קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב הליכים עקב הליכים פליליים מקבילים: לפני שתי בקשות לעיכוב הליכים בתובענה בשל קיומם של הליכים פליליים וכן בקשה למחיקת חלקים מהתשובות לתגובה שהוגשה לבקשות לעיכוב הליכים. 1.          רקע המשיבות 1-10, התובעות בתובענה (להלן: "התובעות") הן גופים מוסדיים בשוק ההון, מנהלות קרנות נאמנות, קופות גמל, קרנות השתלמות וקרנות פנסיה. ביום 25.11.08, הגישו התובעות נגד המבקשים ונגד המשיבים הפורמאליים תובענה כספית שעניינה בקליפת אגוז, בטענה לקיומם של פרטים מטעים, שגויים וחסרים, בתשקיף הנפקת ניירות הערך (להלן: "התשקיף" ו - "ההנפקה" לפי העניין) של החברה הציבורית, חפציבה ג'רוזלם גולד בע"מ (להלן: "החברה"), שהתפרסם ביום 26.11.06. במסגרת התביעה עותרות התובעות לפיצוי בסך של 50,199,000 ₪ בגין נזקים נטענים שנגרמו לעמיתיהן כתוצאה מהשקעה בניירות הערך של החברה שנרכשו בהסתמך על התשקיף. החברה היא אחת ממספר חברות השייכות לקבוצת חברות חפציבה (להלן: "קבוצת חפציבה"), שהיו בשליטתו של מר בועז יונה, המשיב הפורמאלי 11, שהוא הנתבע 1 בתובענה (להלן:"הנתבע"). המשיבים הפורמאליים 11-14, שימשו כבעלי תפקידים ובעלי שליטה בחברה ובקבוצה. המבקשים 1-4 (להלן: "הנתבעים 18-21"), הם שותפות משרד עורכי דין והשותפים עצמם, אשר לפי הנטען בכתב התביעה, שימשו כעורכי הדין של ההנפקה ונטלו חלק בהכנת התשקיף. המבקשות 5-17 (להלן: "הנתבעות 5-17"), הן חברות פרטיות הרשומות בישראל ועוסקות בחיתום, כאשר לפי הנטען בכתב התביעה, שימשו כחתמים וכמנהלי קונסורציום החתמים, בעת הפקת ניירות הערך של החברה על פי התשקיף והתחייבו, כחתמים, לרכוש ניירות ערך המוצעים על פי התשקיף, אם הציבור לא ירכוש אותם. המשיבים 15-16 (להלן: "הנתבעים 22-23"), שימשו כרואי החשבון של החברה במסגרת ההנפקה, כאשר המשיב 16 הוא רואה חשבון במשיבה 15. המשיבים 17-20 (להלן: "הנתבעים 24-27") הם שותפות רשומה של רואי חשבון ושותפים בה שטיפלו בהנפקה מטעם החברה. תביעה זו, היא אחת מהתביעות שהוגשו בשל קריסתה של קבוצת חפציבה אשר מונה לה מנהל מיוחד (להלן: "המנהל המיוחד") ותפקידו בין היתר לנהל חקירות בעניין התנהלותה של החברה. להשלמת התמונה יצויין כי, נגד הנתבע הוגש ביום 6.10.08 כתב אישום והוא הורשע על פי הודאתו, במסגרת עסקת טיעון, בביצוע עבירות שונות בהקשר לקבוצת חפציבה (ת.פ 209/08), , בין היתר בהכללת פרטים מטעים בדוח המיידי והצגת מצגים כוזבים לרואי החשבון. ביום 23.3.09 הגישו הנתבעים 18-21 בקשה לעיכוב הליכים בתובענה עד לסיום הליכים פליליים הנוגעים לפרשת חפציבה ולמתן אפשרות לעיין בכלל החומר שייאסף במסגרת הליכים אלה (להלן: "הבקשה הראשונה"). ביום 25.3.09 הגישו הנתבעות 5-17 בקשה לעיכוב הליכים עד למועד שיחול 30 ימים לאחר שיסתיימו ההליכים הפליליים בעניינה של פרשת חפציבה, בין אם יוגשו או לא יוגשו כתבי אישום, ולאחר שיועבר כל חומר החקירה הרלוונטי בפרשה זו לעיונן (להלן: "הבקשה השנייה"). (שתי הבקשות ייקראו להלן : "בקשות העיכוב"). הנתבעים עתרו לקבלת ארכות להגשת כתבי הגנה וטרם הגישו את כתבי ההגנה בתיק. (נתבעים 1-2 כלל לא עתרו לקבלת ארכה). הנתבעים 22-23 ביקשו להורות על צירופם לבקשה לעיכוב הליכים. הנתבעים 24-27 הגישו תגובתם לבקשות לעיכוב ההליכים בה תמכו בבקשות וטענו כי נימוקי הבקשות רלוונטיים אף לגביהם, ואם יתקבלו בקשות העיכוב יש לעכב את ההליך כולו לגבי כל הנתבעים. התובעות הגישו תגובתן לבקשות העיכוב ולבקשות להארכת מועד להגשת כתבי ההגנה. בתגובתן טוענות התובעות כי יש לדחות את הבקשות על הסף ולגופן ולחייב את הנתבעים בהגשת כתבי הגנה ללא דחיות נוספות. לאחר שהגישו התובעות תגובתן לבקשות לעיכוב הליכים, הגישו הנתבעים 18-21 והנתבעות 5-17 תשובות לתגובת התובעות לבקשות לעיכוב הליכים להן צורפו נספחים רבים. לנוכח האמור, הגישו התובעות ביום 25.5.09 בקשה למחיקת חלקים מתשובות הנתבעים 18-21 והנתבעות 5-17 לתגובתם לבקשות לעיכוב הליכים (להלן: "בקשת המחיקה"). במסגרת הבקשה הנ"ל, מבקשות התובעות שיוצאו כל המסמכים החדשים והאסמכתאות המשפטיות החדשות שצורפו על ידי הנתבעים שלא כדין לתשובותיהם מאחר שלטענתן הם לא הוזכרו במסגרת בקשות העיכוב. כמו כן מבוקש כי תימחק התייחסות למסמכים פסולים אלה שנכללו בתשובות. לחילופין, מבוקשת מחיקת התשובות בשלמותן, ולחילופי חילופין, מבוקש כי תינתן לתובעות האפשרות למסור תגובתן לתשובות. הנתבעים 18-21 והנתבעות 5-17 הגיבו לבקשה למחיקה והתנגדו לה והתובעות הגישו תשובה לתגובות הנתבעים כאמור. בדיון שהתקיים לפני ביום 19.7.09 הצעתי כי ייערך ניסיון גישור, מבלי שיהיה בכך כדי לעכב את מתן ההחלטות בבקשות העיכוב. בהתאם להסכמות הצדדים מונה עו"ד רם כספי כמגשר בתובענה. כעת לאחר שהוגשו כל התגובות כאמור, הגיעה העת ליתן החלטה בבקשות העיכוב ובבקשת המחיקה. 