פרסום קלטות השחזור במשטרה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרסום קלטות השחזור במשטרה:   לפני בקשה למתן היתר למבקשים לפרסם קלטות המתעדות שחזור שערכו  כמאל סביחי, מוחמד סביחי, אחמד כוזלי ועאטף סביחי (להלן: "המורשעים"), במהלך היותם חשודים בעבירות אינוס ורצח. קלטות אלה הוגשו כראיה במסגרת ת"פ (חי') 353/84 שהתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, בו הואשמו והורשעו המורשעים בעבירות של אינוס ורצח החיילת דפנה כרמון ז"ל. המבקשים טוענים כי קלטות השחזור חושפות חשדות חמורים להטיית ושיבוש השחזור על ידי המשטרה (להלן - "הקלטות").   רקע   1.            ביום 5.7.1982 נמצאה גופתה של החיילת דפנה כרמון ז"ל ביערות הכרמל. ביום 24.6.1984 הוגש כתב אישום נגד המורשעים בעבירות של אינוס ורצח.  ביום 23.1.1987 הורשעו המורשעים, לאחר שהודו במיוחס להם ואף שחזרו את המעשים. ערעור שהוגש על ידם לבית המשפט העליון נדחה (ע"פ 157/87) , וכך אף בקשה  למשפט חוזר (מ"ח 2478/99).   2.        ביום 5.7.2009 הגישה הסנגוריה הציבורית בשם כמאל ומוחמד סביחי בקשה נוספת למשפט חוזר. הבקשה מתבססת בין היתר על טענת הסניגוריה לראיות חדשות שאותרו ובחינה  מחדש של חומר הראיות תוך פירוט פגמים וליקויים שנפלו לכאורה בניהול החקירה ובשחזורים. נטען להטיית השחזורים על ידי השוטרים, בכך שהחוקרים סימנו לחשודים דאז על אילו מקומות להצביע או לאלו מקומות להוביל. כן נטען כי השחזורים בוצעו בניגוד לנהלים שהיו קיימים באותה עת במשטרה.   3.             נציגי הסנגוריה הציבורית ערכו מסיבת עיתונאים בה דיווחו לציבור על הפגמים הנטענים בהתנהלות המשטרה. בתוך כך, פורסם תוכן קלטות השחזור בכלי התקשורת ואף פורסמו צילומים חלקיים מתוך השחזורים.   4.             ביום 1.7.2009 הגישו הסנגוריה הציבורית בשם המורשעים כמאל ומוחמד סביחי בקשה דחופה להתיר את פרסום הקלטות (ב"ש 1/09). ביום 12.7.2009 הגישו ידיעות אינטרנט ונעה ספיר את הבקשה שלפנינו. ביום 14.7.2009 חזרו בהם המבקשים בב"ש 1/09 מבקשתם והביעו את הסכמתם לבקשה שלפנינו.   נימוקי הבקשה   5.       המבקשים טוענים תחילה כי הגשת הבקשה דנן הינה מטעמי זהירות בלבד, שכן לטענתם, סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002 (להלן -"החוק"), האוסר על פרסום קלטות אלא בהיתר מבית המשפט, אינו חל על ענייננו שכן הוראותיו של החוק מאוחרות למועד עריכת הקלטות. לטענתם, החוק יוצר שינוי מהותי ועל כן אינו חל באופן רטרואקטיבי.   6.       לגוף העניין, טוענים המבקשים כי בתוכן הקלטות יש כדי לחשוף חשדות חמורים להטייה בחקירה ולניהול בלתי תקין של החקירה, תוך השפעת השוטרים על מהלך השחזורים. לטענתם, איזון ראוי בין הערכים המתנגשים - פומביות הדיון והאינטרס הציבורי בחשיפת הקלטות, אל מול החשש לפגיעה בצדדים שלישים וטוהר ההליך השיפוטי - מחייב מתן היתר לפרסום הקלטות.             לטענת המבקשים, נקודת המוצא היא כי לעולם תטה הכף אל עבר פומביות הדיון. בבקשתם נסמכים המבקשים על ע"פ 10994/08 מדינת ישראל נ' רון תורג'מן (; ניתן ביום 14.5.09) (להלן: "עניין תורג'מן"), שם עמד בית המשפט על התכלית של סעיף 13 לחוק והשיקולים שעל בית המשפט לשקול בהקשר זה. נטען כי התכלית העיקרית של החוק הינה להגן על זכויות נחקרים ועל ניהול חקירה תקין, ולפיכך במקרה הנדון, איסור פרסום הקלטות לא יגשים את תכלית החוק אלא דווקא יפגע בה. 7.        