חישוב גובה השיפוי לו זכאי המל''ל מחברת הביטוח

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב גובה השיפוי לו זכאי המל''ל מחברת הביטוח: השופטת רות לבהר שרון בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ערקובי רחל) ב-ת.א. 12921/06, מיום 07.01.07, בגין תביעת שיפוי שהגיש המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל" או "המשיב") נגד המערערות בהתאם לסעיף 328 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), וכן בהתאם להסכם בין הצדדים מיום 02.01.79 (להלן: "ההסכם"), בגין סכומים ששולמו על ידו לנפגע בגין פגיעתו בתאונה מיום 23.10.98. העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא 1. מר ארמנד אסבן, נפגע בתאונת דרכים ביום 23.10.98 (להלן: "הנפגע"). בתביעה שהגיש הנפגע נגד המערערות כאן (ת.א. 249/99), נפסקו לו פיצויים על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, כאשר מסכום הנזקים שנפסקו לו, ניכה בית המשפט את הסכומים שקיבל הנפגע מהמשיב, כדלקמן: נכות כללית: 141,314 ₪; שירותים מיוחדים: 131,444 ₪; קצבת ניידות: 118,493 ₪; סך כל התשלומים שנוכו: 391,251 ₪. 2. בתביעתו בפני בית משפט קמא, טען המשיב כי שילם לנפגע גמלאות בשיעור של 581,639 ₪, ועתר לקבלת שיפוי, בהתאם לסעיף 328 לחוק ולהסכם, בשיעור של 55% מסכום זה - 319,904 ₪, ובצירוף ריבית - 334,446 ₪. 3. בית משפט קמא קיבל את תביעת המשיב, תוך שהוא מנתח את הוראות החוק וההסכם ואת מערכת היחסים ביניהם. בית המשפט ציין, כי לטעמו יש לפרש את ההסכם בהתאם לתכליתו - צמצום התדיינויות בין הצדדים - ולא על רקע סעיף 328 לחוק (עמדה שבאה לידי ביטוי בפסיקה), וזאת לאור השוני הבסיסי שבין דיני החוזים לבין דיני הנזיקין. בתוך כך, ציין בית המשפט כי בהתאם ל-רע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חב' לביטוח בע"מ , פ"ד נז(4) 350 (להלן: "פס"ד פרלה עמר" או "הלכת פרלה עמר"), הרי שכאשר דנים במסגרת דיני הנזיקין, יש צורך בקיום איזון משולש בין הנפגע, המזיק או מבטחו, והמוסד לביטוח לאומי, באופן שהמזיק לא ישלם יותר מכפי חלקו. בהבדל מכך, ציין בית המשפט, כי משחתמו הצדדים על ההסכם, הביעו רצונם להפחית את ההתדיינויות המשפטיות. כך, ציין כב' השופט ריבלין (בדעת רוב) ב-דנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד ס(4)132 (להלן: "פס"ד אררט"), כי ההסכם "משקף בחירה מוסכמת של הצדדים להסדיר בדרך של 'קח ותן' את מערך החובות והזכויות ביניהם", ואינו תלוי בהוראות החוק וגובר עליהן. המערערות טענו בפני בית משפט קמא, כי אם תתקבל עמדת המל"ל לפיה יש להתייחס להחלטות של הוועדות הרפואיות מטעמו, הרי שבמקרה דנן וועדות אלה קבעו כי רק חלק מהנכויות של הנפגע קשורות לתאונה, וכי ביחס לנכויות אחרות - אין הן קשורות לתאונה, ולפיכך, לא ברורה דרישת המל"ל להחזר מלוא הגמלאות. על אף שציין כי קיים הגיון בטענה זו, דחה אותה בית המשפט. זאת, מאחר והצדדים לא טרחו לציין בהסכם במפורש מה קורה במקרה בו משלם המל"ל גמלאות שאינן קשורות לתאונה, כאשר חזקה עליהם שהיו מודעים, בעת עריכת ההסכם, לאפשרות קיומו של מצב כזה, ומאחר שכפי שחברות הביטוח משלמות רק חלק משיעור הגמלה, כך היה עליהן לוותר בעניין זה בקשר לחלק מהזכויות המגיעות להן על פי החוק. בהתייחסו לדעת