עיון מחדש במעצר עד תום הליכי הסגרה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיון מחדש במעצר עד תום הליכי הסגרה: 1. בקשת יצחק ומאיר אברג'יל (להלן: "המבקשים") לעיין מחדש בהחלטה לעצרם עד תום הליכי ההסגרה. רקע עובדתי 2. בארצות הברית הוגש כנגד המבקשים כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות בשלוש פרשיות: האחת, הלבנת כספים וסחיטה באיומים, השנייה, פרשת רצח של סוחר סמים בשם סמי אטיאס בלוס אנג'לס והשלישית, ייבוא סמים לארה"ב מסוג MDMA. שמו של יצחק נקשר לשלושת הפרשיות, ואילו למאיר יוחסה מעורבות בפרשת הלבנת הכספים והסחיטה באיומים בלבד. על יסוד כתב האישום הורה שופט במדינת קליפורניה על מעצר המבקשים. הרשויות בארה"ב פנו לישראל בעניין מעצרם הזמני וביום 24.8.2008 נעצרו המבקשים בישראל, לפי סעיף 6 לחוק ההסגרה, תשי"ד-1954 (להלן: "חוק ההסגרה"). ביום 30.10.2008 הוגשה העתירה להסגרת המבקשים ובקשה למעצרם עד תום ההליכים. כנגד שני המבקשים ניתן צו מעצר עד לתום הליכי ההסגרה בשל קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר בשל מסוכנות וחשש להימלטות (ר' ההחלטה בבש 5369/08 , מיום 11.1.09 (להלן: "החלטת המעצר") והחלטת בית המשפט העליון בבש"פ 725/09 , מיום 30.1.09 בעניינו של מאיר). החלטה בעתירת ההסגרה טרם ניתנה. 3. בבקשה זו טוענים המבקשים כי הגיע לידם חומר ראיות חדש, חלקו לא באמצעות המאשימה, ויש בו כדי לקעקע את הראיות שהוצגו בפרשת הלבנת ההון והסחיטה באיומים, ובאשמתו הלכאורית של יצחק בפרשת הרצח. הראיות החדשות להן טוענים המבקשים: א. הודעתו של גבי בן-הרוש מיום 30.1.06 בקשר לפרשיית הלבנת ההון-סחיטה באיומים. ב. עסקת הטיעון מיום 21.2.06 בעניינו של גבי בן-הרוש. ג. הודעת גבי בן-הרוש מיום 30.3.06 בה נתן הערות, תיקונים ותוספות להודעתו מיום 30.1.06. ד. פרוטוקול חלקי של עדות גבי בן-הרוש בבית המשפט הפדרלי בארה"ב במסגרת משפט שהתקיים נגד חי ועקנין בארה"ב. ה. תצהיר של אסף ועקנין בו הוא מצהיר כי הוא או אחיו, חי ועקנין, לא אוימו במישרין או בעקיפין על ידי מי מהמבקשים בכל הנוגע לחובותיהם לגבי בן-הרוש. טענות הצדדים 4. לטענת המבקשים, מהראיות החדשות עולה כי כל הכספים בפרשת הלבנת ההון-סחיטה באיומים הינם כספים השייכים בלעדית לבן-הרוש. בן-הרוש אינו מזכיר את שמות המבקשים לאורך שתי הודעותיו כמו גם בעדותו במשפט של חי ועקנין. בעניין זה, אין לקבל את טענת המשיבה לפיה הודעות בן-הרוש ניתנו בהקשר ספציפי של ועקנין, ולכן לא נדרש ליתן פרטים אודות אברג'יל. שהרי, השותפות, לכאורה, עם אברג'יל נוגעת ללב הפרשייה של הלבנת ההון-סחיטה באיומים, מה גם שבמסגרת עסקת הטיעון התחייב בן-הרוש לשתף פעולה באופן מלא עם סוכנויות אכיפת החוק האמריקאיות. המסקנה המתבקשת הינה כי המבקשים אינם מעורבים בפרשת הלבנת ההון-סחיטה באיומים, מסקנה המתיישבת עם העובדה כי לא הוגש נגדם כתב אישום בארה"ב בשנת 2004 על יסוד אותו חומר הראיות לו טוענת התביעה האמריקאית כיום. לכך יש להוסיף את תצהירו של אסף ועקנין בו הוא מצהיר כי הוא או אחיו, חי ועקנין, לא אוימו במישרין או בעקיפין על ידי מי מהמבקשים בכל הנוגע לחובותיהם לבן- הרוש. השמטת