משכורות עובדים בכינוס נכסים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא משכורות עובדים בכינוס נכסים: לפני בקשה של חברת פרופישנסי בע"מ (בכינוס זמני) (להלן: "החברה") לתשלום שכר לעובדי חברה בכינוס נכסים זמני, מעבר הסכום לו הם זכאים על פי דין קדימה. האם מינוי כונס נכסים זמני מאיין את זכות העובדים לקבל את מלוא שכרם? האם זכאים העובדים רק לשכר על פי דין הקדימה? האם יכול בית המשפט לאפשר תשלום שכר מעבר לסכום דין קדימה? רקע 1. .Hercules Technology Growth Capital Inc (להלן: "הרקולס") הינה חברה פיננסית אשר נתנה מימון לחברה, ולה שיעבוד צף על נכסי החברה, מכוח אגרת חוב. לבקשת הרקולס במעמד צד אחד, ניתן ביום 28.1.09 צו כינוס נכסים זמני על נכסי החברה, לעו"ד עופר שפירא מונה ככונס הנכסים הזמני (להלן: "הכונס הזמני"). ביום 29.1.09, הגישה החברה בקשה לשלם את שכרם של עובדיה, בחברת האם (החברה הישראלית) ובחברות הבת - האמריקאית והצרפתית. לאחר קבלת עמדת הכונס הזמני, אישרתי את תשלום שכר העבודה של עובדי החברות בחו"ל, למעט שכרו של המנכ"ל, המשולם באמצעות החברה האמריקאית. בדיון ביום 3.2.09, נתתי תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, לפיה ישולם שכר העובדים בישראל, למעט שכר המנכ"ל, עד לתקרת השכר בדין קדימה (שם, ע' 3). בתום הדיון ביום 4.2.09, ביקשה המשיבה לשלם את מלוא שכר עובדיה, ולפיכך פיצלתי שאלה זו משאלת הפרת תנאי אגרת החוב וכפועל יוצא מכך - מינוי כונס נכסים קבוע לחברה. טענות הצדדים 2. החברה טוענת כי מטרת כינוס הנכסים הזמני הינה שימור המצב הקיים בלבד, ואין בכך כדי להוות גיבוש השיעבוד הצף, ומניעת תשלום מלוא שכר העובדים ותשלום הוצאות נדרשות לצדדים שלישיים. ביום 5.2.09, הגישה המשיבה בקשה מפורטת (הבש"א שבנדון), ובה ביקשה כדלקמן: תשלום יתרת משכורות העובדים ותשלום הבונוסים בגין השגיהם בשנת 2008, בסך 299,036 ₪. תשלום שכר העבודה של המנכ"ל ותשלום הבונוס בגין הישגיו בשנת 2008, בסך 22,360$ ארה"ב. תשלום הבונוסים של עובדי חברות הבת בגין השגיהם בשנת 2008, בסך 5,008 יורו ועוד 3,583$ ארה"ב. כמו כן, ביקשה המשיבה לקבל אישור בית המשפט לתשלום לספקים, חברות ביטוח ושכ"ט עורך דינה, בקשה אשר הועברה לכונס הזמני וסורבה על ידו. הסכום שאת תשלומו מבקשת המשיבה, הינו בסך 54,700$ ארה"ב, ועוד 22,541 ₪. עוד מוסיפה החברה, כי פקודת החברות בסעיף 353 קובעת הדרך בה יש לנהוג ביחס לחברה חדלת פירעון, אולם אין הוראה זו חלה לגבי כינוס נכסים. 