המיעוט מפי כבוד השופטת חיות בפס"ד אררט, ציין בית משפט קמא כי גם על פי גישתה של השופטת חיות, יתכנו מקרים בהם חברות הביטוח משלמות יותר מכפי שהן היו משלמות לו ההסדר הסטאטוטורי היה חל. בית משפט קמא הוסיף וציין, כי גם במקרים בהם המל"ל הודה במפורש כי לא כל רכיבי הנכות מקורן בתאונה - אין בכך כדי להשליך על חובת המבטחות לשלם את תגמולי הביטוח מכוחו של ההסכם. טענות הצדדים בערעור 4. טענתן העיקרית של המערערות הינה, כי יש לחייבן רק בתשלום השיעור היחסי של הגמלאות ששולמו לנפגע והנובעות מהתאונה. לטענתן, יש לערוך את החישוב היחסי בהתייחס לנכויות המשוקללות של הנפגע, ובהתאם להעמיד את הסכום בו עליהן לשפות את המשיב על סך של 168,955 ₪. לחילופין, טוענות המערערות כי יש לערוך את החישוב על בסיס סך כל הנכויות, ובהתאם להעמיד את הסכום בו עליהן לשפות את המשיב על סך של 182,608 ₪. בהקשר זה, טוענות המערערות כי יש להעמיד את סכום התביעה (כפי שהיה בבית משפט קמא) על סך של 333,154 ₪ (ולא על סך של 334,446 ₪, כמפורט לעיל), וזאת בשל טעויות חישוב של המשיב. עוד טוענות המערערות כי כבר שילמו למשיב סך כולל של 177,682 ₪ (121,563 ₪ עוד בטרם הוגשה התביעה בפני בית משפט קמא, וסך נוסף של 56,119 ₪ ביום 18.12.06), וכי יש להפחית סכום מכל סכום שייפסק. המערערות טוענות, כי טעה בית משפט קמא בקביעתו, כי ההסכם שנחתם בין הצדדים מאיין את דרישת קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הגימלאות ששולמו על ידי המל"ל לנפגע, וכי פסיקה זו נוגדת את פסיקת בית המשפט העליון, ובמיוחד את הלכת פרלה עמר. לטענתן, מטרת ההסכם בין הצדדים הייתה אומנם לפשט את ההליכים בין המשיב לבין חברות הביטוח, בעניין זכאותו של המל"ל לפי סעיף 328 לחוק, אך הצדדים לא התכוונו לווותר על הדרישה הראשונית לקיומו של קשר סיבתי בין התשלומים המשולמים לנפגע על ידי המל"ל לבין פגיעת הנפגע בתאונה בגינה חוייבו המערערות בתשלום הפיצויים, או במילים אחרות: לוותר על הדרישה כי התשלומים מהמל"ל לנפגע הם בגין נזק שנגרם לו בעקבות התאונה, ולא בשל נכויות אחרות שאינן קשורות לתאונה. עוד טוענות המערערות בהקשר זה, כי ההנחה לפיה הסכימו הצדדים להסכם לתניה לפיה ישולמו סכומים גם בגין נכויות שאינן נובעות מהתאונה - אינה סבירה. במקרה דנן, טוענות המערערות, כי רוב התשלומים ששולמו לנפגע, אינם קשורים לתאונה ואינם נובעים מהפגיעה בתאונה, ועל כן יש לקבל את הערעור. לטענת המערערות, כפי שעולה מחוות דעת המומחים שמונו מטעם בית המשפט שדן בתביעת הנפגע, נגרמו לנפגע כתוצאה מהתאונה פגיעות בתחום הפה והלסת ובתחום האורטופדי, כאשר הנכות המשוקללת כתוצאה מהתאונה הסתכמה ב-69%. לפי תיקו של הנפגע במל"ל, שולמו לו תשלומים שאינם קשורים לתאונה. כך, במסגרת הנכות הכללית נקבעה לנפגע נכות בשיעור 40% בגין מחלת לב איסכמית, ו-30% בגין מחלת כלי דם פריפריים. לפיכך, טוענות המערערות, יש לחייבן רק בתשלום יחסי בגין הגימלאות ששולמו והמשולמות לנפגע עקב פגיעתו בתאונה נשוא התביעה. בנוסף, טוענות המערערות, כי אין לקבל במקרה זה את הטענה לפיה אלמלא התאונה לא היה הנפגע זכאי לקצבאות, וכי הנכות מהתאונה גרמה לכך כי הנפגע עבר את הסף הנדרש לקבלת גימלאות, שכן זכותו של הנפגע לגימלאות הייתה קיימת כבר עובר לתאונה, וללא כל קשר אליה, נוכח מחלת כלי הדם