סמכות המפקח על המקרקעין תיקון רישום בית משותף

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות המפקח על רישום המקרקעין תיקון צו רישום בית משותף: 1. מבוא א. המשיבים (להלן, גם - "התובעים" או "קצובשוילי") הגישו לבית משפט זה את התובענה שבת.א. 778/07 ובה עתרו לסעדים שונים כפי שיפורט בהמשך. ב. בבקשה שלפני עותרים המבקשים (להלן, גם- "הנתבעים" או "גל") לסלק את התביעה על הסף בשל הטעמים שלהלן: "א. התיישנות או שיהוי. ב. העדר סמכות עניינית לכל או לרוב הסעדים המבוקשים. ג. מעשה בית דין - דהיינו השתק עילה ו/או השתק פלוגתא לכל או רוב הטענות. ד. העדר רשות לפיצול סעדים". ג. המשיבים (התובעים) הגישו תגובה לבקשה במסגרתה השיבו לכל הנטען בבקשה לסילוק על הסף. המשיבים בקשו לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשים בהוצאות. ד. כמו כן, ובהמשך לדיון שהתקיים בפניי, הגיש כל אחד מהצדדים את תגובתו המפורטת בשאלה למי נתונה הסמכות העניינית בתיק זה. ה. נראה לי כי בנסיבות העניין ראוי לסקור בקצרה את השתלשלות העניינים וההליכים הרבים והמסועפים שהתנהלו בין הצדדים בעבר, עד להגשת התובענה המונחת לפני. 2. השתלשלות העניינים והעובדות הצריכות לעניין א. המבקשים והמשיבים הינם שכנים בבית משותף הבנוי ברחוב סוקולוב 7 א' בחיפה, גוש 10864 חלקה 157 (להלן- "הבית המשותף"). ב. הבית המשותף הוקם בשנת 1939 על ידי משפחת זורע כדי שישמש כבית דפוס וכבית מגורים. הבית הינו בית בן שלוש קומות והוא נרשם כבית משותף ביום 13.4.62. בשנת 1957, ועוד לפני שהבית נרשם כבית משותף, התבקשה הועדה המקומית להתיר בניית תוספת לבית, תוספת שכונתה "מקלט למכונות", בחריגה מקו הבנין האחורי של המגרש, בנימוק ש"תוספת בנין זה ישמש מגן על מכונות חדשות יקרות וגם על מכונות קודמות". התוספת אושרה ביום 16.8.57 בהמלצת מהנדס העיר, ונאמר כך - "ממליצים לאשר את הבקשה למתן רשיון לתוספת בניה בקומת הקרקע בתנאים הבאים: התוספת תשמש מקלט למכונות הדפוס והמשך למקלט הקיים. (...) (...) המקלט יושלם לפי דרישות התקן הישראלי ולהנחת דעת יועץ הגא שיוזמן לבדיקת המבנה לפני היציקה. (...)". כאשר היתר הבניה ל"מקלט למכונות" ניתן בשנת 1957 הוא כלל כבר את השימוש של "מקלט לאנשים" שניתן במועד כלשהו לפני שנת 1957. בית הדפוס שכן בקומה הראשונה בבית המשותף. בני משפחה שונים ממשפחת זורע התגוררו בקומות השנייה והשלישית, ולימים, בשנת 1973, נמכרה הדירה בקומה השלישית למר מנדל יונגר. בשנת 1979 מכר מר מנדל יונגר את הדירה בקומה השלישית למשיבים (התובעים) בני משפחת קצובשוילי. ג. בשנת 1989-1990 הועבר בית הדפוס למקום אחר, ולאחר מכן, באותה שנה, רכשו המבקשים (הנתבעים) בני משפחת גל את הקומה הראשונה בבית המשותף, ולטובת הנתבעת הגב' אריאלה גל נרשמה הערת אזהרה ביום 16.10.90. ד. מיד לאחר שרכשו המבקשים את הנכס הם החלו בעבודות שיפוץ ובנייה שונות על מנת