימת תחלופה גבוהה של לקוחות פוטנציאלים, קרי גני ילדים, בין גופים הנותנים שירותי הדרכה כדוגמת התובעת, ואין המדובר בלקוחות קבועים ובהתקשרויות ארוכות תווך. מר בלונדר אישר בחקירתו כי לא היתה התחייבות בכתב של הלקוחות לקבלת שירותי התובעת למשך תקופה כזו או אחרת, אלא מדובר בהתחייבות בעל פה, שאף היא ניתנה לתקופה מוגבלת עד סוף שנת הלימודים (עמ' 43 לפרוטוקול). מעדותה של התובעת עולה כי לפני פתיחת עסקה הפרטי בשנת 2000 היא הועסקה מספר שנים כמדריכה בנתבעת 3, כאשר הפעילות ומתכונת עבודתה שם היתה דומה ביותר למתכונת ההדרכות במסגרת העסק הפרטי, שהקימה התובעת מאוחר יותר (עמ' 22 לפרוטוקול). 17. התובעת לא הוכיחה קיומם של סודות מסחריים ברי הגנה וכי המידע אשר היא טוענת לסודיותו, לרבות רשימת לקוחות, ערכות הדרכה ושיטות עבודתה, הינו בגדר "סוד מסחרי" כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות. באשר לרשימת הלקוחות - מעדותו של מר בלונדר עולה כי לצורך קידום פעילות השיווק נהג לפנות לגני ילדים שונים, ששמותיהם הושגו באמצעות דפי זהב, אינטרנט, מקומונים, עיתונים וכדו' (עמ' 39 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו שם אישר מר בלונדר כי במסגרת פעילות השיווק פנה לכל גני הילדים, לרבות הגנים בהם ניתנו שירותי הדרכה דומים לאלו של התובעת על ידי חברות אחרות. כלומר, ניתן לקבוע כי "רשימת הלקוחות" להם טוענת התובעת ניתנת לגילוי בנקל באמצעים שונים הפתוחים בפני כל דורש, ומכאן כי אין המדובר ב"וסד מסחרי" בר הגנה. התובעת אף לא הוכיחה כי נקטה באמצעים כלשהם לשמירה על סודיותה של רשימת הלקוחותיה הנטענת. בנוסף, לא על בידי המעסיקה להוכיח כי "ערכות ההדרכה" שנמסרו לעובדות במסגרת עבודתן כללו מידע סודי ייחודי לתובעת, או כי שיטות ההדרכה בהן נקטה במסגרת פעילותה העסקית היו ייחודיות לתובעת בשונה ממפעילי עסקים דומים. על פי עדותה של התובעת הרי שגם במסגרת עבודתה היא בנתבעת 3, היתה מקבלת מהנתבעת 3, לצורך ההדרכות, בעל חיים וערכות שכללו "כל מיני דברים שקשורים לאותה חיה למשל סיפורים, אביזרים, קלטת" (עמ' 22 לפרוטוקול). השכר השעתי של העובדות עמד על סך של 45 ₪ לשעה ולא הוכח כי העובדות קיבלו תמורה מיוחדת עבור התחייבותן שלא להתחרות בעסקי התובעת. התובעת אף לא הוכיחה כי השקיעה משאבים מיוחדים לשם הכשרת העובדות, אשר לפי עדותן הכשרתן הסתכמה בצפייה במספר שיעורים שהועברו על ידי התובעת (עמ' 75 לפרוטוקול). משלא הוכח קיומם של סודות מסחריים ממילא לא הוכח כי נעשה שימוש שלא כדין בסודות המסחריים. 