עיכוב מינוי כונס נכסים זמני

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת עיכוב מינוי כונס נכסים זמני: ההליכים הקודמים שבין הצדדים. הבקשה שבפניי הינה בקשה לעיכוב ביצוע החלטה אשר ניתנה ביום 9.8.09 במסגרת בש"א 14695/09, , בה הוחלט על מינויו של ב"כ המשיב 1 ככונס נכסים זמני למבקשת ולמשיבה 2 (להלן: "החברה"). החברה עסקה בשיווק ומכירה קימונאית של מוצרי הנעלה. על מנת להתייחס לבקשה עצמה, עלי לפרט בקצרה את ההליכים הקודמים שבין הצדדים. ביום 12.7.09 ניתן לבקשת המשיב 1 להלן: "הבנק") צו כינוס נכסים קבוע לאכיפת אג"ח בגין שעבודים קבועים אשר נרשמו על ידי החברה לטובת הבנק, ללא התנגדות החברה. בדיון התייצב עו"ד בכר אשר היה באותו שלב מפרק זמני של החברה. המפרק הזמני לא התנגד למתן צו הכינוס והחברה עצמה לא הגישה תגובה כלשהי לבקשה. לאור זאת מונה עו"ד שפלר ככונס קבוע לחברה מכח השעבודים הקבועים. בתיק הפש"ר הנוכחי ביקש הבנק לממש שעבודים שוטפים על פי אגרת חוב שנרשמה לטובת הבנק ביום 6.9.04. במסגרת בקשה זו התבקש בית משפט למנות את עו"ד שפלר לכונס נכסים קבוע על כל הכספים והזכויות של החברה אשר שועבדו לבנק ואף ככונס נכסים קבוע על רכוש וזכויות המבקשת ולהקנות לו את כל הסמכויות הכלולות באגרת החוב כלפי החברה - כלפי המבקשת שבפניי. במקביל לבקשה זו הגיש הבנק בקשה למינוי נכסים זמני על כל המלאי והרכוש של המבקשת והחברה ועל כל הכספים והזכויות אשר שועבדו לטובת הבנק. כמו כן, התבקש בית המשפט להקנות לכונס הנכסים הזמני סמכות לתפוס, להוציא, לממש ולמכור מלאי נכסים וכספים המוחזקים גם אצל המבקשת. בבקשה זו ציין הבנק את החוב שנותר לחברה בסכום של כ- 1.8 מיליון ₪; את השעבודים שיצרה החברה; את צו כינוס הנכסים אשר ניתן כנגד החברה לאכיפת שעבודים קבועים ואף התייחס להסכם "מכר" בין החברה למבקשת שבפניי. כונס הנכסים התייחס במסגרת הבקשה לחקירות אשר נערכו ביום 12.7.09, במעמד הדיון הקודם, למר דרור דהן המנהל ובעל השליטה בחברה ולמר כפיר דהן המנהל, הבעלים ובעל השליטה במבקשת. בקשה זו הוגשה במעמד צד אחד. לאחר שהתקבלה תגובת המבקשת ותגובת המפרק הזמני של החברה לבקשה זו, ניתנה על ידי ההחלטה שעיכוב ביצועה מבוקש כעת. 2. ההחלטה שעיכוב ביצוע מתבקש בהחלטה נקבע כי מבקשת הבנק עולה באופן ברור כי החברה שעבדה בשעבוד שוטף את כל המפעל, הכספים והרכוש לטובת הבנק. החברה אף התחייבה שלא לרוקן את החברה מרכושה ולא להעלים רכוש משועבד, בכפוף לאפשרות ביצוע של עיסקה במהלך העסקים הרגיל של החברה. עוד נקבע, כי במהלך חקירתם של בעלי המניות של המבקשת ושל החברה, התברר באופן חד משמעי, כבר בשלב זה, כי מכירת הפעילות העיסקית של החברה למבקשת נעשתה שלא במהלך העסקרים הרגיל - תוך פגיעה של ממש בשעבוד של הנושה המובטח, הבנק. הסכם המכר נערך באפריל 2009, מועד בו החברה היתה בקשיים כספיים, כאשר חודשיים לאחר מכן ניתן נגדה צו פירוק זמני. המבקשת עצמה הוקמה ארבעה ימים לפני החתימה על הסכם המכר, כאשר בעל המניות של המבקשת הוא בן 34 ולפני שהוקמה המבקשת הוא היה שכיר בחברה. עוד צויין כי היוזמה