להכשיר אותו למטרותיהם. מאז ועד היום, משמש הנכס בפועל למגורים ולמשרדים: במקום קיים משרדו של המבקש עו"ד אליעזר גל, וכן דירת מגורים בה מתגורר דייר. ה. ביום 23.4.91 הגישו המבקשים בקשה לקבלת היתר לחידוש קומת הקרקע וגלריה ולשינוי יעוד הקומה מבית דפוס למשרד ולמגורים. הדיון בבקשה הוקפא לבקשת גל. ו. על פי מסמכי רישום הבית המשותף שטח הקומה הראשונה הינו 159.45 מ"ר ושטח שתי הקומות האחרות הינו 70.89 מ"ר כל אחת, כך שהמבקשים הינם בעלים של קצת יותר ממחצית הרכוש המשותף (53%). ז. בין גל לקצובשוילי שררו ויכוחים, אי הסכמות ועימותים, עד שבשנת 1992 הגישו קצובשוילי תביעה כנגד גל בבית משפט השלום בחיפה. במסגרת כתב התביעה המתוקן שהגישו המשיבים (התובעים) בת.א. 9658/92, עתרו המשיבים לסעדים שלהלן: "30. (...) אשר על כן ולאור כל האמור לעיל מתבקש כב' ביהמ"ש להזמין את הנתבעים לדין ולחייבם כדלקמן: א. להרוס את כל מה שבנו בקירות החיצוניים של בית הדפוס ואת כל מה שבנו ברכוש המשותף ולהחזיר את מצב הבית לקדמותו כפי שהיה לפני שהחלו בביצוע העבודות בחודש מרץ 1991. ב. להחזיר לקדמותו את פנים בית הדפוס כפי שהיה לפני שהחלו בעבודות השיפוץ בחודש מרץ 1991. ג. להימנע מלפגוע בצורה כלשהיא בקירות החיצוניים של הבית ברח' סוקולוב 7.א. חיפה בין אם בקירות הפונים לחצר הבית ובין אם בקירות הפונים לחדר המדרגות ולהימנע מלפתוח פתחים בקירות הבנין ובחדר המדרגות או מלסגור או להצר פתחים קיימים או כפי שהיו קיימים לפני שהתחילו הנתבעים בעבודות. ד. להימנע מלחצות את חלל הרום של בית הדפוס ומלבנות בו גלריה או קומה נוספת או הנמכת תקרה או כל דבר אחר שיהיה בו כדי לחצות את חלל הרום של בית הדפוס. ה. להימנע מלבצע שינויים פנימיים בבית הדפוס שיש בהם כדי לשנות את ייעודו מבית דפוס לדירות מגורים ו/או למשרדים. ו. להימנע מלהשתמש בבית הדפוס שימוש אחר כלשהו שאינו בית דפוס ולהימנע מלהשתמש בו למגורים או למשרדים. ז. לאטום את אותו חלק מבית הדפוס המיועד לשמש "מקלט למכונות" ולהימנע מלהשתמש בו שימוש כלשהו. ח. להימנע מלהשתמש באותו חלק מבית הדפוס המיועד לשמש "מקלט לבני אדם" שימוש אחר כלשהו מאשר "מקלט לבני אדם". ט. להימנע מלתפוס חזקה בחצר וברכוש המשותף ולהימנע מלתחום חלקים מהחצר הסמוכים לבית הדפוס. י. להימנע מלחלק את שטח בית הדפוס ליחידות של מגורים או משרדים. יא. לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את הוצאות המשפט ולרבות שכ"ט עו"ד ומ.ע.מ.". ח. בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת רעיה חפרי-וינוגרדוב) קיבל את התביעה באופן חלקי ובסעיף 30 לפסק הדין פסק בקשר לסעדים, הנוגעים לענייננו, כדלקמן: "30. השמוש במקלט לאנשים לצרכי משרד, וביחידה כולה לצרכי משרד ומגורים בגדר שתי יחידות תפקוד נפרדות, הנו שמוש שלא כדין ומהווה הפרת חובות חקוקות. על צווים הניתנים מכח פקודת הנזיקין לעמוד בדרישות ס' 