הבסיס מתחת לשותפות בין בן-הרוש לאחים אברג'יל שומטת את ההנחה שעמדה בבסיס החלטת המעצר בגין פרשיית הלבנת ההון-סחיטה באיומים. הנחה זו, המופרכת בראיות החדשות, היוותה גם בסיס לפרשיית הרצח, לפיה במסגרת אותה שותפות פנה מנור לקבל את ברכתו של יצחק לביצוע הרצח. לאחר קבלת תרגום החומר לעברית, הסתבר כי ההכנות לרצח, שכירת שכירי החרב, וניסיון לאיתור הקרבן על-מנת לירות בו בוצעו עוד לפני שהתקבלה "ברכתו" של יצחק, עליה התבססה אשמתו בפרשייה. לכך יש להוסיף כי הפגישה עם יצחק בה עודכן על הרצח היתה מקרית ולא מתוכננת. מכאן שלא הייתה חבירה בין שני ארגונים וממילא גם לא נדרש אישורו של יצחק לרצח. עובדות אלה נסתברו למבקשים וב"כ רק לאחר שהחומר תורגם לעברית. ב"כ המבקשים טוען כי יש לאבחן בין טיבן ו"מעמדן" של הראיות החדשות. לשיטתו, אין מדובר בראיות סותרות אלא בראיות ישירות, ואילו הראיות שעמדו בבסיס החלטת המעצר היו מבוססות על פרשנות. לפיכך, יש ליתן מעמד בכורה להודעותיו של בן הרוש שבאו מפיו, על פני שיחות טלפון וראיות אחרות, ואין לראות בכך חריגה מהכלל לפיו לא תותר הבאת ראיות סותרות בהליך של הסגרה. משקל מיוחד יש ליתן לעובדה כי בקשת ההסגרה התבססה על ראיות סלקטיביות המציגות תמונה מעוותת, ותמוה מדוע הודעותיו של בן-הרוש במשטרה ועסקת הטיעון שנחתמה עמו, לא נזכרו בתצהירה של הסוכנת האמריקאית רויטר. אזכור העובדה כי בן-הרוש נתן הצהרה, ללא אזכור תוכנה, אינה עונה על הדרישה כי על חומר הראיות להציג תמונה הוגנת. הימנעות המשיבה מלהציג ראיות אלה, צריכה לעמוד לחובתה בהיבט הראיתי, ומלמדת כי קיים חומר נוסף הקשור לבן-הרוש ושלא הוצג, המפריך את טענות המשיבה. המבקשים חוזרים על טענותיהם שנשמעו בדיון בבקשת המעצר בדבר קנוניה של הפרקליטויות האמריקאית והישראלית, ומעלים שוב את תמיהתם, מדוע לא צורפו המבקשים לכתבי האישום שהוגשו בשנת 2004 בארה"ב ובבלגיה בקשר לפרשיות הלבנת ההון- סחיטה באיומים והסמים, הגם שחומר הראיות שתומך בבקשה זו הוא אותו חומר הראיות שהיווה את הבסיס להגשת כתבי האישום באותה העת. תמיהה זו מתחזקת, לדידם, נוכח העובדה שיצחק היה במחצית שנת 2004 ברשימת 40 המבוקשים הבכירים ביותר על-ידי שלטונות ארה"ב. 5. לטענת המשיב, המבקשים לא עמדו בתנאי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), מאחר ולא נתגלו עובדות חדשות, לא השתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מיום מתן ההחלטות בעניין מעצרם. לכך יש להוסיף, כי ההחלטה בעתירת ההסגרה צפויה להתקבל בקרוב. טענת המבקשים כי הראיות החדשות הוסתרו כדי ליצור תמונה מעוותת, נסתרת מתצהירה של רויטר גופו, בו מציינת רויטר את הודעותיו של בן-הרוש הן במשטרה והן בבית המשפט בקשר למשפטו של חי ועקנין ומביאה את עיקרי הדברים. ההודעות גופן לא היו בידי המשיב אשר לא ידע על קיומן וממילא גם לא הסתירו, ועדותו של בן-הרוש בבית המשפט הפדרלי הוגשה על-ידי המשיבה במסגרת הדיון בעתירה. לו רצתה התביעה האמריקאית להסתיר את תוכן הודעותיו של בן-הרוש, לא היתה מעבירה את עדותו החלקית בבית המשפט (חלקית - משום שבמהלך עדותו הגיע ועקנין להסדר טיעון ועדותו לא הושלמה). הודעותיו של בן-הרוש ניתנו לצורך