למכירה הגיעה מאת דרור דהן, בעל המניות של החברה, אשר הציע לאחיו, בעל המניות של המבקשת, עיסקה אשר כללה מכירה של שש חניות מתוך עשר אשר הופעלו על ידי החברה. אישור הבנק למכרה זו לא התבקש. בעל המניות של החברה הוא זה שקבע את סכום המוניטין ואת סכום המכירה, כאשר התשלום לכאורה בגין המכירה נעשה באמצעות העברת המלאי מהחברה לידי המבקשת. השיקים שנמשכו לפקודת החברה לא הגיעו לחשבונה בבנק. בסופו של דבר, נקבע בהחלטה כי בנסיבות אלה פעלה החברה בניגוד להוראות אגרת החוב, כאשר העביר האת פעילותה לידי המבקשת באמצעות הסכם בין בעלי המניות של החברה והמבקשת, שהם אחים, בדרך שיש בה כדי להצביע על הברחת נכסים. עוד צויין על ידי במפורש, כי הבנק כנושה מובטח יכול להחליט על פי שיקול דעתו האם הוא מעמיד מימון לשם הפעלת המבקשת כעסק חי אולם לא מוטלת עליו חובה מעין זו. לכן, נקבע כי כונס הנכסים ישקול האם להפעיל את המשיבה כעסק חי וידווח על כך לבית המשפט. עוד נקבע כי לא ימומשו נכסים שלא במהלך עסקים הרגיל אלא באישור בית משפט ולאחר קבלת עמדת המבקשת והחברה. הדיון בצו העיקרי נקבע לנובמבר 2009. 3. נימוקי הבקשה לעיכוב ביצוע בבקשה, אשר הוגשה עוד ביום 16.8.09, נאמר כי המבקשת מתכוונת להגיש ערעור על ההחלטה לעיל. עוד נאמר כי כונס הנכסים הזמני פועל לשם חיסולה של המבקשת באמצעות שימוש מסולף בסמכויות שניתנו לו. המבקשת טענה כי יש להקפיא ולעכב את מינויו של ב"כ הבנק ככונס נכסים זמני. המבקשת היפנתה להוראות 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, וטענה כי על בית משפט לשקול את סיכויי ההצלחה בערעור ואת האפשרות להשיב את המצב לקדמותו אם תזכה המבקשת בערעור. אם לא תעוכב ההחלטה, יגרם למבקשת נזק חסר תקנה כאשר המבקשת תחדל למעשה להתקיים. על כונס הנכסים לבחון, על פי החלטת בית משפט, האם יש מקום להפעיל את המבקשת כעסק "חי" ועליו להפעיל שיקול דעת זה. כונס הנכסים הזמני כבר פעל בניגוד להחלטה זו. המבקשת תיארה את פעילותה ואת אופי נכסיה. המבקשת היא חברה אשר הוקמה לצורך שיווק נעלים. נכסיה הם מלאי הנעלים המצוי בסניפיה השונים והתקבולים המתקבלים ממכירת הנעלים. המלאי משתנה ללא הרף בצורה מהירה. הנעלים אשר המבקשת רכשה מהחברה, במסגרת ההסכם לגביו טוען הכונס כי מדובר בהברחת נכסים, נמכרו כבר ואין הן נמצאות בידי המבקשת. המבקשת רכשה כמויות גדולות של נעלים מספקים שאין להם קשר לחברה ולא ניתן להבחין בין המלאי שנרכש מהם לבין המלאי שנרכש כדין מאת החברה. המבקשת עצמה לא שעבדה נכס כלשהו לבנק ואין היא חייבת סכום כסף כלשהו לבנק. ההליך העיקרי מצוי בחיתוליו ולא בטוח שבסופו של יום יזכה הבנק באכיפת השעבוד שיצרה החברה ובמינוי כונס נכסים קבוע על נכסיה. כמו כן, טרם ניתנה הכרעה שיפוטית באשר לטענה המוכחשת לפיה היתה הברחה של נכסי החברה למבקשת וטרם ניתנה החלטה שיפוטית ביחס לגובה החוב של החברה. מתן סעד זמני של מינוי כונס נכסים טרם מתן פסק דין בהליך העיקרי, הוא צעד חריג וקיצוני. המבקשת תקלע בשלב הביניים למצב של חדלות פרעון, שכן לא תוכל לעמוד בתשלום שכר לעובדיה, לספקים ולבעלי