ביזיון בית המשפט לצורך אכיפת הסכם פשרה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביזיון בית המשפט לצורך אכיפת הסכם פשרה: הבקשה 1. המבקשים עותרים במסגרת בקשה דנן להפעלת סמכותו של בית המשפט על-פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט, לאור אי ביצוען של ההחלטות מיום 6.4.06 ומיום 24.5.07, המורות למשיב למסור לידי המבקשים שטרי ביטול משכנתא מקוריים של חלקות שבבעלות המבקשים הידועות כחלקות 68,70,72 בגוש 13533 וחלקות 46,56,37,27,49 בגוש 13530. לטענת המבקשים, שטרי ביטול משכנתא אשר היו אמורים להימסר להם על ידי המשיב כבר בשנת 2006 או לכל המאוחר בשנת 2007, טרם נמסרו להם חרף פניותיהם החוזרות ונשנות למשיב וחרף צווים מפורשים של בית משפט זה ובית המשפט המחוזי בחיפה. השתלשלות העניינים 2. ביום 15.2.07 הוגשה לבית משפט זה המרצת פתיחה (ה"פ 216/07) בה עתרו המבקשים, בין היתר, לסעד הצהרתי, לפיו, הפר המשיב את הסכם הפשרה שבין הצדדים, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 6.4.06 (להלן: "הסכם הפשרה הראשון"), בכך, שלא המציא למבקשים את שטרי ביטול משכון/משכנתא כאמור בסעיף 3 לאותו הסכם. כמו כן, עתרו המבקשים לאכיפת הסכם הפשרה הראשון על ידי מתן צו המורה למשיב להמציא את שטרי ביטול המשכון באשר לנכסים המפורטים בהמרצת הפתיחה לרבות החלקות הנ"ל, נשוא הבקשה דנן. 3. הסכם הפשרה הראשון הושג במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר (ת.א. 222/06), , שהוגשה ביום 8.2.06 על ידי המשיב נגד המבקשים בבית המשפט המחוזי בחיפה על סך 5 מליון ₪, והוא אושר על ידי בית המחוזי בחיפה (כב' השופטת הורוביץ). במסגרת תביעה זו, עוקלו בעיקולים זמניים חלקות מקרקעין שונות אשר בבעלות המבקשים. על-פי הסכם הפשרה הראשון, נספח ג' לבקשה דנן, הוסכם, בין היתר, כי המבקשים ישלמו למשיב סך 2 מליון ₪ וכנגד תשלום זה במלואו, יופטרו הערבים (מבקשים 4-5) מהחוב ויבוטלו כל העיקולים שהוטלו בתיק. כמו כן, הוסכם, כי המשיב ימשיך בהליכי כינוס ומימוש רק לגבי המגרשים המשועבדים לטובתו, כמפורט בנספח א' להסכם הפשרה הראשון. בנוסף, הוסכם בסעיף 3, כי המשיב, במידת הנדרש, יספק למבקשים שטרי ביטול משכנתא בקשר למגרשים שאינם כלולים בנספח א' הנ"ל. 4. במסגרת ה"פ 216/07 טענו המבקשים, כי חרף פניותיהם החוזרות ונשנות למשיב בדרישה למלא את חלקו ולשחרר את המגרשים נשוא סעיף 3 להסכם הפשרה הראשון, המשיב לא נענה, לא פעל ולא קיים את מחויבויותיו, כאשר בינתיים שילמו המבקשים למשיב סך 1,000,000 ₪ ע"ח הסכום שנקבע בהסכם הפשרה הראשון; משכך, עתרו המבקשים במסגרת ה"פ 216/07 לאכיפתו של הסכם הפשרה הראשון. 