תביעה לאכיפת הסכם בע''פ

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לאכיפת הסכם בע''פ: 1. התובעת טענה כי היא הציגה לנתבעת (להלן: "שופרסל") תוכנית עסקית לפיה שופרסל תמכור סל מוצרים אותו הכינה התובעת, למגזר הרוסי. התובעת טענה כי היא התקשרה בהסכם עם שופרסל לפיו תהיה התובעת זכאית לעמלה בשיעור של 5% ממחזור המכירות של המוצרים. הסעד הראשון לו עתרה התובעת בתביעה דנן היה אכיפה של ההסכם הנ"ל עם שופרסל. לחלופין טענה התובעת כי שופרסל עשתה שימוש בידע שהתקבל מהתובעת, וכי היא זכאית לפיצוי גם מכוח העילה של עשיית עושר ולא במשפט ומכוח עילת הגזל. 2. בסיכומים מטעמה הדגישה התובעת כי סל המוצרים שהיא הציגה לשופרסל היה טפל למטרה העיקרית, שהיא הרעיון למשיכת קהל היעד הרוסי לחנויות רשת שופרסל באמצעות סל מוצרים נכון. כתוצאה מהרעיון שלה, כך נטען, הלקוחות הרוסיים היו אמורים להגדיל את סך הרכישות שלהם ברשת שופרסל. תפיסתה היתה תפיסה לפיה מה שראוי למכור הוא "תרבות ומענה לצרכים עמוקים של האוכלוסייה הרלוונטית", ואף שהיא עשתה שימוש בנתונים שכול אחד מהם היה ידוע, היא זו שאספה את הנתונים והסיקה מהם את המסקנות. עילות התביעה הללו יידונו בפירוט להלן. העדויות 3. בהתאם לתצהיר התובעת, היא ערכה מחקר ביחס לדפוסי קנייה של מוצרי מזון במגזר הרוסי. בעקבות המחקר היא הכינה תוכנית עסקית הכוללת מידע על פלח השוק שבדקה, על הפוטנציאל הכלכלי הגלום בו, ועל סל המוצרים אשר יענה לצרכים המיוחדים של מגזר זה. היא אף התייחסה לדרכים השיווקיות שניתן לנקוט בהן כדי למשוך לקוחות מהמגזר הרוסי. התובעת פנתה לשופרסל ובקשה להציג לה את המחקר שערכה. ביום 9.7.2002 נערכה פגישה בה נכחו לטענת התובעת נציגי שופרסל - מר איציק אלימלך, מר עמי דוד, מר ליאור טיברמן ואדם בשם גילי (להלן: "הפגישה הראשונה"). התובעת טענה כי בפגישה זו הציג לה מר אלימלך מצג לפיו הוא הוסמך על ידי מנכ"ל שופרסל לקבל החלטות בענין. לטענתה, בסוף הפגישה הוסכם כי היא תטפל בהכנת סל מוצרים שיכלול 80 -100 מוצרים, שיוצגו בפני הנהלת שופרסל. כן סוכם בפגישה הראשונה, לטענת התובעת, כי היא תקבל 5% ממכירות סל המוצרים, וכן סכום חד פעמי עבור הרעיון והתוכנית - סכום שלא סוכם בפגישה זו. 4. ביום 18.8.2002 התקיימה פגישה נוספת (להלן: "הפגישה השנייה"), במשרדו של מר אלי אהרוני פגישה זו נועדה לטענת התובעת על מנת שהיא תמסור פרטים נוספים שהיא לא הסכימה למסור בפגישה הראשונה. מספר ימים לאחר פגישה זו, פנתה התובעת לטענתה למנכ"ל שופרסל כדי לקבל את התמורה הכספית שסוכמה עמה, ואז נאמר לה להפתעתה כי כל הסיכומים עמה בטלים. בחקירתה הנגדית, העידה התובעת כי היא הכינה תוכנית עסקית עבור רשת "קו אופ", וכי תוכנית זו נמסרה לשופרסל יחד עם שני עמודים אחרונים בה, שנמסרו לנציגי שופרסל בפגישה השנייה. סל מוצרים זה היה הסוד המסחרי, והוא נמסר כאמור לכל משתתפי הפגישה השנייה. התוכנית שהיא הכינה היתה אמורה לתת סל מוצרים המיועד למגזר הרוסי, ולתת מענה לצרכים תרבותיים של מגזר זה. היא היתה אמורה לקבוע את יעדי השיווק, אולם לא את הנושא של תקציב הפרסום. התוכנית התייחסה ל-40 מוצרים בסיסיים לפחות. 