איחור בביטול הסכם בוררות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איחור בביטול הסכם בוררות: 1. תביעה למתן פסק דין הצהרתי לביטול הסכם בוררות ולהשבת כספים בסך של 81,167 ₪. העובדות וההליכים 2. בין התובעת 3 (להלן - "מצדה") לנתבעים 2-1 (להלן - "צרעה") התנהלו הליכים משפטיים במסגרת ת"א 754/92 - תביעה כספית שהגישה מצדה נגד צרעה בשל כספים שלא שולמו לה עבור ביצוע עבודות נוספות. ביום 19.2.1997 חתמו מצדה וצרעה על הסכם בוררות, ההסכם נשוא ההליך דנן (להלן - "הסכם הבוררות"), אשר בהתאם לו מינו את השופט בדימוס שאול אלוני ז"ל (להלן - "הבורר"), שנפטר במהלך הדיונים בתיק זה ועזבונו הוא הנתבע 3, לבורר בסכסוך שנתגלע ביניהם. בהחלטה מיום 24.2.1997 הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת הכט, כתוארה אז), בהסכמת הצדדים, על עיכוב ההליכים המשפטיים והעברת התביעה לדיון בפני הבורר. ביום 6.10.2002 חתם הבורר את פסקו, בהעדר הצדדים (להלן - "פסק הבוררות"). בא-כוח של צרעה פנה לבורר בבקשה לתקן את פסק הבוררות ובקשתו נענתה ביום 7.10.2002. 3. ביום 21.11.2002 הגישה מצדה, באמצעות התובע 1, אינג' יהושע X, עו"ד (להלן - "X"), בקשה לביטול פסק הבוררות (ה"פ 1309/02). כתב התביעה לביטול פסק הבוררות היה מלא טענות כרימון נגד הבורר, דרך התנהלותו ודרך הנמקת פסק הבוררות. טענות שחלקן, בסגנון שבו נטענו, מוטב היה שלא היו נטענות. 4. ביום 21.5.2002, עובר להגשת התביעה לביטול פסק הבוררות, ניתן צו פירוק למצדה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (תיק פש"ר 1557/98). לפיכך, מצדה לא היתה רשאית להגיש התביעה נגד צרעה באמצעות X ללא אישור בית המשפט. לאחר שהתגלתה עובדה זו, הגיש X, שהיה המנהל ובעל המניות במצדה, בקשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב להתיר לו לייצג את מצדה בתביעתה נגד צרעה לביטול את פסק הבוררות. בית המשפט (סגן הנשיא, כב' השופט ד"ר ג' קלינג), הסמיך ביום 19.2.2003 את X לייצג את מצדה בהליכים נגד צרעה בכפוף להפקדת ערובה בסך 100,000 ₪. ביום 3.3.2003 נתן בית המשפט (השופט ד"ר קלינג) החלטה נוספת שבה קצב את המועד להפקדת הערובה עד ליום 31.3.2003. אין חולק שהערובה לא הופקדה מעולם בהתאם להחלטה זו של בית משפט שלפירוק. X אישר בעדותו בבית המשפט במסגרת ההליך דנן, כי לא הפקיד את הערבות, כפי שהורה סגן הנשיא ג' קלינג, בשל קשיים כספיים. כנטען בעדותו, הוא ואשתו X X, התובעת 2 (להלן - "X X"), שילמו אישית כספים רבים לבנקים, לקבלני משנה, לעובדים ולספקים ובמשך השנים הצליחו שניהם לסלק כמעט את כל התביעות נגד מצדה והפכו לנושים הכמעט בלעדיים של מצדה. יצוין כי כונס הנכסים הרשמי סבר כי, לכאורה, אין סיכויים למצדה בהליך דלעיל ולכן לא פתח בעצמו בהליכים משפטיים נגד צרעה. 5. בפסק הדין מיום 15.12.2004 הורתי על מחיקת הבקשה לביטול פסק בוררות שהגישה מצדה. הטעם לכך היה שמצדה לא קיימה החלטתי מיום 7.12.2004, לפיה היה עליה להמציא לצרעה את מספר התיק בבית המשפט העליון במסגרתו ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב להתנות את זכותו של X לייצג את מצדה בהפקדת סך של 100,000 ₪. כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט העליון (כב' השופטת מ' נאור), לא רק שX לא מסר את מספר ההליך בבית המשפט העליון, אלא שהוא העלים גם את העובדה שההליך נמחק עוד קודם למתן פסק הדין שנתתי (בש"א 8635/03). ביום 3.5.2005 דחיתי בקשה לביטול פסק הדין שהגישו מצדה וX, בהדגישי החומרה הרבה שבהתנהגות X, אשר טען לייפוי כוח מכוחו הוא מייצג את מצדה (בפירוק) בהליך המשפטי, בעוד בפועל לא היה בידו כזה (בש"א 622/05) . במסגרת החלטה זו השתתי על X הוצאות אישיות בסך כולל של 15,000 ₪. מצדה וX הגישו בקשות וערעורים לבית המשפט העליון, הן נגד פסק הדין שלא להורות על ביטול פסק הבוררות והן נגד חיובו של X בהוצאות אישיות. 