5. ביום 20.5.07 הגיעו הצדדים להסכם פשרה נוסף (פש/1), שאושר על ידי ביום 24.5.07 וקיבל תוקף של פסק דין; הסכם הפשרה הנוסף הביא לסילוק מלא וסופי של טענות הצדדים הן בה"פ 216/07 והן בה"פ 94/07 בבית המשפט המחוזי בחיפה (להלן: "הסכם הפשרה הנוסף"). על-פי הסכם הפשרה הנוסף התחייבו המבקשים לשלם למשיב תשלום נוסף בסך 250,000 ₪ ותשלום בסך 90,000 ₪ כשכ"ט עו"ד לב"כ המשיב; במקביל, התחייב המשיב בסעיף 3 להסכם הפשרה הנוסף לפעול כדלקמן: "המשיב יבטל את העיקולים וימסור לידי המבקשים שטרי ביטול משכנתא מקוריים ועדכניים לכל הנכסים ללא יוצא מן הכלל אשר בבעלות המבקשים, ושאינם מופיעים בנספח א' לפסה"ד מיום 6/4/06 בת.א. 222/06 (מחוזי חיפה) , וזאת בתוך 14 יום מיום הפקדת הסכום בידיו הנאמנות. למען הסר ספק גם יבטל המשיב את השעבודים ו/או העיקולים הרשומים על כל 'החלקות החקלאיות' בגושים 13714 ו- 13715". 6. אין מחלוקת, כי המבקשים שילמו למשיב את הסכומים שהתחייבו לשלם. טענות המבקשים 7. לטענת המבקשים, הם עמדו בתנאי הסכם הפשרה הנוסף, העבירו ביום 25.6.07 סך 1,000,000 ₪ למשיב באמצעות עו"ד רון ברינט. כמו כן, העבירו לו את שכר טרחתו בסך 90,000 ₪ + מע"מ, וכן העבירו ביום 12.7.07 סך 250,000 ₪ לסילוק סופי של הסכום נשוא הסכם הפשרה הנוסף. לטענתם, במעמד קבלת ההמחאה ע"ס 250,000 ₪, שהיוותה את גמר התשלום, העביר עו"ד ברינט, ב"כ המשיב, למבקשים שטרי ביטול משכנתא על חלק מהנכסים שבבעלותם, וציין בכתב יד במכתבו מיום 12.7.07, כי "במידה ויסתבר כי חסרים שטרות ביטול נוספים מעבר לנ"ל יועברו אלו אליך בהקדם". המבקשים הוסיפו וטענו, כי בהמשך הם קיבלו שטרי ביטול שונים, אם כי, אלה לא כללו את הנכסים הידועים כחלקות 68,70,72 בגוש 13533 וחלקות 27,37,56,46,49 בגוש 13530, קרי, החלקות נשוא הבקשה דנן. המבקשים המשיכו ופירטו בבקשתם את פניותיהם החוזרות ונשנות למשיב, באמצעות בא כוחו, עו"ד ברינט, אך פניותיהם העלו חרס בידם. 8. לשיטת המבקשים, המשיב הפר את צווי בית המשפט משסרב למסור להם שטרי ביטול משכנתא ביחס לחלקות נשוא הבקשה, ויש להטיל עליו קנס משמעותי כדי להבטיח, כי יקיים את צו בית המשפט. המבקשים תמכו את בקשתם בתצהירו של המבקש מס' 5. טענות המשיב 9. לטענת המשיב, המבקשים הפרו את הסכם הפשרה הראשון כאשר לא שילמו את מלוא הסכום בסך 2 מליון ₪, ולפיכך הוא לא ביטל את העיקולים הזמניים שהוטלו; אז הוגשה ה"פ 216/07 על ידי המבקשים, שבמסגרתה אושר הסכם הפשרה הנוסף. המשיב הפנה להוראת סעיף 5 להסכם הפשרה הנוסף הקובעת, כי: "למען הסר ספק לאחר ביצוע התשלום האמור בסעיף 1 לעיל יופטרו הערבים (המבקשים 4,5 בתיק זה) מהחוב נשוא תיק הוצל"פ שמספרו 02-21039-02-5. גם החייבים (המבקשים 1,2,3 בתיק זה) לא יהיו עוד חייבים מאומה למשיבה בגין החוב הקיים בתיק הוצל"פ 02-21039-02-5 וזאת מעבר לסכום שיניב מימוש הנכסים המפורטים בנספח א' לפסה"ד מיום 6/4/06 ת.