עיכוב הליכים בגין תניית שיפוט זר

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב הליכים בגין תניית שיפוט זר: א. רקע עובדתי, זהות הצדדים ומהות הבקשה 1. התובעת, היא המשיבה בבקשה זו, הינה חברה פרטית הרשומה בישראל העוסקת, בין היתר, באספקת מערכות וציוד תקשורת לספקי תקשורת ולתאגידים (להלן: המשיבה). הנתבעת 1, היא המבקשת 1 בבקשה זו, הינה תאגיד זר הפועל בישראל באמצעות שלוחתה הנתבעת 2 (להלן: המבקשת 1). הנתבעת 2, היא המבקשת 2 בבקשה זו, הינה חברה הרשומה בישראל העוסקת, בין היתר, באספקת חומרה, תוכנה ושירותים לספקי תקשורת ותאגידים (להלן: המבקשת 2). 2. בשנת 1999 התקשרה התובעת עם חברת Lucent Technologies International Sales Ltd. (להלן: Lucent) במספר הסכמים לפיהם מונתה התובעת כמפיצה, שותפה עסקית, יועצת ומסייעת בפיתוח ושיווק של Lucent בישראל ובשטחי הרשות הפלשתינית. 3. בין הפרוייקטים השונים אשר בוצעו על-ידי התובעת בשותפות עם חברתLucent נמנים שני פרוייקטים גדולים והם העומדים במרכז המחלוקת נשוא התובענה: הפרוייקט הראשון עניינו בשדרוג רשת ה- ATM של בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ עליה מושתתת הפצת שירותי האינטרנט ADSL של "בזק" (להלן: פרוייקט בזק). הפרוייקט השני הינו עבור חברת Paltel - Palestinian Telecom חברת התקשורת הפלשתינית לאספקה בלעדית ותחזוקה של מערכות גישה רחבות סרט עליהן מושתת מערך הולכת והפצת האינטרנט בתחום הרשות הפלשתינית (להלן: פרוייקט פלטל). פרוייקט בזק 4. בשנת 2004 החליטה חברת "בזק" לשדרג את רשת התקשורת ATM שלה ולשלב ציוד חדיש מתוצרת חברתLucent . פרוייקט "בזק" מבוסס על שלושה הסכמים שנחתמו בין חברת Ascend Communications International Ltd (להלן: Ascend) לבין חברת טלרד תעשיות טלקומוניקציה בע"מ (להלן: טלרד). לימים נרכשה חברת Ascend שמקום מושבה באירלנד, על-ידי חברת Lucent, ולפיכך לצורך תובענה זו נטען כי יש להתייחס אל Lucent כבאה בנעליה של Ascend. אף חברת טלרד פרשה מפרוייקט בזק ועל-פי הנטען המשיבה המשיכה את הפרוייקט במקומה. ההסכם הראשון נושא את הכותרת "International Reseller Agreement". הסכם זה נחתם בשנת 1999 והוא נועד להסדיר את פעילותה של טלרד כמפיצה לא בלעדית של מוצרי Ascend בישראל (להלן: הסכם ההפצה). ההסכם השני נחתם ביום 15.9.99 וכותרתו הינה "Amendment One to the International Distributor Agreement". הסכם זה נועד לתקן את הסכם ההפצה ולהסדיר את התנאים לאספקת מוצרי Ascend לחברת טלרד במסגרת פרוייקט בזק (להלן: ההסכם המתקן). ההסכם המתקן אושרר על-ידיLucent לאחר שרכשה את חברת Ascend בסוף שנת 1999. ההסכם השלישי הינו הסכם "Support Addendum "Bezeq Support Services" No. 03/09/019-ISLP". הסכם זה נחתם כבר בין המשיבה עצמה לבין חברתLucent , והוא נועד להסדיר את שירותי התמיכה והתחזוקה שיינתנו על-ידיLucent למשיבה בקשר לפרוייקט בזק (להלן: הסכם התמיכה). הסכם זה נכנס לתוקף ביום 1.5.03. 5. לטענת המבקשות, הסכם ההפצה כולל תניית שיפוט ייחודית המפורטת בסעיף 24.5 של ההסכם, לפיה כל המחלוקות הקשורות בהסכם זה יתבררו בפני בתי המשפט המוסמכים בדבלין בהתאם לדין של הרפובליקה של אירלנד. לכך מוסיפות המבקשות כי בהתאם לסעיף 12 של ההסכם המתקן וסעיף 5 של הסכם התמיכה, תניית השיפוט הזר המצויה בסעיף 24.5 להסכם ההפצה חלה גם על מסמכים אלה. פרוייקט פלטל 6. בחודש ספטמבר 2005 נקשרו בין המשיבה לבין חברתLucent שני הסכמים העוסקים בפרוייקט פלטל: האחד -Project Specific Reseller Master Terms and Conditions Contract No. o5/04/001-PSM, המסדיר את מערכת היחסים העסקית בין הצדדים בנוגע לפרוייקט פלטל (להלן: הסכם ה- PSM). השני - Project Specific Product Agreement No. 05/04/002-PSA המפרט את המוצרים שיסופקו על-ידיLucent למשיבה בקשר עם פרוייקט פלטל ואת תנאי אספקתם (להלן: הסכם ה- PSA). המבקשות טוענות כי הסכמים אלה נכנסו לתוקף ביום 5.9.05 למשך שלוש שנים עם אופציית הארכה אשר לא מומשה בשל סירובה לכך של המבקשת 1 Alcatel- Lucent. 7. לטענת המבקשות, הסכם ה- PSM כולל תניית שיפוט ייחודית בסעיף 22.1 של ההסכם, לפיה כל המחלוקות הקשורות בהסכם זה יתבררו בפני בית המשפט המוסמך בלונדון בהתאם לדין של אנגליה ווילס. המבקשות אף מפנות בהקשר זה לסעיף 1.1 של הסכם ה- PSA ממנו עולה כי הסכם זה כפוף להוראותיו הכלליות של הסכם ה- PSM ובכלל זה גם לתניית השיפוט הבלעדית הנ"ל הנכללת בו. 8. בחודש יוני 2006 נכרת בין המשיבה לבין Lucent הסכם נוסף שכותרתו Business Partner Frame Agreement המסדיר את מערכת היחסים העסקית בין Lucent לבין המשיבה כמפיצה לא בלעדית של מוצרים מסוימים מתוצרת Lucent בשטחי ישראל והרשות הפלסטינית (להלן: הסכם המסגרת). לטענת המבקשות, הסכם המסגרת כולל תניית שיפוט ייחודית אשר גם לפיה המחלוקות הקשורות להסכם זה יתבררו בפני בתי המשפט המוסמכים בדבלין בהתאם לדין הרפובליקה של אירלנד. 