6. ביום 6.10.2005 הוגשה התביעה שבפני על-ידי X וX X נגד צרעה ונגד הבורר ומשרד עורכי הדין שבו עבד הבורר - בלטר, גוט, אלוני ושות' (להלן - "השותפות"), לביטול הסכם הבוררות ולהשבת כספים ששולמו לבורר. 7. ביום 28.7.2006 התיר בית המשפט המחוזי בתל-אביב (סגנית הנשיא, כב' השופטת ו' אלשייך), לX להפקיד את הערבות בידי כונס הנכסים הרשמי (ת/2), וביום 2.8.2006 התיר בית המשפט למצדה להצטרף לתביעה דנן (תיק פש"ר 1557/98, בש"א 14051/06). ביום 21.8.2006 נתן בית המשפט המחוזי בתל-אביב החלטה נוספת, שבה הוסמך X לייצג את מצדה, בכפוף להפקדת ערובה בקופת כונס הנכסים הרשמי. הסכום של 100,000 ₪ הופקד ביום 30.8.2006. 8. ביום 18.3.2007 הגישו X, X X ומצדה בקשה לצרף את מצדה כתובעת נוספת בהליך שבפני, תוך הסתמכות על החלטת בית משפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ו' אלשייך) מיום 21.8.2006 (בש"א 4945/07). בהחלטתי מיום 20.6.2007 דחיתי הבקשה בנימוק שהערבות הינה בגין הוצאות שבהן עלולה מצדה להתחייב בתביעתה נגד צרעה, בעוד התביעה הוגשה גם נגד הבורר והשותפות. הוספתי והורתי בהחלטתי, כי יש לקבל את רשותו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (בית משפט שלפירוק) גם ביחס לניהול ההליכים נגד הבורר והשותפות. ביום 5.8.2007 הוגשה בקשה נוספת, המסתמכת על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 2.8.2007 להתיר למצדה לתבוע גם את הבורר והשותפות (בש"א 14466/07). ביום 23.9.2007 נעתרתי לבקשה לתיקון כתב התביעה ולהוספת מצדה כתובעת נוספת. טענות התובעים 9. בכתבי הטענות שהגישו התובעים נגד צרעה, הבורר והשותפות, חוזרות הטענות הקשות נגד הבורר, התנהלותו והנמקתו החסרה. כנטען, הבורר התעלם מטיעוני מצדה ומסיכומיה המפורטים ופסיקתו הינה בניגוד לדין המהותי. הבורר העלים מהתובעים את מעורבותו בתביעות שהגישו 150 קיבוצים ובתביעה שהגיש קיבוץ צרעה ואחרים, תביעות שבהן מופיע שמו של הבורר כמייצגם. עילות אלה מצדיקות, לטענת התובעים, את ביטול פסק הבוררות. אומר כבר עתה, כי אין בדעתי לדון בטענות המופנות נגד הליכי הבוררות, שאינן חלק מעילת התביעה, שהיא ביטול הסכם הבוררות. למעלה מן הצורך, ספק רב אם מבחינה משפטית יש לטענות אלה סיכוי להתקבל, גם בהתעלם מההליך הקודם, זאת לאור האמור בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן - "חוק הבוררות"), המונה עילות לביטול פסק בוררות. הלכה פסוקה היא מקדמת דנא, כי בית המשפט הדן בבקשה לביטול פסק הבוררות אינו יושב כערכאת ערעור על פסק הבוררות. הדברים ידועים וברורים, והוזכרו פעמים אין ספור בספרות ובפסיקה. כך השופטת דורנר ברע"א 7205/01 כפר דניאל מושב שיתופי להתיישבות חקלאית נ' מיטרני, לא פורסם (4.2.2002), בקובעה לאמור: "בקשה לביטולו של פסק-בוררות איננה, איפוא, תחליף לערעור על שאלות הנוגעות לתוכנו של הפסק. אף כאשר ברי הוא כי מסקנה ממסקנותיו של הבורר מוטעית, בין במישור המשפטי, ובין במישור העובדתי, אין בכך כדי להוות עילה לביטולו. פסק-בורר עשוי איפוא להתבטל, רק מקום בו הליך הבוררות פגום מיסודו, או בנסיבות בהן לא נתמלאו עקרונות הבוררות המוסכמים על-ידי הצדדים. ביטול הפסק בשל תוכנו, אפשרי רק כאשר מנוגד הוא באופן מובהק לתקנת הציבור." (ראו גם, ע"א 393/79 סטלה שירות מכוניות נ' חברת נתיבי איילון, פ"ד לו(1) 713, 715 (1982); רע"א 1129/00 כהן נ' Diamond Express Company, (23.7.2000); רע"א 949/09 רשת דגן תעשיות בע"מ נ' פנחסי, (23.9.2009)). 