קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר: 1. תביעה למתן פסק דין הצהרתי על כך שמסמך העברת זכויות במקרקעין שנמצאים בסמוך לקבר רחל, בטל ומבוטל. עיקרי התביעה 2. לתובע, תושב בית לחם, 4 חנויות ליד קבר רחל. בתחילת שנת 2003, במסעדה שבבעלותו, פנה אליו אדם שהזדהה כחאלד, אשר טען כי הוא עובד בארגון שוודי הומאניטרי בירושלים. התובע סיפר לחאלד על מצבו הכלכלי הקשה ועל מות בנו. לדברי התובע, חאלד "התחיל לבכות יחד עמי כאשר נזכרתי בבן שלי" (סעיף 4 לתצהיר התובע), והציע לתובע עזרה כספית. "הוא אמר לי כי הוא נשבע כי הוא רוצה לעזור לי" (סעיף 5 לתצהיר התובע). חאלד מסר לתובע מסמך עם רשימה של דרישות על מנת שהתובע יגישן לארגון השוודי ויקבל סיוע כספי. 3. התובע הגיש את המסמכים הדרושים, בכלל זה צילום תעודת זהות. חאלד מצִדו הפגין ידידות כלפי התובע והתקשר אליו ואל בני משפחתו מדי יום על מנת לדווח להם על ההתקדמות בטיפול בבקשת הסיוע. יום אחד התקשר חאלד, אמר לתובע כי הבקשה אושרה, והורה לו להמתין בתחנת דלק בבית לחם, על מנת שהשניים ייפגשו עם יו"ר הארגון השוודי, פגישה שבמהלכה יינתנו לתובע כספי הסיוע. ממקום המפגש נסע התובע עם חאלד אל ראס בית ג'אלה, לשם הגיעה מכונית מסוג B.M.W, ואז, לאחר שיחת טלפון שעשה, אמר חאלד לתובע כי יו"ר הארגון השוודי הגיע. חאלד והתובע חברוּ אל נהג מכונית ה-B.M.Wונסעו עִמו למנסרה על-יד הכפר אל-ח'אדר, שם עמדה מכונית מסוג G.M.C ועליה "דגל גדול שחאלד אמר לי שהוא של שוודיה" (סעיף 9 לתצהיר התובע). במכונית ה- G.M.Cישבו נהג ושניים נוספים. אדם אחד - עם מזוודה - שהוא, לדברי חאלד, סגן יו"ר הארגון השוודי, ואדם נוסף, הוא יו"ר הארגון השוודי. היו"ר מסר לתובע סכום כסף בסך של 10,000$, ולדברי התובע "אני ניסיתי לנשק את ידו", ואז "חאלד העיר לי עד כמה אני אדם פשוט" (סעיף 11 לתצהיר). יו"ר הארגון שתק במהלך כל הפגישה. סגן יו"ר הארגון דיבר בשפה הערבית, והוציא שלושה מסמכים מהמזוודה. חאלד אמר לתובע כי מדובר בקבלות שנועדו לאשר את קבלת הכסף. התובע חתם על המסמכים הללו, על-פי הנחיית סגן יו"ר הארגון. התובע ראה רק את תחתית העמוד, במקום שבו חתם, כי המסמכים הוסתרו על-ידי ערמת מסמכים שהונחו על גביהם. בשל אֵמונו בחאלד ובשל חשיבות המעמד בנוכחותם של יו"ר הארגון וסגנו, התבייש התובע להציג חוסר אֵמון וכפיות טובה ולבקש לבחון את הקבלות שעליהן חתם. התובע נטל עִמו את כספי הסיוע בסך של 10,000$ וחזר לביתו. 4. לאחר מכן התקשר חאלד אל התובע ואמר לו כי הוא חייב לשלם סכום כסף קטן כריבית על הסכום שקיבל, או לשלם 1,400$ ולא לשלם ריבית נוספת ולהשאיר את כל יתרת הכסף אצלו. כעבור יומיים בא חאלד אל התובע, לקח את סכום הכסף ושב עוד פעמיים לקחת סכומי כסף נוספים שנועדו לדבריו להלוואה על מנת שחאלד יוכל לרכוש מכונית, ולתשלום שוחד לסגן יו"ר הארגון על מנת שזה ישיג לתובע ולבני משפחתו סכום כסף נוסף כסיוע ועזרה. בסופו של דבר נותר בידי התובע סך של 2,800$ בלבד מסך ה-10,000$ שקיבל. 5. או אז נעלם חאלד ורק לאחר אינספור ניסיונות להשיגו, הודיע לתובע ולאשתו בשיחת טלפון כי חיילים ישראלים מחפשים אחריו בשל העזרה שהוא מעניק. חאלד שב ונעלם, ואז החלו התובע ואשתו לחשוש כי נפלו קורבן למעשה הונאה. אשתו של התובע התקשרה אל הארגון השוודי בירושלים ושם נמסר לה כי לא ידוע להם על סיוע שהעניקו וכי לא נמצא אצלם אדם בשם חאלד. 6. אחרי התייעצות עם עורך דין, לדברי התובע, "התברר לנו כי רשום כי אני חתום כביכול על יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר מספר 2724 בפני הנוטריון שמואל בקר מרחוב כורש 10 בירושלים והמעביר את כל זכויותיי במקרקעין שלי לגורם אחר" (סעיף 17 לתצהיר). 