איחור בהגשת ערעור למחוזי

בעיקרון, נטו בתי-המשפט להיענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין-המבקש. כדוגמא, הוכרה מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. מנגד, בצידה האחר של משוואה זו, לא הוכרו טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ר': בש"א 1038/85 בע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ. עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק). בלשון אחר, ככלל, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ר' ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט, פ"ד נה(2) 904) ומנגד - אין בטעמים המיוחדים משום ראש גשר כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו. ##קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איחור בהגשת ערעור למחוזי:## בקשה למחיקת ערעור על הסף באשר לערעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת חגית מאק-קלמנוביץ') שניתן ביום 25.1.09 בת.א. 10650/01 ובת.א. 13547/06 , שנדונו במאוחד. כללי 1. המשיבים ניהלו חשבון בנק אצל המבקש. המבקש הגיש תביעה כנגד המבקשים בגין יתרת חובה שנוצרה בחשבון (ת"א 10650/01). המשיבים הגישו תביעה כנגד המבקש בגין אחריותו, כך נטען, להפסדים שנגרמו להם (ת"א 13547/06). התביעות נדונו במאוחד, ובפסק הדין, שניתן בהסכמת הצדדים על פי סעיף 79א (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, נקבע כי על המשיבים לשלם למבקש סכום של 108,650 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום 1.1.2000 ועד ליום התשלום בפועל, שלא יאוחר משלושים יום ממועד פסק הדין. 2. פסק הדין ניתן, כאמור, ביום 25.1.09. ביום 17.3.09 הגישו המשיבים ערעור על פסק הדין. המבקש הגיש בקשה למחיקת הערעור על הסף מחמת האיחור שבהגשתו, הבקשה שבפני. טענות הצדדים 3. המבקש טוען כי לאחר מתן פסק הדין, במסגרת פניותיו למשיבים בדרישה לשלם את חובם הפסוק, קיבל את בקשת המשיבים והפחית את חובם. המשיבים שילמו את הסכום המופחת, תוך שהם יוצרים, כך נטען, מצג שווא של סיום ההליכים המשפטיים בין הצדדים, ולאחר מכן ומבלי שנתבקשה הארכת המועד לעשות כן - הגישו את הערעור דנן. לפיכך, לשיטת המבקש, הערעור הוגש באיחור מבלי שהוארך המועד לעשות כן ותוך פגיעה באינטרס ההסתמכות של המבקש על סופיות ההליך, ועל כן יש למחוק את הערעור על הסף. 4. מנגד, טוענים המשיבים כי הערעור לא הוגש באיחור, משום, שלשיטתם, יש למנות את תקופת הערעור מיום 9.2.09. לחלופין, ביקשו המשיבים לראות בתגובתם לבקשה דנן משום בקשה להארכת מועד להגשת הערעור, וטענו כי אם תימנה התקופה להגשת הערעור מיום 27.1.09, כפי שטוען המבקש, אזי הערעור הוגש באיחור מינימלי בן יומיים בלבד. עוד טוענים המשיבים כי במשא ומתן שניהלו עם המבקש וביישמם את פסק הדין לא ויתרו על זכותם לערער על פסק הדין. דיון 5. בענייננו, פסק הדין ניתן, כאמור, ביום 25.1.09. התקופה להגשת ערעור על פסק דין נמנית מיום שהומצא פסק הדין למשיבים. המשיבים טוענים כי יש לחשב את התקופה להגשת הערעור מהמועד בו הומצא להם פסק הדין בדואר רשום ביום 9.2.09 (נספח א' להודעת הערעור). ברם בענייננו, פסק הדין הומצא למשיבים ביום 27.1.09 באמצעות הפקסימיליה, בצירוף מכתב מב"כ המבקש המיידע את המשיבים בדבר תוכנו. הכלל הוא כי יש להעדיף את כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה זאת כאשר ישנה ידיעה מוצקת וברורה באשר לפסק הדין, שאז תחושב תקופת הערעור מהמועד בו נודע לבעל הדין על פסק הדין (ר': רע"א 449/04 בן אליעזר נ' הבנק המזרחי המאוחד, ). בענייננו, מתמלאים שני הכללים הללו לגבי ההמצאה מיום 27.1.09 (ר': תצהירה של הגב' אורטל אלגמיש, מזכירת ב"כ המבקש והנספחים לתצהירה, ובכלל זה אישור קבלת הפקס על ידי מזכירת ב"כ המשיבים, הגב' ליה, וכן נספחים 1 ו- 2 לבקשה), לפיכך, הערעור, שהוגש ביום 17.3.09, הוגש באיחור. 6. מועד להגשתו של ערעור אזרחי קבוע בחיקוק, ועל כן חובה על המבקש הארכת מועד לבסס בקשתו על "טעם מיוחד", זאת כאמור בהוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. יודגש כי בנושא זה מקפידים עם בעל הדין הקפדה יתירה (ר': זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 897). יתירה מזו, גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות "טעם מיוחד", כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשיגרה, אלא אם הראה המבקש צידוק לכך (שם, ס' 682). טעמים מיוחדים, אף שאלה לא הוגדרו באופן שיטתי וכולל, ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בין היתר, ייבחנו משך האיחור, "האם הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך, מהו הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור, מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור, וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו נחלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן ארכה להגשתו" (ר': בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ. שלומי גפן, כב' השופטת ד' בייניש (כתוארה אז) לא פורסם ). 