ניכוי קצבת נכות כללית לנפגע תאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניכוי קצבת נכות כללית לנפגע תאונת דרכים: 1. התובע, יליד שנת 1973, נפגע בתאונת דרכים, שהיא גם תאונת עבודה. הוא נהג ברכב מעבידו, אשר היה מבוטח אצל הנתבעת. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ב' אוקון) פסק לתובע פיצויים בראשי נזק שונים. על פסק דינו הגישו שני הצדדים ערעורים לבית המשפט העליון (ע"א 4084/04 , וערעור שכנגד). בפסק דין מיום 5/11/06 נדחו שני הערעורים, זולת בעניין אחד הנוגע לשאלת ניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל). השאלה שעמדה לדיון בעניין זה הייתה: "מה דין הניכוי בנסיבות שבהן עומדת לנפגע בחירה בין מספר גמלאות ובהן זכות תביעה בענף נפגעי עבודה, והוא בוחר שלא למצות את תביעת התגמולים הזו כי אם לילך בנתיב אחר - במקרה זה ענף נכות כללית" (פסקה 3 לפסק הדין). יצוין בהקשר זה, כי שיעור הגמלאות הכולל שלהן זכאי התובע כנפגע עבודה הוא, בסופו של יום, גבוה יותר מקצבת הנכות הכללית, שבה בחר התובע. בית המשפט המחוזי הורה על ניכוי קצבת הנכות הכללית המשולמת בפועל. בית המשפט העליון הפך את הקערה על פיה וקבע, כי זכותה של הנתבעת, כמי שבאה בנעלי המעביד, ליהנות מהסדר הניכוי הקבוע בסעיף 82 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שלפיו מקום בו זכאי הנפגע לגימלה כנפגע עבודה, אך בחר בגמלה אחרת, רואים את גמלת העבודה שהוא זכאי לה כאילו שולמה, וזאת לצורך ניכויה מן הפיצוי שזכאי לו הנפגע מהמעביד. לפיכך החליט בית המשפט העליון "לקבל את הערעור בסוגיה זו, ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיברר את טענות הצדדים בדבר שיעור הניכוי ולאחר מכן יורה על ניכוי לפי ההנחיות בפסק דיננו זה" (סעיף 10 לפסק הדין). עם החזרת התיק לבית המשפט המחוזי ועקב פרישתו של כב' השופט אוקון מכס השיפוט, הועבר לטיפולי. 2. העובדות הצריכות לעניין אינן שנויות במחלוקת ולהלן עיקרן: התאונה ארעה, כאמור, בשעה שהתובע היה במהלך העבודה וברכב המעביד. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה והתובע הוכר כזכאי לקבלת גמלאות נכות מעבודה. ביום 1/7/02 נקבעה לו נכות צמיתה של 100% והוא החל לקבל דמי פגיעה וגמלאות נכות מעבודה. בתאריך 23/3/01 הגיש התובע למל"ל תביעה לקצבת נכות כללית. גם בענף זה נקבעה לו דרגת אי-כושר בשיעור 100%, אשר ביום 1/7/05 הפכה ליציבה. בתאריך 23/8/01 הודיע המל"ל לתובע, כי לאור שיעורי הנכות ואי הכושר (הזמניים אותה עת) שנקבעו לו בענף נפגעי עבודה ובענף נכות כללית, גובה קצבת הנכות הכללית, נכון לאותה העת, גבוה מגמלת הנכות מעבודה שלה הוא זכאי, ועל כן, לאור הוראות סעיף 320(ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי, לפיו, לא יינתנו לאדם קצבאות שונות בעד פרק זמן אחד, תשולם לו קצבת נכות כללית (הגבוהה