צו מניעה נגד הסכם העקרונות בין הקרן הקיימת לישראל למדינה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה נגד הסכם העקרונות בין קק''ל למדינה: 1. בפניי בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לקדם את ביצועו של הסכם העקרונות שנחתם ביום 1.6.09 בין מדינת ישראל לבין הקרן הקיימת לישראל (משיבה 1; להלן - קק"ל). בהסכם התחייבה קק"ל לסייע ביישום החלטת הממשלה מס' 117 מיום 12.5.09, שעניינה רפורמה במינהל מקרקעי ישראל. בין היתר הסכימה קק"ל לניהול קרקעותיה על ידי רשות המקרקעין שתוקם בהתאם להחלטה, ולעריכת חילופי קרקעות עם המדינה לשם מימוש ההחלטה. המדינה התחייבה מצדה למספר הטבות כלפי קק"ל, בהן הקצאה לקק"ל של חמישה נציגים במועצת רשות המקרקעין וייזום חקיקה אשר תפטור את חילופי הקרקעות מכל מס או תשלום חובה אחר. הממשלה התחייבה לתקן את החלטתה בהתאם לעקרונות ההסכם, ואילו קק"ל התחייבה להביא את עקרונות ההסכם לאישור מוסדותיה. עוד הוסכם כי על בסיס עקרונות אלו ייחתם בין קק"ל לבין המדינה הסכם מפורט. 2. ביום 2.6.09 אושר הסכם העקרונות על ידי דירקטוריון קק"ל. לאחר מכן הובא ההסכם לדיון באסיפה הכללית של קק"ל. האסיפה הכללית קיימה דיון בנושא ביום 18.6.09 (מועד האסיפה נדחה ליום זה בעקבות הליך משפטי שהוגש לבית משפט זה). ההצבעה על אישור ההסכם התקיימה בישיבה נוספת של האסיפה הכללית ביום 23.6.09. בהתאם לסדרי ההצבעה שיו"ר האסיפה הכללית פרסם ביום 22.6.09, התקיימה ההצבעה בדרך של מילוי טפסים על ידי החברים, תוך ציון שמו של המצביע, שמם של החברים האחרים שהוא מוסמך להצביע בשמם, וציון אפשרות ההצבעה שנבחרה ליד כל אחד מהשמות. לאחר מכן שלשל המצביע את טופס ההצבעה לקלפי. האפשרות להצביע באמצעות מיופה כוח מוכרת בתקנות ההתאגדות של קק"ל במצב בו הצבעת האסיפה הכללית נערכת בקלפי, כפי שהיה במקרה הנוכחי. 3. המבקשת נמנית על חברי האסיפה הכללית. בעת ההצבעה ביום 23.6.09 היו ברשותה יפויי כוח מטעם 12 חברים אחרים, כך שהצבעתה הייתה בשם עצמה ובשמם של אותם חברים. עם פתיחת הקלפי ובדיקת טופסי ההצבעה, התברר כי המבקשת הצביעה באמצעות שני טפסים בשפה האנגלית (בכל טופס ניתן להצביע לכל היותר עבור עשרה מייפי כוח), בהם סימנה את המשבצת "Abstain" ליד שמה ושמם של יתר 12 החברים. לאחר ספירת הקולות, ובהתחשב גם בהצבעתה האמורה של המבקשת, אישר יו"ר האסיפה הכללית את תוצאות ההצבעה כדלקמן: 62 - בעד אישור ההסכם; 55 - נגד; 13 - נמנעים. 4. בהמרצת הפתיחה שהוגשה יחד עם הבקשה לצו מניעה זמני, עותרת המבקשת למתן סעד הצהרתי לפיו הצבעתה הנכונה לא הייתה הימנעות אלא התנגדות לאישור ההסכם, וכי לפיכך התוצאות הנכונות של ההצבעה הנן: בעד - 62; נגד - 68; היינו שהסכם העקרונות לא אושר. צו המניעה המתבקש הנו לתקופת הביניים שעד להכרעה בהמרצת הפתיחה. המבקשת טוענת כי יש מקום לשמר את המצב הקיים במהלך תקופה זו, כדי למנוע מצב בלתי הפיך שבו הסכם העקרונות ייכנס לתוקף והדיון בהמרצת הפתיחה יסוכל. 5. המבקשת מבססת את בקשתה לתיקון תוצאות ההצבעה על טענתה בדבר טעות קולמוס שנפלה בסימון המשבצת "Abstain" על ידה, שעה שכוונתה האמיתית הייתה להצביע נגד ההסכם בשמה ובשם 12 החברים שייפו את כוחה. העובדות המבססות טענה זאת פורטו בשלושה תצהירים המצורפים לבקשה: תצהיר של המבקשת, תצהיר של חברת האסיפה הכללית ששימשה משקיפה בוועדת הקלפי, ותצהיר של ראש מטה המאבק בהפרטת מקרקעי ישראל. המשיבים לא ביקשו לחקור את המצהירים ולא אפשרו להם לנסות ולהגן על אמינות גרסתם באמצעות התמודדות עם אי אלו קושיות ופרכות שהמשיבים סבורים למצוא בגרסאות המוצגות בתצהירים. לפיכך יש לראות עובדות אלו, הנסמכות על ידיעה אישית של המצהירים, כמוכחות לצורך הבקשה לסעד זמני (השוו ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253, 258). כך במיוחד לנוכח העובדה שהמצהיר היחיד מטעם המשיבים, מנהל מכלול המקרקעין בקק"ל מר אלכס חפץ, לא היה בהכרח עד בעצמו לעובדות עליהן הצהיר אלא אישר (בסעיף 3 לתצהיר) כי הצהרתו נסמכת על ידיעה אישית או על בירורים שערך. 6. ואלה העובדות: המבקשת שימשה אחת מחמשת חברי ועדת הקלפי, וזאת מטעם עמותת קדימה - הנוער הציוני התנועה העולמית, שהמבקשת הנה המנהלת הכללית שלה. עמותה זו מקיימת ברית ציונית עולמית במסגרת המוסדות הלאומיים הציוניים (להלן - ברית קדימה). ההצבעה החלה בשעה 9:15 בבוקר והסתיימה בשעה 10:30. מאחר שהמבקשת הייתה עסוקה במילוי תפקידה כחברת ועדת הקלפי, היא לא התפנתה להצביע בשמה ובשם החברים שייפו את כוחה אלא בסיום הצבעת יתר החברים, סמוך מאד לפני השעה 10:30. בשלב זה קמה המבקשת מהשולחן של ועדת הקלפי וקיבלה מאחת מנציגות קק"ל טופס הצבעה בשפה האנגלית. דיילות שהיו במקום חילקו קודם לכן במהלך ההצבעה טופסי הצבעה בעברית ובאנגלית, לפי בחירת המצביע. אולם בשלב המאוחר בו המבקשת החלה לבצע את ההצבעה, הדיילות כבר לא היו נוכחות במקום, והמבקשת לא התפנתה לאתר טופס