חוב יורשים על ערבות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב יורשים על ערבות: א. מהות התובענה התובע הוא תאגיד בנקאי (להלן גם: "הבנק"). הנתבעת מס. 1 (להלן "החברה") ניהלה חשבון בסניף צפון דיזנגוף של הבנק, שמספרו 180130, שבמסגרתו קיבלה אשראים שונים. יתרת חובה של החברה עמד ליום 2.6.2004 בגובה של 20,706,699 ₪ כשהריבית חושבה עד ליום 31.3.2004. מר אריה קופילר ז"ל (להלן: "המנוח") חתם על כתב ערבות מתמדת, לפיו ערב כלפי הבנק לכל חובותיה של החברה והתחייב לשלם לבנק ולשפותו בגין כל הסכומים שהגיעו ו/או שיגיעו לבנק מהחברה ללא הגבלה בסכום. המנוח נפטר ביום 7.4.2003, והנתבעת מס. 2 הוכרזה כיורשתו היחידה לפי צו ירושה שניתן ביום 1.6.2003. לטענת הבנק הנתבעת מס. 2 חייבת ביחד עם החברה את כל הסכומים שחייבת החברה לבנק. מכאן התובענה. התביעה הוגשה במקורה בסד"מ. בתחילת הדרך, מכיון שהסתבר שהחברה אינה פעילה, היא נמחקה מכתב הטענות, כך שהדיון עצמו התנהל לגבי חיובה של הנתבעת מס. 2. הנתבעת מס. 2 הגישה בקשת רשות להגן, והרשם גלדשטין, - נענה לה, במובן זה שכל הטענות שנטענו הפכו לכתב הגנה. ב. טענות הנתבעת 2 בבקשת הרשות להגן בבקשת הרשות להגן טענה הנתבעת מס. 2 את הטענות הבאות: - החוב ובעל החוב היחידים הינם החברה ומר אלי אפריים ז"ל. מר אפרים אליהו רכש את מניות המנוח בתאריך 25.12.1998, והתחייב לקחת עליו את כל החיובים של החברה, למחוק ולשחרר את המנוח מהערבויות האישיות שלו שניתנו לבנק. - הבנק בהתנהגותו גילה כי הוא מחל על החוב של החברה ו/או הפטיר אותה ממנו, ולכן אין לו כל עילת תביעה ו/או יריבות עם הנתבעת מס. 2. - לחברה לא קיים חוב לאור העברות הכספים מהחשבונות הפרטיים של מר אליהו. - המנוח הודיע לבנק ב-12.1.1999 על ביטול ערבותו, והבנק הסכים לכך. - כתב הערבות הינו כתב ערבות ללא הגבלה בסכום, ודינו בטלות. - כתב הערבות של המנוח היה מוגבל, ולא כפי שנכתב בכותרת. - הבנק מנוע מהגשת התביעה לאור שתיקתו לאחר פרסום פטירת המנוח. - התביעה הוגשה בחוסר תום לב. - הופרו חובות הגילוי והאמון מצד הבנק לרבות אי מתן הודעות לנתבעת מס. 2. - החיוב כולל ריבית עתק. ג. עובדות רלבנטיות מעבר לעובדות לעיל, שבמהותן אינן מוכחשות (להבדיל מפרשנותן ומהטיעונים המשפטיים לגביהן) יש להוסיף כי מר אלי אפריים ז"ל ערב יחד עם המנוח לחובותיה של החברה. לעמדת התובע שפורטה בסיכומיו, מכיון שהנ"ל חייב לבנק מיליוני שקלים במסגרת חשבונות אחרים, אזי ההליכים לגביית חובותיו נעשו בהליך נפרד, תוך נסיון להגיע עמו ואחר פטירתו עם יורשיו להסדר כולל. ד. ד י ו ן - עקרונות כלליים (1) חבות עקרונית סעיף 128 לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965 קובע : "(א) חולק העזבון