5. המידע שהתובעת נתנה לשופרסל לטענתה, היה מידע ביחס למספר הלקוחות שכבר קונים ברשת, והערכה לפי תורת ניבוי וחיזוי ותורות סטטיסטיות, ביחס להשפעה של סל המוצרים החדש. ההנחה שלה היתה כי הלקוחות הקיימים יגדילו את רכישותיהם בעקבות סל המוצרים החדש ב-20%. הסל היה המוצר הנלווה, ולא החשוב ביותר. התובעת העידה כי היא מסרה לשופרסל שתי רשימות, כאשר הרשימה הראשונה היא תוכנית מדף "פלנוגרמה", שהיא המלצה על אופן ההצגה של המוצרים בחנות. התובעת העידה כי שופרסל מימשה את הסל הבסיסי, ומה שלא מומש - לא מומש רק בגלל הספקים. התובעת נשאלה האם לגישתה אסור לשופרסל למכור שום מוצר מהמוצרים שהיא המליצה כי יימכרו, והשיבה כי המוצרים היו חשופים כל השנים, אך שופרסל לא עשתה שימוש בידע. התובעת הודתה כי חלק מהמוצרים בסל - נמכרו בשופרסל עוד לפני הפגישות איתה. 6. שופרסל הגישה מספר תצהירים של חלק מהאנשים שעל פי טענת התובעת היו נוכחים בפגישות עמה. מר איציק אלימלך שהיה במועדים הרלוונטיים סמנכ"ל תפעול, ולאחר מכן מונה לראש מטה שופרסל, הצהיר כי היה נוכח בפגישה הראשונה עם התובעת. הפגישה נועדה להיכרות בין הצדדים. הוא כפר כי הצדדים הגיעו לסיכומים במסגרת פגישה זו, וטען כי לא היה כל סיכום בדבר הוצאת הדברים מהכוח אל הפועל. בפגישה הראשונה הובהר לתובעת כי תיקבע פגישה שנייה, כדי לאפשר לה להקנות תוכן ממשי לתיזות שהוצגו על ידיה. העד ציין כי המסמך שהציגה התובעת אינו תוכנית עיסקית בת קיימא, אין בה כל סוד מסחרי או נתון אחר שהוא בר חיסיון כלשהו, ועצם הכללת מוצרים שמן המפורסמות שהם בעלי עדיפות במגזר הרוסי, אינו הופך את המסמך לתוכנית עסקית. בחקירתו הנגדית העיד העד, כי נושא הפגישה עניין אותו באופן אישי, וכי הוא התייחס לפגישה ברצינות. הוא העיד כי הפגישה עמו ארכה כשעה. הוא הוסיף כי התובעת דברה בפגישה "דברי טעם", וכי היא השאירה אצלו חוברת לאחר הפגישה. לפני הפגישה עם התובעת לא היה בשופרסל "סל רוסי" בהגדרה ככזה. עוד העיד העד כי הוא לא זוכר שהוא קבל מהתובעת רשימה של מוצרים, וכי הוא אינו זוכר כי במהלך הפגישה עמה עלה הנושא הכספי. 7. מר ליאור טיברמן שהיה בתקופה הרלוונטית אחראי על קטגוריית החלב והקפואים, העיד כי הוא השתתף בפגישה הראשונה. הוא הצהיר כי לא נאמר בה על ידי מר אלימלך כי העסקה סגורה. הוא העיד גם כי לא הושג כל סיכום במסגרת פגישה זו, וכי המידע שמסרה התובעת בפגישה לא היווה חידוש עבור שופרסל, והיה ברובו ידוע לה ובחלקו הזעיר - ניתן היה להשגה ממקורות אחרים בנקל. מר טיברמן העיד עוד כי שופרסל לא עשתה שימוש בתוכנית של התובעת, ולא ניתן היה לעשות בה שימוש במתכונת בה היא הוצעה. הוא העיד כי כאז כך גם היום אין בשופרסל סל ייעודי למגזר