קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבודה של חוקר פרטי ללא רישיון: 1. כללי עד לתאריך 01.05.2001 היה המערער בעל רשיון לעסוק בחקירות פרטיות. בתאריך זה נשלל רשיונו למשך חמש שנים, עד לתאריך 01.05.2006. בכתב אישום שהוגש נגדו נטען כי בתאריך 01.05.2004, היינו, תאריך בו לא החזיק המערער ברשיון לעסוק בחקירות פרטיות, פנה אליו המתלונן על מנת שיבצע עבורו עבודות חקירה. המערער, כך על פי הנטען, החזיק באותה עת במשרד לחקירות פרטיות ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן והציג עצמו בפני המתלונן כחוקר בעל רשיון כחוק. על בסיס זה הזמין המתלונן את עבודת החקירה. המערער קיבל מהמתלונן סכומי כסף שונים, בין אם כשכר טרחה ישיר ובין אם כהלוואה על חשבון הוצאות ביצוע העבודה אותה הזמין המתלונן. כאשר התברר למתלונן כי המערער איננו כשיר לביצוע העבודה דרש את כספו בחזרה, אולם המערער סרב להחזיר לו. על בסיס המצע העובדתי דלעיל, טענה התביעה כי המערער עבר שתי עבירות: קבלת דבר במירמה, עבירה על סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן איסור התעסקות כחוקר פרטי ללא רשיון, עבירה על סעיף 3 + סעיף 30 לחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, תשל"ב-1972 (להלן: חוק חוקרים פרטיים). בית משפט קמא (כב' השופט ח' אפרתי) הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירות המיוחסות לו והטיל עליו 15 חודשי מאסר מהם 6 חודשים מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות והיתרה על תנאי. כמו כן חוייב המערער לפצות את המתלונן בסך 5,000 ₪. על הכרעת הדין וגזר הדין הערעור בפנינו, כאשר הדגש הוסב על הכרעת הדין. 2. פסק הדין של בית משפט קמא - ממצאים ומסקנות אלו עיקרי ממצאיו של בית משפט קמא: המתלונן העביר למערער סכומי כסף שונים. בית משפט לא קבע ממצא לא באשר לסכומי הכסף המדוייקים שמדובר בהם ואף לא באשר "להתפלגות המדוייקת של סכומים אלה (בין שכר טרחה להלוואות)..."; הפעולות אותן התחייב המערער לבצע עבור המתלונן הינן פעולות המהוות חקירה פרטית כמשמעותה בחוק חוקרים פרטיים. המטלות שאותן התחייב המערער לבצע היו בעיקרן להאזין לטלפונים של אנשים נושאי תפקידים שבשמותיהם נקב המתלונן ולבחון את היכולות הכלכליות שלהם; המערער אכן הציג עצמו בפני המתלונן כבעל רשיון כדין לעסוק בחקירות פרטיות. המערער הציג עצמו בפני המתלונן כ"מבין חריף ובקיא ועתיר נסיון בתחום הבילוש והחקירות הפרטיות". שמו ועיסוקו של המערער בחקירות פרטיות הופיע בדפי זהב ובפרסומים בעתונות המקומית; בין המערער למתלונן נוצרו אכן יחסי ידידות אולם הכספים שקיבל המערער לא ניתנו על רקע זה, לפחות לא על רקע זה בלבד: "למצער חלק מהכספים היה מיועד לשכר טרחה של הנאשם" (עמ' 41 להכרעת הדין); נדחתה גירסת המערער ולפיה השכר שקיבל, אם קיבל, היה בגין השכרת ציוד, התקנתו והדרכת המשתמש בו ואילו שאר הטיפול הופקד בידי עורך דין אליו הפנה המערער את המתלונן ובנו של המערער שהוא בעל רשיון חקירות כדת וכדין; בית משפט קמא קבע כי המתלונן בתיק זה הוא אכן בעל אישיות "מיוחדת" שעל כן גירסתו (כגירסת שאר העדים) נבחנה "בזהירות ובספקנות מירביים". יחד עם זאת שוכנע בית המשפט "להשאיר את מהימנותו של העד אלבו על כנה ולהעדיף את גירסת התביעה" (ראה עמ' 40 להכרעת הדין, בפיסקה הרלוונטית נראה כי חסרה המילה "יש" לפני להמילים "להשאיר את מהימנותו..." אולם מהקשר הדברים נראה כי זו היתה כוונתו של בית משפט קמא). 