פיצוי לעזבון תאונה עם הרוגים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי לעזבון תאונה עם הרוגים: כללי ביום 30.1.2000 ארעה תאונת דרכים מחרידה, בה קופחו חייהם של שלושה בני משפחת קרואני, עדנאן ז"ל, אשתו ג'ורג'ינה ז"ל, ובתם מירנא ז"ל, כשהם מותירים אחריהם בן משפחה אחד, התובע מס' 1, רביע יבדל"א, שאף הוא נפגע בַּתאונה. פסק דין זה יעסוק בפיצוי רביע ובני משפחה קרובים אחרים על נזקי התאונה. בהסכם דיוני מיום 23.9.2008 הגיעו בעלי הדין להסכמות מהסכמות שונות, שישמשו בסיס לחשבון הפיצויים. הם פרטו גם נקודות של מחלוקת, בהן הם מבקשים כי אכריע. על יסוד כל אלה ביקשו בעלי הדין כי יינתן פסק דין, לאחר שיסכמו את טענותיהם בכתב. משהוגשו הסיכומים - הגיעה השעה לפסיקת הדין. נתוני יסוד 3. אלו תאריכי הלידה של בני משפחת קרואני שנפגעו בתאונה: עדנאן קרואני ז"ל ("עדנאן") - יליד 19.6.1968. ג'ורג'ינה קרואני ז"ל ("ג'ורג'ינה") - ילידת 3.5.1972. מירנא קרואני ז"ל ("מירנא") - ילידת 13.7.1994. רביע קרואני ("רביע") - יליד 29.5.1996. 4. עדנאן עבד, בחייו, בעבודות אלומיניום. על פי ההסכמה הדיונית, שכרו עמד, בשעתו, על 6,500 ₪ נטו, לפי ערכם היום. ג'ורג'ינה עבדה, בחייה, כמורה, והשתכרה, על פי ההסכמה הדיונית, סך 6,500 ₪ נטו. 5. הסכום המקסימאלי לפיצוי בגין נזק שאיננו ממוני על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ו-1975 עומד עתה על סך של 157,767 ₪. השכר הממוצע במשק עומד על סך של 7,938 ₪ ברוטו לחודש. תביעת עזבונות המנוחים כללי 6. שלושה מרכיבים לתביעת עזבונות המנוחים: הנזק שאינו ממוני ("כאב וסבל"), הוצאות לוויה, אבל ומצבה, ולבסוף - הפסד שכר ("שנים אבודות"). 7. ככל הנוגע להפסד בגין נזק לא ממוני, הפיצוי עומד על רבע הסכום המקסימלי, 157,767 x25% = 39,442 ₪, ובתוספת ריבית מיום התאונה - סה"כ 57,105 ₪. לסכום זה זכאי כל אחד משלושת העזבונות. 8. אשר להוצאות הלוויה, האבל והמצבה, את אלו אקבע לפי אמדנא עבור שלושת המנוחים יחדיו, סך של 30,000 ₪. "שנים אבודות" 9. בין בעלי הדין נפלה מחלוקת בשאלה, כיצד ייערך חשבון הפסד השכר של המנוחים כתוצאה מן התאונה. שניהם מסכימים, כי המנוחים זכאים לפיצוי עבור הפסד ההכנסה עד הגיל בו עתידים היו לפרוש מחיי עבודה. הם גם מסכימים, כי מתוך הכנסה זו יש לנכות את ש"נחסך" בעקבות המוות, קרי עלות הקיום של כל אחד מן המנוחים, שהרי הוצאה זו לא תוצא עוד, בעקבות המוות. בעלי הדין תמימי דעים, כי את הניכוי יש לעשות על פי שיטת הידות. המחלוקת ביניהם נעוצה באופן שבו יש ליישם שיטה זו. למחלוקת זו מספר ראשים. ראשית הם חלוקים בשאלה, האם את חשבון הפיצוי יש לעשות לכל אחד מן המנוחים בנפרד (זו דרכם של התובעים), או לכל המנוחים יחדיו (דרכה של הנתבעת). ראש אחר למחלוקת מקורו בכך, שהתא המשפחתי איננו קיים עוד, לדאבוננו, שכן ההורים ובתם נהרגו שלושתם, ורביע, פליט אחרון לתאונה, מתגורר עתה עם דודיו. הנתבעת סבורה, על כן, כי יש להתחשב בעובדה זו על ידי ניכוי ידת משק הבית. דעתם של התובעים - הפוכה. 