בעברית. מאחר שהמבקשת החזיקה במספר ייפויי כוח, נמשך סימון הטפסים על ידה מספר דקות במהלכן חברי ועדת הקלפי ביקשו לזרז אותה על מנת שניתן יהיה לסיים את ההצבעה ולהתחיל בספירת הקולות. מילוי הטפסים על ידי המבקשת התארך משום שהיא נדרשה לבדוק מי מאותם החברים שייפו את כוחה הופיע לאסיפה והצביע בעצמו. התמשכות ההליך הגבירה מאד את הלחץ בו הייתה המבקשת נתונה. מזכירת מזכירות הדירקטוריון סייעה למבקשת ברישום שמות מייפי הכוח על גבי טופסי ההצבעה. לאחר רישום כל השמות עברה המבקשת לסמן את אפשרות ההצבעה שנבחרה ליד כל שם. המבקשת סימנה ליד שמה את המשבצת השמאלית ("Abstain") וחזרה על סימון זה גם ליד שמותיהם של יתר 12 החברים שבשמם הצביעה. בתום הסימון שלשלה המבקשת את הטפסים לקלפי. מיד לאחר מכן החלה ועדת הקלפי בספירת הקולות. על המבקשת הוטל התפקיד של הוצאת טופסי ההצבעה מהקלפי וזיהוי שם המצביע והצבעתו. ברגע שהמבקשת הוציאה את הטופס הראשון בשפה האנגלית, שהיה טופס של חבר שהתנגד לאישור ההסכם, היא נוכחה לדעת כי אותו חבר סימן את המשבצת האמצעית ("Oppose") ולא את המשבצת השמאלית כפי שסומנה על ידה. המבקשת נעשתה חיוורת ואמרה: "אוי, יש לנו בעיה", הצביעה על הטור השמאלי בטופס, וביקשה ממשקיפה שצורפה לוועדת הקלפי להקריא לה את המילה בראשו ("Abstain") וכן את המילים בראש יתר הטורים ("Oppose" ו-"Support"). מיד בשלב זה, ועוד בטרם נשלפו מהקלפי טופסי ההצבעה שלה, הודיעה המבקשת לכל חברי ועדת הקלפי כי בטופסי ההצבעה שלה נפלה טעות בכך שבמקום לסמן את המשבצת האמצעית, כמתנגדת לאישור ההסכם, היא סימנה את המשבצת השמאלית, כנמנעת. המבקשת הסבירה כי הטעות נגרמה מהלחץ שהופעל עליה לסיים את הצבעתה, וכל הנוכחים הסכימו כי אכן הופעל על המבקשת לחץ כזה. המבקשת ביקשה לרשום הודעה זו לפרוטוקול הוועדה, אך ממלאת-מקום היועץ המשפטי של קק"ל סירבה לכך באומרה כי אין מקום להקנות למבקשת יתרון על פני חברים אחרים באסיפה שאינם חברי ועדת הקלפי. עם זאת הוסיפה ממלאת-מקום היועץ המשפטי כי שמורה למבקשת הזכות "לפעול בענין בהמשך". בתום מנין הקולות התחוור כי המבקשת הייתה היחידה מבין המצביעים שבחרה לסמן הצבעת נמנע. המבקשת ביקשה להיפגש עם יו"ר האסיפה הכללית לפני שזה אישר בחתימתו את תוצאות ההצבעה. יו"ר האסיפה סירב לכך ואמר למבקשת שאין הוא מוכן לעסוק בנושא. המבקשת פנתה עוד באותו היום במכתב ליו"ר האסיפה הכללית וליו"ר קק"ל, בו פירטה את דבר הטעות וביקשה כי קולות הצבעתה יימנו בין קולות המתנגדים. משלא התקבלה תשובה למכתב זה פנתה המבקשת למחרת היום (24.6.09) לבית המשפט בהליך דנן. בו ביום ניתן צו ארעי המעכב את יישום הסכם העקרונות, ונקבע דיון בבקשה. דיון זה התקיים שלשום ובו נשמעו טענות הצדדים. 7. המבקשת טוענת כי כוונתה הנחרצת הייתה להצביע נגד אישור הסכם העקרונות, וכי כך גם ביקשו ממנה להצביע החברים שייפו את כוחה להצביע בשמם, שהנם חברי הסיעה המאוחדת לסיעות קדימה - הנוער הציוני, גיל והקונסרבטיבים, סיעה שהתנגדותה להסכם הייתה מפורסמת וידועה לכל. לא עוד אלא שברית קדימה והעמותה שהמבקשת מנהלת הביעו באופן פומבי את התנגדותן החד-משמעית להסכם. ברית קדימה עמדה בראש המאבק נגד הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל ובהסכם העקרונות, והמבקשת הייתה ועודנה פעילה באופן אישי במאבק. ביטוי לכך ניתן בישיבת האסיפה הכללית של קק"ל מיום 18.6.09, במהלכה המבקשת עמלה שעות ארוכות יחד עם ראש מטה המאבק (יו"ר תנועת הנוער העובד והלומד) על מנת לשכנע את חברי האסיפה להצביע נגד אישור ההסכם. חרף כוונה ברורה זו והתנגדותה המוחלטת להסכם, סימנה המבקשת בטופסי ההצבעה את המשבצת "Abstain", וזאת בתום לב ובהיסח הדעת, כתוצאה מסד הזמנים הדחוק והתרחשותה של טעות שאחד מגורמיה הנו העובדה שהטפסים היו בשפה האנגלית בה אין המבקשת שולטת. 8. המבקשת מבססת את זכאותה לתיקון תוצאות ההצבעה על עקרון היסוד בדבר האוטונומיה של הרצון הפרטי. מכוח עיקרון זה מכיר המשפט בעדיפות רצונו האמיתי של היחיד על פני הביטוי החיצוני של הרצון, שלעתים עשוי להיות נגוע בטעות טכנית ולא לבטא כראוי את הרצון האמיתי. ביטוי מובהק לגישה זו מצוי בסעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973: "נפלה בחוזה טעות סופר או טעות כיוצא בה, יתוקן החוזה לפי אומד דעת הצדדים ואין הטעות עילה לביטול החוזה". כוחה של הוראה זו יפה לא רק לחוזה, כאמור בסעיף 61(ב) לחוק: "הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לענין ובשינויים המחוייבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה". המבקשת גורסת כי הצבעה באסיפה הכללית של קק"ל הנה בבחינת פעולה משפטית שאינה בבחינת חוזה, ולפיכך כפופה אף היא לתחולתו של סעיף 16 לחוק המחייב לתת ביטוי לרצון האמיתי של מבצע הפעולה בדרך של תיקון טעות הסופר. לדידה, אין זה ראוי כי הצבעה חשובה ומהותית ביותר, החורצת לדורות את גורלן של קרקעות העם היהודי, תוכרע