3. הערעור שני ראשים עיקריים לערעור: שגה בית משפט קמא בקביעות המהימנות באשר למתלונן. בית המשפט התעלם מבעייתיות בעדות המתלונן הן נוכח ליקויים בעדותו בבית המשפט (סתירות וכיו"ב) והן נוכח העבר הפלילי של עד זה. בדיון בפנינו הושם הדגש על כך שבינתיים, בתקופה שחלפה מאז מתן פסק הדין ועד לשמיעת הערעור, ניתן פסק דין נגד המתלונן בפרשיות שונות לרבות פרשיה המשיקה לכתב האישום שבפנינו, אשר בו המתלונן הורשע בעבירות שיוחסו לו ונדון ל-9 שנות מאסר. למתלונן אישיות פרנואידית. למתלונן "היסטוריה" ביחסיו עם עורכי דין בכלל ועם עורך דין בני לוינבוק ז"ל בפרט. המכנה המשותף בין המערער ובין המתלונן נוצר על רקע זה שגם למערער היתה "היסטוריה" עם עורך דין לוינבוק, וזהו מקורם של יחסי הקרבה והאמון שנוצרו בין השניים. יחסי הקירבה הביאו לכך שהמתלונן העניק למערער הלוואה בסך 7,000 דולר. המערער לא קיבל מהמתלונן סכום כלשהו על חשבון שכר טרחה. ובאותו הקשר - המתלונן בחר להתלונן כנגד המערער כאשר הסתבר לו שלמערער ידידות עם עורך הדין פריצקי שהוא "משונאיו" של המתלונן. על רקע זה ולא על רקע הגילוי כי המערער איננו בעל רשיון כדין לעסוק בחקירות, הגיש המתלונן את תלונתו. המערער לא ביצע ולא התיימר לבצע כל פעולת חקירה. המערער גם לא הציג עצמו כחוקר פרטי. למערער היה משרד שבו החזיק ציוד של הקלטות, מצלמות וכיוצא בכך, ציוד אותו ניתן להשיג גם בכל חנות העוסקת בתחום זה ומאומה לא מעבר לכך. המערער התחייב להתקין את הציוד ולהדריך בהתקנת הציוד, הא ותו לא. המערער לא התחייב לבצע ציטוטים, מעקבים וכיוצא בכך ולא היה צורך בכך. בנוסף לציוד, הפגיש המערער בין המתלונן לבין עורך דין יאיר בן דוד. בעיותיו של המתלונן היו בתחום היבוא, והמערער הפגיש בינו לבין עורך דין בן דוד על מנת שהלה ייצג אותו מול שלטונות המכס. גם בהפגשה זו אין משום פעולת חקירה. ציוד הצילום וההקלטה נועד לכך שעורך הדין יוכל לתעד את המפגשים בינו לבין הגורמים הרלוונטיים שכן המתלונן חשש שיהיו איומים על עורך הדין ורצה תיעוד לכך. בנוסף לשני הראשים דלעיל טען הסניגור לקיומם של מחדלי חקירה. כך למשל, לטענתו, לא טרחה המשטרה לבקר במשרדו של המערער ולבדוק האם מותקן בו שלט 'יעקב אשל - חוקר פרטי' כפי שטען המתלונן וכיוצא בכך פעולות חקירה פשוטות יחסית שניתן היה לבצען. 4. דיון נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת באשר לכך ש"עמוד השדרה" בערעור זה עניינו תקיפת ממצאי המהימנות של בית משפט קמא. הותרת ממצאי מהימנות אלה בעינם - משמיטה את הקרקע תחת הערעור. איננו רואים לחזור פעם נוספת על מושכלות יסוד שעניינן היקף התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי מהימנות. על פני הדברים, אין כל סיבה לקבוע כי התיק הנוכחי הינו התיק החריג שבו תחרוג ערכאת הערעור ממנהגה ותתערב בממצאים אלה. המקרים בהם מתערבת ערכאת הערעור בממצאי מהימנות הם מוגבלים: "רק במקרים חריגים תסטה