הרוסי, וכי התובעת לא הציגה מוצרים ספציפיים בפגישה הראשונה עמה. הוא התרשם כי הפגישה הראשונה היתה מיותרת, וכי התובעת הציגה בה את הדברים באופן שיטחי. בפגישה השנייה הציגה התובעת נתונים ביחס לאחוז הקניות, כמה עולים יש בישראל ששייכים למגזר הרוסי, וכד'. העד העיד בתשובה לשאלה בחקירה הנגדית, כי אין קשר בין מכירה של מוצר מסוים לבין הפגישה עם התובעת, וכי הוא לא זוכר כי התובעת מסרה סל מוצרים של 80-100 מוצרים לשופרסל בתום הפגישה השנייה. העד אף העיד כי הוא בדק את רשימת המוצרים שהוגשה לבא כוחו על ידי התובעת, וכי הוא בדק במערכת המיחשוב של שופרסל, ופריטים אלה נמכרים על ידי שופרסל עוד משנת 95 או 96, ללא קשר לתביעה. 8. מר אלי אהרוני החליף את מר אלימלך, כאשר מר אלימלך מונה לראש המטה בשופרסל. הוא היה במועדים הרלוונטיים סמנכ"ל תפעול בשופרסל, והצהיר כי היה נוכח בשתי הפגישות עם התובעת. הוא הצהיר כי בפגישה השנייה, היתה התובעת אמורה להציג תוכנית מפורטת בעניין המגזר הרוסי. אז התברר כי התובעת לא מחזיקה ברעיון ייחודי, ואין לה תוכנית מפורטת ומגובשת שיכולה להועיל לשופרסל. לכן, הודיע מר אהרוני בכתב לתובעת מספר ימים לאחר הפגישה הזו, כי אין לשופרסל עניין בשיתוף פעולה עמה. עוד נטען כי התובעת לא מסרה לשופרסל כל נתונים מפורטים ביחס למוצרים הכלולים בסל, והיא הציגה רק תוכנית ראשונית, שלא ניתן היה להוציאה באופן מיידי מהכוח אל הפועל. בחקירתו הנגדית העיד העד כי בפגישה הראשונה הוא התרשם כי התובעת באה להציע מוצרים למגזר הרוסי, והיא הציגה מספר מוצרים או רשימה של מוצרים למגזר הרוסי. הוא העיד כי הנושא היה מעניין בשל העובדה כי באותה תקופה היתה עלייה רוסית במספרים גדולים. הוא העיד כי באותה תקופה היו חנויות ברשת שופרסל בהן נמכרו מוצרים המאובחנים למגזר הרוסי. היה סל מוצרים מוגדר לא רק למגזר הרוסי, כאשר היה תכנון מוצרים מכוון מהרשת בהתאם לסביבה בה נמצא הסניף. בתום הפגישה הראשונה הנחה אותו מר אלימלך לקיים פגישה נוספת, וכך הוא עשה. הוא התרשם כי התובעת "יודעת על מה היא מדברת", ושהיא עוסקת בתחום. 9. מר עמי דוד שהיה מנהל תחום מעדניות, הצהיר כי הוא אינו זוכר שפגש את התובעת, וכי במשך שנות עבודתו בשופרסל לא ניתנה על ידי שופרסל התחייבות לגורם כלשהוא ביחס למגזר הרוסי. האם התקשרו התובעת ושופרסל בהסכם? 10. אני סבורה כי התשובה לשאלה זו היא בשלילה. גם התובעת מודה כי כל ההסכמות הנטענות בינה לבין שופרסל - היו בעל פה, ולא הועלו על הכתב. העד מר אלימלך העיד בהקשר זה כי שופרסל איננה עובדת ללא הסכמים, וכי הסכמים נכרתים לאחר פגישות עם מחלקת השיווק, התפעול, הכספים ואישור של המחלקה המשפטית ומחלקת הכספים (עמ' 21 לפרוטוקול). טענה זו מקובלת עלי. סביר בעיניי כי גוף כמו שופרסל לא היה מתקשר בהסכם עם התובעת, המתייחס לסכומים שאינם מבוטלים, ללא כל מסמך כתוב, וללא כל שיתוף של המחלקות הרלוונטיות (מחלקה משפטית, מחלקת כספים וכד'). מסקנה זו עולה בקנה אחד עם יתר הנסיבות: העובדה שלאחר הפגישה הראשונה נקבעה עם התובעת פגישה נוספת (כאשר לו היו הצדדים מגיעים להסכם סופי כבר בתום הפגישה הראשונה, כפי שטוענת התובעת, לא היתה נדרשת פגישה נוספת). 