ביטול החלטות משקם

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול החלטות משקם: זוהי בקשה של המבקשת ("האגודה") לבטל החלטות שניתנו על ידי עו"ד ע' סלומונוב, בחזקתו כמשקם על פי חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי תשנ"ב-1992 (בהתאמה "המשקם" ו"החוק"). בהחלטות, שניתנו על ידי המשקם ביום 19.6.08, הוא הורה על מימוש עיקולים שהטילה המשיבה 1 ("הסוכנות") על כספי המשיבים 8-2, שלהם הם יהיו זכאים ממימוש מניות בתנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ ובתעשיות מזון תנובה אגודה שיתופית חקלאית בישראל בע"מ (ביחד "תנובה"). הרקע לדברים הוא צווים שניתנו ביום 20.8.07 על ידי המשקם כנגד המשיבים 8-2, שהם חברי האגודה, שלפיהם נאסר עליה להעביר כספים או זכויות שיגיעו למי מהם כתוצאה ממכירת מניות בתנובה, וכן הוטל עיקול על כל זכויותיהם של המשיבים 8-2 הנובעות ממכירה או מימוש או פדיון של מניות האגודה בתנובה (נספחים א/1-א/7 לתשובת הסוכנות) ("צווי העיקול"). בתחילת שנת 2008 הגישה הסוכנות למשקם בקשות למימוש העיקולים שהוטלו מכוח צווי העיקול, והמשקם קבע כי הן תידונה במעמד האגודה. הדיון בבקשות התקיים ביום 19.6.08 ובסופו הורה המשקם על מימוש העיקולים שהוטלו על פי צווי העיקול, באופן שהסכומים שיגיעו למשיבים 8-2 ממכירת המניות בתנובה ישמשו לסילוק חובותיהם לסוכנות. יש לדייק ולומר כי החלטותיו האמורות של המשקם אינן זהות לגבי כל אחד ואחד מהמשיבים, והלכה למעשה החלטותיו בנוגע למשיבים 8-3 אינן עומדות עוד לדיון, מפני שמשיבים אלה הודיעו, קודם למועד הדיון בבית המשפט, על הסכמתם לבקשת האגודה בתיק זה ולמתן פסק דין כנעתר על ידה. לעומתם, המשיבים 2 ("מאור") מתנגדים לבקשת האגודה, ולכן החלטת המשקם בנוגע למאור בלבד היא שתהיה נשוא פסק דין זה. בהחלטתו מיום 19.6.09 בנוגע למאור, הורה המשקם על מימוש העיקול שהוטל על הסכום המגיע לו בקשר עם המניות בתנובה, כאשר סכום זה יחולק שווה בשווה בין האגודה לבין הסוכנות. בתאריך 29.6.08 הגישה האגודה בקשה למשקם לעיין מחדש בהחלטות שניתנו בתאריך 19.06.08 ולבטלן או להכפיפן להחלטותיה בדבר חלוקת הסכומים המגיעים בקשר עם המניות בתנובה, ולחלופין להורות על ביטול עיקול שהטיל המשקם, לבקשת צד שלישי, על הכספים שיגיעו לאגודה בקשר עם מניות תנובה. בקשה זו נדחתה על ידי המשקם בהחלטה מיום 03.7.08, שבה הוא קבע כי בא כוח האגודה השתתף בדיון שהתקיים בתאריך 19.6.08 והוא לא הביע כל התנגדות למתן ההחלטות. טענת המבקשת היא שהחלטות המשקם הן חסרות תוקף וניתנו בחריגה מסמכותו וזאת מפני, כך המבקשת, שהן פוגעות ברכושה שלא כדין. טענה זו מושתתת על כך שהבעלות בכספים המגיעים בגין המניות בתנובה הן כספי האגודה ולא כספי חבריה (ובכללם המשיבים 8-2), ולכן לא יכול היה המשקם לקבוע, כפי שעשה, שפירעון החוב שאותו חבים המשיבים 8-2 לסוכנות ייעשה מתוך כספים אלה. בטענותיה גם מצביעה האגודה על החלטת המשקם מיום 10.9.07, שלפיה הוא עיקל לבקשת צד שלישי את הכספים שלהם זכאית האגודה ממימוש המניות בתנובה, וזאת להבטחת חוב של האגודה לאותו מבקש. לטענת האגודה, החלטה זו עומדת בסתירה להחלטות המשקם נשוא בקשה זו, שכן משמעותה היא שהכספים בגין המניות בתנובה הם כספי האגודה, בעוד שעל פי ההחלטות נשוא בקשה זו כספים אלה הם כספי חברי האגודה (ובכללם המשיבים 8-2). בנוסף ובתשובה לטענות הסוכנות ומאור, טענה האגודה כי החלטות המשקם הן סופיות ודינן כדין פסק משקם, ואשר לעילות ביטולו האגודה טענה כי בקביעות המשקם ביחס לזכאות, לכספים, ולקשר עם מניות תנובה יש משום חריגה מסמכות, כמו גם טעות גלויה על פני ההחלטה בשל כך שאין חפיפה בין הרכוש שעוקל על פי צווי העיקול ובין הרכוש שימומש על פי ההחלטות. הסוכנות מתנגדת לבקשה. לטענתה החלטות המשקם אינן בבחינת פסק משקם ולכן לא ניתן לבטלן והבקשה היא מוקדמת. טענה אחרת היא שהאגודה מנועה מלבקש את ביטול