10. טענה נוספת בפי התובעים הינה, כי אם הם היו יודעים את העובדות לאשורן, לפיהן הבורר היה נתון במצב של ניגוד אינטרסים, הם לא היו חותמים על הסכם הבוררות. לדידם, הבורר וצרעה פעלו בחוסר תום לב והטעו את מצדה לחתום על הסכם הבוררות ולכן מצדה זכאית לבטלו. גם הסכמתו של X לערוב להוצאות הבוררות של מצדה נעשתה מתוך טעות, למרות שX לא חתם על ערובה. בנמקם טענה זו, טענו התובעים, כי לאחר מתן פסק הבוררות, הגיעו לידיעתו של X מקרים בהם ביטלו בתי המשפט פסקי בוררות שנתן הבורר ולחלופין ביטלו את מינויו של הבורר, בשל ניגוד עניינים או ניגוד אינטרסים בין הבורר לבין אחד הצדדים. לX נודע ביום 2.11.2002 - לאחר שעשה חיפוש בארכיון "גלובס" ומצא כתבה שפורסמה בעיתון ביום 22.7.1998 - כי השותפות מייצגת 150 קיבוצים ובכללם צרעה, שהגישו תביעות במאות מיליוני שקלים נגד ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י. במועד זה השיג X את כתב התביעה שהגיש קיבוץ צרעה (ביום 11.1.1998) נגד ההסתדרות, לשכת המס וקופת חולים של ההסתדרות. בכתב התביעה מופיע שמו של הבורר כאחד מאלה שמייצגים את קיבוץ צרעה בצירוף השותפות. התובעים הוסיפו וטענו, כי ייפוי הכוח הראשוני שנתן קיבוץ צרעה לשותפות, באמצעות רואה החשבון בועז מקלר, נחתם ביום 22.6.1997 (נספח כד לתצהירו של X), היום שבו התקיימה ישיבת הבוררות הראשונה שבה הבורר נתן הסכמתו לשמש כבורר ונקבעו תנאי הבוררות (נספח ג לתצהירו של X). כאמור, הסכם הבוררות נחתם ביום 19.2.1997. ישיבת ההוכחות הראשונה התקיימה ביום 3.2.1998 (נספח ד לתצהירו של X). ייפוי הכוח לבית המשפט (על גבי טופס של לשכת עורכי הדין) ניתן לשותפות לייצוג צרעה ביום 29.6.1997 (נספח יח לתצהירו של X). עוד קודם לכן, בשנת 1996, הוגשו תביעות דומות בבית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 10316/96 נגד אותם הנתבעים ובתיקים נוספים, ואף הוגשה בקשה לאיחוד הדיון בכל התיקים. התביעות הוגשו לפני שנחתם הסכם הבוררות. התביעה של צרעה ושל קיבוצים נוספים הוגשו לבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 11.1.1998 בת"א 122/98 (נספחים יד, טו, טז ו-יז לתצהירו של X). 11. בעדותו בבית המשפט, אמר X כי כאשר החלו הליכי הבוררות בחודש יוני 1997, כבר הוגשו כמאה תביעות של קיבוצים באמצעות השותפות נגד הנתבעים האמורים. לכן, לא ניתן לומר שהנתבעים הסתמכו על השתהותם של התובעים לתבוע את ביטול הסכם הבוררות, שכן התובעים ניהלו שורה של הליכים לביטול פסק הבורר בבית המשפט זה ובבית המשפט העליון. גם צרעה הגישו תביעה בבית משפט זה לאשר את פסק הבוררות ולחייב את אישית את X בחיוביה של מצדה בהתאם לפסק הבוררות (ה"פ 4151/05 רהיטי צרעה בע"מ נ' מצדה חברה להנדסה בע"מ, (10.4.2008)). פסק הבוררות אושר על-ידי בית המשפט (כב' השופט י' עדיאל, כתוארו אז) והבקשה, ככל שהיא נוגעת לחיובו של X, נמחקה על ידי בית המשפט. את מחדלם של התובעים שלא להגיש תביעה לביטול פסק הבורר תרץ X בכך שאין מקום להגיש שני הליכים וכי אם היתה מתקבלת הבקשה לביטול פסק הבוררות ממילא היתה מתייתרת הבקשה לביטול הסכם הבוררות. עוד העיד X כי כב' הרשם ע' שחם מבית המשפט העליון, אישר לו להמשיך ולייצג את מצדה כל עוד תלוי ועומד הערעור שהוגש נגד צו הפירוק. 12. בשאלה האם הביטול של הסכם הבוררות נעשה תוך זמן סביר, הסתמכו התובעים על רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית מעלה האדומים, פ"ד נו(5) 779, 787 (2002). שם אמר כב' הנשיא א' ברק, כי הוראת סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1971 (להלן - "חוק החוזים תרופות"), לפיה הודעת הביטול צריכה להינתן "תוך זמן סביר", אינה גוררת אחריה חסינות מלאה של המפר מפני ביטול החוזה עם חלוף הזמן הסביר למתן הודעת ביטול. חסינות מלאה כזו אינה מוצדקת מקום שאין ויתור על זכות הביטול. החסינות היא כנגד הודעת ביטול שאין עמה ארכה. הנפגע חסין מפני הפעלה מפתיעה של זכות הביטול אך לא מפני הפעלת זכות הביטול. לדברי התובעים, סבירות הודעת הביטול ביחס למועד נתינתה משתנה ממקרה למקרה ותלויה במהות העניין והתנהגות הצדדים במקרה הקונקרטי. לפיכך, הודעת הביטול על הסכם הבוררות, במסגרת התביעה דנן, ניתנה תוך זמן סביר. יתרה מזאת, הדרישה לביטול חוזה תוך זמן סביר מטרתה למנוע מהמפר "לשבת על הגדר" ולראות מה נוח לו. התובעים לא ישבו מעולם על הגדר. מיד כאשר נתגלו להם העובדות פעלו לביטול פסק הבוררות ולא ויתרו על זכות הביטול. לדידם, פסק הבוררות והסכם הבוררות הם שני צדדים לאותו מטבע. לפיכך, אם פסק הבוררות היה מתבטל לא היה צורך לבטל את הסכם הבוררות. 