7. התובע פנה אל משטרת בית לחם ולדבריו נדהמו שם מסיפור המעשה ואמרו לו להביא פרטים נוספים על אודות חאלד. התובע ובני משפחתו חיפשו אחרי חאלד בכל מקום ואתר, עד שבְּנו של התובע, ג'ורג', ספּק של משקאות אשר מכיר היטב את העיר, מצא את חאלד במסעדה בבית לחם. המשטרה הפלשתינאית תפסה וכלאה אותו, והסתבר כי איננו חאלד כלל וכלל אלא כרים מעלה (הנתבע מספר 6), והוא הודה כי פעל ביחד עם אחר, באסל דרוויש (הנתבע מספר 5) והוליך שולל את התובע על מנת שיחתום על ייפוי הכוח מבלי לדעת כלל על מה הוא חותם. לדבריו, פעל לפי בקשתו של באסל דרוויש, שאף דרש ממנו להחזיר, תוך הסוואה והטעייה של התובע, את הסכום של 10,000$ שהיו כביכול כספי הסיוע. התובע ואשתו הפקידו את סכום הכסף שנותר בידיהם - 2,800$ - אצל המשטרה הפלשתינאית. 8. "ברצוני להדגיש - טוען התובע - כי מעולם לא מכרתי כל זכויות בחנויות או במקרקעין שלי לאיש... וכי מעולם לא קיבלתי כל תמורה עבור חנויות אלה" (סעיף 17 לתצהיר). עיקרי ההגנה 9. הנתבעת 3 - בני רחל בע"מ - חברה אשר עוסקת בייזום, קנייה ומכירה של נדל"ן, רכשה בין השנים 2000-2002 שני-שלישים מן המקרקעין שהיו בבעלות שני אחיו של התובע - שליש מכל אחד - מיכאל ויוסף X. משנודע לנתבע 4, מנהלהּ של הנתבעת 3 ומבעליה, כי גם התובע מעוניין למכור את חלקו במקרקעין הללו, בחלקה הידועה כגוש 28029 חלקות 36, 37 ספר 7 דף 33 בסמוך לקבר רחל (בשטח C), החליטה הנתבעת 3 להיכנס למו"מ עם התובע לשם רכישת המקרקעין. הקשר נוצר באמצעות מתווכים, הנתבע 4 שוחח אישית מספר פעמים עם התובע, אשר דרש בתחילה סך של 250,000$ בתמורה למקרקעין. לאחר דין ודברים ארוך ומתיש סוכמו פרטי העסקה ולפיהם ישולם לתובע סך של 160,000$ בעסקת נטו כמקובל ביו"ש, קרי, כֹּל המיסים והרישומים הם באחריות הנתבעת 3, כנגד מסירת ייפוי כוח בלתי חוזר. לפי דרישת התובע, גם זאת כמקובל בעסקות ביו"ש, נעשתה העסקה מול מיופה-כוח בעל שם ערבי מבלי לציין שם יהודי במסמכים שעליהם חתם. 10. בשל המצב הבטחוני המעורער היה קושי בתיאום פגישה, התובע גם לא רצה להיפגש באזור המחסום הסמוך לקבר רחל מכיוון שלדבריו המקום שם שוקק חיים, עד שסוכם להיפגש סמוך למחסום כביש המנהרות, כי התובע אינו רשאי להיכנס לירושלים. ביום 13.3.03 נסע הנתבע 4 במכונית מסחרית ממוגנת, בשל הסכנה הבטחונית, ביחד עם נהג ועם עו"ד שמואל בקר, נוטריון ותיק ומכובד שאת שירותיו שכר, על מנת שיאמת את חתימת התובע ויוודא כי הוא מסכים ומבין את משמעויות העיסקה. התובע מצִדו הגיע למקום המפגש ביחד עם מתווך, ולאחר לחיצות ידיים נטל הנוטריון את תעודת הזהות של התובע ואימת את פרטיו וזהותו. התובע קרא בעיון את המסמך, שהוא הסכם מכר וייפוי כוח בלתי חוזר אשר נערך בקצרה, בפשטות ובשפה הערבית. הנוטריון שאל את התובע באנגלית אם הוא מבין שמדובר במכירת המקרקעין שבבעלותו, התובע השיב בחיוב, חתם על המסמך בשני עותקים וכמו כן כתב בכתב-ידו את מספר תעודת הזהות שלו, סמוך לחתימתו. 