עשיית עושר ולא במשפט מצד שלישי

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עשיית עושר ולא במשפט מצד שלישי: לפני בקשה לסילוק על הסף בשל היעדר עילת תביעה והיעדר יריבות וכן בשל הגשת כתב תביעה טורדני וקנטרני המהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט (להלן : - "הבקשה" ). 1. רקע (א) המשיבות הגישו תביעה כספית נגד המבקשים, וכן נגד נתבעים נוספים אשר אינם צד לבקשה דנן ( להלן: - "הנתבעים הנוספים"), בטענה כי קיימת להן זכות להשבה בשל הסכם שבטל מעיקרו מאחר שלא התקיימו תנאיו המתלים. (ב) ביום 31.12.98 נחתם הסכם בין בן - שמן מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן : - "הנתבע" או "המושב") למשיבה 1 לפיו התחייב הנתבע למכור למשיבה 1 את הזכויות שהוא עתיד היה לקבל ממינהל מקרקעי ישראל (להלן: - "המינהל") בהתאם להחלטה 727 של המינהל, לצורך פיתוח הקרקע לייעוד מגורים. המשיבה 1 היתה אמורה לשלם תמורת הזכויות תמורה של 8,500,000 דולר מתוכם 2,000,000 דולר כמקדמה בתוך 60 יום מיום החתימה (להלן: - "הסכם המכר"). סכום זה שולם לנתבע. הסכם המכר כלל תנאים מתלים לקיומו. התנאים, המפורטים בהמשך, היו תחומים בזמן וניתנים לשינוי על ידי הצדדים מעת לעת באופן חד צדדי. בהסכם נכללה הסכמה על השבה בעין או על דרך שעבוד במקרה של ביטולו עקב אי התקיימות התנאים המתלים. ביום 12.12.1999 נחתם הסכם בין המשיבה 1 למשיבה 2 שלפיו מכרה המשיבה 1 את מחצית מזכויותיה על פי הסכם המכר למשיבה 2 . הנתבע אישר הסכם זה. (ג) התנאים המתלים הקבועים בחוזה המכר הם: קבלת תוקף לתכנית שינוי הייעוד וכן אישור המינהל להעברת זכויות הנתבע למשיבה 1. לטענת המשיבות, אמנם הנתבע האריך את מועד קיום התנאים המתלים מספר פעמים כשהאחרון הוארך עד ליום 1.1.09, אולם בסופו של דבר לא התמלאו התנאים המתלים ואין כל אפשרות שיתקיימו בעתיד. הוועדה המקומית לתכנון ובניה "לודים", בתחומה מצויים המקרקעין נושא התביעה לא נתנה תוקף לתכנית שינוי הייעוד, המינהל לא אישר את העברת זכויות הנתבע למשיבה 1 לנוכח ההחלטה בבג"צ 244/00 עמותת שיח חדש נ' שר התשתיות הלאומיות פד"י נו(6) 25 (2002), שם נקבע כי החלטה 727 של המינהל בטלה, ובהמשך בהתאם להחלטת בג"צ נקבע כי החלטה 972 של המינהל אינה חלה על הסכם המכר ועל כן אין לנתבע כל אפשרות לקבל את הקרקע נושא הסכם המכר. עתירה שהוגשה לבג"צ נגד החלטה 972 (בג"צ 10934/02 קיבוץ כפר עזה אגודה להתיישבות חקלאית שיתופית נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם ,10.05.2004)) נדחתה, והתוצאה מכך היא שהחלטה 972, שאינה חלה על העסקה דנן, היא החלטה התקפה. (ד) לטענת המשיבות, לנוכח האמור לעיל , אין אפשרות לקיים את הסכם המכר. בהתאם לכך, הודיעו המשיבות לנתבע בכתב על ביטול ההסכם ודרשו השבת המקדמה ששולמה בהתאם להסכם המכר. לטענתן, סרב הנתבע להשיב את הכספים בטענה שמועד תחולת התנאים המתלים נדחה ליום ה- 1.1.09 ולכן לא ניתן לטעון כי ההסכם בטל. (ה) בנוסף, המשיבות טוענות שהנתבע חילק את כספי המקדמה בין המבקשים