יותר) החל מתאריך 1/9/01. עוד הודיע המל"ל לתובע במכתב זה, כי "כאשר תיקבע דרגת נכות יציבה בשני הענפים, תעמוד בפניך אפשרות הבחירה" (נ/11). בתאריך 14/4/02 נשלח לתובע מכתב נוסף על ידי המל"ל, זהה בנוסחו למכתב הקודם (נ/10). מאחר שנקבעה לתובע דרגת נכות יציבה של 100% בשני הענפים רק בתאריך 1/7/05, הרי שלאור מכתבי המל"ל, החל ממועד זה עמדה בפניו זכות הבחירה האם להמשיך לקבל קצבאות בענף נכות כללית, או להמירן לגמלאות בענף נפגעי עבודה. לא הוצגה הודעה פורמאלית מטעם התובע שבה הודיע למל"ל באיזו מבין הגמלאות בחר. יחד עם זאת אין מחלוקת, כי בפועל, למן 1/9/01 ועד לעצם היום הזה מקבל התובע קצבת נכות כללית. 3. עובר למתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו על-ידי הנתבעת שתי חוות דעת של האקטואר מר שי ספיר. על פי חוות הדעת האחת, הסכום הכולל של קצבת נכות כללית ששולמה ותשולם לתובע עד לגיל פרישה הנו 772,452 ש"ח נכון ליום 31/12/02 (נספח 2 במוצג נ/12). על-פי חוות הדעת השניה, הסכום הכולל של דמי הפגיעה ושל קצבאות נכות מעבודה ששולמו והיו עשויות להשתלם לתובע, לו רק היה בוחר בקצבה זו, הוא 1,020,552 ש"ח נכון ליום 31/12/02 (נספח 4 במוצג נ/12). הנתבעת טענה בסיכומיה (בעמ' 67 ואילך) כי יש לנכות את הסכום הגבוה, אך בית המשפט המחוזי לא ניכה אלא את דמי הפגיעה ואת קצבת הנכות הכללית (סעיפים 26א'-26ב' לפסק הדין). לאור פסק דינו בערעור של בית המשפט העליון, זכאית הנתבעת ליהנות מהסדר הניכוי שבסעיף 82 לפקודת הנזיקין, היינו, יש לנכות את דמי הפגיעה ואת הסכום הכולל של קצבת הנכות מעבודה, שהוא גבוה יותר, וזאת כפי שטענה הנתבעת מלכתחילה בסיכומיה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי יתוקן, אפוא, באופן שבמקום הסכומים הנקובים בסעיפים 26א'- 26ב' (דמי פגיעה בסך 21,591 ש"ח וקצבת נכות כללית בסך 772,452 ש"ח, והכל נכון ליום 31/12/02), יבוא: 1,020,552 ש"ח, אף זאת נכון ליום 31/12/02. 4. אלא שלשיטתו של ב"כ הנתבעת, באמור לעיל אין כדי למצות את הסוגיה. במה דברים אמורים: קצבת הנכות הכללית המשולמת היום לתובע היא בשיעור מוגדל, משום שכנפגע שהוא נשוי ואב לשני קטינים, זכאי התובע לתוספת קצבת נכות כללית עד למועד הגעתו של הבן הצעיר לבגרות (סעיף 200(ג) לחוק הביטוח הלאומי; להלן - תוספת תלויים). החל ממועד הגעתו של הבן הצעיר לבגרות, יחדל התובע להיות זכאי לתוספת תלויים, ואז תהפוך גמלת הנכות מעבודה לגבוהה יותר מגמלת הנכות הכללית. לטענת ב"כ הנתבעת, על חישוב הניכוי להעשות על בסיס ההנחה, שהתובע ימשיך לקבל קצבת נכות כללית עד למועד התבגרות הבן הצעיר, והוא ימיר את בחירתו לקצבת נכות מעבודה כבר במועד זה. יצוין, כי על פי חוות דעת נוספת של האקטואר שי ספיר, סכום הניכוי הכולל על פי שיטה זו גבוה מזה שנעשה בפסקה 3 לעיל. ב"כ התובע טוענת מנגד, כי המרת בחירה כזו אינה אפשרית. 