והבעיה בלב מהן סבל. לטענתן, על פי הפסיקה, העובדה כי תאונת הדרכים גרמה לנפגע לעבור את סף הזכאות - אין בה כדי להעיד על קשר סיבתי בין הנכויות הרפואיות שמקורן בתאונה לבין הזכאות לקצבה. עוד טוענות המערערות, כי טעה בית המשפט באופן חישוב הגמלאות. לטענתן, יש לערוך את החישוב באופן יחסי כאשר ניתן לחייבן רק בגימלאות בגין הנכויות שנובעות מהתאונה. לטענתן, נכויות הנפגע המשוקללות, ללא קשר לתאונה, הן בשיעור 58%, ואילו הנכויות המשוקללות הקשורות לתאונה הן בשיעור 59.68%. בהתאם לכך התשלום צריך להיעשות באופן יחסי, ועליהן לשלם סכום של 168,955 ₪. לחילופין, טוענות המערערות, כי יש לערוך חישוב על בסיס סך כל הנכויות (ללא שיקלול), כאשר סך כל הנכויות הן: 30+20+30+10+20+40 = 150%, ואילו הנכויות כתוצאה מהתאונה, שהן בתחום האורטופדי, הינן 20+10+30+20 בסה"כ 80%. בהתאם לחישוב זה, טוענות המערערות כי עליהן לשלם סך של 182,608 ₪. לבסוף, טוענות המערערות כי שגה בית משפט קמא כאשר חייבן בתשלום הריבית המקסימאלית וריבית פיגורים הקבועה בהסכם. 5. מנגד, טוען המל"ל, כי הוא זכאי להחזר מלוא הסכומים ששולמו על ידו לנפגע, כפי שקבע בית משפט קמא. לטענתו, המערערים מושתקים מלטעון, כי חלק מגמלאות הנכות הכללית ו/או הגמלאות האחרות, אינן נובעות מהתאונה, וזאת בשל השתק שיפוטי. שכן, במסגרת פסק הדין בו חוייבו המערערות לפצות את הנפגע (ת.א. 249/99) - הן זכו לניכוי מלא של כל גימלאות המל"ל, ולכן הן מושתקות עתה מלטעון להעדר קשר סיבתי. מה גם שהמערערות לא העלו כל טענה ביחס לניכוי יחסי של הגימלאות שכן היה ברור לכל כי כל הגימלאות ששולמו קשורות קשר ישיר בתאונה, וסירוב המערערות לשפות את המל"ל מקום בו נוכו הגימלאות במסגרת תביעת הנפגע, בטענה שהן אינן נובעות מהתאונה, מהווה חוסר תום לב וחוסר הגינות. המערערות טוענות בתגובה לעיקרי הטיעון של המשיב, כי טענתו בעניין ההשתק השיפוטי מהווה הרחבת חזית, שכן המשיב לא טען כי המערערות מנועות לטעון להחלת הלכת פרלה עמר נוכח הניכויים שבוצעו בתביעת הנפגע. זאת ועוד, לא הוכיח המשיב את טענתו העובדתית כי כל תגמולי המל"ל נוכו. לגופו של עניין, טוען המשיב, כי כל הגימלאות ששולמו לנפגע אכן נובעות מהתאונה. בהקשר זה המשיב אינו טוען כי אין צורך בקשר סיבתי בין התאונה לגימלאות, אלא כי הוא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו מכוח ההסכם - נטל הוכחה קל יותר מזה המוטל מכוח סעיף 328 לחוק, ולפיו כל שעל המשיב להוכיח כדי להיות זכאי לשיפוי הינו כי שילם גימלאות לנפגע בגין תאונת דרכים, וכי המערערות חבות בפיצוי הנפגע מכוח היותן מבטחות כלי הרכב. בכל מקרה, טוען המשיב כי עמד גם בנטל ההוכחה לפי סעיף 328 לחוק. עוד טוען המשיב, כי הזכות לגימלת נכות כללית אינה נובעת מהנכויות הרפואיות אלא משיעור אובדן הכושר להשתכר. על כן, גם אם הוועדה הרפואית כוללת נכות שאינה קשורה לתאונה, הרי שאין לכך משמעות, שכן אותה נכות שאינה קשורה לתאונה גם לא גרמה לאי הכושר להשתכר, ולא השפיעה על זכות הנפגע לקצבת נכות כללית. לטענת המשיב, הנכויות הרפואיות בגין מחלת כלי הדם ומחלת הלב - גם בהנחה שאינן קשורות לתאונה - לא השפיעו על אי הכושר להשתכר בגינו משולמות גימלאות הנכות הכללית וכל אי הכושר להשתכר נובע מהתאונה בלבד. לפיכך, טוען המל"ל, כי הוא זכאי לשיפוי בגין