המשפט שהתקיים נגד חי ועקנין בארה"ב והוצהר בעסקת הטיעון כי אין בהודעותיו כדי ליתן את מלוא העובדות. משכך, אין ללמוד דבר מאי אזכורם של שמות המבקשים, מה גם שבן-הרוש לא שלל את מעורבות המבקשים במהלכים שתוארו מפיו. הראיה היא - כי גם עובדות נוספות הנוגעות לפרשה זו, ושקיומן אינן במחלוקת בין הצדדים, לא נזכרו בהודעותיו של בן-הרוש. גם אם בן-הרוש היה שולל באופן פוזיטיבי את מעורבות המבקשים בפרשות המיוחסות להם, מדובר לכל היותר בראיה הסותרת את מסת הראיות שבידי בית המשפט, ואין מקומה להידון בהליך זה, שנועד לבחון האם קיימות ראיות לכאורה. לכך יש להוסיף כי אין בתצהירו של אסף ועקנין כדי לקעקע את הראיות האובייקטיביות המוכיחות את ההיפך, מה גם שהתצהיר הינו קצר ואינו מתייחס לכלל המסכת העובדתית העומדת בבסיס הבקשה. משקל מיוחד יש ליתן לעובדה כי התצהיר ניתן מפי מי שאוים בעבר על-ידי המבקשים. באשר לפרשיית הרצח, לא הובאו ראיות חדשות, והעובדה בלבד כי בינתיים תורגם חומר הראיות מאנגלית לעברית אינה עילה לעיון חוזר, שהרי בית המשפט בחן ושקל את חומר הראיות עוד לפני תרגומו. לגופו של עניין, טענת המבקשים כי בוצעו פעולות בשטח כדי לרצוח את אטיאס עוד לפני קבלת ברכתו של יצחק, לא עולה מחומר הראיות בשום צורה. לאור האמור, בראיות החדשות שהוגשו אין משום חידוש, ובוודאי לא כזה שיש בו כדי להוות עילה לשינוי ההחלטה בדבר מעצרם של המבקשים. כמו כן, חומר נוסף זה אינו סותר את מעורבות המבקשים בפרשיות נשוא בקשת ההסגרה, שכבר הוכחה לכאורה. עוד נטען על-ידי המשיבה כי כלל ידוע הוא כי השאלה בדיון בהליכי הסגרה הינה האם קיימת אחיזה לאישום והאם עובדות ונסיבות המקרה מצדיקות את המשך בירורן בהליך פלילי במדינה המבקשת, ואין להפוך את משפט ההסגרה למשפט הפלילי העיקרי. השאלה האם יש להסיק מסקנה כזו או אחרת מהעובדה כי בשנת 2004 לא הוגש כתב אישום כנגד המבקש על יסוד אותו חומר ראיות והאם קיים שיהוי העולה כדי פגיעה בתקנת הציבור, מקומה בדיון בעתירה ולא בבקשה למעצר הבוחנת את דיות הראיות. בכל מקרה, טענות אלה נטענו כבר בדיון העיקרי במעצרם של המבקשים ואין בהם חידוש שיצדיק שינוי ההחלטה. לאור האמור, מבקש המשיב לדחות את הבקשה. דיון 6. סעיף 52(א) לחוק המעצרים קובע כי עצור רשאי לפנות לבית המשפט בעניין הנוגע למעצר אם התקיים אחד משלושת התנאים הבאים: א. נתגלו, מאז מתן ההחלטה נושא הבקשה, עובדות חדשות; ב. נשתנו הנסיבות; ג. עבר זמן ניכר מאותו מועד. עיון חוזר הינו הליך בו נעשית בחינה חוזרת של עניינו של המבקש, על רקע אחת משלוש העילות לעיל, כאשר הטענה היא ששינוי הנסיבות הטמון בכל אחת משלוש העילות מצדיק את שינוי ההחלטה, זאת להבדיל מערר שעיקרו השגה על טעות שנעשתה על-ידי בית המשפט בהחלטה נושא הערר (י. קדמי "על סדר הדין בפלילים" (חלק ראשון א', מהדורה מעודכנת (2008)), עמ' 395-396). הבקשה שלפנינו נסמכת על העילה הראשונה ועניינה בגילוי ראיות חדשות שיש בהן, לדעת המבקשים, כדי לשנות את פני הדברים. 