ביטול רישיון מנהל תיקי השקעות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול רישיון מנהל תיקי השקעות: בפני שני ערעורים על החלטת וועדת המשמעת למנהלי תיקים ויועצי השקעות (להלן: "וועדת המשמעת" או "הוועדה") הפועלת מכוח פרק ז' לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), אשר הטילה על חיים נבון (להלן: "נבון") עונש של ביטול רישיון מנהל תיקים לתקופה של עשר שנים וכן תשלום קנס של 10,000 ₪, ועל חברת חן מעוף (להלן: "החברה"). עונש של ביטול רישיון לתקופה של עשר שנים וכן תשלום קנס של 1,000 ₪ (נבון והחברה יכונו ביחד, לפי העניין - "המערערים"). כמו כן החליטה הוועדה על פרסום ההחלטה בציון שמותיהם של המערערים. בע"ש 1015/08 מערערים נבון והחברה על החלטת הוועדה להשית עליהם קנס ועל ההחלטה לפרסם בציבור את ההחלטה. בע"ש 1109/08 מערער היועץ המשפטי לממשלה (אשר יכונה להלן: "המדינה") על סכומו הנמוך של הקנס שהוטל על כל אחד מהמערערים. ביום 24.11.08 אוחד הדיון בשני הערעורים. רקע ועובדות רלוונטיות החברה הינה חברה בבעלותו המלאה של נבון. נבון והחברה היו בעלי רישיון לניהול תיקים בהתאם לחוק, וניהלו במהלך התקופה שבין חודש נובמבר 2000, או בסמוך לכך ועד לחודש יולי 2001, תיקי השקעות של עשרה לקוחות. בעלי הדין אינם חלוקים ביניהם כי כתוצאה מפעילותם של המערערים הפסידו כל לקוחותיהם את מלוא כספם המגיע לסכום של 2,209,040 ₪, בתוך פרק זמן קצר ביותר (סעיף 6 להחלטת הוועדה). בעקבות זאת, הוגשה נגד המערערים קבילה בפני ועדת המשמעת בהתאם לסעיף 33 לחוק. הקבילה לא צורפה לערעורים שבפני. בהחלטה מפורטת ומנומקת מיום 1.11.07, קבעה וועדת המשמעת כי המערערים הפרו שורה ארוכה של סעיפי חוק: המערערים לא ערכו הסכם בכתב עם הלקוחות כנדרש בסעיף 13 לחוק; המערערים לא התאימו את אופי העסקאות שביצעו עבור הלקוחות לצרכיהם ולהנחיותיהם, כנדרש בסעיף 12 לחוק; המערערים לא קיבלו מהלקוחות אישור מראש ובכתב לביצוע עסקאות באופציות, הכרוכות בסיכון מיוחד, כמצוות סעיף 18 לחוק; המערערים קיבלו החזר עמלה בגין פעולות שביצעו עבור הלקוחות, מבלי שהלקוחות הסכימו לכך מראש ובכתב, ובכך הפרו את סעיף 17 לחוק; המערערים הפרו את חובת האמון כלפי לקוחותיהם ולא נהגו בזהירות ובמיומנות הנדרשת בסעיף 11 לחוק, להבטחת ענייני לקוחותיהם. ביום 23.12.07, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעונש, הטילה וועדת המשמעת על נבון עונש של ביטול רישיונו לניהול תיקים לתקופה של עשר שנים, בתוספת קנס של 10,000 ₪. על החברה, הטילה וועדת המשמעת עונש של ביטול רישיון לניהול תיקים לתקופה של עשר שנים בתוספת קנס של 1,000 ₪. בנימוקיה, קבעה הוועדה, בין היתר, כי התחשבה לקולא בזמן הרב שחלף מביצוע המעשים ועד הגשת הקבילה, בכך שהחברה חדלה מפעילות ובכך שנבון לא פיצה את לקוחותיו על אף התחייבותו לעשות כן. עוד נאמר בהחלטה לעניין הקנס, כי "אנו מטילים על הנקבלים קנסות סמליים, כדי לא לפגוע בסיכויי הלקוחות לתבוע מהנקבלים את נזקיהם" (ע' 2 להחלטה). כמו כן