בלי שהוזמנו הנושים ובלי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אחראי כל יורש לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העיזבון בזמן החלוקה; אולם אם הוכיח שלא ידע על חוב פלוני בזמן החלוקה, יהיה אחראי לו רק כדי שוויו של מה שקיבל מן העיזבון. (ב) הוכחת שוויו של העיזבון או של מה שיורש קיבל מן העיזבון - על היורש". מהראיות עלה כי עפ"י הדין פורסמה הגשת הבקשה לצו ירושה בתאריך 11.5.2003, שהזמינה את כל המעונין להתנגד למתן צו הירושה. מעבר לכך לא פורסמה כל מודעה לבעלי החוב (עמ. 30). ב"כ הנתבעת מס. 2 אינו חולק על כך שלא נעשה כל פרסום, ולמעשה דן בטענות הגנה בלבד, שלעמדתו יש לנתבעת מס. 2. התוצאה בראש פרק זה היא, שברמה העקרונית, אין מחלוקת כי הנתבעת 2 ירשה את המנוח. כמו-כן היא לא פרסמה כל הודעה בקשר לנושים פוטנציאליים, לפני חלוקת העזבון. מכאן שהיא ירשה את מלוא העזבון, ולא הוכיחה את שוויו במהלך המשפט. שאלה אחרת היא, שבה נדון להלן, מה קורה לערבות במות הערב. (2) האם התיישנה התביעה? האשראי האחרון שניתן לחברה היה ביום 21.11.1994. לעמדת ב"כ הנתבעת מס. 2 היה על הבנק לדרוש את פרעון האשראי תוך זמן סביר, שהוא תוך שנה לכל המאוחר. מהראיות עלה כי החוב נדרש בפועל בין 11/94 לבין 6/98, ומכיוון שהתביעה הוגשה ב-16.6.04, אזי היא הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתישנות. לכך מוסיף ב"כ הנתבעת מס. 2 את העובדה כי בתאריך 21.10.07 הבנק מחק את התביעה כנגד החברה והצהיר כי לא תובעים את החברה אלא את הערב. לכן מטעמים מצטברים או חילופיים אלה, הבנק לא יכול כיום לתבוע את החברה, ולה עומדת טענת התיישנות. בטיעוניו אלה מסתמך ב"כ הנתבעת מס. 2 על ד"נ 32/84 עיזבון ולטר נתן וויליאמס ז"ל נ' ISRAEL BRITISH BANK, (פ"ד מד(2) 265). אין מחלוקת כי תקופת ההתיישנות מתחילה לרוץ מהיום שבו נולדה עילת התובענה (סעיף 6 לחוק ההתישנות) וכי תקופת ההתישנות בשאינו מקרקעין היא תקופה של שבע שנים. לפי עדות הגב' קופילר הבנק העמיד את החוב לפרעון ביום 14.6.1998 (נספח ז לתצהיר העדה). לפי פס"ד וויליאמס לעיל, מירוץ ההתישנות אמור להתחיל מרגע זה. ספירה של 7 שנים, עדיין גורמת לנו להיות במסגרת הזמן האפשרי. טוען ב"כ הנתבעת 2 כאמור, כי עלה מהראיות שהחוב הועמד לפרעון בין 11/94 לבין 6/98. טענת התישנות, אם תתקבל, יכולה לחסום תביעה כנגד חייב; לכן אם היא נטענת ע"י חייב, ברמה העקרונית, אמור אותו חייב הן להוכיחה והן להוכיח את התאריכים המפקיעים את אפשרות התביעה נגדו, באשר סעד "חסימת" התביעה המוצדקת לכאורה, הינו משמעותי. המועד למניין תקופת ההתישנות אמור להיות מוכח, ברור וידוע לשני הצדדים. בהשערות לא שגי. תקופה של בין לבין יכולה ליפול ביום