החנויות. גם אם ייקבע בסופו של דבר שהיתה הברחת נכסים, אין מקום להפסקת פעילותה של המבקשת וכך גם סבר המפרק הזמני של החברה. הכונס הזמני הפר את החלטת בית משפט בכך שפנה לחברת ישרכרט על מנת שתעביר לו את הכספים המגיעים למבקשת וזאת ללא שהודיע דבר למבקשת. מדובר בתקבולים בסכום של 150,000 ש"ח. תקבולים אלה אמורים להיות מפוקדים בחשבונה של המבקשת בבנק הפועלים. משנודע לבנק הפועלים כי התקבולים לא יופקדו בחשבון המבקשת, הוריד הבנק את מסגרת האשראי מסכום של 200,000 ₪ לסכום של 150,000 ₪. עיכוב התקבולים והעברתם לכונס הנכסים הזמני תשתק לחלוטין את פעילותה של המבקשת, שכן כל הרכישות נעשות באמצעות כרטיסי האשראי. כונס הנכסים לא הפעיל את שיקול דעתו באשר להפעלת החברה כעסק חי והחליט לחסל אותה בדרך של עצירת העברת התקבולים. עוד נאמר כי לבנק לא יגרם נזק מעיכוב הביצוע והתועלת אשר עשויה לצמוח לו ממימוש סמכויותיו הוא קטנה ביותר. כמו כן נטען כי סיכויי הערעור, אשר טרם הוגש, טובים מאוד שכן לא היה מקום למתן ההחלטה מהטעמים אשר פורטו בבקשה. בקשה זו הוגשה במהלך הפגרה והתבקשה תגובת הבנק והחברה על ידי השופט התורן. בתגובת הבנק פורטו התנאים לעיכוב ביצוע של פסק דין לחיוב כספי ומימוש בטוחה. בתגובה נאמר כי על המבקשת להראות שסיכויי הערעור טובים; כי אם יתקבל הערעור יהיה זה בלתי נמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו וכי הנזק הבלתי הפיך שיגרם לה עולה על נזקו של הבנק. באשר לסיכויי הערעור - נאמר כי בית המשפט שלערעור לא יתערב בקביעות עובדתיות של בית המשפט אשר שמע את הראיות. הבנק ציין את הקביעות העובדתיות בהחלטה מיום 9.8.09. לדברי הבנק, הבקשה עצמה לא מתעמתת עם קביעותיו העובדתיות של בית המשפט. באשר למאזן הנוחות - מדובר בחוב של כ- 1.9 מיליון ₪ וכל יום אשר עובר מכרסם במלאי המבקשת ופוגע בבטוחה. הבנק, הנושה המובטח, אינו מקבל את תמורת מכירת המלאי וזו מועברת לבנק הפועלים, לעובדים ולספקים. לכן, אם ינתן צו עיכוב ביצוע עלול הבנק למצוא את עצמו ללא מלאי ועם התחייבויות של המבקשת לצדדים שלישיים. כונס הנכסים היפנה לדוח הראשון אשר הוגש על ידו ביום 19.8.09, בו ביקש לאזן בין האינטרסים של הצדדים כך שלא תפגע הבטוחה והמבקשת תמשיך להתנהל בשלב זה בתנאים אשר פורטו בדוח. בתגובת המנהל המיוחד של החברה, כנגדה ניתן כבר צו פירוק, נאמר כי בניגוד לנטען בבקשה, אין המנהל המיוחד סבור כי סיכויי הערעור להתקבל הם מובנים לאור המלכותיות הברורה של העיסקה, כפי שהיא עולה מחקירת בעלי המניות של החברה והמשיבה. אם מבקשת המבקשת עיכוב ביצוע כדי שתוכל להמשיך את מהלך העסקים, ושניתן יהיה להיפרע ממנה בסופו של דבר בגין השתלטותה הבלתי מוסכמת על נכסי החברה, סבור המנהל המיוחד שעליה לעשות כך תחת עינם הפקוחה של כונס הנכזים הזמני או המנהל המיוחד. כמו כן, המנהל המיוחד סבר שעל המבקשת להפקיד סכום משמעותי לקופת הכינוס או לקופת הפירוק, בטרם יעוכב ביצוע ההחלטה. 