3. הכונס הזמני טוען כי באם יינתן צו כינוס קבוע, הרי שהוא יחול מיום מתן צו הכינוס הזמני במעמד צד אחד. לדבריו, צו כינוס זמני ניתן בהתאם לסעיף 194 לפקודת החברות, ובהתאם לסעיף 353 לפקודת החברות, חלים דיני פשיטת הרגל גם בכינוס נכסים. לאור כך, סובר הכונס כי לא ניתן לשלם חובות עבר לנושים, מעבר למגיע להם לפי דיני הקדימה הקבועים בחוק. זאת ועוד, תשלומים אלו אינם בין כונס הנכסים לבין החברה או הנהלת החברה, אלא נוגעים לזכויות של צדדים שלישיים שלא נכחו בדיון, ולא ניתן להם יומם. בתגובתו לבקשה, נתן הכונס את הסכמתו לתשלום פרמיית הביטוח בגין חודש פברואר בלבד. יתר הבקשות לתשלומים לספקים אחרים נדחו על ידו. דיון מעמד כונס הנכסים הזמני 4. הדרך למימושה של אגרת חוב, נקבעה בסעיף 194 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, הקובע כדלקמן: "מקום שאיגרות חוב מובטחות בשעבוד צף, בשעבוד הון שטרם נדרש תשלומו, בדרישות תשלום שטרם נפרעו או במוניטין, אין לאכוף את זכויותיהם של בעלי איגרות החוב לגבי השעבוד אלא ברשות בית המשפט; ואם הוגשה לבית המשפט בקשת אכיפה, רשאי בית המשפט ליתן כל סעד שאפשר לקבלו על פי בקשה כאמור בבתי המשפט באנגליה, כולל מינוי כונס ומתן צו למכירת הנכסים וחלוקתם." הואיל ועל מנת לאשר את אכיפת אגרת החוב נדרש המבקש להוכיח את זכאותו לכך, מחד גיסא, אולם לאור החשש מהברחת נכסים מוגשת ברגיל בקשה זו במעמד צד אחד. מאידך גיסא, כאשר נראה שיש רגליים לבקשה וקיים חשש להברחת נכסים, ממונה כונס הנכסים זמני בעת הגשת בקשה. בר"ע 74/86 אתא טכסטיל בע"מ (בכינוס נכסים) נ' לוי שטראוס בע"מ, פ"ד מ(2), 301, עמדה כב' המשנה לנשיא מ' בן פורת, על השוני שבין סמכות המפרק לסמכותו של כונס הנכסים, כדלקמן: "בשונה מהליך הפירוק, כינוס הנכסים אינו מהוה בהכרח שלב בדרך לחיסולה של החברה אלא הליך היכול גם להחזיר את החברה לפעילות תקינה. אף שכונסי הנכסים הם פקידי בית המשפט (ע"א 635/71 בר"ע 221/71, שיווק מוצרי אוטוקרס בע"מ ואח' נ. ה' מרגולס עו"ד ואח', פ"ד כ"ו (691 ,682 (1), אין המדובר בהליך של מימוש וחלוקה כללית של רכוש החברה. מכאן שאין גם הכרח לפרוש על הנושים הגנה באופן שקובע סעף 267 לפקודה על ידי קיום כל ההתדינויות דווקא בפני בית המשפט המפקח על הכינוס או באישורו. זאת ועוד, כינוס נכסים יכול שיהא לגבי חלק מנכסי החברה ואז ברור בעליל שאין הצדקה להחיל עליו את הוראת סעיף 267 לפקודה. באין יסוד הגיוני לאבחן בין כינוס נכסים לגבי חלק מהנכסים לבין כינוס נכסים לגבי כלל הנכסים, יש גם בכך תמיכה במסקנה המקובלת עלי." (שם, 304). אולם, שוני זה צומצם כאשר עסקינן בנושה אשר אכיפת שיעבודו מותיר את אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, כאישיות משפטית ערטיאלית בלבד. על יסוד זה עמדה כב' השופטת (כתארה אז) ו' אלשייך בפשר 1378/00 (בש"א 17986/01) טיטן בנץ בע"מ נ' עו"ד אמיתי ארליך, בתפקידו ככונס נכסים (אתר נבו, 27.11.01), באלה המילים: "מערך היחסים בין כונס הנכסים לבין החברה שבכינוס נקבע למעשה בידי שני אלו: א. מהות וסוג הנכסים עליהם מונה כונס הנכסים יחסית לכלל נכסי החברה. ב. גובה חובו של הנושה המובטח יחסית למסת נכסי החברה. כאשר בדיון בסמכויות כונס נכסים עסקינן, יש לבדוק ראשית כל אלו