2.        טענות הצדדים בבקשה למחיקה לטענת התובעות, התשובות לתגובה מהוות ניסיון לבצע מקצה שיפורים, ספק בקשה חדשה ספק סיכומים. צורפו להן מסמכים חדשים ואסמכתאות משפטיות חדשות ונתבקשו סעדים חדשים שלא נזכרו בבקשות העיכוב. רק מיעוטן של האסמכתאות הן כאלו שניתן לראותן כמענה לתגובת התובעות. אין בעובדה שמסמך מסוים הגיע לידי הנתבעים לאחר שהוגשה בקשת העיכוב כדי לרפא את הפגם שבצרופם לתשובה ואת שיבוש סדרי הדיון וקיפוח זכויותיהם הדיוניות של התובעות אם אכן כך היה, היה על הנתבעים לעתור בבקשה לתיקון בקשת העיכוב ולבקש לצרף המסמכים. יתרה מכך טוענות התובעות כי מדובר בתשובות ארוכות מן הבקשות שהוגשו מלכתחילה וגם הן הוגשו בלא שצורף להן תצהיר תמיכה. התובעות מפנות לפסיקה שלפיה במקרים כגון דא מחק בית המשפט תשובות לבקשות בכתב שכללו טיעונים עובדתיים ומשפטיים חדשים, שלא נכללו מלכתחילה בבקשה, לרבות נספחים ואסמכתאות התומכות בהם. הנתבעות 5-17 טוענות בתשובה כי התשובה לתגובה שלהן לרבות הטענות המשפטיות, האסמכתאות והסעד המבוקש מבוססת ברובה על מענה לטענות שהועלו בתגובת התובעות. גם המסמכים שצורפו לתגובה לתשובה הם מסמכים המשמשים לצורך מענה לטענות שהעלו התובעות בתגובתן, כאשר ממילא רובם ככולם נוצרו לאחר הגשת בקשת העיכוב. זאת ועוד, לטענת הנתבעות 5-17 אין מקום להחיל בנסיבות העניין את ההחלטות השיפוטיות אליהן מפנות התובעות בבקשת המחיקה, מאחר שהעניין שכאן אינו דומה למובא באסמכתאות. לטענתן, בדוגמאות שהביאו התובעות התקיימו נסיבות עובדתיות שונות בהן הועלו טענות חדשות, עילות חדשות ומסמכים חדשים, שלא התבססו על הטענות שנטענו בתגובה. יתרה מכך, ההחלטות שהובאו על ידי התובעות ניתנו בסיטואציה מיוחדת ושונה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, והן אף החלטות של בתי משפט מחוזיים ולא של העליון ודווקא בפסק הדין של העליון שאליו הפנו התובעות נדחתה הטענה הדיונית הנ"ל ונקבע כי גם אם התשובה לתשובה כללה נקודות שונות שוליות יחסית, שהוזכרו לראשונה, הרי שבעיקרה היא מהווה התמודדות עם הטענות שנטענו בתשובה. הנתבעים 18-21 חוזרים על טענותיהם ומוסיפים עוד כי הבקשות מהוות ניסיון מצד התובעות להסתיר מעיני בית המשפט מסמכים שאינם נוחים להן, המעידים על חוסר תום לבן. יתרה מכך מדובר במסמכים אשר היו בידי התובעות עוד קודם להגשת התגובה ולא במסמכים חדשים ולכן היתה להן הזדמנות להתייחס אליהם. בתשובה לתגובות הנתבעים כאמור טוענות התובעות כי התגובות לבקשת המחיקה רצופות האשמות חמורות שאין להן כל אחיזה במציאות. התובעות חוזרות על טענותיהן שלפיהן חלק מהמסמכים שצורפו לתשובות לתגובות אינם עונים על הדרישות הקבועות בדין המאפשרות לכלול אותו בתשובה לתגובה. אין במסמכים אלו משום תשובה לטענות מפתיעות, שהועלו והם אף לא מלמדים על העלאת טענות סותרות על ידי התובעות בהזדמנות אחרת או על חוסר תום ליבן. כמו כן מציינות התובעות כי אין כל שחר לטענה שלפיה בהליך אחר הן טענו כי הסוגיות הנחקרות במסגרת ההליכים הפליליים נמצאות בלב התביעה דנן. הנתבעים ערבבו לדעתן בין מושגים שונים, בין הליכים פליליים להליכים אזרחיים ובין חקירות פליליות שעלולות להסתיים בהרשעה לבין חקירות אזרחיות שמתנהלות לפני בית המשפט הדן בהקפאת הליכים בעניין חברות בקבוצת חפציבה והליכי חקירה אזרחית שמנהל המנהל המיוחד ושבסיומן אפשר שיוגשו תביעות אזרחיות. הנתבעות הגישו את בקשות העיכוב ועתרו לעיכוב עד לסיום ההליכים הפליליים, כאשר על בקשות אלו הגיבו התובעות והתנגדו להן. לשאלת החקירות האזרחיות שמקיים או עתיד לקיים המנהל המיוחד במסגרת הקפאת ההליכים התייחסו הנתבעים בשולי טענותיהם ואגב אורחא ולא כללו אותן בסעד המבוקש ועל כן לא ניתנה התייחסות לכך מצד התובעות אלא רק התייחסות לעיכוב הליכים עד לתום ההליכים הפליליים. 3.          