18. המסקנה העולה מן האמור כי בנסיבות המתוארות לא הוכח שתניית אי התחרות והגבלת העיסוק שבהסכם העבודה נועדה להגן על אינטרס לגיטימי של התובעת, למעט מתן חסינות מפני תחרות, כאשר אינטרס זה כשלעצמו אינו מצדיק מתן תוקף מחייב לתניית ההגבלה, ולאור אופיה הכוללני אף נוגד את תקנת הציבור ואת האינטרס הציבור לתחרות הוגנת. אין ליתן תוקף מחייב לתניית אי התחרות הקבועה בסע' 7.3 להסכם העבודה ואין לראות בהתנהלות העובדות אשר המשיכו לעסוק בתחום עיסוקה של התובעת לאחר סיום עבודתן אצלה, כהפרת הסכם העבודה על ידן. 19. הסכם העבודה של העובדות הינו חוזה העסקה לתקופה קצובה, כאשר בהסכם של רוזה תקופת ההסכם היא עד ליום 31/1/03, ובהסכם של נעמה - עד ליום 31/7/03. לעניין הפסקת ההסכם, בסע' 6.2 להסכם העבודה נקבע: "העובד רשאי להביא הסכם זה לידי סיום או להשתחרר מהתחייבויותיו אם במידה: 6.2.1 לא יוכל לעמוד בהסכם זה עקב כח עליון. 6.2.2 אם תגרם לעובד נכות תמידית או מחלה ממושכת שכתוצאה ממנה תשלל מן העובד היכולת להמשיך בתפקידו. ובכל מקרה יודיע על התפטרותו חודש מראש". אין חולק שהעובדות התפטרו מעבודתן ביום 1/12/02 ו-25/11/02, לפני תום תקופת ההסכם. לטענתן, התפטרו מעבודתן אצל המעסיקה עקב איחורים חוזרים ונשנים בתשלום שכרן וכן עקב הידבקות במחלה כתוצאה ממגע עם חתולה נגועה שנמסרה להן על ידי המעסיקה במסגרת ההדרכות. 20. הטענה בדבר האיחורים בתשלום השכר החל מחודש 9/02 לא נסתרה, כאשר מהראיות שהציגו העובדות, לרבות צילומי השיקים שהועברו להן על ידי המעסיקה (נספח ג' לתצהיר נעמה נספח ו' לתצהיר רוזה), עולה כי בחודשים אלה אכן שולם השכר באיחור של מספר ימים עד שבועיים. על פי עדותה של רוזה בחקירתה הנגדית, מאחר ורצתה להמשיך לעבוד הסכימה לאיחורים בתשלום וזאת "מפאת המצב" (עמ' 70 לפרוטוקול). עדות זו אינה מצביעה על הסכמה מרצון לאיחורים בתשלום אלא על השלמה עם המצב בלית ברירה. נעמה העידה בחקירתה הנגדית: "... הוא הודיע לי שיהיה עיכוב בשכר ולא שאל אותי אם אני מסכימה. הוא לא ביקש את הסבלנות שלי..." (עמ' 77 לפרוטוקול). בסע' 5.2 להסכם העבודה נקבע כי המשכורת תשולם לעובדות לא יאוחר מה- 10 לכל חודש. אין ספק כי תשלום שכר העבודה במועד הינו תנאי יסוד ביחסי העבודה ובהסכם העסקה, אשר הפרתו מהווה הפרה יסודית של ההסכם. חובת המעסיק לתשלום שכר עבודה במלואו ובמועד ואיסור הלנת שכר, על הסנקציות בגין הפרתו, נקבעו בחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"). לא למותר לציין כי חוק הגנת השכר הינו חוק קוגנטי ולא ניתן לוותר על זכות שהוקנתה על פיו, כך שלמעשה אין נפקות לטענות שהעלתה המעסיקה בדבר הסכמת העובדות לאיחורים בתשלום שכרן. מכאן כי המעסיקה הפרה את הוראות הסכם העבודה, כאשר לא שילמה את שכרן של העובדות במועד. באשר לטענת העובדות כי נאלצו לעזוב את העבודה עקב הדבקות במחלה כתוצאה ממגע עם חתולה נגועה 21. לטענת המעסיקה כל בעלי החיים שנמצאו ברשותה במסגרת העסק היו בפיקוח וטרינרי. המעסיקה אף צירפה אישור על חיסונים שניתנו לבעל החיים (נספח ח' לתצהירה) ואולם לא ניתן ללמוד ממנו כי מדובר באותה החתולה אליה מתייחסות העובדות בתצהיריהן. מר בלונדר אישר בחקירתו כי זכור לו המקרה של החתולה הנגועה משנת 2002, כאשר לטענתו היה מדובר בחתולה ביתית שנמסרה לתובעת על ידי חברתה (עמ' 