על חודה של טעות קולמוס, ואין זה ראוי כי עמדת קק"ל לא תשקף נכונה את רצונם האמיתי של מרבית חברי האסיפה הכללית שלה, וכל זאת רק בשל כך שבנסיבות הלוחצות והלא נוחות נפלט מקולמוסה של המבקשת שיבוש של טעות שהיא מעולם לא התכוונה אליה. 9. המשיבים 1-2 (להלן - המשיבים) טוענים כי יש לדחות את הבקשה לצו מניעה זמני בשל מספר טעמים: הטעם הראשון הוא חוסר ניקיון כפיים ושימוש לרעה בהליכי משפט. המשיבים מונים חמישה הליכים משפטיים שננקטו על ידי חברים במטה המאבק נגד הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל תוך 16 ימים בלבד, ואשר בכולם התבקשו סעדים זמניים שנועדו לסכל את אישור הסכם העקרונות על ידי קק"ל. המשיבים מייחסים למבקשת פעילות במסגרת מטה המאבק, ורואים בבקשתה הנוכחית חלק מניסיון פסול של חברי המטה לטרפד את רצון רוב חברי האסיפה הכללית באמצעות נקיטת הליכים מקבילים החותרים לאותה מטרה תוך שימוש ב"תנועת מלקחיים" של הגשת בקשות לסעדים הפוכים וסותרים; ללמדך כי לא תקינות הליך קבלת ההחלטות של האסיפה הכללית היא המעניינת את המבקשת וחבריה אלא השגת תוצאה המשקפת את עמדתם שהיא עמדת המיעוט. הטעם השני נתלה בכלל היסוד שבדיני התאגידים לפיו הניהול הפנימי של ענייני החברה מסור למנהליה ולבעלי מניותיה ולא לבית המשפט. מכלל זה נגזרת הרתיעה שבית המשפט נוקט בכל הנוגע להתערבות בהחלטות האסיפה הכללית וההנהלה של חברה ובשיקול דעתן של אלו, כל עוד ההחלטות שקיבלו אינן חורגות מהחוק ומתקנון החברה ואינן נגועות בחוסר תום לב או בשיקולים הזרים לטובת החברה. המשיבים טוענים כי בהיותה של קק"ל חברה פרטית, חלה הלכה זו גם עליה, הגם שחלק מהדינים השאובים מהמשפט הציבורי מחייבים את קק"ל בהיותה גוף דו-מהותי. דינים אלה נוגעים לגזרות מסוימות בפעילותה של קק"ל, בהן בא לידי ביטוי אופי פעילותה הציבורית, אך לא להיבטים שעניינם אופן ההתאגדות והמשמעויות הצומחות מכך לגבי משטר הניהול וקבלת ההחלטות הפנימי בקק"ל. ההחלטה שהתקבלה בשעתו לאגד את קק"ל דווקא כחברה פרטית, נועדה באופן מודע ומושכל להחיל עליה את דיני החברות, לרבות בכל מה שנוגע להליכי ההצבעה, ולא כל הסדר משפטי אחר. הטעם השלישי הוא העדר זכות לכאורה. המשיבים טוענים כי המבקשת לא הצביעה על מקור נורמטיבי כלשהו המטיל חובה על קק"ל להיענות לדרישתה לשנות את הצבעתה בדיעבד, לאחר סיום הליכי ההצבעה ופתיחת הקלפי לצורך ספירת הקולות. תקנון קק"ל אינו מקנה לחבר האסיפה הכללית זכות כזאת, ואילו סעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי) חל רק על טעות סופר הדדית של שני הצדדים לחוזה, במובחן מטעות חד-צדדית כפי שהדבר הוא במקרה הנוכחי. בכל מקרה, גם אילו הייתה תחולה לסעיף 16 בענייננו, לא היה בכך להטיל על קק"ל חובה לאפשר למבקשת לשנות את הצבעתה בדיעבד. קק"ל רשאית לסרב להתיר שינוי כזה, בהיותו פותח פתח לאי-סדרים בהליך ההצבעה, לפגיעה אנושה בעקרון הסופיות והוודאות, וליצירת אנדרלמוסיה ותקדים בעייתי לפיו בכל הצבעה עתידית מכאן ואילך יוכל חבר האסיפה הכללית לנסות ולשנות בדיעבד את תוצאותיה באמצעות העלאת הטענה כי התבלבל בהצבעתו. חיזוק לגישתם מוצאים המשיבים בדיני החברות החלים במדינת דלוור שבארצות הברית, וכן בדיני הבחירות לכנסת בישראל, המעדיפים את סופיות ההצבעה על פני הדיוק בשיקוף רצון המצביע. זאת ועוד. המשיבים מטילים ספק בגרסתה של המבקשת לגבי כנות הטעות שארעה לה. לטענתם, מאחר שהמבקשת שימשה חברה בוועדת הקלפי והדריכה מצביעים אחרים במשך למעלה משעתיים, אין זה סביר שהיא לא הכירה את טופס ההצבעה עד כדי סימון מוטעה של אותה משבצת 13 פעמים נפרדות, מה עוד שלדברי המשיבים המבקשת מילאה את הטפסים בנחת ובאיטיות ולא הופעל עליה כל לחץ. בנוסף טוענים המשיבים כי לנוכח עיסוקיה בעבר ובהווה של המבקשת, ספק רב האם אכן אין היא שולטת בשפה האנגלית, וכי בכל מקרה לא התקיים שוני בין הטופס בעברית לטופס באנגלית לגבי מיקום הטור המיועד להתנגדות להסכם העקרונות, ולא הוצג הסבר הגיוני לבחירתה של המבקשת למלא דווקא טפסים באנגלית שעה שעמדו לרשותה גם טפסים בעברית מכוח היותה חברת ועדת הקלפי ומי שחילקה לכל דורש טפסים בעברית ובאנגלית. עניינו של הטעם הרביעי במאזן הנוחות. המשיבים טוענים כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם. מצד אחד, דחיית הבקשה לצו מניעה זמני לא תגרום למבקשת כל נזק, בוודאי שלא נזק בלתי הפיך, שכן הסכם העקרונות כבר נחתם לפני הגשת הבקשה ואילו לצורך יישומו של ההסכם נדרשת חתימה על הסכם מפורט בין המדינה לבין קק"ל, הסכם שטרם נחתם וממילא טרם החל ביצועו. זאת בנוסף לעובדה שהמבקשת אינה חפצה למנוע באמצעות צו המניעה הזמני נזקים אישיים שלה אלא נזקים של קק"ל, שהנה בעלת אישיות משפטית נפרדת משל עצמה ושהמבקשת אינה רשאית לתבוע את נזקיה אלא באמצעות הגשת תביעה נגזרת. מצד שני, הסכם העקרונות אינו צופן בתוכו פגיעה בקק"ל אלא רק שיפור מצבה ומיתון השפעת הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל עליה, באמצעות מספר הטבות שלא נכללו במתווה המקורי של הרפורמה ובגלגול הקודם של המשא-ומתן שהתקיים בין קק"ל לבין המדינה. הטבות אלו יסוכלו בצורה בלתי הפיכה ככל שיתחוור למדינה כי קק"ל אינה מתכוננת ליישם את הסכם העקרונות ולהתקדם לקראת חתימה על הסכם מפורט. במקרה כזה, קיים סיכוי ממשי כי הרפורמה תצא לדרכה באמצעות הליכי חקיקה מזורזים עליהם שוקדת המדינה בימים אלה, מבלי שייכללו במסגרת חקיקה זו כל אותם הישגים משמעותיים שסוכמו בהסכם העקרונות. בה בעת, הסכם העקרונות אינו בא להטיל גזירות על קק"ל וליישם את הרפורמה, שכן החלטת הממשלה על הרפורמה כוללת כבר בתוכה הוראה בדבר חילופי קרקעות בין קק"ל לבין המדינה. הוראה זו עומדת להיות מוצאת לפועל באמצעות חקיקה בלא קשר ליישום הסכם העקרונות. 10. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת מכלול נסיבותיו הלכאוריות של המקרה, הגעתי לכלל מסקנה כי המבקשת זכאית לצו מניעה זמני כמבוקש. בידוע הוא ש"בבוא בית המשפט ליתן סעד זמני, עליו לשקול שני עניינים: האחד - האם בתובענה העיקרית קיימת עילת תביעה. תנאי זה משמעו, האם עולה מהתובענה שאלה רצינית המצריכה דיון, או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה. בדיקת תנאי זה נעשית באורח לכאורי בלבד ואינה אמורה לשקף עמדה נחרצת ביחס לסיכויי התביעה העיקרית. העניין השני - מאזן הנוחות בין הצדדים - האם הנזק שייגרם למבקש הסעד הזמני אם לא יינתן הסעד גדול מן הנזק שייגרם לצד שכנגד, במקרה שיינתן הסעד המבוקש. בדיקת קיומו של תנאי זה נעשית על דרך של איזון בין אינטרסים" (רע"א 3577/09 ביבי נ' אייץ אנד או אופנה בע"מ, , החלטה מיום 11.6.09). במקרה שלפנינו, מעלה המרצת הפתיחה שאלות רציניות המצריכות דיון, שאין לראותן על פניהן כהליך סרק. באותו זמן, האיזון בין האינטרסים של המבקשת מזה ושל קק"ל מזה בכל הנוגע לנזקים הצפויים לכל אחת מהן אם יינתן או לא יינתן הצו הזמני, תומך בקבלת הבקשה. 11. כפי שכבר נאמר, תשתית העובדות המשמשת לבחינת סיכוייה הלכאוריים של התובענה הנה זו שפורטה בתצהירים שצורפו לבקשה. עובדות אלה מעלות תרחיש יוצא דופן. המבקשת נטלה חלק פעיל וגלוי בהתנגדות להסכם העקרונות, ואף התבקשה להצביע נגד אישור ההסכם על ידי חברי האסיפה הכללית שמסרו לה ייפויי כוח להצביע בשמם, ובכל זאת סימנה ליד השמות של כל 13 המצביעים בטפסים שמילאה, לרבות ליד שמה שלה, את המשבצת נמנע. המבקשת לא המתינה לתוצאות ההצבעה על מנת להודיע כי טעתה בסימון אלא ביקשה את התיקון כבר עם תחילת ספירת הקולות, לפני הוצאתם מהקלפי של טופסי הצבעתה, ולאחר שמהקלפי הוצא רק פתק ההצבעה הראשון, שהיה בשפה האנגלית ושבו ההצבעה נגד אישור ההסכם נעשתה בטור שונה מהטור שסומן על ידה. המבקשת מציגה הסבר להתנהלות זאת: טעות קולמוס שארעה מחוסר תשומת לב מספקת מצדה ובשל תנאי הלחץ ויתר הנסיבות שאפפו את הצבעתה. הסבר זה אכן עשוי לכאורה להתיישב עם מכלול עובדות המקרה. תנאי ההצבעה שעמדו לרשות המבקשת היו שונים משל כלל חברי האסיפה הכללית, שכן המבקשת שימשה אחת מחמשת חברי ועדת הקלפי. תפקיד זה חייב אותה לשבת ליד שולחן ועדת הקלפי במהלך השעה ורבע שהוקצו להצבעה, ולעסוק בזיהוי המצביעים. ממילא פרק הזמן שעמד לרשות המבקשת לצורך מימוש זכות ההצבעה שלה ושל 12 החברים שמסרו לה ייפויי כוח, היה קצר במיוחד בהשוואה למצביע רגיל. המבקשת התפנתה למלא את טופסי ההצבעה רק בסמוך מאד לשעת הסגירה של הקלפי. לפני סימון ההצבעה היה עליה לרשום בטפסים את שמות החברים שהיא מצביעה עבורם, ולוודא שלא לרשום את שמו של חבר שמסר לה ייפוי כוח אך הופיע לאסיפה והצביע בעצמו. המבקשת אף נזקקה לשם כך לעזרה, אותה קיבלה ממזכירת מזכירות הדירקטוריון, תוך שחברי ועדת הקלפי מזרזים אותה לסיים את ההצבעה. כל אלה הגבירו את הלחץ בו הייתה נתונה המבקשת, ועשויים להסביר את התרחשותה של טעות קולמוס, שהרי כבר היה מי שאמר כי "לִטְעות זה אנושי". לכך מצטרפת טענתה של המבקשת - שלצורך הדיון בהליך הביניים שלפנינו לא נסתרה - בדבר שליטתה המוגבלת בשפה האנגלית. תמיהתם של המשיבים על כך שהמבקשת בחרה דווקא בטופס באנגלית למרות מגבלתה זו, הייתה במקומה אלמלא השלב בו המבקשת התפנתה להצביע בנסיבות שפורטו לעיל. המשיבים טוענים כי המבקשת חילקה טפסים למצביעים, וכי הייתה לה גישה לכל הטפסים לרבות לאלו שבעברית. אולם הגיבוי לטענה זו מצוי אך ורק בתצהירו של מר חפץ, שכאמור לעיל לא היה בהכרח עד בעצמו להתרחשויות עליהן הצהיר. לעומת זאת, הוגש מטעם המבקשת תצהיר של גב' רות יפה-ליברמן, ששימשה משקיפה בוועדת הקלפי ונטלה חלק פעיל בעבודת הוועדה. מצהירה זו העידה מידיעה אישית כי חלוקת טופסי ההצבעה התבצעה על ידי דיילות שהיו במקום (סעיף 6 לתצהיר) וכי בשלב המאוחר בו המבקשת קמה משולחן הוועדה על מנת להצביע, אותן דיילות כבר לא היו נוכחות במקום (סעיף 7 לתצהיר). טענה נוספת של המשיבים בהקשר זה היא שהמבקשת, במסגרת