4. דיון והחלטה א. טענות המבקשת בעניין הפעלתה כעסק "חי". בניגוד לטענות המבקשת אשר הועלו הן בבקשה והן בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, הרי שכונס הנכסים הגיש דו"ח ראשון מטעמו עוד ביום 19.8.09. בדו"ח זה התייחס הכונס במפורש להחלטת בית משפט, בה נאמר כי הוא נדרש להודיע לבית המשפט האם יש מקום להפעיל את המבקשת כעסק "חי". לדבריו, מיום שמונה החל לנקוט במספר פעולות לצורך בחינת שאלה זו. כונס הנכסים פנה לחברות האשראי המרכזיות וגם לבנק הפועלים בו מתנהל חשבון הבנק של המבקשת. חברות האשראי ובנק הפועלים נדרשו להעביר את התמורות והתקבולים לידיו. כונס הנכסים אף סייר בחנויות המבקשת וביקש להעביר אליו מסמכים. מנהל המבקשת ובא כוחו התייצבו לפגישה במשרדי כונס הנכסים. באותה פגישה הועלתה אפשרות להפעיל את המבקשת כפי שעבדה עד למועד צו הכינוס הזמני, בכפוף לאישור בית משפט. מנהל המבקשת נדרש להעביר מסמכים נוספים ואלה הגיעו לידי הכונס ביום 13.8.09. כונס הנכסים ציין את המלאי של המבקשת ואת סכומי המכירות בין מאי ליולי 2009 ואת החובות לספקים כולל דמי שכירות בסכום של כ- 257,000 ₪ נכון ליום 13.8.09. חשבונה של המבקשת עמד ביתרת חובה בבנק הפועלים, כאשר מנהל המבקשת חתום לטענתו על ערבות אישית להבטחת חובות המבקשת. לאור הפקדות אשר בוצעו על ידי המבקשת, חשופה המבקשת כלפי בנק הפועלים בסכום של 40,000 ₪. המבקשת שיעבדה את זכויותיה לקבלת כספים מתשלובת ישרכאט לטובת בנק הפועלים. באותו דוח התייחס כונס הנכסים לבקשה שבפניי ולבקשה נוספת לשחרור כספים המעוכבים בחברות האשראי, לאחר שהכספים נדרשו על ידו. לאחר סקירה זו התייחס כונס הנכסים לשאלת הפעלת החברה כעסק "חי". לדבריו, אין הנושה המובטח נדרש בשלב זה לשאלת העמדת מימון להפעלת המבקשת. המבקשת פועלת בצורה שוטפת אולם במועד הגשת הדוח טרם נבדקה לעומק כדאיות הפעלתה. כונס הנכסים ציין כי עומדות בפניו שתי אפשרויות - מימוש כלל נכסי המבקשת או הפעלתה כעסק חי בשלב ביניים ולמכור אותה כעסק חי למשקיע חיצוני. עוד ציין כונס הנכסים, כי במהלך הפגישה שהתקיימה בינו לבין נציגי המבקשת, נבחנה אפשרות להמשיך ולפעול בתקופה קצרה כדי לבדוק את אפשרות החזרת החוב לנושה המובטח. כונס הנכסים פנה לב"כ המבקשת והסכים עקרונית להפעיל אותה כעסק חי. זאת, בין היתר, בתנאי כי המבקשת תמסור לכונס הנכסים תוכנית עיסקית מלאה עד לסוף אוגוסט 2009, בה תהיה התייחסות לסיכויי המבקשת להמשיך ולפעול כעסק חי ובכלל זה פרעון החוב לנושה המובטח. עוד נדרש כי המבקשת תפעל בפיקוח כונס הנכסים ובשיתוף פעולה עימו במהלך עסקים רגיל, ללא ביצוע דיספוזיציות בנכסיה וללא הגדלת מסגרת האשראי בבנק הפועלים כאשר זו לא תעלה בכל מקרה על סכום של 150,000 ₪. כמו כן, דרש כונס הנכסים כי הנושה המובטח לא יזרים הון עצמי לשם הפעלת המבקשת ומימונה. אולם, בסופו של דבר הגישה המבקשת את הבקשה הנוכחית ואף בקשה נוספת לשחרור כספים אשר מעוכבים בחברות האשראי וקיום הפגישה נועד למעשה על מנת להרוויח זמן. המבקשת סירבה לכל התנאים אשר הוצגו על ידי כונס הנכסים. כונס הנכסים ביקש כי תנתן לו אורכה של מספר ימים לאחר שתנתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, על מנת לבחון את השאלה האם