א. 222/06 , לגביהם ימשיך המשיב לבצע הליכי מימוש ומכירה במסגרת תיק הוצל"פ 02-21039-02-5. יובהר כי לאחר מימוש הנכסים ע"י הבנק יהיו החייבים מופטרים מהחוב נשוא תיק ההוצל"פ 02-21039-02-05". לטענת המשיב, המבקשים הפרו את הסכם הפשרה הנוסף, בכך, שעד עצם היום הזה הם מונעים ממנו לממש את הנכס הידוע כחלקה 40 בגוש 13529, שהיא אחת החלקות הנקובות בנספח א' להסכם הפשרה הראשון, נכסים לגביהם נקבע בסעיף 5 הנ"ל, כי המשיב רשאי להניב לעצמו את סכומי מימוש נכסים אלה ולגביהם רשאי המשיב להמשיך ולבצע הליכי מימוש ומכירה, כתנאי להפטרת החייבים מחובם לבנק נשוא תיק הוצל"פ 02-21039-02-5. יוצא, כך לשיטת המשיב, כי נכון ליום 11.6.08, המועד בו הפרו המבקשים את הסכם הפשרה הנוסף, חבים המבקשים למשיב סכום של כ- 2 מליון ₪. חרף זאת, עמד המשיב בכל התחייבויותיו כלפי המבקשים, ביטל את כל העיקולים שהטיל במסגרת ת.א. 222/06 (חיפה), ביטל את כל השעבודים על המגרשים וסיפק למבקשים שטרי ביטול משכנתא בקשר לכל המגרשים, במידת הנדרש, כלשון סעיף 3 להסכם הפשרה הראשון, וזאת בכל הקשור לכל הנכסים אשר בבעלות המבקשים, כלשון סעיף 3 להסכם הפשרה הראשון. 10. באשר לחלקות 27, 37, 56, 46 ו- 49 בגוש 13530 טוען המשיב, כי אין בנמצא חלקות כאלה אלא מדובר במגרשים המהווים חלק מחלקה 1 בגוש 13530, כך, שלשיטתו, לא ניתן להמציא לגביהם בלבד שטרי ביטול משכנתא. לטענת המשיב, על-פי נסח הרישום מיום 26.3.09, בגוש 13530 רשומה חלקה מס' 1 בלבד אשר שטחה הכולל הוא 129,131 מ"ר. עוד טוען המשיב, כי לא ניתן לבטל את המשכנתא הרשומה לטובתו על חלקה 1 בגוש 13530 כיוון שלבנק עצמו היו וישנן זכויות במגרשים אחרים המהווים חלק מחלקה זו ואשר נכללים בנספח א' של הסכם הפשרה הראשון והם מגרשים 66, 67 ו- 69 בגוש 13530. מגרשים 66 ו- 69 מומשו ונמכרו על ידי ראש ההוצל"פ בחיפה לצדדים שלישיים, אולם הליכי הרישום טרם הושלמו, בין היתר, עקב הפרת המבקשים בשל אי "שיתוף הפעולה עם כונסי הנכסים בכל הנדרש בהמצאת מסמכים שיביאו להפחתת או ביטול מס". מגרשים נוספים בחלקה 1 אף הם מומשו כבר בשנת 2003 על ידי המשיב באמצעות כונס הנכסים. מגרש 67, המהווה חלק מחלקה 1 בגוש 13530, טרם מומש וטרם נמכר עד היום. לסיכום עניין זה, טוען המשיב, כי הדרישה להמצאת מסמכי ביטול משכנתאות, על מגרשים עליהם מעולם לא נרשמו משכנתאות, אינה אלא הבל ורעות רוח. 11. באשר לחלקות 68, 70 ו- 72 בגוש 13533 טוען המשיב, כי חלקות אלה אינן עונות על הקריטריונים אשר הוגדרו בהסכמי הפשרה מ- 3 בחינות: אין המדובר במגרשים, אלא בדירות מגורים, כעולה מנסחי הרישום. אין המדובר בנכסים אשר בבעלות המבקשים אלא בדירות מגורים אשר בבעלות צדדים שלישיים, שרכשו דירות אלה החל משנת 2000, ולטובתם נרשמו הערות אזהרה. מסמכי ביטול שעבודים על המשיב לספק אך ורק "במידת הנדרש" ומסמכים אלה כבר סופקו למבקשים באמצעות בא כוחם, עו"ד ריכטר. המשיב מוסיף וטוען, כי אין המדובר במגרשים אלא בפרויקט בן 18 יחידות דיור, במסגרתו ליווה המשיב את המבקשים 1-3. 