הראשון של "הבין" הראשון, ליום האחרון של "הבין" השני. ההבדל בין השניים הוא שבסוף התקופה התביעה לא התיישנה, ואילו בתחילת התקופה התביעה התיישנה. בהעדר מועד מדויק לגבי שנת 94' ואילך, נראה שמה שהוכח הוא המועד של 6/98 ומכאן שהתובענה לא התיישנה, וכך אני קובעת. (3) הפטר הנתבעת 2 לאור מחיקת החברה ואי תביעת הערב הנוסף מהי משמעות מחיקת התביעה כנגד החברה? העובדה שהחברה נתבעה בתחילה, ולאחר שהוברר כי היא אינה פעילה, - היא נמחקה מכתבי הטענות, - הינה חסרת משמעות בענייננו. יש בכך כדי להצביע על טעמים כלכליים מדוע לא לקבל פס"ד ולנסות לגבות כספים ממאן דהוא, שאין לו כספים, ושאינו פעיל; אין הדבר מהווה ויתור או מחילה, ואין לקרוא לתוך מחיקה זו דברים מעבר לכך. טוען ב"כ הנתבעת כי מר אליהו אפריים לא נתבע ביחד עם הנתבעת, ובהיותם ערבים ביחד ולחוד, הפטרו של ערב אחד מפטיר גם את חברו (ע"א 610/68 הראסטל נ' עטרת הברית (פ"ד כג(1) 410). אכן בנוסף לערבותו של המנוח היה גם אליהו אפריים ז"ל ערב לחובותיה של חברת ק.א.מ. בסיכומים מתיחס הבנק לנושא הגביה ע"ד ההצהרה. מאחר וב"כ הנתבעת מזכיר זאת גם הוא בסיכומיו (ר' למשל סעיף 22 לסיכומים), התוצאה היא שלפי המידע שנמסר לבית המשפט פועל הבנק לגבות מהחברה חוב בגובה הנכסים שמשועבדים, שערכם נמוך מגובה החוב; לאחר קבלת הסכומים מהמימוש, יעדכן הבנק את החוב הקיים. המדובר בערבות שהינה ביחד ולחוד, כלומר בחייבים משותפים, ואין כל מניעה מהדין לבנק לתבוע אחד הערבים על מלוא החוב, כשזכותו, עפ"י חוק הערבות, היא לחזור לערב השני, או לנכסים משועבדים לטובת החוב, ולנסות להיפרע מהם, עפ"י זכותו. הן לאור ההסבר, והן מהבחינה המשפטית והאפשרויות העקרוניות הגלומות בחוק הערבות, אני דוחה את הטענה בראש פרק זה. ויתור ומחילה צריכים להיות ברורים ולא דו משמעיים, ולא זה המצב שנובע מההסברים לעיל. אני ערה לטענה כי ערב נוסף, מר מגורי שביקש לבטל את ערבותו, הבנק ביטלה ללא כל התניות ודרישות (נספח י'), הביטול היה ג"כ בשנת 1994, ובמהלך הראיות לא ניתן היה לקבל הסבר מדוע היה שוני (עמ. 14) בהתיחסות כלפי הערבים. על כל פנים, לא מצאתי בסיס לטענה כי היה צורך להתיחס אליהם בדיוק באותו אופן, ולא ברי לי מהו הדין שנטען אותו לכאורה הפר הבנק בכך שההתיחסות היתה שונה. (4) מה דין ערבות לאחר פטירת הערב? בנסיבות המקרה יש לבחון את הפן העקרוני מכח חוק הערבות, ואת הפן ההסכמי שיצרו הצדדים לסיטואציה מעין זו. טוען ב"כ הנתבעת מס. 2 כי לאחר פטירת הערב, הערבות פקעה בהיותה חיוב אישי, ומכאן שלא קיימת עילה לבנק וגם אין לו יריבות עם הנתבעת מס. 2. נפתח בדיני חוזים: סעיף 3 לכתב הערבות קובע באלו המילים: "הננו מסכימים ומצהירים במפורש, כי ערבותנו זאת היא בלתי מוגבלת בסכום