נכסים תפס במינויו, ואילו נכסים נותרו מחוץ לאגרת החוב. ככל שבנסיבות המקרה ימצא בית המשפט כי מינוי הכונס מוגבל יותר למסגרתם של נכסים ספציפיים, אשר מותירים נכסים אחרים ופעילות אפשרית של החברה מחוצה לו, כך יטה יותר לפסוק כי על הכונס להצטמצם במסגרת הנכסים עליהם מונה, ולא להתערב בפעילות החברה. מאידך גיסא, ככל שיראה בית המשפט כי הכונס תפס, מכח איגרת החוב את עיקר נכסי החברה ופעילותה, כשהוא מותיר מחוץ לאיגרת החוב אך ורק ישות משפטית ערטילאית לחלוטין ונטולת נכסים או יכולת פעולה עצמאית, כך יטה בית המשפט לקבוע כי 'הנכסים הספציפיים' עליהם מונה הכונס כוללים בתוכם גם את ניהול החברה עצמה, משל 'השלם שווה לסכום חלקיו', וזאת במקום האורגנים המוסמכים שפעלו קודם להליך הכינוס. זאת, שכן הישות הנפרדת של החברה הפכה, בנסיבות המקרה, למושכלה משפטית תאורטית גרידא." (שם, פסקאות 22-23). במקרה דנן, הרקולס הינה הנושה העיקרי, ועל פי חוות הדעת של רואה החשבון שצורפה לבקשה למתן צו כינוס, חובה של החברה להרקולס עולה על מסת נכסיה נכון להיום. מועד גיבוש השעבוד הצף 5. מהותו של השעבוד הצף נדונה בהרחבה בע"א 10907/03 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, , כדלקמן: "השעבוד הצף (floating charge) נקלט במשפטנו מן הדין האנגלי. שעבוד זה נועד לאפשר לחברה לגייס אשראי כנגד העמדת נכסי החברה כבטוחה, מבלי שהדבר ימנע בעדה מלהמשיך ולסחור באותם נכסים, לרבות מכירתם או שעבודם בשעבוד קבוע (ראו א' פלמן, ה' בר-מור דיני חברות בישראל להלכה ולמעשה (כרך ב', תשנ"ד) 941-940 (להלן: פלמן, דיני חברות); י' כהן, דיני חברות (כרך ב', תשנ"א) 527-526 (להלן: כהן, דיני חברות)). שעבוד צף, על פי מהותו, אינו מתייחס לנכס מסוים וקבוע אלא למסגרת כללית של נכסים, המתחלפים מזמן לזמן, בהתאם לפעילותה העסקית של החברה. ייחודו של השעבוד הצף הוא בכך שהתהוותו נעשית בשני שלבים, ולא במהלך אחד: השלב הראשון הוא שלב עריכת השעבוד בו נוצרת בטוחה "המרחפת" על הנכסים ששועבדו, אך היא אינה מגבילה את כוחה של החברה לסחור בהם כרצונה. השלב השני הוא שלב גיבוש השעבוד. בשלב זה יורד השעבוד ולוכד ברשתו את אותם נכסים מבין הנכסים ששועבדו, המצויים באותה שעה בידי החברה. בע"א 603/71 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בנק ארץ-ישראל בריטניה בע"מ, פ"ד כו(2) 468, 473 (להלן: עניין בנק לאומי) ממחיש בית-המשפט באופן ציורי את מהלך התהוותו הדו-שלבי של השעבוד הצף כך: '[...] השעבוד הצף, בלשונו של GOWER, שם, נע לו כענן על נכסי החברה בהרכבם המשתנה, בלא לגרוע מכוחה לסחור, למכור ולמשכן רכושה כאוות נפשה. רק כאשר המלווה נוקט אמצעים לשם גביית החוב המובטח, בדרך כלל על-ידי מינוי של כונס נכסים, "מתגבש" השעבוד והענן יורד ומתפשט על אותם נכסים המצויים אותה שעה, שעת הגיבוש, בידי החברה. ... כל עוד השעבוד הצף נשאר כענן בשמיים, כוחה של החברה לעשות בנכסיה, ולמשכנם בכלל זה, בעינו עומד, ומשנתגבש השעבוד ותופס באותם הנכסים שהיו בידי החברה אותה שעה, אין הוא תופס אלא במה שיש אז לחברה.'" (שם, 3597). 