57 לפרוטוקול). מר בלונדר טען בעדותו שם כי לחתולה היה אישור וטרינרי אך לא הציג את האישור ולא ידע להסביר כיצד על אף האישור החתולה נמצאה נגועה במחלה. מר בלונדר אישר כי המעסיקה עצמה נדבקה במחלה בה היתה נגועה החתולה, ממנה נדבקו גם העובדות, וכי הוא ו/או המעסיקה לא הודיעו לגני הילדים בהם בוצעה פעילות ההדרכה כי החתולה נגועה (עמ' 57 לפרוטוקול). הבטחת תנאי תברואה ראויים במקום העבודה, לשם שמירה על בריאות העובד הינה ללא ספק אחת מחובות המעסיק במסגרת הסכם העבודה. בחקירתה הנגדית אישרה המעסיקה כי כמעסיק היא מחוייבת לשלם את שכר העובדים בזמן ולדאוג שלא להעביר לידי העובד חיות נגועות, כאשר הפרה של אחת מהתחייבויות אלה יש בה כדי להוות הפרת הסכם העבודה מצידה (עמ' 26 לפרוטוקול). 22. משעלה בידי העובדות להוכיח טענותיהן הן באשר לאיחורים בתשלום השכר והן באשר לנזק שנגרם להן כתוצאה מאי נקיטת אמצעי זהירות בכל הנוגע למגע עם בעלי חיים, הרי שלא היה מקום לדרוש מהן כי ימשיכו לעבוד בנסיבות אלו, ואין לראות בנסיבות הפסקת עבודתן בתוך תקופת ההסכם כהפרת הסכם עבודה המזכה בפיצוי את המעסיקה. 23. לטענת המעסיקה פנו העובדות לגני ילדים שהיו לקוחותיה, וסיפרו לגננות האחרות על מקרה החתולה הנגועה ועל כך שהמעסיקה אינה משלמת שכר במועד, ובכך למעשה הוציאו את דיבתה רעה, פגעו במוניטין התובעת וגרמו לה לאבד לקוחות. גם אם נכונה טענת המעסיקה לעניין הדברים שמסרו העובדות לגננות האחרות, הרי שאין בדברים אלו משום הוצאת דיבה, שכן, כפי שפורט לעיל התובעת אכן מסרה לידי הנתבעות חתולה נגועה ואיחרה בתשלומי שכרן, ומכאן כי המידע שהועבר על ידי הנתבעות היה מידע אמיתי ולא בגדר "עלילות שווא" כנגד המעסיקה. לכך יש להוסיף כי "פגיעה במוניטין" הינה עילת תביעה מתחום דיני הנזיקין, וככזו ספק רב אם מצויה היא בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה. 24. לאור המפורט לעיל, לא הוכח כי העובדות גרמו למעסיקה את הנזקים הנטענים בכתב התביעה. המעסיקה אף לא צלחה בהוכחת שיעור הנזק שנגרם לה כביכול במעשי ו/או מחדלי העובדות. אשר על כן התביעה כנגד העובדות נדחית. אשר לתביעה כנגד הנתבעת 3 25. טענת התובעת בדבר הנזקים שגרמה לה הנתבעת 3 כפופה לטענתה בדבר הנזקים שנגרמו לה על ידי רוזה, וזאת מכח עילת גרם הפרת חוזה בין התובעת לבין רוזה. מחומר הראיות עולה כי רוזה התפטרה מעבודתה אצל המעסיקה בטרם פנתה לנתבעת 3 בבדיקת האפשרות לעבוד בשורותיה, כך שלא קמה לתובעת עילה בגין גרם הפרת חוזה כלפי הנתבעת 3 ודין התביעה כנגדה להידחות. התביעה של נעמה לשאלת הזכאות להפרשי שכר 26. מחומר הראיות, לרבות העתקי השיקים שקיבלה נעמה על חשבון שכר עבודה (נספח ג' לתצהיר נעמה) עולה כי בגין התקופה מחודש 9/02 עד חודש 11/02 נותרה המעסיקה חבה לנעמה הפרשי שכר בסך של 1,159 ₪. 