74 לפקודה. לדעתי, בקיום שתי יחידות שמוש בנכס ובשמוש המבוצע במקלט, בהעדר הסכמת התובעים, אין לאמר כי מדובר בפגיעה קטנה שאינה מצדיקה מתן צווים, אף איני סבורה כי במתן צווים אלה יש משום התעמרות בנפגע. אין ספק כי מתן צווים יכביד על הנתבעים ויפעל בניגוד לענינם, אך איני סבורה כי על התובעים להשלים עם הפגיעות הנגרמות להם כתוצאה מהשימושים הנ"ל ולפחות לענין השמוש במקלט אף לא ניתן להעריך את הפגיעה בכסף. על כן, על הנתבעים יהא להימנע מהשמוש הנעשה על ידם במקלט לאנשים אלא עם יקבלו לכך רשיון על ידי רשות מוסמכת ולהמנע משמוש ביחידה 157/1 כשתי יחידות תפקוד נפרדות ולהגבילו לשמוש כיחידה אחת, בין מגורים ובין משרדים. מאחר ובחלק הנכס המשמש למגורים יושב דייר והמקלט משמש כיום לצרכי משרד, יכנסו שני הצווים המנויים בסעיף זה לתוקפם כעבור 60 יום מהיום". ט. במהלך השנים 2002-2005 פנו המבקשים לוועדה המקומית לתכנון ובניה, פעמיים, ובקשו לאשר להם את חלוקת יחידה 157/1 לשתי יחידות, יצירת שתי גלריות מעל היחידות וכן הקמת ממ"ד במקלט קיים תוך ביצוע שינויים. קצובשוילי התנגדו לבקשה. הוועדה דחתה את הבקשה הראשונה ובהחלטתה מיום 27.2.03 קבעה כי יש "לדחות הבקשה מאחר ועודף השטח המוצע מהווה סטיה ניכרת שאינה ניתנת לאישור". לגבי הבקשה הנוספת שהגישו המבקשים, החליטה הועדה ביום 12.7.05 כי הבקשה תידון בתנאי ש"תראה אפשרות גישה ושמוש במקלט ליתר בעלי הנכסים בבניין. (הכוונה למקלט המיועד לאנשים ובאותו שטח). אין להתקין ממד בתחום שטח המקלט המיועד לאנשים" וכן בכפוף לתנאים נוספים. י. המשיבים (התובעים) הגישו לבית משפט השלום בקשה בה טענו כי גל לא מלאו את הוראות בית המשפט כפי שנקבעו בפסק הדין בת.א. 9658/92 ולא בצעו את המטלות שהוטלו עליהם. לפיכך עתרו המשיבים לאכוף על גל את ביצוע פסק הדין על פי הוראות פקודת ביזיון בית המשפט. (בש"א 22744/99). ביום 10.8.00 החליט בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט סוקול) ש"(...) כל עוד לא ימציאו המשיבים אישור מ"הרשות המוסמכת" על פי חוק הג"א אם ובמידה והמקום יאושר כמקלט, או היתר לשינוי יעוד ממקלט לשימוש אחר מתאים (כגון משרד) לא יהיו המשיבים רשאים לעשות כל שימוש בשטח המוגדר כ"מקלט לאנשים" אלא למקלט. בגין כל הפרה ישלמו המשיבים קנס בסך 200 ₪ ליום הפרה (סכום הקנס צמוד למדד)". (ההחלטה צורפה כנספח ב' לכתב התביעה). י"א. ביום 1.8.07 הגישו המשיבים (התובעים) את כתב התביעה בת.א. 778/07 המונח לפני, במסגרתו עתרו לקבלת הסעדים שלהלן: "א. להורות על תיקון צו רישום הבית המשותף של הבית ברח' סוקולוב 7 א בחיפה הבנוי על חלקה 157 בגוש 10864 (להלן "הבית") כך שאותו חלק ממנו המכונה מקלט לאנשים כפי שאושר לבניה בהיתר הבניה שניתן לבניתו, ירשם כמקלט המהווה חלק מהרכוש המשותף של כל בעלי הדירות בבית, ושטחו ייגרע משטחה של יחידה 157/1, ולהצהיר כי אותו חלק מהחוזה שבין גל לבין