עוד נטען כי במקרה מיוחד זה בו המורשעים מרצים את עונשם בכלא למעלה מ-20 שנה ובנסיבות בהן נטען כי חקירת החשודים התנהלה תוך ליקויים חמורים ותוך הטיית החקירה והשחזור עקב התערבות השוטרים, עולה חשש חמור לחפותם של המורשעים, ובכך האינטרס המיוחד שיש לציבור בחשיפת המידע וקלטות השחזור. נטען כי טענת המורשעים כי במהלך השחזור הם הונחו על ידי השוטרים, הינה טענה חמורה, וככל שהיא נכונה, הרי שנגרם עיוות דין חמור לחשודים, ועל הציבור לקבל מידע אודות שיבוש הליכי חקירה על ידי שוטרים. בהקשר זה נטען כי פרסום התיעוד החזותי במקרה דנן, יחזק את אמון הציבור במערכות אכיפת החוק, תוך מתן אפשרות לביקורת ציבורית על תקלות חמורות בהתנהלות המערכת המשטרתית.   8.        עוד טוענים המבקשים, כי אין בהתרת פרסום הקלטות כדי לפגוע במורשעים אשר דווקא מעוניינים בהבאת המידע לציבור. כך, אף אין בפרסום כדי לפגוע באינטרסים או בפרטיותם של צדדים נוספים.   9.        לבסוף טוענים המבקשים כי לנוכח חלוף הזמן, כ-25 שנה מביצוע השחזורים, קמה חזקה כי אין לאסור את הפרסום. לטענתם, אין חשש לפגיעה בהליך הוגן, משום שממילא מדובר בראיות שנחשפו בבית משפט לפני עשרות שנים, כך, אף אם יתקיים משפט חוזר, ממילא יתקיים הוא בצילו של פסק דין מרשיע שאושר על ידי מספר ערכאות.   10.      המבקשים מוסיפים וטוענים כי לא חל על המקרה סעיף 71 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, המהווה חריג לעקרון פומביות הדיון, שכן, סעיף זה חל רק על עניין פלילי תלוי ועומד, בעוד שבענייננו מדובר בהליך שנסתיים בהרשעה לפני למעלה מעשרים שנה.   טענות המשיבה   11.      המשיבה 1 (להלן - "המשיבה") מתנגדת לבקשה וטוענת כי הכלל שנקבע בסעיף 13 לחוק הינו איסור פרסום והחריג לו הוא התרתו, כאשר על מבקש הפרסום מוטל הנטל לשכנע כי בידיו טעם מיוחד המצדיק את החלת החריג. לטענתה, במקרה זה, לא הוכח כי קיים טעם מיוחד להתרת הפרסום. כן נטען כי המבקשים לא פרטו בבקשתם מהו אותו אינטרס ציבורי המצדיק  את פרסום הקלטות.   12.      המשיבה טוענת עוד כי הפעלת החריג לכלל, צריכה להיעשות באופן מידתי, וכי על המבקש לשכנע כי לא ניתן להביא את העניין לציבור על סיפוקו באמצעים מידתיים יותר שפגיעתם פחותה. נטען, כי לעובדת חלוף הזמן אין בה כשלעצמה כדי להתיר את הפרסום וכי איסור הפרסום חל גם לאחר קיומו של פסק דין חלוט.   13.      המשיבה מוסיפה וטוענת כי הבקשה הינה כוללנית מדי, ואינה מתייחסת לקטעים מסוימים ולא ניתן לתת תשובה ממוקדת. לטענתה, אף אם הבקשה מתייחסת לקטעים חלקיים, הרי שהדבר עלול להטעות את הציבור ולפגוע באמונו בבית המשפט ובמערכת והדבר עלול להוציא דברים מהקשרם. כמו כן, עלול הפרסום להסיט את המשפט מאולם בית המשפט אל הזירה הציבורית ולהפוך אותו למשפט הציבור והתקשורת.   14.      כן נטען כי פרסום הקלטות עלול לפגוע בפרטיותם ובכבודם של צדדים שלישיים כמו גם בכבודה ובפרטיותה של משפחת המנוחה. המשיבה סבורה כי עריכת האיזון הראוי מחייבת את בית המשפט להעניק משקל של ממש לעיתוי הגשת הבקשה בסמוך לאחר שהוגשה לבית משפט העליון בקשה למשפט חוזר, העוסק בין היתר גם בשאלה של קבילות הקלטות. לטענתה, לא ניתן להתעלם מכך שפרסום הקלטות עלול לשמש כמנוף בלתי ראוי לקידום בקשתם של הנאשמים למשפט חוזר.   