דיון והכרעה בבקשה למחיקה לאחר שקראתי את בקשת המחיקה, התגובות לה והתשובה לתגובות נחה דעתי שיש מקום להורות על מחיקת סעיפים מתשובות הנתבעים וכן יש מקום להורות על הוצאת מסמכים ואסמכתאות משפטיות שצורפו לתשובות כאמור, ואסביר החלטתי להלן. המסגרת הנורמטיבית תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"),קובעת כדלהלן: "241. (א) "בבקשה בכתב יפרט בעל הדין את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה; ... (ג) המשיב רשאי להשיב לבקשה תוך עשרים ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט או הרשם; בתשובתו יפרט את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה; תצהיר שלא צורף לתשובה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט. (ג1) המבקש רשאי להשיב לתשובת המשיב בתוך עשרה ימים או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט או הרשם ויחולו על התשובה, בשינויים המחויבים, הוראות תקנת משנה (ג)". היקף הטיעונים שרשאי המשיב להעלות בתשובתו נוגע לדרך בה פורש סעיף 241(ג1) לתקנות בפסיקה. בהתאם לגישת בתי המשפט המחוזיים כפי שהובאה בהרחבה בבקשת המחיקה אין להעלות בתשובה לתגובה עובדות חדשות, נימוקים חדשים, אסמכתאות ומסמכים שלא צורפו לבקשה המקורית, אלא אם כן מדובר במענה לטענות חדשות שהועלו בתגובת המשיב. תקנה 241 מטרתה מניעת העלאת טענות חדשות ומפתיעות על ידי המשיב באופן כזה שלא תינתן אפשרות תגובה למבקש. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון ברע"א 8317/06 טהוליאן נ' ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ (לא פורסם, , 21.1.07): "איני רואה צורך להידרש בפרוטרוט לשאלה מה סוג והיקף הטענות שניתן להעלות בגדרה של תשובה לתשובה המוגשת בהתאם לתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי). עם זאת, אציין כי נוטה אני להסכים עם גישתם של בתי המשפט המחוזי לפיה התשובה לתשובה אינה אמורה להוות במה להצגתן של טענות חדשות אלא מיועדת למתן מענה לטענות אשר הועלו בכתב התשובה. גישה כזו ניתן לבסס, בין השאר, על היקש לתקנה 64 לתקנות סדר הדין האזרחי העוסקת בכתב תשובה המוגש בתגובה לכתב הגנה וקובעת כי: "אין להעלות בכתב תשובה נימוק תביעה חדש, ואין לכלול בו טענה שבעובדה שאינה מתיישבת עם טענותיו הקודמות של אותו בעל דין". (ראו למשל: ת"א (ת"א) 2524/01 קראוס נ' תאגיד איסוף מיכלי משקה בע"מ, , פיסקאות 21-8; ת"א (ת"א) 1486/02 שטריקס נ' קרסו). אולם לא זו הסיטואציה כאן, .". (ההדגשות שלי- ה.ג). דומה שבענייננו אף אין מחלוקת בין הצדדים כי בתשובה לתגובה לא ניתן לבצע מקצה שיפורים ולהשלים טענות ועובדות שלא נכללו במסכת העובדתית והמשפטית שהוגדרה במפורש בבקשה עצמה. השאלה שעולה במקרה זה היא האם כתבי התשובה נשוא הדיון, כללו טענות חדשות אסמכתאות ומסמכים חדשים שלא כדין. התובעות טוענות שכך הדבר ולפיכך יש למחוק חלקים מהתשובות לתגובה, הנתבעים בניגוד לכך טוענים שכל הטענות שנטענו על ידיהם במסגרת התשובות לתגובה, וכן כל המסמכים והאסמכתאות שצורפו לתגובות נובעים ישירות מתגובת התובעות וניתנו כמענה לטענות שהועלו על ידיהם ועל כן אין מקום להיעתר למחיקה המבוקשת. לאחר בחינה מדוקדקת ופרטנית של המסמכים והחלקים שביקשו התובעות למחוק מתגובת הנתבעים אני סבורה כי יש להיעתר לבקשתן. להלן אבחן באופן פרטני את המסמכים והחלקים אותן עותרות התובעות למחוק בכל אחת מהתשובות: תשובת הנתבעות 5-17 (אא) התובעות מבקשות להוציא את נספחים א'-ה' לתשובת הנתבעות ולמחוק את ההתייחסות אליהם - מעיון בנספחים א'-ה' עולה כי מדובר במסמכי תכתובת בין ב"כ הנתבעות 5-17 לפרקליטות, מסמכים שהועברו לעיון הנתבעות 5-17 לאחר שאותרו על ידי המנהל המיוחד, הודעת פקס למזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים ותכתובת בין ב"כ הנתבעות לבין ב"כ התובעות. מסמכים אלו הם מסמכים חדשים אשר הנתבעות 5-17 התייחסו אליהן בתשובתן לתגובה. צירוף מסמכים חדשים אינו אפשרי בשלב זה ובוודאי שאיני יכולה להתיר הגשתם בלא שהוגשו במסגרת תצהירים. המכתבים מהווים חלק מהטענות העובדתיות של הנתבעות ואף אם יש בהם לכאורה מענה לטענות התובעות בתגובתן אין בכך כדי לרפא את הפגם בכך שהוגשו ללא תצהיר שבאמצעותו ניתן לצרף ראיות. כפי שלא ניתן להגיש לבית המשפט ראיות ללא תמיכתן בעדים אף לא ניתן לצרף מסמכים לתשובה לתגובה ללא תצהיר, שהמסמכים יהוו חלק ממנו. (בב) התייחסות הנתבעות 5-17 למסמכים שצורפו לתשובת הנתבעים 18-21 כנספחים ב'1-ב'2 - גם כאן אני סבורה שלא ניתן להתייחס למסמכים בלא שצורף תצהיר לתמיכה בטענות. מעבר לכך, הרי שגם מסמכים אלו צורפו לתשובת הנתבעים 18-21 בלא שצורף להם תצהיר ומשכך ממילא לא ניתן לקבלם כראיות חדשות. (גג) התייחסות הנתבעות 