תפקידה כחברת ועדת הקלפי, הנחתה והדריכה במשך למעלה משעתיים מצביעים אחרים כיצד להצביע, ומשכך הכירה היטב את טופסי ההצבעה. דא עקא, המקור לטענה זו הוא הודאה כביכול של המבקשת (סעיף 42 לתצהיר חפץ), שעה שלמעשה אין בבקשה ובנספחיה הודאה כלשהי של המבקשת בעובדות אלה, במיוחד לא בכך שהיא הדריכה מצביעים כיצד למלא את הטפסים באנגלית. לא למותר לציין כי תפקידה של ועדת הקלפי הוגדר בזימון שהוציא יו"ר האסיפה הכללית ביום 22.6.09 לקראת הדיון ביום 23.6.09: "יושב הראש ימנה ועדת קלפי לצורך ספירת הקולות. ועדת הקלפי תוודא כי המצביע הוא אכן חבר החברה, כי כל אחד מן האישים שהוא פועל בשמם הינם חברים בחברה אף הם, וכי ייפויי הכוח שנתנו לחבר הנוכח בגופו הם ייפויי כוח תקפים כאמור בתקנות קק"ל". תפקידם המוגדר של חברי ועדת הקלפי לא כלל חלוקת טופסי הצבעה או הדרכת המצביעים במילוי הטפסים. 12. בעוד המבקשת מציגה תיאור המסוגל לכאורה להסביר את פשר ההתרחשות, ושבכל מקרה אינו בגדר הסבר סרק שניתן לבטלו על פניו בלא חקירה ודרישה בהליך עיקרי, המשיבים התקשו להציג הסבר חלופי להתנהגותה של המבקשת בעת ההצבעה. המשיבים מעלים את האפשרות שהמבקשת וחבריה שייפו את כוחה לא היו מעוניינים להצביע נגד אישור הסכם העקרונות, אך באותה עת ביקשו להימנע מהמריית דין הסיעה שהורתה לנציגיה באסיפה הכללית להתנגד לאישור ההסכם. לפיכך העדיפו "לשבת על הגדר" בדרך של הצבעת נמנע, אך כאשר גילתה המבקשת כי תוצאות ההצבעה הן כאלה שקולה וקולות חבריה היוו את לשון המאזניים והיו מסוגלים לשנות את התוצאות, ביקשה לשנות את הצבעתה באמתלה של טעות כביכול בסימון הטפסים. אפשרות נוספת שהעלו המשיבים, שהנה בבחינת וריאציה של האפשרות הראשונה, היא שהמבקשת וחבריה ביקשו להימנע כדי להקל על עצמם לתקוף את עצם קיום ההצבעה, למקרה בו תחזית מוקדמת שלהם תתגשם והם יפסידו בה, תוך שמירת יכולתם לטעון כי הצבעת ההימנעות שלהם סומנה מתוך טעות ככל שיתברר כי יש בכוחם להשפיע על תוצאות ההצבעה, כפי שארע בפועל. הנחת המוצא המתחייבת להסברים אלה הנה שהמבקשת הודיעה על טעותה לאחר היוודע תוצאות ההצבעה (ראו סעיפים 4 ו-35.3 לתגובת המשיבים). אולם התמונה העובדתית הלכאורית שונה, ולפיה המבקשת הודיעה על הטעות עם תחילת ספירת הקולות, לאחר שוועדת הקלפי הספיקה לבחון אך את טופס ההצבעה הראשון מבין טופסיהם של 71 המצביעים שהצביעו בעצמם. המשיבים מאשרים (בסעיף 35.4 לתגובתם) כי לא הייתה לאיש מהמצביעים אפשרות לדעת במהלך ההצבעה כיצד הצביעו חברי האסיפה האחרים. המבקשת אינה שונה לענין זה, חרף היותה חברת ועדת הקלפי, שכן טופסי ההצבעה לא נמסרו לאחר מילויים לידי חברי הוועדה אלא הוכנסו על ידי המצביע לתיבת הקלפי (כפי שאישר ב"כ המשיבים בעמ' 24 שו' 14-15 לפרוטוקול). אם כבר, יכולתה של המבקשת להעריך את תוצאות ההצבעה תוך כדי תהליך ההצבעה הייתה נחותה משל יתר החברים, שהרי המבקשת הייתה עסוקה במילוי תפקידה בוועדת הקלפי, באופן שלכאורה עיכב אותה אפילו להתפנות להצבעתה שלה, לא כל שכן לנהל שיחות עם חברים אחרים לגבי הצבעתם שלהם. הטקטיקה הפסולה, המוצעת על ידי המשיבים כהסבר אפשרי להתנהגותה של המבקשת, אינה עולה אפוא בקנה אחד עם העובדות הלכאוריות של המקרה. מכל מקום, אין בכוחה להפוך את הסברה של המבקשת להסבר מופרך על פניו שאינו מצדיק בירור ודיון ממצה. 13. עד כאן לעובדות, ומכאן לדין. הצבעת חבר באסיפה כללית של חברה הנה פעולה משפטית חד-צדדית אשר שכלולה אינו מותנה בקיבול ההצבעה על ידי החברה. ההצבעה מבוצעת על ידי חבר האסיפה לבדו, אף שתוצאתה משפיעה על החברה ומכתיבה את מהלכיה. בהיותה פעולה משפטית, כפופה ההצבעה להוראת סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי): "הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לענין ובשינויים המחוייבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה". פעולה משפטית חד-צדדית באה בכלל "פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה" לצורך סעיף 61(ב) (בג"ץ 376/81 לוגסי נ' שר התקשורת, פ"ד לו(2) 449, 455; ע"א 719/97 אהרן נ' אהרוני, פ"ד נד(3) 469, 475-476; ע"א 4402/98 מלמד נ' סולומון, פ"ד נג(5) 703, 710; ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 817, 837-838; א' ברק, חוק השליחות (כרך ראשון, תשנ"ו) הערה 140 בעמ' 182 והערה 238 בעמ' 780). לפיכך חלות הוראותיו של חוק החוזים (חלק כללי) - ככל שהדבר מתאים לענין ובשינויים המחויבים - גם על פעולה משפטית חד-צדדית. בין הוראות מוחלות אלו, סעיפי החוק המסדירים את דיני הפגמים בכריתה: "על כן, יחולו דיני הטעות, הכפייה והעושק גם על פעולה משפטית חד-צדדית" (ברק, בספרו הנ"ל, עמ' 577). אין להוציא אפוא מכלל אפשרות את צדקת טענתה של המבקשת לפיה הצבעתו של חבר האסיפה הכללית, בהיותה פעולה משפטית חד-צדדית, נשלטת גם היא על ידי סעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי) המורה על