9. ביום 1.12.06 התמזגה חברת Lucent העולמית Lucent Technologies Inc. (להלן: LTIS) עם חברת Alcatel ובעקבות המיזוג הפכה להיותLucent חברת בת בקבוצת Alcatel- Lucent אשר נמצאת בבעלותה של המבקשת 1 (בעקיפין). על-פי הנטען על-ידי המבקשות, בעקבות המיזוג הזה הומחו ההתקשרויות החוזיות שבין Lucent לבין המשיבה המפורטות לעיל, אל המבקשת 2. ב. טענות המבקשות בבקשה לעיכוב ההליכים מחמת קיומן של תניות לשיפוט זר 10. המבקשות טוענות כי יש לכבד קיומן של תניות השיפוט הזר המצויות בהסכם ההפצה, בהסכם המסגרת ובהסכם ה- PSM. לגירסתן, מכוחן של תניות אלה יש לעכב את ההליכים המתנהלים בבית משפט זה במסגרת התובענה הנוכחית. לטענת המבקשות תניות השיפוט הזר המצויות בהסכם ההפצה, בהסכם המסגרת ובהסכם ה- PSM מנוסחות באופן "פעיל והחלטי" המעיד כי הצדדים הסכימו להעניק סמכות ייחודית לבתי המשפט הנזכרים בהוראות ההסכם הנ"ל. המבקשות סבורות כי על ייחודיותה של סמכות השיפוט המוקנית לפורום הזר ניתן ללמוד, בין היתר, דווקא מהסיפא של ההוראה הקבועה בהסכם המסגרת לפיה תניית השיפוט לא תימנע מהצדדים להגיש בקשות לסעדים זמניים לכל בית משפט על-פי בחירתם של הצדדים, ולא תימנע מחברת Lucent להגיש לכל בית משפט תביעות כספיות כנגד המשיבה בגין כספים אותם היא חבה לה. על-פי טענה זו, מכלל הלאו ניתן ללמוד דווקא על ההן, דהיינו - על כך שפרט לנושא הסעדים הזמניים הנ"ל, ולתביעות כספיות אשר Lucent זכאיות לבחור היכן להגישן, כל יתר המחלוקות שבין הצדדים תתבררנה בהתאם להסכמת הצדדים לגבי הפורום הזר והדין הזר החלים באותו המקרה על-פי ההסכם הרלוונטי. המבקשות מוסיפות בהקשר זה וטוענות כי בהסכם המסגרת הצהירו הצדדים על הסכמתם לקיים ההתדיינויות המשפטיות ביניהם בקשר להסכם המסגרת בדבלין שבאירלנד. הסכמה זו מצאה ביטויה בניסוחה של תניית השיפוט הזר המופיעה בהסכם המסגרת. לטענתן, בעת ניסוחו של הסכם המסגרת הכולל את תניית השיפוט הזר היו הצדדים ערים לעובדה כי מקום עסקיהם איננו באירלנד, כי הסכם זה הינו חלק ממערך ההתקשרויות החוזיות המסדירות את ההפצה הבינלאומית של מוצרי Lucent Technologies Inc., וכי לנוכח הסכמי הפצה אלה, המתבצעים במקומות שונים בעולם, הוחלט מטעמים שונים על כך שהפורום המוסמך באירלנד הוא זה שידון במחלוקות שיתעוררו בין הצדדים. לסברת המבקשות, בכך אף יש חיזוק לטענתן בדבר ייחודיותה של תניית השיפוט. 11. בנוסף לכך מציינות המבקשות כי המחאת ההתקשרויות החוזיות שבין Lucent לבין המשיבה אל המבקשת 2 אינה גורעת מתוקפן המחייב של תניות השיפוט הייחודיות הנזכרות דלעיל, והן מוסיפות לחול על המבקשת 2 כמי שבאה בנעליה של Lucent. המבקשות סבורות כי יש להחיל את תניית השיפוט גם בנוגע למבקשת 1, שהיא חברת האם של המבקשת 2, הואיל והטענות המופנות בכתב התביעה כלפי שתי המבקשות קשורות בהסכמים הנזכרים לעיל, כאשר כתב התביעה מתייחס אל שתי המבקשות כאל גוף אחד, ואין בו אבחנה בין העילות המיוחסות לכל אחת מבין המבקשות. ג. טענות המשיבה בתגובתה לבקשה לעיכוב ההליכים 12. המשיבה מתנגדת לבקשת המבקשות לעיכוב ההליכים וטוענת כי בכל הנוגע למבקשת 2 לא ניתן להצביע על תניית שיפוט המקנה סמכות שיפוט בלעדית לבית משפט זר, ולפיכך המבקשות אינן יכולות "לכפות" עליה את ניהול התובענה מחוץ לגבולות המדינה. יתר על כן: המשיבה טוענת כי המבקשת 2 הינה חברה הרשומה בישראל, שמקום מושבה בישראל, וכי כל הפעילות שבינה לבין המשיבה התנהלה בתחומי מדינת ישראל. המשיבה חולקת גם על טענת המבקשות לפיה ממכתב ב"כ המשיבה מיום 7.4.09 ניתן ללמוד כי מלוא ההתקשרויות החוזיות שבין Lucent לבין המשיבה הומחו למבקשת 2. המשיבה מציינת כי רק בתשובתה של LTIS למכתב ב"כ המשיבה אשר נשלח ביום 5.5.09 נטען לראשונה כי ההסכמים שבינה לבין המשיבה הומחו אל המבקשת. עוד מציינת המשיבה כי גם בכתב התביעה לא נאמר כי ההתקשרויות החוזיות הומחו במלואם וכל שנטען הוא כי המבקשת 1 העבירה אל המבקשת 2 את פעילותה אל מול המשיבה. 13. המשיבה מוסיפה וטוענת כי לאחר המחאת הפעילות של המבקשת 1 מול המשיבה אל המבקשת 2, הודיעה המבקשת 2 למשיבה כי במסגרת הפעילות העסקית שביניהן לא תחולנה הוראות הסכם ה- PSM והוראות הסכם המסגרת, אלא אך ורק הוראות הסכם ה- PSA למעט ההוראות שבו המפנות או מאמצות במפורש את תנאי הסכם ה- PSM. 14. בנוסף לכל אלה טוענת המשיבה כי תניות השיפוט עליהן נסמכת הבקשה לעיכוב ההליכים אינן שוללות את סמכות השיפוט של בית משפט זה, וזאת ממספר טעמים אשר יפורטו להלן. לטענת המשיבה, די בעובדה שהמבקשות טוענות כי על אותה מערכת הסכמית חלות שתי תניות שיפוט שונות, אשר כל אחת מהן מפנה לערכאה שיפוטית אחרת ולדין שונה, כדי לשלול את טענת המבקשות בדבר היות כל אחת מבין תניות השיפוט האלה בגדר תניית שיפוט ייחודית. בנוסף לכך טוענת המשיבה כי נוסח תניות השיפוט בהסכם ההפצה (סעיף 24.5) ובהסכם ה- PSM (סעיף 22.1), אשר אינו כולל הוראה המאפשרת לצדדים להגיש בקשות לסעדים זמניים לכל בתי המשפט ותביעות כספיות בפני בית משפט שאינו נזכר בתניית השיפוט - דווקא תומך בעמדת המשיבה כי אין עסקינן בתניות שיפוט ייחודיות. 15. המשיבה אף טוענת כי גם אם מדובר בתניות שיפוט ייחודיות הרי שהעברת פעילותה של המבקשת 1 אל המבקשת 2 מהווה למעשה ויתור מצד המבקשות על תניות השיפוט הכלולות בהסכמים הנזכרים בבקשה, והסכמה מצידן לכך שכל הסכסוכים שבין המבקשות לבין המשיבה יתבררו בבית המשפט המוסמך בישראל. 16. בנוסף לכך טוענת המשיבה כי גם אם ייקבע כי המבקשות לא ויתרו על תניות השיפוט הקבועות בהסכמים השונים אזי במקרה הנוכחי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את דחיית הבקשה לעיכוב ההליכים. לשם ביסוס טענתה זו סוקרת המשיבה בתגובתה מספר אירועים אשר התרחשו לאחר חתימת ההסכמים הנזכרים בבקשה. לגישתה, נסיבות אלה מלמדות על הסכמת הצדדים להתאים את ההסכמים והפעילות שבין הצדדים למצב החדש שנוצר ואשר לפיו מקום מושבם ופעילותם של הצדדים מתרכז כולו בשטח מדינת ישראל. כך למשל מציינת המשיבה כי היא החלה לשלם למבקשת 2 בגין המוצרים שנרכשו על ידה במטבע ישראלי ולא במטבע זר כפי שנקבע בהסכמים החלים על פרוייקט בזק ופרוייקט פלטל. כן טוענת המשיבה כי החלה לשלם מע"מ בגין רכישותיה בארץ בעוד שקודם לכן התשלומים אשר הועברו על ידה לחו"ל נעשו ללא צירוף מע"מ. בנוסף לכך נושאים אשר הוסדרו בעבר על-ידי המבקשת בהתנהלותה מול המשיבה, כמו למשל ייעוץ משפטי, הועברו אף הם אל המבקשת 2 ויועציה המשפטיים בישראל. בעניין זה מדגימה המשיבה כי ביום 16.9.08 הגישה המבקשת 2 תביעה בסדר דין מקוצר למימוש כתב ערבות שניתן לה על-ידי רפק תקשורת ותשתיות (חברה ציבורית בעלת מניות של