11. לדברי הנתבע 4, התרחש כל המתואר לנגד עיניו בטבעיות ובמהלך עסקים רגיל לגמרי. הנתבע 4 הצהיר כי המכונית לא נשאה דגל כלשהו, כי לא היו מסמכים שהסתירו כביכול את המסמכים שעליהם חתם התובע, וכי לא הייתה כפיה ולא לחץ מכל סוג שהוא. בו במקום, מיד לאחר החתימה ובהתאם לסיכום, קיבל התובע, לדברי הנתבע 4 "מעטפה סטנדרטית (לבנה שעליה הלוגו של בנק דיסקונט בע"מ) ובה 160,000$ (מאה ושישים אלף דולר ארה"ב) במזומן. התובע בחן את תוכנה במבט כללי (לא ספר את הכסף) ויצא מהרכב... אציין כי חלק מהכסף (100,000$) נמשך מהבנק במזומן באותו יום בבוקר (13.3.03 בשעה 10:00 לערך) וסך נוסף של 60,000$ במזומן היה מוכן במשרדי" (סעיף 12 לתצהיר הנתבע 4). 12. לאחר סיום העסקה נסע הנתבע 4 למשרדו של הנוטריון, לשם הגיע הנתבע 1 אשר שימש כמתווך בעסקה. הנוטריון וידא כי הנתבע 1 מבין את תוכנו של המסמך, ואז חתם הנתבע 1 על כתב העברה וייפוי כוח בלתי-חוזר ממנו אל הנתבעת 3. הנתבע 1 קיבל בגין שירותיו תמורה כספית מתאימה ומוסכמת, סמוך לאחר תום הפגישה אצל הנוטריון. לאחר מספר שבועות ולאחר קבלת היתר עיסוק ועיסקה, קרי, היתרים מאת הרשות המוסמכת לביצוע עסקאות מקרקעין ביו"ש, הושלם רישום החלקה במרשם המקרקעין ביו"ש. 13. הנתבעת 3 טוענת כי התובענה מופרכת בעליל, כי אינה אלא "ילקוט כזבים", וכי נועדה אך ורק "לקנות מעין פוליסת ביטוח" נגד גורמים לאומניים ערביים המהלכים אימים על התובע, מכיוון שקרקע שהייתה בבעלותו עברה לחברה בבעלות יהודית. לשיטת הנתבעת 3 נמכרו המקרקעין כנגד תמורה ריאלית בסך של 160,000$ טבין ותקילין. עיון ודיון 14. השאלה שבמוקד המחלוקת היא אפוא, האם מסמך נ/1 יפוי כוח בלתי חוזר מספר 2724, החתום על-ידי התובע בפני הנוטריון עו"ד שמואל בקר, והמעביר את המקרקעין שלו לנתבע 1, תקף ומחייב או בטל ומבוטל. (א) נטל ראייתי מוגבר לביסוס טענת המירמה 15. נטל כבד מוטל על התובע לשם ביסוס טענתו על הונאה, רמייה, גנֵבה ועושק שבוצעו כלפיו, לפי המסכת שתוארה על-ידו. אמנם במשפט אזרחי עסקינן, אך הלכה פסוקה היא, כי "תידרש עדות יותר ברורה ומשכנעת במשפט אזרחי, שבו מייחסים התנהגות פלילית לאדם" (ע"פ 232/55 היועץ המשפטי נ' גרינוולד, פ"ד יב 2017, 2063 (1958); "בית המשפט, היושב לדין בהליך אזרחי, ידרוש הוכחה יותר קרובה לוודאות מן המבחן הרגיל, אם מיוחסת לבעל הדין מירמה ולא (למשל) רשלנות גרידא" (ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253, 257 (1984); ע"א 373/89 מסרי נ' ח'לף, פ"ד מה(1) 729, 742 (1991); "עול ההוכחה לעניין טענת המירמה רובץ על הטוען זאת, ועול זה הינו כבד למדיי" (ע"א 51/89 האפוטרופוס הכללי נ' אבו חמדה, פ"ד מו(1) 491, 501 (1992); "לעניין טענת רמייה מוטל על בעל דין המטיל דופי בחברו נטל מיוחד באשר למשקל הראיות שעליו לערום בפני בית המשפט... משקל ראיות כבד במיוחד" (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 615 (1993)). (ב) טענה נגד מסמך בכתב 16. בנוסף לנטל המוגבר המוטל על התובע לאור טיב טענותיו והמעשים הפליליים שאותם הוא מייחס לנתבעים, עומדת לו לרועץ הוראת סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העות'מאני: "תביעות הנוגעות להתחייבויות וחוזים... שעל-פי הרגיל והנהוג הם נעשים במסמך בכתב... צריך להוכיחן במסמך בכתב. טענה ותביעה נגד מסמך בכתב הנוגע לדברים האמורים... צריך להוכיח במסמך בכתב או ע"י הודאתו או פנקסו של הנתבע". בגלל הוראת-חוק זו, לבד מטענה כי לא הבין על מה חתם בפני הנוטריון, וכי הוטעה לחשוב כי חתם על מסמך אחר, מנוּע התובע מלטעון נגד ייפוי הכוח הבלתי