ערכאת הערעור מכלל זה של אי-התערבות. לא מספיק להצביע על שורה של תמיהות לגבי קביעותיה של הערכאה הדיונית, אפילו הן רבות, אפילו מי מהן נותרו בלא הסבר, כדי לסטות מהלכה זו, אלא צריך שתהיינה עובדות המראות בעליל שהשופט לא יכול היה להתרשם כפי שהתרשם (ראו ע"פ 395/06 חליסטוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) " (ע"פ 6916/06 ארמון אטיאס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , 29.10.2007). וכן נקבע בע"פ 2103/07 אביהו הורוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , 31.12.2008): "התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות מצטמצמת על כן לאותם מקרים - וחריגים שבחריגים הם אלה - בהם הממצאים והמסקנות שקבעה הערכאה הדיונית אינם מתקבלים על הדעת, כאשר ברור וגלוי מהם כי נפלה שגגה גסה, מהותית ובולטת אצל הערכאה הדיונית בעניין זה, או שמתגלות סתירות היורדות לשורשו של עניין ולא ניכר כי הערכאה הדיונית נתנה עליהם דעתה. ערכאת הערעור לא תירתע מהתערבות גם מקום שמדובר בממצאים עובדתיים המתבססים על שיקולים שבהיגיון ובמסקנות שהסיקה הערכאה הדיונית מן העובדות שהוכחו". לא ראינו כי המקרה הנוכחי נמנה עם אחת הקטיגוריות שהוזכרו לעיל המצדיקות את התערבותה של ערכאת הערעור. מקובלת עלינו טענת הסניגור כי המתלונן במקרה זה הוא דמות בעייתית. יש משקל לעובדה שהוא עצמו הורשע ונדון באחרונה (לאחר מתן פסק הדין בבית משפט קמא) ל-9 שנות מאסר, כאמור לעיל. יחד עם זאת, עיון בפסק הדין מצביע על כך שגם בית משפט קמא היה ער לצורך בזהירות ככל שהדבר אמור בקביעת ממצאים בהסתמך על עדות זו. יתכן שהיה מקום להדגיש נושא זה ביתר פירוט ולייחד לו דיון מקיף יותר. אולם גם משלא נעשה כך, אין לומר שבית משפט קמא לא היה ער למיהותו של המתלונן, ולא שיקלל את ממצאיו גם בהתחשב בכך. 5. מעבר לכך ומה שחשוב יותר בעינינו: בדיקת היגיון הדברים מצביעה על כך, שאין כל אפשרות לקביעת ממצאי עובדה שונים מאלו שנקבעו על ידי בית משפט קמא, דהיינו, כי המתלונן פנה אל המערער כדי שזה האחרון יעניק לו שירותים של חוקר פרטי וכי המערער הציג עצמו כחוקר פרטי, התחייב ובפועל העניק למתלונן שירותים שנחזו להיות שירותים של חוקר פרטי. גירסתו של המתלונן במקרה זה היתה ברורה וחד משמעית. המתלונן סיפר מהן הבעיות שבפניהן ניצב לענין עיכוב סחורות על ידי המכס בנתב"ג. לדבריו "בעקבות זה התחזק אצלי המהלך שחשבתי עליו בשנים האחרונות לפנות לחוקר פרטי". המתלונן גם העיד כי היה אצל עוד חוקר בטרם החליט על המערער כמי שיעניק לו את השירותים. עיון בחקירתו הנגדית של המתלונן, שהיתה ממושכת וירדה לפרטי פרטים, מצביע על כך שלא נעשה כמעט ניסיון לסתור את הטענה כי השירותים אותם ביקש וקיבל מהמערער היו שירותים של חוקר פרטי. החקירה התמקדה בהצבעה על מיהותו של העד, הסתבכויותיו בכל מיני פרשיות, סכומי הכסף שקיבל וכיוצא בכך. המתלונן אישר כי רצה להתקין מכשירי האזנה אולם לא זו היתה מטרת פנייתו אל המערער. לשיטתו, המערער הוא שהמליץ בפניו על עורך דין מסוים "שנעבוד בשיתוף פעולה" (עמ' 14 לפרוטוקול) והמתלונן עמד על כך שהפגישות של עורך הדין עם הגורמים הרלוונטיים - יהיו מצולמות ומוקלטות. כאמור, הפניה