10. תחילה לשאלה הראשונה שבמחלוקת, קרי האם יש לחשב את הפיצוי לכל אחד מן העזבונות בנפרד, או לכולם יחדיו, ותשובתי היא, כי כל עזבון הוא ישות בפני עצמה, ולכן יש לבחון מהו הנזק שנגרם לו, באופן נפרד מנזקם של העזבונות האחרים. העובדה, שבמקרה שלפנינו היורש של שלושת המנוחים הוא אדם אחד (רביע) אינה מעלה או מורידה, שכן יכול היה, וכל אחד מן הנפטרים יוריש את עזבונו ליורש אחר, כך שהעזבון לא יגיע, כולו או חלקו, לידי אותו אדם. מכל מקום, לטעמי, חשבון נכון צריך להוליך לאותה תוצאה, בכל אחת משתי הדרכים שננקוט. 11. מכאן למחלוקת הנוגעת ליישום שיטת הידות, ועל מנת להבינה אקדים מלים אחדות על השיטה. הפיצוי עבור "השנים האבודות" מבקש לפצות את העזבון על אבדן ההכנסה שנגרם בעקבות המוות. אלא שמתוך הכנסה זו יש לנכות את ש"נחסך" כתוצאה מן המוות ("הלכת הניכוי"), כלומר הוצאות הקיום של המנוח, אילו נותר בחייו, ואלו מחושבות על ידי חישוב חלקו של המנוח בצריכה של התא המשפחתי. מכאן פותחה בפסיקה שיטת הידות, שבגִדְרה ניתנת ידה אחת לכל בן משפחה, ובנוסף ניתנת ידה אחת למשק הבית וידה אחת לחסכון. חלקו של המנוח ("ידת הקיום") מתקבל על ידי חלוקה (שוויונית) של ההכנסה הכוללת של המשפחה, במספר הידות הכולל בכל זמן נתון. במקרה שלפנינו יש להביא בחשבון את ההכנסה של התא המשפחתי כולו, קרי הכנסת שני בני הזוג המנוחים, שכן הוצאות הקיום של כל מנוח מחושבות כחלקו מתוך כלל ההכנסה המשפחתית. 12. דא עקא, שבמקרה שלפנינו הטרגדיה היא כה קשה, שלא אדם אחד נהרג כי אם שלושה, ולא זו בלבד, אלא שהתא המשפחתי התפרק לגמרי, והפליט היחיד מן התאונה, רביע, גדל עתה עם דודיו. ומהי המשמעות למצב זה שגרמה התאונה. המשמעות היא לחשבון ידת הקיום של כל מנוח. חשבון זה הוא - ככל חשבון הפיצויים כולו - חשבון היפוטתי, קרי מה היה מתרחש אלמלא ארעה התאונה. ובכן אלמלא ארעה התאונה היו ההורים המנוחים משתכרים יחדיו 13,000 ₪ בכל חודש, ולהם היו שני ילדים עד הגיעם לגיל בו יעזבו (כל אחד בתורו) את התא המשפחתי, והוצאות הם מוציאים על משק הבית, וחוסכים מתוך הכנסתם לעת צרה. הוצאות הקיום של ההורה, קרי ידת הקיום, מתקבלת מתוך חלוקת ההכנסה המשפחתית הכוללת במספר הידות הכולל, בכל זמן נתון. 13. מחלוקת נוספת בין בעלי הדין נוגעת לגיל התלות של מירנא ורביע בהוריהם, ככל שהדבר נוגע ליישום שיטת הידות, משמע עד איזה גיל יש להביא בחשבון את ידת הילד/ה. מתוך הנסיבות שלפניי אינני רואה מדוע לא היה בידי מירנא ז"ל, ולא יהא בידי רביע, יבדל"א, להמשיך, בתום לימודי התיכון, גם בלימודים אקדמיים, ובתקופה זו הילד עודנו סמוך לשולחנם של הוריו, ולכן יש להביא בחשבון את ידתו. הואיל ומירנא לא עתידה היתה לשרת בצבא, כמו גם רביע, יש להביא בחשבון את סמיכותם לשולחן ההורים עד גיל 22. 14. חשבון הפיצוי על אבדן הכנסה של ההורה ייעשה על פי התקופות הרלוונטיות, קרי מיום התאונה ועד היום, אחר כך מהיום ועד כי מירנא עתידה היתה להגיע לגיל 22, אחר כך עד הגיע רביע לגיל 22, ואחר כך עד הגיע ההורה לגיל פרישה. 