יש מקום להפעיל את המבקשת כעסק חי. באשר לכספי התמורה מישרכרט התקיים דיון במהלך הפגרה בפני כב' השופטת רונן. בהחלטה אשר ניתנה במהלך אותו דיון, נקבע כי בנק הפעלים לא יבטל את מסגרת האשראי עד יום 10.9.09. עד למועד זה או למועד מתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, תמשיך המבקשת להתנהל כעסק חי. בית המשפט התייחס לדבריו של כונס הנכסים הזמני, כי באותו שלב בכוונתו להמשיך ולהפעיל את החברה כעסק חי לטובת כלל הנושים. כמו כן, נקבע כי הכספים מישראכרט יועברו לחשבון החברה בבנק הפועלים. הבקשה לעיכוב ביצוע נקבעה על ידי לדיון במעמד הצדדים. מכל האמור לעיל, עולה כי אין מקום לטענותיה של המבקשת על פיהן לא פעל כונס הנכסים על פי החלטת בית משפט, ולא שקל את המשך הפעלתה של המבקשת כעסק חי. שאלת המשך הפעלתה של המבקשת כעסק חי נתונה אכן לשיקול דעתו של הנושה המובטח. ההלכה הברורה היא כי אין הנושה המובטח חייב להעביר כספים לצורך הפעלתה של המבקשת, והדבר ייעשה על ידו אם יסבור כי יש בכך כדי להשיא את התמורה האפשרית במסגרת המימוש. לכן, טענותיה של המבקשת כי אם לא תעוכב ההחלטה אשר קבעה את כינוס הנכסים הזמני לא תוכל החברה לפעול - אין בה כשלעצמה כדי להוות בסיס לעיכוב ההחלטה. אין למבקשת זכות מוקנית כי הנושה המובטח ינהג למעשה בדרך של הקפאת הליכים, שכן לא זו משמעותו של הליך אכיפת איגרת חוב ומימוש נכסי החברה, אשר על פי ההחלטה הועברו בדרך לא ראויה לידי המבקשת. אף טענותיה של החברה כלפי בנק הפועלים, אשר לא מאפשר לה להפעיל את החשבון באופן רגיל, אין בהן כדי להוות בסיס לעיכוב החלטת בית המשפט. ב. האם התקיימו התנאים המצדיקים את עיכוב ההחלטה. ההחלטה להעתר לבקשתו של כונס הנכסים באשר לנכסיה של המבקשת, התבססה על קביעות עובדתיות הנוגעות לדרך העברת הנכסים המשועבדים על ידי החברה, לידי המבקשת. בית משפט זה איננו יושב אכן כערכאת ערעור על החלטותיו הוא. אולם, במקרה הנוכחי מדובר בקביעות עובדתיות על יסוד חקירה נגדית אשר נערכה למנהלי המבקשת והחברה כאחד, מהן עלתה תמונה חמורה למדי באשר לדרך העברת הנכסים למבקשת, אשר נוסדה מספר ימים לפני הסכם המכר, כאשר הסכם המכר נערך למעשה בסמוך לקריסתה של החברה. עוד יש לזכור כי החברה עצמה לא התנגדה למינוי כונס נכסים - לא זמני ולא קבוע, ואף המפרק הזמני לא התנגד לעצם מינויו של כונס הנכסים. באשר למאזן הנזקים - טענה המבקשת בבקשה ואף חזרה על טענותיה במסגרת הדיון בפני, כי הותרת מינויו של כונס הנכסים הזמני יגרום לשיתוק פעילותה. אולם, עיכוב ביצוע פסק דין כספי בשל קושי הכרוך במימוש בטוחות, אם כי הוא אפשרי, הרי שלעולם יהווה חריג. העיכוב מותנה בדרך כלל בקיומם של שלושה תנאים שעל מבקש העיכוב לבסס אותם: קיומה של תשתית עובדתית אמינה ומספקת באשר לעוצמתם של נזקים העלולים להיגרם לחייב ממימוש הנכסים. ככלל, הצורך לממש נכסים לשם קיום חוב כספי לא יוכר כסיבה מספקת לעיכוב ביצוע. סיכויי ערעור טובים. אין בעיכוב המימוש משום פגיעה של ממש בזוכה, וביחוד בסיכוי כי הבטוחה תשמור על ערכה ותמשיך לשמש כבטוחה טובה לחוב כמקודם. על החייב