5. הוראת החוק הרלבנטית הנה סעיף 320 לחוק הביטוח הלאומי, הקובע לאמור: 320. (א) לא תשולם תוספת קצבה - (1) בזכותו של אדם המקבל קצבה; (2) לשני בני אדם או יותר בזכותו של אדם אחד. (ב)גמלת סיעוד לא תיחשב כקצבה לענין סעיף קטן (א)(1). (ג) לא יינתנו לאדם, אם אין כוונה אחרת משתמעת - (1) קצבאות שונות לפי חוק זה בעד פרק זמן אחד; (2) גמלאות שונות עקב מאורע אחד מכוח ענפי ביטוח שונים לפי חוק זה. (ד)היה אדם זכאי, לולא הוראות סעיף זה, ליותר מגמלה אחת, הברירה בידו לקבל אחת מהן. בחר בקצבת נכות לפי פרק ה' או בקצבת תלויים לפי הפרק האמור במקום בקצבת זקנה או בקצבת שאירים, לפי הענין, לא תפחת קצבת הנכות או קצבת התלויים כאמור משיעור קצבת הזקנה או קצבת השאירים כל עוד הוא זכאי לכך כאמור. ... 6. בשים לב לכך שהתובע מקבל למן שנת 2001 קצבת נכות כללית, יש לראותו כמי שבחר לקבל קצבה זו, וזאת למרות שלא הודיע על כך למל"ל באופן פורמאלי בתשובה למכתבים נ/10- נ/11. השאלה היא, האם עם הגיעו של בנו הצעיר של התובע לבגרות - שאז תהפוך גמלת הנכות מעבודה לגבוהה יותר - יוכל להפעיל את זכות הבחירה פעם נוספת. 7. מסתבר, כי שאלה זו נדונה והוכרעה זה מכבר בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה. ראו: דב"ע נג/0-42 המוסד לביטוח לאומי נ' רוקטשווילי, פד"ע כה' 443; דיון לז/8-0 (ארצי) כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ח' 265. על פי ההלכה שנפסקה באותן פרשות, זכות הבחירה הנה חד-פעמית במובן זה, שלאחר שהנפגע בחר כדין בקצבה אחת, אין הוא רשאי לשנות את בחירתו כאשר מתברר לו ששיעור הקצבה האחרת נעשה גבוה יותר משיעור הקצבה שאותה הוא מקבל. לעומת זאת, כאשר הקצבה שבה בחר הנפגע נשללה ממנו לחלוטין, להבדיל משינוי שיעור גרידא, אין מדובר בזכות בחירה מחדש של הקצבה האחרת, אלא הקצבה האחרת קמה מחדש מאליה לזכותו של הנפגע וממלאת את החלל אשר השאירה הקצבה שנפסקה. 8. בענייננו, עם הגעת בנו הצעיר של התובע לבגרות יחול שינוי בשיעורה של קצבת הנכות הכללית עקב הפסקת תשלומה של תוספת התלויים, אך הקצבה לא תשלל לחלוטין. המסקנה היא, כי אירוע זה לא יקים לתובע זכות לבחור מחדש בגמלת נכות בעבודה. 9. ב"כ הנתבעת, עורך דין תאונות דרכים, טען, כי בפסק הדין בערעור כבר קבע בית המשפט העליון, כי התובע יוכל להמיר את בחירתו בעתיד כאשר הגמלאות בענף נפגעי עבודה יהיו גבוהות יותר, אולם בחינת פסק הדין בכללותו מלמדת, כי שאלה זו לא עמדה כלל לדיון וכי הדברים נאמרו אגב אורחא ובאופן בלתי מחייב ("נראה ש...", כאמור בפסקה 9 לפסק הדין). בפסק הדין שלערעור אין, אפוא, כדי לגרוע, מהלכתו הפסוקה של בית הדין הארצי לעבודה, כפי שזו פורטה לעיל. 10. התוצאה היא, כי פסק הדין המקורי מתוקן כאמור בפסקה 3 לעיל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. נכות כלליתקצבת נכותנכותתאונת דרכים