15. מחלוקת נפלה בין בעלי הדין ביחס לגיל הפרישה של ג'ורג'ינה ז"ל, כאשר הנתבעת ביקשה לשכנע, כי גיל הפרישה שלה צריך שיעמוד על 54, ובעמדתה זו היא ביקשה להיתמך בנתון סטטיסטי, לפיו מורים (וכזו היתה ג'ורג'ינה בחייה) נוהגים לפרוש בגיל זה. צר לי, אך לא יכולתי לקבל עמדה זו של הנתבעת כעובדה מוכחת, ומשאין לי הוכחה מוצקה לסתור, גיל הפרישה של ג'ורג'ינה יהא, לשם חשבון הפיצוי, גיל הפרישה הרגיל, קרי 67. שנים אבודות - עדנאן ז"ל 16. מכאן לחשבון הפיצוי לעזבון עדנאן ז"ל עבור הפסד הכנסה: א. מיום התאונה (30.1.2000) ועד היום (30.3.2009): 6 ידות (עדנאן, ג'ורג'ינה, מירנא, רביע, משק בית וחסכון). חלקה של כל ידה בתא המשפחתי: 13,000/6=2,166 ₪. ההפסד בכל חודש: הכנסה בגובה 6,500 ₪, פחות ידת הקיום בסך 2,166 ₪, סה"כ 4,334 ₪, לאורך כל התקופה המדוברת, ובצירוף ריבית עד היום, סה"כ562,553 ₪. ב. מהיום (30.3.2009) ועד הגיע מירנא לגיל 22 (13.7.2016): 6 ידות, וכל ידה 2,166 ₪, וההפסד החדשי 4,334 ₪ (כמפורט מעלה ביחס לתקופה הראשונה). סך כל הפיצוי בתקופה זו, לאחר היוון, 328,000 ₪. ג. מיום הגיע מירנא לגיל 22 (13.7.2016) ועד הגיע רביע לגיל 22 (29.5.2018): 5 ידות (עדנאן, ג'ורג'ינה, רביע, משק בית וחסכון). חלקה של כל ידה בתא המשפחתי: 13,000/5=2,600 ₪. ההפסד החדשי: 2,600 - 6,500 = 3,900 ₪. סך כל הפיצוי בתקופה זו, לאחר היוון כפול: 72,935 ₪. ד. מיום הגיע רביע לגיל 22 (29.5.2018) ועד הגיע עדנאן לגיל פרישה (19.6.2035): 4 ידות (עדנאן, ג'ורג'ינה, משק בית וחסכון). חלקה של כל ידה בתא המשפחתי: 13,000/4 = 3,250 ₪. ההפסד החדשי: 3,250 - 6,500 = 3,250 ₪. סך כל הפיצוי בתקופה זו, לאחר היוון כפול: 397,652 ₪. שנים אבודות - ג'ורג'ינה ז"ל 17. עתה לחשבון הפיצוי לעזבון ג'ורג'ינה ז"ל עבור הפסד הכנסה: א. מיום התאונה (30.1.2000) ועד היום (30.3.2009): 562,553 ₪ (ראו נא לעיל החשבון הנוגע לעדנאן ז"ל). ב. מהיום (30.3.2009) ועד הגיע מירנא לגיל 22 (13.7.2016): 328,000 ₪ (בדומה לחשבון עבור עדנאן). ג. מיום הגיע מירנא לגיל 22 (13.7.2016) ועד הגיע רביע לגיל 22 (29.5.2018): 72,935 ₪ (בדומה לחשבון עבור עדנאן). ד. מיום הגיע רביע לגיל 22 (29.5.2018) ועד הגיע עדנאן לגיל פרישה (19.6.2035): 397,652 ₪ (בדומה לחשבון עבור עדנאן) ה. מיום שעדנן עתיד היה לפרוש מעבודה (19.6.2035) ועד הגיע ג'ורג'ינה לגיל פרישה (3.5.2039) (עתה הכנסת המשפחה עומדת על 6,500 ₪ בלבד, הכנסתה של ג'ורג'ינה): 4 ידות (עדנאן, ג'ורג'ינה, משק בית וחסכון). חלקה של כל ידה בתא המשפחתי:6,500/4 = 1,625 ₪. ההפסד החדשי: 1,625 - 6,500 = 4,875 ₪. סך כל הפיצוי בתקופה זו, לאחר היוון כפול: 102,128 ₪. שנים אבודות - מירנא ז"ל 18. חשבון הפסדי השכר של מירנא ז"ל ייעשה על יסוד העובדה, כי במותה היא היתה קטינה. בכגון דא יש לעשות את החשבון על יסוד שליש מן השכר הממוצע במשק. את החשבון אעשה עבור חיי עבודה שיחלו מעת שעתידה היתה מירנא להגיע לגיל 22 (כאמור על שום שהנחתי, כי היא תשהה בבית ההורים ותהא סמוכה על שולחנם עד גיל 22). סך הפיצוי באב נזק זה עומד, לאחר היוון כפול, על 600,518 ₪. תביעת רביע כנפגע בתאונה נכות רפואית 19. לא זו בלבד, שהתאונה המחרידה נטלה מרביע את הוריו ואחותו, היא גם פגעה בו עצמו. לשם בחינת מצבו הרפואי נתמנו מומחים של בית משפט, שקבעו כך: א. ד"ר כנאענה קבע לרביע נכות זמנית בתחום הנפש בשיעור של 20% למשך שנתיים מיום התאונה, נכות זמנית בשיעור של 15% עד הגיעו לגיל 