7. בפתח הדברים ייאמר, כי במסגרת בקשה לעיון חוזר, אין בית המשפט נדרש לטענות שהועלו בדיון העיקרי במעצרם של המבקשים או בטענות שמקומן בעתירה העיקרית. כך לגבי טענת הקנוניה שנרקמה בין הפרקליטות הישראלית לפרקליטות האמריקאית, וכך גם בנוגע לטענת השיהוי בהגשת כתב האישום בארה"ב כנגד המבקשים - הן מן הפן הראייתי והן מן הפן של פגיעה בזכויות המבקשים. השאלה היא אם כן, האם הראיות שהוצגו על ידי המבקשים הינן ראיות חדשות, ואם כן - האם קיומן מהווה שינוי נסיבות שיש בו כדי להצדיק את שינוי ההחלטה. 8. הודעותיו של בן-הרוש במשטרה ובבית המשפט אוזכרו בתצהירה של דיאן רויטר, סוכנת מיוחדת של הרשות האמריקאית למלחמה בסמים (Drag Enforcement Administration DEA) בהתייחס להסגרתם של שני המבקשים (עמ' 128-129 בתצהיר רויטר הנוגע להסגרת יצחק, ועמ' 104-105 בתצהיר רויטר הנוגע להסגרת מאיר). כן צוין בתצהיר כי הפרטים שמסר בן-הרוש נמסרו במסגרת שיתוף פעולה של בן הרוש עם הרשויות האמריקאיות, וכלשונה: "During Benharosh's cooperation with the United States government prior to the trial of Hai Waknine, he provided information, statements, and documents to investigators regarding the embezzlement of the Trade Bank money and where the proceeds of the embezzlement went. Benharosh also testified during the trial of Hai Waknine..." (תצהיר רויטר בקשר להסגרת מאיר, עמ' 104, פיסקה 62, עמ' 128 פיסקה 72 לתצהירה בקשר ליצחק). בהמשך מתארת רויטר את עיקר דברי בן-הרוש בקשר לרצונו להסתיר את הכסף מפני הרשויות הישראליות, פגישתו עם חי ועקנין בארה"ב והעברת כספים לאחיו - אסף ועקנין, עובדה שהעמידה בסופו של יום את אסף וחי ועקנין במעמד של בעלי חוב כספי גדול לבן-הרוש (עמ' 105 פיסקה 64 לתצהיר רויטר בקשר למאיר ועמ' 129 פיסקה 74 לתצהירה בקשר ליצחק). בהתאם לסעיף 12 לחוק ההסגרה בצירוף סעיף 10(2) לאמנת ההסגרה בין ארצות-הברית לישראל (בתיקון מיום 6.7.05), ניתן לצרף לבקשת ההסגרה הצהרה שהיא בבחינת עדות שמיעה. על-כן, על-פי החוק והאמנה, תצהירי החוקרים שצורפו לבקשת ההסגרה קבילים כראיה בהליך זה. משהודעותיו של בן-הרוש, עדותו בבית המשפט וקיומה של עסקת הטיעון צורפו למעשה לבקשת ההסגרה בדרך של עדות שמיעה (תיאורם על-ידי החוקרת רויטר), אין לומר כי הגשתם כעדות מקורית (ולא כעדות שמיעה) מהווה ראיה חדשה לצורכי סעיף 52 לחוק המעצרים. אכן, הראיות תוארו בתצהיר רויטר בצורה נקודתית, אולם עצם קיומן, תוכנן והקשרן, כמו גם קיומו של שיתוף פעולה בין בן-הרוש לרשויות ארה"ב, היה ידוע בדיון במעצרם של המבקשים, גם אם לא הובאה במלואה. משכך, אין לומר כי עצם הגשת הראיות המקוריות מהווה נסיבה חדשה שיש בה כדי להצדיק שינוי ההחלטה. מסיבה זו, אין גם לקבל את טענת המבקשים כי ראיות אלה הוסתרו מהם במסגרת הדיון בבקשת המעצר. 9. למעלה מן הצורך ייאמר כי גם אם הייתי קובע שמדובר בראיות חדשות, הרי אף לדידם של המבקשים אין בהן ממצא הנוגע למבקשים. הודעותיו של בן-הרוש נגבו בקשר למשפטו של חי ועקנין ובהסכם בין בן-הרוש לפרקליטות האמריקאית צוין במפורש כי דבריו אינם מתייחסים למכלול האירועים בקשר לפרשה זו (ר' פיסקה 8 לעסקת הטיעון שצורפה לבקשה זו עמ' 3-4 שם הוסכם כי: "Defendant and the USAO agree and stipulate to the statement of facts provided below. This statement