דיון   כללי   15.     סעיף 13 לחוק קובע כדלקמן:             "המפרסם תיעוד חזותי או קולי של חקירה, כולו או חלקו, בלא רשות בית משפט, דינו - מאסר שנה; לענין סעיף זה, "חקירה" - לרבות חקירה בידי רשות אחרת המוסמכת לחקור על פי דין, שהוצא לגביה צו לפי סעיף 16(ג)".                     פשיטא, שסעיף זה חל על ענייננו, באשר על פניו, תחולתו מתייחסת למועד פרסום הקלטות, להבדיל ממועד עריכתן. הדברים ברורים ואין צורך להוסיף.   16.         הסוגיה שלפנינו, אשר מוסדרת בסעיף 13 לחוק, מעוררת את אחת הדילמות הקשות הנוגעת להתנגשות בין אינטרסים לגיטימיים מנוגדים והאיזון הראוי ביניהם.             מחד גיסא - עומד איתן האינטרס החשוב של שמירה על עיקרון פומביות הדיון (סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה), המחייב התרת פרסום הקלטות. בין היתר, מגלם עיקרון זה בתוכו את זכות הציבור לדעת ואת חופש הביטוי, שהם מאבני היסוד של הדמוקרטיה. הרצון לשמירה על עיקרון פומביות הדיון מקורו, בין היתר, בשאיפה להבטחת שקיפות ביחס לפעולתם של המערכות השלטוניות וביקורת ציבורית על המתרחש במערכות המשפט ועל פעולתם של המערכות הציבוריות האחרות. הביקורת הציבורית מאפשרת איתור ותיקון ליקויים הנחשפים בחומר החקירה. יש בחשיפה זו כדי להגביר את אמון הציבור ברשויות השלטון (פס"ד תורג'מן סעיף 43).             מאידך גיסא - עומדים מנגד אינטרסים חשובים לא פחות המחייבים את איסור הפרסום, ביניהם, החשש כי הפרסום עלול לפגוע בפרטיותם ובכבודם של נחקרים; ביעילותם של חקירת משטרה דרך כלל; בהרתעת נחקרים פוטנציאליים מלשתף פעולה בחקירה ולחשוף פרטים העלולים בעתיד לפגוע בהם אם יפורסמו ברבים; פרסום קלטות בעוד המשפט מתנהל, עלול להשפיע השפעה ישירה על האפשרות לנהל את הדיון השיפוטי בדרך עניינית, יעילה והוגנת. כן עלול הפרסום להסיט את המשפט מאולם בית המשפט לזירה הציבורית ולהפוך אותו למשפט הציבור והתקשורת, הדבר עלול להשפיע על עדים שטרם העידו ולפגוע באופן מהותי בדרך ניהול המשפט ובטוהרו.   17.        אלה כמו גם אלה, אינטרסים לגיטימיים בעלי חשיבות עליונה, ועל בית המשפט לאזן בין שיקולים נוגדים אלה, תוך מתן משקל ראוי לכל אחד מהם, בשים לב לעקרונות מלאכת האיזון והנסיבות הקונקרטיות של המקרה העומד לדיון בפניו.             (סקירה נרחבת על השיקולים השונים שעל בית המשפט לשקול בדונו בבקשה לפי סעיף 13 לחוק, ומלאכת האיזון הראוי, ראו -בש"פ 4278/07 רשות השידור נ' זדורוב מיום 17.9.07 (להלן: "עניין זדורוב"),  וכן פסק דין תורג'מן סעיפים 43-46).   האיזון הגלום בסעיף 13 לחוק   18.        נדמה לי כי המחוקק, בתחיקתו את הוראת סעיף  13 לחוק, ראה לנגד עיניו את הצורך באיזון בין האינטרסים הנוגדים, ובהתאם, קבע את אשר קבע בהוראת סעיף זה. רוצה לומר, עצם הטלת איסור הפרסום על תיעוד חזותי או קולי בלבד, להבדיל מכל פרסום אחר של חומר החקירה, לרבות, תוכן מילולי של חקירה משטרתית במדיום שאינו חזותי או קולי, מהווה לטעמי, במרבית המקרים, איזון ראוי בין השיקולים והאינטרסים הנוגדים. בהוראת סעיף 13 הביע המחוקק את דעתו כי פרסום שאינו חזותי או קולי, פגיעתו באינטרסים השוללים את הפרסום פחותה ונופלת היא מהפגיעה בפומביות הדיון. וההיפך הוא הנכון. הפגיעה הכרוכה בפרסום חזותי או קולי של החקירה אל מול הפגיעה בפומביות הדיון, מצדיקה, לדעת המחוקק, לאסור את הפרסום (ראו גם פס"ד תורג'מן סעיף 37).   