13. בהתייחס לשאלת מעמדם של X וX X כתובעים בהליך דנן, טענו התובעים כי לX אינטרס בביטול הסכם הבוררות מפני שהוא שילם מכיסו כספים לבורר ולשותפות והוא הנושה הגדול ביותר של מצדה, משכיסה את רוב חובותיה. גם בהליך לאישור פסק הבוררות נטען על-ידי צרעה כי X היה צד לבוררות. אשר לX X, ביום 18.1.1998 הומחתה לטובתה זכות לקבלת כספים בסך 1,790,000 ₪ כלפי מצדה, המגיעים מצרעה למצדה. יוער, כי בחקירתו הנגדית אישר X, כי המחאת הזכות היתה ביום 29.10.1998. טענות צרעה 14. לטענת בא-כוחם של צרעה, עו"ד דניאל מירקין, טענות התובעים מאששות את המסקנה, כי הבקשה לביטול הסכם הבוררות היא מסווה לבקשה לביטול פסק הבוררות שכשלה, ודי בכך כדי לדחות את התביעה על הסף. בהפנותו לפסק דינו של כב' השופט י' עדיאל מבית משפט זה בבקשה לאישור פסק הבוררות, טען בא-כוחם של צרעה, כי ספק אם לאחר סיום הבוררות ניתן לתקוף את הסכם הבוררות (ה"פ 4151/05, שם). יתרה מזאת, לטענת בא-כוחם של צרעה, התובעים לא עמדו בהוראת סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן - "חוק החוזים"), המסדירה דרך ביטולו של חוזה, בענייננו הסכם הבוררות. לתובעים נודע על הקשר בין צרעה לשותפות ביום 17.11.2002 (סעיף 28 לתצהיר X), ולחלופין, ביום 21.11.2002 (סעיף 33 לתצהירו של X נאמר, כי נודע לו על כתב התביעה של צרעה במועד זה; נספח טו לתצהירו של X), אך עד ליום זה לא שלחו התובעים הודעת ביטול הסכם הבוררות, וודאי לא "תוך זמן סביר" לאחר שנודעה לתובעים עילת הביטול. כמו כן, למרות שלX X הומחה חלק מהחוב של מצדה כלפי צרעה ביום 18.1.1998, היא תבעה את צרעה רק ביום 6.10.2005 (התביעה דנן). לפיכך, מאחר שהתביעה לא הוגשה תוך זמן סביר יש לדחותה. בנוסף, גם כב' השופט מ' סובל מבית משפט זה דחה את בקשתה של מצדה לביטול פסק הבוררות, מאחר שהוגשה בחלוף 19 חודשים מעת שהותר לX לייצגה (ה"פ 7132/08, בש"א 2670/08), בטרם שהגישה בקשה חוזרת לביטול פסק הבוררות. יתרה מזאת, X היה יכול לייצג את מצדה כבר בשנת 2003, לאחר ההחלטה השניה של סגן הנשיא כב' השופט קלינג מבית משפט המחוזי בתל-אביב, אם היה מפקיד את הערובה שנדרש להפקיד. תחת זאת המתין X עד סוף חודש יוני 2006, שאז הפקיד את הערובה לפי החלטת סגנית הנשיא, כב' השופטת ו' אלשייך ואת הבקשה הראשונה לתיקון כתב התביעה הגיש רק ביום 18.3.2007. טענות הבורר והשותפות 15. באת-כוחם של הבורר והשותפות, עו"ד אסתר וינדר, הצטרפה לטענות צרעה, בהוסיפה כי הבורר והשותפות לא היו שותפים להליכים המשפטיים הקודמים, משלא נתבעו על-ידי התובעים. הבורר והשותפות נתבעו לראשונה בתיק זה רק בשנת 2005, ואילו תביעתה של מצדה הוגשה רק בשנת 2007. הואיל ואת הודעת הביטול היה על התובעים לשלוח בשנת 2002, הרי משזו לא נשלחה כלל וממילא לא תוך זמן סביר, יש לדחות התביעה. דיון 16. בהחלטה שנתתי ביום 30.3.2009 קבעתי לאמור: "הדיון בתיק זה יפוצל. תחילה אדון בטענת ההגנה המופיעה בסעיף 44 בכתב ההגנה של הנתבעות 1-2 [צרעה], באשר בעניינה גם הוגשה בש"א 1249/08 למחיקת התביעה על הסף. הבקשה נדחתה מנימוק [ש]יש להניח לה תשתית עובדתית. יש לזכור כי התביעה בה"פ 1309/02 הוגשה ביום 21.11.02 כאשר בסעיף 33 לתצהיר התובעים נאמר שנודע להם באותו יום על כך כי משרדו של הבורר אלוני ז"ל מייצג את קיבוץ צרעה. נקבע להוכחות וסיכומים בעל פה ליום 1.6.09 בשעה 9:30. ב"כ התובעים יודיע תוך 7 ימים מהיום אם ברצונו לחקור את המצהירים מטעם הנתבעים 3-4". בסעיף 44 לכתב ההגנה של צרעה נטען, כי התביעה דנן הוגשה בניגוד להוראות סעיף 20 לחוק החוזים, לרבות באיחור רב ושלא בתוך זמן סביר, ולפיכך יש לדחותה. ההנחה העומדת בבסיס שאלה זו שעל המדוכה - האם ניתנה הודעת הביטול תוך זמן סביר - הינה כי טענות התובעים נכונות. זו כמובן הנחה שלא הוכחה, ואין לה תשתית עובדתית. לפיכך, השאלה שעל המדוכה הינה, האם בהנחה שטענות התובעים נכונות, ניתנה הודעת ביטול תוך זמן סביר לאחר שנודעה להם