of facts includes facts sufficient to support a plea of guilty to the charge described in this agreement and to establish the Sentencing Guidelines factors set forth in paragraph 11 below. It is not meant to be a complete recitation of all facts known to the defendant"). אין בעובדה בלבד כי לא צוינו שמות המבקשים כדי לקעקע את משקלן של הראיות לכאורה לצורכי מעצר בהליך ההסגרה. לגופם של דברים ייאמר כי פרשת הלבנת ההון-סחיטה באיומים, מורכבת משניים: א. הלבנת ההון על-ידי העברת הכספים לגורמים שונים, בעיקר בדרך של מתן הלוואה. ב. גביית הכספים מאותם גורמים בתוספת ריבית גבוהה, ולשמה ננקטו פעולות של סחיטה באיומים. עיון בהודעותיו של בן-הרוש במשטרה ובבית המשפט, שניתנו כאמור במסגרת משפטו של חי ועקנין, מעלה כי הן מתייחסות לחלק הנוגע להלבנת ההון בלבד ואין בו כל אזכור של פרשת הסחיטה באיומים. גם בתיאור דברי בן-הרוש בתצהיר החוקרת רויטר בקשר להסגרת המבקשים, לא מציינת רויטר כי שותפותם של המבקשים בפרשה נלמד מדברי בן-הרוש. להיפך, רויטר מציינת את דברי בן-הרוש כדי לתאר כיצד הגיעו אסף וחי ועקנין להיות בעלי חוב לבן-הרוש. לאחר מכן מציינת רויטר כי שותפותם של המבקשים בקשר לגביית כספים אלו מהאחים ועקנין נלמדת משורה ארוכה של שיחות טלפון ומראיות נוספות (תצהיר רויטר עמ' 129-130 פסקאות 74-75 בקשר להסגרת יצחק, ועמ' 105-106 פסקאות 64-65 לתצהירה בקשר להסגרת מאיר). אם כן, אין בהודעות, בעדות ובעסקת הטיעון שאוזכרו בתצהיר רויטר חידוש ושינוי נסיבות. גם לגופם של דברים, ההודעות ניתנו בקשר למשפטו של חי ועקנין ותיארו חלק אחד בלבד של הלבנת ההון מתוך פרשייה רחבה יותר הכוללת גם סחיטה באיומים. כך גם, קיימים אנשים נוספים אשר שמם לא נזכר בהודעות בן-הרוש, וראה בעניין זה את הודעת בן-הרוש מיום 30.3.06 בה ציין כי בחר להעביר את הכספים לועקנין ולא "לחברים אחרים" משום שהאחרונים היו ידועים למשטרה, וכלשונו: “Benharosh stated he could not give the money to any of his other friends because the police knew them and were watching them" (עמ' 4 להודעתו פיסקה 6). כן ציין בן-הרוש בעדותו בבית המשפט: “Q. Besides that money sitting in the safe-deposit box, was there any money kept elsewhere? I had money in the bank, and at that time also Hai Waknine’s brother, Assaf Waknine, received money from amongst others, my brother and other people” (פרו' בית המשפט הפדרלי מיום 13.6.06 עמ' 50 ש' 22-25 ועמ' 51 ש' 1) ההודעות אינן מתיימרות לצייר תמונה מלאה, ולכן גם לגופם של דברים אין באי אזכור שמם של המבקשים על-ידי בן הרוש כדי לכרסם בראיות לכאורה לצרכי מעצר. סוגיה זו, יכול ותיבחן בהרחבה במסגרת העתירה להסגרתם של המבקשים, אך לצרכי המעצר אין בעובדה זו בלבד ששמם של המבקשים לא נזכר, עובדה שהיתה ידועה עוד בדיון בבקשת המעצר, כדי לפגוע במערך הראיות הקיים שהביא למעצרם של המבקשים. משכך בקשר לפרשיית הלבנת ההון-סחיטה באיומים, כך בוודאי בקשר לפרשיית הרצח הקשורה לסחיטה באיומים אשר לא זכתה להתייחסות כלל מפיו של בן-הרוש. 10. הראיה החדשה היחידה שנותרה אם כן