ובזמן תקפה, היא תשמש בתור ביטחון מתמיד ותחייב אותנו ואת הבאים מכוחנו (ביטוי זה ייחשב ככולל אפוטרופסים, יורשים, מוציאים לפועל של צוואה, נאמנים, מקבלי נכסים, מפרקים והבאים במקומנו)". מה למעשה קובע הסעיף? הסעיף מבהיר, שלמרות שהערבות הינה חיוב אישי, אזי חיוב זה עובר ליורשים הן במסגרת חוק הירושה (לעיל) והן במסגרת חיובי החוזה, אותם נטלו הצדדים על עצמם. מכאן שחיובי הערבות כמוסד וכמושג לא פוקעים, אלא עוברים ליורשים. סיטואציה זו מתחזקת לאור סעיף 8 לחוק הערבות, התשכ"ז - 1967. מה הדין מכח חוק הערבות? סעיף 8 קובע כי ניתן לפנות ישירות לערב, אם מת החייב העיקרי. מכאן שגישת המחוקק היא, שאם חייב עיקרי מת, החוב לא פוקע כמו גם הערבות לא פוקעת, ורק הפרוצדורה משתנה בכך שניתן לפנות ישירות לערב למילוי התחייבותו. ולעניננו, במות ערב - זכויותיו וחובותיו עוברים לעזבונו. כשם שלתובעת בחיי בעלה המנוח, למרות שלא ביקרה בבנק ולא השתתפה בניהול החשבון, נוצרו זכויות כספיות עקיפות או ישירות שהתבססו על האשראים השונים שניתנו בחשבון, כך צמחו גם חובותיה, מכח הירושה, ומדין החוזה. לכן ברמת העקרון, ומכיון שהמדובר בחיוב קיים, - המוות לא גרם לפקיעתו EX TUNC, וצו הירושה גרם לכך שהוא הוסט לכיוונה של הנתבעת מס. 2. שאלה שונה היא - מהו היקף החיוב שניתן לחייב בו את היורש של ערב שנפטר? האם החיוב הוא מתמיד, כלומר ממשיך להצטבר גם לאחר מותו של הערב, או שמא הוא מפסיק לצבור התחייבויות לאחר מות הערב? ב-ת.א.(ב"ש) 337/92 בנק הפועלים בע"מ סניף אופקים נ' צור פנחס ואח' קבע ס' הנשיא א' ריבלין (כתוארו דאז) לגבי ערבות לחיוב לעתיד לבוא, שעם מותו של הערב פוקעת ההצעה שנמצאת במסמכי הבנק וזאת עפ"י סעיף 4(2) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973. אפילו הערב בעת החתימה על מכלול הנספחים חתם על התחייבות מעין זו. השופט ריבלין משאיר בצריך עיון אם המדובר בערבות שלא נשתכללה או בערבות שפקעה. ולכך אוסיף - שלא ניתן "להעמיס" חיובים משפטיים לגבי אישיות משפטית שאינה קיימת, ואשר נבחרה באופן אישי. במילים אחרות - במידה ולאחר מות הערב נצברו חיובים חדשים בחשבון, אזי בהעדר אישיות משפטית שאמורה לשאת בחיוב, - אין "להוריש" חיובים אלה לעזבון ו/או ליורש של הערב. הדבר יפה הן לגבי קרן החוב והן לגבי ריבית והצמדה. מצב חיוביו של ערב נפטר "מצולם" ליום המוות. ניתן לאמר שהוא יפקע מכאן ולהבא באשר גם הצעה לא ניתן להפנות ל"אין אישות משפטית", ואילו לגבי הצעות עבר שקובלו,- הן תקפות עד יום המוות ולא מעבר לו. אשר על כן יש לבדוק מתי נוצר החיוב המבוקש מהנתבעת 2. ה. בקשת המנוח להפטיר ולפטור אותו מערבותו לבנק בתאריך 12.1.1999 (נספח ח' לתצהיר קופילר) שלח המנוח מכתב לבנק בו ביקש