החליטה הוועדה על פרסום ההחלטה תוך ציון שמותיהם של המערערים. בנימוקיה לעניין פרסום החלטה וצירוף שמותיהם של המערערים, קבעה הוועדה בזו הלשון: "אנו סבורים כי ככלל, ראוי שעבירות משמעת ידונו סמוך למועד ביצוע המעשים וגילויים ובמהירות מירבית. במקרה דנן, באיזון בין ענינו של הפרט, בזכותו לקיום הליך תקין ומהיר ככל האפשר, ליתן את הדין על מעשיו ולפתוח דף חדש בחייו, לבין הענין לציבור בשמירה על רמתם המקצועית הנאותה של המופקדים ברשיון על ניהול כספם של אחרים, בהבאת עובדות ביטול הרישיון לידיעת הציבור, בהרתעתם של הנקבלים עצמם ושל כלל העוסקים בתחום, גובר הענין לציבור בפרסום שם הנקבלים" (ע' 2 להחלטה). לבקשת ב"כ המערערים, עיכבה הוועדה את הפרסום עד תום המועד להגשת ערעור על החלטתה. ביום 30.1.08 הגישו המערערים בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה על העונש של וועדת המשמעת וביום 7.2.08 ניתן צו לעיכוב ביצוע הפרסום עד למתן פסק דין בערעור. טענות המערערים לטענת ב"כ המערערים הקנס הכספי שהטילה וועדת המשמעת הינו בלתי ראוי, מחמיר עמם למעלה מן הנדרש, ויש לבטלו. לעניין פרסום ההחלטה, טוען ב"כ המערערים כי זו "אינה ראויה, אינה מידתית, ואינה צודקת כלל ועיקר בנסיבות העניין"; נבון מנסה לשקם את חייו, פרש מיוזמתו מכל פעילות הקשורה לייעוץ בניירות ערך ורישיונו הותלה; נבון הסכים שלא לעסוק בייעוץ השקעות לצמיתות ומן הראוי היה כי וועדת המשמעת תיעתר לבקשתו בעניין הפרסום; נבון פועל כיום בתחום הקשור לענף הבנקאות, ואין כיום כל אינטרס ציבורי, בחלוף שנים רבות כל כך, לפרסם את קלונו ברבים; פרסום ההחלטה עלולה לפגוע במקור פרנסתו ובעיסוקו של נבון, למנוע ממנו כל אפשרות לשקם את חייו ולפגוע בבני משפחתו, כך ב"כ המערערים. מוסיף וטוען ב"כ המערערות, כי הקובלנה הוגשה על ידי המדינה רק בחודש ינואר 2007, בעוד שבפני הרשות לניירות ערך היו כל העדויות הצריכות לעניין לכל המאוחר בתחילת שנת 2003; מן הטעם הזה היה מקום לבטל את הקובלנה בהתאם לדוקטרינה של "הגנה מן הצדק" בהתאם לעל"ע 2531/01 חרמון נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד נח(4), 55, 77 (להלן: "עניין חרמון"), או לכל הפחות להקל בעונשו של נבון; עוד הוא טוען כי וועדת המשמעת לא הבחינה בין תכליתו של הדין המשמעתי לתכליתו של הדין הפלילי. טענות המדינה ערעור המדינה מופנה נגד סכומו הנמוך של הקנס. לטענת ב"כ המדינה, העונש שהטילה וועדת המשמעת, ככל שהוא נוגע לקנס, איננו הולם את חומרת העבירות והינו מקל מדי. לטענתה, עבירות המשמעת בתיק דנן, הן מהחמורות ביותר שידעה וועדת המשמעת. המדובר בשרשרת עבירות משמעת חמורות וקיצוניות, שנעשו בצורה שיטתית בהיקף כספי עצום; כספי הלקוחות שהופקדו בידי נבון ירדו לטמיון בעוד שהמערערים נטלו לעצמם סך של 316,313₪ כעמלות; המערערים הפרו את חובת האמון והעדיפו את טובתם האישית על פני טובת הלקוחות, פעלו באופן בלתי מקצועי ובלתי זהיר; וועדת המשמעת העניקה משקל מופרז לקולא לאפשרות הקיימת בידי הלקוחות לתבוע מהמערערים את