5-17 לאירועים שהתרחשו לאחר הגשת הבקשה השנייה בהערת שוליים 1, בעמ' 9 לתשובה וכן בהערות שוליים 7 ו- 8 המתייחסות לסעיף 52 בעמ' 15 לתשובה - לאחר שבחנתי את ההערות וההפניות כאמור, אני סבורה שאכן מדובר בהרחבת חזית ובטענות עובדתיות חדשות, והיה על הנתבעות לצרף תצהיר בתמיכה לטענות הנ"ל. (דד) פסקי הדין שצורפו בפרק ד' לתשובה לרבות הניתוח המשפטי שנעשה בפרק זה וכן אסמכתאות 1-3 לתשובת הנתבעות 5-17 - בעניין זה אני סבורה שמדובר במענה לטענות והאסמכתאות המשפטיות שהעלו התובעות ואין מדובר בעניין עובדתי הדורש תצהיר ולפיכך אני דוחה את בקשת המחיקה בנקודה זו ומתירה את צירוף פסקי הדין הללו. (הה) הצעות חדשות למתן סעדים שנכללו בתשובה ולא הוזכרו בבקשת העיכוב - הצעות אלו לא הועלו על ידי הנתבעות בבקשת העיכוב ומשכך לא ניתן יהיה להתייחס אליהן בעת מתן החלטה בבקשת העיכוב. לסיכום אוסיף כי, לא ניתן להצדיק הגשת הראיות החדשות אשר צורפו לתשובה לתגובה, והתייחסות אליהן במסגרת התשובה כאמור, בכך שהן לא היו בנמצא בעת הגשת בקשת העיכוב הראשונה. הדבר מקנה יתרון בלתי הוגן לנתבעות על פני התובעות שאינן יכולות להגיב ולסתור ראיות אלו. היה על הנתבעות לפנות בבקשה לצירוף הראיות וכן לצרף להן תצהיר תמיכה, משלא עשו כן, מקבלת אני את טענת התובעות ואיני מתירה צירוף הראיות הנ"ל ואת ההתייחסות אליהן בתשובה. תשובת הנתבעים 18-21: (אא) נספחים א'-ג' - נספח א'- מדובר בבקשה שהגישו התובעות עצמן בהליך אחר המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים. אף כי ניתן לכאורה לקבל את טענת הנתבעים כי המסמך הוגש בתגובה לטענות התובעות כי אין קשר בין ההליכים הפליליים לתובענה דנן, אני סבורה שנפל פגם באי צירוף תצהיר התומך במסמך זה ומשכך אין להתיר צרופו. נספח ב'- מדובר בהעתק פרוטוקולי חקירות של שניים מעובדי בנק הפועלים בע"מ אשר בוצעו על ידי המנהל המיוחד של קבוצת חפציבה. מסמך זה מהווה הרחבת חזית עובדתית שבהיעדר הסכמה איני מתירה. נספח ג'- מדובר בהודעה מוסכמת שהוגשה על ידי התובעות וב"כ הבנק לבית המשפט במסגרת תיק פש"ר. לטענת הנתבעים מראה נספח זה שהחומר היה בידי התובעות עוד קודם להגשת התביעה והדבר מעיד על כך שקיים קשר בין התובענה דנן לחקירות המתנהלות על ידי המנהל המיוחד. נראה שגם מסמך זה מעלה טענות עובדתיות חדשות שלא הוזכרו בבקשת העיכוב השנייה ומעבר לכך הוא אף לא נתמך בתצהיר. (בב) פסקי הדין החדשים שצורפו ופרק התשובה שהוקדש לניתוח הפסיקה , אסמכתאות 1-2 ופרק III - לגבי פרק III ואסמכתאות 1-2 לתשובה לתגובה טוענות התובעות כי בבקשת העיכוב הוזכרו רק שתי אסמכתאות משפטיות לביסוסה וכי לתשובה צורפו פסקי דין חדשים רבים. בעניין זה אני סבורה כי הנתבעים אכן השיבו לטענות שהועלו על ידי התובעות במסגרת תגובתן. התובעות הפנו לפסקי דין רבים אשר לטענתן תומכים בעמדתם שלפיה אין להחיל במקרה דנן את הלכת B.G, הנתבעים בתשובה לתגובה התייחסו לפסקי הדין שהובאו על ידי התובעות והביאו אסמכתאות משלהם מדוע לטענתם כן יש להחיל הלכת B.G על אף פסקי הדין שצורפו לתגובת התובעות. כאן בניגוד ליתר הנספחים שהוזכרו לעיל אין מניעה לצרף המסמכים והטענות המשפטיות גם בלא תצהיר ואיני מקבלת את הבקשה בנוגע למסמכים אלו. במאמר מוסגר יצויין כי אמנם צודקות התובעות בטענתן כי בקשות העיכוב נוגעות בעיקרן להליכים פליליים ולא להליכים אזרחיים ברם, אין מקום למחיקת ההתייחסות לחקירות המנהל המיוחד (בניגוד למסמכים) משום שגם בבקשות העיכוב צויינו חקירותיו של זה (ראה לדוגמה סעיף 21 לבקשת העיכוב של הנתבעים 18-21) אף אם הדבר נעשה אגב אורחא ולא כנימוק המרכזי לבקשת העיכוב. מן המקובץ עולה כי אין מקום להתיר צירופן של הנספחים והאסמכתאות שהוזכרו לעיל, למעט האסמכתאות המשפטיות וההתייחסות אליהן כאמור. 4. טענות הצדדים בבקשות העיכוב כדי לפשט את הדברים יובאו להלן ברצף כל הטענות שהועלו על ידי הצדדים בבקשות העיכוב בתגובה ובתשובות לתגובה. הנתבעים 18-21 טוענים בבקשה הראשונה כי כל עוד ההליכים הפליליים והחקירות בעניין קבוצת חפציבה טרם הסתיימו (חקירות שמנהל גם המנהל המיוחד אשר מונה לקבוצת חפציבה), וכל עוד לא ניתנת להם האפשרות לעיין בחומר החקירה שנאסף נגד הנתבע ובכלל בעניין זה (לטענתם, נעשתה פנייה מצידם לגורמים הרלוונטים, אשר נענתה בשלילה), נפגעת יכולתם להכין הגנתם ונגרם להם עיוות דין. ב"כ הנתבעים 18-21 מפנים בין היתר לפסק הדין ברע"א 854/97 לופטין נ' מוניקה תכשיטים בע"מ (לא פורסם, , 30.4.97) (להלן: "לופטין"), וכן לע"א 2173/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' B.G Assistance Ltd. (לא פורסם, , 13.2.06) (להלן: "B.G"). הנתבעות 5-17 טוענות בבקשה השנייה כי חומר החקירה המבוקש הוא בעל חשיבות מיוחדת לצרכי הגנתן קל וחומר בהתחשב בנסיבות ובסכום העתק של התביעה. הנתבעות 5-17 מציינות שנעשו פניות שונות מצידן לפרקליטות אולם טרם התקבל החומר המבוקש. נעשו פניות מצידן אף למנהל המיוחד שמונה לקבוצת חפציבה, אולם גם משם טרם התקבלו מסמכים כלשהם. בתגובה לבקשות העיכוב, טוענות התובעות כי יש לדחותן על הסף מאחר שלא צורף לבקשות תצהיר כנדרש בהתאם לתקנה 241(א) לתקנות. בנוסף, טוענות התובעות בתגובתן כי תביעתן משרתת אינטרס ציבורי להגברת פיקוח אזרחי, אכיפת נורמות בשוק ההון, השרשת נורמות הגינות, אחריות, בירור מהיר וענייני של ההליך וכיוצ"ב ומכאן שאין לעכב הליכים בתובענה (בעניין זה מפנות התובעות לע"א 345/03 רייכרט נ' יורשי המנוח שמש ז"ל (לא פורסם, , 7.6.07)(להלן: "רייכרט")). לגופו של עניין טוענות התובעות כי אין קשר בין פרשת חפציבה, בה קרסו עשרות חברות בקבוצה לבין ההליך הפלילי שכבר התנהל נגד הנתבע והחקירה הנמשכת בעניין לבין התובענה דנא, שכן מדובר במסכת עובדתית שונה לחלוטין. העובדות בכתב האישום קשורות כולן לאירועים שהתרחשו לאחר ההנפקה, ואין בכתב האישום כל זכר לאישומים הנוגעים לפרטים המטעים בתשקיף. המבקשות לא הוכיחו כי בשני ההליכים מתבררים נושאים קשורים שזיקתם קרובה, המשפיעים באופן ממשי אלה על אלה וכן לא הצביעו על נימוקים כבדי משקל שיש בהם כדי להצביע על פגיעה ממשית בזכויותיהם. התובעות מציינות בהקשר זה כי בהתאם להודעת נציג הפרקליטות (ההודעה צורפה כנספח ג'4 לבקשת הנתבעים 18-21), החומר שהוסכם להעמידו לרשות הנתבעים 18-21 לשם העתקתו, עונה על דרישת העיון במסמכים ספציפיים הנוגעים לתשקיף והשעבודים המתוארים בו ולתובעים כאן אין כל יתרון ראייתי על פני הנתבעים, נהפוך הוא. כמו כן טוענות התובעות כי בהתאם להלכה הפסוקה, עצם קיומו של הליך פלילי מקביל להליך אזרחי, גם כאשר יש ביניהם זיקה ישירה אינו מקנה זכות לעיכוב ההליך האזרחי וההליכים יתנהלו במקביל (התובעות מפנות לפסק הדין בעניין רייכרט ופסק דין לופטין). לטענת התובעות, בנסיבות העניין אין מקום לסטות מן ההלכה, גם בהסתמך על פרשת B.G שהוצגה על ידי הנתבעים שכן שם מדובר בנסיבות חריגות ויוצאות דופן שאינן מתקיימות בעניינינו. התובעות טוענות כי בנימוקי הבקשות אין מאום, לבד מספקולציות והשערות, ומאחר שאין לדעת מתי יסתיימו הליכי החקירה הנטענים ומהו אותו חומר חקירה רלוונטי שישביע רצונם של המבקשים, והאם בכלל הרשויות המוסמכות ייאותו למסור לעיונם של המבקשים חומרים אלו אין מקום להיעתר לבקשות העיכוב. לטענתן, הסעד המבוקש הוא סעד קיצוני, בלתי מידתי וחסר תקדים, מאחר שההליכים עלולים להימשך עוד שנים רבות. בתשובתם לתגובת התובעות לבקשה לעיכוב הליכים, טוענים הנתבעים 18-21 כי, טענות התובעות שלפיהן אין קשר בין החקירות בעניין פרשת חפציבה לבין התובענה דנא, סותרות את שטענו במסגרת הליך אחר, שם הבהירו כי עניינים שנחקרו על ידי המנהל המיוחד במסגרת פרשת חפציבה יימצאו בלב הדיון כאן והן אף סותרות את האמור בכתב התביעה עצמו בו צויין כי בידי גורמי החקירה מצוי מידע רלוונטי ולפיכך טענותיהן נגועות בחוסר תום לב. עוד טוענים הנתבעים 18-21 בתשובתם לתגובת התובעות כי במסגרת החקירות בנוגע לפרשת חפציבה, נטלו החוקרים מטעם הרשות לניירות ערך את כל החומר שהיה בידיהם בנוגע לתשקיף. דבר זה מעיד על הקשר שבין החקירה המתנהלת לבין נושא התובענה דנן. יתר על כן, מחקירות המנהל המיוחד עולה כי, חקירתו עסקה בין היתר בהתנהלותה של החברה טרם ההנפקה. לטענתם, לחקירות המתנהלות ישנה חשיבות הן להוכחת אחריותם הנטענת לפרטים המטעים שנפלו בתשקיף הן לשאלת הקשר הסיבתי בין התנהלותם לנזק הנטען שנגרם לתובעות. כמו כן נטען כי, אם במסגרת ההליכים הפליליים יורשעו גורמים אשר אינם הנתבעים בתובענה זו, יוכלו הנתבעים להשתמש בממצאי הכרעות הדין לצורך הגנתם בהליך דנן מכח סעיף 42א לפקודת הראיות, התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"). בנוסף, טוענים הנתבעים 18-21 בתשובתם לתגובת התובעות כי העיון בתיק פשיטת הרגל לא מונע את זכותם לעיין בתיקי החקירה, שכן מדובר בחומר רלוונטי אחר. הנתבעים דוחים בתשובתם לתגובת התובעות את הטענה בדבר מעגל שוטה שלפיה מאחר שלא ניתן לדעת מתי יסתיימו ההליכים, אין