16 מתוך הדירות נמכרו כבר; לגבי 2 דירות שלא נמכרו, נתן המשיב לידי ב"כ המבקשים, עו"ד ריכטר, 2 מכתבי החרגה ועו"ד ריכטר מאשר במכתבו נספח יג' לבקשה, כי קיבל מכתבי שחרור ל- 2 דירות אלה "מן השעבוד הרובץ על הנכס שבנדון". לטענת המשיב, מכתבי ההחרגה נמסרו ביום 21.6.05 לעו"ד ריכטר תוך שהוא מתחייב "לא לעשות שימוש במכתבי השחרור", אלא אם כן יומצאו מסמכים שונים, לרבות החזר ערבויות בנקאיות שסכומן הכולל עמד ביום 21.6.05 ע"ס 3,790,000 ₪. לטענת המשיב, לפי סעיף 3 לנספח יג' לבקשה, טרם בשלו התנאים לביטול מלוא השעבודים, שכן טרם התמלאו התנאים להחרגת הדירות של הקונים שלא החזירו את ערבויות חוק המכר ולגבי הדירה האחרונה בפרויקט, אשר בבעלות המבקשים 1-3, ואשר מכתב החרגה לגביה כבר נמצא בידי בא כוחם עו"ד ריכטר, מזה כ- 4 שנים. 12. בנוסף, טוען המשיב, כי המבקשים הפרו את הסכמי הפשרה בכך, שהם לא המציאו מסמכים אשר יסייעו בידי המשיב להפחית מנטל מיסוי מכירת המגרשים המשועבדים הכלולים בנספח א' להסכם הפשרה הראשון; כתוצאה מכך, נאלץ המשיב לשכור שירותיו של משרד המתמחה במיסוי מקרקעין ובהיטלי השבחה, תוך שהמשיב נושא בהוצאות כספיות. כמו כן, המבקשים מונעים באמצעות צו מניעה שקיבלו, מכירת חלקה 40 בגוש 13529, שהיא אחת החלקות הכלולות בנספח א' להסכם הפשרה הראשון. 13. מכל אלה עולה, כך טוען המשיב, כי קיימת מחלוקת פרשנית בין הצדדים באשר למלוים של תנאי הסכמי הפשרה; האם על המשיב להמציא שטרי ביטול משכנתא למגרשים שאינם קיימים בפועל, או לדירות מגורים, או כאשר מסתבר, כי לגבי דירות המגורים, המציא המשיב מכתבי החרגה בכל הקשור לפרוייקט בנית דירות מגורים, כמוסכם ביניהם וכד'; המשיב סבור, כי על פי הפסיקה ועל פי לשון סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית משפט, אין באפשרותו של בית המשפט ליתן למבקשים את הסעד המבוקש. המשיב הפנה לפסקי דין רלוונטיים בנושא לרבות רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק. המשיב תמך את תגובתו בתצהירו של ב"כ המשיב, שהינו כונס הנכסים, עו"ד יוסף ברינט, ובתצהירו של מר שי זיכלינסקי, מנהל המחלקה העסקית אצל המשיב. בשל כל אלה, ביקש המשיב לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשים בהוצאות לדוגמא. 