6. המשיבה סומכת את טענתה כי הכונס הזמני מנוע מלחסום את ניהול החברה עד למינוי כונס נכסים קבוע, על דברי אליעזר וולובסקי בספרו כונס נכסים בדיני החברות (מהדורה שניה, 2004), אשר תוך שקבע כי גיבוש השיעבוד הצף חל מיום מינוי כונס הנכסים ולא מיום הגשת הבקשה, ציין בהערת שוליים 23א, כך: "מטרת מינויו של כונס נכסים זמני לפי דיני החברות היא לתפוס את רכוש החברה ולמנוע מצב של הברחת נכסיה, וזאת עד להכרעה בתובענה לאכיפת השעבוד הצף ומינוי כונס נכסים (קבוע) למטרה זו. המינוי הזמני אינו בא לאפשר מימוש של נכסים אשר עוברים לחזקת בעל התפקיד הזמני, אלא מיועד לשמור על המצב הקיים. בפועל, ייתכנו מקרים שבהם יבוטל המינוי הזמני, מבלי שיתמנה בעל תפקיד במינוי של קבע. לפיכך, נראה כי גיבוש השעבוד הצף יתרחש רק בעת שימונה כונס נכסים (קבוע) לפי דיני החברות למטרת אכיפת השעבוד הצף". (שם, ע' 28). מדברים אלו עולה, כי אף אם מינוי כונס הנכסים הזמני נועד אך לשמירה על נכסי החברה ואין בו בכדי לגבש את השעבוד הצף, הרי שהוצאת נכסים של החברה דורשת את הסכמת הכונס הזמני. 7. שלום לרנר, בספרו שעבוד נכסי חברה (1996), דן בשאלת התאמת הגיבוש האוטומטי לדין הישראלי. תוך כך, מתייחס הוא לשוני שבין מועד הגיבוש למועד המימוש, וזו לשונו: "הגיבוש הוא הפיכתו של שעבוד צף לשעבוד קבוע, ואילו המימוש הוא מכירת הנכסים המשועבדים על ידי הנושה המובטח לשם פירעון החוב. סעיף 194 עוסק באופן מימוש של שעבוד צף ולא בעילות לגיבוש השעבוד". (שם, ע' 170). לאור האמור, נראה כי עמדתו של לרנר הינה כי מינוי על פי סעיף 194 הינו לשם מימוש, אולם גיבושו של השעבוד נוצר כבר בעת התקיימות עילת הגיבוש. 8. סעיף 195 לפקודה, קובע את עדיפות החובות בדין קדימה אשר קדמו לגיבוש השיעבוד הצף: "נתמנה לחברה רשומה בישראל כונס מטעם בעלי איגרות חוב מובטחות בשעבוד צף, או שהם או נציגיהם נטלו את ההחזקה בנכסים הכלולים בשעבוד צף או שהשעבוד חל עליהם, והחברה אינה עומדת אותה שעה בפירוק - ייפרעו החובות, שלפי חיקוק יש להם בכל פירוק דין קדימה, מתוך הנכסים שהגיעו לידי הכונס או לידי המחזיק כאמור, לפני כל תביעה לקרן או לריבית של איגרות החוב; התשלומים לפי סעיף זה ייגבו, ככל האפשר, מנכסי החברה הזמינים לתשלום חובות של נושים כלליים." לרנר דן בנקודת הזמן בו מוכרע העימות לטובת הנושים בדין קדימה, לאור הוראת סעיף 195 לפקודה, כדלקמן: "כזכור, מינויו של כונס נכסים מגבש את השעבוד והופך אותו לקבוע. לכאורה העימות הוא איפוא בין שעבוד קבוע לבין חובות בני קדימה, ובעימות זה ידו של הנושה המובטח על העליונה. אולם, הפיכתו של שעבוד צף לקבוע איננה בעלת תחולה רטרואקטיבית. המועד הרלונטי