המשיבה), כחלק מהקשר העסקי שבין המשיבה לבין המבקשות. על-פי גירסת המשיבה, התביעה כנגד רפק הוגשה בגין חוב אשר לטענת המבקשת 2 חברת רפק חבה כלפי המשיבה בגין אי תשלום הזמנות שסופקו למשיבה במסגרת פרוייקט פלטל לפי הסכם ה- PSM. המשיבה סבורה כי מאחר והמבקשת 2 הגישה בישראל את התביעה כנגד רפק, ומאחר והטענות המועלות על-ידי חברת רפק בבקשת הרשות להתגונן מבוססות על אותה מערכת עובדתית עליה מבוססת תביעתה של המשיבה כנגד המבקשות - הרי שאין הגיון משפטי ומסחרי בקיום ההליכים בשני פורומים שונים במדינות שונות. המשיבה עוד מציינת כי לאחר העברת הפעילות מהמבקשת 1 למבקשת 2 נוצרה ציפייה סבירה של הצדדים לערוך את הדיון בארץ. 17. מסמך נוסף ממנו מבקשת המשיבה ללמוד על הסכמת הצדדים לבירור המחלוקות בישראל הוא ההסכם שנחתם בין המבקשת 2 לבין המשיבה ביום 14.4.08. לטענת המשיבה, במסגרת הסכם הנ"ל היא התחייבה לשלם למבקשת 2 סכום של 1,500,000 ₪ כתשלום בגין הזמנות קודמות. המשיבה סבורה כי לנוכח העובדה כי הסכם זה נחתם בישראל ואינו כולל תניית שיפוט או הפנייה להסכמים אחרים שנחתמו עם המשיבה הרי שהמקום לבירור כל המחלוקות הנובעות הימנו הוא בית המשפט המוסמך בישראל. על יסוד ההסכם מיום 14.4.08 גורסת המשיבה כי מרגע העברת הפעילות מהמבקשת 1 אל המבקשת 2 הוסכם בין הצדדים כי כל המחלוקות המשפטיות שיתעוררו בין הצדדים תיושבנה בבית משפט ישראלי. 18. זאת ועוד: על-פי טענתה של המשיבה בנסיבות העניין מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את קיום הדיון בבית משפט ישראלי וזאת בהסתמך על "מבחן מירב הזיקות" כפי שנקבע בפסיקה. ראשית טוענת המשיבה כי היא והמבקשת 2 הינן חברות ישראליות שמקום מושבן בישראל; שנית, עיקר תביעתה של המשיבה מתייחס לנזקים שנגרמו לה במסגרת פרוייקט שבוצע בישראל אצל חברת בזק וכך גם התקלות אשר התגלו בשדרוג ה- ATM ונבעו כתוצאה מליקויים בתוכנה או בחומרה שסופקה על-ידי המבקשות בישראל; שלישית, מלבד עניינים שוליים שאינם רלוונטיים לתובענה - ההסכמים בוצעו בישראל הן בנוגע לפרוייקט בזק ולפרוייקט פלטל; רביעית, לאחר המחאת ההסכמים למבקשת 2 ביצעה המשיבה את ההזמנות הקשורות לפרוייקטים דרך המבקשת 2 בישראל כאשר התוכנה והחומרה סופקו למשיבה בישראל והתשלום בגין ההזמנות נעשה לידי המבקשת 2 בישראל; חמישית, בכל הנוגע לתחומי הפעילות המפורטים בסעיף 22 של הבקשה כגון תמיכה מרחוק באמצעות מחשב או אנשי מקצוע הדרכות וסדנאות שונות, המשיבה טוענת כי מאז המחאת הפעילות רוכזו פעילויות אלה על-ידי המבקשת 2; שישית, הנזקים הנטענים שנגרמו למשיבה התרחשו בישראל לרבות הנזק למוניטין, דרישת בזק להפחתת עלות שירות התחזוקה, הערבות הבנקאית שהועמדה על-ידי המשיבה לטובת בזק; לכל אלה מוסיפה המשיבה כי מלבד עובדי המשיבה הנמצאים כולם בישראל, תידרש המשיבה להעיד מטעמה גם נציגים מטעם חברת בזק ולסברתה גם עדי המבקשות הרלוונטיים לתובענה זו יושבים אף הם בישראל. בנסיבות אלה טוענת המשיבה כי מירב הזיקות לתובענה מובילות לישראל הן מבחינת שיקולי היעילות והן מבחינת שיקולי הנוחות. בהקשר זה מבקשת המשיבה להבהיר כי ההלכה בעניין ע"א 4601/02 ראדא עליה נסמכות המבקשות עומדת להן לרועץ לנוכח הערת בית המשפט העליון כי מבחן מירב הזיקות עשוי לחול גם כאשר הצדדים קשורים בהסכם הכולל תניית שיפוט. 19. טענה אחרונה אותה מעלה המשיבה מתייחסת לסעיף XI.3. של הסכם המסגרת הקובע, לגירסתה, כי תקופת התיישנות להגשת תביעה בקשר להסכם הינה בתוך שנתיים ימים מהמועד בו מתעוררת עילת התביעה. כאמור בסעיפים 55 עד 59 לכתב התביעה, אחת מעילות תביעה של המשיבה כנגד המבקשות מבוססת על שלילת הכספים והזכויות על-ידי Alcatel- Lucent אותם צברה המשיבה במסגרת תוכנית Co Marketing credit. כמפורט בסעיף 56 לכתב התביעה, ביום 17.4.07 הודיעה מנהלת השיווק של Alcatel- Lucent למשיבה כי החל מיום 26.3.07 לא נצבר עבורה קרדיט במסגרת התוכנית. משהוגשה בקשתן של המבקשות לעיכוב ההליכים לאחר למעלה משנתיים מהיום שנודע למשיבה כי החל מיום 26.3.07 לא נצבר עבורה קרדיט במסגרת תוכנית Co Marketing credit - עולה החשש כי אם ייעתר בית המשפט לבקשה הנוכחית לא תוכל המשיבה לקבל סעד מהפורום הזר בגין ראש נזק זה מחמת התיישנותו. ד. טענות המבקשות בתשובתן 20. לטענת המבקשות, גירסתה של המשיבה כי LTTSI היוותה "שלד משפטי" בלבד עומדת בסתירה להסכם הייעוץ שנחתם בין המשיבה לבין חברת Lucent Technologies Telecom Systems Israel (1993) (להלן: LTTSI) (להלן: הסכם הייעוץ) - הן בנוגע לזהות הצדדים לו והן בנוגע לייעודו להתבצע בשטח ישראל. בנוסף לכך מצרפות המבקשות לתשובתן הזמנות ציוד מיום 26.12.07 אשר נסמכות על הוראות הסכם ה- PSM לשם ביסוס טענתן כי ההזמנות הוצאו כ- 7 חודשים לאחר המועד בו לטענת המשיבה בוטל ההסכם. בהקשר זה מציינות המבקשות כי בפועל לא ניתן אישור להזמנות הללו מאחר והמשיבה נמנעה מפירעון חובה למבקשת 2 בגין ציוד שסופק למשיבה עובר להוצאת ההזמנות. המבקשות חוזרות וטוענות כי ההסכם מיום 14.4.08 הינו הסכם פשרה חלקי השואב את הוראותיו הכלליות מהסכמים המסדירים את פרוייקט פלטל ולכן הוא אינו כולל תניית שיפוט זר. כן מתייחסות המבקשות לטענתה של המשיבה בעניין פסק הדין ראדא ומציינות כי שאלת מירב הזיקות הוזכרה בפסק הדין אך ורק בהערת אגב שעה שכב' השופט גרוניס ביטל את היתר ההמצאה לחו"ל נוכח קיומה של תניית שיפוט ייחודית והיעדר נסיבות המצדיקות את אי אכיפתה. ה. טענות המשיבה בתגובתה לתשובת המבקשות 21. בנוסף לתגובתה לבקשה לעיכוב ההליכים הגישה המשיבה תגובה נוספת מטעמה לתשובת המבקשות ובמסגרת זו ביקשה להתייחס לטענת המבקשות בנוגע להסכם הייעוץ שנחתם בין המשיבה לבין חברת LTTSI. לטענת המשיבה, בניגוד לנטען על-ידי המבקשות, הסכם הייעוץ אינו מלמד כי מושא הסכסוך הוא בישראל. הסכם