18, ונכות צמיתה בשיעור של 10%. לצד קביעה זו קבע המומחה, כי ¾ בלבד מתוך הנכות הצמיתה מקורם בתאונה. משמע שיעור הנכות הצמיתה עומד על 7.5%. בנוסף המליץ המומחה על טיפול פסיכולוגי שיקבל רביע, והוא יארך 16 טיפולים, וכן 6 מפגשי הדרכה משפחתית, כל טיפול - 300 ₪ ומע"מ (ליום חוות הדעת, 26.11.2006). המומחה סבר, כי יש לחייב את הנתבעת בנשיאה בעלויות אלו כדי שיעור של 75%, משום הערכתו, כי שיעור הנכות הנובע מן התאונה עומד על 75%כאמור. ב. פרופ' לאופר קבע נכות בשיעור של 0.25% בתחום פה ולסת; בנוסף הוא המליץ על טיפול אורתודנטי, בסך 17,000 ₪ ליום 7.2.2005. ג. המומחים ד"ר פלוטין, ד"ר מחאג'נה וד"ר ויילר קבעו, כי לא נותרה ברביע נכות בתחומים אוזניים, נוירולוגיה ונשימה, בהתאמה. נכות תפקודית 20. בא כוחו המלומד של התובע מבקש לשכנע, כי יש להעמיד את נכותו התפקודית על 15%. ב"כ הנתבעת מבקש, בתורו, לקבוע, כי בתובע לא נותרה כל נכות תפקודית. לטעמי שלי, ונוכח האמור בחוות הדעת הרפואיות, ובעיקרו של דבר - בחוות הדעת הפסיכיאטרית (7.5%), הנני סבור, כי יש להעמיד את הנכות התפקודית על שיעור של 10%. נכות פסיכיאטרית, גם בשיעור נמוך, עשויה להיות בעלת השלכה רבה יותר מנכות רפואית בתחום אחר. מאידך לא נעלמו מעיניי דברים אופטימיים שאמרו המומחים על תפקודו של התובע היום, בלימודים ובכלל. חרף האופטימיות האופפת דברים חמים אלו, איננו יכולים להתעלם מן האפשרות, כי בעתיד עשויה הנכות הפסיכיאטרית ליתן את אותותיה, ולהשליך על כושרו להשתכר. מכאן מסקנתי, כי את הנכות התפקודית יש להעמיד על 10%. נזק לא ממוני 21. מכאן לפיצוי בגין כאב וסבל. רביע אושפז משך 43 יום. נוסף לנתון זה, שישמש בסיס לגזירת הפיצוי, זכאי רביע לפיצוי, שייגזר משיעור נכותו הרפואית. בסוגיה זו מבקש בא כוחו המלומד לשכנע, כי יש לגזור את הפיצוי מן הנכות התפקודית, ששיעורה - לטעמו -15%. אלא שהפיצוי באב נזק זה אינו נגזר מן הנכות התפקודית כי אם הרפואית, וזו נופלת מ-10%. 22. ב"כ המלומד של הנתבעת מבקש לשכנע, כי מתוך שיעור הנכות הפסיכיאטרית של התובע (7.5%), רק מחצית מקורו בתאונה, והמחצית האחרת מקורה במות ההורים, ועליה אין לפצותו, משום שפגיעתו הנפשית לא הגיעה כדי מחלת נפש (רע"א444/87 אלסוחה נ' דהאן, פד"י מד(3) 397 (1990)). את טענתה מבקשת הנתבעת לבסס על דברי ד"ר כנאענה, שבסוף חוות דעתו מציין כך: "הנני מעריך, שמחצית מנכותו הפסיכיאטרית שקשורה לתאונה הינה קשורה לעצם אובדן ההורים בתאונה בהיותו בגיל רך והשפעת העניין על עולמו הרגשי." 23. אף אם אקבל טענה זו של הנתבעת, אינני רואה לה השלכה על הפיצוי בגין הנזק שאיננו ממוני, באשר לפי נסיבות העניין, ומשום מצבו של התובע הקטין, הנני סבור, כי יש מקום לזכותו בפיצוי בשיעור של 10%, לפי שיקול הדעת הנתון בעניין זה לבית המשפט (תק' 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976). על יסוד הסכום המכסימלי לפיצוי על נזק שאיננו ממוני, מספר ימי האישפוז (43) ושיעור הנכות (לצורך אב נזק זה - 10% כאמור), ובתוספת ריבית כחוק מיום התאונה ועד היום, הנני קובע את הפיצוי עבור נזק לא-ממוני ("כאב וסבל") בסך של 41,891 ₪. הוצאות רפואיות 24. כעולה מחוות הדעת של