מעצר עד תום ההליכים בעבירות רכוש

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר עד תום ההליכים בעבירות רכוש: 1. זהו ערר על החלטתו של בית המשפט השלום בנצרת, לעצור את העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו בשורה ארוכה של עבירות מרמה, בשני כתבי אישום נפרדים. 2. כתב האישום שהוגש נגד העורר וכן נגד אשתו ואדם נוסף בת.פ. 09-04-2301, אוחז 30 אישומים, בהם מייחסת לו המאשימה עבירות מרמה, שביצע יחד עם אחרים, איתם קשר קשר לבצע "עוקץ" כלפי אזרחים תמימים. על פי כתב האישום, במסווה של עסקים הנחזים להיות כשרים, ובאמצעות "חברות קש", רכשו העורר ושותפיו מוצרים ושירותים בהיקפים כספיים גדולים מאוד, תמורת שיקים דחויים, מבלי שהיה בכוונתם לפרוע אותם שיקים, ואכן, לאחר קבלת הסחורה, הפסיקו החברות את עיסוקן והשיקים לא כובדו. עוד לפי כתב האישום, בוצעו העבירות בתוך מס' חודשים, החל ממחצית שנת 2008 ועד נובמבר 2008, תוך נקיטת דפוס התנהגות דומה, נרכשו סחורות ושירותים בהיקף של כמליון ₪ ומרבית השיקים המעותדים ניתנו למועד פרעון החל בדצמבר 2008. כל השיקים המעותדים לא כובדו והספקים לא קיבלו את התשלום שהגיע להם. 3. בכתב אישום נוסף 09-04-4582 הכולל 8 אישומים, מיוחסות לעורר עבירות מרמה נוספות, בתחום האסטטיקה וניתוחי יופי, על ידי הונאת לקוחות וספקי שירותים בתחום זה. לפי כתב אישום זה, קשר העורר קשר עם אחרים, אחת מהן אשתו, הנאשמת יחד איתו גם באישום הראשון, לבצע את מעשי ההונאה, לשם כך פתחו הנאמים מס' חברות קש, בשמות שונים, שהתיימרו לספק שירותים קוסמטיים. בין היתר, נפתחו חברות בשמות ק.פ.א. - קבוצת הפלסטיקאים הישראלים בע"מ הברבור סנטר מדיקל בע"מ, חברת אסתטיקה פרפקט בע"מ, חברת מדיקל לייט ביוטי וחברת מור אסטטיקה וטיפוח בע"מ. על פי כתב האישום, העורר ושותפיו פתחו חשבונות בנקים ל"חברות הקש" ופתחו 3 סניפים שלהן, הם הבטיחו לספק ללקוחות שרותים שונים, וכך קיבלו כספים מלקוחות תמימים וציוד מספקים, ביודעם כי אינם יכולים לספק את השירות המובטח. לאחר קבלת הכספים במרמה, היו העורר ושותפיו עוזבים את המקום ונמלטים עם הכספים שנטלו במרמה ופותחים סניפים אחרים של חברות קש אחרות, באופן דומה פעלו כלפי הספקים, מבלי לשלם להם עבור השירותים או הציוד שקיבלו מהם. הנאשמים יצרו קשר עם רופאים ועם בתי חולים שהעמידו לרשותם חדרי ניתוח לביצוע ניתוחים פלסטיים; עבור שירותים אלו שילמו בשיקים דחויים של חברות הקש, בידיעה כי השיקים לא יפרעו. באמצעות מעשים אלו קיבלו במרמה כמליון ₪. 4. בית משפט קמא (כב' השופטת ל. יונג-גפר), דן בטענות העורר, בהן שאלת קיומן של ראיות לכאורה, ובהחלטה מפורטת ומנומקת היטב, קבע כי בידי המשיבה תשתית ראיות לכאורה, שיש בהן כדי לבסס באופן ברור את האמור בכתב האישום ודי בה לצורך מעצרו של העורר. עוד מצא בית משפט קמא, כי קיימת עילה למעצרו של העורר, המושתתת על מסוכנותו, ובנוסף קיים חשש לשיבוש מהלכי משפט. לאחר כל זאת, בחן בית המשפט קמא את האפשרות להסתפק בחלופת מעצר ודחה אותה בהעדר כל חלופה שתוכל להפיג את החשש מפני העורר. 