הייעוץ לכל שלביו, לרבות ביצועו, נעשה בין המשיבה לבין הגורמים המוסמכים של Lucent הולנד אשר ריכזו את פעילותה של Lucent מול המשיבה. עוד מציינת המשיבה כי השימוש ב- LTTSI כגוף נפרד על-פי הסכם הייעוץ נעשה מטעמים תקציביים כדי לאפשר ביצועם של תשלומים שונים מחשבון שהתנהל בישראל בגין פרוייקט אחר. למיטב ידיעתה של המשיבה, LTTSI היתה במועד חתימתו של הסכם הייעוץ בגדר "שלד משפטי" אשר נוהל על-ידי הנהלת Lucent לאזור EMEA (איזור אירופה, המזרח התיכון ואפריקה). מקום מושבה של הנהלה זו היה בהולנד, ואף שני מנהליה הרשומים של LTTSI אצל רשם החברות ישבו בהולנד ובאירלנד. זאת ועוד: המשיבה טוענת כי הסכם הייעוץ קבע במפורש, בעמוד 8, כי מענה של LTTSI הינו בהולנד. מסיבה זו נכללה בהסכם הייעוץ תניית השיפוט הזר, ואילו בהסכם מיום 14.4.08 שנחתם בין שתי חברות ישראליות היושבות בישראל כבר לא נכללה הוראה דומה. אשר להזמנות הציוד מיום 26.12.07 שצירפו המבקשות לתשובתן כתמיכה לטענה כי הצדדים המשיכו להתנהל תחת הוראותיו של הסכם ה- PSM - מציינת המשיבה כי עוד ביום 1.1.08 הודיעה המבקשת 2 למשיבה כי יש להפנות את שתי ההזמנות מחודש דצמבר אל משרדה של Alcatel בירדן, וביום 13.1.08 אף הודיעה המבקשת 2 למשיבה כי המשך הטיפול בהזמנות יהיה באמצעות המבקשת 2. שתי ההזמנות האמורות לא בוצעו בהתאם להוראות הסכם PSM מבחינת סדרי וזמני האספקה. 22. המשיבה מוסיפה ומדגישה כי ההסכמים לא הומחו במלואם מהמבקשת 1 למבקשת 2 וכי המחאת ההסכמים השונים נעשתה תוך הבנה והסכמה בין הצדדים כי יש להתאים את ההסכמים ואת הפעילות שבין הצדדים למצב החדש שנוצר. לגירסת המשיבה, לאחר המחאת הפעילות מהמבקשת 1 אל המבקשת 2 הודיעה המבקשת 2 למשיבה, באמצעות מר גורביץ, ביום 17.5.07, כי על הפעילות העסקית שביניהן לא יחולו הוראות הסכם ה- PSM כמו גם הוראות הסכם המסגרת, אלא רק הוראות הסכם ה- PSA למעט ההוראות שבהסכם הנ"ל המופנות או מאמצות את הוראות הסכם ה- PSM. בהתאם להודעה זו, כך טוענת המשיבה, פעלו הצדדים וכפועל יוצא החלה המשיבה להפנות אל המבקשת 2 הזמנות מהן הושמט הציון כי הן כפופות לתנאיו והוראותיו של הסכם ה- PSM. 23. המבקשות השיבו לכל הטענות המפורטות בתגובתה של המשיבה בתשובה שהוגשה מטעמן, כאשר הן חוזרות וטוענות כי ההסכמים שבין הצדדים הומחו למבקשת 2 במלואם על תניות השיפוט הזר הנכללות בהם וזאת מבלי שהועלתה, לטענתן, כל הסתייגות לכך מצד המשיבה. המבקשות אף מציינות כי המשיבה מנסה לאחוז במקל משני קצותיו כאשר מחד גיסא היא מסתמכת על הסכם ה- PSM וטוענת בתביעתה כי המבקשות הפרו את ההסכם, ומאידך גיסא טוענת המשיבה כי המבקשת 2 ביטלה את הסכם ה- PSM ככל הנוגע לתניית השיפוט הזר הקבועה בו. ו. דיון והכרעה תניית שיפוט זר ייחודית או מקבילה 24. סמכות שיפוט המוקנית לערכאה משפטית על-פי תנייה חוזית יכול שתהיה סמכות מקבילה ויכול שתהיה סמכות ייחודית. תניית שיפוט ייחודית מעניקה סמכות בלעדית לבית משפט מסוים ואין מלבדו. תניית שיפוט מקבילה מקנה סמכות לבית משפט מסוים אך אינה שוללת את האפשרות שהסכסוך יתברר בבתי משפט אחרים (ראו דברי כב' השופט א' גרוניס בע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ'BODSTRAY COMPANY LTD ואח', פ"ד נח(2) 465, עמ' 474 (2004) (להלן: הלכת ראדא)). לצורך סיווגה של "תניית שיפוט" כייחודית או כמקבילה נעזרים בתי המשפט במספר כללים פרשניים אשר התגבשו בפסיקה, כפי שהם נסקרו בפסק-דינו של כב' השופט (כתוארו דאז) א' ברק בעניין ע"א 9/79 סמואל ויגיסר קרפול נ' ישראל הורוביץ, פ"ד לד(1) 260, עמ' 266. בהלכה זו קבע בית המשפט העליון כי תנית השיפוט תתפרש כתניה ייחודית רק אם יש בה לשון מפורשת ובלתי מסוייגת המעניקה סמכות שיפוט לבית-משפט פלוני תוך שלילת סמכותם של בתי- המשפט האחרים. אולם במקרה של ספק יש לתת את הדעת למטרת ההוראה ולמגמותיה. כללים פרשניים אלו "הוגמשו" עם השנים על-ידי בית המשפט העליון וכך נקבע כי אף אם תניית שיפוט אינה שוללת מפורשות את סמכותם של בתי משפט אחרים וחרף העדר ניסוח מפורש של הבלעדיות - הרי שאין בכך כדי למנוע את המסקנה כי עסקינן בתניית שיפוט ייחודית, בהתבסס על מטרת ההוראה, מגמותיה ושאר אמצעי העזר הפרשניים. מגמה זו נתנה אותותיה כבר בפסק-דינה של כב' השופטת מ' בן פורת בר"ע 440/86 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' יונה לוי, פ"ד מ(4) 553, עמ' 554, אשר קבעה כי "לעתים ניתן אמנם להסיק ממטרת ההוראה או ההסכם בו היא מצויה כוונה לשיפוט ייחודי חרף העדר ניסוח החלטי של בלעדיות". לסוגיה זו נדרש גם כב' השופט ד' לוין בע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת ג.מ.ב.ה., פ"ד מד(3) 600, עמ' 612 (1990) (להלן: הלכת אדרת) ובמסגרת החלטתו ציין כי "גם במקרה של ספק מבחינה לשונית נפנה למטרת ההוראה, למגמותיה ולשאר אמצעי העזר הפרשניים, אך גם ניתן ליתן להם משקל מסויים כבר בראשיתה של מלאכת הפרשנות, עם קריאת נוסח החוזה" (ההדגשה אינה במקור - ב.א.). הלכה זו אומצה בפסיקת בתי המשפט השונים ואף הורחבה בפסק-דינו של כב' השופט א' א' לוי בע"א 8835/99 אינטרדקו חברת המסחר לתעשיות בע"מ נ' Sulzer Brothers Ltd (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 11.1.01)). בפסק-דין זה קבע בית המשפט העליון כי "בתניית השיפוט לא הוספו המלים "בלבד" או "רק" או דומיהן, אך נדמה שניתן להבחין כי היא כוללת את אותו "נוסח פעיל", ברור ומפורש, שבצד החלתו של הדין השוויצרי גם קובעת שכל הסכסוכים הנובעים מההסכם, ייושבו בבית המשפט ב- Winterthur. כאמור, אין בתניה שלילה מפורשת של סמכות בית המשפט בישראל, אך אין צורך בשלילה מפורשת שכזו, מקום שלשון התניה החלטית ואינה מותירה מקום לספקות" (ראו: סעיף 7 לפסק-הדין) (ההדגשות אינן במקור - ב.א.). 