נזקיהם ולחלוף הזמן מאז הגשת הקבילה; וועדת המשמעת שגתה בכך שלא העניקה משקל מספק לשיקולים הנוגעים לצורך בהרתעה כללית מפני ביצוע עבירות משמעת חמורות על ידי מנהלי תיקים; לטענתה, יש להטיל על מפירי עבירות המשמעת בחוק, קנס כספי אפקטיבי ומשמעותי על מנת ליצור אכיפה יעילה ומרתיעה בתחום הכלכלי, כך ב"כ המדינה. במענה לערעור בעניין הפרסום, שהגישו המערערים, טוען ב"כ המדינה כי החלטת הוועדה בכל הנוגע לפרסום הינה מוצדקת, שכן יש להזהיר את הציבור, לאפשר לרשות לניירות ערך לספק מידע רלוונטי לציבור, אשר זכאי לדעת כי נבון הורשע בדין משמעתי. דיון והכרעה: תכלית חקיקתו של החוק היתה, בין היתר, להבטיח כי העוסקים בייעוץ ניהול או שיווק תיקי השקעות, יהיו בעלי כישורים ודרכי התנהגות נאותים. החוק נועד להבטיח את רמתם המקצועית של מנהלי התיקים ויועצי ההשקעות, הן באמצעות עריכת מבחנים והתמחות, והן על ידי קביעת נורמת וכללים להתנהגות מקצועית, שחריגה מהן עלולה להחשב עבירה משמעתית, ובמקרים מסויימים גם עבירה פלילית. כפי שנאמר בפתח הצעת החוק: "נוכח התפתחות שוק ההון בישראל נועד החוק המוצע להסדיר את העיסוק בניהול תיקים וביעוץ השקעות, הן מבחינת הכישורים של מי שיורשו לעסוק בייעוץ ובניהול תיקים והן לענין היחסים בין היועצים ומנהלי התיקים לבין לקוחותיהם, לרבות דרכי פעולה בתחום העיסוק, חובת נאמנות, חובת זהירות ומניעת ניגוד עניינים" וראו את דבריו של כב' הנשיא א' ברק בבג"צ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר, פ"ד נא(4), 367, ע' 392-393: "תכליתו של החוק להביא לידי כך שהשירות של ניהול תיקי השקעות יינתן על ידי גורם כשיר ובעל השכלה ורמה מקצועית נאותה. החקיקה נועד להגן גם, בין היתר, על ציבור של משקיעים "לא מתוחכמים" השמים מבטחם במנהלי תיקים. ההגנה על האינטרס של המשקיעים נועד אף להגביר את השתתפותם בשוק ההון, אשר גודלו וחוסנו הינם אינטרס כלכלי של המדינה..." הרציונל העומד מאחורי קיום פיקוח ורגולציה בשוק ההון, הוא, הענקת ביטחון למשקיעים, המפקידים סכומי עתק, לעיתים את כל עתידם, בידי מנהלי תיקי השקעות. קיים פער מידע אינהרנטי בין המשקיע לבין מנהל תיק ההשקעות. לפעמים, עלולה להיווצר אי התאמה בין האינטרסים של המשקיע המעוניין לשמור על השקעתו ולהשיג תשואה תוך נטילת סיכון המותאם לצרכיו, לבין האינטרסים של מנהל תיק ההשקעות המנהל כספים שאינם שלו, אשר עלול לקחת סיכונים שאינם מתאימים לרצונותיו ולאופי ההשקעה הרצוי של לקוחו ("בעיית נציג" או "בעיית סוכן" (agent problem)), או להיות מונע משיקולים של גביית עמלות מקסימלית. החוק קובע שורה של מנגנונים ונורמות התנהגות, שתכליתן מניעת פעולות שיתבצעו שלא בהתאם לאינטרסים של הלקוח (כך למשל, הדרישה לערוך את הסכם ההתקשרות בכתב, החובה להתאים את השירות לצורכי הלקוח, חובות אמון, החובה להודיע ללקוח על עסקה בעלת סיכון מיוחד וכיו"ב), כמו גם מנגנונים לפיקוח על המקצוע של ייעוץ ההשקעות (בחינות, רישוי וכיו"ב). מנגנונים אלה מעגנים את הרמה המקצועית הנאותה של יועצי