11. המסקנה שלעיל מתחזקת גם נוכח העובדה (בה התובעת איננה כופרת), כי לא כל התנאים ההכרחיים סוכמו בפגישה הראשונה. כך, התובעת עצמה מודה כי לא סוכם עמה גובה הסכום החד פעמי שהיא היתה זכאית לקבל בתמורה לתוכנית שהכינה. לגישתה היא דרשה סכום של מיליון ₪ כתשלום חד פעמי. גובה הסכום החד פעמי הוא עניין משמעותי במערכת היחסים בין הצדדים, מה עוד שהתובעת לגישתה דרשה סכום גבוה. העובדה כי נושא זה לא סוכם, מקשה על קבלת הגירסה לפיה הצדדים הגיעו לגמירות דעת להתקשר בהסכם בתום הפגישה הראשונה, והיא מקשה כמובן גם על קבלת המסקנה לפיה תנאי ההסכם היו מסוימים דיים, כדי לאפשר קביעה לפיה מדובר היה בהסכם מחייב. 12. עוד יש לציין בהקשר זה כי הצדדים לא סיכמו ביניהם נושאים רבים נוספים - כגון תקופת ההסכם (התובעת טענה כי היא סבורה כי ההסכם היה אמור להימשך כל עוד המוצרים נמכרים, וכי אף הנכדים שלה היו צריכים ליהנות מההסכם - ר' עמ' 13 לפרוטוקול). כמו כן לא סוכמו פרטים נוספים ביחס לאופן התשלום, אופן ההתחשבנות וכד'. אף בהנחה כי ניתן היה לסכם פרטים אלה, העובדה כי הצדדים לא דנו בהם ולא התייחסו אליהם כלל, מקשה על קבלת העמדה לפיה הצדדים גמרו בדעתם להתקשר בהסכם סופי ומחייב. עניין נוסף שיש לציין בהקשר זה, הוא כי התובעת ציינה כי בפגישה הראשונה היה נוכח עוזר מטעמה, מר שלומי אדרבי. התובעת לא הזמינה אותו להעיד מטעמה. לטענתה, הוא נמצא במיאמי ואין לה שום קשר איתו. אולם העובדה שהיא לא עשתה כל מאמץ לנסות לברר זאת, ולנסות להביא אותו לעדות מטעמה - היא בעוכריה של התובעת. 13. עניין משמעותי נוסף שיש להדגישו בהקשר זה הוא העובדה כי למרות שלטענתה של התובעת היא הגיעה להסכם מחייב עם שופרסל עוד בשנת 2002, היא הגישה את התביעה הנוכחית רק בחודש יולי 2005. התנהלות כזו והשתהות של כ-3 שנים, איננה מאפיינת מי שהוא צד להסכם שהופר, ושזכאי לגרסתו שלו לסכום של לפחות מיליון ₪ (הסכום החד פעמי לו טוענת התובעת). התובעת טענה כי היא לא הגישה את התביעה בסמוך לאחר האירועים משום שלא היה לה כסף, והיא נותרה עם חובות של כ-400,000 ₪ (שחלקם נגרמו כתוצאה מהכשרת המוצרים שבסל). לשאלה מדוע היא לא בקשה פטור מאגרה (כפי שעשתה כאשר הגישה את התביעה הנוכחית), היא השיבה כי "זה היה תהליך. נותרתי המומה וכואבת, לא עלה בדעתי שהרשת לא תיתן תמורה, אני השקעתי במחקרים והעברה לכשרות..." (ר' עמ' 14 לפרוטוקול). קשה לקבל הסבר זה של התובעת. לגישתה שלה, היא היתה בקשיים כלכליים; לגישתה שלה, היא היתה סבורה כי שופרסל חייבת לה סכומי כסף משמעותיים. לכן, היה סביר כי היא תגיש תביעה (או לפחות תפנה לשופרסל בדרישה ברורה ומופרשת לקבלת הסכומים שלהם היא זכאית מכוח ההסכם הנטען). העובדה כי במשך 3 שנים התובעת לא פעלה באופן זה, מקשה אף היא על קבלת גרסתה. לכן, לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את טענתה של התובעת לפיה בין הצדדים היה הסכם מחייב בעל פה בו הם התקשרו בתום הפגישה הראשונה ביניהם. 