5. על החלטה זו הגיש העורר את הערר שבפני, בו הוא מבקש לקבוע, כי אין ראיות לכאורה כנגדו המצדיקות מעצרו, לא קיימת עילה למעצרו, שכן הקביעה כי הוא מסוכן היא שגויה. עוד קובל ב"כ העורר על כך שהעורר נעצר בעוד הנאשם מס' 1 בכתב האישום בת.פ. 09-04-4582 שוחרר בתנאים מגבילים. לחלופין, טוען העורר, כי בית המשפט קמא שגה כאשר לא הורה על שחרורו לחלופת מעצר. 6. בית המשפט קמא התייחס בהחלטתו בפרוטרוט לראיות הלכאוריות בת.פ. 09-04-2301, אותו כינה פרשת "דרך הטבע", זאת על שם החברה הלא פעילה, שאת מניותיה רכשה אשת העורר, במסגרת קידום הקשר שרקמו הנאשמים, לפי כתב האישום, ובמסגרת פעילותה העסקית, כביכול, של אותה חברה, בוצעו העבירות. העורר הציג עצמו, לפי כתב האישום, כנציג חברת "דרך טבע", ששמה המלא הינו ד.ת. דרך הטבע 2004 בע"מ (להלן: "החברה"). 7. עיקר המחלוקת בנוגע לכתב אישום זה נגע לשאלה האם בוצעו המעשים מתוך כוונת מרמה, כחלק מקשר שנקשר להונאת הספקים או שמדובר, כטענת העורר, בעסק כשר ולגיטימי, שקרס מסיבות שלא היו תלויות בעורר, כמו שריפה שפרצה במחסן וגניבת הסחורה. בהקשר זה טען העורר, כי החברה ביצעה עסקים בהיקף נרחב יותר ועמדה בהתחייבותיה, עד לקריסתה, ועובדה זו, יחד עם נימוקים נוספים שהובאו על ידי העורר, מלמדת על כך שהוא ניהל עסק חוקי, ללא כוונת מרמה. מסקירת חומר הראיות הלכאורי, ובחינת טענות הצדדים, שוכנע בית המשפט קמא, כי מצטיירת ממנו תמונה בדבר קיומה של התארגנות עבריינית, מתוכננת ומתוחכמת לביצוע מעשי מרמה והונאה. הצטרפותם של נתונים, שנסקרו בהרחבה בהחלטה ויובאו להלן בתמצית, איננה מתיישבת עם קיומה של חברה תקינה וחוקית, אלא מלמדת על כוונה פלילית שנולדה עם הקמת העסק. 8. מדובר בהצטברות של נתונים, עליהם חזרו באי כח המשיבה בפני, המצביעים לכאורה על קיומה של כוונה להונות באופן התנהלותו של העורר. 9. הכוונה לכך שהעורר לא הקים חברה חדשה, אלא בחר לרכוש חברה לא פעילה, שנוסדה לפני מס' שנים ולקיים עסקיו באמצעותה, מבלי שהיה לו הסבר לכך. את החברה רשם על שם אשתו, למרות שהיא היתה בבעלותו והוא שניהל אותה; העורר בחר לפתוח חשבון בנק על שם החברה באותו סניף בנק בו ניהלה החברה חשבון בנק בעת שהיתה פעילה ובכך יצר כביכול המשכיות של פעולתה; גם זאת ללא הסבר מניח את הדעת. על פי הודעותיהם של הספקים השונים, הציג עצמו העורר כעוסק כל פעם בתחום עיסוק אחר, שהיה רלבנטי לעיסוקיו של אותו ספק, העורר לא התמקד בסוג פעילות מסוים אלא ביצע רכישות של מוצרים שונים שאין בינם לבין עצמם דבר, כך רכש מוצרי גינון, מוצרי קלקר, רשתות מגלוונות, כריות, דבש, מזון