תיקונה של טעות סופר. נכון הוא שבגדרי דיני החוזים על טעות הסופר להיות משותפת לשני הצדדים, ואין תחולה לסעיף 16 מקום שמדובר בטעות חד-צדדית שלא הייתה ידועה לצד השני (ד' פרידמן, נ' כהן, חוזים (כרך ב', תשנ"ג) 759-761). אולם סעיף 61(ב) מחיל את הוראות החוק על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה "בשינויים המחוייבים". אם אמנם סעיף 16 חל גם על פעולה משפטית חד-צדדית, ממילא אחד מאותם שינויים מחויבים עשוי להיות ויתור על הדרישה להדדיות הטעות הקיימת בחוזה, שהנו פעולה משפטית דו-צדדית, תוך הסתפקות באומד דעתו של מבצע הפעולה החד-צדדית לשם תיקון טעות הסופר שנפלה בה. אפשר גם שבמסגרת אותם שינויים מחויבים יהיה מקום לתחום את הזכות לדרוש תיקון טעות סופר בהצבעה, ולהגביל אותה להצבעה בכתב שהתנהלה באופן שמי וכאשר ההודעה על הטעות נמסרה לפני היוודע התוצאות. דרך נוספת להגיע לתוצאה של תיקון טעות סופר בהצבעה, בלא היזקקות לחוק החוזים (חלק כללי), הנה לראות בשתיקת דיני החברות בישראל בסוגיה משום חסר (לאקונה) הניתן להשלמה באמצעות היקש מהוראת סעיף 32 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, המסמיך את בית המשפט או את הרשם לעניני ירושה לתקן טעות סופר בצוואה כל עוד "אפשר לקבוע בבירור את כוונתו האמיתית של המצווה". צוואה, בדומה להצבעה, הנה פעולה משפטית חד-צדדית בה ניתנות הוראות על ידי היחיד. אכן, הספרות כבר הכירה באפשרות עריכת היקש מדיני הטעות שבחוק הירושה לפעולות משפטיות חד-צדדיות אחרות של היחיד, כגון מתנה (פרידמן וכהן, בספרם הנ"ל, עמ' 770). אפשרות ההליכה באחת הדרכים הללו אינה מופרכת, ויש בה להקים שאלות רציניות לדיון בהליך העיקרי. 14. בדומה לכך השאלה האם התערבותו של בית המשפט לשם תיקון הטעות, ככל שהדין מקנה למבקשת זכות לתבוע את תיקונה, עולה בקנה אחד עם הכלל המגביל את התערבותו של בית המשפט בהליכי קבלת החלטות בחברה למקרים בהם ההחלטות נוגדות את החוק או את התקנון או את עקרונות המוסר ותום הלב. אם אמנם מוקנית למבקשת זכות שבדין לדרוש את תיקון הטעות - וכאמור לא ניתן לבטל במחי יד את טענת המבקשת לפיה זכות כזאת אכן קיימת בידיה - כי אז סירובה של קק"ל להיענות לדרישה ולתקן את הטעות עשוי להיות מנוגד לדין ולהצדיק התערבות של בית המשפט. למעלה מכך: הכלל בדבר הגבלת ההתערבות מיוסד על ההכרה בחשיבות השמירה על אוטונומיית הרצון של מקבלי ההחלטות בחברה ועל שיקול דעתם לנהל את ענייניה הפנימיים בהתאם לתבונתם הערכית והעסקית. כפי שהבהיר הנשיא שמגר: "בית המשפט לא יתערב בהחלטת המנהלים ולא ימיר את שיקול דעתם בשיקול דעתו. זאת, אפילו היה הוא עצמו מגיע לתוצאה אחרת, ואף אם הוא משוכנע, כי המנהלים טעו בשוקלם את אינטרס החברה" (ע"א 131/88 רוגובסקי נ' סביר, פ"ד מד(2) 622, 625). והנה, במקרה שלפנינו ספק באם היענות לבקשה לתיקון טעות הקולמוס בהצבעתה של המבקשת תהווה המרת שיקול דעתו של האורגן המוסמך בקק"ל בשיקול דעתו של בית המשפט. האורגן המוסמך בקק"ל להורות על תיקון תוצאות ההצבעה הנו, לשיטת המשיבים (כאמור בסעיפים31.3, 62.2 ו-62.3 לתגובתם), יו"ר האסיפה הכללית. זאת לנוכח סעיף 13 לתקנון קק"ל לפיו הכרזת יו"ר האסיפה על תוצאות ההצבעה הנה "סופית ומכרעת", ולנוכח סעיף 14 לתקנון המורה כי יו"ר האסיפה הוא המוסמך לקבוע את זמן, מקום וצורת ההצבעה בקלפי (השוו לסעיף 86 לחוק החברות, תשנ"ט-1999). המבקשת ניסתה להיפגש עם יו"ר האסיפה עוד בטרם הלה אישר בחתימתו את תוצאות ההצבעה, אך יו"ר האסיפה סירב לכך באומרו למבקשת שאין הוא מוכן לעסוק בנושא זה. משכך פנתה המבקשת במכתב ליו"ר האסיפה עוד ביום ההצבעה, הודיעה לו על טעות הקולמוס, ודרשה ממנו למנות את קולות הצבעתה כקולות נגד הסכם העקרונות ולפרסם תוצאות הצבעה מתוקנות. על מכתב זה לא קיבלה המבקשת מענה, ולפיכך הגישה למחרת היום את בקשתה לצו מניעה זמני. המשיבים טוענים בתגובתם לבקשה (סעיף 62.4) "כי המבקשת אף היתה זוכה למענה מפורט בעניינה, אילו לא מיהרה בבוקר יום המחרת לפנות לבית משפט נכבד זה, ובכך ייתרה מענה מעין זה". מכאן ניתן להבין כי בעיני המשיבים, תגובתם לבקשה לצו מניעה זמני מהווה תחליף לתשובת יו"ר האסיפה הכללית (משיב 2) לפניית המבקשת אליו. השקפה זו אינה נקייה מספקות, שהרי יו"ר האסיפה צריך היה לקבל החלטה בבקשתה של המבקשת לתיקון תוצאות ההצבעה. החלטה כזאת לא צורפה לתגובה, אף שסעיף 35.6 לתגובה מזכיר את "החלטת יו"ר האסיפה שלא לשנות את תוצאות ההצבעה", ואף שצורפה לתגובה (כנספח ג') החלטה כתובה של יו"ר האסיפה לאשר את תוצאות ההצבעה. האם משמעות הדבר היא שיו"ר האסיפה לא קיבל החלטה כתובה ומנומקת בבקשת המבקשת לתיקון תוצאות ההצבעה, שהועברה אליו בכתב עוד ביום ההצבעה? אם כך הדבר - מתי וכיצד נתקבלה החלטתו של יושב-הראש, ובאיזה אופן היא הועברה לידיעתו של מר חפץ שהצהיר על קיומה בשם המשיבים? אם ניתנה החלטה כתובה של יושב-הראש, מהם תוכנה ונימוקיה, ומדוע היא לא