25. הנה כי כן: אבן הדרך הראשונה בדרך לבחינת אפיונה של תניית שיפוט כייחודית או כמקבילה היא לשון ההוראה. לצורך בחינה זו אצטט כלשונן את הוראות תניות השיפוט עליהן נסמכת בקשתן של המבקשות לעיכוב ההליכים. על-פי האמור בסעיף 2.1XI של הסכם המסגרת: "… Any dispute controversy or claim arising out or relating to the agreement its interpretation or enforcement which cannot be settled by good faith negotiation between the parties within thirty days shall be finally submitted to the competent court of Dublin Ireland (ההדגשה אינה במקור - ב.א.)". בהמשך קובע סעיף XI.2.2 של הסכם המסגרת: "Nothing in the agreement shall preclude either party from seeking provisional remedies, including but not limited to temporary restraining orders and preliminary injunctions, from any court of competent jurisdiction, in order to protect its rights pending court proceedings, nor shall anything herein prevent Lucent Technologies from seeking monetary damages from any court of competent jurisdiction for monies owed to it hereunder". (ההדגשות אינן במקור - ב.א.) תניית שיפוט הכלולה בהסכם ההפצה מצויה בסעיף 24.5 של ההסכם ולפיה: " … All actions or proceedings relating to this agreement shall be maintained in a court located in Dublin Ireland and the parties hereto consent to the jurisdiction of said court and waive any objection to such venue". (ההדגשות אינן במקור - ב.א.) הסכם ה- PSM כולל תניית שיפוט אף הוא בסעיף 22.1 של ההסכם. תנייה זו קובעת כדלקמן: "… Any dispute controversy or claim arising out or relating to the agreement its interpretation or enforcement which cannot be settled by good faith negotiation between the parties within thirty days shall be finally submitted to the appropriate court in London". (ההדגשה אינה במקור - ב.א.) 26. כפי שעולה מנוסח ההוראות המובאות לעיל מדובר בתניות המנוסחות באופן פעיל: "shall be maintained או "shall be finally submitted דהיינו: "תוגשנה" "תיטענה". ניסוח מסוג זה של תניות השיפוט תומך בפרשנות שניתנה על-ידי המבקשות לפיה עסקינן בתניות המקנות לבתי המשפט המוסמכים בדבלין או בלונדון סמכות שיפוט בלעדית. פרשנות זו מקבלת אף משנה תוקף לנוכח הלכת אדרת שם ניתח בית המשפט העליון תניית שיפוט הדומה במהותה לזו שבעניינינו ומצא כי "התנייה שלפנינו מנוסחת באופן פעיל ("תביעות תוגשנה...") ולא בנוסח סביל ("לבית משפט פלוני תהא סמכות"), וכבר נפסק על ידי בית משפט זה שניסוח כזה תומך במסקנה כי אכן בתניית שיפוט ייחודית עסקינן" (פסק-דין אדרת, שם, עמ' 613). הגיונה של פסיקה זו מבוסס על כך שההוראות המנדטוריות הנכללות בתניות השיפוט הזר מחייבות לכאורה את הצדדים להגיש את התובענות בפני הפורום הזר והן תומכות בדעה כי המדובר לפיכך בתניות שיפוט ייחודיות. 27. ייחודיותה של סמכות השיפוט המוקנית בסעיף 2.1.XI של הסכם המסגרת מתחזקת לנוכח המשך תניית השיפוט (XI.2.2) לפיה לא תימנע ממי מהצדדים האפשרות להגיש בקשות לסעדים זמניים לכל בית משפט על-פי בחירתם, וכן לא תימנע מ- Lucent האפשרות להגיש תביעות כספיות כנגד המשיבה בגין כספים אותם חבה לה המשיבה. דווקא זכות הבחירה שהוענקה לצדדים ביחס למקרים המפורטים בסיפא של ההוראה לבחור מקום שיפוט אחר בנסיבות מוגדרות ומצומצמות מלמד על הסכמת הצדדים לשלול את בחירתם להעניק סמכות בלעדית לפורום הזר על-פי תניית השיפוט בכל יתר הסכסוכים שביניהם. יפים לכך דבריו של בית המשפט העליון בפסק-הדין אדרת (שם, עמ' 613): "הסיפא של תניית השיפוט שלפנינו, המציינת כי למשיבה שמורה אופציה לתבוע את המערערת גם במקום מושבה של המערערת, עשויה ללמדנו כי למערערת, לעומת זאת לא קיימת אופציה או אפשרות אחרת זולת מה שנאמר ברישא של התנייה, היינו, יכולה היא לתבוע את המשיבה רק באותו מקום בגרמניה אשר צויין בתנייה" (ההדגשה אינה במקור - ב.א.). תניית שיפוט דומה נדונה על-ידי בית המשפט העליון בפסק-הדין בעניין בר"ע 5069/93 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' שרה מזרחי ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 30.1.94). בתנייה דשם נקבע: "הממשכנים קובעים בזה את העיר תל אביב למקום השיפוט לכל צרכי השטר הזה ואולם שום דבר מהאמור כאן לא יפגע בזכויות הבנק לתבוע את הממשכנים בכל בית משפט מוסמך אחר". כב' השופט ת' אור פירש תנייה זו וקבע כי "תניית שיפוט אינה אלא הסכם בין צדדים בדבר מקום השיפוט להתדיינות במקרה סכסוך ביניהם. פירושה של תנייה כזו יעשה על פי אותם כללי פרשנות החלים לגבי כל הסכם בין צדדים. אמת, מי שמבקש לקבוע מקום שיפוט ייחודי, יעשה כן, בדרך כלל, על ידי קביעה מפורשת שמקום השיפוט המותנה הוא ייחודי, תוך שימוש במילים המורות על כך במפורש. אך אין מניעה שכוונת הצדדים תלמד מנוסח התנייה בה הם בחרו להסדיר את מקום השיפוט, אפילו לא ננקטה בה לשון מפורשת כאמור. ... בסיפא של תניות השיפוט הקבועות בשני מסמכים אלה נזכר שעל אף בחירת מקום השיפוט בתל אביב מוקנית לבנק זכות בחירה לנקוט הליכים משפטיים גם בכל בית משפט מוסמך אחר. סיפא זו, על פיה לבנק מסורה ברירה כאמור היתה מיותרת, אלא אם הלקוח חייב לתבוע את הבנק בתל אביב דווקא. אכן, מהסיפא ניתן להסיק שרק לבנק נתונה הברירה לתבוע בבית משפט בתל אביב או כל בית משפט מוסמך אחר, ואילו ללקוח, המבקש לתבוע את הבנק, מקום הסמכות המוסכם הוא תל אביב בלבד" (סעיף 4). ברוח זו פורשו על-ידי בתי המשפט המחוזיים גם תניות שיפוט מקומיות אשר נוסחו באופן דומה. 28. זאת ועוד: הסכמת הצדדים בדבר הדין שיחול על ההסכם, היא כשלעצמה אומנם אינה מהווה אינדיקציה לייחודיותה של תניית השיפוט אולם בהצטרף לגורמים אחרים עובדה זו עשויה לתמוך בהטיית הכף לעבר המסקנה שהמדובר בסמכות ייחודית. מסקנה זו עולה אף בקנה אחד עם תכליתה של תניית שיפוט המקנה סמכות שיפוט בלעדית לפורום זר ככל הנוגע לספק זר המשווק את סחורתו ברחבי העולם, כפי שזו תוארה על-ידי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן בע"א 5666/94 סלים סנקרי נ' .Julius Blum G.M.B.H, פ"ד נ(4) 73, עמ' 77: "מטרתה העיקרית של תניית שיפוט היא למנוע מבעל הדין להיזקק לכל בית-משפט פרט לזה שהוסכם עליו. רצונו של ספק הסחורה הזר הוא שלא להיגרר לכל הארצות שאליהן משווק הוא את סחורתו, אלא לרכז את כל הסכסוכים במקום התדיינות אחד, הוא מקום מושבו. רצון זה הוא לגיטימי והוא מחייב את המפיץ. בענייננו, בדין נקבע שאכן כך הוא". 