14. התובעת מתייחסת בסיכומיה לכך שהיתה לה "ציפייה" להתקשר בהסכם עם שופרסל. אינני סבורה - לאור כל האמור לעיל בפסק דין זה, כי המשא ומתן בין הצדדים הצדיק קיומה של ציפייה לכך שהצדדים יתקשרו בהסכם, מה עוד שאין חולק כי שופרסל הודיעה לתובעת ימים ספורים לאחר הפגישה השנייה כי היא איננה מתכוונת להמשיך את המגעים איתה. האם שופרסל עשתה עושר ולא במשפט על חשבון התובעת? 15. אני סבורה כי התובעת לא הוכיחה עילה זו. כדי להוכיחה - היה על התובעת להוכיח כי היא מסרה לשופרסל מידע בעל ערך, כי מידע זה לא היה ידוע לשופרסל ולא היה יכול להיות ידוע לה אלמלא התובעת, וכי שופרסל עשתה שימוש במידע, והרוויחה כתוצאה מכך. אני סבורה כי רכיבים אלה לא הוכחו. 16. כך, התובעת לא הוכיחה כי שופרסל עשתה שימוש במידע שהיא מסרה לה לטענתה. לצורך הוכחת עניין זה, היה על התובעת להוכיח מה היו המוצרים שנמכרו על ידי שופרסל לפני הפגישה איתה, ומה היו המוצרים שנמכרו לאחר מכן. היה עליה להוכיח כי רק לאחר הפגישה, החלה שופרסל למכור את כל המוצרים שהיא המליצה שירכיבו את "סל המוצרים הרוסי". התובעת היתה יכולה להוכיח כי שופרסל מוכרת למגזר הרוסי את סל המוצרים שהיא המליצה שיימכרו. הוכחת טענה זו איננה מסובכת - כפי ששופרסל טענה, הראיות לה נמצאות "על המדפים". התובעת היתה יכולה לבחון במדפי החנויות בשופרסל האם נמכרים שם מוצרים בהתאם להצעתה, וכך להוכיח את הרכיב הזה בטענתה בדבר עשיית עושר ולא במשפט. 17. כל שנעשה בהקשר זה על ידי התובעת, היה הצגה לעדי שופרסל במסגרת החקירה הנגדית של פרטי מוצרים שנרכשו על ידי ב"כ התובעת ברשת שופרסל. העד מר אלימלך שהוצגה לו רשימת מוצרים כזו, העיד כי מדובר במוצרים שאינם נמכרים רק לאוכלוסיה הרוסית (ר' עמ' 23 לפרוטוקול). העד מר אהרוני העיד כי יתכן שנרכשו ביום 1.1.08 מוצרים שהופיעו בסל של התובעת. אולם - עניין זה אין די בו כדי להוכיח את עילת התביעה של התובעת, שכן כפי שהובהר לעיל, היה על התובעת להוכיח כי מוצרים כאלה לא נמכרו קודם לפגישה עמה, וכי הם החלו להימכר רק לאחריה. בנוסף, אין די במכירה מקרית של מוצר כזה או אחר שהופיע ברשימת התובעת כדי לאפשר קביעה כי שופרסל עשתה שימוש במידע שקבלה מהתובעת. גם התובעת הודתה בכך (ר' עמ' 15 שורות 12-14 לפרוטוקול). התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית מדוע היא לא הציגה ראיות לשימוש בתוכנית, והשיבה: "יש לי ראייה לשימוש בתוכנית, אני לא נכנסת לפרטים. עורכי הדין טיפלו בעניין הזה" (עמ' 15 לפרוטוקול). ואולם, כל ראייה כזו לא הוצגה על ידי התובעת. יוער כי מעדותו של מר טיברמן מטעם שופרסל עולה, כי הוא בדק את רשימת המוצרים שהוגשה על ידי התובעת, וכי בהתאם למערכת המחשב של שופרסל, פריטים אלה נמכרים ברשת עוד משנת 1995 או 1996, ללא קשר לתביעה. דברים אלה לא נסתרו בראיות התובעת. 