והנתבעים הנוספים למרות שידע כי מדובר בחוזה על תנאי, ולמרות שהיה עליו לשמור את המקדמה עד להשתכללות הסכם בר ביצוע. על כן, טוענים המשיבים שחובת ההשבה מוטלת הן על הנתבע הן על המבקשים והנתבעים הנוספים. לטענת המשיבות אי השבת הכספים להן מהווה עשיית עושר שלא במשפט, התרשלות והפרת חוק החוזים. (ו) המבקשים הגישו בקשה לסילוק על הסף, שאינה נתמכת בתצהיר, המשיבות הגישו תגובה לבקשה, תגובה שאף היא אינה נתמכת בתצהיר והמבקשים הגישו תשובה לתגובה. 2. טענות הצדדים טענות המבקשים היעדר עילה והיעדר יריבות (א) המבקשים טוענים כי כתב התביעה לא מעלה כל קשר חוזי בין המשיבות למבקשים ומכאן לא מגלה כל עילה נגד המבקשים. הנתבע קיבל את תשלום המקדמה בהתאם להסכם המכר ואין מדובר בעשיית עושר שלא במשפט אלא בתשלום על פי חוזה ועל פי הדין. עוד טוענים המבקשים שלנתבע יש זכות בדין לחלק כספים לחבריו, ללא אבחנה מהיכן הגיעו כספים אלו, ואף אם חילק הנתבע כספים אלו למבקשים אין בכך כדי ליצור יחסים משפטיים בין המשיבות והמבקשים. לטענת המבקשים ככל שקיימת עילת תביעה היא קיימת כלפי הנתבע בלבד מתוקף היחסים החוזיים בין הצדדים. (ב) המבקשים מוסיפים וטוענים שבהסכם המכר נקבע שההשבה תבוצע באחת משתי דרכים או בדרך של השבה כספית, או לחילופין, בדרך של מימוש השיעבוד, ושמהסכמה זו אף משתמע כי לא היתה כוונה להשבת הכספים שניתנו לאחר הפקדתם בפיקדון שאחרת לא היה צורך בחלופה להשבה הכספית. לטענת המבקשים, המשיבות לא מייחסות להם בכתב התביעה עובדות עיקריות ועל כן יש לסלק את התביעה על הסף בהתאם לתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן : - "התקנות"). תביעה טורדנית וקנטרנית המהווה שימוש לרעה בהליך בית משפט המבקשים טוענים שהגשת כתב התביעה הטורדני והקנטרני נגדם נועדה לשם יצירת לחץ בלבד ויש בכך חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי בית משפט. על כן יש למחוק את התביעה על הסף בהתאם תקנה 100(2) לתקנות . טענות המשיבות היעדר תצהיר (א) המשיבות טוענות שיש לדחות הבקשה על הסף מאחר שהמבקשים לא תמכו את בקשתם לסילוק על הסף בתצהיר בהתאם לתקנה 241(4) לתקנות למרות שכללו בה טענות עובדתיות . (ב) המשיבות מבקשות להורות על מחיקת סעיף 2 מכתב ההגנה מאחר והנתבע חזר בו מבקשתו הוא לסילוק על הסף. היעדר יריבות והעידר עילה (א) המשיבות טוענות כי די בעובדה שהמבקשים מודים שהנתבע חילק להם כספים מכספי המקדמה כדי להקים עילת תביעה וכדי ליצור יריבות בין הצדדים. לטענתן הודאת המבקשים כי הכספים חולקו מתוך התמורה מוכיחה את היריבות כאמור ומאיינת את הבקשה לסילוק על הסף. (ב) זאת ועוד, טוענות המשיבות שזכות העקיבה הקיימת להן על הנכס - הכספים , עומדת וקיימת להן בפני עצמה ללא קשר להסכם המכר שבין הנתבע למשיבות ומושתתת על דיני עשיית עושר ולא במשפט. כספי המקדמה לא נתקבלו בידי המבקשים כדין וניתנו למרות הידיעה כי החוזה הוא חוזה על תנאי וכי טרם נתקיימו התנאים הממלאים ומקיימים את ההסכם. על כן , לנוכח עקרונות עשיית עושר ולא במשפט ועקרונות חובת תום