חוזר, אלא אם יתמוך את טענתו במסמך בכתב. (ג) ייפוי הכוח הבלתי חוזר 17. המסמך נ/1 שבמחלוקת - ייפוי כוח בלתי חוזר - הריהו מסמך פשוט, כתוב בערבית באופן ברור, מחזיק עמוד אחד בלבד ובו כ-15 שורות. התובע קורא ומבין ערבית (עמוד 11 לפרוטוקול). אכן, כטענת ב"כ התובע בסיכומיו, לא נרשם בייפוי הכוח מחיר העיסקה וזהו פרט מהותי. ברם, טענה זו איננה חדשה עמנו בעסקאות במקרקעין, היא נדונה והוכרעה, למשל בעניין שלהלן, שהדברים שנאמרו בו יפים לענייננו: "עוד טוען בא-כוח המערער, שהואיל ובהסכם לא פורש המחיר של העיסקה, ההסכם פגום. מחיר הנכס הוא, ללא ספק, פרט מהותי, שצריך להופיע בהסכם בכתב לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין. הראציו מאחורי דרישה זו הוא ה'מסויימות'. יש צורך שההצעה למכר תהיה מסוימת ומגובשת, כדי שקיבול ייצור חוזה תקף. ואולם בענייננו לא היה צורך בכך, הואיל וכל התמורה שולמה במעמד ההסכם, והמוכר אישר, כי קיבל את כל התמורה" (ע"א 504/83 זיתון נ' זערורה פ"ד מא(2) 154, 160 (1987)). 18. כמו שם, גם כאן. התובע דנן אישר בחתימתו על נ/1 את קבלת התמורה בזו הלשון: "... וזאת בתמורה למחיר המספק שסיכמנו עליו בינינו אותו קיבלתי במזומן ומראש". אמירה מפורשת זו, תקֵפה ומחייבת, על-פי ההלכה הפסוקה: "דרישת הכתב מיועדת לסלק כל אי-ודאות מתנאיה של עסקה במקרקעין, והצהרה כתובה של המוכר בעסקה כזאת, המאשרת כי הקונה כבר מילא את כל התחייבויותיו ולפיכך הריהו זכאי להעביר הזכות בנכס הנמכר, משיגה מטרה זו ביעילות לא פחותה מפירוט נרחב של התחייבויות הקונה" (ע"א 475/87 אהרונוב נ' אהרונוב פ"ד מג(3) 165, 171 (1989)). צודק ב"כ הנתבעת 3 בטענתו כי בעולם המודרני, חתימת אדם על מסמך הריהי ביטוי חד-משמעי של הסכמה לתוכן המסמך ומבחינה חוזית החתימה היא "מַלְכָּת" גמירות הדעת (על דרך ההשאלה). "חתימתו של צד על גבי חוזה כתוב מהווה ראיה חזקה (אולי מכל ראיה אחרת) לגמירת דעתו" (ע"א 629/86 יעקב בוטקובסקי ושות' - חברה לייבוא ושיווק בע"מ נ' גת פ"ד מד(1) 57, 70 (1989)). 19. התובע מחזיק בחנויות ובמסעדה במשך עשרות שנים, גם הגיש שתי עתירות לבג"צ וניהל התדיינות בבית הדין הלטיני בתביעה על אדמותיו ובהגנה עליהן. הוא איננו חסר ניסיון. חזקה על התובע, כמי שחתם על ייפוי הכוח הבלתי חוזר, כי קרא אותו והבין את תוכנו. "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117 (1965)). הלכה ותיקה זו מעוגנת בשכל הישר ומושרשת בפסיקת בית המשפט העליון (ע"א 2119/94 לנדאו נ' וין, פ"ד מט(2) 77, 84 (1995); ע"א 624/88 גולד נ' מעוז, פ"ד מד(1) 497, 503 (1990); ע"א 1513/99 דתיאשווילי נ' בנק לאומי, פ"ד נד(3) 591, 594-595 (2000)). 20. התובע טען כי לא כתב את מספר תעודת הזהות שנרשם ליד חתימתו, וכי אינו יודע כלל לקרוא ולכתוב מספרים אלא בערבית. אך דבריו אלה אינם הגיוניים ואינם נכונים: א. סביר להניח כי מי שמנהל מסעדה עשרות שנים באיזור תיירותי, יודע לכתוב ספרות, ומדובר, כאמור, במספר תעודת הזהות שלו-עצמו; ב. אשתו של התובע זיהתה את כתב-ידו ואישרה כי בעלה יודע לכתוב ספרות גם שלא בערבית (עמודים 11-12 לפרוטוקול); ג. הנוטריון, עו"ד שמואל בקר, העיד כי התובע הוא אשר רשם את מספר תעודת הזהות שלו (עמוד 18 לפרוטוקול); ד. עד כדי כך ניסה התובע להרחיק את עצמו ואת חתימת-ידו מייפוי-הכוח, עד שהכחיש כל חתימה וחתימה מאלה שהוצגו לו על דוכן העדים וטען כי אינה שלו, בכללן