מי שמכר לו את יחידה 157/1, המתייחס למקלט לאנשים, הינו בטל. ב. להורות על תיקון צו רישום הבית המשותף של הבית הנ"ל כך שאותו חלק ממנו המכונה מקלט למכונות, (...), ירשם כמקלט המהווה חלק מהרכוש המשותף של כל בעלי הדירות בבית, (...). ג. להורות על תיקון צו הבית המשותף של הבית הנ"ל כך, שאותו חלק של הקרקע שעליה היה בנוי צריף אסבסט שנהרס, (....) יצורף לרכוש המשותף (...). ד. להורות על תיקון צו הבית המשותף של הבית הנ"ל כך שאותו חלק מחדר המדרגות, (...) ירשם כרכוש משותף (...). ה. לתת צו מניעה קבוע המצווה על הנתבעים להימנע מלהפריע לתובעים וליתר דיירי הבית להיכנס באין מפריע למקלט לאנשים ולמקלט למכונות לשם שימוש בהם ליעוד שלו הם נועדו, ולשם תחזוקתם השוטפת. ו. לתת כל צו שיהיה נחוץ לשם הבטחת דרכי גישה של התובעים ויתר דיירי הבית למקלט לאנשים ולמקלט למכונות. ז. לצוות על הנתבעים להימנע מלהפריע לתובעים להתאים את המקלטים ליעודם כמקלטים, לרבות (...). ח. לתת צו שיסדיר את דרכי הגישה של התובעים לחצר האחורית של הבית המהווה רכוש משותף, לרבות רישום זיקת הנאה נדרשת. ט. להצהיר כי אותו שטח מיחידה 157/1 המכונה מקלט למכונות הינו מקלט לכל דבר וענין כהגדרתו של המונח "מקלט" בחוק ההתגוננות האזרחית, וכי הוא מיועד לשמש מקלט בלבד ולא לכל מטרה אחרת. י. לצוות על גל להימנע מלהשתמש במקלטים השונים שימוש כלשהו שאיננו שימוש כמקלט. יא. לצוות על גל לתת לקצובשוילי עותק ממפתחות הכניסה ליחידה 157/1 על מנת שתהיה להם גישה חופשית למקלטים הנ"ל. יב. לצוות על גל להימנע מלהפריע לקצובשוילי לאטום את הפתח המחבר בין השטח המכונה "מקלט לאנשים" לבין משרד עו"ד גל במטרה למנוע מעבר של גל ולקוחותיהם דרך המקלט לאנשים לחלקי המשרד השונים של יחידה 157/1 ובמטרה להתאים את המבנה לשמש ביעודו כמקלט. יג. לצוות על גל להימנע מלהשתמש במקלט לאנשים ובמקלט למכונות כל שימוש שאיננו מקלט לשעת חרום לרבות שימוש לשרותים ולמטבח ומעבר לחדרים האחרים במשרד גל. יד. למנות אדם מהמרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות (להלן: "המרכז") (...) שיבדוק את השימושים שעושה גל במקלט לאנשים ואם ימצא כי גל משתמש במקלט לאנשים בניגוד לפס"ד חופרי, לגבות ממנו את הקנס של 200 ₪ ליום שהוטל על גל בהחלטת סוקול בגין שימוש במקלט לשימוש שאיננו מקלט". בנוסף, טענו המשיבים (התובעים) כי הם זכאים לסעדים הנוספים שלהלן: "א. לצוות על גל (היינו, על שני המבקשים, להלן גם - "הנתבעים") שימנעו מלהשתמש במקלטים השונים, לרבות המקלט למכונות שימוש כלשהו שאיננו מחסה בעת התקפה. ב. לצוות על גל למסור לתובעים עותק ממפתחות הכניסה ללובי משרד עו"ד גל. ג. לצוות על גל להימנע מלהפריע לתובעים לאטום את הפתח המחבר בין המקלט לאנשים לבין עו"ד גל, במטרה למנוע מעבר של גל ולקוחותיהם דרך המקלט ואנשים לחלקי המשרד השונים של יחידה 157/1 ולשם התאמת המבנה לשמש כמקלט. ד. לצוות על גל להימנע מלהשתמש במקלטים השונים כל שימוש שאיננו תפיסת מחסה בשעת התקפה, לרבות שימוש כשירותים ולמטבח ומעבר לחדרים האחרים במשרד עו"ד גל". י"ב. עתה, כאמור, מונחת לפני הבקשה לסילוק התביעה על הסף. 3. טענות המבקשים (הנתבעים) א. המבקשים טענו כי מרבית הסעדים שהתובעים מבקשים בתביעתם הנוכחית נדחו בת.