מהו עיקול עצמי ? ככלל, נקבע לא אחת בפסיקה, כי אין כל טעם והגיון למנוע מתן צו לעיקול זמני עצמי, כאשר המבקש חב למשיב סכום כסף והוא מבקש לעקלו בעיקול זמני להבטחת חובו הוא, וכך סיכם כב' השופט (כתוארו אז) אור את דעת הרוב ברע"א 5169/93 דוד בלוך נ' דוד גילאור ואח'. פ"ד מח(2), 608, עמ' 616-617: "תכליתה של התקנה בדבר הטלת עיקול זמני היא להבטיח פרעון המגיע לתובע אם יזכה בתביעתו, ומבחינה זו אין כל טעם והגיון לאבחן בין התובע לבין צד שלישי המחזיק בנכסי הנתבע. רק בחלק מהמקרים יכולים דיני העיכבון, התביעה שכנגד או הקיזוז, להביא לתוצאה אותה מבקש התובע להשיג בבקשתו לעיקול זמני. לפיכך, איני מוצא הצדקה למנוע מהתובע להבטיח את המגיע לו, אם יזכה בתביעתו, בדרך של עיקול זמני על נכסי הנתבע הנמצאים בידיו." קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להטלת עיקול עצמי זמני: לפני בקשה להטלת עיקול זמני, על דרך של "עיקול עצמי", שהוגשה על ידי המבקש, במסגרת בקשה למינוי בורר שהוגשה מטעמו ביום 17.6.09, בה נטען, בין היתר, כי ביום 8.7.07, נחתם הסכם להתקשרות עיסקית בינו לבין המשיב ובסעיף 11 לאותו הסכם נקבע כי במקרה ויתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים, ימונה עו"ד משה טמבור לבורר בין הצדדים. ביום 10.7.07 נחתם הסכם מפורט בין הצדדים, להקמת שותפות לפעילות יזמית בתחום המקרקעין בהונגריה ו/או במדינות מזרח אירופה אחרות. לטענת המבקש, מכיוון שעו"ד משה טמבור הודיע כי אינו מעוניין לשמש כבורר, הוגשה הבקשה למינוי בורר. לבקשתו של המבקש למינוי בורר, קדם פסק דין שניתן נגדו בהליך של תובענה בסדר דין מקוצר, בו נדחתה בקשתו למתן רשות להתגונן והוא חויב לשלם למשיב את מלא סכום התביעה בסך של 896,189 ₪ - סכום המהווה החזר השקעתו של המשיב על פי ההסכם שבינו ובין המבקש (ת.א (ת"א) 1463/08, החלטת כב' השופט צבי כספי מיום 19.1.09). על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי וכן הגיש בקשה לעיכוב ביצועו. המבקש טען בבקשתו להטלת עיקול, כי המשיב אינו מתגורר בישראל, כי אין לו כל מידע לגבי רכושו של המשיב ומשכך, קיים ספק רב באשר ליכולתו של המשיב להשיב לידי המבקש הסכום שנפסק, היה ויתקבל ערעורו ו/או תתקבל תביעת הבוררת שהגיש נגד המשיב בסך של 50,000,000 אירו. המשיב מתנגד לבקשה. הוא טען בתגובתו, כי הגיש נגד המבקש תביעה כספית להשבת סך של 896,189 ₪ ששולמו על ידו למבקש, במסגרת הסכם שותפות ביניהם, שבוטל כאשר המבקש התחייב להשיב את הסך האמור למשיב. התביעה הוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, המשיב הגיש בקשת רשות להתגונן, שנדחתה על ידי בית המשפט ומיד לאחריה ניתן נגדו פסק דין שחייבו לשלם למשיב את מלוא סכום התביעה. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין שנקבע לדיון ביום 24.5.2010. בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין, נדחתה על ידי בית המשפט לאחר שהמבקש לא עמד בתנאי שקבע בית המשפט, לפיו יעוכב פסק הדין אם יפקיד המבקש את מלא סכום פסק הדין בקופת בית המשפט. לטענת המשיב אין הבקשה עומדת בדרישות הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") לשם קבלת סעד של עיקול זמני: הבקשה אינה מלמדת על קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה, אין היא מצביעה על ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של נזק כלשהוא וכן אין היא מצביעה על ראיות מהימנות לכאורה לשיעור הנזק הנטען. כמו כן טען המשיב שהבקשה אינה מגלה ראיות כל שהן לקיומו של יסוד ההכבדה. אין כל ראיה שהיא לקיומו של יסוד זה, שהינו יסוד הכרחי ומתחייב לשם מתן סעד זמני של עיקול. לטענת המשיב