חתימתו על תצהיר העדות הראשית שלו שהוגשה בתביעה הנדונה (עמוד 5 לפרוטוקול). (ד) הנוטריון 21. במענה לשאלה בחקירה הנגדית הכחיש התובע כי הציג ל"יו"ר הארגון השוודי", הוא הנוטריון, את תעודת הזהות שלו לפני שקיבל את הכסף. בהמשך שינה את גרסתו וטען כי "הוא לקח את התעודת זהות ורשם באנגלית" (עמוד 8-9 לפרוטוקול). בתצהיר עדותו הראשית טען כי זה "לא דיבר עימי ולא הסביר לי כלל על מה אני חותם" (סעיף 12) וכביכול היה שותף לקנוניה. זו גרסה תמוהה ולא מסתברת. גם אם הנוטריון היה שותף לקנוניה, אין סיבה נראית לעיִן שלא יבצע את מלאכתו ה"טכנית" כביכול, של זיהוי החותם על-פי תעודת הזהות. אדרבה, מלאכה זו עשויה להועיל לנוטריון כדי "לכסות" על עצמו מצד אחד, ועל מנת ליצור מצג אמיתי כביכול בפני התובע, מצד שני. 22. טענת התובע על כך שהנוטריון לא דיבר כלל במכונית ה-G.M.C, ולא הסביר לתובע על מה הוא חותם, איננה הגיונית. אין זה סביר שכך יעשה הנוטריון הוותיק (עד היום עשה כ-3,500 אישורים נוטריוניים), יעבור עברות פליליות ואתיות חמורות וייטול על עצמו סיכונים לשמו, למקצועו ולעתידו. בהיותו נייטראלי, סרב הנוטריון ליתן תצהיר מטעם הנתבעת 3 ומשום כך הוא זומן להעיד בעל-פה במשפט, מבלי שהקדים להגיש תצהיר. הטענה החמורה שטען התובע נגד הנוטריון, על היותו שותף למזימה נגדו, גם אינה מתיישבת עם העובדה שהתובע לא ראה לתבוע את הנוטריון אלא כנתבע פורמלי גרידא. 23. באישור הנוטריוני של ייפוי הכוח הבלתי חוזר (נ/1) נכתב כהאי לישנא: "אני הח"מ עו"ד שמואל בקר נוטריון... מאשר בזה כי ביום 13/3/03 ניצב לפני בתוך המכונית על הכביש לכיוון הר גילה ליד מחסום צ.ה.ל אשר מוצב ביציאה הדרומית של המנהרות שעל כביש ירושלים/גוש עציון: ח'ליל ג'ודה יוסף X שזהותו הוכחה לי ע"י ת.ז. X ... וחתם מרצונו החופשי על המסמך מעבר לדף לאחר שאישר לפני שידע את מהות חתימתו והשלכותיה". "המסמך מעבר לדף" הוא ייפוי הכוח הבלתי חוזר (נ/1) נשוא התביעה. על-פי ההלכה הפסוקה, "קיימת חזקה, שהנוטריון מילא את חובתו כהלכה" (ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי פ"ד מא(2) 477, 496 (1987)). יתר על כן, "האישור הנוטריוני הוא ראיה הנושאת את עצמה, ולא היה צריך להביא את הנוטריון להעיד על עריכתו" (שם, בעמוד 485). לא כל שכן, בענייננו, שבו העיד הנוטריון על נסיבות עשיית ייפוי הכוח, ועל קבלת שכר בעד שירותיו על-פי התעריף בסך של 674 ₪ כולל מע"מ (עמוד 16 לפרוטוקול). 24. ב"כ התובע טוען כי בכוונה תחילה נעשה שימוש בנוטריון בלונדיני אנגלוסקסי, על מנת שניתן יהיה להציגו כראש ארגון סיוע משוודיה (סעיף 10 לסיכומים). אין ממש בטענה זו. היטב תאר הנוטריון בעדותו (עמוד 19) כיצד הסביר לתובע בשפה האנגלית את משמעויות החתימה על ייפוי הכוח ואת פרטי העסקה. נסיונו של ב"כ התובע להבחין בין מבטא אמריקאי לבין מבטא אנגלי, שבעטיו אולי לא הבין התובע במה המדובר, הוא מאולץ ודחוק. אין סיבה טובה להניח שהתובע, ערבי-נוצרי תושב בית לחם, אשר בא במגע יום-יומי במשך שנים ארוכות עם תיירים, לא הבין את דברי הנוטריון. 25. עוד זאת טוען ב"כ התובע, כי העובדה שנעשה שימוש בנוטריון שאיננו דובר ערבית, כאשר התובע איננו דובר אנגלית "היה מכוון על מנת שאפשר יהא לוודא כי הנוטריון והתובע לא יוכלו לשוחח ביניהם וכך אפשר לכרים מעלה אשר ישב ליד התובע, להמשיך בהונאת התובע כי ענייננו בחתימה על אישור קבלת סיוע הומניטארי" (סעיף 9 לסיכומים). גם בטענה משונה זו אין ממש. לפי גרסת התובע, היה הנוטריון חלק מן המזימה, ומדוע אפוא ליצור חייץ של שפה בינו לבין התובע? 