27. כאמור לעיל התפטרה נעמה בעקבות הפרת הוראות הסכם העבודה על ידי המעסיקה, לפיכך אין לקבל את טענת המעסיקה בדבר זכאותה לפיצוי מוסכם הקבוע בסע' 6.3 להסכם העבודה. משהפרה המעסיקה את התחייבויותיה על פי הסכם העבודה לתשלום שכר במועד ולהבטחת פיקוח וטרינרי על בעלי החיים שברשותה, אין היא זכאית לתרופות שנקבעו בהסכם העבודה בגין הפסקת עבודתה של נעמה בתוך תקופת ההסכם. לאור האמור נדחית טענת הקיזוז של המעסיקה. יחד עם זאת נוכח קיומה של מחלקות בשאלת עצם זכאותה של נעמה להפרשי השכר, יש מקום להפחית את פיצויי ההלנה בגין רכיב זה להעמידם בגובה הפרשי הצמדה וריבית בלבד. אשר לתביעה לפיצויי הלנת שכר 28. מחומר הראיות עולה כי התובעת הלינה את שכרה של נעמה עבור חודשים 9/02 ו- 10/02, וזאת מבלי שהוצגה כל סיבה המצדיקה את הלנות השכר. כאמור, חובת המעסיק לשלם שכר עבודה במועד הינה חובה קוגנטית שאינה ניתנת לויתור. משכך זכאית נעמה לפיצויי הלנה כדין בגין האיחורים בתשלום שכר בחודשים אלו. ביחס לשכר חודש 11/02 אמנם בתחילת ההליך היתה קיימת מחלוקת בשאלת עצם זכאותה של נעמה לשכר חודש 11/02 נוכח טענות הקיזוז שהעלתה המעסיקה. ואולם במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק הורה בית הדין למעסיקה לשלם את שכרן של העובדות. על אף הוראת בית הדין כאמור, השכר שולם ב- 3 תשלומים בין החודשים 6/03 - 10/03. לפיכך מצאתי לנכון לחייב את המעסיקה בתשלום פיצויי הלנה מלאים בגין שכר חודש 11/02 לתקופה שמיום 22/6/03 ועד למועד התשלום באחרון ביום 7/10/03, וכן פיצויי הלנה מופחתים בגובה הפרשי הצמדה וריבית בלבד מיום 1/12/02 עד ליום 21/6/03. אשר לתביעה לפדיון חופשה 29. בגין תקופת העסקתה זכאית נעמה ל- 7 ימי חופשה. המעסיקה לא הוכיחה כי נעמה ניצלה את ימי החופשה המגיעים לה או קיבלה תשלום בגינם. תחת זאת העלתה המעסיקה טענת קיזוז בגין דמי ההודעה המוקדמת המגיעים לה לטענתה עקב התפטרותה של נעמה. אין חולק כי נעמה התפטרה לאלתר, וללא הודעה מוקדמת, כאשר לא הוכח כי התקיימו בעניינה נסיבות המיוחדות המצדיקות התפטרות ללא הודעה מוקדמת כאמור בסע' 10(1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, תשס"א - 2001 (להלן: "חוק הודעה מוקדמת"). לפיכך זכאית המעסיקה לקזז מהסכומים המגיעים לנעמה, הסך של 1,106 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת, כאשר סכום זה שווה בערכו לסכום לו זכאית נעמה בגין פדיון חופשה. אשר לתביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה על ידי המעסיקה 30. נעמה הציגה קבלות על סך של 36 ₪ בגין התרופות שנאלצה לרכוש לשם טיפול במחלה בה נדבקה כתוצאה ממגע עם החתולה הנגועה (נספח ב' לתצהיר נעמה). בהעדר ראיות לסתור, זכאית נעמה להחזר סכום זה מאת המעסיקה. אין בידי לקבל את הטענה בדבר זכאותה של נעמה לפיצוי בגין אבדן השתכרות לתקופה של 8 חודשים. נעמה הפסיקה את עבודתה אצל המעסיקה על פי יוזמתה ובסמוך למועד עזיבתה החלה לעבוד במקום אחר. גם הטענה כי המעסיקה התחייבה כלפי נעמה לספק לה עבודה ב-20 גני ילדים במשך