14. בטיעוניו בפני, טען ב"כ המשיב, כי העסקה הקשורה ל- 18 דירות, אינה קשורה לעסקת גביית החוב מן המקרקעין; לטענתו, בעסקת גביית החוב מן המקרקעין, פעל המשיב כבנק נושה שתובע החזר הלוואה, ובעסקה של דירות המגורים, שנבנו על אותן 3 חלקות, פעל המשיב כבנק מלווה פיננסי, עסקה בה העמיד המשיב כספים לפרויקט בניה. לשיטתו, הסכמי הפשרה התייחסו לחוב מן המקרקעין, אך במסגרת עסקת ליווי הבניה, המבקשים בנו ומכרו 16 דירות ונשארו תקועים עם שתי דירות, ולכן ביקשו מכתבי החרגה, ואז דרש המשיב את השבת הערבויות הבנקאיות שהוצאו בעסקת ליווי הבניה. תשובת המבקשים 15. המבקשים חזרו בתשובתם על השתלשלות העניינים, על מעמדו של הסכם הפשרה הנוסף שקיבל תוקף של פסק דין, ועל העובדה, כי הם קיימו התחייבויותהם על-פי הסכמי הפשרה הראשון והנוסף, מששילמו למשיב את כל הסכומים שהיה עליהם לשלם, אך מנגד, מיאן המשיב למסור להם את שטרי ביטול המשכנתאות, בהתאם להוראות פסק הדין אשר גיבש (פעם שנייה) את הסכמות הצדדים. המבקשים הדגישו, כי פסק דין יש לקיים, ולא ברורה להם טענת המשיב, כיצד הוא "פטור" מקיום חלק מהוראות פסק הדין, כאשר הוא עצמו לא נקט בכל הליך על מנת להשתחרר מהוראות פסק הדין. 16. באשר לחלקות 68, 70, 72 בגוש 13533, טענו המבקשים, כי רק מה שהיה רשום בנספח א' אמור היה להישאר בידי המשיב לצורך מימוש, כאשר כל יתר הנכסים ללא יוצא מן הכלל אמורים היו להיות משוחררים על ידי המשיב. המשיב לא העלה טענות לגבי חלקות אלה טרם מתן פסק הדין. המבקשים רואים בטענות המשיב שהועלו בתגובתו, כסטייה מהותית מהסכמות הצדדים ואומד דעתם, כאשר המטרה היתה ליצור מנגנון לסילוק סופי של הסכסוך ללא כל "זנבות", לא כל שכן, שהחלקות הנ"ל צוינו במפורש במבוא של המרצת הפתיחה (ה"פ 216/07), כנכסים אשר לגביהם על המשיב להמציא למבקשים שטרי ביטול משכנתא. אף בתשובה להמרצת הפתיחה לא הועלו טענות על ידי המשיב בנוגע לחלקות אלה ובסופו של יום המשיב חתם על הסכם הפשרה הנוסף. 17. באשר להתחייבות קודמת של עו"ד ריכטר, טענו המבקשים, כי התחייבות זו נבלעה בתוך הסכם הפשרה הנוסף, שמימש את אומד דעתם של הצדדים בדבר יציקת תוכן לצורך סיום כל המחלוקות שבין הצדדים. המבקשים הדגישו, כי הסכם הפשרה הנוסף נוסח בקפידה על ידי ב"כ המשיב, ולו היה נושא שלא נפתר, היתה לכך התייחסות מיוחדת ומפורשת באותו הסכם. 18. לגופו של עניין, נטען על ידי המבקשים, כי הוחזרו למשיב רוב הערבויות שהיו בידי רוכשי הדירות בסכום כולל של 2,868,345 ₪, וכי טרם הוחזרו ערבויות של 3 משפחות בלבד, שנמצאות בידיהם הנאמנות של באי כוחם, הממתינים למכתבי החרגה מן השעבוד הרובץ לטובת המשיב כתנאי להשבתן למשיב. לבקשה צורפו מכתבים שונים בהקשר זה. 19. לטענת המבקשים, מלשונו של סעיף 3 להסכם הפשרה הנוסף, ניתן ללמוד בבירור, כי הכוונה היתה לכל הנכסים שבבעלות המבקשים ללא יוצא מן הכלל, שאינם מופיעים בנספח א' להסכם הפשרה הראשון. כמו כן, הפנו המבקשים להגדרה הברורה שבסעיף 3 להסכם הפשרה הנוסף, להבדיל מהוראות הסכם הפשרה