צורפה לתגובת המשיבים לבקשה? כל השאלות הללו ודומותיהן עשויות להשליך בין היתר על סוגיית ההתערבות של בית המשפט בשיקול דעתו של האורגן המוסמך בחברה, ומצדיקות אף הן בירור וליבון מעמיקים יותר בהמשך הדרך. 15. לא שוכנעתי בקיומו של חוסר ניקיון כפיים או שימוש לרעה בהליכי משפט מצדה של המבקשת, באופן המצדיק לסרב מטעם זה לבקשתה לסעד זמני. המשיבים, שחובת הוכחת הטענה מוטלת עליהם, אינם מבססים את טענתם על הבקשה כפי שהיא בפני עצמה, אלא על היחס בינה לבין הליכים משפטיים אחרים שנקטו לאחרונה מתנגדי הסכם העקרונות. הקשר המוכח בין כל אותם הליכים הנו היעד המשותף של יוזמיהם לסכל את אישור ההסכם במוסדות קק"ל. אכן, המבקשת לא הסתירה את היותה פעילה בהתנגדות לרפורמה במינהל מקרקעי ישראל ולהסכם העקרונות, כמו גם את הירתמותה למאמצי שכנוע והסברה נגד ההסכם לצד מתנגדים נוספים. אולם היעד המשותף של המתנגדים אינו מחייב בהכרח שימוש באותם כלים ובאותן טענות לשם השגתו. אין זה בלתי מציאותי שמתנגדים שונים להסכם העקרונות יראו לנכון לתקוף אותו בעילות שונות, כל אחד מטעמיו ושיקוליו הוא ובהתאם להבנתו את המצב העובדתי והמשפטי. אף אין זה מתחייב שנקיטת ההליכים השונים נעשתה לאחר תיאום מוקדם וקשר ארגוני בין המתנגדים שבמסגרתו התקבלה החלטה מכוונת ומושכלת להעלות טענות סותרות. מכל מקום, לצד היות המבקשת חלק ממתנגדי ההסכם, נהנית היא גם מייחוד הבא לידי ביטוי בעובדות הלכאוריות הקונקרטיות הנוגעות לאירועים סביב הצבעתה שלה, כמפורט לעיל. עובדות אלה אינן מתקיימות במתנגדי ההסכם האחרים שנקטו לגביו הליכים משפטיים. מאחר שהתמונה העובדתית הלכאורית הקונקרטית הנוגעת למבקשת מעלה אפשרות, שאינה מופרכת על פניה, לקיומה של טעות כנה בתום לב מצדה באופן סימון טופסי ההצבעה (לעיל פסקה 11), הרי גם אם העלאת טענות סותרות בהליכים אחרים - שהמבקשת אינה צד להם - נגועה בפגם כזה או אחר, לא ניתן בשל אותה סתירה לראות את בקשתה של המבקשת כנטולת סיכוי לכאורי מטעמים של חוסר ניקיון כפיים או שימוש בלתי נאות בהליכי משפט. 16. מכל האמור עולה כי מתקיים בבקשה התנאי הדורש עילה לכאורית לתובענה העיקרית. בכל הנוגע למאזן הנוחות, הרי שנפקות אישורו או אי-אישורו של הסכם העקרונות טעונה ביאור והשלמה לעומת הצגת הדברים על ידי קק"ל. הסכם העקרונות אינו מעניק לקק"ל הטבות בלבד. תמורת הזכויות המוענקות בהסכם לקק"ל (הגדלת מספר נציגיו במועצת רשות מקרקעי ישראל; הזכות להציב משקיפים בוועדות העסקות של הרשות; קבלת פטור מתשלומי חובה בגין חילופי הקרקעות; הקמת ועדת תיאום לענינים הנוגעים לקק"ל; ועוד), נתנה קק"ל את הסכמתה לחילופי קרקעות בהיקף גדול בינה לבין המדינה. מדובר בהעברת הבעלות בקרקעות קק"ל אל המדינה במרשם המקרקעין כנגד העברת קרקעות המדינה בנגב ובגליל אל קק"ל (סעיפים 2, 6 ו-11 להסכם). טענתה של קק"ל כי חילופי הקרקעות אמורים להתבצע בלאו הכי באמצעות חקיקה, גם אם הסכם העקרונות לא יצא לפועל, מעוררת על פניה קושי. אמנם ממשלת ישראל החליטה על ביצוע הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, הכוללת בתוכה חילופי קרקעות עם קק"ל. אולם לשם מימוש הרפורמה נדרשת חקיקה, וזו אכן הונחה על שולחנה של הכנסת במסגרת הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון מס' 7), תשס"ט-2009. עיון בהצעת חוק זו מלמד כי אין היא כוללת הוראה בדבר חילופי קרקעות בין קק"ל לבין המדינה אלא רק הקלות על ביצוע החילופים באמצעות מתן פטור מתשלומי חובה (סעיף 10 להצעת החוק) והגמשת הצורך בקבלת אישורה של ועדת הכספים של הכנסת (לפי הצעת החוק, ועדת הכלכלה) להעברת בעלות בקרקעות המדינה או בקרקעות רשות הפיתוח לקק"ל (סעיף 13 להצעת החוק המחיל תיקון עקיף בסעיף 2(6) לחוק מקרקעי ישראל, תש"ך-1960; ראו והשוו סעיף 71(1) להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), תשס"ט-2009, ודברי ההסבר לסעיף זה: הצעות חוק - הממשלה, 436, עמ' 523). אכן, הצעת החוק אינה מבקשת לתקן את הסיפא של סעיף 2 לחוק מקרקעי ישראל, המסייגת את ההיתר הניתן בו להעברת בעלות במקרקעי ישראל: "ובלבד שהעברת בעלות במקרקעי הקרן הקיימת לישראל לא תיעשה אלא באישורה". רוצה לומר: גם ליוזמת החקיקה העומדת כעת על הפרק אין כוונה לבצע העברה כפויה של קרקעות קק"ל למדינה. קק"ל, המדגישה את היותה חברה פרטית - מעמד המקנה לה לכאורה זכאות להגנה חוקתית על קניינה בהתאם לסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - לא הציגה כל אסמכתה לטענתה כי המדינה עומדת ליזום חקיקה שתכפה עליה את חילופי הקרקעות למקרה בו הסכם העקרונות לא יאושר ולא ייושם. קק"ל נתלית בזכות שהממשלה שמרה לעצמה בהצעת החוק (וכן במכתב אגף התקציבים במשרד האוצר מיום 20.7.09) לשלול מקק"ל את ההטבות הכלולות בהצעה אם הסכם העקרונות לא יאושר. בין שלילת הטבות לבין ביצוע כפוי של העברת בעלות במקרקעין, רחוקה הדרך. נמצא כי איזון האינטרסים אותו יש לערוך במסגרת שקילת