אל המערער היתה לעריכת חקירה. התקנת הציוד היה רק "תוצר לוואי" של הסיכום אליו הגיעו בעקבות המלצתו של המערער על העסקתו של עורך הדין יאיר בן דוד. הטענה, כי כל שהתחייב המערער להעניק למתלונן היו שירותי השכרה - קרי השכרת ציוד צילום והקלטה שניתן לרכוש בכל חנות שעוסקת בתחום זה ללא כל קשר לחקירות פרטיות, ועוד יותר מכך שזהו השירות בו התעניין המתלונן מלכתחילה - לא הוצגה לו, בוודאי שלא בהדגשה בה נטען הענין בפנינו. 6. עדותו של עורך הדין יאיר בן דוד (שהובא כעד הגנה) תומכת בקווי המיתאר של עדות המתלונן ומתיישבת עם גירסתו. אין מחלוקת ש"החיבור" ביניהם נוצר באמצעות המערער. עורך הדין בן דוד אמור היה להעניק למתלונן סיוע משפטי, כאשר המתלונן עמד על כך שפגישותיו עם גורמים רלוונטיים יתועדו. התיעוד הוא פעולת עזר ולא עיקר הדברים. 7. המערער עצמו אישר כי "השקיע" במתלונן "הרבה זמן ויעוץ". המערער נשאל: "ש. למה נדרשת להשקיע בו הרבה זמן ויעוץ כשעיקר הפעולה היתה תיווך בינו לעורך הדין? ת. עבדתי בקצב שלו... הוא אמר לי כל פעם להמתין עוד קצת.... ש. לפי גירסתך הוא הגיע אליך כדי למצוא עורך דין, למה הוא צריך המון יעוץ ממך כשכבר היה עורך דין בתמונה? ת. לדעתי זה בגלל שהוא היה לחוץ כנראה והיה צריך זמן כדי לגבש את דעתו" (עמ' 32 לפרוטוקול ישיבת יום 05.06.07). על פניו, התשובה איננה מספקת הסבר לתהיה למה נועד היעוץ. אם אכן מדובר רק בהשכרת ציוד הדעת נותנת כי העיסקה בין השניים תתחיל ותסתיים בפרק זמן מינימלי, יסוכמו מחירים, מקום התקנת הציוד, ובכך יסתיים הענין. כך גם לגבי הפניָה לעורך הדין שאף היא אינה מסבירה שעות יעוץ רבות. 8. מחומר הראיות עולים נתונים שונים נוספים התומכים בגירסת המתלונן. כך למשל: לא הוכחשה העובדה כי המתלונן הגיע אל המערער בעקבות פרסומים שלו כחוקר פרטי. המערער אישר כי היו פרסומים שלו במקומונים ובדפי זהב, אך היה מעורפל ביותר באשר לנוסח הפרסומים ועד כמה הם משקפים את טענתו כי עסק אך ורק בהשכרת ציוד, ולא התיימר להעניק שירותי חקירה. לא היתה מחלוקת על כך שהמערער הציג בפני המתלונן קלסר עם כל מיני כתבות וקטעי עיתונות אודות פרשיות "שהחוקר יעקב אשל היה מעורב בהן, משרי ממשלה, עיתונים בכירים וכו'" (עמ' 7 לעדותו של המתלונן). אין צורך בקלסר מסוג זה ובקניית אמונו של המתלונן, אם אכן העיסקה כולה מצטמצמת להשכרת ציוד, עיסקה פשוטה, טכנית שכמותה מתבצעת כל אימת שאדם נכנס לחנות כדי לרכוש פריט כזה או אחר. על רקע זה, כאשר קיבל בית משפט קמא את גירסתו של המתלונן כי "הוא הזמין", והמערער אמור היה לספק את פעולות החקירה: "מעבר לשליחת המכתבים התוכנית היתה להאזין לטלפונים של האנשים שנקבתי בשמם וגם לבחון יכולות שלהם. הוא הציע שהוא יחקור אותם ושיש לו קומבינות בחברת החשמל, במשטרה, שהוא היה שוטר והוא יעשה קומבינות" (עמ' 9 לעדותו של המתלונן) - אין סיבה להתערב בממצא זה. קבלתו מסיימת למעשה את הדיון בערעור זה (משום שהנושא לא נחקר בבית משפט קמא אנו נמנעים מהבעת עמדה בשאלת החוקיות של הפעולות אותן הציע המערער לבצע עבור המתלונן, גם אילו היה חוקר פרטי מורשה, בתאריך הרלוונטי). 9. בא כוח המערער השיג גם על קביעה או ליתר דיוק העדר קביעה מדויקת בנושא הכספי. בית משפט קמא אמר בנושא זה: "...