די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. בנוסף טען המשיב כי בית משפט השלום הורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש ובלבד שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט את סכום פסק הדין, כך שהסכום אותו מבקש המבקש לעקל בעיקול עצמי יהיה מובטח בכל מקרה בקופת בית המשפט ואם יזכה המבקש, הרי שיוכל להיפרע מיידית. טענה נוספת של המשיב בתגובתו היא כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. המבקש, לטענת המשיב, בחר להגיש את הבקשה כדי להימנע מהפקדת סכום פסק הדין שניתן נגדו בקופת בית המשפט, סכום שלטענת המשיב, אינו מצוי כלל בידו של המבקש ואין ביכולתו להפקידו. בנוסף לטענותיו אלה, העלה המשיב, מטעמי זהירות, נימוקים נוספים בגינם, לשיטתו, יש לדחות את הבקשה: אין בסיס לבקשה למינוי בורר, מפני שההסכם קבע מראש בורר מיוחד ומוגדר ומאחר שהודיע שאינו יכול לשמש בתפקיד הבורר, הרי שפקע הסכם הבוררות. במסגרת ההסכם עצמו קבעו הצדדים כי בית המשפט המוסמך יהיה בתל אביב ויחול על הסכסוך החוק הישראלי. ההסכם כולו בוטל. התנית הצדדים לגבי בורר מסוים, המסרב לקבל על עצמו את המינוי, מפקיעה את סמכות המינוי של בית המשפט גם לפי סעיף 8 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין שניתן נגדו וערער גם על ההחלטה שלא לעכב ההליך. לטענת המשיב, עניין זה ידון בערעור ולא ניתן להעלות אותו בשני מסלולים נפרדים. בסיכום דבריו, שב המשיב וטען, כי כתב התביעה שהגיש המבקש לבורר הינו סתמי וחסר כל בסיס לגופו. הוא הוגש אך ורק כמשקל נגד לפסק הדין וכניסיון לעכב את ביצועו, ללא הפקדת סכומו בקופת בית המשפט. המבקש טען בתשובתו לתגובת המשיב, כי בשלב הנוכחי יש לבדוק אם יש ראיות מהימנות לביסוס תביעתו ולביסוס החשש כי הנכס היחיד של המשיב, המסתיר את כתובתו ואת פרטיו, הינו חיובו של המבקש לתשלום סכום פסק הדין. בתשובתו לתגובת המשיב טען המבקש בנוסף, כי ייפוי הכוח אותו צירף המשיב לתיק בית המשפט חסר תוקף משפטי, מכיוון שנעדר בו אישור חתימת הלקוח בכתב על ידי עורך הדין. כמו כן טען המבקש כי אין כל דמיון בין חתימתו של המשיב בייפוי הכוח לבין חתימתו בהסכם שנחתם בינו ובין המבקש. בהמשך תשובתו טען המבקש, כי הפקדת סכום פסק הדין בקופת בית המשפט הנה הכבדה משמעותית עבורו, מכיוון שמדובר בסכום של 1,200,295.2 ₪. בנוסף לטענות אלה, שטח המבקש בתשובתו טענות נוספות שמקומן בבקשה למינוי בורר ובערעור שהגיש המבקש על פסק הדין שניתן נגדו בבית משפט השלום, אך אין בהן כדי להוסיף או לגרוע מטענותיו בנושא הטלת העיקול העצמי המבוקש על ידו. ככלל, נקבע לא אחת בפסיקה, כי אין כל טעם והגיון למנוע מתן צו לעיקול זמני עצמי, כאשר המבקש חב למשיב סכום כסף והוא מבקש לעקלו בעיקול זמני להבטחת חובו הוא, וכך סיכם כב' השופט (כתוארו אז) אור את דעת הרוב ברע"א 5169/93 דוד בלוך נ' דוד גילאור ואח'. פ"ד מח(2), 608, עמ' 616-617: "תכליתה של התקנה בדבר הטלת עיקול זמני היא להבטיח פרעון המגיע לתובע אם יזכה בתביעתו, ומבחינה זו אין כל טעם והגיון לאבחן בין התובע לבין צד שלישי המחזיק בנכסי הנתבע. רק בחלק מהמקרים יכולים דיני העיכבון, התביעה שכנגד או הקיזוז, להביא לתוצאה אותה מבקש התובע להשיג בבקשתו לעיקול זמני. לפיכך, איני מוצא הצדקה למנוע מהתובע להבטיח את המגיע לו, אם יזכה בתביעתו, בדרך של עיקול זמני על נכסי הנתבע הנמצאים בידיו." יחד עם זאת, יש לבדוק אם מלכתחילה עומדת הבקשה בתנאי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כדלהלן: (א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש. (ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין שאר, שיקולים אלה: (1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר; (2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש. דומני כי בענייננו, אין עומדת בקשתו של המבקש בדרישות התקנה, ואפרט: תביעתו של המבקש נגד המשיב, הוגשה לאחר שניתן פסק דין נגד המבקש בבית משפט השלום בו חויב המבקש לשלם למשיב סך של 200,000 $ בשקלים. בהחלטה הדוחה את בקשתו של המבקש למתן רשות להתגונן, פירט בית משפט קמא את ההליכים שקדמו להגשת התביעה על ידי המשיב ואת חלופת המכתבים בין הצדדים וקבע, בין היתר על סמך מכתבים אלה, שאין ספק שהמשיב קיבל את הצעתו של המבקש לביטול ההסכם ביניהם ולהחזרת סכום התביעה. כאמור, המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ובד בבד הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית משפט השלום הסכים לעכב את ביצוע פסק הדין, בתנאי שסכום פסק הדין יופקד בקופת בית המשפט. משלא נעשה כך על ידי המבקש, קבע בית משפט השלום כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, להדחות, אלא שאז בחר המבקש להגיש את בקשתו הנוכחית להטלת עיקול זמני עצמי על סכום פסק הדין שניתן נגדו וזאת כדי להבטיח שיוכל להפרע מהמשיב אם וכאשר תביעתו נגד המשיב, בסך 50,000,000 אירו תתקבל. ראשית, ברור לכל בר דעת המעיין בתיק זה ושם ליבו להשתלשלות הכרונולוגית של האירועים ושל הגשת הבקשות והתביעות למיניהן, כי בקשה זו של המבקש נגועה בחוסר תום לב. המבקש, שכפי שנטען על ידו לא אחת, נפגע קשות מביטול ההסכם עם המשיב, הן מבחינה כלכלית בשל הפסד הכנסות ורווחים עתידיים בסכומים של מליוני אירו והן מבחינת הרס שמו הטוב בקרב האנשים המשפיעים בכלכלה ההונגרית, שבשל מעשיו ומחדליו של המשיב, הודיעו שהמבקש אינו אדם רציני והפסיקו לסייע לו בקבלת פרויקטים בהונגריה, לא מיהר לתבוע את המשיב בגין נזקים חמורים נטענים אלה. יתרה מכך, גם לאחר שהוגשה נגדו תביעה בסדר דין מקוצר, על ידי המשיב, בחר שלא לתבוע את המשיב, אלא להתמודד עם תביעתו של המשיב. כאמור, רק לאחר שנפסק כי עליו להשיב למשיב את סכום הכסף שקיבל ממנו בתחילת ההתקשרות העסקית בינהם ורק לאחר שנדחתה בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין- הגיש את בקשתו למינוי הבורר. לעניין קיומה של עילת תביעה, הרי שמעיון בנספחים שהוגשו לבקשה ולתגובה ומעיון בכתב התביעה עצמו, לא מצאתי שקיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה. מדובר, על-פני הדברים, בתביעה מנופחת, שאין ראיות התומכות בנכונותה, אם בכלל - ההיפך הוא הנכון, כפי שנקבע בהחלטה לפיה נדחתה הבקשה למתן רשות להתגונן, בין הצדדים נקשר הסכם מאוחר לביטול ההסכם המקורי וחזקה על המבקש, שלו היה ממש בטענותיו לנזקים, לא היה מגיע להסכמה שכזו להשבת מלוא כספו של המבקש. התנהגות המבקש, שאם להתבטא בעדינות לא נשאה חן בעיני כב' השופט כספי, מעבר לעובדה שהיה בה כדי להשמיט את הבסיס מתחת לטענת ההגנה שלו באותו הליך, יש בה גם כדי ללמד על חוסר רצינו בסיסי של תביעתו הנוכחית. בכל הקשור למאזן הנוחות, מבלי שאכנס לנושא סכומי התובענות השונות וההבדלים ביניהן, ולאחר שניתנה החלטה על ידי בית משפט שלום, לפיה יעוכב ביצוע פסק הדין לאחר שסכומו יופקד בקופת בית המשפט והמבקש בחר שלא להענות לה, לא נותר לי אלא לקבוע כי הנזק שייגרם למבקש אם לא יוטל העיקול הזמני המבוקש, אינו חמור ומכביד יותר מהנזק שייגרם למשיב אם אכן יוטל העיקול. די בכל אחד מהטעמים שפורטו לעיל ובוודאי בשים לב למשקלם המצטבר, כדי להצדיק את דחית הבקשה. ברור שאין כל דרך להורות על הטלת עיקול, אף שמדובר בעיקול עצמי ודין הבקשה להדחות. המבקש ישלם למשיב שכ"ט עו"ד בגין הבקשה, ללא קשר לתוצאות ההליך בתיק העיקרי, בסך 12,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. עיקול