א 9658/92 וכעת הם מנסים להעלותם שוב בצורה פסולה. לטענת המבקשים יש לדחות את התביעה על הסף בשל קיומם של השתק עילה והשתק פלוגתא לגבי הרוב המכריע של הסעדים המבוקשים במסגרת התביעה דנן. כך, למשל, טענו המבקשים, לגבי טענת התובעים לפיה בית הדפוס "נגס" בחדר המדרגות - נקבע בפסק הדין בת.א. 9658/92 שטענה זו אינה נכונה. כך גם לגבי דרישת התובעים להעביר לרכוש המשותף קרקע שנחשפה לאחר שבוצע צו הריסה שיפוטי. ב. המבקשים טענו כי יש לדחות על הסף כל דרישה של התובעים להעביר את ה"מקלט למכונות" או את ה"מקלט לאנשים" לסטטוס של רכוש משותף. לטענת המבקשים, המקלט למכונות היה מיועד לאחסון ושמירה על מכונות הדפוס הכבדות, ולפיכך הוא תמיד היה בשייכות מוחלטת לבית הדפוס ולא לכלל הדיירים בבניין. באשר למקלט לאנשים, טענו המבקשים כי כיום אותו "מקלט" כביכול הוא חדר רגיל ופרוץ וללא כל מיגון. בכל מקרה, טענו המבקשים כי אותו "מקלט לאנשים" יועד בעבר למחסה של עד 30 מעובדי בית הדפוס ולא לשאר הדיירים בבניין והוא לא יועד בשום שלב להיות בסטטוס של רכוש משותף. לטענת המבקשים אין כל מקום לדון מחדש ולמחזר את עניין המקלטים והשימוש בהם כיום לאחר שניתן פסק הדין של כב' השופטת חופרי בעניין הזה. ג. המבקשים טענו כי מלבד הסעדים שהתבקשו בנוגע לחדר המדרגות ולמקלטים כל שאר הסעדים שנתבקשו הם כלליים ומשניים. לטענת המבקשים מדובר "(...) בניסיון מלאכותי לדרוש רישום סטטוס של "רכוש משותף"". ד. לטענת המבקשים יש לדחות את התביעה על הסף גם משום שבית משפט זה נעדר סמכות עניינית והסמכות נתונה לבית משפט השלום שכן הטענות כולן דנות הלכה למעשה בשימוש במקרקעין בלבד. בנסיבות אלו, טענו המבקשים, בית משפט השלום הוא המוסמך, כנראה, בגררא, לדון גם בעניין הרכוש המשותף. בכל מקרה, טענו המבקשים, כי העדיפות לדון בנושא השימוש במקרקעין בבית משותף בין שכנים היא למפקחת על הבתים המשותפים. ה. המבקשים טענו כי יש לסלק את התביעה גם בשל התיישנות ו/או שיהוי. לטענת המבקשים התובעים רכשו את הקומה העליונה לפני למעלה מ- 30 שנה. אין כל סיבה לשיהוי בהגשת התביעה ומכל מקום נגרם למבקשים נזק ראייתי הפוגע בהגנתם. ו. לחלופין, ובאופן משלים, טענו המבקשים כי יש לסלק את התביעה על הסף גם משום שהתובעים מעולם לא ביקשו בעבר רשות לפיצול סעדים. ז. בשולי הבקשה התייחסו המבקשים לסעד המבוקש לפיו יש למנות את המרכז לגביית קנסות כ"מפקח" על ביצוע הצווים, וטענו כי המדובר בהעזה צינית ופסולה של התובעים שכן מהותו ותפקידו של המרכז הינו תפקיד ציבורי שונה לחלוטין. 