פרופ' לאופר, התובע זכאי לנשיאה בעלות טיפול אורתודנטי, אותה העמיד המומחה על סך של 17,000 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה ובריבית כחוק מיום מתן חוות הדעת (7.2.2005) ועד היום - 21,810 ₪. אגב כך אומר, כי לא קיבלתי את טענת התובע, שעתר לפיצוי בסך של 50,000 ₪ עבור "כלכלה רכה". הצורך במזון רך לא נזכר בחוות הדעת, ואפילו נדרש בשעתו, לא ראיתי, כי תזונה זו הכבירה את הוצאות מיטיביו של התובע בעת ההיא עבור מזון. לא אפסוק לו, איפוא, פיצוי עבור אב נזק זה. 25. כעולה מחוות הדעת של ד"ר כנאענה יש לפצות את התובע עבור טיפול פסיכולוגי שיקבל, אורכו 16 מפגשים אישיים ועוד 6 מפגשים משפחתיים, עלותם 300 ₪ הטיפול, סה"כ 6,600 ₪, ומתוכם יש לחייב את הנתבעת (על פי המלצת המומחה) בשיעור של 75%, קרי 4,950 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן חוות הדעת (26.11.2006) - 5,785 ₪ (ראו נא עמדת הנתבעת בסעיף 94 לסיכומי טענותיה, חרף דבריה קודם לכן, כי הטיפול כלול בתוך "סל הבריאות"). 26. התובע זכאי עוד לפיצוי עבור הוצאות שהוציא לשם טיפול פיזיותראפי בסך 3,334 ₪, וריפוי בעיסוק בסך של 1,440 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מן העת הרלוונטית - סה"כ 8,145 ₪. הנתבעת לא חלקה על הסכומים הללו כי אם על עצם הזכות לפיצוי, בשל כך שאלו כלולים, לשיטתה, בסל הבריאות. לא הוכח לפניי, כי אלו היו כלולים בסל הבריאות בעת שהתובע קיבל טיפולים אלו. על כן אפסוק לו סכומים אלו, לפי שתבע ולפי שפרט בסיכום טענותיו. הוצאות נסיעה 27. רביע מבקש לפצותו עבור הוצאות שהוציא לשם נסיעה לבית החולים בו אושפז, ואחר כך עבור נסיעה לשם קבלת טיפולים פיזיותראפיים. דא עקא, שהוצאה זו לא הוצאה מכיסו של רביע, כי אם על ידי התובעים-המיטיבים, והם שיזכו בפיצוי, כשם שאפרט בפרק שייוחד לעניין זה בהמשך. הפסד שכר בעתיד 28. הואיל ועניין לנו בקטין (יליד 29.5.1996), חשבון הפיצוי בשל אבדן כושר השתכרות צריך שייעשה על בסיס השכר הממוצע במשק (7,938 ₪ לחודש), נכות תפקודית בשיעור של 10%, וחיי עבודה מגיל 22 ועד גיל 67. במאמר מוסגר אציין, כי העמדתי את גיל תחילת העבודה על 22, משום שאימצתי את עמדת התובעים, לפיה עד אז יהיה רביע סמוך על שולחן הוריו. מאידך, הואיל ועניין לנו בקטין, ומשום טיבה של נכותו, יש מקום לקבוע את הפיצוי באב נזק זה כפיצוי גלובלי, ואותו הנני מעמיד על סך של 150,000 ₪. אבדן שירותי אב ואם 29. רביע זכאי לפיצוי על אבדן שירותי אב ואם, על כך אין מי שיחלוק. עם זאת טוענת הנתבעת, כי בקביעת הפיצוי יש להביא בחשבון את העובדה, כי רביע נאסף על ידי דודו ודודתו (התובעים 6-7) והוא מתגורר עמם, והם מספקים לו את כל מחסורו. עוד יש להביא בחשבון את העובדה, כי מדובר בשירותי אב ואם לילד אחד (רביע), ולמשך 14 שנה (מהיותו בן 4 ועד הגיעו לגיל 18). 