לבעלי חיים, אבקת כביסה ועוד. גם להתנהלות זו לא היה בפיו של העורר הסבר. בית המשפט קמא התייחס גם לכך שהעורר לא הציג בדל של ראיה לכך שערך בדיקה של מצב השוק לפני ביצוע הרכישות, כדי לברר את הסיכויים למכור את הסחורה שרכש, ולא מסר כל פרט לגבי התקשרויות עם רוכשים פוטנציאלים, מאידך המשטרה הצליחה לעלות על עקבותיהם של רוכשים שרכשו חלק מן הסחורות, והוברר, כי אלה נרכשו במחיר נמוך ממחיר השוק ואף נמוך מן המחיר ששילם תמורתם העורר. אם לא די בכך, מרבית השיקים שמועד פרעונם דחוי, ניתנו לחודש דצמבר 2008 ומקצתם לחודש ינואר 2009. סכומם הכולל היה קרוב למליון ₪ והעורר לא הצביע על מקור כלשהו צפוי לפרעונם. העורר טען בהודעתו הראשונה, כי כל הסחורה שרכש החל מיולי אוגוסט 2008 נשרפה ולא מכר ממנה דבר, למרות זאת המשיך לרכוש סחורה ולמסור תמורתה שיקים בהיקפים גדולים. עוד עמד בימ"ש קמא על ההתנהלות החשבונאית של העסק, כאשר רו"ח שאת שירותיהם שכר העורר, מסרו כי לא הועברו אליהם חשבוניות וקבלות בצורה מסודרת, לא הוגשו דוחו"ת, לא שולמו מקדמות או מע"מ. נתון נוסף היה הסתרת הסחורה על ידי העורר, שטען בתחילה כי כל הסחורה עלתה באש בשריפה שפרצה במחסן בכפר יהושע, ורק לאחר שנמצא בביתו הסכם שכירות, איתרה המשטרה מחסן נוסף בקרית חיים. במחסן בקריית חיים, אותו שכר העורר בחודש אוגוסט 2008, כביכול כדי להקים במקום מפעל ליצור ביסקוויטים, נמצא חלק מן הסחורה שרכש. סחורות נוספות נמצאו על ידי המשטרה בביתו של העורר בשלומי ובמקומות אחרים, מבלי שהעורר מסר על כך. לגבי השריפה במחסן בכפר יהושע לא היתה מחלוקת באשר לכך שזו התרחשה ביום 26/11/08. יחד עם זאת, קיים חומר ראיות המצביע על כך שמדובר בהצתה, כשהמשיבה הצביעה על מספר נתונים המעוררים חשד באשר להקשרה של השריפה לאישומים המיוחסים לעורר. בין היתר, עולה מחומר הראיות הלכאורי, כי יום לאחר השריפה ביקר העורר במשרדי רו"ח כדי להקים חברה חדשה ולא הודיע לו דבר על קרות השריפה, למרות שמצבה הכלכלי וחוסנה של החברה נדון בשיחה ביניהם. באופן דומה, העורר הגיש ביום 04/01/09 תלונה על גניבת רכוש מן השטח הסמוך למחסן, ובאותה הזדמנות לא סיפר דבר על השריפה. בית המשפט קמא ציין בנוסף, כי העורר טען בחקירתו בתחילה, כי כל הסחורה שרכש היתה במחסן ונשרפה אך גרסתו הופרכה כאשר במהלך החקירה נמצאה סחורה במקומות אחרים, עליהם לא דיווח העורר ולא נמצא כל סימן לשרידי סחורה שנשרפה. נוסף על כל האמור, בית המשפט קמא הצביע על קיומן של גרסאות שונות וסותרות, שבאו מפיו של העורר במהלך החקירה, בנושאים מהותיים, על חלקם סירב למסור גרסה מלאה, בטענה כי ימסור אותה בבית המשפט. התנהלות זו של העורר איננה מלמדת על תום לבו ועל נכונות כביכול, למסור כל פרט שיסייע בגילוי האמת. 10. במסגרת הערר חוזר העורר על טענותיו, כי הראיות הלכאוריות אינן מקימות תשתית מוצקה