לאפשר עיכוב הליכים כה גורף. לטענתם, ניתן להניח שכמו שההליך בעניינו של הנתבע הסתיים מהר יחסית כך גם החקירה נגד יתר הגורמים. הנתבעים 18-21 טוענים בתשובתם לתגובת התובעות כי מרבית פסקי הדין שצורפו על ידי התובעות עוסקים בבקשות עיכוב שהוגשו על ידי נאשמים בהליך הפלילי, בהן נטען כי קיום הליכים אזרחיים יאלץ את הנאשמים לחשוף הגנתם ועלול לגרום להם להפליל עצמם דבר שאינו מתקיים במקרה זה. לטענתם, הנסיבות המיוחדות שנקבעו בפרשת B.G בפירוש מתקיימות במקרה דנן. הנתבעים 18-21 מסכימים כי ההלכה היא כפי שציינו התובעות בפסק הדין בעניין לופטין, אולם, כאשר הימנעות מעיכוב גורמת לפגיעה חמורה, אי יכולת להתגונן ללא מידע רלוונטי אזי יש לפנות להלכה שנקבעה בפרשת B.G. באשר לטענת התובעות בנוגע לאי צירוף התצהיר לבקשה הראשונה, משיבים הנתבעים 18-21 בתשובתם לתגובת התובעות כי, הטענות שהוצגו בבקשת העיכוב אינן מבוססות על עובדות שביכולתם להצהיר עליהן, עיקר הבקשה הוא הצדקה משפטית לעיכוב הליכים בתיק, על בסיס העובדות בכתב התביעה. הטענות נסמכות בין היתר על השערות ומידע חלקי שנמסר לנתבעים ועל כן הוגשה בקשת העיכוב. בסיס הבקשה הוא העדר מידע רלוונטי. העובדות היחידות הן הניסיונות להשיג חומר מהפרקליטות ומהמנהל המיוחד והן אומתו במסמכים שצורפו לבקשה ואין לגביהן מחלוקת ועל כן לא נדרש צירוף תצהיר. בתשובה לתגובה לבקשה לעיכוב הליכים חוזרות הנתבעות 5-17 על טענותיהן ועל טענות שונות שהועלו לעיל על ידי הנתבעים 18-21 ומשום כך לא אחזור על הטענות הנ"ל. מעבר לנטען כאמור, מוסיפות הנתבעות 5-17 כי כלל לא ברור אם האירועים לגביהם הואשם הנתבע נוגעים לשלב שלאחר פרסום התשקיף ואף אם מעשים אלה נעשו לאחר התשקיף עדיין יכולה להיות להם השפעה רלוונטיות ביחס לטענות שנטענות לגבי התשקיף עצמו. לבסוף טוענות הנתבעות 5-17 שאין מקום לטענת התובעות כי קיים אינטרס ציבורי לבירור מהיר של התביעה, שכן, לא מדובר בתביעה יצוגית אלא אישית. זו אינה תביעה בשם מישהו וטענות אלו מהוות הרחבת חזית מאחר שלא נטענו בכתב התביעה. כמו כן מציינות נתבעות אלו כי למרות טענת הדחיפות בבירור התביעה כפי שמעלות התובעות הרי שהיא הוגשה רק ביום 25.11.08, על אף שהתשקיף הוא מחודש נובמבר 2006 והחברה קרסה כבר בקיץ 2007. יתרה מכך, לא קיים חשש לנזק שיגרם לתובעות בשל עיכוב ההליך, שכן לא נטען חשש למצבן הכלכלי או להעדר כושר פרעון מצדן. 5. דיון והכרעה בבקשות לעיכוב אי צירוף תצהירים בטרם אתייחס לבקשות לעיכוב הליכים לגופן אתן דעתי לסוגיית אי צירוף התצהירים לבקשה הראשונה והשנייה בניגוד לתקנה 241(א) לתקנות. סבורה אני כי היה על הנתבעים לצרף תצהירים כתמיכה בבקשות העיכוב (וכמובן גם לתשובות לתגובה כפי שצויין לעיל בפרק 4), שכן חלק גדול מהבקשות נסמך על טענות עובדתיות גרידא, הנוגעות בין היתר לפניות שנעשו להשגת חומרי חקירה, חקירות המנהל המיוחד וכו'. היה על הנתבעים לתמוך הטענות העובדתיות והמסמכים בתצהיר, ואי צירוף התצהיר מביא בהכרח לדחיית בקשות העיכוב על הסף. לנוכח האמור מתייתר לכאורה הדיון בבקשות העיכוב, ואולם, על אף פגם זה לא אעשה מלאכתי קלה ואבחן בכל זאת את המחלוקת באופן ענייני ואדון גם בבקשות העיכוב ואכריע בהן לגופן: הבקשות שלפני נסמכות על שני אדנים. האחד- הצורך בעיכוב ההליכים בשל חומר חקירה שנאסף בהליכים הפליליים אשר לא הועבר לידי הנתבעים. השני- הצורך בעיכוב בשל ההליכים הפליליים המתנהלים אשר ממצאיהם עשויים לשמש כראיה לכאורה בהליך נשוא התובענה דנן. המסגרת הנורמטיבית סמכות בית משפט להורות על עיכוב הליכים במקרים בהם מתקיים הליך אחר בו מתעוררות שאלות דומות, היא סמכות שבשיקול דעת ולא מכוח דין. בית המשפט ישקול שיקולים של חסכון במשאבי בית המשפט ויעילות הדיון ושיקולים נוספים כפי שנקבעו בפסיקה (ראו: רע"א 346/06 ד"ר באסם חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ (לא פורסם, , 14.5.06). בהתאם להלכה הפסוקה אין בעצם הגשתו של כתב אישום וניהול הליך פלילי כדי לשמש עילה לעיכוב ההליכים האזרחיים המתנהלים במקביל. ראו בעניין זה את דבריה של כב' השופטת שטרסברג כהן בפרשת לופטין, בסעיף 3 להחלטה: "אין בסיס לטענה לפיה כל אימת שמתנהל הליך פלילי לצד הליך אזרחי באותו עניין, יש לעכב את ההליך האזרחי עד לסיום ההליך הפלילי. הליכים משפטיים אזרחיים ופליליים צריכים להתנהל ביעילות וללא דחיות מיותרות, מה עוד, שאין לדעת מתי יסתיים ההליך הפלילי ומתי ניתן יהיה להמשיך בהליך האזרחי. מערכת המשפט צריכה לשאוף לכך שמשפטים יתנהלו כסדרם ובמועד שנקבע להם וכי לא יתפתח נוהג של דחיות מיותרות ללא צורך. התופעה של קיום משפטים אזרחיים ופליליים באותו ענין נפוצה למדי. ואין זה ראוי שמשפטים אזרחיים יישארו תלויים ועומדים עד אשר יסתיימו הליכים פליליים באותו עניין. לעיתים יכול העיכוב להימשך שנים גם כאשר מדובר בערכאה ראשונה, קל וחומר אם יש להמתין עד לסיום הערעור בערכאה האחרונה.". (ההדגשות שלי- ה.