הלב טוענות המשיבות כי קמה להם זכות העקיבה כשהתביעה מעלה בבירור עילה נגד המבקשים . (ג) באשר לנתבעים 12,18,21, ו- 53 ( להלן : - "מנהלי אגודת המושב") טוענות המשיבות שעליהם, מתוקף תפקידם כמנהלי אגודת המושב וחברי הוועד, היתה מוטלת החובה שלא לחלק את כספי המקדמה ומשלא עמדו בחובה זו קמה נגדם אף עילת תביעה בגין התרשלות , ופעולה בחוסר תום לב. תביעה טורדנית וקנטרנית המהווה שימוש לרעה בהליך בית משפט המשיבות טוענות כי המבקשים השתמשו בכספי המשיבה תוך ידיעה שההסכם הוא הסכם על תנאי שעשוי שלא להתמשש ופגעו בכך בזכות המשיבות להשיב את כספן כדין לנוכח ביטול החוזה. בנוסף טוענות המשיבות שהנתבע התנהג בחוסר תום לב בהארכת מועדי תחולת התנאים המתלים על אף הידיעה כי לא ניתן לקיים את החוזה בשל החלטות בג"צ כאמור לעיל. תשובת המבקשים (ואתייחס רק לטענות שלא הועלו בבקשה עצמה) היעדר תצהיר המבקשים טוענים שכאשר טענה מוגשת על בסיס תקנה 100(1) ו-100(2) אין צורך בצירוף תצהיר שכן העובדות ועילת התביעה נובעות מכתב התביעה עצמו. כך לטענתם, אף בעניננו. היעדר עילה והיעדר יריבות (א) בעניין זכות העקיבה. טוענים המבקשים שלא עומדת עוד למשיבות זכות עקיבה אחרי כספיהן וזאת לנוכח הכלל שמשצורפו כספים לכספים אחרים לא ניתן עוד לזהות ולעקוב אחריהם. בנוסף טוענים המבקשים כי לא קיבלו כספים שהיו שייכים למשיבות. כמו כן לא היתה מוטלת כל מגבלה על סכומי המקדמה ששולמו , וניתן ללמוד על כך מלשון ההסכם עצמו שבמקומות בהם היו מעוניינים הצדדים בקביעת הגבלות כן נעשה כך, כגון במקרה ההשבה בדמות מימוש השיעבוד. (ב) המבקשים טוענים שלא נקשר כל חוזה ביניהם לבין המשיבות , שהמשיבות לא שילמו כל סכומי כסף למבקשים ולא קיבלו בתמורה כל זכות כלפי המבקשים. משכך אין חולק כי לא נוצרו יחסים משפטיים בינהם ואין כל עילת תביעה. (ג) באשר למנהלי אגודת המושב, טוענים המבקשים כי כעולה מהסכם המכר לא היתה מוטלת כל חובה על הנתבע ועל מנהלי אגודת המושב להפקיד את כספי המקדמה בפיקדון ועל כן לא ניתן לטעון נגדם בענין זה. בנוסף, לא טענו המשיבות ולא הראו נסיבות המצדיקות הרמת מסך ועל כן לא נוצרה בענייננו עילת תביעה נגד מנהל בגין חוב של תאגיד. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכל טיעוני הצדדים, סבורה אני שדין הבקשה להידחות בשלב זה. תצהיר המבקשים הגישו בקשתם לסילוק על הסף ללא תצהיר. תצהיר יש לצרף לשם אימות עובדות העומדות ביסוד הבקשה. כאשר בקשה מבוססת על טיעונים משפטיים בלבד כמו בבקשה למחיקה על הסף של התביעה מחמת היעדר עילה, המבוססת כל כולה על כתב התביעה, אין צורך לצרף לה תצהיר (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי עמוד מהדורה תשיעית עמוד 709(2007)), אלא שבמקרה דנן כללו המבקשים הן בבקשתם הן בתשובתם לתשובת המשיבות טענות עובדתיות שלא נכללו בכתב התביעה וללא שצורף להן תצהיר. די בכך לכאורה כדי להביא לדחיית בקשתם, אלא שלא אעשה מלאכה קלה ואתייחס לטענות המבקשים לגופן ואבחן אם יש מקום להעתר לבקשתם. היעדר עילה (א) תקנה 100 (1) לתקנות