19.         להבנתי, נוכח האיזון האמור, הגלום כבר בסעיף 13 לחוק, נקבע כי איסור הפרסום החזותי והקולי הקבוע בסעיף זה, הינו הכלל, והחריג הינו התרת הפרסום, כאשר על מבקש הפרסום מוטל הנטל להוכיח כי קיים טעם מיוחד המצדיק החלת החריג בעניינו.             ראו:           "ראשית, על בית המשפט לשוות לנגדו כי הכלל שקבע המחוקק לעניין זה הינו באיסור הפרסום, וכי התרתו אמורה להיות מסווגת כחריג לכלל. לאמור, על מבקש ההיתר לשכנע כי מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה מכלל האיסור" (פס"ד זדורוב, עמ' 13).    ציר הזמן - כשיקול מרכזי   20.      האם האיסור הקבוע בסעיף 13 לחוק משתרע על פני כל ההליך הפלילי, ולאחריו?               נקבע כי:                                "האיסור על פרסום קלטות חקירה על-פי סעיף 13 לחוק חקירת חשודים הוא רחב וכוללני, ואינו מוגבל לשלב מסוים בהליך הפלילי. הוא חל על חומר חקירה באשר הוא, בין אם הוביל לאישום ולמשפט, ובין אם התיק הפלילי נסגר בלא משפט. הוא חל במהלך המשפט וגם לאחר סיומו" (תורג'מן סעיף 59)   21.     עם זאת, הגישה הרווחת בפסיקה היא כי, על אף שהאיסור חל לאורך כל ההליך הפלילי ואף לאחר סיומו, הרי שבמסגרת מלאכת האיזון, יש ליתן משקל נכבד לשלב בו מצוי ההליך הפלילי בעת הדיון בבקשה להתיר את הפרסום.              כלומר, אחד השיקולים המרכזיים, אם לא הדומיננטי שבהם, הוא - מקומה של נקודת הזמן בה מצוי ההליך השיפוטי על ציר הזמן - שהוא כאמור, מרגע תחילת החקירה ועד בכלל.   לפיכך, נקבע כי "ככל שהליכים אלה מצויים בשלביהם המוקדמים וטרם שמיעת העדויות, כך תיטה הכף לעבר איסור פרסום חומר החקירה המתועד חזותית (גם אם הנחקר אינו מתנגד לפרסום). זאת, מתוך ההשפעה העלולה להיוודע לפרסום וחשיפה שכאלה על ניהולו התקין של המשפט ועל עדים שטרם העידו" (פס"ד זודורוב עמ' 14).   22.     כך, נקבע כי "בשלב החקירה, ובטרם הוחלט בדבר הגשת כתב אישום ולפני שהחל המשפט, עומד איסור הפרסום על-פי סעיף 13 כנקודת מוצא, כשהיתר הפרסום כפוף לנסיבות חריגות ומיוחדות" (פס"ד תורג'מן, סעיף 51).             כאמור, ככל שמתקדמים על ציר הזמן לכיוון סיום ההליך, כך תשתנה נקודת האיזון. לפיכך, "משעה שהענין הגיע למשפט, ובמיוחד - כאשר הראייה כבר נחשפה במשפט, עשויה נקודת האיזון העקרונית להשתנות נוכח עקרון פומביות הדיון השיפוטי, וגוברת הנכונות להתיר את פרסום תיעוד החקירה, ולהותיר את האיסור למקרים בהם עלולה להתרחש פגיעה של ממש בערכים המוגנים שהוראת האיסור בסעיף 13 ביקשה להשיג".   23. מובן, כי עם סיום ההליך הפלילי, לקראת קצה ציר הזמן, ידו של עקרון פומביות הדיון תהיה לרוב על העליונה, במיוחד במקרים בהם הפרסום הינו בהסכמת הנחקרים. ראו "עם תום המשפט ולאחריו, שיקול פומביות הדיון מקבל משקל מיוחד, כאשר אל מולו ניצב אינטרס ההגנה על הפרטיות של הגורמים המעורבים בחקירה, והשפעת גורם זה על האפקטיביות של חקירות משטרתיות דרך כלל, מבחינת שיתוף פעולה של נחקרים פוטנציאליים עם גורמי החקירה. שיקולי הצורך בהגנה על תקינות ההליך השיפוטי התקפים בטרם הכרעה שיפוטית שוב אינם מהווים גורם בעל משקל בנקודת זמן זו" (סעיף 54 לפסק דין תורג'מן).   