שבוע עבודה מלא , לא הוכחה על ידה והיא אינה מתיישבת עם הוראות הסכם העבודה. טענתה של נעמה בדבר עגמת הנפש שנגרמה לה לא הוכחה אף היא. משכך דין התביעה ברכיב זה להידחות. התביעה של רוזה לשאלת הזכאות להפרשי שכר 31. על פי תלושי השכר (ת/1) עמד שכרה של רוזה עבור חודשים 9/02 ו- 10/02 על סך כולל של 3,386 ₪ נטו. לטענת רוזה בגין חודשים אלו שולם לה, במספר תשלומים ובסך כולל של 3,000 ₪ בלבד. טענה זו לא נסתרה, כאשר המעסיקה לא הציגה ראיה כלשהי בדבר תשלום יתרת השכר כנטען. כמו כן לא נסתרה טענת רוזה בדבר הפרשי שכר בסך של 66 ₪ שנותרו לזכותה לאחר תשלום שכר חודש 11/02, שבוצע בסוף חודש 8/03. לאור האמור זכאית רוזה להפרשי שכר בסך של 452 ₪. בהתאם לאמור לעיל ביחס לנעמה, אין לקבל את טענת הקיזוז של המעסיקה בגין הפיצוי המוסכם על פי הסכם העבודה, שכן בנסיבות העניין אין היא זכאית לפיצוי כאמור. נוכח קיומה של מחלוקת בשאלת עצם זכאותה של רוזה לסכום הנ"ל אני מוצאת לנכון להפחית את פיצויי ההלנה ולהעמידם בגובה הפרשי הצמדה וריבית בלבד. אשר לתביעה לפיצויי הלנת שכר 32. טענת רוזה בדבר האיחורים בתשלום שכר לא נסתרה על ידי המעסיקה, אשר אף מגירסתה עולה כי לעיתים היו איחורים בתשלום השכר. לפיכך זכאית רוזה לפיצויי הלנת שכר בגין השכר ששולם באיחור עבור החודשים 9/02 ו-10/02. באשר לשכר חודש 11/02, בדומה לעניינה של נעמה כמפורט לעיל, יש מקום להפחית את פיצויי ההלנה עד לגובה הפרשי הצמדה וריבית עד ליום 21/6/03 ולחייב את המעסיקה בתשלום פיצויי הלנה מלאים בגין התקופה שמיום 22/6/03 ועד לתשלום השכר בפועל ביום 22/8/03. אשר לתביעה לפדיון חופשה 33. בגין תקופת עבודתה זכאית רוזה ל-9 ימי חופשה. יחד עם זאת, בהתאם לאמור לעיל ביחס לנעמה ולאור התפטרותה של רוזה ללא הודעה מוקדמת, יש לקזז מהסכומים המגיעים לה מאת המעסיקה סך של 1,215 ₪ בגין תמורת הודעה מוקדמת, כאשר סכום זה שווה בערכו לסכום המגיע לרוזה בגין פדיון החופשה. אשר לתביעה להחזר הוצאות 34. אין לקבל את טענת רוזה בדבר זכאותה להחזר הוצאות, כאשר טענה זו אינה מפורטת כלל, ואף מהמסמכים שצורפו על ידי רוזה לתמיכה בטענתה (נספח ה' לתצהירה) לא ניתן ללמוד בודאות מהן אותן ההוצאות והאם יש מקום לחייב את המעסיקה לשאת בהוצאות אלו. גם טענת הטענה לעניין הוצאות התרופות לטיפול במחלה בה נדבקה רוזה מהחתולה, לא הוכחה, כאשר רוזה לא הציגה קבלות בגין תשלום עבור התרופות בסכום הנטען על ידה בכתב התביעה. אשר על כן התביעה ברכיב זה נדחית. אשר לתביעה להחזר ניכויים משכר 35. על פי תלושי השכר (ת/1) במהלך תקופת עבודתה אצל המעסיקה נוכה משכרה של רוזה סך כולל של 320 ₪ בגין הפרשות לביטוח מנהלים בחברת הביטוח "אריה". ממכתב שנשלח מחברת הביטוח לרוזה ביום 23/12/02 עולה כי סכומים אלו, כמו גם חלק המעביד בהפרשות, לא הועברו על ידי המעסיקה לחברת הביטוח (נספח ג' לתצהיר רוזה). לאור האמור זכאית רוזה להחזר חלק העובד שנוכה משכרה