לאישומים כנגדו ויש בהן לא מעט תמיהות וסתירות המאיינות את קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האשמה. כך למשל נטען, כי יש סתירות בין ההודעות שמסרו רואי החשבון. לטענת העורר הראיות הלכאוריות מלמדות כי נוהל עסק תקין עם חשבון בנק שלא הוגבל, לא היו תביעות, היו הפקדות ומשיכות רגילות ונוהלה מערכת ספרים תקינה. הסיבות היחידות לכשלון העסק היו מעשי הגניבה והשריפה. בטיעוניו בעל פה הדגיש ב"כ העורר, כי יש סתירות בגרסאותיהם של רואי החשבון. לטענתו, בידי המשטרה היתה אפשרות לפנות לשלטונות המס בכדי לברר את מצבה של החברה. בנוסף, חזר ב"כ העורר על התמיהה, מדוע יסתיר העורר את השריפה מרואי החשבון, אם לפי הנטען, יש חשד כי הוא היה מעורב בה ומעוניין בקיומה. לגבי המחסן בקרית חיים, נטען כי העורר לא הסתיר את קיומו, וכי הוא נשכר על ידי חברת דרך הטבע. ב"כ העורר טען בתחילה, כי העורר הוא שסיפר במהלך החקירה על קיומו של הסכם השכירות, אך אישר, נוכח התנגדות המשיבה, כי ההסכם נתפס על ידי המשטרה בטרם סיפר העורר על קיומו של המחסן בקרית חיים. 11. עיינתי בהודעות שנגבו מאת רואי החשבון ולא מצאתי בהן סתירה מהותית, מכל מקום, עולה מהן כי לא נוהלה הנהלת חשבונות תקינה לחברה, לא הוגשו דיווחים לרשויות המס ולרואי החשבון נמסרו מסמכים חלקיים בלבד. 12. כלל הנסיבות שפורטו לעיל, מקימות תשתית ראייתית לכאורית ממנה ניתן יהא להסיק על כוונת המרמה שליוותה את פעילותו של העורר. לכך יש להוסיף כי העורר נתפס כאשר נפגש עם ספק גלידות, עימו רצה לדבריו (הודעתו מיום 18/03/09 עמ' 3) להתייעץ לגבי פתיחת עסק חדש לממכר גלידות. כל זאת בזמן שעשרות תיקי הוצל"פ בהיקף של למעלה מששה מליון ₪ כבר נפתחו כנגדו בשל חובות קודמים, כל הסחורה שרכש כמפורט בכתב האישום נשרפה או נגנבה, הוא ידע שהשיקים שמסר תמורתה לא יפרעו, ושעה שידוע לו כי מתנהלת כנגדו חקירת משטרה. למרות האמור, העורר נעצר בעת שהתכוון להמשיך ב"עסקיו". העורר סירב כבר בחקירתו הראשונה להשיב על שאלות שהוצגו לו. במהלך חקירתו השניה חזר וענה, כי אין לו מה להוסיף על דבריו בחקירה הראשונה. בין היתר, כאשר נשאל אודות מערכת הנהלת החשבונות שלו, העדיף שלא להשיב על השאלות, (עמ' 3 להודעה מיום 20/03/09). 13. בניגוד לנטען על ידי ב"כ העורר, הוא לא גילה מיוזמתו את דבר קיומו של המחסן בקרית חיים. ההיפך הוא הנכון, גרסתו הראשונה של העורר היתה כי כל הסחורה היתה במחסן בכפר יהושע ובחצריו, תכולת המחסן נשרפה והסחורה שהיתה בחצריו נגנבה. רק בחקירתו מיום 20/03/09, כאשר נשאל אודות המחסן בקרית חיים, לאחר שהמשטרה גילתה את הסכם השכירות, הודה העורר בקיומו וגם אז מסר גרסה שאיננה מתיישבת עם הראיות הלכאוריות, באשר לסיבה שבעטיה שכר את המחסן. 