הנאשם קיבל כספים מהעד, שיעורם לא הוכח אך על פי כל הגיון וגם לא נטען אחרת למצער חלק מהכספים היה מיועד לשכ"ט של הנאשם". לטענת הסניגור הניסוח דלעיל (תוך דגש על המילה למצער), מצביע על כך שההכרעה היא "ספקנית" (סעיף 20 להודעת הערעור). לגירסתו, לא נסתרה טענת המערער כי הוא קיבל הלוואה מהמתלונן, ורצה להחזירה על דרך הקיזוז לעומת הציוד שסיפק. גם בטענה זו לא מצאנו ממש. גובה הסכום שמדובר בו אינו רלוונטי לענין העבירה. די בקביעתו של בית משפט קמא כי חלק ניתן כשכר טרחה, כאשר קביעה זו עולה בקנה אחד עם הממצאים באשר "לשעות היעוץ" שהעניק המערער למתלונן. 10. סוף דבר כפי שציינו, מדובר בערעור שרובו ככולו ממצאי מהימנות. בית משפט קמא העדיף במקרה זה את גירסת המתלונן על גירסת המערער ולא ראינו להתערב בכך. עיון בגירסת המערער ובפרוטוקול חקירתו בבית המשפט מצביע על פירכות בגירסתו, חוסר קוהרנטיות וחוסר היגיון. כפי שציינו, היגיון הדברים מחייב קבלת גירסתו של המתלונן אחרת אין כל הסבר לשעות היעוץ שהעניק המערער למתלונן. הוסף לכך "חידושים" בגירסת המערער כגון: הכנסת בנו לתמונה כאילו הבן העניק את שירותי החקירה, ולא המערער, גירסה שלא בא זכרה במשטרה והורתה ולידתה רק בעדות בבית המשפט - וסירובו של בית משפט קמא לתת אמון בגירסת המערער מקבל תמיכה נוספת. לא מצאנו ממש גם בטענותיו הנוספות של המערער באשר למחדלי חקירה. שלד הגירסה מצוי בגירסת המערער והמתלונן. המחדלים אליהם מפנה המערער כגון אי בדיקת משרדו על ידי המשטרה כדי לוודא האם מותקן במשרד שלט "חוקר פרטי" אם לאו, הם מחדלים שאינם יורדים לשורשו של ענין, ומכל מקום מדובר בפעולות פשוטות אותן יכול היה המערער לבצע אם אכן סבר כי מדובר בנתונים חיוניים להגנתו. המערער הוא בעל הנגישות המירבית למשרדו (לענין השלט), הוא שיכול היה להוכיח את נושא הציוד והשכרתו וכיוצא בכך. המערער אפילו לא הביא כעד הגנה את בנו כדי להוכיח את הגירסה החדשה כאילו הבן הוא שהעניק חלק מהשירותים למתלונן. שלא לדבר על כך שמחקירתו הנגדית של המערער, עלה כי ככל הנראה בתקופה הרלוונטית לבנו עדיין לא היה רשיון על פי חוק חוקרים פרטיים. לפיכך, אנו דוחים את הערעור לענין הכרעת הדין. 11. באשר לענישה בניגוד לערעור על הכרעת הדין, הערעור על גזר הדין הוא לאקוני, כולל סעיפים ספורים בלבד, כאשר בטיעון בעל פה למעשה לא התייחס הסניגור כלל לסוגיה זו, ושמא לא בכדי. כפי שצויין לעיל, על המערער הוטלו 15 חודשים מהם 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. למערער הרשעות קודמות בעבירות מאותו תחום (עבירות על חוק האזנת סתר), ורשיונו, כפי שצויין, נשלל. טענתו המרכזית של הסניגור הינה כי המערער כבר נענש משום שרשיונו כחוקר פרטי לא הוחזר לו בשל תיק זה ופרנסתו נפגעה. על רקע התנהגותו של המערער בתיק הנוכחי טענתו כי הוא נענש בשלילת הרשיון - כמוה כטענתו של מי שרצח את הוריו ומבקש רחמים בשל היותו יתום. הענישה היא מידתית וראויה. בניגוד לטענתו של הסניגור אין בקביעותיו של בית משפט קמא משום קביעת נורמה חדשה המחייבת מתינות בענישה. מדובר בממצאים עובדתיים, הא ותו לא. לפיכך אנו דוחים את הערעור גם באשר לענישה.חוקר פרטי