עילת הביטול. העדר זכות תביעה לתובעים 1-2 17. קודם לדיון בסוגיה המשפטית האמורה, אדון בשאלה האם עומדת לX ולX X הזכות לתבוע את הנתבעים במסגרת התביעה דנן. כידוע חוזה הינו פרי מפגש רצונות ומיזוג של הסכמות. זו פעולה אישית של המתקשרים (דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים, כרך א' 154 (תשנ"א-1991) (להלן - "פרידמן וכהן"). רק הצדדים שהתקשרו בחוזה הם שרשאים לטעון שנפל פגם בחוזה. כפי שנאמר ברישא של כל אחד מסעיפי חוק החוזים, המסדירים ביטול של חוזה בשל פגם בכריתתו: "מי שהתקשר בחוזה". המבחנים לשימוש בכוח הביטול בשל פגם בחוזה הם סובייקטיביים או סובייקטיביים-אובייקטיביים (סעיפים 14-18 לחוק החוזים). יחד עם זאת, ראוי להדגיש כי לכלל זה חריגים, לפיהם אדם החיצוני לחוזה זכאי לתבוע מכוח החוזה. כך חוק החוזים תרופות, המגדיר נפגע "מי שזכאי לקיום החוזה שהופר", לאמור לא רק המתקשר בחוזה. טול מקרה של המחאת זכות של ממחה, שהיה צד לחוזה. לאחר שהממחה המחה את זכויותיו על פי החוזה לנמחה, הוא לא יהיה רשאי לתבוע את המפר בגין "מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה" (שלום לרנר המחאת חיובים, 312 (תשס"ג-2003) (להלן - "לרנר")). חריג נוסף הוא, חוזה לטובת צד שלישי (סעיף 34 לחוק החוזים; ראו ע"א 11123/03 ט.ש.ת. חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון (2.10.2005); ע"א 3820/03 דמארי נ' מינהל מקרקעי ישראל, (5.9.2005); ע"א 3755/03 בן חמו נ' טנא נגה שיווק 1981 בע"מ, (12.9.2004)). סעיף זה מקנה לצד השלישי רק את הזכות לתבוע את קיום החיוב, אם כך משתמע מהוראות החוזה. חוזה כזה הוא חריג לכלל "היריבות החוזית" (לרנר, שם, 98). יצוין, שבניגוד להמחאה, הנושה זכאי, אף הוא, לתבוע מן החייב קיום החיוב לטובת המוטב (סעיף 38 לחוק החוזים). 18. ובענייננו, גם לשיטת X, כעולה מכתב התביעה ומתצהיר עדותו הראשית, הוא אינו צד להסכם הבוררות. X אף טרח להדגיש בהליך שנדון בה"פ 4151/05, שהוא אינו צד להסכם הבוררות, בניגוד לטענת צרעה נגדו. טענת צרעה נדחתה על ידי כב' השופט י' עדיאל, והגם שבית המשפט לא פסק בשאלה האם X היה צד להליך הבוררות, נקבע כי הוא לא היה צד לפסק הבוררות. לפיכך, ומשלא התקיימו החריגים לכלל דלעיל, X אינו זכאי לתבוע את ביטול הסכם הבוררות. ויוטעם, העובדה שלX אינטרס בביטול הסכם הבוררות לא סגי, שהרי לא הוא שהתקשר בהסכם הבוררות, ולכן הוא אינו יכול לטעון כי נפל פגם בהסכם ומכוחו לטעון לביטולו. 19. גם לX X אין זכות תביעה בהליך דנן. המחאת הזכות שקיבלה ממצדה (נספח ו' לתצהירו של רוזנברג), מיום 18.1.1998 מנוסחת כהאי לישנא: "הננו להודיע לכם בזה כי מכל תשלום המגיע לנו או שיגיע לנו יש לנכות את הסך של 1,790,000 ₪ (מיליון שבע מאות ותשעים אלף ₪) ולהעבירו ישירות לגב' X X הודעה זו נשלחה לחייב, רהיטי צרעה בע"מ. המחאה זו היא בגדר הוראת תשלום ואינה מקנה לX X זכות לתבוע את צרעה לקבל את הכספים שהומחו לה. יש להבחין בין המחאת הזכות לקבלת כספים לבין המחאת זכות תביעה. בעבר נחשבה המחאת זכות התביעה כפסולה בהיותה קניית דין. כיום, הגישה רוככה הן באנגליה והן בארץ. הדין באנגליה מכיר בהמחאת זכות תביעה כאשר לנמחה יש אינטרס רכושי או מסחרי במימושה של זכות התביעה לטובתו שלו, להבדיל מהמחאה של זכות תביעה עירומה, האסורה במשפט האנגלי. זו גם הגישה שאומצה בארץ (לרנר, שם, 235-234; רע"א 2077/92 אדלסון נ' רייף, פ"ד מז(3) 485 (1993); ע"א 24/58 ברודנר נ' פישמן, פ"ד יב 858 (1958)). אין לי צורך לבחון את היקף ההגבלות על המחאת זכות התביעה, שכן לX X הוקנתה רק הזכות לקבל חלק מהכספים שיגיעו למצדה (הממחה) מצרעה (החייבת). הא ותו לא. העדר הודעת ביטול "תוך זמן סביר" לאחר שנודעה לתובעים עילת הביטול 20. האם מצדה פעלה בתוך זמן סביר לביטול ההסכם בשל הפגם בכריתתו? התשובה לכך היא שלילית. חוזה שנפל פגם בכריתתו הוא חוזה תקף ואינו מתבטל מאליו. נדרשת פעולת ביטול כדי שהחוזה הפגום יתבטל. הכוח לבטל תלוי ברצונו