4. טענות המשיבים (התובעים) א. בראשית הדברים, טענו המשיבים כי המבקשים לא הניחו את התשתית העובדתית אשר יש בה כדי לבסס את הטענות הטרומיות שנטענו, אלא העלו טענות בלתי רלוונטיות. המשיבים טענו כי המבקשים אף לא צרפו ולא התייחסו בבקשה לכתב התביעה שהוגש במסגרת ת.א. 9658/92 ולפיכך בית המשפט לא יכול להתרשם ולהכריע בשאלות כמו מעשה בית דין, השתק עילה, השתק פלוגתא והעדר רשות לפצל סעדים. ב. המשיבים טענו כי יש לדחות את טענת המבקשים באשר להתיישנות או לשיהוי בהגשת התביעה. באשר לשיהוי טענו המשיבים כי המבקשים לא הביאו כל עובדה שיש בה להצביע על שיהוי במקרה דנן מלבד עצם העלאת טענת השיהוי. לגבי ההתיישנות טענו המשיבים כי המבקשים לא הוכיחו באיזה תאריך רכשו התובעים את דירתם, ובכל מקרה סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין קובע כי אין התיישנות במקרקעין מוסדרים. ג. המשיבים טענו כי יש לדחות את הטענה בדבר העדר סמכות עניינית שכן עיון בסעדים בכתב התביעה מראה כי הסמכות הינה לבית משפט המחוזי, כך באשר לסעד של מתן צווים לתיקון צו רישום הבית המשותף, ושאר הסעדים הכרוכים בסעדים אלו. בתגובה שהגישו המשיבים לעניין הסמכות העניינית ציינו כי נושא זה כבר עלה בפני כב' המפקחת על רישום המקרקעין בעניינם של הצדדים כאן, כאשר הוגשה תביעה לתיקון צו רישום הבית המשותף, והמפקחת העירה כי הנושא הינו בסמכות בית המשפט המחוזי, והסמכות נתונה למפקח רק כאשר אין בין הצדדים מחלוקת קניינית. ד. באשר לטענות המבקשים בדבר השתק עילה, השתק פלוגתא ומעשה בית דין טענו המשיבים כי עיון בכתב התביעה המתוקן שהוגש בת.א. 9658/92 בבית המשפט קמא ובסעדים שנתבקשו במסגרתו, ועיון בכתב התביעה הנוכחי מעלה כי אין מדובר באותם סעדים וכל טענות המבקשים בהקשר זה הן חסרות בסיס. המשיבים התייחסו באופן פרטני לטענות שהעלו המבקשים, וטענו כי ביחס לחדר המדרגות המדובר בסעד שבסמכותו הייחודית של בית משפט המחוזי ולא התבקש במסגרת התביעה בבית המשפט קמא. ביחס לקרקע שנחשפה הרי שבצדק כב' השופטת חופרי בבית המשפט קמא סירבה לדון בנושא זה במסגרת פסק הדין, מה גם שהוא לא בסמכות בית משפט השלום. ה. באשר לטענה בדבר העדר רשות לפיצול סעדים טענו המשיבים כי הטיעון אינו ברור, ובכל מקרה קיימת לבעל דין "רשות טבעית" לפיצול סעדים, שאין צורך לבקש במפורש מבית המשפט, וזאת כאשר מדובר בסעדים המצויים בסמכותם של בתי משפט שונים, כמו במקרה דנן. ו. לאור כל האמור ביקשו המשיבים לדחות את הבקשה תוך חיוב המבקשים בהוצאות ושכ"ט עו"ד ללא קשר לתוצאת המשפט. 