29. לכך יש להוסיף כי בפסק-דין אדרת הביא כב' השופט ד' לוין (עמ' 613) את דברי בית המשפט העליון בפרשת ה"פ 1624/82 בן דב (לא פורסם), והדברים יפים גם לעניינינו: "רשאי אני ללמוד מעיסוקיה חובקי העולם של הנתבעת שהיתה לה כוונה ברורה לרכז את התדיינויותיה המשפטיות במקום אחד - בגרמניה, למנוע היגררותה להתדיינויות משפטיות ברחבי תבל לפי שיטות משפט שונות. אני סבור שזו מטרת התנייה שבסעיף ... ומטרה זו לא תוגשם אלא אם התנייה תתפרש כתנייה ייחודית". גם בנסיבות העניין שלפני דומה כי מטרתה של תניית השיפוט לא תוגשם אלא אם כן נפרש אותה כתנייה ייחודית. 30. על אף שבמקרה הנוכחי מדובר בשני פורומים זרים אשר נקבעו בתניות שיפוט שונות בהסכמים שונים ראוי לזכור כי פיצול זה נובע מהעובדה שתניות השיפוט הזר הנכללות בהסכמים אלה נקבעו על-ידי צדדים קודמים, אשר הצדדים להתדיינויות זו הינם חליפיהם, כך שתניית השיפוט הייחודית המופיעה בכל אחד מבין ההסכמים האלה שיקפה את רצון הצדדים, והתכלית המסחרית כפי שהיו במועד כריתתו של ההסכם הרלוונטי. למותר לציין כי מצב זה הינו מצב ביניים אופייני כאשר מדובר במיזוגים או רכישות של עסקים חובקי עולם כפי שנעשה במקרה הנוכחי. במקרה כזה אין זה מן הנמנע כי הספק הזר ייאלץ לרכז התדיינויותיו בשני פורומים זרים, בהתאם לחלותה של תניית השיפוט הזר בכל מקרה קונקרטי. במידה והצדדים יחפצו לרכז תביעותיהם בפני פורום זר אחד הרי שלצורך כך יהיה עליהם לשנות באופן מפורש וישיר לפחות אחת מבין תניות השיפוט הזר. יחד עם זאת, וכפי שציינתי כבר בהחלטתי מיום 7.6.09 למתן ארכה להגשת כתב ההגנה מטעם המבקשות, אין מניעה לכך שהצדדים יכללו תניות שיפוט שונות ויסכימו באופן שונה מי הם בתי המשפט אשר ידונו בסכסוכים השונים שביניהם, וכן בהתאם לאילו דינים יוכרעו על-ידי בתי משפט אלה המחלוקות נשוא ההתקשרויות החוזיות שביניהם. ביטול תניית השיפוט הזר 31. סוגיה נוספת המתעוררת במקרה הנוכחי הינה נפקות תניות השיפוט הזר אשר מקורן בהסכמים אשר לטענת המשיבה בוטלו. כידוע, ביטול חוזה משמעו שחרור הצדדים מחובתם לבצע חיוביהם בעתיד אך אין פירושו עקירת החוזה מהמציאות המשפטית שבין הצדדים (ע"א 741/79 כלנית השרון השקעות ובנין נ' רבקה הורביץ, פ"ד לה(3) 533, עמ' 538). דהיינו, להבדיל מאותם חיובים חוזיים אשר נועדו להגשים את התכלית הראשונית של ההתקשרות בין הצדדים יכולים להיכלל במסגרת החוזה חיובים אשר נועדו להסדיר את היחסים המשפטיים שבין הצדדים במקרה בו הסתיימה או כשלה השגת התכלית הראשונית. "המציאות המשפטית" אליה מתייחס כב' השופט (כתוארו דאז) א' ברק בפסק-דינו כלנית השרון כוללת את אותם חיובים מהסוג השני שהוסכם עליהם (השוו: ע"א 187/87 עובדיה בן יחזקאל לוי נ' הרב יהושע דויטש, פ"ד מג(3) 309, עמ' 318). לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט א' גרוניס בע"א 1514/04 שיכון עובדים השקעות בע"מ ואח' נ' יון חנית נכסים בע"מ ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 14.12.2006): "האוטונומיה של המתקשרים בחוזה מאפשרת להם לקבוע הוראות שמטרתן להסדיר את היחסים המשפטיים ביניהם אף בעקבות ביטולו של החוזה עקב הפרתו ... הוראות כאלה נבדלות מהוראות אחרות, העומדות במרכז החוזה ועוסקות במימושו ... הוראות בחוזה המתייחסות לסיטואציה של ביטול הינן בבחינת הקדמת תרופה למכה, במובן זה שהן באות לקבוע מראש את הנורמות שיחולו על הצדדים אם יחסיהם החוזיים יעלו על שרטון. הוראות כאמור שורדות חרף ביטול החוזה, בשל כוונת הצדדים להפריד אותן מיתר החלקים של החוזה שיעברו מן העולם בעקבות ביטולו של החוזה" (סעיף 13) (ההדגשות אינן במקור - ב.א.). 32. הוראות מעין אלה - השורדות את ביטולו של ההסכם ומקבלות חיים עצמאיים לאחר סיום ההסכם - הוגדרו על-ידי פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן "הוראות משניות". ההוראות המשניות, כהגדרת המחברים, תמשכנה לחייב את הצדדים חרף ביטולו של ההסכם שהרי הוראות אלה נועדו בתכליתן למקרה של סכסוך או משבר שנוצר במהלך ההתקשרות החוזית. כך למשל מציינים המחברים את סעיף הבוררות הנכלל לעיתים במסגרת הסכמים שונים (פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן, חוזים, כרך ב' (תשנ"ג-1992), עמ' 1110). 33. על נפקותה של תניית השיפוט הזר הכלולה בהסכם אשר בוטל ניתן להקיש מהפסיקה הדנה בסעיפי הבוררות. בהקשר זה בית המשפט העליון קבע מספר עקרונות מנחים המפורטים בפסק-דינו של כב' השופט ש' לוין בע"א 65/85 עיריית נתניה נ' נצ"ב נתניה בע"מ ואח', פ"ד מ(3) 29, עמ' 645: ראשית, בחוזה הבטל מעיקרו אף סעיף הבוררות הכלול בו בטל. שנית, מקום בו החוזה נוצר והשאלה היא האם מי מהצדדים הפר אותו או הופטר מקיומו - סעיף הבוררות תקף. שלישית, הצדדים לחוזה רשאים להסמיך את הבורר להחליט אם החוזה "תופס" אם לאו ומה תוצאות הקביעה, והסמכה זו מחייבת אותם. רביעית, השאלה מה המשמעות שיש לייחס לסעיף בוררות ואם הוא מחייב אותם אף שהחוזה בטל - היא שאלה שבפרשנות התלויה בנוסח סעיף הבוררות בנסיבותיו של כל עניין ועניין. פשיטא: נקודת המוצא לניתוח סוגיה זו טמון בשאלה מדוע וכיצד פקע ההסכם, כל זאת - כאשר אין מחלוקת לגבי עצם קיומו כריתתו של ההסכם בהסכמתם המשותפת של הצדדים. 