30. ואמנם, רביע נאסף על ידי דודו ודודתו, והנני משוכנע, כי הם מעניקים לו חום ואהבה ודואגים לכל מחסורו. אלא שבכך אין כדי להחליף, למרות הכל, את אביו ואמו, שלא יהיו עוד לצדו. המחסור החומרי לחוד, והמחסור הרגשי שבאבדן אב ואם לחוד. אינני משוכנע, כי הכותרת "שירותי אב ואם" היא המתאימה לאב נזק זה. ככל הנוגע ל"שירות", זה ניתן ויינתן בידי הדודים, עמם מתגורר רביע, ולכך אתן את הדעת באופן נפרד, כשאדרש לתביעתם של הדודים, התובעים 6 ו-7. החסך הרגשי שמקורו באבדן הוריו הוא שעומד עתה לדיון, וגם בגינו יש לפצות את רביע. את הפיצוי באב נזק זה הנני מעמיד על סך של 100,000 ₪. תביעת רביע כתלוי בהוריו המנוחים 31. אין צריך לומר, רביע היה תלוי בהוריו. אלא שהוא גם יורשם היחיד של שלושת המנוחים. על כן תביעתו כתלוי נבלעת בתביעתו כיורשם של העזבונות. בכלל זה יש לראות גם את טענתו לפיצוי עבור מימון לימודים אקדמיים, חתונה, רכישת דירה וכד', את כל אלה היו מממנים הוריו, אילו נותרו בחיים, אלא שעזבונותיהם מפוצים על אבדן הכנסתם ("שנים אבודות"), הכנסה שממנה היו מממנים את הלימודים וגו'. תביעת המיטיבים, התובעים 2, 6-9 32. התובע 2 הנו אביו של המנוח עדנאן ז"ל, סבו של רביע יבדל"א. התובעים 6-9 הם בני משפחה קרובים (את כל אלו אכנה להלן גם "המיטיבים"). לטענת התביעה, בעקבות התאונה נאלצו המיטיבים להשבית עצמם ממלאכה, על מנת לשהות עם רביע בעת שהיה מאושפז בבית חולים (43 יום), ולאחר שיצא את בית החולים עטפו אותו בחום ואהבה, וליוו אותו בטיפול פיזיותראפי וריפוי בעיסוק שקיבל. כל אלו הביאו לכך, שהמיטיבים השביתו עצמם ממלאכה משך כחודש וחצי, ואת הפסד השכר ושאר הוצאות שהוציאו הם תובעים מהנתבעת. 33. ובכן ראשית אציין, כי במקומותינו אין מניחים לילד בגילו של רביע להיוותר, בהיותו בבית חולים, בלא השגחה רציפה של בן משפחה משך כל שעות היממה, לא כל שכן לאחר טרגדיה כה נוראה שהתרחשה עליו, כשהוא מאבד את כל משפחתו באחת. יש להכיר בתופעה חברתית חיובית זו גם בהקשר של הפיצוי שיש ליתן למיטיבים מקרב בני המשפחה, המושבתים בעת הזו מכל מלאכה, משחיתים מזמנם ומוציאים מכיסם על מנת להגיע לבית החולים, על מנת לשהות בקרב בן המשפחה הקטין. 34. מן הצד האחר, לא יכולתי לקבל את טענת המיטיבים, לפיה כולם הושבתו יחדיו ממלאכה, ומשך חודש וחצי. אינני אומר בכך, כי אינני מקבל את עמדתם, כי לא עבדו משך כל אותה תקופה. דבריי כוונו לשאלת הפיצוי עבור הנזק. אינני סבור, כי יש לחייב את המזיק עבור נזק כה מרוחק, בדמות השבתתם של בני משפחה קרובים (כגון אחיו של המנוח עדנאן, גיסתו, ועוד),השבתה שמקורה ביגון העמוק שפקד אותם בעת ההיא. את המזיק יש לחייב בפיצוי עבור השגחה של אדם מבוגר אחד ששהה עם רביע בהיותו בבית החולים, ואחר כך בעת שקיבל טיפולים פיזיותראפיים ואחרים, גם אם בעת השהייה בבית החולים שהו עמו אנשים רבים, והדעת אמנם נותנת, כי ביקרו אותו אינספור מכירי המשפחה. 35. מכאן לחשבון הפיצוי. התובעים טענו להוצאות בגין מוניות לשם נסיעה לבית החולים בסך של 22,550 ₪, ולשם כך הציגו קבלות (טיעון זה הוצג במסגרת הפיצוי לרביע, אלא שכאמור מעלה, הפיצוי איננו מגיע לו, כי אם למיטיבים). אינני מתכוון לאמץ דרך זו לשם הוכחת ההוצאה, אף שהיא עשויה לשמש בסיס כלשהו לשם עריכת החשבון, שלהבנתי צריך שייעשה על פי אמדנא, על יסוד העובדה, שרביע שהה בבית החולים 43 יום, ומכאן הצורך ליסוע ממע'אר (מקום מגורי המיטיבים) לבית החולים וחזרה מידי יום, כמו גם לשם קבלת טיפולים פיזיותראפיים ואחרים. כמו כן אביא בחשבון השבתה של אדם