מלוא הגימלאות ששילם. לבסוף, טוען המשיב כי הוא זכאי לריבית המקסימאלית לפי ההסכם. דיון א. היקף זכות השיפוי של המל"ל 6. סעיף 328 לחוק קובע, כי מקום בו קמה חבות של המל"ל לשלם גימלה לנפגע בתאונת דרכים, ובמקביל קמה באותו מקרה גם עילה לחיוב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו נפגע - במקרה זה המבטחות - רשאי המל"ל לתבוע מאותו צד שלישי שיפוי בגין הגמלאות ששילם או עתיד לשלם. וכלשון סעיף 328 לחוק: "(א) היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גימלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה. החזיר מעביד למוסד את הסכום ששילם המוסד לפי הוראות סעיף 94, או שילם מעביד לעובד דמי פגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה לפי הוראות אותו סעיף רשאי המוסד או המעביד, לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי בעד הסכום שהוחזר למוסד, או ששולם לעובד בידי המעביד כאמור". 7. ואולם, הצדדים חתמו על ההסכם, המתייחס למקרים בהם עשויות המערערות להידרש לשפות את המל"ל לפי סעיף 328 לחוק (מקודם סעיף 150). סעיף 3 להסכם קובע כדלקמן: "שילם או משלם המוסד על פי הוראות החוק - גימלאות לנפגע בתאונת דרכים (להלן - התביעה), והחברה אחראית - על פי הוראות הדין לרבות חוק הפיצויים ופקודת הביטוח - לפצות אותו נפגע מכוח היותה המבטחת של השימוש בכלי הרכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים, בגינה משתלמות הגמלאות לנפגע, בפוליסה שהיתה בת תוקף בעת התאונה, תפצה החברה את המוסד כדלקמן: כאשר הנפגע הוא הנוהג בכלי הרכב - 55% מסכום התביעה. כאשר הנפגע אינו נוהג בכלי הרכב - 80% מסכום התביעה". הסכם זה, והסכמים דומים אחרים שנחתמו בין המל"ל לבין חברות ביטוח אחרות, נועדו להסדיר את מערכת היחסים שבין המל"ל, המשלם גמלאות לנפגעי תאונות דרכים, לבין חברות הביטוח האחראיות לפיצוי הנפגעים מכוח פוליסות הביטוח. אין חולק כי כוונת הצדדים בבואם להתקשר בהסכם הייתה לייעל ולקצר את הליך השיפוי בדרך חוזית, כדי למנוע התדיינויות עתידיות שהיו נדרשות בכל פעם שהמל"ל היה מבקש להפעיל את זכות השיפוי שבסעיף 328 לחוק (ראה למשל: פס"ד אררט). 8. העולה מהאמור לעיל, הינו, כי בעוד שעל פי הוראות סעיף 328 לחוק - שיסודו בדיני הנזיקין, שנועדו להשיב את המצב לקדמותו - המל"ל יקבל שיפוי מלא של הסכומים ששילם לנפגע בגין התאונה, הרי שהצדדים הסכימו במסגרת ההסכם, כי, מבלי שיידרשו הצדדים להתדיינויות נוספות בכל מקרה ומקרה, המל"ל יקבל 80% מסכום התביעה כאשר הנפגע לא נהג ברכב, ו-55% מסכום התביעה (כפי שזה במקרה שלפנינו, כאשר ישנן חברות ביטוח איתן הוסכם על 62.5%) - כאשר הנפגע נהג ברכב. 9. השאלה שעומדת להכרעה בפנינו היא מה הדין כאשר חלק מהגמלאות ששולמו על ידי המל"ל - המשיב אינן קשורות לתאונה ואינן נובעות ממנה. כך, כאשר כתוצאה מהתאונה נגרמה לנפגע נכות אורטופדית, אך בשל נכות שאינה קשורה לתאונה, כגון מחלת לב זו או אחרת, זכאי הנפגע בנוסף לגימלאות הקשורות לתאונה, גם לגימלת נכות כללית, שכן בשקלול כל הנכויות נפגע לחלוטין כושר עבודתו. במקרים כגון אלה, אין ספק שחלק מהגמלאות, ולעתים חלק ניכר מהן, אינן קשורות כלל לתאונה, כמו במקרה שלפנינו. מחד, אין חולק כי בהסכם שבין הצדדים לא צוין במפורש שההסכם מתייחס רק לגמלאות