הראשון, שבו נקטו בלשון "הבנק במידת הנדרש, יספק לנתבעים שטרי ביטול משכנתא...". באשר לחלקות 27, 37, 56, 46, 49 בגוש 13530, טענו המבקשים, כי המשיב מימש חלקות ארעיות נוספות בגוש 13530, והבטיח את זכויותיהם של הרוכשים על יד המצאת מכתבי החרגה מן השעבוד. באשר לטענות המשיב בעניין חלקה 40 בגוש 13529, טענו המבקשים, כי אין כל קשר בין הסכמי הפשרה שנחתמו בין הצדדים לבין הסכם עצמאי, נפרד ובלתי תלוי שהתגבש בין הצדדים לפדיון המשכנתא הרובצת לטובת המשיב על חלקות 40 ו- 50 בגוש 13529, הסכם אשר השתכלל לאחר חתימת הסכם הפשרה הנוסף. עוד טענו המבקשים, כי בין הצדדים מתנהל הליך משפטי נפרד בעניינם של חלקות אלה (ה"פ 57/08 ובש"א 1580/08 , בבית משפט זה). באשר לטענות המשיב בנושא הפחתת המס, טענו המבקשים, כי המדובר בטענות סתמיות שאין להן אחיזה במציאות, שכן הם משתפים פעולה בעניין זה, ואם ישנה טענה בדבר הפרה כלשהי, מדוע טענה זו עולה כעת, ומדוע לא הוגשה בקשה רלוונטית אודותיה. המבקשים תמכו את תשובתם בתצהירו של מבקש 5. דיון והכרעה 20. הוראת סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית משפט קובעת כהאי לישנא: "בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי, בית המשפט לקרקעות ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה". באשר לאכיפתו של פסק דין הנותן תוקף להסכם פשרה בין צדדים, נפסק ברע"א 5112/07 אלברט סיבוני נ' דידי יזרעאלי (פסק דינו של כב' השופט גרוניס מיום 28.1.08), כי: "כידוע, 'פסק דין שבהסכמה, ממוזגות בו שתי תכונות, של הסכם ושל פסק דין' (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) 549 (להלן - זוסמן)). יש לזכור, כי פסק דין הנותן תוקף להסכם שהושג בין בעלי הדין מחייב ככל פסק דין אחר (ע"א 556/75 צביק נ' צביק, פ"ד לא(1) 7, 11 (1976)). עם זאת, לעובדה שמדובר בפסק דין שניתן בהסכמה עשויה להיות השלכה במישורים שונים. השאלה המתעוררת בענייננו היא איזו השלכה יש למאפיין ההסכמי שבפסק הדין על אופן אכיפתו. ברמה העקרונית, בפני בעל דין המבקש לאכוף פסק דין מוסכם פתוחים שני מסלולי פעולה: המסלול האחד, הנשען על הפן ההסכמי של פסק הדין, הינו הגשת תביעה חדשה בה יתבקש סעד של אכיפת פסק הדין. מסלול זה מתבסס על התפיסה לפיה ההסכם שאומץ בפסק הדין יוצר עילה חדשה אשר ניתן לתבוע על פיה (זוסמן, עמ' 550); המסלול השני, הנשען על הפן השיפוטי של פסק הדין, הינו אכיפה של פסק הדין באופן ישיר, כפסק דין רגיל (רע"פ 7148/98 עזרא נ'  זליזנאק, פ"ד נג(3) 337, 345 (1999) (להלן - פרשת עזרא)). חובה לציין כי לא בכל מקרה פתוחים שני המסלולים בפני המבקש אכיפה. בענייננו מתעוררת השאלה מתי פסק דין שניתן בהסכמה הינו אכיף בלא שיהא צורך בהגשת תביעה חדשה לאכיפתו. התשובה שניתנה לכך