היא התצהיר של אסף ועקנין בו הוא מצהיר כי הוא או אחיו, חי ועקנין, לא אוימו במישרין או בעקיפין על ידי מי מהמבקשים בכל הנוגע לחובותיהם לגבי בן-הרוש. השאלה היא אם כן, האם יש בראיה זו כדי להצדיק שינוי ההחלטה בדבר מעצרם של המבקשים. כבר נקבע כי בגדרו של הליך הסגרה אין נדרשים לבחון את משקל הראיות או את מהימנות גרסאותיהם של העדים, למעט מקרים קיצוניים בהם מתגלה כי הראיות חסרות ערך על פניהן (בגצ 1029/06 ד"ר יולי נודלמן נ' שר הפנים של מדינת ישראל, (ניתן ביום 14.5.08, פורסם באתר נבו), פיסקה 7). ובעניין זה נאמר: "נקודת המוצא היא, כי הדיון בבקשת ההסגרה אינו הדיון במשפט לגופו, ואל לו למשפט ההסגרה להפוך למשפט הדן באשמתו או בחפותו של הנאשם. מטרתו של הדיון אינה להכריע באשמתו או חפותו של הנאשם, אלא אך לקבוע אם יש בחומר הראיות אחיזה לאישום.... מטרתו של הדיון אינה להעריך את חומר הראיות, אם מהימן הוא אם לאו. מטרתו האחת והיחידה של הדיון היא לנקוט עמדה לגבי השאלה אם החומר המצוי בידי התביעה הכללית מצדיק בירור אישומו של הנאשם בבית-משפט מוסמך... על כן סתירה בעדויות אינה צריכה בירור בשלב זה, ואין מקום אף לשקילתן של הראיות, ובלבד שאין הן חסרות ערך על פניהן. השאלה בהליך ההסגרה אינה אם חומר הראיות מצביע על כך כי הנאשם אשם בעבירה המיוחסת לו, אלא אם חומר הראיות מצביע על כך שיש מקום לנהל משפט אשר בו תוכרע אשמתו או חפותו של הנאשם" (ע"פ 4388/00 דניאל וייץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, , פיסקה 5) (הדגשות אינן במקור). אכן, תצהירו של אסף ועקנין עומד בסתירה לחומר הראיות הקיים בפרשת הסחיטה באיומים, כפי שפורט בהחלטה מיום 11.1.09. אולם, כאמור, סתירה זו אינה דרושה בירור בשלב זה, והשאלה היא האם המסקנה העולה מן התצהיר הינה כי הראיות בפרשת הלבנת ההון-סחיטה באיומים הינן חסרות ערך על פניהן, והתשובה לכך שלילית. לגופם של דברים, אין בתצהיר התייחסות ישירה לשיחות הטלפון מהן עולה לחץ, חשש ופחד. כפי שתואר בהחלטת המעצר, על-פי התצהיר של הגב' דיאן רויטר, חבירתם של המבקשים, לכאורה, ביחד עם בראשי לבן-הרוש עולה מחומר הראיות, אשר כולל, כאמור, ראיות מגוונות. השותפות בין בן-הרוש לבין יצחק ומאיר עלתה משיחות טלפון, דיווחים, התייעצויות משותפות, דיבורים על כספים משותפים, חלוקת עבודה והכל כמפורט בהחלטת המעצר. אין בתצהיר כדי לשמוט את הבסיס הראייתי שפורט בהחלטת המעצר ומשקלו ואשמתם, לכאורה, של המבקשים לאורו מקומה להידון בהליך העיקרי ולא בבקשת המעצר. 11. לאור האמור לעיל, ומשאין בראיות שהוגשו כדי לקעקע את משקל הראיות לכאורה שפורטו בהחלטת המעצר ולהפכן לחסרות ערך על פניהן אין מקום לשינוי ההחלטה. טענות המבקשים הנוגעות לחומר שהיה קיים בעת הדיון במעצר אין מקומן בבקשה לעיון חוזר, ואין לראות בעובדה כי בינתיים תורגם חומר הראיות לעברית כדי להוות שינוי נסיבות המצדיק שינוי ההחלטה. לגופן של טענות, הנכונות המוקדמת לבצע הרצח אינה שוללת את דברי מנור כי פנה ליצחק לקבל הסכמה ואישור לביצוע הרצח, ובכל מקרה, מדובר בנסיבה הנוגעת לאמינות ומשקל. התוצאה 12. לאור כל האמור, דין הבקשה לעיון חוזר להידחות. הסגרהמסמכיםעיון חוזרמעצר