5. דיון א. לאחר עיון בטענות באי כח הצדדים ובמכלול נסיבות העניין הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה. ב. הלכה פסוקה היא כי בבוא בית המשפט לדון בבקשה לסילוק תביעה על הסף עליו לנקוט משנה זהירות: כב' השופט דב לוין היטיב לבטא מגמה זו בע"א 35/83 לאה חסין נ' רחל פלדמן פ"ד לז(4) 721, 724 כדלקמן: "הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף (...) רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט - בבואו לשקול אפשרות זו - ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן". (וראו גם את: ע"א 788/76 ויטוריו חסון ואח' נ' פרברים בע"מ ואח' פ"מ לא(2) 667, 671; רע"א 359/06 עו"ד ד' חו'רי מועין נ' עו"ד סאלמן פרג' (לא פורסם), בסעיף 3; רע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ (לא פורסם), בסעיף 8(א); ע"א 2452/01 עו"ד דרור אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577, 582). הזהירות הרבה שעל בתי המשפט לנקוט בבואם למחוק תביעה נובעת מכך שמחיקת תביעה היא צעד המונע דיון לגופו של עניין ומשלח את התובעים מבלי שניתן להם את יומם בבית המשפט. יפים לעניין זה דבריו של כב' הנשיא מאיר שמגר בע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב- יפו ואח' פ"ד מ(2) 668, 671-6: "(...) מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ופתרון ענייני של כל מחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי, על כן, שבית המשפט יבכר תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני- פורמאליסטי, אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק הקונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות סביב אותו עניין". זהירות זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בדחייה על הסף, היוצרת, מעצם טבעה, מעשה בית דין (זוסמן, בעמ' 409 לעיל). עוד נפסק שכאשר קיים סיכוי כלשהו, ואפילו הקלוש ביותר, שהתובע יצליח בתביעתו אין מוחקים את התביעה. יפים לעניין זה דברי כב' השופט י' כהן בבר"ע 59/81 דורה ארידטי ואח' נ' עיזבון יעקב ארידטי, פ"ד לה(2)811, 813 לאמור: "(...) נפסק כבר פעמים רבות בעניינים דומים, שכאשר מדובר בדחייה או במחיקה של תביעה על הסף, אין בית המשפט בוחן, מה הם סיכויי התובע להצליח בתביעתו, ואפילו סיכויי התביעה קלושים, לא יחסום בפניו בית המשפט את הדרך לבירור תובענתו, אם קיים סיכוי כלשהו, על-פי כתבי הטענות, הנמצאים לפני בית המשפט, שהתובע יצליח בתביעתו". ג. אכן בענייננו, כטענת המבקשים וכפי שפורט בתחילה, היו התדיינויות רבות ומסועפות בין הצדדים. יחד עם זאת, בבואי לבחון את הבקשה, את הסעדים להם עותרים התובעים בתביעה הנוכחית, ובשים לב להלכה הפסוקה ולדין, המסקנה היא כי יש לדחות את הבקשה, על כל חלקיה. כאמור בתגובת המשיבים, לא הניחו המבקשים את התשתית העובדתית המתאימה לתמיכה בטענותיהם המקדמיות, וממילא, ולאחר בדיקת הטענות המועלות לגופו של עניין, אין בפי המבקשים טענה שיש בה להצדיק סילוק התביעה על הסף. אפרט את דבריי. ד. באשר לטענה בדבר קיומו של מעשה בית דין בקשר למרבית הטענות והסעדים המופיעים בכתב התביעה, לרבות השתק עילה והשתק פלוגתא, הרי שעיון בכתב התביעה שהוגש בת.