ההשקעות, תורמים לאמון הציבור ביועצי ההשקעות, עשויים לעודד השקעה בשוק ההון ולסייע לצמיחה כלכלית, ממנה יוצאת נשכרת החברה כולה. אין צורך להכביר מילים אודות חומרת מעשיהם של המערערים, ששמו עקרונות אלה למרמס. נבון נטל סיכונים מופרזים לגבי לקוחותיו, וגרם להפסד מוחלט של סכומי הכסף שהשקיעו, העולים לסך של 2,209,040 ₪, לא לפני ששלשל לכיסו ולכיס החברה עמלות בסכום של למעלה מ-300 אלף ₪. נבון השקיע את כספי לקוחותיו בכלים פיננסיים נגזרים, אפיק השקעה שעלול להיות עתיר סיכון, מבלי שבדק כי אפיק זה מתאים לרצונות לקוחותיו ולצרכיהם, בלא לקבל אישורם לכך, או למצער, לעדכן אותם בסיכון הכרוך בהן, ומבלי שהחתימם על הסכמי התקשרות עמו בכתב. בכך הפרו המערערים את חובות האמון והזהירות הקבועות בחוק, באופן בוטה. שיהוי וטענת הגנה מן הצדק טוען ב"כ המערערים, כי המדינה השתהה יתר על המידה בהליכים נגד נבון, וכי יש ליתן משקל לשיהוי זה בגזירת העונש, או לבטל את ההליכים כליל. לטענתו, המדינה סיימה לגבות את עדויותיהם של הלקוחות בחודש ינואר 2003, ורק בינואר 2007 הגישה את הקובלנה נגד המערערות. המדינה השתהתה אמנם בהגשת התלונה נגד המערערות במידה החורגת מן הראוי. ככל הנראה, הוגשה הקובלנה נגד המערערים בחודש ינואר 2007, ארבע שנים לאחר שנסתיים הליך גביית העדויות מהלקוחות, וחמש שנים וחצי לאחר תקופת ביצוע העבירות. על משמעות השיהוי בהליך המשמעתי ראו את דבריה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה בעל"ע 2531/01 חרמון נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד נח(4), 55, 77 (להלן: "פס"ד חרמון"): "יש לומר אפוא כי עבור הזמן בין מועד האירוע המשמש נושא לדין משמעתי, לבין מועד נקיטת הליך המשמעת בגין אותו אירוע, הינו גורם בעל משמעות משפטית אף בהיעדר תקופת התיישנות סטטוטורית התוחמת באורח מובנה את המועד להגשת הקובלנה. מגיש הקובלנה, בהיותו גוף ציבורי, כפוף לדיני השיהוי מתחום המשפט הציבורי בהפעלת סמכותו להגשת קובלנה. היקף חלותם של דינים אלה על מקרה נתון הינו פרי איזונים תלויי נסיבות העניין". אין ספק, כי מן הראוי היה כי המדינה תגיש את הקובלנה במועד מוקדם יותר ובסמוך למועד בו הסתיים שלב איסוף העדויות והראיות. יחד עם זאת, יש לאזן בין הנזק שנגרם למערערים - הליך משמעתי ממושך שנים רבות לאחר ביצוע המעשים, לעומת הנזק שייגרם לציבור מאי העמדתם לדין משמעתי. באיזון בין זכותו של נבון להליך משמעתי תקין והוגן, לבין הצורך בשמירה על דרכי התנהגות נאותות לעוסקים במקצוע ייעוץ ההשקעות, נוטה הכף בבירור לטובת ההגנה על המקצוע, וכפועל יוצא גם הגנה על ציבור המשקיעים אשר תממש את תכלית החוק. לא מצאתי כי מדובר בשיהוי בלתי סביר במידה המצדיקה את ביטול הקובלנה כבפס"ד חרמון הנ"ל (שם דובר על דין משמעתי בחלוף 13 שנים מביצוע העבירה) מחמת "הגנה מן הצדק". יחד עם זאת, אין כל ספק כי יש בשיהוי כדי להשליך על רמת הענישה הראויה במקרה דנן, ועל אי מיצוי הדין עמו, כפי שאכן עשתה הוועדה בשיקוליה לעונש (ר' עמ' 2 להחלטה). פרסום טוען