להראות כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו. גם אם יש לקבל את טענתה של המבקשת כי מינוי כונס הנכסים הזמני יגרום למעשה להפסקת פעילותה, הרי שלא די בכך כדי להצדיק את עיכוב הביצוע. זאת לאור הדרישה לקיומו של התנאי השלישי המפורט לעיל, אותו ניתן כמובן להחיל גם במקרה בו מתבקש עיכוב ביצוע של החלטה בדבר מינוי כונס נכסים זמני, כמו במקרה שבפניי. לתנאי זה התייחס בית המשפט בע"א 7221/01 י.ג. רובנשטיין נ' שובל פדי נו (4) 178 בעמ' 183. כב' השופטת פרוקצ'ה ציינה, בין היתר, כי יש מקום להתייחס לטענתו של הזוכה כי העדר נכסים נוספים הניתנים למימוש בידי החייב, נובע מפעילות פסולה של הברחת נכסים על ידיו. במקרה שבפניי, התבססה כאמור ההחלטה בדבר עצם מינוי כונס נכסים זמני לנכסי המבקשת, על הקביעות בדבר דרך העברת הנכסים המשועבדים על ידי החברה לידי המבקשת. כמו כן, היפנה בית המשפט העליון בעניין רובינשטיין להחלטה אשר ניתנה בבש"א 4645/91 משה כובשי נ' בנק הפועלים, . בהחלטה זו נקבע על ידי כב' השופט מצא "כדי שבית משפט יענה לבקשה כזו מצד החייב, לא די לו שישתכנע כי מימוש הבטוחה לאלתר יגרום לחייב נזק גדול או בלתי הפיך, אלא עליו להשתכנע גם בכך שעיכוב מימושה של הבטוחה לא יגרום נזק לזוכה ולא יגרע מסיכויו להיפרע מהבטוחה, באותה מידה, גם אם יושהה המימוש. כדי לשכנע את בית המשפט, בקיומו של תנאי אחרון זה, מוטל על המבקש להראות כי לנכס המשועבד שווי כספי יציב, שמאז השעבוד נשמר ערכו ביחס שווה לגובהו המשתנה של החוב שלהבטחתו שועבד, וכי יש יסוד איתן להאמין שיהיה די בו כדי להבטיח את סילוק החוב שיעמוד לזכות המשיב אם יידחה הערעור". אין ספק, כי המבקשת לא עמדה בהוכחת תנאי זה וכי מאזן הנזקים והנוחות נוטה באופן ברור לטובת הבנק. החוב לנושה המובטח מגיע לסכום של כ- 1.9 מיליון ₪. המלאי אשר הועבר מאת החברה למבקשת נמכר לדבריה ונקנה בתמורת מכירתו מלאי חדש. התמורות בגין מכירת המלאי, אשר שועבד מלכתחילה לבנק, מגיעות לבנק הפועלים ולא לנושה המובטח. יש לזכור כי המלאי אשר שימש להבטחת חובה של החברה לבנק הועבר לידי המבקשת, באותו הסכם מכר אליו התייחסתי במסגרת הבקשה שעיכוב ביצוע מתבקש. החברה מודה למעשה כי פעילותה תשותק אם לא ימשיך בנק הפועלים להעמיד לה מסגרת אשראי בסכום של 150,000 ₪, כאשר סכום זהה אמור היה להגיע מאת ישראכרט לחשבונה של המבקשת בבנק הפועלים. כמו כן, הבהיר ב"כ המבקשת באופן מפורש במהלך הדיון כי לא ניתן להגיע להסדר כלשהו בעניין החוב, שכן החברה בשלב הראשוני של פעילותה העיסקית. מדובר אם כן בחברה הפועלת במימון דק ביותר, כאשר קיימת סכנה של ממש כי אם לא ימשך מינויו של כונס נכסים, אשר יפקח על פעילותה ויקבל החלטה באשר להמשך הפעלתה כעסק חי, הרי שהנושה המובטח עשוי למצוא את עצמו מול שוקת שבורה אם יידחה ערעורה של המבקשת, אם וכאשר יוגש. התוצאה מכל האמור לעיל, כי דין הבקשה להידחות. המבקשת תשא בהוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪ פלוס מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל .כינוס נכסיםמינוי כונס נכסים