להיות מופטר מערבותו. הוא הסביר זאת בכך שדירקטוריון החברה, בנוכחות הבעלים מר אליהו אפרים ואריה קופילר ורואי החשבון של החברה, החליטו על כך, וכי לאור זאת הוא מצהיר שמר אליהו אפרים רשאי לקבל על עצמו את כל הזכויות והחובות עם כל הסמכויות המשתמעות מכך. במועד בו שלח המנוח מכתב לבנק וביקש לבטל את ערבותו היה החוב בסכום של 10,718,011 ₪ (נספח כז/1 לתצהיר הבנק). במועד פטירתו של המנוח עמד סכום אותו חוב ע"ס 18,354,988 ₪ (נספח כז/2 לתצהיר הבנק). במועד הגשת התביעה עמד מלוא סכום החוב ע"ס 20,706,699 ₪ (נספח כז/3). אין מחלוקת שלפי חוק הערבות, התשכ"ז - 1967, במידה וחיוב לעתיד עדיין לא השתכלל, כי אז יכול הערב שכבר נטל על עצמו ברמה העקרונית חבות לערוב לאותה חבות, להיפטר מערבותו, ברוח הוראות החוק. מכאן שהמנוח לא יכול היה באמצעות הפעלה של סעד עצמי להשתחרר מחיובי הערבות שהוא נתן לחשבון, אלא היה צורך בהפטרה של הערב ע"י הבנק. האם הבנק הפטיר את המנוח מחיוביו? במכתב מתאריך 2.4.1999 (נספח ט' לתצהיר גב' קופילר) עולה כי הבנק הסכים להפטיר את המנוח, אבל התנה תנאים. מה היו התנאים? - רישום העברת כל מניות המנוח וזכויותיו בחברה למר אליהו אפרים. - קבלת משכנתא על נכסי החברה להבטחת חובות מר אליהו אפרים ו/או נירה, אביאל בנין וניהול בע"מ ואליהו אפרים - מרפדיה לאור. מסתבר שתנאים אלה נראו סבירים לחברה, שכן בתאריך 24.4.1996 (נספח י"ב( לאחר שב-4.4.1999 התקיימה ישיבת דירקטוריון מתאימה (נספח י"ב) בה החליטה החברה על תיקון המשכנתאות לטובת בנק דיסקונט. בסיכומיו גם גורס ב"כ הנתבעת (סעיף 34) כי הדרישה של הבנק לרישום העברת המניות היא דרישה פורמלית. מזה הוא מסיק מסקנה, שלא בוססה, על קשריו המיוחדים של הבנק עם אליהו אפרים, ברם ברור הוא כי הבנק היה מעונין שאם למאן דהוא אין יותר ענין בחברה, שהדבר יופיע בכתובים מסודרים. טוען הבנק התובע כי התנאים שהתנה לביטול ערבות המנוח,- לא התקיימו. באשר להעברת המניות - הוא מפנה לנספח ט"ו לתצהיר הבנק, לפיו לפחות עד ליום 15.8.2004 היה המנוח רשום כבעל 25% ממניות קאמ. מנספח י"א פרוטוקול אסיפת בעלי המניות מיום 4.4.1999 עליו חתם המנוח, עולה כי הוא ואלי אפריים הוסמכו כבעלי קאמ לחתום על מסמכים. הנתבעת התיחסה אל זה כאל טעות דפוס. ב-16.11.2003 כתב מר אליהו אפריים לנתבעת כי הבנק אינו מסכים לשחרר את המנוח ו/או עזבונו מהערבויות לטובת הבנק. בסעיף 3 לאותו מכתב מציין מר אליהו אפריים כי במצבה של החברה תצטרך הנתבעת לשאת בחלק היחסי של מימון החברה בעבר ובעתיד, במידה ואינה פורשת מן החברה, כמפורט בסעיף 2 לאותו מכתב. כמו כן הוא ביקש תשובה באיזו מן האפשרויות היא בוחרת, שכן במצב דברים זה הוא נושא לבדו במימון החברה, והמצב לא יכול להימשך (נספח 1 במסגרת ת/9). בינתיים נפטר גם מר אליהו אפריים, ובתשובה למכתב זימון של בנו מר אליהו יצחק לישיבת דירקטוריון, הגיבה הנתבעת (ע"ג נייר מכתבים שנשא את השם אריה קופילר, הנדסה והשקעות בע"מ, כפי שהדבר נעשה גם במכתבים אחרים), כי עד לאחר הסדרת נושא החובות, ענין תביעה זו שכבר הוגשה, ושאר הנושאים שנשארו פתוחים, "אין לבצע כל מינוי ו/או שינוי בזכויות החתימה ו/או עיסקה ו/או העברה בנכסי החברה" (נספח 6 ל - ת/9). בתאריך 11.12.2003 הודיעה הנתבעת למר אליהו אפרים ול-ק.א.מ. כי "טרם הובהר נושא העברת המניות...מבעלי המנוח...למר אליהו אפריים" ולכן בשלב זה היא מתנגדת לכל עסקה, לרבות שעבוד, מכירה והעברת זכויות מכל סוג שהוא בכל נכסי החברה. במכתב ממשיכה הנתבעת וכותבת כי יש להבהיר נושא זה וכן לשחרר את המנוח ו/או עזבונו מכל חבות שהיא לטובת או כלפי החברה (נספח 9 ל-ת/9). גרסה הנתבעת היתה כי היה הסכם לפיו בעלה מוכר לאפריים את מניותיו ב-ק.א.מ.ויוצא מהחברה. נראה שהיו תקלות במימוש הסכם זה. מעבר לכך שאצל רשם החברות, נכון למועדים הרלבנטיים, היה רישום של המנוח כבעל 25% מסה"כ המניות בחברת ק.א.מ., אזי הנתבעת העידה כי בעלה מעולם לא קיבל 200,000 דולר מאפריים וגם לא מהבנק (עמ. 3 לישיבת 2.4.2006). זה מסביר את העובדה שהנתבעת הוזמנה לישיבות הדירקטוריון של החברה, ואף הגיבה למכתבים שקיבלה. זה מציב סימן שאלה על נושא "טעות הדפוס" שהעלתה הנתבעת מס. 2. מכאן שהתנאי הראשון אותו דרש הבנק שהמניות יועברו מהמנוח לאפריים,- לא התקיים והמניות בק.א.מ לא הועברו לאפריים. לענין רישום משכנתא - המדובר בתנאי מצטרף ואם התנאי הראשון לא הוכח, אזי אפילו הוכח קיומו של תנאי זה,- אין הדבר משנה. המדובר היה במשכנתא שהיתה רשומה על מקרקעין בגדרה הידועים כחלקות 18 ו-32 בגוש 3872. רק חלק מהמקרקעין נמכר והבנק הסכים להסיר את המשכנתא, כדי לאפשר מכירתו של החלק מאותם המקרקעין, וכאשר על החלק שלא נמכר ביקש הבנק לרשום משכנתא לטובתו, לאחר המכירה (סעיף 17 לתצהיר הבנק). מסתבר כי יומיים לאחר הפניה להסיר את הערבות, המקרקעין הלא משועבדים הועברו לחברת מוגרבי גדרה ולחברת גדרה סנטר בע"מ. הבנק לא ידע על כך לפני מועד משלוח מכתבו של הבנק למנוח בענין התנאים. לענין תיקון שטר המשכנתא כך שיבטיח גם את חובות הערב הנותר - הבנק הכין ומסר ל-ק.א.מ. מסמכים לתיקון שטרי המשכנתא. הם לא הוחזרו לבנק חתומים ע"י ק.א.מ. כך שהמשכנתא הקיימת על נכסי ק.א.מ. מבטיחה רק את חובה של ק.א.