ב"כ המערער כי תכליתו של ההליך המשמעתי שונה מתכליתו של ההליך הפלילי, ועל כן מרגע שהתחייב נבון שלא לעסוק עוד בייעוץ השקעות בעתיד, אין כל צורך בפרסום שמו. אכן, תכליתו של ההליך המשמעתי הקבוע בחוק (להבדיל מהליך עונשי, כאמור בסעיף 39 ואילך לחוק) הינה לשמור על תפקוד ראוי, נאות והוגן של העוסקים בייעוץ השקעות. כדברי כב' השופטת פרוקצ'יה בפס"ד חרמון הנ"ל כי "תכלית הענישה המשמעתית בשמירה על התדמית הראויה של המערכת המקצועית ועל התפקוד הראוי של העוסקים במקצוע שונה במהותה ממטרות הענישה הפלילית, המבקשת לאזן בין עניינו של הציבור בהגנה על שלומו ובטחונו לבין ענישת הפרט, הבנויה על שיקולים של גמול, הרתעה ושיקום". אך גם שיקול הדעת המופעל בדין המשמעתי, שתכליתו להגן על התדמית ותפקוד הראוי של העוסקים במקצוע, עשוי להיות מושפע מהדין הפלילי. כדבריו של כב' הנשיא א' ברק בבג"צ 1435/03 פלונית נ' בית הדין המשמעתי לעובדי המדינה : "ישנם מקרים שבהם הדין הפלילי מקרין על הדין המשמעתי ומשיך על שיקול-הדעת שמפעילים בתי הדין המשמעתיים (עש"מ 85/01 יריב נגד נציב שירות המדינה, בעמ' 429) באותם מקרים יש לפרש את הדין המשמעתי בהרמוניה עם הדין הפלילי (א' ברק, פרשנות במשפט, כרך ב, פרשנות החקיקה, בעמ' 327) אם התכלית העומדת ביסוד החקיקה היא מאותו עניין". וועדת המשמעת פעלה בהתאם לסעיף 38 לחוק הקובע כי "ועדת משמעת רשאית להורות על פרסום ברבים של החלטה בענין עבירת משמעת, כולה או מקצתה, בדרך שתיראה לה; הורתה הועדה כאמור, רשאית הרשות לפרסם את ההחלטה בהתאם להוראה". סעיף 38 לחוק, נותן לוועדת המשמעת שיקול דעת מלא באשר לפרסום ההחלטה, ושיקול דעת זה הופעל כדבעי. יש להניח, כי פרסום שמו של נבון יסב לו נזק. ברם, מול זכותו של נבון לשם טוב ולפרטיות ניצבת זכותו של הציבור לדעת את מעלליו, ולהיזהר מפניו. עוד ניצבת מול זכותו של נבון תכליתו של הדין המשמעתי, קרי, שמירה על התפקוד הראוי של העוסקים בייעוץ השקעות. הפרסום ישרת תכלית זו, ישמור על תפקוד ראוי של יועצי השקעות, ויגן על הציבור ממי שמעל בתפקידו בעבר. החלטת וועדת המשמעת לפרסם את החלטתה בפומבי ולבכר את עיקרון פומביות הדיון הינה החלטה שניתנה במסגרת סמכויותיה על פי החוק, לאחר הפעלת שיקול דעת. החלטתה הינה החלטה ראויה ומאוזנת ואין להתערב בה. הוועדה התחשבה במשך הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירות ועד ההליך המשמעתי, איזנה כדבעי בין זכותו של נבון לקיום הליך תקין בעניינו "לפתוח דף חדש" בחייו לבין העניין לציבור בשמירה על רמה מקצועית נאותה של המופקדים ברישיון על ניהול כספם של אחרים, בהבאת עובדות ביטול הרישיון לידיעת הציבור, ובהרתעת המערערים והעוסקים בתחום. נבון עבר שורה ארוכה של עבירות, זלזל באורח בוטה בחובותיו המקצועיות, וגרם לאובדן מוחלט של כספי הלקוחות, וקיימת חובה להתריע ולהזהיר את הציבור מפניו. נימוקיה של וועדת המשמעת נכונים, ראויים ואין להתערב בהם. כבר נפסק לא אחת, כי הפרסום הוא הכלל והיעדר הפרסום - החריג לכלל, באשר עיקרון פומביות