7. בענייננו, הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור הוגשה ביום 31.5.09, לאחר שביקש המבקש למחוק את הערעור על הסף, ובמסגרת תגובת המשיבים לבקשה זו. הבקשה להארכת המועד אינה נתמכת בתצהיר ואין בה פירוט לעניין סיכויי הערעור להתקבל. כמו כן, המשיבים לא הראו כי בעניינם מתקיים טעם מיוחד להארכת מועד הקבוע בחיקוק. לשיטתם, הם סברו כי הערעור הוגש שלא באיחור, ולחלופין, אין הלכה חד משמעית הקובעת ממתי תימנה התקופה להגשת ערעור: ממועד המצאת פסק הדין בדואר או בפקס (ר': סעיף 23 לבקשה). כמפורט לעיל, הכלל הוא כי יש להעדיף את כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה כאשר ישנה ידיעה מוצקת וברורה באשר לפסק הדין (ר': רע"א 449/04, לעיל). במקרה דנן, לא זו בלבד שפסק הדין הומצא למשיבים ביום 27.1.09, אלא גם נודע להם על דבר הינתנו ועל תוכנו ממכתבו של ב"כ המשיב שנשלח אליהם באותו המועד. גם אם נאמר כי המשיבים סברו בטעות כי תקופת הערעור תחושב מיום 9.2.09, אין בכך כדי לבסס טעם מיוחד להארכת המועד בעניינם. הכלל הוא כי טעות, ולו בתום לב, אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד (ר': בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אמנון אהרון, פ"ד נד(4) 872). 8. יוסף כי ניתן להכיר בטעות שבדין כטעם מיוחד להארכת מועד אם הטעות היא סבירה על פי קנה מידה אובייקטיבי, במידה המצדיקה פגיעה בציפיותיו של בעל הדין שכנגד לכך שההליכים בעניינו יסתיימו (ר': בש"א 443/02 מנהלת הארנונה המועצה המקומית שבי ציון נ' שירותי בריאות כללית, , רע"א 1656/06 א' גרנד אלקטריק ישראל בע"מ נ' LEGRAND SNC, , ניתן ביום 25.7.06; ר': בש"א 2835/07 אלעד שטרית נ' Sharp Corp., לא פורסם ). אולם בנסיבות דנן, אין לומר כי הטעות הנה סבירה. יתרה מזו, הארכת המועד כמבוקש תפגע באינטרס ההסתמכות של המבקש לסופיות הדיון, שהתגבש לא רק משום שחלפה תקופת הערעור, אלא גם משום שבין הצדדים נוהל משא ומתן לקיום פסק הדין, הושגה הסכמה על סכום החוב שישולם, תוך שהמשיב נאות להפחית את הסכום לבקשת המשיבים, והחשוב מכל - הסכמה זו יושמה הלכה למעשה, עת שילמו המשיבים את הסכום המוסכם, תוך שאינם מודיעים מראש למבקש על כוונתם לערער. הודעתו של בעל דין לצד שכנגד על כוונתו להגיש ערעור הוכרה כ"טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת ערעור, כיון שיש בה כדי לשלול התגבשותה של "מעין חסינות" אצל הצד שכנגד מפני המשך ההליכים (ר': בש"א 5952/01 קטש נ' הארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי, פורסם ב"נבו" (החלטה מיום 23.10.01); בש"א 2108/99 עזבון המנוח סמואל נ' אוריאלי, ; ע"א 3763/95 ד"ר פלורו נ' ננס, ; בש"א 6913/04 הירשפלד נ' עו"ד (החלטה מיום 30.8.04). במקרה דנן פיתח המבקש ציפייה לגיטימית לסיום ההליכים בין הצדדים, בסוברו כי המשיבים משלימים עם החלטת בית משפט קמא ואין בכוונתם לערער עליה, ומכל מקום האפשרות שיעשו כן חלפה זה מכבר. 9. למעלה מהצורך יוסף כי לא שוכנעתי כי טובים סיכויי הערעור להתקבל. עיון בפסק הדין מלמד כי בית משפט קמא פסק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א (א) לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984, בהסכמת הצדדים, באופן בו ממעטת ערכאת הערעור להתערב, לעומת פסק דין שלא ניתן בדרך זו (ר': רע"א 3876/01 שי פלסט ואח' נ' שטרית, פורסם במאגר "נבו"; ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337, 344, 345; רע"א 6756/96 זוננשוילי נ' חוד, ). בעל דין, המבקש לערער על החלטה של בית משפט השלום, אשר ניתנה על דרך הפשרה, חייב לשכנע את ערכאת הערעור כי בעניינו נתקיימו נסיבות קיצוניות, בהן זועק פסק הדין לתיקון על דרך של ערעור (ר': ע"א 3958/95 אדמונד שמעון נ' עזבון המנוח אלפרד שמעון ואח', פ"ד מד(3), 833). ברם, המשיבים בחרו בבקשתם שלא לטעון לעניין סיכויי הערעור להתקבל. התוצאה הבקשה להארכת מועד נדחית ועל-כן הערעור נמחק בשל האיחור בהגשתו. ערעוראיחור בהגשת ערעור