א. 9658/92, בפסק הדין בת.א. 9658/92 ובכתב התביעה בתובענה דנן, מעלה כי אין זהות בין הסעדים בשתי התובענות שיש בה להביא להשתק ולסילוק התביעה. בבית המשפט קמא בת.א. 9658/92 עתרו המשיבים (התובעים) לסעדים שבמהותם הינם סעדים הנוגעים לשימוש במקרקעין. במסגרת התובענה בת.א. 9658/92 עתרו המשיבים להורות למבקשים לאטום פתחים, להימנע מלבצע שינוי או להשתמש בבית הדפוס לשימוש של מגורים או משרד שאינם לפי היתר, להימנע מלהשתמש במקלט למכונות או במקלט לבני אדם שימוש שונה ממקלט ועוד. לעומת זאת, בתובענה שלפני עותרים התובעים לסעדים אחרים שעיקרם להורות על תיקון צו הבית המשותף באופן שבו חלק מהשטחים ייגרעו מיחידה 157/1 וירשמו כחלק מהרכוש המשותף של כלל הדיירים בבניין. לאור האמור לעיל אני דוחה את טענת המבקשים כי יש לסלק את התביעה על הסף בשל מעשה בית דין בגין השתק עילה או השתק פלוגתא. ה. גם הטענה בדבר העדר סמכות עניינית לבית משפט זה דינה להידחות. עניינה העיקרי של התובענה הנוכחית הוא תיקון צו רישום של בית משותף. עניין זה הינו בסמכות עניינית של המפקח על רישום המקרקעין מכוח סעיף 143 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969. זאת, כאשר אין בין הבעלים מחלוקת קניינית כלשהי. הואיל ובתביעה שלפני עסקינן בתביעה לשינוי ורישום זכויות קנייניות ממילא נתונה הסמכות לבית המשפט המחוזי. ו. גם הטענות בדבר התיישנות או שיהוי דינן להידחות: באשר להתיישנות הרי שעסקינן במקרקעין מוסדרים ולכן עפ"י סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין אין התיישנות במקרה זה. באשר לשיהוי הרי שעיון בבקשה מעלה כי המבקשים לא הניחו את התשתית העובדתית הדרושה להוכחת טענת השיהוי והסתפקו בהעלאת הטענה בלבד. לא שוכנעתי כי מתקיימים במקרה זה התנאים לקבלת הטענה. ראו בהקשר זה את ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, פד"י נז' (5) עמ' 433. ז. גם לטענה בדבר העדר בקשה לפיצול סעדים אין ממש ודינה להדחות. בהקשר זה מקובלת עלי טענת המשיבים לפיה הטענה איננה ברורה. מכל מקום, הואיל ומדובר בתביעות לסעדים המצויים בסמכותם העניינית של בתי משפט שונים, ממילא רשאים היו המשיבים לפצל את תביעותיהם כפי שעשו. כאן המקום לציין כי ייתכן שהתובענה שלפני, או לפחות חלקה, נולדה עקב התפתחותם של אירועים בין הצדדים לאחר שניתן פסק הדין בת.א. 9658/92. 6. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: א. אני דוחה את הבקשה. ב. המבקשים, יחד ולחוד, ישלמו למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט בסך כולל של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ג. הואיל ואני עומד להורות על משלוח העתק מן ההחלטה לבאי כח הצדדים באמצעות הדואר, אני מבטל את המועד שנקבע לשימוע ההחלטה (3.9.09). תיקון רישום מקרקעיןמקרקעיןרישום בית משותףהמפקח על רישום מקרקעין (בתים משותפים)בתים משותפיםקרקעות