של המתקשר ואם ויתר על הכוח לבטל את החוזה הפגום החוזה נותר שריר וקיים. גם את זכות הביטול יש להפעיל בדרך מקובלת ובתום לב (גבריאלה שלו דיני חוזים - החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, 356-355 (2005) (להלן - "שלו")). הביטול טעון הודעת ביטול (סעיף 20 לחוק החוזים). הודעת הביטול היא קונסטיטוטיבית (שלו, שם, 362). ההודעה יכולה להינתן גם תוך הליך משפטי (שלו, שם, 364). סעיף 20 לחוק החוזים קובע, כי על המתקשר לתת הודעה לצד השני בתוך זמן סביר לאחר שנודע למתקשר על עילת הביטול. הודעה מאוחרת, שניתנה מעבר לזמן הסביר היא חסרת תוקף. לאחר עבור הזמן הסביר נוצרת הנחה של ויתור על זכות הביטול והשלמה עם הפגם. מדובר במבחן אובייקטיבי שיופעל בהתחשב בנסיבות העניין וסבירות הזמן תיבחן בכל מקרה לאור מכלול נסיבותיו. איחור מתמשך בנקיטת פעולה יזומה לביטול החוזה, בידיעה שנפל בו פגם, מוליך להשערה כי רצון המתקשר הינו להמשיך ולהיות קשור בחוזה (שלו, שם, 365; ע"א (ירושלים) 11304/07 בנק הפועלים בע"מ נ' נעימי יעקב (בפשיטת רגל), לא פורסם (4.11.2007); בקשת רשות לערער נדחתה ברע"א 401/08 יעקב נעימי נ' בנק הפועלים בע"מ, (7.8.2008)). אובדן זכות הביטול היא "אישור" החוזה מכוח הדין (פרידמן וכהן, שם, 1099). הדרישה למתן הודעת ביטול נועדה לקדם ערכים של וודאות וביטחון משפטי. מטרתה לידע את הצד השני אם החוזה תקף (ראו, ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 817, 838 (2003); שלו, שם, 362). בע"א 6094/03 זאב שמעון בע"מ נ' בוקריץ, (22.3.05), אמרה כב' השופטת ע' ארבל: "כידוע, סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע כי הודעת הביטול צריכה להינתן תוך זמן סביר לאחר שנודע למתקשר על עילת הביטול. ברירת הביטול אינה עומדת למתקשר לנצח ועליו להחליט בתוך זמן סביר על עמדתו... סבירות הזמן תיבחן לפי מכלול נסיבותיו של כל מקרה ומקרה (ע"א 395/83 שלום נ' יכין חק"ל, חברה חקלאית בע"מ פ"ד לט (2) 733, 740. ראו גם את פסק דינו של חברי, השופט י' טירקל ברע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עירית מעלה אדומים פ"ד נו (5) 779, 792 - 794). ההטעיה בדבר בלעדיות הסוכנויות, לה טענו המערערים, נחשפה, לטענתם, כארבעה חודשים לאחר כריתת החוזה עם המשיב, דהיינו בסוף שנת 1997 ... אף על פי כן, המערערים שלחו את הודעת הביטול למשיב רק ביום 7.12.98, דהיינו כשנה לאחר שהתגלתה ההטעיה לטענתם וזאת אף לאחר שהמשיב הגיש את תביעתו (ביום 12.11.98)". ראו דברי כב' הנשיא א' ברק בע"א 760/77 בן עמי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לג(3) 567, 575 (1979) בקובעו לאמור: "סבירותה של הודעת הביטול, באשר למועד נתינתה, משתנה ממקרה למקרה. יש ותקופה קצרה של מספר ימים תיראה כבלתי סבירה... ויש ותקופה ארוכה של שבועות וחודשים תיראה כסבירה. הכל תלוי במהות החוזה וטיבו, ובהתנהגותם של הצדדים". עוד נאמר כי מפי כב' הנשיא מ' שמגר בע"א 395/83 שלום נ' יכין חק"ל, חברה חקלאית בע"מ, פ"ד לט(2) 737, 740 (1985): "סבירותו של הזמן לצורך מסירת הודעת הביטול איננה נמדדת על-פי אמות מידה כלליות ומופשטות, המנותקות מההקשר העובדתי... אלא נבחנת בכל מקרה לאור מכלול נסיבותיו אם כי יש, כמובן, תקופות, שהן כה ארוכות עד שהן בלתי סבירות בכל הנסיבות". (ראו גם, ע"א 5806/02 ארביב נ' קרני, פ"ד נח(5) 193, 201 (2004); 1912/93 שחם נ' מנס, פ"ד נב(1) 119, 128-127 (1998)). 