מאזן הנוחות, הנו בין שני המצבים האפשריים הבאים: מצב ראשון - לאחר שהתחייבות קק"ל לחילופי קרקעותיה עם המדינה תשתכלל לכדי הסכם מחייב, ייפסק בהליך העיקרי כי האסיפה הכללית החליטה שלא לאשר את ההסכם. מצב שני - לאחר שהחוק החדש יאושר והממשלה תחליט לעשות שימוש בסמכויות המוענקות לה בו לשלול מקק"ל את ההטבות, כתגובה להשהיית מימוש הסכם העקרונות, יוחלט בהליך העיקרי לדחות את המרצת הפתיחה וייפסק כי תוצאות ההצבעה באסיפה הכללית היו אישור הסכם העקרונות. נזקה של קק"ל במצב השני אינו צפוי להיות בלתי הפיך, שכן הצעת החוק בגרסתה הנוכחית כוללת בתוכה את שתי החלופות: הן את ההטבות לקק"ל והן את סמכותה של הממשלה לשלול בצו הטבות אלו למקרה בו הסכם העקרונות לא ימומש (סעיפים 4א(א1) ו-4יח לחוק העיקרי בנוסחו המוצע). צו ממשלתי השולל את ההטבות אינו בלתי הפיך (סעיף 15 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981), כך שאם התובענה בתיק העיקרי תידחה תוכל קק"ל להתנות את יישום הסכם העקרונות וביצוע חילופי הקרקעות על פיו, בהוצאת צו מתקן על ידי הממשלה המחזיר לקק"ל את ההטבות שנשללו ממנה. לעומת זאת, הנזק שאותו המבקשת חפצה למנוע במצב הראשון עשוי להיות בלתי ניתן לתיקון. אמנם יישומו של הסכם העקרונות דורש, כאמור בסעיף 12 שבו, חתימה על הסכם מפורט בין המדינה לקק"ל. אולם ההסכם המפורט אינו עתיד להיות מובא לאישור האסיפה הכללית של קק"ל אלא לאישור דירקטוריון קק"ל בלבד, לאחר שהצבעת האסיפה הכללית מיום 23.6.09 התייחסה בין היתר לתנאים שייכללו בהסכם המפורט כפי שאלה נמנו בתוספת להסכם העקרונות שהועמדה אף היא להצבעה. פירוש הדבר הוא שמתן היתר לקק"ל להמשיך ביישום הסכם העקרונות לפני ההכרעה בהמרצת הפתיחה, עשוי ליצור מצב בו עד שייפסק - אם ייפסק - כי הסכם העקרונות והתוספת להסכם לא אושרו באסיפה הכללית, יספיקו קק"ל והמדינה לחתום על ההסכם המפורט ולבצע את חילופי הקרקעות. פעולה כזו, הכרוכה בהעברת בעלות בקרקעות במרשם המקרקעין ובשיווקן הלאה, הנה מעשה בלתי הפיך. לא רק ההעברה עצמה אינה הפיכה אלא גם עצם השתכללות עסקת החילופים בין קק"ל לבין המדינה. למדינה, שאינה צד להליך הנוכחי, אין עניין במאבקים הפנימיים בתוך קק"ל אלא רק באישור מוסדות קק"ל להסכם העקרונות (כאמור בסעיף 15 להסכם). ככל שלא יינתן צו מניעה זמני, תוכל קק"ל להציג בפני המדינה הסכם עקרונות מאושר, דבר העשוי להוביל את המדינה לראות את קק"ל כבולה בהסכם ולהעניק לה את ההטבות המפורטות בחוק החדש, ככל שיתקבל. ממילא, גם אם עד ליום שבו יוחלט - אם יוחלט - לקבל את המרצת הפתיחה לא תגיע ההתקשרות בין המדינה לבין קק"ל לשלב של ביצוע חילופי הקרקעות בפועל, עדיין תימצא קק"ל בסיכון של מניעות משפטית, שתחסום את דרכה מהשבת הגלגל לאחור והשתחררות מביצוע החילופים בטענה שבית המשפט ביטל את אישור האסיפה הכללית להסכם העקרונות. טענתה הצפויה של המדינה במקרה כזה תהיה שביטול אישור האסיפה על ידי בית המשפט הנו ענין פנימי של קק"ל ואין בו כדי לגרוע מזכויות המדינה, שלצורך הענין הנה צד שלישי, לאחר שכבר נחתם ההסכם המפורט ולאחר שהמדינה קיימה את חלקה בהסכם העקרונות והעניקה לקק"ל את כל ההטבות על פיו. על מנת למלט את קק"ל מסבך משפטי כזה, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת כבר כעת, אף בטרם נחתם ההסכם המפורט ובטרם הגיעה ההתקשרות בין המדינה לבין קק"ל לשלב של החלפת הקרקעות בפועל. 17. נכון הוא שהקרקעות אותן אמורה קק"ל להחליף עם המדינה על פי ההסכם הנן קרקעותיה של קק"ל ולא קרקעותיה של המבקשת. למרות זאת, לצורך בחינת מאזן הנוחות ניתן לראות בנזקי קק"ל שתוארו לעיל - בהתייחס למצב בו יוחלט לקבל את תובענת המבקשת - משום נזק שיש למבקשת מעמד למנוע את התרחשותו. קק"ל היא זו שראתה לנכון לפנות אל המבקשת, כמו אל יתר חברי האסיפה הכללית, ולבקש ממנה ליטול חלק בהצבעה על אישור הסכם העקרונות. לכאורה, פנייה זו הקנתה למבקשת מעמד בנושא הנדון וזכות לתבוע כי דעתה ודעת 12 החברים הנוספים שייפו את כוחה להצביע בשמם בכל הנוגע לסוגיית חילופי הקרקעות, יישמעו ויקבלו את המשקל המגיע להן (השוו לסעיף 91(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999, המכיר במעמד של בעל מניות לתבוע את ביטולה של החלטה שהתקבלה באסיפה הכללית, בעילות המפורטות בסעיף; ככל הנראה, גם לשם הגשת תביעה כזאת - לרבות בקשה לסעד זמני בגדרה - אין בעל המניות נדרש להצביע על נזק אישי שגרמה לו ההחלטה, ושערי בית המשפט לא יינעלו בפניו בטענה שהמניע שלו בהגשת התביעה לביטול ההחלטה הנו טובת החברה כפי שהיא נתפסת בעיניו). 18. לאור כל האמור החלטתי להיעתר לבקשה ולהורות למשיבים, בצו מניעה זמני, להימנע מיישום הסכם העקרונות שנדון באסיפה הכללית של קק"ל ביום 23.6.09, וזאת עד למתן פסק דין בתיק העיקרי. בנסיבות המקרה, ומשלא התבקשה פסיקת הוצאות על ידי המבקשת, לא ייעשה צו להוצאות בהליך ביניים זה. צו מניעהצוויםקרן קיימת לישראלחוזה