עבור ביטוח מנהלים ולא הועבר לפוליסה, בסך של 320 ₪. אשר לתביעה לפיצוי בגין הפרת התחייבות ועגמת נפש 36. רוזהלא הוכיחה כי הפרת הוראות הסכם העבודה על ידי המעסיקה גרמו לה נזקים בסך של 20,000 ₪ כנקוב על ידה או כי המעסיקה התחייבה לספק לה עבודה בהיקף משרה מעבר לזה בו הועסקה. כמו כן לא הוכח כי כתוצאה בהתנהלות המעסיקה נגרמה לרוזה עגמת נפש המזכה בפיצוי. לעניין זה יצויין כי בדומה לנעמה, רוזה החלה לעבוד במקום עבודה אחר בסמוך למועד התפטרותה בתחום בו הועסקה על ידי המעסיקה. אשר על כן התביעה ברכיב זה נדחית. סוף דבר 37. התביעה שהגישה המעסיקה כנגד העובדות והנתבעת 3 נדחית. 38. התובעת תשלם לעובדות את הסכומים כדלקמן: לנתבעת 1: א. סך של 1,159 ₪ בגין הפרשי שכר בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/12/02 אשר ישולמו עד לתום 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום פיצויי הלנה כחוק. ב. פיצויי הלנת שכר לפי הפירוט הבא: (1) פיצויי הלנה כחוק בגין הסכום של 1,750 ₪ לתקופה שבין 10/10/02 - 17/10/02. (2) פיצויי הלנה כחוק בגין הסכום של 750 ₪ לתקופה שבין 17/10/02 - 24/10/02. (3) פיצויי הלנה כחוק בגין הסכום של 100 ₪ לתקופה שבין 24/10/02 - 15/11/02. (4) פיצויי הלנה כחוק בגין הסכום של 4,275 ₪ לתקופה שבין 10/11/02 - 15/11/02. (5) פיצויי הלנה כחוק בגין הסכום של 2,172 ₪ לתקופה שבין 15/11/02 - 25/11/02. (6) פיצויי הלנה כחוק בגין הסכום של 1,913 ₪ לתקופה שבין 22/6/03 - 22/7/03. (7) פיצויי הלנה כחוק בגין הסכום של 956 ₪ לתקופה שבין 22/7/03 - 7/10/03. (8) הפרשי ריבית והצמדה על הסך של 2,870 ₪ מיום 1/12/02 עד ליום 22/6/03. ג. סך של 36 ₪ בגין הוצאות טיפול רפואי בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/12/02 ועד התשלום בפועל. לנתבעת 2: א. סך של 452 ₪ בגין הפרשי שכר בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/12/02 אשר ישולמו עד לתום 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום פיצויי הלנה כחוק. ב. פיצויי הלנת שכר לפי הפירוט הבא: (1) פיצויי הלנה כחוק בגין הסכום של 800 ₪ לתקופה שבין 10/10/02 - 21/10/02. (2) פיצויי הלנה כחוק בגין הסכום של 2,000 ₪ לתקופה שבין 10/11/02 - 15/11/02. (3) פיצויי הלנה כחוק בגין הסכום של 953 ₪ לתקופה שבין 22/6/03 - 22/7/03. (4) פיצויי הלנה כחוק בגין הסכום של 477 ₪ לתקופה שבין 22/7/03 - 22/8/03. (5) הפרשי הצמדה וריבית על הסך של 1,430 ₪ מיום 1/12/02 עד ליום 21/6/03. ג. סך של 320 ₪ בגין החזר ניכויים משכר בצירף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/12/02 ועד התשלום בפועל. 39. התובעת תשא בהוצאות הנתבעות 1 ו-2 ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום. 40. כן תשא התובעת בהוצאות הנתבעת 3 ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום.חוזה עבודהחוזהסעיף הגבלת תחרות / מניעת תחרות