מן הכלל אל הפרט   24.     יישום הכללים על המקרה שלפנינו מוליך למסקנה כי אין להתיר את פרסום הקלטות.             אמרנו כי לנקודת הזמן בו מצוי ההליך השיפוטי יש משקל מרכזי במלאכת האיזונים. בענייננו, מיקומו של ההליך על ציר הזמן מצוי בקצה הציר לאחר שההליך הפלילי הסתיים לפני למעלה מעשרים שנה. לכאורה, בנסיבות אלה, ועל פי כל קנה מידה, ראוי היה ליתן לעובדה זו משקל מכריע ולהעדיף במקרה זה את העיקרון של פומביות הדיון, במיוחד בשים לב לכך שהבקשה הינה על דעת חלק מהמורשעים.             ולא היא - אני סבורה כי נוכח הגשת הבקשה למשפט חוזר, אפשר, ואנו מצויים דווקא בנקודת הזמן ההתחלתית שעל ציר הזמן, היינו, עוד טרם החל המשפט וטרם נשמעו העדויות. שהרי, לא מן הנמנע כי בקשת המורשעים למשפט חוזר תתקבל ואזי יחל משפטם מחדש, לרבות שמיעת העדויות, דיון בקבילות הקלטות וכן הלאה (לפי סעיף 9(ב) לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז-1957- "בית המשפט ידון בדבר כאילו הנידון נאשם בפניו בכתב האישום שהוגש נגדו בראשונה וכאילו לא הורשע עוד על כתב אישום כאמור").           25. אם אכן מצויים אנו בנקודת זמן זו על ציר הזמן, כי אז חל הכלל שנקבע לפיו "...ולפני שהחל המשפט, עומד איסור הפרסום על-פי סעיף 13 כנקודת מוצא, כשהיתר הפרסום כפוף לנסיבות חריגות ומיוחדות".        שכן, לגבי השלב הזה נקבע כי קיים חשש לפגיעה ממשית כי פרסום הקלטות, אשר טרם הוכרע קבילותן, וטרם נשמעו העדויות העלולות להיות מושפעות מהפירסום, עלול לפגוע בהליך השיפוטי, תקינותו וטוהרו.             לפיכך,  במקרה כזה, נדרשים טעמים מיוחדים כבדי משקל שיצדיקו חריגה מהכלל הקבוע בסעיף 13 לחוק.   26. לא שוכנעתי כי אכן מתקיימים בענייננו טעמים מיוחדים וחריגים המצדיקים מתן היתר לפרסום הקלטות. המבקשים לא הוכיחו טעמים מיוחדים וחריגים יחודיים למקרה שלפנינו דווקא. טענות המבקשים, חשובות ונכבדות הן, אך אין בכוחן כדי להטות את הכף בשלב כה מוקדם, שבו טרם החל להישמע המשפט (אם אכן תתקבל הבקשה למשפט חוזר). אין ספק כי חשיבות רבה יש לזכות הציבור לדעת, במיוחד בשים לב לטענות החמורות הנטענות כלפי הליך החקירה, ואולם, אין בטענות אלה, בטרם הוכחו והוכרעו, כדי להוות טעם מיוחד, חריג, המצדיק הטיית הכף לפרסום הקלטות בשלב מקדמי זה על ציר הזמן.             אדגיש כי אומנם אין להתעלם מכך שחלק מהמורשעים נתנו הסכמתם לפרסום, אולם זהו רק אחד ממכלול השיקולים, אשר במקרה זה, אינו בעל חשיבות מכרעת.    27.    לסיום, נדמה לי כי איזון ראוי במקרה זה בין האינטרסים הלגיטימיים הנוגדים, הוא זה אשר נקבע בסעיף 13 לחוק, לפיו, ניתן לפרסם את תמליל הקלטות וכן כל חומר חקירה שאינה צילום חזותי או קולי, אך לא את הקלטות עצמן.   28.     מכל הטעמים לעיל, ולאחר שיקלול כל השיקולים הרלבנטיים, אני מורה כי אין לפרסם את הקלטות.             התוצאה היא כי הבקשה נדחית.             אין צו להוצאות. קלטתפרסוםמשטרה