26. זאת להזכיר: "נטל כבד... רובץ על צד הטוען כי ייפוי-כוח שנחתם על-ידו בפני נוטריון ציבורי לא הוסבר לו כראוי" (עניין סעתי הנ"ל בעמוד 496), "שאם לא תאמר כן, עלולים אנו ליצור מצב, שלפיו ייהפך מוסד הנוטריון, הידוע בתקינות הרישומים המתבצעים בפנקסיו, לאסקופה נדרסת, שאיש לא יוסיף לתת בו את אמונו, כאשר גורם האמון הינו יסוד חשוב להמשך קיומו" (ע"א 634/86 פליבן נ' אבו חדיר, פ"ד מג(2) 603, 609 (1989)). התובע לא עמד בנטל המוטל עליו. יתרה מזו, דומני כי האיש - עו"ד שמואל בקר, לפי מקצועו שבו הוא עוסק כ-40 שנה, ולפי דברי עדותו שנאמרו באופן קולח, קוהרנטי ומשכנע - הוא אובייקטיבי ואמין. (ה) התמורה 27. ביום הארוע, כשלוש שעות לפני התרחשותו, הוצא מחשבונהּ של הנתבעת 3 סך של 100,000$ במזומן. הנתבע 4 הצהיר על כך (בסעיף 12) וצרף לתצהירו תדפיס מאת הבנק (נספח ב) שבו אכן נרשמה משיכת מט"ח בסכום הנזכר. יש בכך כדי לחזק את גרסת ההגנה במשפט. אין זה מעשה של שגרה, למשוך 100,000$ במזומן, ואם נעשה, הרי שלבטח היה צורך כלכלי-פיננסי מיידי לעשותו. הנתבע 4 העיד כי בכספת משרדו שמוּר היה סך נוסף של 60,000$ ובסך הכל זהו הסכום של 160,000$ שנמסר לתובע בתוך מעטפה גדולה ברכב. (ו) בקשת הסיוע ההומניטארי 28. לתצהירו צֵרף התובע את בקשתו לארגון ההומניטארי השוודי (נ/3), אך השיב שלא לעניין כל אימת שנשאל שאלות קשות לגבי אותו מסמך, או שהשׂים עצמו כלא מבין: כיצד זה הצהיר על חנויות שבבעלותו סמוך לקבר רחל במקום להציג מצג של איש עני? כיצד יתכן שעל מענק שנועד לסיוע הומניטארי הוא נדרש לשלם ריבית קצוצה בשיעור רצחני? (עמוד 6-7 לפרוטוקול). שאלות אֵלו ואחרות שם נותרו בלי מענה מניח את הדעת. 29. אכן, על פניה, מוזרה ומעלה סימני שאלה, "בקשת העזרה" הנדונה (נ/3). לא ראינו כמוה בבקשות כגון דא, חסרת סממן רשמי כלשהו, לא כותרת, לא "לוגו", נעדרת פרטים בסיסיים על אודות הארגון השוודי הנ"ל, אף לא צויין בה שם הגורם שאליו מופנית "בקשת העזרה". הבקשה ערוכה כ"סטנסיל", כטופס קבוע שבו קטעים חסרים שנועדו למילוי, כגון שם ותעודת זהות, כשדווקא בנוסח הקבוע של ה"סטנסיל" באופן שנחזה כחלק מן הטופס, מצויין "אנו מחזיקים בבניין שבבעלותנו ליד קבר רחל בית לחם, יש מסעדה מזרחית בבנין", כביכול זהו הצד השווה אצל כל מבקשי העזרה מן הארגון. גם אין זה מסתבר להצהיר באופן כֹּה בולט במסמך שכזה על כך שמבקש העזרה הוא עתיר נכסים. ואם עשה כן התובע מחמת הצורך בגילוי נאות, מדוע לא פרט את שאר נכסיו (כגון ביתו שבבית לחם וחלקה 37 שהזכיר בסעיף 19 לתצהירו)? כיצד נותר ברשותו מסמך זה, כשלפי דבריו בסעיף 6 לתצהירו, מסר לחאלד את כל המסמכים? ואם הותיר ברשותו תצלום של מסמך בקשת העזרה (נ/3), מדוע לא עשה כן לגבי כלל המסמכים? המסמך איננו מעורר אֵמוּן. (ז) הערות על גרסת התובע 30. ניכר הדבר במהלך המשפט, ומצער, חששו של התובע כי רב הוא, פן יבולע לו על מכירת מקרקעין ליהודים וד"ל. לא הועילו מאמצים שנעשו לסיום ההתדיינות בדרך מתונה יותר מאשר "ייקוב הדין את ההר", אך ללא הועיל ואכמ"ל. התובע נדחק להציג גרסה מאולצת שאינה עומדת במבחן ההיגיון. המענק ההומניטארי הנטען, בסך של 10,000$ שממנו נותר בידי התובע סך של 2,800$ בלבד; החזר כספים מתוך המענק כדי לקנות מכונית כביכול לחאלד, או על מנת ליתן שוחד ליו"ר הארגון; העלמותו של חאלד כי חיילים רודפים אחריו; ועוד כהנה וכהנה דברים משונים ולא מציאותיים. התובע התנהל לאִטו לאחר שחתם על ייפוי הכוח, ולא כפי שמצופה מאדם שרוּמה ונעשק. חודשיים חלפו עד שפנה למשטרה הפלשתינאית ועוד ארבעה חודשים עד שטרח לבדוק במירשם (אצל הנתבע 2) את מצבם של המקרקעין. 