ג). זה הכלל ודומה שאף הצדדים אינם חולקים על כך. בפרשת B.G אליה מתייחסים הצדדים בהרחבה חזר בית המשפט העליון על הלכת לופטין עת קבע כי קיומו של הליך פלילי אינו מצדיק, כשלעצמו, עיכוב של הליך אזרחי המתנהל באותו עניין. עם זאת, קבע בית המשפט כי כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו וכאשר מתקיימות נסיבות חריגות בהן ישנו חשש שזכותו של אחד המתדיינים עלולה להיפגע, ייסוגו שיקולי היעילות והמהירות מפני זכות המתדיין ויעוכב ההליך. הלכת B.G עוסקת במקרה יוצא דופן בו, בו צד ג' הוא הנתבע בהליך אזרחי ואינו צד להליך הפלילי אך עלול להיפגע אם לא יעוכב ההליך האזרחי עד לסיומו של ההליך הפלילי, לכאורה מקרה דומה לתובענה דנן. בית המשפט בפרשה זו מתייחס למספר פרמטרים שבהתקיימותם יש מקום לסטות מן הכלל שנקבע בהלכת לופטין ולעכב הליכים. הפרמטר הראשון שנקבע בפסק הדין כאמור הוא קיומו של קשר הדוק בין המסכת העובדתית המתעוררת במסגרת ההליך הפלילי לזו אשר נדונה במסגרת ההליך האזרחי. הכוונה למצב בו לתוצאותיו של ההליך הפלילי עשוייה להיות השפעה, על ההתדיינות במסגרת ההליך האזרחי. (לרבות שימוש בממצאים ומסקנות בפסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע נאשם, כראיה לכאורה לאמור בהם במשפט אזרחי אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי (ראו: סעיף 42 א לפקודת הראיות)). הפרמטר השני המוזכר בפסק הדין הוא הפער בין המידע המוצג במסגרת ההליך הפלילי לבין המידע שאליו נחשף בית המשפט במסגרת ההליך האזרחי שעלול להביא לעיוות דין. לעניין זה ציין בית המשפט בפרשת B.G כי מדובר בפער שבין הראיות והעדויות הרבות שמוצגות בהליך הפלילי ואשר אינן עומדות לרשותם של נתבעים בהליך אזרחי, אינן עומדות לפני בית המשפט אשר דן בהליך האזרחי ולכן הוא מקבל תמונה עובדתית חסרה ובלתי מדוייקת. בנוסף לשני הפרמטרים שצויינו לעיל, מתייחס בית המשפט בפרשת B.G לשיקולי יעילות. כאשר להכרעה באותו עניין בהליך הפלילי עלולות להיות השלכות שונות על ההליכים האזרחיים והדבר יוכל לחסוך מזמנו של בית המשפט בהליך האזרחי, יש מקום לעכב את ההליכים האזרחיים. ככל שקיימת אפשרות שממצאי בית המשפט בהליך הפלילי יוכלו לחסוך מזמנם של בעלי הדין ובית המשפט בהליך האזרחי, יהווה הדבר שיקול למתן עיכוב הליכים בתיק האזרחי. בחינת כל הפרמטרים והשיקולים מובילה אותי למסקנה כי במקרה דנן אין מקום להיעתר לבקשות לעיכוב הליכים מהטעמים שלהלן. (אא) הפרמטר הראשון - קיומו של קשר הדוק בין ההליכים בעניין זה, לא שוכנעתי על ידי הנתבעים כי קיימת השקה בין ההליכים. הנתבעים כלל לא ציינו נגד מי בקבוצת חפציבה מתנהלים ההליכים, הם אינם יודעים מהו אותו חומר המצוי בידי גורמי החקירה והאם הוא בכלל רלוונטי. הנאשם המרכזי , הנתבע, כבר הורשע ולא הובאה כל הוכחה לטענת הנתבעים שלפיה יש רלוונטיות לחקירות המתנהלות כעת נגד גורמים אחרים. טענותיהם של הנתבעים נטענות בעלמא והן מבוססות על השערות בלבד. יתרה מכך. בענייננו, בשלב זה כלל לא מתקיים הליך פלילי מקביל, אין לדעת מהו פרק הזמן שיקח להתנהלות ההליך הפלילי ואם בכלל יתנהל הליך שכזה, ואף לא ברור אם יהיה קשר כלשהו בין כתבי האישום ככל שיוגשו, וממצאי החקירות, לבין ההליך דנא ואם בכלל יתאפשר לנתבעים לעשות שימוש בסעיף 42א לפקודת הראיות. בפרשת B.G מדובר היה באותם עדים בשני ההליכים והיה חשש שיינתנו הכרעות סותרות. באותה פרשה מדובר היה גם בהליך תלוי ועומד כאשר האישומים היו ידועים והיה ברור שיש קשר בין ההליכים. כמו כן באותו מקרה, היתה התובעת צד להליכים הפליליים. במקרה זה, בשונה מפרשת B.G, אין חשש להכרעות סותרות, אין הליך תלוי ועומד והתובעות אף אינן צד להליכים הפליליים. הנתבעים לא השכילו לשכנע כי אכן ההליכים נוגעים לאותה מסכת עובדתית וכל טענותיהם מבוססות על השערות בלבד. לנוכח האמור, באיזון בין זכויות הצדדים לא שוכנעתי כי תגרם פגיעה של ממש לנתבעים מהמשך ההליכים, ומנגד סבורה אני כי עיכוב ההליכים לזמן שאינו ידוע בשלב זה אינו נכון כלפי