לתחולתו של סעיף 195 הוא עת מינויו של כונס הנכסים, ואז עומדים החובות בני קדימה מול שעבוד צף. עם המינוי, הופך השעבוד לקבוע, ואולם במועד זה מוכרע העימות לחובתו של בעל השעבוד." (שם, 238). מדברים אלו ניתן להסיק כי אם מינוי כונס הנכסים הזמני אינו מגבש את גיבוש השעבוד, הרי שבמשך הזמן שבין המינוי הזמני לבין מועד המינוי הקבוע, עלול בעל החוב ליצור חובות נוספים בדין קדימה, אשר יפגעו ביכולת הנושה לגבות את מלוא חובו. דברים אלו עולים בקנה אחד עם קביעת בית המשפט בהמ' 10171/84 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' גיל אלקטרוניקה בע"מ, פ"מ תשמ"ה(1), 372, אשר קבע כדלקמן: "העולה מהמקובץ שבמסגרת הליך לאכיפת אגרת חוב מוסמך בית-המשפט למנות, מכוח אותה איגרת חוב, כונס נכסים ומנהל בצו ביניים, אפילו ,ex parte וכי השעבוד הצף לגבי הרכוש עליו מתמנה כונס נכסים הופך לבטוחה קבועה, מגובשת וברת תוקף במועד בו מתמנה לראשונה כונס נכסים מכוח אותה אגרת חוב, תהא אשר תהא תקופת מנויו. תוצאה זו הנה פועל יוצא מעצם טיבם ומטרתם של אגרת חוב ומנוי כונס נכסים למימושה." (שם, 388). לאור האמור, אני סובר שכבר בעת המינוי הזמני מתגבש השיעבוד, והשוני שבין כונס הנכסים הזמני לכונס הנכסים הקבוע, אינו בשאלת מועד הגיבוש אלא במתן האפשרות והסמכות לממש את השיעבוד המגובש. 9. על אף האמור אציין, כי אף אם אקבל את טענת החברה הנסמכת על דברי וולובסקי, הרי שתפקידו של הכונס הנכסים הזמני הינו להיות 'שומר הסף' ולמנוע מהחברה להוציא נכסים מידיה. תשלום מלוא השכר בגין חודש ינואר 2009, בסכומים של מאות אלפי ₪, ובנוסף תשלום בונוסים על הישגי החברה בשנת 2008, הינה הוצאת נכס משמעותי מידיה של החברה, וזאת מבלי לדון בשאלת התשלומים הנוספים אותם ביקשה החברה לשלם. זאת ועוד, מאחר שמימוש אגרת החוב יביא למימוש מלוא נכסיה של החברה, נכון למצבה כיום, הרי שעל הכונס חלה אחריות קרובה לאחריותו של מפרק, וחובתו לנהוג בהתאם, לשקול את שיקולי כלל נושיה של החברה, ולמנוע העדפת מי מהם. תשלום שכר עבודה מעבר לדין קדימה 10. על אף האמור, ועל אף הקבוע בסעיף 195 לפקודה, רשאי בית המשפט להורות על תשלום שכר אף מעבר לשיעור דין הקדימה. עמדו על כך ורדה אלשיך וגדעון אורבך, בספרם הקפאת הליכים הלכה למעשה (2005), כדלקמן: "כידוע, זוכה העובד בתחום זה לשתי רשתות הגנה עיקריות, המבדילות בינו לבין הנושה הרגיל - א. דין קדימה הניתן לשכר עבודה ולפיצויי פיטורים, עד לתקרה הקבועה בדין. ב. זכות לקבל גמלה מהמוסד לביטוח לאומי, עד התקרה הקבועה בדין. בסכומים העולים על האמור, מעמדו של העובד הוא כמעמד נושה רגיל. חשוב להדגיש, כי חוב שכר עבודה (להבדיל משכר בגין עבודה לאחר המועד הקובע של הצו להקפאת הליכים), הוא חוב-עבר לכל דבר ועניין, ותשלומו לאלתר ובמלואו יהא בגדר העדפת נושים מובהקת. .... בנסיבות מסויימות ייתכנו, במצב זה, הסדרים המאפשרים תשלום מיידי לעובדים על חשבון הדיבידנד העתידי, כאשר ניתן לדעת (למצער - באורח חלקי) מה יהיה שיעורו של זה." [ההדגשות במקור - י.