31. התובע טוען כי כשהוחתם על המסמכים במכונית ה- G.M.C"זה היה חושך. זה היה בארבע-חמש בערב בחורף" (עמוד 8 לפרוטוקול), כשכל העדים (הנתבע 3 בסעיף 5 לתצהירו, הנוטריון בעמוד 20 לפרוטוקול, והנתבע 1 בעמוד 15-16) העידו שהחתימה נעשתה ביום ולא בערב. אכן, אין משמעות מיוחדת לשעת האירוע, אך ניכר בתובע כי ביקש להוסיף נופך לתיאור הדרמטי של סיפור המעשה, שנעשה בחשכה כביכול, דבר שהיקשה על עיון במסמכים והקל על התרמית; ולא בצהרי היום לאור השמש. 32. לפי גרסתו של התובע כלל וכלל אין להבין מדוע זנח את תביעתו נגד חאלד שרימה אותו באופן בוטה כל כך וביקש למחקו מן התביעה ("התובע טרם הצליח לאתר את הנתבע מספר 6 על אף כל המאמצים שלו... לאור האמור כבוד בית המשפט מתבקש למחוק את הנתבע מספר 6 מהתביעה"). הרי לשיטתו של התובע הוּסר המסווה מעל פניו של חאלד, זהותו האמיתית נחשפה, והוא נעצר ונחקר על-ידי המשטרה הפלשתינאית. טענתו הסתמית של התובע כי טרם הצליח לאתר את הנתבע 6 איננה משכנעת. במהלך המשפט התנהל התובע בעצלתיים. פעם, פעמיים ושלוש, נאלצתי לדחות דיוני הוכחות, גם לפנים משורת הדין, כשלפחות בחלק מן הפעמים היה זה באשמת התובע שלא טרח להזמין את עדיו כדין, ואלה לא התייצבו. עוד מלכתחילה, לאחר הגשת התביעה, לא הזדרז התובע להמציאהּ לנתבעים והתנהל כמי שעצם הגשת התביעה חשובה לו, אך בירורה לגופה איננו בראש מעייניו. כבוד הרשם צריך היה לדרבּנוֹ והודיע בהחלטתו מיום 4.1.05 כי בדעתו למחוק את התובענה מחוסר מעש, לאחר שהוגש כתב הגנה מאת הנתבעת 3 בלבד, כשלנתבעים האחרים לא הומצא כתב התביעה, או שהומצא בשלב מאוחר. כך למשל הודיעה ב"כ הנתבע 2 בכתב ההגנה מטעם רשם המקרקעין, כי התובע לא המציא לה כלל את כתב התביעה, וזה הובא לעיונה רק סמוך לפני כן על-ידי ב"כ הנתבעת 3, ולאחר שב"כ התובע הגיש בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. 33. בסעיף 19 לכתב התביעה טען התובע טענות חמורות גם נגד רשם המקרקעין (הנתבע 2), על כי זה "אישר עסקה פיקטיבית ופעל ממניעים זרים... בשל המטרה הזרה של ניסיון לעזור לחברה יהודית להשתלט על המתחם של קבר רחל. להיטות אידיאולוגית ומניעים זרים אלה של הנתבע 2 איפשרו את רישום העסקה הפיקטיבית". בהמשך זנח התובע טענות אֵלו נגד רשם המקרקעין, אך בעצם העלאתן ובאופן הנסיגה מהן, לא נוסף מימד של אמינות לתביעה. הדברים הללו יפים גם בשינויים המחוייבים ביחס לפער שבין הטענות נגד הנוטריון (הנתבע הפורמלי), נגד המתווך (הנתבע 1) ונגד צמד ה"נוכלים" (לפי גרסתו של התובע), באסל דרוויש (הנתבע 5) וכרים מעלה (הנתבע 6). נגד הנתבעים 1 ו-5 ניתן בשעתו פסק דין בהעדר הגנה, אך התובע לא עשה דבר ממשי בעניינם, לא גבה מהם הוצאות שנפסקו לטובתו, וגם לא הגיש נגדם תביעה כספית, חרף ההיתר שקיבל בפסק הדין לפיצול סעדים. נגד הנתבע 6 נמחקה התביעה, לפי בקשת התובע. אין ניתן לייחס מהימנות לטענות קשות שנטענו נגד האנשים הללו בקול תרועה רמה, כשבפועל נסתתמו הטענות הללו בקול ענות חלושה, מבלי שהתובע עשה למיצוי הטענות והסעדים בהליכים המשפטיים. 