34. מקור נוסף ממנו ניתן ללמוד על תוקפה של תניית השיפוט הזר לאחר ביטולו של ההסכם הינו פסקי-הדין אשר נדרשו לסוגיה בהקשר של תניית שיפוט מקומית. בעניין זה נקבע כי כאשר נטענת טענת בטלות לגבי שטר משכנתא או שטר ערבות בשל העדר גמירות דעת, תרמית, עושק או הטעיה כי אז יהא דינה של תניית השיפוט המקומית המופיעה באותו השטר כדינם של יתר הוראות השטר. היטיב לתאר זאת בלשונו הציורית כב' השופט נעם סולברג מבית המשפט המחוזי בירושלים: "הדעת נותנת כי אין סעיף זה שונה מרעיו, וכאשר הוא-עצמו מוטל על שולחן הניתוחים, אם לחיים ואם למוות, לא יונח המבוקש מראש, ולא תחול הוראתו בטרם התברר אם הוא אמנם בר-תוקף" (ת"א (ירושלים) 8030/06 פלונית נ' סמיר סלים ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 02.08.2007), פסקה חמישית). ברם: היה ואם יתברר בסופו של המשפט כי הכפירה בהסכם או בתוקפה של תניית השיפוט המקומית לא נועדו אלא כדי להשתחרר מעוּלה של סמכות השיפוט בחוסר תום לב, כי אז יוכל בית המשפט ליתן לכך ביטוי הולם בפסיקת ההוצאות בגמר המשפט. לא כל שכן: כאשר מישור הדיון עוסק באופן קיומו של החוזה, אכיפתו או הפרתו והצדדים אינם חלוקים בנוגע לקיומו של החוזה הרי שמדובר "בטענות הנשמעות לאחר שבאו הצדדים בשעריו של החוזה, והם כבר מצויים בהיכלו" ולפיכך יהיה אופן הדיון כפוף להוראותיה של תניית השיפוט המקומית (פסק-דין פלונית, שם, פסקה חמישית). ואכן, למצבים מעין אלו נועדו תניות השיפוט ככלל ותניות השיפוט הזר בפרט. עמדה שונה במקצת הביע כב' השופט יצחק עמית בה"פ (חיפה) 205/03 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' ריטה בר דוד ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 12.11.2003), סעיפים 6-7). כב' השופט עמית קבע בהקשר זה כי קבלת הטענה בדבר בטלות תניית השיפוט המקומית מביאה לתוצאה אבסורדית לפיה די בכך שאחד הצדדים לחוזה מעלה טענות כנגד תוקפו או דיותו של החוזה על מנת לאיין את תוקפה של תניית השיפוט. כלשונו: "תניית השיפוט היא בבחינת חי הנושא את עצמו, תנייה שנועדה להחיל עצמה על כל סכסוך הנובע מההסכם, לרבות על עצם תוקפו של ההסכם. אדרבא, תניית שיפוט באה לקדם מראש טענות נגד תקפות ההסכם, נוסח הטענות המועלות על ידי המשיבים, על מנת שגם טענות אלו יידונו על פי הסמכות המקומית עליה הסכימו הצדדים" (סעיף 6). דעה דומה חיווה גם בית המשפט המחוזי בנצרת בה"פ 40/08 (נצרת) בנק לאומי לישראל בע"מ נ' סיידא יוסף ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 4.9.08). 35. אני סבור כי הרציונל העומד בבסיס ההלכה הנוהגת בעניין סעיף הבוררות ותניית סמכות השיפוט המקומית חל גם בכל הנוגע לתניית סמכות השיפוט הזר, וזאת - כאשר אין עוררין על עובדת כריתתו של הסכם תקף על אף שנטען לגביו כי בוטל, או הופר לאחר שהפך לבעל תוקף מחייב כלפי הצדדים. חיזוק לדעה זו ניתן למצוא גם בספרו של ד"ר יואל זוסמן אשר להשקפתו הסכם להישפט בבית משפט זר דומה להסכם בוררות (סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995), עמ' 42, ה"ש 98). אף אני סבור כי יש לראות בתניית השיפוט הזר תנייה הנמנית על אותם "יצורי כלאיים" החיים מחוץ לחוזה ומחוץ לתקופה החוזית, אשר לגביהם הסכימו הצדדים להקנות להם חיים עצמאיים אף אם תתעורר מחלוקת לגבי תוקפו המחייב של החוזה. תנייה המקנה סמכות שיפוט לפורום זר נועדה, איפוא, לחול בעת קיומו של אירוע אשר התרחשותו נחזתה בזמן עריכת החוזה. לפיכך גם אם תתעורר מחלוקת מאוחרת יותר בשאלות מהותיות כגון האם הופר החוזה על-ידי מי מהצדדים או שמא בוטל על-ידי מי מהצדדים אזי במקרה כזה מן הראוי כי מחלוקת זו תובא להכרעתו של הפורום הזר עליו הסכימו הצדדים בעת כריתת החוזה. כיבוד כוונת הצדדים ומימוש רצונם של הצדדים לברר את סכסוכיהם בפני הפורום הזר המוסכם מהווה ערך יסוד בדיני החוזים ומן הראוי שבית המשפט יפעל להגשמתו של ערך יסוד זה. 36. לאור כל המקובץ לעיל אינני סבור כי יש להיזקק לטענות הצדדים בדבר ביטול ההסכמים השונים על-ידי מי מהצדדים, בין אם באמצעות הודעות מפורשות שהוחלפו במסגרת ההתקשרות שביניהם ובין אם בדרך של התנהגות הצדדים לאחר מועד הביטול הנטען. טענות מסוג זה, אשר מתוך כתבי הטענות עולה כי הן שנויות במחלוקת - מקומן להיטען ולהתברר בפני הפורום הזר המוסמך עליו הסכימו הצדדים בעת חתימתם על ההסכמים השונים. משכך, אין הצדדים אלא לכבד את המוסכם ביניהם בעניין זה ולהביא תביעותיהם וטענותיהם בקשר לכך בפני הפורום הזר הרלוונטי אשר נקבע על-פי תניית השיפוט החלה לגבי כל מקרה לגופו. נסיבות חריגות המצדיקות אי אכיפת תניית שיפוט זר 37. מדיניות בתי המשפט היא לכבד תניות שיפוט זר בשל היותן חלק מן ההסכם שנכרת בין הצדדים על- מנת שלא ליתן יד להפרת הסכמים (פסק-דין סלים סנקרי, שם, עמ' 78). אולם בית המשפט מכוח שיקול דעתו מוסמך להימנע מלאכוף תניית שיפוט זר ולהורות על קיום הדיון בבית משפט ישראלי, חרף הסכמת הצדדים לדון רק בפני בית משפט זר, בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' SAUDE S/C LTDA, פ"ד נז(5) 414, עמ' 420). נסיבות מיוחדות מעין אלה התקיימו, לדוגמה, כאשר התובע לא יכול היה לזכות במשפט צדק במדינה לה הוקנתה בחוזה סמכות ייחודית בגין הפלייה גזעית (ראו: ע"א 165/60 אוניון חברה לביטוח בע"מ נ' מדה, פ"ד יז(2) 646, עמ' 651). בנסיבות המקרה הנוכחי לא מצאתי כל נסיבה מיוחדת או נסיבה חריגה המצדיקה את אי אכיפתן של תניות השיפוט הזר. 38. חברת רפק תקשורת ותשתיות בע"מ, אשר כנגדה הוגשה על-ידי המבקשת 2 תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב, לא