14. האישום השני, שכונה בהחלטת בית המשפט קמא "פרשת האסתטיקה" עוסק, כאמור, בהקמתן של חברות קש, שפעלו בתחום הקוסמטיקה וניתוחי היופי, תוך הונאת לקוחות וספקים. בית המשפט קמא בחן את חומר הראיות הלכאורי ומצא, כי העורר היה שותף למשה בצר והובר, שהיו נושאי משרה בחברות השונות הללו, שהיוו מעין מאגר חברות שעסקיהן התערבבו זה בזה. כך, בגין כספים ששולמו לחברה אחת הוצאו לעיתים חשבוניות מחברה אחרת וכיוצ"ב. בית המשפט קמא קבע, כי המשותף לכל החברות הללו, פרט לעיסוקן בתחום האמור, היה שהן כולן כשלו בהתחייבויותיהן, פיזרו שיקים ללא כיסוי, סגרו עסקיהן כשהן מותירות לקוחות שלא קיבלו תמורה לכספם, והכל כאשר הן מנוהלות על ידי שני משיבים חסרי כל, השקועים בחובות כבדים. עוד הפנה בית המשפט קמא להודעות המצויות בחומר החקירה המבססות את החשד לקונספירציה שעמדה ביסוד הפעלתן של החברות. כך לדוגמא, עדותה של אחת העובדות בחברת ברבור, שמסרה כי העורר ושותפיו גבו "מחירים מצחיקים" עבור ניתוחים פלסטיים, את הכסף קיבלו מן הלקוחות, אך לא העבירו אותו לרופאים המנתחים. כסף מזומן ששולם להם היה נכנס לכיסם, ושיקים היו פורטים אצל בעלי עסקים שעסקו בפריטת שיקים. 15. הקשר בין העורר לחברות השונות, נלמד מתוך הודעות רבות שנמצאו בראיות הלכאוריות ופורטו בהחלטת בית המשפט קמא. לכך יש להוסיף כי פרשה זו נחשפה כאשר בעת מעצרו של העורר נתפסו בגרביו שיקים רבים של חברת ברבור, מבלי שניתן לכך הסבר מניח את הדעת. בנוסף, בשקיות אשפה בביתו של בצר נמצאו מסמכים רבים הקשורים לפעילותם של העורר ובצר, ובצר עצמו שלל קיומו של קשר עסקי בינו לבין העורר או הובר, למרות ההודעות הקושרות אותם לעסקים המשותפים. 16. בערר בפני חוזר העורר וטוען, כי אין לו כל קשר לחברות בהן עוסק כתב האישום, לא היה לו תפקיד ניהולי והוא לא היה בקשר עם אף לקוח שלהן. לטענתו, מכון הקוסמטיקה שהוא הפעיל עדיין קיים ופעיל ונותן שירותים ללקוחות. העורר איננו מנסה להתעמת עם הראיות הלכאוריות, עליהן הצביעה המשיבה בטיעוניה ואשר אליהן התייחס בית המשפט קמא, המלמדות על מעורבותו המסיבית בחברות אותן ייסד משה בצר. גם בחקירתו סירב להשיב או לא סיפק תשובות מתקבלות על הדעת באשר לראיות אלו. לדוגמא, העורר סירב להשיב תמורת מה נמסרו לו השיקים שהחזיק בגרביו, פרט לכך שטען כי היתה לו התחשבנות עם בצר, לגביה יפרט בבית המשפט. הוא סירב להשיב על שאלות הנוגעות לקשריו עם עובדי חברת ברבור ומדוע אחת העובדות של חברת ברבור קיבלה את משכורתה בשיק של חברת ביוטי לייט, שהיתה בבעלותו ובניהולו של העורר. 