18. זאת ועוד, לא ברור ממכלול טענותיה של התובעת האם היא טוענת כי המוצרים שנכללו על ידיה בסל המוצרים המומלץ, לא נמכרו קודם לכן על ידי שופרסל, והחלו להימכר רק לאחר הפגישה עמה, ולאור הפגישה. בתשובה לשאלה בהקשר זה, התובעת העידה כי "הסוד" איננו סל המוצרים, אלא הוא מכירה של ערך ותרבות, ו"מענה לחסכים עמוקים הרבה יותר". לא ברור מה טיבו של מידע זה, ומה היה יישומו - לגישת התובעת. יוער כי התובעת עצמה טוענת כי שופרסל לא הבינה עד היום את תפיסתה ביחס למכירת ערך ותרבות (ר' עמ' 12 שורה 15 לפרוטוקול). אם אכן אלה פני הדברים, הרי סביר להניח כי שופרסל לא היתה יכולה לעשות שימוש בתפיסה זו. 19 מעדותה של התובעת עולה כי היא העבירה לשופרסל גם מידע ביחס לאופן הצגת המצרכים על המדפים (תוכנית "פלנוגרמה" - ר' עמ' 13 לפרוטוקול). אכן, מידע ביחס לאופן שיווק למגזר מסוים יכול להתייחס גם לאופן השיווק של מוצרים קיימים - ולא רק לרשימת המוצרים. יחד עם זאת, אם המידע בגינו מבקשת התובעת תמורה הוא ביחס לאופן הצגת המוצרים על המדפים, היה עליה להוכיח כי המוצרים אכן הוצגו על מדפי חנויות רשת שופרסל בהתאם למידע שהיא מסרה. גם עניין זה ניתן היה להוכיח ללא קושי, על ידי ביקור בחנויות הרשת ובדיקה של אופן הצגת המוצרים על המדפים. התובעת לא הוכיחה את אופן הצגת המוצרים המיועדים למגזר הרוסי. יוער כי היא גם לא הוכיחה כי היא מסרה לשופרסל תוכנית "פלנוגרמה". 20. במסגרת הסיכומים מטעמה, טענו באי כוח התובעת כי "סל המוצרים לא היתה המטרה אלא האמצעי, במסגרת רעיון עסקי- שיווקי אשר נועד להגדיל את נגישות הכוללת של הקהל הרוסי לסניפי הרשת ולהגדיל את היקף הרכישות הכולל של אותו קהל לכלל מוצרי הרשת ולא רק של אותו סל ספציפי" (ר' ס' 44 לסיכומים). אם טענת התובעת היא כי היא לא מכרה לשופרסל "סל מוצרים" אלא קונספט שיווקי - הרי שהיה עליה להוכיח קודם כל, כי היא מסרה מידע הראוי להגנה. בהקשר זה מציין המלומד פרידמן בספרו עשיית עושר ולא במשפט (מהדורה שניה, 1998) (כרך א') בעמ' 503, כי: "לא כל רעיון זוכה להגנה. נאמר לא אחת כי נדרש שיהיה זה רעיון מועיל וכן 'חדש וקונקרטי', ואין די בכך שהוא כללי, סתמי ומופשט". אינני סבורה כי התובעת הוכיחה כי היא מסרה לשופרסל מידע על רעיון חדש וקונקרטי הראוי להגנה. יוער בהקשר זה כי התובעת הודתה כי אף אחד מהרכיבים של התוכנית כשלעצמו לא היה סודי (ר' עמ' 12 שורות 6-13 בפרוטוקול). 