קובעת כדלקמן: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה: (1) אין הכתב מראה עילת תביעה..." סילוק על הסף בשל היעדר עילה יעשה בין היתר כשבהנחה שיוכיח התובע את העובדות הכלולות בכתב התביעה , לא יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידו (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה תשיעית עמוד 167 (2007)). ב) המשיבות טוענות כי נוצרה עילת תביעה כלפי המבקשים בגין עשיית עושר ולא במשפט. כדי לבדוק האם אכן עומדת למשיבות עילת תביעה זו יש לבחון תחילה את יסודות העילה. אם יימצא כי מתקיימים יסודות העילה יתכן שהמשיבות זכאיות לסעד כלפי המבקשים ואין לדחות את התביעה על הסף, אם לא מתקיימים יסודות העילה, לא יהיו זכאיות הן לסעד ומשכך תתייתר תביעתן כלפי המבקשים ולא תעמוד להן עילת תביעה מתוקף עשיית עושר ולא במשפט. (ג) סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט 1979 (להלן: - "החוק") קובע כדלקמן : " (א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם שוויה"... (ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה , מפעולת המזכה או בדרך אחרת"... מן האמור לעיל עולה שחובת ההשבה בגין עילת עשיית עושר ולא במשפט קמה עם התקיימם של שלושה יסודות : קבלת נכס, שירות או טובת הנאה - קרי התעשרות, ההתעשרות באה לזוכה מהמזכה, ההתעשרות נתקבלה ע"י הזוכה שלא על פי זכות שבדין. (ד) לפני שאדון בקיומם של יסודות עילת עשיית עושר ולא במשפט יש לציין כי המבקשים שבים וחוזרים בבקשתם (ס' 8,14,15 לבקשה) כי הנתבע קיבל את הכספים כדין בהתאם להסכם המכר ועל כן אין תחולה לדיני עשיית עושר ולא במשפט. המבקשים בטענתם זו לא מבחינים בין שתי עילות תביעה שונות העולות במקרה דנן, האחת- עילת התביעה נגד הנתבע המתבססת על הסכם המכר הקיים בין הצדדים ואשר המשיבות טוענות לבטלותו ועל כן מבססות תביעתן על בסיס דיני החוזים בכל הנוגע להשבה עקב כשלון חוזה, דיני עשיית עושר ולא במשפט בכל הנוגע לסירוב הנתבע להשיב למשיבות את כספיהם, ואף דיני נזיקין בגין רשלנות והפרת חובת זהירות בחלוקת כספי המשיבות, השניה - עילת התביעה נגד המבקשים שאינה מבוססת על חוזה, כפי שטוענים אף המבקשים עצמם אין כל חוזה בין צדדים אלו , אולם כן קיימים לכאורה יחסים משפטיים להם טוענת המשיבה על בסיס עילת עשיית עושר ולא במשפט שאת יסודותיה שפורטו לעיל אבחן להלן. התעשרות אין חולק כי קיבלו המבקשים טובת הנאה , היא הכספים אשר חולקו להם ע"י הנתבע ולא עלתה כל טענה המכחישה חלוקת כספים זו, אלא המחלוקת הקיימת היא באשר לשני היסודות הנוספים שיובהרו להלן. ההתעשרות באה לזוכה מהמזכה טוענים המבקשים ( סעיף 13 לבקשה) שלא קיבלו דבר ששייך והיה שייך למשיבה 1, ושהמקור לכספים שקיבלו היו כספי הנתבע בלבד. דין טענה זו להידחות. דניאל פרידמן בספרו דיני עשיית עושר ולא במשפט, כרכים א-ב מהדורה שנייה, עמוד 88 (1998) מתייחס לסוגיה זו כדלקמן : "....