בפסיקה היא כי הדבר תלוי במידת הבהירות של פסק הדין. פסק דין הנותן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים הינו בר אכיפה אם הוראותיו ברורות ומסוימות במידה המאפשרת את אכיפתו ללא נקיטת הליך משפטי חדש. במקרה שפסק הדין אינו נהיר דיו, אין מנוס מהגשת תביעה חדשה אשר עילתה פסק הדין המוסכם (ע"א 1193/93 תשלו"ז השקעות בע"מ נ' עזבון המנוח מיכאל שנקר ז"ל (, 19.6.1996); ע"א 556/75 הנ"ל, עמ' 11)" (ההדגשה אינה במקור - ש.א.). ברע"א 4231/90 אתת טכנולוגיות (1985) בע"מ נ' מכ"ש - מפסקי כרם שלום ואח', פ"ד מה (1) 617, 619), נפסק, כי: "הליכי אכיפה לפי פקודת בזיון בית המשפט מיועדים מעצם טבעם להתברר במהירות וביעילות כדי לאכוף צווים הברורים על פניהם או שניתן ללמוד על משמעותם ללא טרחה יתרה, ואין מקום להפוך את הדיון בהם למשפט מלא עם ראיות ועדויות של מומחים כדי להתחקות אחר כוונתם הקונקרטית או המשוערת של בעלי הדין". הינה כי כן, הליכי אכיפה לפי פקודת בזיון בית משפט נועדו למצבים בהם החיוב אותו מבקשים לאכוף ברור על-פניו ואין להשתמש בהליכים אלה מקום שקיימת מחלוקת אמיתית באשר לפרשנותו של החיוב; מן הכלל אל הפרט, נשאלת השאלה, האם יש ממש בטענותיו של המשיב נגד אכיפת פסק הדין, לפיהן, לא ניתן לאכוף את פסק הדין, שנתן תוקף להסכם הפשרה הנוסף, בלא לקיים בירור נוסף בפני בית המשפט, היות והאכיפה כרוכה בהכרעה בשאלות של פרשנות הסכם הפשרה הנוסף כמו גם הכרעה במחלוקות עובדתיות מסוימות. 21. מעיון בהסכם הפשרה הראשון ובהסכם הפשרה הנוסף עולה, כי עסקינן במנגנון מפורט וכולל, שנועד לפתרון מלא ולסילוק סופי של המחלוקות שבין הצדדים, שבאו לידי ביטוי בהליכים המשפטיים שהתנהלו ביניהם, לרבות התביעה בסדר דין מקוצר, שהגיש המשיב נגד המבקשים בבית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 222/06, ה"פ 94/07 בבית המשפט המחוזי בחיפה וה"פ 216/07 בבית משפט זה. אין חולק, כי הסכם הפשרה הנוסף, שהושג בה"פ 216/07, נוסח על ידי ב"כ הצדדים לאחר ששטחו המבקשים את טענותיהם השונות בדבר הפרת הסכם הפשרה הראשון ולאחר שהמשיב הגיש תשובה מפורטת מטעמו. הסכם הפשרה הנוסף נוסח אף לאחר שהתנהל דיון בבש"א 1375/07 למתן צו מניעה זמני, שהוגשה על ידי המבקשים במסגרת הדיון בהמרצת הפתיחה בבית משפט זה; ללמדך, כי הסכם הפשרה הנוסף הינו בבחינת גרסה משופרת ומשוכללת של הסכם הפשרה הראשון, אשר נועד לשים קץ למחלוקות שבין הצדדים, לרבות בדבר פרשנותו ויישומו של הסכם הפשרה הראשון. הדברים עולים אף מלשונו הברורה של הסכם הפשרה הנוסף לעומת הסכם הפשרה הראשון; בסעיף 3 להסכם הפשרה הראשון הוסכם, כי "הבנק במידת האפשר, יספק לנתבעים שטרי ביטול משכנתא ..." ואילו בסעיף 3 להסכם הפשרה הנוסף, הוסכם מפורשות, כי "המשיב יבטל את כל העיקולים וימסור לידי המבקשים שטרות ביטול משכנתא מקוריים ועדכניים ...". 