מ. לבנק. בתאריך 1.1.2002 התקיימה פגישה בבנק עם המנוח מר אריה קופילר ואח'. באותה פגישה הבהיר הבנק למר קופילר ז"ל שהוא לא עמד בתנאים הנקובים במכתב הבנק לצורך הפטרו מהערבות (נספח כ"ו לתצהיר הבנק). באותה פגישה גם התבקש מר קופילר להמציא מסמכים נוספים, שיעידו על מעורבותו בחברה. כמו כן הובהר לו כי שלוש שנים לאחר בקשתו שהוא יופטר מהערבות ומשלא מילא את התנאים, הבנק אינו רואה עצמו מחוייב לאמור במכתבו מיום 4.2.1999. ולסיום פרק זה, העדה נשאלה ע"י בית המשפט, האם היא ידעה אם בעלה מילא את התנאים שבהם היה הבנק מוכן לפטור את בעלה מערבותו לחברה, והיא השיבה שלא (עמ. 32). אשר על כן אני קובעת כי הבנק התנה תנאים לענין הפטור. המנוח לא ראה בתנאים אלה תנאים בלתי סבירים, שלא הוא יכול לקיימם אלא רק מר אליהו אפריים, ולכן גם לא ניסה לשנותם בהיותו בין החיים כשלוש שנים לאחר שהותנו. המדובר בלקוח עסקי בעל היקף פעילות ניכר, שהיה מעורה בעסקי החברה. תנאים אלה לא מולאו, ולכן גם מכתב הפטור ממנו חזר הבנק במפורש, - אינו תקף גם מכח זאת. יתר על כן, מאחר והבנק חזר בו מהתנאים וממכתב הפטור,- אזי למעשה התייתר הצורך לדון הן בתנאים , הן בתוקפם, הן בסבירותם והן בקיומם, והדיון לעיל נעשה רק לצורך שלימות התמונה. ו. ערבות שאינה מוגבלת בסכום טענה הנתבעת כי כתב הערבות (מסמך ד') הוא כתב ערבות ללא הגבלה בסכום. מכיון שהבנק מייחס לה חתימה "נורמטיבית" על ערבות בלתי מוגבלת בסכום ביום 1.6.2003, אזי הערבות בטלה, לאור הוראות סעיף 21 (ב) לחוק הערבות לאחר תיקון תשנ"ח. עמדה זו אינה מקובלת עלי, משני טעמים: הראשון - המנוח החזיק ב - 25% ממניות ק.א.מ. ולכן הוא היה בעל ענין בתאגיד. לפי סעיף 19 לחוק הערבות, בעל ענין בתאגיד לא ייחשב כערב יחיד, ולכן ערבות שהוא נתן לא אמורה היתה להיות מוגבלת. צא ואמור - הערב הולך אחרי החייב העיקרי, ויורשו של הערב בא בנעליו. אם הערב לא היה מוגבל, גם יורשו אינו מוגן, וזאת אם ההתיחסות היא לחתימה מכח דיני ערבות. השני - אבל בא הבנק, ובצדק, גורס, כי חיובה של הנתבעת אינו מכח דיני הערבות, אלא מכח דיני הירושה, מהיות הנתבעת יורשת של המנוח, ומכך שלא פרסמה את דבר חלוקת העזבון לנושים פוטנציאליים. אשר על כן אני דוחה את הטענה בראש פרק זה. ז. ריביות עתק בסעיף י"א לסיכומיו גורס ב"כ הנתבעת כי התביעה כוללת ריביות עתק בשיעור של למעלה משני מליון ₪ לשנה. הוא מצביע על חיוב רבעוני בגובה של 600,000 ₪, ומבדיקה של דפי חשבון נוספים הוא מגיע למסקנה כי שיעור הריבית בו מחייב הבנק את החשבון הוא 18.3%, כך שעיקר החשבון הוא חיוב של ריביות. עיון בנספח ז' לתצהיר הבנק מעלה כי בהלוואות לא צמודות זה אכן שיעור הריבית שייגבה. המדובר במסמך שנחתם בשנת 1.6.2004, ולא הובא לידיעתי שבשנה זו היה זה שיעור ריבית חריג, שלא היה מקובל במשק. אשר על כן אני דוחה את הטענה בראש פרק זה. ח. הפרת חובות גילוי ותום לב ואי מתן הודעות הנתבעת טענה כי הבנק מחוייב להודיע לערב בערבות ללא הגבלה בסכום על שיעור חובו מדי