השימוש בביטוי זכיה ה"באה" מן התובע אינו מלמד על כוונה להציב דרישה כי טובת ההנאה תבוא במישרין מן התובע או כי תבוא אך ורק מן התובע. דרישת הישירות נובעת בדין הגרמני. זוהי דרישה מורכבת ומסובכת שהצמיחה ספרות עניפה ופסיקה לא מבוטלת. בעיני זוהי דרישה מכבידה ובלתי רצויה, ואין כל רמז לכך שהמחוקק הישראלי העלה בדעתו לאמץ רעיון זה. להיפך, האמור בס' 1(ב) לחוק עשיית עושר , שלפיו "אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה , מפעולת המזכה או בדרך אחרת ", מצביע על כך שהמחוקק נקט גישה מרחיבה ולא ביקש לכבול את העקרון הכללי באזיקים מסוג זה" (ההדגשה שלי - ה.ג). מן האמור לעיל עולה כי העובדה שההתעשרות לא התקבלה ישירות מן התובע והתקבלה דרך צד שלישי אינה שוללת את האפשרות לראות את ההתעשרות כבאה מהתובע. כך אף בעניננו. העובדה שהמשיבים קיבלו באופן ישיר את הכספים מהנתבע ולא מהמשיבה 1 אין די בכך כדי לטעון שלא באו הכספים מהמשיבה ועל חשבונה ושאין המדובר בכספיה. ההתעשרות נתקבלה ע"י הזוכה שלא על פי זכות שבדין שאלת ה"זכות שבדין" תוכרע במקרים רבים לנוכח עילה על פי דין, קרי לנוכח תחום הזכויות המוגדרות באופן ספציפי בחקיקה או ,לחילופין, בפסיקה. עם זאת, במקרים רבים לא תמצא התשובה במסגרת הדינים הקיימים ושאלת ה"זכות שבדין" תוכרע לנוכח מבחן הצדק - האם צודקת ההתעשרות אם לאו. (דניאל פרידמן בספרו דיני עשיית עושר ולא במשפט, כרכים א-ב מהדורה שנייה, עמוד 88 (1998). על נושא זה נכתב בד"נ 20/82 אדרס חמרי בנין בע"מ נ' הרלו אנד גונ'ס ג.מ.ב.ה פ"ד מב (1) 221 (1988) כדלקמן: "....חוק עשיית עושר קובע את העקרון הכללי של חובת השבה, מקום שאדם קיבל על חשבון רעהו דבר שלא כדין. עקרון זה בא למנוע התעשרות שלא כדין של אדם על חשבון רעהו. החוק אינו קובע רשימה של מצבים, שבהם מוכרת התעשרות זו. ממילא אין להגביל עיקרון כללי זה לרשימה נתונה של מצבים בהם תהא השבה. אכן הקטגוריה של עשיית עושר ולא במשפט לעולם אינן סגורות ולעולם אינן שוקטות על השמרים.... ......העיקרון עוצר בחובו כוח ליצור מצבים חדשים בהם קיימת התעשרות שלא כדין, ועל כן מוטלת חובת השבה.... ....אמת הדבר , העקרון הקבוע בסעיף 1 לחוק עשיית עושר הוא בעל "רקמה פתוחה" כמו עקרונות אחרים, אין בו תיאור של המצבים העובדתיים שעליהם הוא משתרע. ...עם זאת , הכלליות והסתמיות אינן מצביעות על לאקונה או חלל. על השופט לפרש את הוראותו הכללית של המחוקק על פי תכלית החקיקה.התכלית היא, בין השאר, מניעת התעשרות שלא כדין, ועל רקע תכלית זו יש לפרש את הוראותו הכללית של המחוקק. ביסוד תכלית זו עומדת התפיסה...לפיה יש להורות על השבה מקום שתחושת המצפון והיושר מחייבת השבה. יושר זה אינו "יושר" טכני. הוא אף אינו עניין סובייקטיבי של השופט....אמת המידה המדריכה אותנו היא תחושת הצדק וההגינות של הציבור הנאור בישראל" (ההדגשה שלי - ה.