34. בקדם-המשפט (עמוד 2 לפרוטוקול) הודיע ב"כ התובע כי זה מוכן לעבור בדיקה בפוליגרף. ניתן שם (בעמוד 3) תוקף של החלטה להסדר דיוני על בדיקה שכזו ובמסגרתה נשאל התובע האם קיבל 160,000$ או 10,000$ בלבד. הבדיקה לא צלחה. לאחר הגשת הסיכומים שב ב"כ התובע וביקש לבצע בדיקת פוליגרף אצל מומחה אחר. ב"כ הנתבעת 3 התנגד. ב"כ התובע טען כי סרובו של הנתבע 4 לעבור בעצמו בדיקת פוליגרף אומר דרשני, וכן גם התנגדותה של הנתבעת 3 לניסיון נוסף לבדיקתו של התובע בפוליגרף. 35. מצדי לא הייתי נדרש כלל לעניין הפוליגרף אלמלא הכביר ב"כ התובע מילים רבות בעניין זה. כשלון הבדיקה הראשונה נעוץ בתובע. לא ארחיב את הדיבור על אשר כתב המומחה בחוות דעתו, כי מכל מקום משקלה של הבדיקה הראשונה הוא אפס. אעיר רק כי התובע לא יכול לרחוץ בנקיון כפיו בקשר עם אותה בדיקה. לבטח איננו יכול לבוא בטרוניה כלפי הצד שכנגד שלא רצה לחזור לבדיקת הפוליגרף לאחר הסיכומים ולאפשר לתובע לשוב לנסות ולהיבדק או להגיש תוצאות בדיקת פוליגרף שעשה מדעתו באופן פרטי. אדרבה, כשלעצמי הנני רואה בחומרה ניסיון ל"הגנבת" ראיה לתיק בית המשפט לאחר הסיכומים מבלי לבקש רשות. לא היה מקום כלל להגשת "בקשה דחופה ביותר להשהות מתן פס"ד" ולצרף אליה את תוצאות בדיקת הפוליגרף שעשה התובע מדעתו או לפי יוזמת בא-כוחו. על כל פנים, גבי דידי, בנסיבות העניין ובהתאם להלכה הפסוקה לא ראיתי לייחס משקל כלשהו לנושא הפוליגרף, לא לחובתו ולא לזכותו של צד זה או אחר במשפט. 36. התובע ניסה להרחיק עדותו ולהאחז בקלטת שיחה ובדברי עדויותיהם של הנתבעים 1 ו-5, הגם שבעיקרם הדברים הללו אינם רלבנטיים, משום שלא היה בהם כדי לשפוך אור על ארוע החתימה בתוך המכונית. למשל, אופן העברת הזכויות מאת הנתבע 1 לנתבעת 3 איננו רלבנטי לתביעה הנדונה, ועוד כהנה. לבד מכך, נתערבבו בדברי העדים הללו, דברים שאינם אמת. ניכר בהם פחדם מן הרשות הפלשתינאית ומשאר גורמים שחורצים את דינם של מוכרי קרקעות ליהודים (עמודים 15, 32 ו-33 לפרוטוקול). יותר משהדריכה אותם האמת, הדריך אותם פחדם. אינני רואה טעם להרחיב בדבר הזה שנזקו עולה על תועלתו, והמעט שעשיתי נבע מן הצורך להתייחס לטענות ב"כ התובע בהקשר הזה, אשר מצִדו לא חסך במאמצים להרחיב את היריעה בקשר לפעלם של העדים הללו, מעבר לנדרש בגדרי תביעה זו. הנתבע 1 אכן העיד, כטענת ב"כ התובע, כי חשב שזו עסקת שכירות ולא מכר. ברם, ברור כי עשה כן מפחד ומחשש. הנתבע 1 בקי ומנוסה בכגון דא, למעשה מתפרנס מכך, וחרף הכחשתו מסתבר כי לא פעם חתם על מסמכי מכירה שונים של מקרקעין גם בפני הנוטריון דנא (עמוד 16 לפרוטוקול). סוף דבר 37. על יסוד האמור לעיל באתי לכלל דעה כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר מספר 2724 מיום 13.3.03, אשר נחתם על-ידי התובע בפני הנוטריון עו"ד שמואל בקר, תקף, ולפיכך אני דוחה את התביעה להצהיר על בטלותו. אשר להוצאות המשפט: מששוחרר הנתבע 2 מהתייצבות לדיונים; משנמחקה בהסכמה בקדם-המשפט הראשון התביעה נגד הנתבע 4; משניתן בשעתו פסק דין בהעדר הגנה בעניינם של הנתבעים 1 ו-5; משנמחקה בשעתו התביעה נגד הנתבע 6; ומשלא נדרש הנתבע 7 להתגונן בהיותו נתבע פורמלי גרידא, לא אפסוק הוצאות לטובתם, אלא רק לטובת הנתבעת 3. התובע יישא אפוא בהוצאות המשפט וכמו כן ישלם לנתבעת 3 שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ בצרוף מע"מ. ייפוי כוח נוטריונימסמכיםנוטריוניםייפוי כוח