מבוגר אחד ממלאכתו משך חודשיים ימים (ימי האשפוז ועוד טיפולים פיזיותראפיים). על יסוד הנחות אלו הנני מעמיד את הפיצוי באב נזק זה עבור כל המיטיבים יחדיו (התובעים 2, 6-9) בסך של 30,000 ₪. התובעים 6-7 36. כאמור, התובעים 6-7, דודו ודודתו של רביע, אספוהו לביתם, והוא מתגורר עמם מאז. התובעים עותרים לפיצוי עבור אב נזק זה, תחת הכותרת "עזרת הזולת". אכן, תובעים אלו זכאים לפיצוי על ההוצאה הכרוכה בגידולו של רביע בביתם. אלא שפיצוי זה צריך שיבוא על חשבון הסכומים שנפסקו לעזבונות הוריו, שהרי שם הובאה בחשבון ההכנסה שלא יכניסו עוד בעקבות המוות, ובניכוי מתאים של ידות. קושי טבעי קיים בהערכת עלות החזקתו של רביע אצל דודיו. אני סבור, כי גם אב נזק זה יש לקבוע על פי אמדנא. הסכום צריך שיילמד, באורח כללי, משווי הידה של רביע, בחשבון שהבאתי למעלה ("שנים אבודות" של ההורים). שווי הידה משתנה לאורך התקופות בהן עסקתי. 37. לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין הנני מעמיד את שווי החזקתו של רביע אצל משפחת דודו ודודתו על סך של 2,500 ₪ לכל חודש, נכון להיום. על כן, מכל סכום שייפסק לרביע (ובכלל זה לעזבונות, אותם הוא יורש), יש להעביר לידי התובעים 6-7 את הכספים שהוציאו להחזקתו עד היום, ואלו מגיעים כדי סך 318,000 ₪ (הסכום כולל ריבית עד היום). נוסף על כך, מכאן ועד הגיע רביע לגיל 18 יהא עליו להפריש לתובעים 6-7, באמצעות אפוטרופסו, סך 2,500 ₪ בכל חודש, כשהם צמודים למדד המחירים לצרכן. שכר האפוטרופוס, התובע 2 38. התובע 2, סבו של רביע, מונה כאפוטרופוס על רכושו וגופו. הוא עותר, על כן, לפצותו בשל ההוצאה הכרוכה במילוי תפקידו זה. הנתבעת מתנגדת לכך, הן משום שהתובעים לא כללו את הטענה בכתב התביעה, והן משום שלגופה של טענה אין לה, לשיטתם, מקום, משלא הוכחה כל הוצאה, שהאפוטרופוס הוציא ויוציא בקשר עם תפקידו זה. 39. אשר לטענה הדיונית: אני סבור, כי יש בידי התובעים לתבוע פיצוי באב נזק זה גם בלא שתבוא טענה מפורשת על כך בכתב התביעה. מכל מקום, אפילו היה מקום להכללת טענה זו במפורש בכתב התביעה, יש לקבל את הבקשה לתיקון כתב התביעה, חרף השלב המתקדם בו אנו מצויים, ולו משום האופן שבו התנהל הדיון (בלא שמיעת ראיות). בנסיבות אלו אינני רואה כל נזק דיוני שנגרם לנתבעת בעקבות התיקון, וכל שהיה לה לטעון היא טענה בסיכום טענותיה. 40. מכאן לטענה גופה. התאונה הביאה למות הוריו של רביע, ולכן יש לראותה ככזו שהביאה גם למינוי אפוטרופוס על גופו ורכושו של רביע, ותפקיד זה כרוך בהוצאה. בכלל זה יהא על האפוטרופוס לפעול מידי פעם בפעם על מנת לשחרר כספים מכספים שאפסוק עבור רביע בפסק דין זה, לשם מחייתו וכיו"ב, ואת זאת הוא עשה ויעשה עד הגיע רביע לגיל בגרות. 