שנה בשנה. המנוח נפטר בתאריך 7/4/03. בתאריך 1.6.2003 הוצא צו ירושה, בו הוכרה הנתבעת כיורשת יחידה שלו. בתאריך 25.11.2003 נשלח מכתב הבנק לנתבעת בה הודע לה כי קיימת יתרת חוב בגובה של 19,612,752 ₪ נכון ליום 1.10.2003. בזמן היותו של המנוח בחיים, וכשמדובר באדם, שהוא בעל מניות בחברה הלווה, וערב לה מכח היותו בעל מניות, מעורה בעסקי החברה, נפגש עם הבנק, מודע לחובותיו, ובא בדרישות לבנק כשהוא מוצא זאת לנכון,- לא נראה לי שהבנק היה צריך, ברחל בתך הקטנה, לשלוח לו מידי שנה הודעה על גובה חובות החברה לה הוא ערב. אדם שהתקשר בהסכם למכור את מניותיו בחברה לבעל מניות אחר, בוודאי היה מודע להיקף עסקיה ולהיקף התחייבויותיה בבנק. ההודעה שנשלחה לנתבעת, לאחר שנודע שהיא היורשת היתה מספקת, הן מכח דיני הערבות והן מכח דיני הירושה. אשר על כן אני דוחה את הטענה בראש פרק זה. התובע אינו כופר בכך שלא הודיע בצורה כזו לערבה על יתרת החוב. יחד עם זאת בתאריך 25.11.2003 (נספח י"ב לתצהיר הבנק) נשלחה הודעה לנתבעת. ט. הוראות להעברת כספים מחשבון ק.א.מ. סוגיה זו לא הופיעה בבקשת הרשות להגן של הנתבעת, אם כי הופיעה בתצהירה. המדובר בהרחבת חזית, לגביה לא ניתנה רשות להגן. יחד עם זאת אציין, לגופו של ענין, כי למנוח לא היתה כל טענה כנגד הבנק כי הוא כיבד הוראות העברה בחתימת מר אלי אפריים בלבד בסכומים של מליוני שקל. על כל פנים טיעון מעין זה לא הוכח, ובפגישה, לעיל, שנערכה כ - 3 שנים לאחר מכתב ההפטר, אין זכר לנושא. י. מימוש בטוחות גם נושא זה הועלה לראשונה במסגרת תצהיר העדות הראשית של הנתבעת. לגביו לא ניתנה רשות להגן, ונראה כי מטעם זה בלבד, יש לדחות הנושא על הסף. לצורך שלימות התמונה אומר, שהמדובר באשראים בסכומים ניכרים. בסעיף 2 לכתב הערבות נאמר כי הערבות תהיה נוספת ולא תפגע בערבות אחרת או בבטחון אחר בעבור הלקוח שהבנק מחזיק או יחזיק בהם בעתיד, ועל כל פנים, במידה וקיימים בטחונות נוספים, אזי לפי סעיף 12 לחוק הערבות, לאחר שהערב ימלא את חיוביו, הוא יוכל לחזור אליהם ולהפרע מהם. לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה. הבנק יערוך חישוב ריבית נכון ליום פטירת המנוח. לענין ההוצאות: המדובר בתיק משנת 2004, כשמסמכים רלבנטיים לתובענה התגלו רק בסמוך למועד ההוכחות. הסתבר כי הבנק עשה מאמצים החל משנת 2002 למצוא מסמכים רלבנטיים, ורק כ - 10 ימים לפני מועד השמיעה נמצאו עוד מסמכים. התרתי קבלת המסמכים הללו, כי סברתי שהם עשויים לשפוך אור אמיתי על התובענה, ותוך מתן אפשרות לנתבעת להיערך אליהם, במידת הצורך. אבל, לא התרשמתי שנעשה מאמץ סביר אינטנסיבי לחפש מסמכים אלה במועדים שהיו נקובים לגילוי ולעיון במסמכים. אשר על כן אני קובעת שכל צד ישא בהוצאותיו.ערבותחובירושה