22. מקובלת עלי טענתם של המבקשים, כי טענות המשיב בתגובתו לבקשה, מהוות סטייה מהותית מהסכמות הצדדים, שגובשו בהסכם הפשרה הנוסף, כאשר המטרה היתה ליצור מנגנון ברור לסילוק סופי של הסכסוך ללא כל "זנבות", לא כל שכן, שנכסי המקרקעין נשוא הבקשה דנן צוינו בבירור ובמפורש בסעיף (ב) למבוא לה"פ 216/07; במידה והיו למשיב טענות כלשהן באשר לנכסים אלה, מקומן היה בשלב טרום החתימה על הסכם הפשרה הנוסף, ולא לאחר חתימתו. יתירה מזאת, סבורני, כי הסכם הפשרה הנוסף מהווה המשך והשלמה להסכם הפשרה הראשון, שבגדרו ידעו גם ידעו הצדדים להחריג נכסים מסוימים שבבעלות המבקשים, לגביהם ניתנה האפשרות למשיב להמשיך בנקיטת הליכי גבייה, ונכסים אלה צוינו במפורש בנספח א' להסכם הפשרה הראשון; הסכם הפשרה הנוסף חזר וחידד את הסכמות הצדדים לגבי הנכסים שבנספח א'. הסכם הפשרה הנוסף בא לעולם כהסכם המגבש את הסכמותהם של אותם הצדדים לאחר חלוף זמן מיום חתימתו של הסכם הפשרה הראשון ולאחר שהצדדים החלו בקיומו הלכה למעשה; בהינתן כל אלה, ברי כי הצדדים היו ערים יותר לנתונים העובדתיים השונים ולאפשרויות קיומו ויישומו של הסכם פשרה, משכך, אין בידי לקבל את טענותיו השונות של המשיב, לפיהן, לא ניתן לקיים את הסכם הפשרה הנוסף בנוגע לנכסים נשוא הבקשה. לא זו אף זו, העובדות הבסיסיות השנויות במחלוקת בין הצדדים היו ידועות למשיב לאשורן עוד בטרם חתימתו על הסכם הפשרה הנוסף, ומשחתם עליו, מבלי לציין במפורש את טענותיו והסתייגותו בנוגע לנכסים נשוא הבקשה, כפי שידע לעשות זאת בנוגע לנכסים אחרים (נשוא נספח א'), אין לו להלין אלא על עצמו. 23. משכך, סבורני, כי אין לומר שנדרשת כאן התחקות אחר כוונתם של הצדדים, וכי קיימת מחלוקות פרשניות העולות מהסכם הפשרה הנוסף; מדובר בחיוב ברור על פניו, ויש מקום לאכוף את הסכם הפשרה הנוסף על ידי שימוש בהליכי בזיון בית משפט. 24. אין בטענות המשיב בנוגע לחלקה 40 בגוש 13529, כדי להצדיק אי קיום החיוב נשוא הסכם הפשרה הנוסף על ידו באשר לנכסים אחרים שבבעלות המבקשים ואשר אינם מופיעים בנספח א', קרי, נכסים שהמשיב התחייב למסור למבקשים שטרות ביטול משכון בעניינם. זאת ועוד, בין הצדדים מתנהל הליך משפטי נפרד באשר לחלקה 40 הנ"ל, כך שאין זה המקום להכריע בטענות המשיב בנוגע לחלקה זו. 25. לאור המקובץ, אני מקבל את הבקשה ומחייב את המשיב למסור למבקשים באמצעות בא כוחם את שטרי ביטול המשכנתא בנוגע לנכסים נשוא הבקשה וזאת תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו, שאם לא כן, אני מטיל על המשיב קנס בסך 3,000 ₪ בגין כל יום של איחור במסירתם. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.פשרההסכם פשרהאכיפת חוזהביזיון בית המשפטחוזה