התובעות. באשר לטענת הנתבעים כי יש לעכב את ההליכים בשל חקירות המנהל המיוחד, אציין כי גם כאן אין כל ודאות שבחקירות המנהל המיוחד יהיה כדי לשפוך אור על ההליך שלפני. בנוסף, הנתבעים קיבלו אפשרות לעיין בתיק פשיטת הרגל של החברה ואיני סבורה כי ייגרם להם עיוות דין אם לא אעכב הדיון בשל חקירות המנהל המיוחד. מעבר לנדרש אוסיף כי העילה להגשת בקשות העיכוב הייתה קיומם של הליכים פליליים ולא קיומן של חקירות המנהל המיוחד, העניין אמנם הוזכר בבקשות העיכוב ואולם חקירות אלו כפי שעולה מבקשות העיכוב, לא היו הסיבה העיקרית בשלה הוגשו הבקשות אלא ההליכים הפליליים. גם הפסיקה שהביאו הנתבעים נגעה רק לעיכוב הליכים אזרחיים בשל הליכים פליליים. לסיכום חלק זה, לא מצאתי כי מתקיים הפרמטר הראשון כאמור. (בב) הפרמטר השני - פער המידע לא הוכח לי שיש במסמכים ובחומר המצויים כרגע בחדרי החקירות כדי להשפיע על ההליך האזרחי, טענות הנתבעים כאמור סובבות סביב השערות שאין להן כל בסיס מוכח. הרשויות בחרו שלא לאפשר בשלב זה לעיין בחומר ומשכך לא הוכח כי מתקיים פער מידע הנוגע לתובענה זו ולא שוכנעתי כי ייגרם לנתבעים עיוות דין. (גג) טעמי יעילות לנוכח הניתוח שלעיל, גם טעמי יעילות תומכים בהכרח במסקנתי שלפיה אין לעכב את ההליכים. אין זה סביר שהתובעות ימתינו פרק זמן שאינו ידוע עד לסיום ההליכים הפליליים הן זכאיות ליומן בבית המשפט ולכך שתינתן הכרעה בעניינן (ראו: ברע"א 1984/05 כוכבי נ' עדני, (לא פורסם, , 26.3.07)). בענייננו כאמור אין מדובר במצב בו עלולות להתקבל החלטות סותרות ואין מדובר במצב בו מתנהלים שני הליכים עם אותם צדדים בגין אותה עילה בהליך אזרחי ובהליך פלילי וכל השיקולים של חסכון במשאבים וכדומה אינם רלוונטים. במאמר מוסגר אציין כי טענת התובעות שלפיה בעניין זה עומד אף אינטרס ציבורי לבירור מהיר וענייני של ההליך, אינה מקובלת עלי. מדובר באינטרס של התובעות ועמיתיהן בלבד, התובענה לא הוגשה כתובענה ייצוגית וגם לא עולה ממנה כי היא מייצגת אינטרס של כלל ציבור המשקיעים. עם זאת, אף כי יתכן שצודקים הנתבעים בנוגע לעובדה שגם אם תתקבל התובענה יזכה כל אחד מעמיתי התובעות לסכום זעום יחסית, הרי שאין בכך כדי לקבוע שלא קיים אינטרס מהותי של העמיתים עצמם בכך שהתובענה תתקבל ויכנסו כספים לקופותיהם, ואין ספק כי יגרם נזק לעמיתים מעיכוב הליכים. אשוב על העולה מהמקובץ - והמביא לדחיית טענות הנתבעים ולקביעה שאין מקום לעכב ההליכים: אין כל בטחון כי סיומו של ההליך הפלילי יקנה לנתבעים חומר שלא מצוי בפניהם כעת או יביא לקיצורו של ההליך האזרחי. לא ברור אם בכלל יוגשו כתבי אישום ומה טיבו של החומר המצוי בידי גורמי החקירה כאמור. לא ידוע גם בשלב זה מה הם הסיכויים לעשיית שימוש בפסק דין פלילי אם בכלל יהא כזה במסגרת התיק האזרחי. אם יעוכבו ההליכים ולא יוגשו כתבי אישום או שההליכים הפליליים לא ישפכו אור על ההליך האזרחי נדרש לניהול התיק זמן רב לאחר התרחשותם של האירועים הרלוונטיים בפרשה, וכאשר כל אותה עת ממתינות התובעות להכרעה בעניינן. התובעות מייצגות לקוחות שרשאים ליהנות מכספם בהקדם אם הם אכן זכאים לו, ולא בתום תקופה ארוכה מידי. אין סיבה שהתובעות יסבלו עינוי דין ממושך עד לבירור תביעתן ולפיכך לא מצאתי שיש מקום להעתר לבקשות לעיכוב הליכים. לפני סיום אציין כי לא נעלמו מעיני הטענות שנטענו בעניין התיישנות וחוסר סמכות וטענות אלו יידונו ככל שיוגשו בקשות מתאימות על ידי הצדדים בהמשך ההליכים המקדמיים. בטרם אסיים דברי אומר גם כי הצדדים העלו טענות למכביר וחזרו על טענותיהם בניסוחים שונים במסגרת התגובות השונות. בשלב כתיבת החלטתי זו, נתתי דעתי, אמנם, לכל התמונה שנגלתה בפני, אולם, מפאת רוחב היריעה, התייחסתי במפורש רק לחלקים הרלבנטיים מתוך התגובות והמסמכים שהוצגו לפני, מבלי שהתעלמתי מכל יתר הטענות שנטענו על ידי הצדדים, שאין בהן כדי לשנות מהחלטתי זו. 6.          סוף דבר אני מקבלת באופן חלקי את הבקשה למחיקת חלקים מכתבי התשובות לתגובה ואיני מתירה צירוף המסמכים וההתייחסות אליהם במסגרת התשובות לתגובה, כאמור בפרק 3 לעיל. אני דוחה את שתי הבקשות לעיכוב הליכים וקובעת כי הנתבעים כולם יגישו כתבי הגנה בתוך 30 ימים מיום קבלת החלטה זו. במהלך ניהול התיק ניתן יהיה לצרף ראיות חדשות אם יגיעו לידי מי מהצדדים וכן ניתן יהיה להעיד כל עד רלוונטי שהצדדים ימצאו שיש ביכולתו לשפוך אור על נסיבות תיק זה. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות. עיכוב הליכיםמשפט פלילי