41. את הפיצוי באב נזק זה אקבע על דרך של אמדנא, ואעמידו על סך של 15,000 ₪. ניכוי 42. מכל סכום המגיע לרביע על פי פסק דין זה יש לנכות תשלומים שונים, שפורטו בסעיף 54 לסיכום טענות הנתבעת, ולא נסתרו בידי התובעים, כלהלן: קצבאות שארים בשל מות האב והאם, תגמולי פנסיה שמקבל רביע ממשרד החינוך בשל מות אמו, והתשלומים התכופים ששולמו עד הלום. סך כל הניכוי - 703,271 ₪. לא קיבלתי את טענת הנתבעת, לפיה יש לנכות מן המגיע לרביע את שכר הטרחה למומחים שנתמנו, ואשר לא קבעו נכות (בתחומם) לרביע. בנסיבות העניין לא ראיתי, כי המינוי לא היה במקומו, חרף התוצאה אליה הגיעו המומחים. הערות בטרם סיום 43. בסיכומי התשובה הוסיפו התובעים ותבעו פיצוי עבור הפסדי פנסיה לשני ההורים המנוחים, כמו גם קבצת שארים. העלאת הטענה לראשונה בסיכום התשובה, בלא שבא לדבר זכר בסיכומים, עשויה להסב נזק דיוני לנתבעת, שלא היתה לה שעת כושר להתייחס לאב נזק זה, שכן סיכומיה הוגשו קודם שנטענה הטענה. על כן לא ראיתי להידרש לה. 44. הערה נוספת ביקשתי להעיר, והיא נוגעת לסכומי הכסף שפסקתי, שלעיתים עלו - בסעיפים אלו ואחרים - על הסכומים שתבעו התובעים בסיכום טענותיהם. את החשבון עשיתי על פי הדרך והנתונים אותם פרשתי למעלה, ואינני סבור, כי הנתבעת קופחה קיפוח דיוני משום כך, ואם הסכומים משקפים את החשבון הנכון, כי אז זהו הסכום שיש לזַכות בו את התובעים. אוסיף עוד, כי גם אם הסכומים שפסקתי בסעיף זה או אחר עולים על אלו שנתבעו, בסעיפים אחרים הסכומים נפלו מאלו שנתבעו, וסך כל הפיצוי שנפסק הוא החשוב בהקשר זה, והוא נופל מן הסכום שנתבע. סיכום 45. לסיכום ארכז את סכומי הכסף שפסקתי, ואלו הם: נזק לא ממוני לכל אחד משלושת המנוחים: 171,315 ₪ הוצאות לוויה, אבל, מצבה 30,000 ₪ שנים אבודות לעדנאן ז"ל 1,361,140 ₪ שנים אבודות לג'ורג'ינה ז"ל 1,463,268 ₪ שנים אבודות למירנא ז"ל 600,518 ₪ נזק לא ממוני לרביע: 41,891 ₪ הוצאות בגין טיפולי שיניים לרביע 21,810 ₪ טיפולים פסיכולוגיים לרביע 5,785 ₪ טיפולים פיזיותראפיים וריפוי בעיסוק לרביע 8,145 ₪ הפסד כושר השתכרות לרביע 150,000 ₪ אבדן שירותי אב ואם לרביע 100,000 ₪ לתובעים 2, 6-9 עבור הוצאות נסיעה ושהות עם רביע בבי"ח וליווי לטיפולים 30,000 ש"ח שכר אפוטרופוס 25,000 ₪ 46. יוצא מכל אלו, כי הפיצוי לרביע עומד על סך 3,923,902 ₪. מסכום זה יש לזכות את התובעים 6-7 בסך של 318,000 ₪. אחר כך יש לנכות מן הסכום את שוויים של קצבאות השארים, תגמולי הפנסיה והתשלומים התכופים, בסך כולל של 703,271 ₪. על הנתבעת יהא לשלם לרביע, אפוא, סך 2,902,631 ₪. 47. סוף דבר, הנני מורה כלהלן: א. הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע מס' 1 סך 2,902,631 ₪. ב. הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים מס' 6-7 סך 318,000 ₪. ג. הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים מס' 2, 6-9 סך 30,000 ₪. ד. הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע מס' 2 25,000 ₪. ה. החל מחודש אפריל 2009, ועד הגיעו לגיל 18, וכל עוד הוא מתגורר עמם בביתם, יעביר רביע לתובעים 6-7 סך 2,500 ₪ בכל חודש, כשהם צמודים למדד המחירים לצרכן מהיום ועד לכל תשלום ותשלום. התשלום יבוצע באמצעות אפוטרופסו של רביע. ו. על כל הסכומים הנזכרים בסעיפים א' עד ד' יתוסף שכר טרחת עורכי דין בשיעור של 13 אחוז ועוד מע"מ. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעים את אגרת המשפט ששולמה עם הגשת התביעה, ותישא ביתרת האגרה. ז. כל התשלומים בהם חויבה הנתבעת ייעשו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. עיזבוןפיצוייםתאונת דרכיםמוות בתאונת דרכיםמקרי מוות