ג). המבקשים טוענים (ס' 8,9,14 לבקשה ) שלנתבע יש זכות כדין לחלק את כספיו לחבריו- המבקשים, ומכאן שקבלת הכספים על ידיהם נעשתה כדין, אולם אין די בהעלאת טענה זו בעלמא והמבקשים לא העלו כל חקיקה או פסיקה רלונטיים כדי לתמוך בטענתם. כאמור, אין הכרח כי הזכות תהיה מעוגנת בדין מסוים ומוגדר אולם המבקשים אף לא העלו כל טענה מן הצדק ומן היושר לשם הנמקת טענתם כי חלוקת הכספים נעשתה כדין. מאידך גיסא, אף המשיבות לא העלו כל טענה מהותית באשר לעניין זה ועל כן לא ניתן להכריע בשאלה זו בשלב זה ויש לבחון נושא זה באופן מעמיק ורחב יותר בהמשך ההליכים בתיק. מהאמור לעיל עולה שמתקיימים במקרה דנן שני היסודות הראשונים של עילת עשיית עושר ולא במשפט ולא ניתן בשלב זה להכריע באשר ליסוד השלישי לכן, לא ניתן לקבוע שאין למשיבות עילת תביעה נגד המבקשים בגין עילת עשיית עושר ולא במשפט ומכאן כי אין לסלק את התובענה על הסף בשלב זה. (ה) לענין זכות העקיבה. זכות העקיבה מהווה אחד מהסעדים הקניניים המגנים על תובע במקרה של קיומה של עילת עשיית עושר ולא במשפט וכאשר הנכס/טובת ההנאה "גולגלו" לצד ג'. הדיון בזכות העקיבה רלוונטי רק לאחר שנמצא כי עומדת לתובע עילה בעשיית עושר ולא במשפט נגד הנתבעים או צד ג' אליהם גולגל הנכס. ועל כן, מאחר שבשלב זה לא ניתן להכריע בשאלת קיום העילה ויש לבחון את יסודותיה כאמור לעיל באופן מעמיק, אין צורך לדון כעת בזכות העקיבה. ככל שיעלה הצורך בהמשך ההליכים בתיק תידון שאלת זכות העקיבה לגופה. (ו) באשר למנהלי אגודת המושב. לנוכח היותם חברי ועד המושב ומנהלי אגודת המושב ומתוקף תפקידם כמקבלי החלטות במושב שונה מעמדם ממעמד יתר המבקשים ואף עילת התביעה לה טוענות המשיבות נגדם היא שונה ואינה מתבססת על עשיית עושר ולא במשפט בלבד. את משמעות חלוקת הכספים על ידי הנתבע, אם לא נעשתה בניגוד לחוזה עם המשיבות יש לבחון כאמור בשלב מתקדם יותר. אם יימצא כי אכן יש לייחס למנהלי המושב אחריות בין אם על דרך אחריות בשל הרמת מסך ובין אם על דרך של אחריות אישית, תינתן החלטה בהתאם. לנוכח כל האמור לעיל איני סבורה שיש לסלק על הסף את התביעה נגדם בשלב זה. שימוש לרעה בהליכי בית משפט זכות הגישה לערכאות מהווה זכות יסודית ראשונה במעלה בשיטתנו המשפטית ויש הרואים בה זכות חוקתית ( ראו ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים פ"ד נז (5) 433 (2003)). כדי שבית המשפט יסרב להידרש להליך שהוגש בפניו מן הטעם של שימוש לרעה בהליכי בית משפט צריכות להתקיים נסיבות חריגות ויוצאות דופן כגון זלזול חמור בהליכי משפט, חוסר תום לב קיצוני של בעלי הדין וניצול לרעה בוטה של ההליך המשפטי (בבש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' משה שנפ (לא פורסם , 15.01.2007)). בענייננו לא ניתן לומר כי תביעת המשיבות מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ועולה כדי הנסיבות החמורות המפורטות לעיל. 4. סוף דבר לנוכח האמור לעיל אני סבורה כי דין הבקשה להידחות ואין לסלק את התובענה נגד המבקשים בשלב זה. אני מורה גם על מחיקת בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף כפי שהיא מופיעה בכתב ההגנה מאחר שלא חזר עליה בבקשה זו. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבות בסך 7,500 ₪ +מע"מ. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.עשיית עושר ולא במשפט