ההחלטות, שכן בא כוח האגודה היה נוכח בדיון ולא התנגד לכך שתינתנה. לגופו של עניין טוענת הסוכנות, כטענה חלופית, שאף אם ניתן לראות את החלטותיו של המשקם כפסק משקם כמשמעו בסעיף 27 לחוק, אזי הבקשה אינה מגלה עילה מאלה המנויות בסעיף 28(א) לחוק שבעטיה ניתן לבטל את החלטותיו של המשקם. כאמור, המשיבים 8-3 הסכימו לבקשה ומאור התנגדו לה. בדומה לטענות הסוכנות גם מאור טוענים שהאגודה מושתקת מלעורר טענות שאותן היא נמנעה מלטעון בדיון בפני המשקם, וכן כי הבקשה אינה מגלה עילה שבעטיה ניתן לבטל את ההחלטות. טענה נוספת של מאור היא כי העיקולים שהטילה הסוכנות על כספים המגיעים מחברי האגודה החייבים לה הופנו אל האגודה כמחזיקה, ומשזו לא החשתה ולא התנגדה לעיקולים אלה אין לשמוע את טענותיה עתה. עוד טוענים מאור שקיימת החלטה עקרונית של האוגדה בדבר חלוקת הכספים המגיעים בגין מניות תנובה לחברי האגודה, וגם מסיבה זו אין כל ממש בבקשה. השאלה היחידה, המצריכה הכרעה היא מהו טיבן של החלטות המשקם ובאיזה הליך הן ניתנו. האגודה טענה שיש לראות את החלטות המשקם ביחס לכל אחד מן המשיבים 8-2 כפסק משקם, והנימוק שאותו הביאה הוא העובדה שהחלטות אלה הן סופיות ולאחריהן לא יהיו הליכים נוספים בפני המשקם. יחד עם זאת, האגודה טענה גם כי כנגד כל אחד מן המשיבים האמורים ניתן כבר פסק משקם, ועובדה זו היא ששימשה אותה כדי לטעון לסופיותו של ההליך. בטענות אלה של האגודה אין כל ממש ועיון בסעיף 27 לחוק יוכיח. סעיף זה קובע כי: "עם הסדרת החוב של גורם חקלאי ייתן המשקם לגביו פסק מנומק; על פסק המשקם יחולו הוראות פרק ה' לחוק הבוררות, בשינויים המחויבים למעט סעיפים 24 ו-29א'." לכן, משאישרה האגודה כי נגד כל אחד מן המשיבים כבר ניתן פסק משקם, אזי ברור מלשון סעיף 27 שההחלטות שאותן מבקשת האגודה לבטל בגדר הליך זה אינן פסק משקם, וממילא לא ניתן לעתור לביטולן על יסוד הוראות סעיף 28 לחוק. נותרה אפוא שאלת טיבו של ההליך שבגדרו ניתנו החלטות המשקם והשאלה אם על פי הליך זה יכולה האגודה לבקש ולקבל סעד של ביטול ההחלטות. בעניין זה לא נטען דבר על ידי הצדדים, אולם אין בכך למנוע מבית המשפט לבחון את הסוגיה ולהגיע למסקנה הנראית בעיניו כנכונה. כוחו של משקם להטיל עיקול, ולנקוט בצעדים אחרים על מנת לאכוף או להבטיח את אכיפתו של פסק משקם, מוסדר בתקנות הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (הוראות בדבר מימוש נכסים בהוראת המשקם) תשנ"ח-1998 ("תקנות ההסדרים"). עיון בתקנות אלה מלמד כי החלטות המשקם בענייננו ניתנו מכוח סמכותו של המשקם הקבועה בתקנה 3, הקובעת את כוחו של המשקם להטיל עיקול ולתת הוראות בכל הנוגע לעיקול כזה ולמימושו. תקנה 12 של תקנות ההסדרים קובעת: "על החלטות המשקם או ראש ההוצאה לפועל, וכן על פעולות של מי שנקבע כבעל תפקיד או כונס נכסים, הכל לפי תקנות אלה, יחולו הוראות סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל, בשינויים המחויבים". בחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967 ("חוק ההוצאה לפועל") קיימות הוראות אשר על פיהן יכלה האגודה לפעול אם סברה שיש מקום לבטל או לשנות את החלטות המשקם. סעיף 80 (ב) של חוק ההוצאה לפועל (בנוסחו בעת הרלוונטית) מורה כי: "(ב) צווים והחלטות של ראש ההוצאה לפועל, לרבות החלטות בערר לפי סעיף קטן (א), ניתנים לערעור, ברשות ראש ההוצאה לפועל או שופט בית המשפט המחוזי, לפני בית המשפט המחוזי; אולם ערעור על החלטה לפי סעיפים 19, 25, 48 ו-58, יהא בזכות" . לכן, אם חפצה האגודה לערער על החלטות המשקם, היה עליה לנקוט בהליך שלפי סעיף 80 של חוק ההוצאה לפועל, היינו להגיש בקשה לבית משפט זה למתן רשות לערער, ולא בהליך ביטול פסק משקם שעליו מורה סעיף 28 לחוק. משבחרה האגודה לנקוט בהליך שבו נקטה, אין מנוס מדחיית בקשתה. האגודה תשלם לסוכנות ולמאור, לכל אחד מהם, הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. משקם