ש.] (שם, 375). כאמור בסעיף 195, בעת מינוי כונס נכסים חלים דיני הקדימה כמו בהליך הפירוק. המצהיר מטעם המשיבה העיד בהרחבה, ומדבריו עולה כי ישנה אפשרות סבירה לרכישת החברה באופן שאף לאחר תשלום מלוא חובה של הרקולס, יוותרו סכומים גבוהים ביותר לתשלום ליתר הנושים, ובתוכם העובדים. על אף זאת, העיד המצהיר כי אין מציע ידוע בעת הזאת, ומסת הנכסים בשלב זה אינה מספיקה על מנת לשלם למבקשת את מלוא חובה. כן העיד, כי במצב הכספי הקיים של החברה, תוכל היא להמשיך את פעילותה עד חודש יוני שנה זו. שיקול נוסף אותו שקלתי, הינו האפשרות להמשיך ולקיים את החברה עד למכירתה כעסק חי או עד עלייתה על דרך המלך, לאחר הסדרת החוב אותו חבה להרקולס. כפי שפורט, השוני הבסיסי שבין הליך הפירוק לבין מינוי כונס הנכסים, הינו הדרך בה בוחן בית המשפט את עתידה של החברה - אם דינה של החברה לחיסול, הרי שהדרך הראויה הינה מינוי מפרק כבר בעת הזאת וחלוקת נכסיה על פי דין. בניגוד לכך, מינוי כונס נכסים מותיר דלת פתוחה לאפשרות של הבראת החברה והמשך קיומה. מניעת החלק הארי של שכר העובדים, עלול להותיר את החברה ללא המשאב האנושי, אשר עליו כל יהבה. 11. לאחר ששקלתי את נסיבות במקרה דנן, ומאחר שהחלטה זו ניתנת טרם הגשת סיכומי הצדדים לעניין קיום העילה לאכיפת אגרת החוב, אני מתיר למבקשת לשלם 25% נוספים של יתרת שכר העבודה שלא שולם (מעבר לשכר העבודה ששולם לפי שיעור דין הקדימה). ביחס לשכר עבודתו של מנכ"ל המבקשת, הרי שגם הוא זכאי לתשלום שכרו בגובה שיעור דין הקדימה, אולם על פי דין מקום התאגדות החברה בה הוא עובד (וולובסקי, ע' 464). לפיכך, היות שהמנכ"ל הינו עובדה של חברת הבת האמריקאית, טרם תשלום שכרו, עליו להוכיח, בעת הזאת לכאורה, מהו שיעור שכר העבודה שבדין קדימה לפי הדין האמריקאי. אשר לתשלום הבונוסים בגין הישגי העובדים בשנת 2008, תשלום זה אינו בדין קדימה, ולפיכך אין לשלמו בעת הזאת. תשלומים נוספים 12. החברה עתרה עוד לתשלום סכומים נוספים, כדלקמן: תשלום ביטוח בריאות עבור חודש פברואר לעובדי חברת הבת האמריקאית ומשפחותיהם, בסך 3,700$. דמי שותפות שנתיים עבור PTC, בסך 15,000$. תשלום בעד שירותי חברת K-Soft עבור חודשים דצמבר 2008- ינואר 2009, בסך 18,000$. תשלום בעד שירותי חברת K-Soft עבור חודש פברואר 2009, בסך 12,000$. תשלום לחברת נטוויז'ן, בסך 1,326 ₪. תשלום לחברת בזק, בסך 2,881 ₪. תשלום לחברת בזק בינלאומי, בסך 2,434 ₪. חידוש מערך הביטוחים של החברה בסך 15,900 ₪. תשלום שכ"ט עו"ד שריר, שיוו, קדוש ושות', בסך 6,000$. לדברי המשיבה, כל התשלומים האלו, נדרשים לפעילותה המיידית, וללא תשלומם אין היא יכולה להתקיים. 