הדיון הינו עיקרון יסוד במשפטנו. ראו את דבריה של כב' השופטת דורנר בבג"צ 1435/03 פלונית נ' בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, : "עיקרון פומביות הדיון הוא עיקרון יסוד במשפטנו, כמו במשפטה של כל מדינה דמוקרטית, והוא חל גם על הליכי שפיטה שאינם מוסדרים על ידי סע' 3 לחוק יסוד: השפיטה... הפומביות אינה עיקרון מוחלט, וניתן לאזנה כנגד שיקולים המתנגשים בה.... תוך מתן משקל הולם לזכות לפרטיות הקבועה בסעיף 7(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". לא מצאתי גם כל ממש בטענתו של ב"כ נבון, כי אין צורך להורות על פרסום ההחלטה, מאחר שנבון חדל מלשמש יועץ השקעות ואין לו כל כוונה לעסוק בתחום בעתיד, גם לאחר שתסתיים התליית רשיונו. נבון עוסק גם כיום בתחום הכלכלי, בסיוע ללקוחותיו לקבל הלוואות מבנקים (ראה עמ' 2 לפרוטוקול); וגם אם אין נבון עוסק בניהול תיקי השקעות, הרי שתחום עיסוקו הנוכחי קשור במתן ייעוץ באשר לקבלת הלוואות, אופן החזרתן וכיו"ב, יעוץ הנוגע לכספם והונם של לקוחותיו. מן הראוי הוא, כי לקוחותיו ידעו ויוזהרו על מעשיו הקודמים ויכלכלו את צעדיהם בתבונה לאורם. הפרסום יהווה תמרור אזהרה כיום ובעתיד. טובת הציבור, אשר מידע זה לא ייחסך ממנו, גוברת על טובתו של נבון. זאת וגם זאת. אין כל דרך חוקית לאכוף את התחייבותו של נבון שלא לעסוק לצמיתות בייעוץ השקעות, ונראה, לפחות לכאורה, כי נבון ניסה לגייס משקיעים נוספים לאחר שנפתחו נגדו ההליכים (נספח ג' לעיקרי הטיעון של המדינה). עוד יש להוסיף ולהדגיש, כי בסעיף 3 לחוק, מנויים שורה של מקרים בהם העיסוק במתן ייעוץ השקעות מותר אף ללא רישיון, לרבות במקרה בו עוסק אדם בניהול של עד חמישה תיקי השקעות (סעיף 3(א)(3)). אין איפוא, כל מניעה כי נבון יפעל גם בתחום ייעוץ ההשקעות, וגם מסיבה זו יש להתריע, להרתיע ולהזהיר את הציבור מפניו. בנסיבות אלה, פעלה וועדת המשמעת כדבעי כשהתירה את פרסום שמו של נבון. החלטתה סבירה וראויה ואין להתערב בה. הקנס לגבי גובה הקנס, קבעה וועדת המשמעת כדלקמן: "בקביעת הקנסות, התחשבנו לקולא בזמן הרב שחלף מאז ביצוע המעשים והחקירה עד להגשת כתב הקבילה, ובכך שהנקבלת (החברה - ש.ב) חדלה מפעילות ולחומרא בעובדה שהנקבל (נבון -ש.ב) לא פיצה את לקוחותיו, על אף התחייבותו אליהם לעשות כן. אנו מטילים על הנקבלים קנסות סמליים, כדי לא לפגוע בסיכויי הלקוחות לתבוע מהנקבלים את נזקיהם" (ע' 2 להחלטה). כבר נפסק לא אחת כי לא בנקל יתערב בית המשפט בהחלטות של טריבונלים משמעתיים, אלא אם כן חורגים העונשים שהוטלו ממדיניות הענישה הראויה. ראו דבריו של כב' השופטת ע' ארבל בעל"ע 5160/04 אשד נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים, פ"ד נט(6) 223, 238, שנאמרו אמנם בהקשר לדין משמעתי של לשכת עורכי הדין אך יפים גם לענייננו: "כידוע, ככלל, בית משפט זה אינו נוהג לשים עצמו כערכאת ערעור נוספת על החלטותיהם של בתי הדין המשמעתיים, שבידיהם הופקדה השפיטה המשמעתית (על"ע 3/72 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, בעמ' 151; על"ע 4498/95). לבתי-הדין המשמעתיים שיקול-דעת רחב באשר לעונש שהם בוחרים להטיל במקרה פלוני, ומן הראוי שהם יסללו את "...