21. בנסיבות המקרה דנן, באתי כאמור לכלל מסקנה, כי מצדה השתהתה בהודעה על ביטול הסכם הבוררות. אבאר עמדתי: ביום 19.2.2003 קיבל X אישור של בית משפט שלפירוק לייצג את מצדה, בתנאי שיפקיד ערבות. כמו כן, קיבל X ארכה להפקדת הסכום עד ליום 31.3.2003. X לא קיים את החלטת בית המשפט. לטענתו בשל קשיים כספיים. ברם, המבחן הוא מבחן אובייקטיבי ("זמן סביר") ולא סובייקטיבי. בעיניי המתקשר השני שקולה השתהות זו למסקנה, כי רצון הצד הנפגע להמשיך ולהיות קשור בחוזה. גם בעיניי הדין איבוד הכוח לבטל את ההסכם פירושו בחירה בקיומו (פרידמן וכהן, שם, 1100-1098). אובדן ברירת הביטול משמעה שהחוזה ממשיך לחייב את הצדדים (פרידמן וכהן, שם, 1143). כך גם בענייננו. אם נאפשר השתהות ארוכה בידי הנפגע בטרם יחליט אם ברצונו לבטל את החוזה או לקיימו, הרי שנפגע בביטחון ובוודאות המשפטית של עסקאות משפטיות בין צדדים. מצדה השתהתה בהודעה על ביטול הסכם הבוררות מחמת פגם בכריתה, כטענתה, ובכך איבדה את הכוח לבטל את ההסכם. מחשבתם הסובייקטיבית של X ושל מצדה אינה רלוונטית שכן, כפי שראינו אפס מעשה מעבר לזמן סביר שולל את האופציה לבטל את הסכם הבוררות. 22. יתרה מזאת, כזכור, ההפקדה של הערובה נעשתה לאחר שסגנית הנשיא, כב' השופטת ו' אלשייך מבית המשפט המחוזי בתל-אביב, נתנה ממספר החלטות בעניין זה החל מסוף חודש יולי 2006 ועד אמצע חודש אוגוסט 2006. רק לאחר מתן ההחלטה האחרונה הופקדה הערובה אצל כונס הנכסים הרשמי, ביום 30.8.2006. גם לאחר ההפקדה לא הזדרזה מצדה להגיש בקשה להצטרף לתביעה שמתבררת בפני. הבקשה הראשונה לתיקון כתב התביעה הוגשה ביום 18.3.2005 (בש"א 4945/07), כשישה וחצי חודשים לאחר מתן ההחלטה של סגנית הנשיא ו' אלשייך. גם X X, ככל שהניחה שעומדת לה זכות לבטל את החוזה מכוח המחאת הזכות, ישבה באפס מעשה ולא הגישה תביעה לביטול הסכם הבוררות. 23. בעל דין אינו יכול לבור לו קו פעולה ולאחר שהעלה חרס בידו לנסות לבור לו דרך פעולה אחרת. כפי שעולה מדברי השופט סובל בה"פ 7132/08 בש"א 2670/08, כשם שX לא נמנע מנקיטת הליכים לביטול פסק הבוררות ביום 21.11.2002, למרות שלא היה מוסמך לכך, כך היה יכול להגיש בקשה לביטול הסכם הבוררות, כפי שטען בהודעת הערעור שהגיש על פסק דיני (ע"א 7665/07, סעיפים 25 ו-27 - ערעור על חיוב בהוצאות אישיות של X אשר נדחה על-ידי בית המשפט העליון). בע"א 7665/07 חזר כב' השופט ס' ג'ובראן על דברים שאמר X בדיון שהתקיים לפניי ביום 8.12.2002 (ה"פ 1309/02), לפיהם הוא ימציא החלטה של בית משפט לפיה מותר לו להופיע כבא-כוחה של מצדה. מדוע, איפוא, נמנע X מלהגיש תביעה לבטל את הסכם הבוררות באותה עת? כשם שX הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות, למרות שלא היה מוסמך לכך, אך לטענתו פעל בסמכות, כנטען בע"א 7665/07, כך היה יכול להגיש גם את הבקשה לביטול הסכם הבוררות. הגשת בקשה לביטול פסק הבוררות מותרת ובקשה לביטול הסכם הבוררות אסורה. תמהתי. 24. לאותה תוצאה הייתי מגיע גם אם היה נטען כי הסכם הבוררות הופר על-ידי צרעה. בטיעוניו הסתמך X על רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית מעלה אדומים, פ"ד נו(5) 779, 787 (2002). אלא שפסק הדין עוסק בביטול חוזה עקב הפרתו ולא בביטול חוזה עקב פגם בכריתה. לא הרי זה כהרי זה. כאשר מדובר בהפרת חוזה, בניגוד למקרה של פגם ברצון אצל אחד המתקשרים, רשאי הצד הנפגע להתרות במפר ולתת לו ארכה לקיום החוזה, לאחר שחלף הזמן הסביר. למקרה זה התכוון כב' הנשיא א' ברק. אם סברו התובעים, כי ניתן לבטל את מינויו של הבורר, שכבר נתן את פסקו, טעות היתה בידם (פרידמן וכהן, שם, 1,108-1,008; גבריאלה שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה) 563 (תשנ"ה)). אף כאן, אם החוזה לא בוטל תוך זמן סביר לאחר שנודע לצד הנפגע על עילת הביטול (סעיף 8 לחוק התרופות), ייחשב הדבר בעיני הדין ובעיני המתקשר האחר, כויתור על זכות הביטול (ע"א 2950/07 סולימאן נ' מדינת ישראל, (26.10.2009); ע"א 7398/00 עו"ד גולדברג, כונס נכסים נ' ועד נאמנים לנכסי הווקף המוסלמי בתל אביב יפו, פ"ד נז(6) 730, 744 (2003)). 