13. בניגוד לשכר עבודה בדין קדימה, אשר קודם לזכויות הנושה בשעבוד צף טרם גיבושו, הרי שיתר הנושים בלתי מובטחים אינם קודמים לזכות הנושה (וולובסקי, ע' 379). בהיעדר הוראה מפורשת בחוק, אין חוב של נושה בלתי מובטח זוכה לדין קדימה (שם, ע' 380; ע"א 584/81 כונס הנכסים הרשמי נ' עו"ד קלמן קרני, פ"ד לו(3), 747, 754). הכרעה באשר לתשלומים אלו אינה פשוטה. מחד גיסא, נשקלים כל השיקולים בדבר זכויות חברת הרקולס לגבות את חובה במלואו. אולם, מאידך גיסא, כל עוד לא הוכרעה שאלת עתידה של החברה, מניעת תשלומים אשר בלעדיהם אין החברה יכולה להמשיך לפעול, עלולה להוות גזירת דינה של החברה לפירוק, טרם עת. 14. הכונס נתן הסכמתו לתשלום חידוש מערך הביטוחים של החברה לחודש נוסף - חודש פברואר, ולפיכך אני מתיר תשלום זה. אשר לשאר התשלומים, הרי שרובם בגדר תשלומי חוב עבר לנושים בלתי מובטחים, ולפיכך אין להתירם. ביחס לתשלומים עבור תקופת הכינוס, ציין הכונס הזמני כי: "התשלומים בגין תקופת הכינוס ישולמו כסידרם" (סעיף 2 לתגובת הכונס). אציין כי שקלתי האם מניעת תשלומם תאיין כליל את קיומה של החברה, ובכך תביא לחיסולה, אולם לאור סד הזמנים הקצר עד להכרעה בעתידה של הבקשה לאכיפת אגרת החוב, מצופה כי מנהלי החברה, אשר נראה כי הם מאמינים באפשרות החברה להמשיך ולהתקיים, יבואו בדברים עם הנושים הללו ויסדירו תשלומים אלו בסיוע בעלי המניות של החברה או דחיית תשלומם במספר ימים, עד מתן החלטה סופית. עוד אוסיף, על אף שלא צויין הדבר במפורש, נראה כי תשלומי ביטוח הבריאות הינם חלק מתנאי העסקת העובדים בחברה הבת בארה"ב, ולפיכך אף הם בגדר תשלום שכר עבודה מעבר לדין הקדימה. ביחס לבקשה לתשלום דמי שותפות שנתיים עבור PTC, ברי כי אין לאשר תשלום שנתי מראש בעת הזאת, אולם אם תוגש בקשה לאישור תשלום בגין חודש פברואר בלבד (הארכת דמי השותפות בחודש ימים), אשקול עמדתי בשנית. התשלום בעד שירותי חברת K-Soft עבור חודש פברואר 2009, לאור הסכום המבוקש בגין חודשים דצמבר 2008- ינואר 2009, נראה מופרז. לא ייתכן כי תשלום עבור חודש אחד יהיה נמוך בכ- 33% בלבד, מאשר תשלום בגין חודשיים. בקשה זו עלולה להיראות כניסיון לגבות חובות עבר, שלא בדרך המלך. בשולי הדברים אציין, כי מוטב שהבקשה לתשלום שכ"ט עו"ד של החברה, לא היתה מוגשת. תוצאה 15. לאור האמור, ובמטרה לעודד את העובדים להמשיך בעבודתם, אני מתיר תשלום נוסף בשיעור 25% מיתרת שכר העבודה בגין חודש ינואר 2009, מעבר לתשלום ששולם לעובדים בחברת האם בדין קדימה. כמו כן, אני מתיר תשלום שכר עבודה למנכ"ל לפי שיעור דין הקדימה על פי הדין האמריקאי, אשר אותו על החברה להוכיח בעת הזאת לכאורה. בשלב זה, עד אשר תוכרע בקשת הרקולס לאכיפת השיעבוד, אין אני מתיר תשלומי בונוסים בגין הישגי העובדים והמנכ"ל בשנת 2008, וכן אין אני מתיר תשלומים לספקים נוספים, למעט תשלום בגין חידוש מערך הביטוחים של החברה לחודש פברואר בלבד. בשלב זה, אין צו להוצאות בבקשה זו.משכורתכינוס נכסים