שביל המותר בהליכותיהם של עורכי-דין..." (על"ע 9/89 יובל נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בבאר-שבע [11], בעמ' 709). בית-משפט זה אינו נוהג להתערב בשיקול-דעת זה כל אימת שהעונש שהוטל נופל בגדר מיתחם הענישה הראויה. רק מקום שבו יש בפסיקתו של בית-הדין משום חריגה מהתוויית גבולות ההתנהגות הנדרשת מעורך-הדין או ממדיניות הענישה הראויה, יאמר בית-משפט זה את דברו". העונש שהוטל על ידי וועדת המשמעת, ככל שהוא נוגע לגובה הקנס, חורג ממדיניות הענישה הראויה במקרים כגון דא וחוטא למטרות החוק, שהובאו בהרחבה להלן. נבון הוריד לטימיון את השקעות לקוחותיו, בשווי 2 מיליון ₪, תוך ששלשל לכיסו והחברה שבבעלותו סכום כסף נאה של כ- 300 אלף ₪ כעמלות, בדפוס פעולה שיטתי וקלוקל. כפי שפורט בהחלטת וועדת המשמעת נבון עשה פעולות שלא אפשרו כל רווח ללקוחותיו בשל העמלות הגבוהות ששלשל לכיסו. נפסק כבר לא אחת, כי בעבירות שמניע כלכלי בצידן יש לפגוע בכיסם של מבצעיהן בצורה ממשית ומרתיעה (ראו והשוו ע"פ 2103/07 אביהו הורוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ), והדברים יפים גם במישור הדין המשמעתי. הקנסות שהוטלו על ידי וועדת המשמעת חורגים באופן משמעותי מטווח הענישה הראוי. את סכומי הקנסות הנמוכים בעליל שהטילה הוועדה, נימקה בכך שאין ברצונה לפגוע בסיכויי הלקוחות להיפרע מנבון בהליכים משפטיים עתידיים. שיקול זה אינו יכול לעמוד במבחן הביקורת. מאז הפגיעה בלקוחות ועד מתן ההחלטה חלפו כשש שנים. לא באה כל ראיה כי המערערים עשו למצער דבר כדי להחזיר ללקוחות ולו חלק מהפסדם, או כי בדעתם לעשות כן לאחר מתן ההחלטה. אדרבא. ההיגיון נותן, כי אילו חפצו לפצות את לקוחותיהם, היו עושים זאת במהלך התקופה שעד מתן ההחלטה. או אז, היה ניתן לראות בפיצוי הלקוחות נימוק לקולא. עמדתה של הוועדה בעניין זה, אינה אלא משאלה שטוב יהיה אם תתמלא, אך באין חיוב פוזיטיבי להחזרת ההפסדים היא בגדר אפשרות תיאורטית בלבד ואין להביאה כשיקול לקולת העונש. הקנסות שהטילה הוועדה חורגים ממסגרת הענישה הראויה, ויש להטיל על המערערים קנס כספי גבוה פי כמה וכמה. בשל חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ועד הגשת הקבילה, ובשל העובדה כי אין ערכאת הערעור נוהגת למצות את מלוא הדין, אטיל על המערערים קנס כספי החורג אף הוא לקולא בנסיבות העניין, אך יש בו כדי לשרת את תכליתו של הדין המשמעתי. לולא נסיבותיו לקולא, הייתי מטילה על המערערים קנס כספי גבוה פי כמה וכמה, אשר היה פוגע בכיסם, ומרתיע את העוסקים בייעוץ השקעות ממעילה בתפקידם. אשר על כן, אני מורה כדלקמן: הערעור שהוגש על ידי המערערים (ע"ש 1015/08) - נדחה. כל צו ביניים לעיכוב הפרסום מבוטל בזה. ב. ערעורה של המדינה (ע"ש 1109/08) לגבי גובה הקנס הכספי - מתקבל. אני מטילה על נבון קנס בסך של 50,000 ₪ ועל החברה קנס בסך של 10,000 ₪.השקעותתיק השקעות