25. סיכומו של דבר, התביעה לביטול הסכם הבוררות, ובכלל זה הודעה על ביטול הסכם הבוררות, הוגשה מעבר לזמן הסביר. זאת, בין משום שמצדה התמהמהה מיום 31.3.2003 ועד ליום 18.3.2007 בהגשת התביעה לביטול הסכם הבוררות ובין משום שהתמהמהה מעבר לחצי שנה בהגשת הבקשה בתיק שבפני, פרק זמן שאינו סביר בהתחשב במועד שבו נחתם הסכם הבוררות - 19.2.1997 - ובהתדיינויות המרובות שניהל X בשם מצדה ובשמו לביטול פסק הבוררות. הוא הדין ביחס לX X. רק לאחר שההליכים נגד מצדה נדחו על-ידי, החליטה מצדה שאם כשלה בדרך אחת תבחר במסלול אחר. ביטול הסכם בוררות לאחר שהסתיימו הליכי הבוררות ולאחר שניתן פסק בוררות שקיבל אישורו של בית המשפט 26. X הודה בסיכומיו, כי מטרת התביעה דנן הינה להשיג בעקיפין את מה שלא עלה בידיו להשיג במישרין במסגרת התביעה לביטול פסק הבוררות (ה"פ 1309/02). כדבריו בדיון שהתקיים לפניי: "אם מבוטל ההסכם ממילא יבוטל הפסק שניתן. לכן אמרתי שזה כמו שני צדדים לאותה מטבע." (פרוטוקול דיון מיום 14.10.2009 עמוד 34 שורות 8-9). האמנם ביטול הסכם הבוררות לאחר שהסתיימו הליכי הבוררות וניתן פסק בוררות שקיבל את אישורו של בית המשפט יכול להביא לביטול פסק הבוררות? ספק בעיניי. לפי דעת שופטי הרוב בע"א 491/76, שם, 635, מאחר שהסכם הבוררות בוצע לא ניתן לבטלו, שהרי אין אפשרות להחזיר את הגלגל אחורנית, בדומה להסכם גירושין. דהיינו, כאשר לא ניתן להשיב את נשוא החוזה או את שוויו יש לשלול את הזכות לביטולו (ראו, ע"א 105/83 מנשה נ' מנשה, פ"ד לח(4)635, 640; מיגל דויטש ביטול חוזה בעקבות הפרתו, 208 ואילך (תשנ"ג-1993); אך ראו, מיכל אגמון- גונן "השבה בעקבות ביטול חוזה בשל הפרתו" ספר שמגר חלק ג, 261, 291- 292 (תשס"ג-2003)). 27. בהקשר דנא, יש הסבורים כי על הסכם בוררות חולשות הוראות חוק הבוררות החל מתחילת הליך הבוררות ולא הוראות חוק החוזים וחוק החוזים תרופות, שכן מרגע שמונה הבורר והחל בתפקידו, קיימו הצדדים את ההתחייבות ההדדית להתדיין בבוררות. מי שרוצה להסתלק מהסכם הבוררות זקוק להסכמת בית המשפט, אם לא השיג את הסכמת הצד השני (ע"א 491/76 גאולים מושב להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' צדוק, פ"ד לא(3) 625, 634-635 ו-636 (1977); דברי כב' השופט י' עדיאל בהחלטה שנתן ביום 16.3.2008 בה"פ 4151/05; אך ראו, ע"א 3/56, שם). סעיף 11(1) לחוק הבוררות מאפשר לבית המשפט להעביר בורר מתפקידו, אם נתגלה כי הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים. בקשה כזו ניתן להגיש, כל עוד לא ניתן פסק בוררות (סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית 497, 511 (תשס"ה-2005); רע"א 4031/02 מזיג נ' גבור, עו"ד, פ"ד נז(1) 193, 195 (2002); רע"א 3017/97 י. מושקוביץ חברה לבנין בע"מ נ' מ.ר.פ.ר. בניה והשקעות בע"מ, פ"ד נא(3) 745, 749 (1997)). ברע"א 5896/95 סיליס נ' אלקנה, פ"ד נ(1) 477 (1996), בוטל הסכם הבוררות לאחר שהמבקשת לא חפצה בבורר, שלמינויו הסכימה בתחילה. חרף זאת, המשיך הבורר בהליך הבוררות והוציא מתחת ידו פסק בוררות. לאור זאת, קבע בית המשפט כי ניתן לבטל את פסק הבוררות מאחר שלא היה הסכם בוררות בר-תוקף. נפסק כי אם בעל דין טוען לפסול של הבורר לפני מתן פסק הבוררות, הוא לא יהיה מנוע מלהעלות את טענתו לאחר מתן פסק הבוררות (אך ראו רע"א 6733/08 קנדו נ' ד"ר נגלר, (2.3.2009)). בהתאמה, בידי לקבל טענת צרעה, כי בקשה לביטול הסכם הבוררות - המסדיר זהות הבורר והוראות הנוגעות להליך הבוררות גופו, כבענייננו - אשר הוגשה לאחר שהסתיימו הליכי הבוררות, וממילא לאחר שניתן פסק בוררות שאף קיבל אישורו של בית המשפט, כלל אינו ניתן לביטול. שהרי אין כל נפקות לביטול הסכם המסדיר הליך בוררות משהליך זה הסתיים עם מתן פסק הבוררות. ככל שבנסיבות אלה מבקש צד להסכם הבוררות ביטולו של פסק הבוררות, הרי שפתוחה בפניו הדרך לעשות כן, בהתאם להוראות חוק הבוררות. אוסיף בהקשר דנא, כי העדר הסכם בוררות בר-תוקף, כנטען על-ידי התובעים בענייננו, הינו עילה לביטול פסק בוררות, בהתאם להוראת סעיף 24(1) לחוק הבוררות. למותר לציין, כי עילה כאמור לא נטענה בתובענה לביטול פסק הבוררות (ה"פ 1309/02). ודוק. סוף דבר 28. לאור האמור, התביעה נדחית. התובעים ישלמו לנתבעים את הוצאותיהם בצרוף שכר טרחת עורך דין בסך של75,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.הסכם בוררותבוררותביטול חוזהיישוב סכסוכיםחוזה