היתה צד להסכמים נשוא הבקשה לעיכוב ההליכים ולפיכך ממילא תניות השיפוט הזר הנכללות בהסכמים אלה אינן חלות לגבי המחלוקות המתעוררות בין חברה זו לבין המבקשת 2. למעלה מזאת: מתשובת המבקשות אני למד כי התביעה כנגד חברת רפק הוגשה מכוח כתב ערבות אוטונומית בלתי מותנית הכוללת בחובה תניית שיפוט המעניקה סמכות שיפוט ייחודית לבתי המשפט בתל-אביב. 39. גם טענת המשיבה בדבר התקיימותו של מבחן מירב הזיקות כמהווה נסיבה מיוחדת המצדיקה את אי אכיפת תניית השיפוט הזר - דינה להידחות. מבחן מירב הזיקות מתייחס למקרה בו מבקש נתבע זר שלא להתיר לתובע ישראלי המצאה מחוץ לתחום השיפוט בשל טענת "פורום בלתי נאות". מבחן זה אינו יכול לסייע לצד להסכם המבקש "להשתחרר" מתניית שיפוט זר. הלכה זו נפסקה בע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' BODSTRAY COMPANY LTD ואח', פ"ד נח(2) 465, עמ' 477, שם נקבע כי "אף אילו היינו מתעלמים מתניית השיפוט היה מקום לומר שמירב הזיקות קושרות את הסכסוך לארצות הברית. ייתכן, שאף על פי כן היה מקום להתיר את ההמצאה על מנת למנוע פיצול הליכים. מכל מקום, אין צורך להכריע בעניין זה. הנקודה המכרעת בענייננו היא קיומו של סעיף שיפוט בלבדי, לפיו נתונה הסמכות לבתי המשפט במחוז מסוים בפלורידה. הזיקות לישראל אין די בהן על מנת שבית משפט בישראל יתיר, למעשה, למערערת להתעלם מן החיוב החוזי שנטלה על עצמה" (ההדגשות אינן במקור - ב.א.). על הלכה זו חזר בית המשפט העליון בע"א 5666/94 סלים סנקרי נ'Julius Blum G.M.B.H, פ"ד נ(4) 73, עמ' 77 באומרו: "גם קביעתו של בית המשפט שאף-על-פי שהחוזה נכרת בארץ, בוצע בארץ והופר בארץ, אין בכך כדי להפטיר את המתקשר מתניית השיפוט הייחודית, מקובלת עליי". 40. זאת ועוד: גם השיקול בדבר העדתם של נציגי המשיבה ונציגי חברת בזק תקשורת לישראל בע"מ אינם אלא בגדר שיקולי נוחות אשר אינם עונים על הגדרת נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות את אי אכיפת התניות. יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בע"א 601/82 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' C.I.S. - Continent Israel Schiffahrts G.M.B.H, פ"ד מ(2) 673, עמ' 685: ""נסיבה נוספת" אחרת, שתצדיק קביעה של חוסר תום-לב, מבקש הבנק לראות בעובדה, "שהעדויות והראיות הנוגעים בדבר, נמצאים בישראל". לשון אחר : יותר נוח להתדיין בישראל מאשר בגרמניה. אף זו טענה, שנטענה מספר פעמים בבית-משפט זה ונדחתה בכל המקרים". טענת ההתיישנות 41. אשר לטענת ההתיישנות שהועלתה על-ידי המשיבה - אני סבור כי אף דין טענה זו להידחות נוכח הסכמת המבקשות, המפורטת בתשובתן, לפיה הן תוותרנה על העלאת טענת התיישנות ביחס לניתוק הנטען על-ידי המשיבה מתוכנית ה- Co Marketing credit היה ותוגש על-ידי המשיבה תביעה בגין כך לפורום הזר הרלוונטי בתוך 48 ימים מיום מתן ההחלטה בבקשה זו לעיכוב ההליכים בתובענה שלפני. 42. למעלה מן הדרוש אציין כי על-פי ההלכה הפסוקה אין די בטענה בדבר קיומה של התיישנות עקב אכיפת תניית שיפוט בהסכם - על מנת "להתעלם" מהחיוב החוזי שנטל על עצמו התובע במסגרת התנייה. תובע הבוחר להמתין עד לסמוך לתום תקופת ההתיישנות לשם הגשת כתב תביעתו אין לו אלא להלין על עצמו ולא יהיה בטענת ההתיישנות כדי לסכל את אכיפתה של תניית השיפוט. סכנת ההתיישנות איננה מאורע המתרחש ברגע מסויים אלא ניתן לדעת בכל מועד הקודם לסיום אותה תקופה באיזו מידה קרב התובע לאותה "שעה קריטית" שבה תוכל לעמוד לנתבע ההגנה של התיישנות התביעה, ולהיערך בהתאם כדי לקדם את פני הרעה (ראו דברי כב' השופט ד' לוין בפסק-דין אדרת, שם, עמ' 616). היטיב לבטא זאת גם כב' השופט מני בע"א 422/64 "ציון" חברה לביטוח בע"מ נ' קנינגלייקה נדרלנדשה סטומבוט מאטסחאפיי, פ"ד יט(1) 303, עמ' 305: "המערערת ידעה מבעוד מועד כי המשיבה הראשונה עומדת על תנאי השיפוט בבית המשפט באמסטרדם, ולמרות זאת, וללא כל אשם מצד המשיבה הראשונה, השהתה את הגשת תביעתה עד תוך יותר משני שלישים מתקופת ההתיישנות המותנית. אם כתוצאה מהשהייה זו היא מוצאת פתאום כי קצר הזמן בעדה מלהגיש את תביעתה באמסטרדם תוך המועד הקצוב, אין לה להלין אלא על עצמה". משכך, גם אם יש ממש בטענת המשיבה הרי שהיה עליה לתכנן צעדים בשלב מוקדם יותר כשהשליטה על המצב היתה עדיין בידה. שכן אם נאמר אחרת עלול הדבר ליצור פירצה בהסכמת הצדדים בדבר סמכות השיפוט שתחול על בירור המחלוקות ביניהם, ובדרך של הגשת התביעה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות החלה על התביעה - יהיה די בכדי לאיין את תוקפה של תניית השיפוט. זו היא תוצאה שאין הדעת סובלתה. ז. סיכום ומסקנות 43. כפועל יוצא מניתוח הדברים המובא לעיל אני קובע כי אכן יש להיעתר לבקשתן של המבקשות, ולפיכך אני מורה על עיכובה של התובענה שלפני בשל קיומם של הסכמי שיפוט בין הצדדים לפיהם סמכות השיפוט הבלעדית לבירור המחלוקות נשוא התובענה הנוכחית מוקנית לבתי המשפט בדבלין, אירלנד או בלונדון, אנגליה, הכול לפי העניין ובהתאם לתניית השיפוט הזר הרלוונטית, והדינים שיחולו על ברור התביעות בפני הפורומים הזרים יהיו אלה אשר הצדדים עצמם קבעו אותם בהסכמים השונים שביניהם כחלים על התדינויות אלה. בהקשר זה אני מוצא לנכון לציין כי הצדדים עצמם לא טענו לפני כי אין להחיל את דין מקום מושבו של הפורום הזר הנזכר בהסכם שביניהם ואשר אמור לדון בתובענה הרלוונטית במידה ואכן ייפסק כי דין הבקשה להתקבל. 44. בנסיבות העניין, ובהתחשב גם בתוצאה אליה הגעתי לאחר הדיון הנרחב בטענות הצדדים שפורטו לעיל, הנני מחייב את המשיבה בתשלום הוצאותיהן של המבקשות בגין בקשה זו, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום כולל של 25,000 ₪, בתוספת סכום השווה למע"מ כדין. תניית שיפוט זרתניית שיפוטחוזהתניות בחוזהעיכוב הליכים