17. לאור האמור, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט קמא, באשר לקיומן של ראיות לכאורה בעוצמה מספקת, ואף מעבר לכך, המבססות פוטנציאל סביר להרשעתו של העורר במיוחס לו בשני כתבי האישום. עילת מעצר וקיומה של חלופה הולמת: 18. עבירות רכוש בהיקף כה גדול, שבוצעו תוך התארגנות, בתחכום ובשיטתיות, מקימות עילה למעצרו של העורר, הנעוצה בסכנה הנשקפת ממנו לציבור. בית המשפט קמא הפנה להלכה הרלבנטית בעניין זה (בש"פ 749/06 חבובה נ. מדינת ישראל , ובש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ. מדינת ישראל) ויישם אותה כהלכה על נסיבות המקרה. די בשני כתבי האישום הנדונים כאן בכדי לבסס עילה זו. מעבר לנדרש, הפנה בית המשפט קמא לכך שנגד העורר תלויים שני כתבי אישום נוספים בעבירות מאותו סוג. 19. עילה נוספת למעצרו של העורר, החשש לשיבוש הליכי חקירה, אף היא איננה בגדר חשד בעלמא. התנהלותו של העורר, כפי העולה מחומר החקירה, מלמדת לכאורה על נסיונותיו לשבש את החקירה. בית המשפט קמא פירט בהחלטתו את הנימוקים המבססים עילה זו, לרבות חשש להמלטותו של העורר מאימת הדין, אם ישוחרר. כך באשר לאי התייצבותו לחקירה, כאשר הראיות הלכאוריות מעידות כי ידע היטב שהמשטרה מחפשת אחריו (בניגוד לטיעוני בא כוחו של העורר). כך גם העובדה שהעורר רשם את כתובתו הרשמית מבעוד מועד, בכתובת שגויה, אותה הציג גם בפני אחרים, כאשר נדרש למסור את כתובתו והוברר כי במען זה שוכן בית החולים "בני ציון", בזמן שהעורר כלל לא התגורר בחיפה. בפי העורר לא היה הסבר מניח את הדעת לעובדה זו. אם לא די בכך, בחקירה הוברר, כי בעת שהמשטרה חיפשה אחריו, שהה העורר בביתו של משה בצר, שם נמצאו שקיות האשפה שהכילו מסמכים ותעוד הרלבנטי לחברות נשוא כתב האישום השני. 20. עוד יש להזכיר, כי העורר נתפס בסופו של דבר במארב שבוצע לו ולא התייצב מיוזמתו במשטרה. בניגוד לטענת הסניגור, יש לעורר עבר פלילי בעבירות דומות. לאור הצטברותם של הנתונים לעיל ונתונים נוספים שפורטו בהחלטת בית המשפט קמא, הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי בנסיבות העניין, אין כל חלופה היכולה לענות על תכלית המעצר. מסקנתו של בית המשפט קמא כי לא ניתן ליתן אמון בעורר ולשחררו לחלופה, מעוגנת היטב בחומר הראיות הלכאורי ובנימוקי ההחלטה. 21. העורר טוען, כי נאשמים אחרים שהואשמו יחד עימו בכתבי האישום, שוחררו והמשיבה מפלה אותו, בבקשתה לעוצרו עד תום ההליכים. בית המשפט קמא בחן טענות אלה ודחה אותן. העורר הוא ה"רוח החיה" מאחורי ביצוע העבירות וחלקו בפרשיות השונות איננו עומד ביחס שווה ליתר השותפים. לרעייתו של העורר מיוחסת מעורבות מצומצמת באישומים, מה גם שהמשיבה מסבירה כי נלקח בחשבון השיקול של היותה אם ל - 4 ילדים קטינים. משה בצר, מעורב בכתב אישום אחד, הנוגע לעבירות מכוני האסתטיקה, עברו נקי והוא איננו שותף בכל המעשים הקשורים לשיבוש מהלכי החקירה, שביצע לכאורה העורר. כך גם באשר לאופיר שני, אשר שוחרר עוד בטרם נעצר העורר, ומתוך כתב האישום והראיות הלכאוריות, ניכר כי חלקו איננו דומה לזה של העורר. סוף דבר, החלטתו של בימ"ש קמא מבוססת היטב ומעוגנת בחומר הראיות הלכאורי ואין כל עילה להתערב בה. מעצר עד תום ההליכיםעבירות רכושמשפט פלילימעצר