21. אף לו היתה התובעת מוכיחה כי היא מסרה מידע לשופרסל על רעיון חדשני, היא לא הוכיחה כי שופרסל עשתה שימוש במידע זה. התובעת טענה בהקשר זה בסיכומיה כי "המידע כאמור יושם היטב, והוכח לעיל כי הוא קיים ברשת 'ביום שאחרי' - אך לא היה קיים 'ביום שלפני'". אולם, אני סבורה כי התובעת לא הוכיחה כי נעשה שימוש ב"קונספט" השיווקי שלה. התובעת יכלה להוכיח גם טענה זו ללא כל קושי, באמצעות בחינת אמצעי השיווק ברשת שופרסל לפני הפגישה איתה - והשוואה של אמצעים אלה ברשת לאחר הפגישה. אולם - התובעת לא הביאה כל ראייה ממנה ניתן להסיק כי קונספט השיווק ברשת שופרסל למיגזר הרוסי השתנה לאחר הפגישה איתה. גם מטעם זה אין לקבל את טענתה לפיה נעשה שימוש על ידי שופרסל במידע אותו היא מסרה לה. 22 עוד יצוין כי במסגרת סיכומיו, הפנה ב"כ התובעת לעדויות עדי ההגנה. הוא טען כי ניתן ללמוד מהן כי פגישה עם מר אלימלך נערכת רק לאחר סינון, כי הפגישה ארכה כשעה, למרות שפגישות מסוג זה אורכות בדרך כלל כחצי שעה, כי התובעת דיברה דברי טעם בפגישה, כי נמסר לשופרסל סל מוצרים, וכי הרעיון של התובעת נשקל היטב. כל האמור לעיל אכן נובע מעדויותיהם של העדים מטעם שופרסל. אולם, אין די בו כדי להביא לקביעה כי התובעת הוכיחה את העילה של עשיית עושר ולא במשפט - בלא שהתובעת השכילה להוכיח כי שופרסל עשתה שימוש במידע שנמסר לה על ידי התובעת, וכי היא "עשתה עושר" כתוצאה מהשימוש שלה במידע זה. 23. ב"כ התובעת טען בסיכומים כי ב"כ הנתבעת הצהיר בבית המשפט כי המוצרים שכלולים בסל של התובעת מצויים על מדף בשופרסל. ואולם, אם מבקש ב"כ התובעת ללמוד מדברי ב"כ שופרסל, יש להתייחס לדברים אלה בשלמותם. כך ציין ב"כ שופרסל בישיבת 1.6.08, בתשובה לשאלת בית המשפט: "אם השאלה האם קיימים המוצרים על המדף אצלנו, אכן כן, אבל צריך להסתכל על מוצר ברקוד והדרך להשיגו. יש אולי שלושה או ארבעה מוצרים ברקוד ועל היתר אין. שופרסל לא עשתה שימוש בתוכנית של התובעת. בבית משפט צריכים להוכיח שמוצר מסוים מונח בשופרסל. חלק מהמוצרים הם טריביאלים ששופרסל מוכרת אותם, ולא יתכן שאם מישהו נפגש עם שופרסל הדברים לא יימכרו לעולם ברשת". מהדברים בכללותם לא ניתן אם כן להסיק את המסקנה אותה מבקשת התובעת שבית המשפט יסיק - כי שופרסל עשתה שימוש במידע שהתובעת מסרה לה. אף אם שופרסל מוכרת חלק מהמוצרים שהתובעת כללה בסל המוצרים, אין פירוש הדבר כי שופרסל מוכרת מוצרים אלה כתוצאה מהמידע שהתובעת מסרה לה. ב"כ שופרסל כפר בכך במפורש. כאמור לעיל, אין הוכחה ביחס להיקף המוצרים שנמכרים כיום בשופרסל, אין הוכחה ביחס למועד ממנו הם החלו להימכר, אין הוכחה ביחס לשאלה האם מוצרים אלה נמכרו קודם לפגישה עם התובעת - ולכן אין הוכחה כי שופרסל עשתה שימוש במידע שקבלה מהתובעת. 24. יוער בשולי הדברים כי התובעת אף לא הוכיחה את שוויו של המידע שנמסר לטענתה על ידיה לשופרסל. היא טענה בהקשר זה בסיכומים כי היא מבקשת שבית המשפט יעריך את התגמול לו היא זכאית לפי תחושת הצדק, על פי שיקול דעת בית המשפט. מאחר שאני סבורה כי התובעת לא הוכיחה את עילת התביעה שלה, אינני בוחנת את השאלה האם ניתן לבצע הערכה כזו. לכן, אני דוחה את התביעה. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 25,000 ₪ + מע"מ.בעל פהאכיפת חוזהחוזה בעל פהחוזה