שנובעות מהתאונה ושיש להן קשר סיבתי לתאונה, ובצדק טוען המשיב שההסכם נחתם בין צדדים שהנושא נהיר וברור להם, ואם ההסכם שותק בנקודה זו - אין להוסיף עליו. מנגד, סבורה אני שיש להתחקות אחר כוונת הצדדים ואחר התכלית הראויה של ההסכם. אקדים ואומר שבשל אי הבהירות הקיימת לכאורה בהסכם בשאלות אלה, טוב יעשו הצדדים אם בעתיד יתקנו את ההסכם, ויציינו כוונתם במפורש, כפי שיפורט בהמשך. בתי המשפט התלבטו רבות בשאלות אלו. המל"ל טען, כי כוונת הצדדים הייתה כוללת, ללא אבחנה אם הגימלאות כולן נבעו מהתאונה, אם לאו, וכי לאור העובדה שהן הסכימו לקבל רק החזר חלקי - הרי שההסדר צריך לחול באופן אחיד על כל המקרים, כאשר יכול להיות, כמו במקרה זה, שחלק מהגימלאות אינן נובעות באופן ישיר מהתאונה, כאשר לטענת המל"ל זו הפרשנות היחידה שתואמת את כוונת הצדדים לייתר דיונים. 10. לאחרונה, דן בית המשפט העליון בסוגיה זו, ברע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ( 29.03.09) (להלן: "פס"ד קרנית"). ביהמ"ש קבע, מפי כב' השופט, המשנה לנשיאה, א' ריבלין, כי בדומה להלכה שנקבעה בפס"ד פרלה עמר, לפיה בתביעתו של נפגע ניתן לנכות את תגמולי המל"ל רק ככל שהם נובעים מהתאונה - כך גם הפתרון הראוי במקרה זה הוא הפתרון היחסי, ולפיו מהסכום שעל חברות הביטוח לשפות את המל"ל ינוכו רק התגמולים הקשורים בקשר סיבתי לתאונה. וכפי שציין בית המשפט בפס"ד עמר (וצוטט בפס"ד קרנית): "בחינת המסגרת הנורמטיבית המעצבת את זכות ההשבה של המוסד לביטוח הלאומי כלפי המזיק - הזכות לשיפוי בגין התגמולים ששולמו ושעתידים להשתלם למבקשת - מלמדת כי אין מקום לנכות את מלוא התגמולים שישתלמו במסגרת קצבת הנכות הכללית. בחשבון הניכוי יובאו אך ורק התגמולים המבטאים את הנכות שהוסבה בתאונה" (הדגשות שלי - ר.ל.ש.). וכן: "חיובו של המזיק בהשבת שווי ההטבה למיטיבו מותנה בקיומו של קשר סיבתי מתאים. אין המדובר בקשר הסיבתי העובדתי בין המעשה המזיק לבין הסרת המחסום לפני תשלום הגמלאות. קשר כזה אכן מתקיים בעצם העובדה שאלמלא המעשה המזיק דהיום לא היו משתלמים התגמולים. הקשר הסיבתי שהוא תנאי לחיוב המזיק להשיב למיטיב ערך הטבתו מתבטא, לעומת זאת, בזיקה הסיבתית שבין המעשה העוולתי לבין הנזק דהיום, לאמור בין מעשה הנזיקין לבין הנכות שהוסבה בתאונה. אכן, המעשה המזיק חולל את הזכאות כולה, אך הוא הסב רק מקצת הנכות שבגינה קמה הזכאות. לנכות זו אחראי המזיק. נכות זו גודרת את זכות החזרה של המוסד אל המזיק". בפס"ד קרנית, נקבע כי יש לחשב את השיפוי המגיע למל"ל לפי השיעור היחסי של הנכויות שנגרמו בתאונה ביחס לכלל נכויותיו של הנפגע שבגינן משולמות לו גמלאות המל"ל, תוך יישום ההלכה שנקבעה בפס"ד פרלה עמר. בית המשפט הוסיף ופרט, כי החבות לפי ההסכם הינה בגין גמלאות המשולמות לנפגע בתאונת דרכים, וזאת במקום שבו חברת הביטוח אחראית על פי דין לפצות את הנפגע מכוח היותה המבטחת של כלי הרכב. באשר למערכת היחסים שבין סעיף 328 לחוק לבין ההסכם, קבע בית המשפט כדלקמן: "... ההסכמים בין חברות הביטוח לבין המל"ל באו להסדיר בדרך יעילה ועקבית את מערכת היחסים ביניהם ביישום סעיף 328 לחוק... אך הם לא נועדו להפוך את חברות הביטוח - למעין 'מוסד לביטוח לאומי', קרי לחייבן לשלם למל"ל עבור גמלאות ששולמו על-ידו בגין רכיבי נזק שאינם קשורים לתאונת הדרכים... לשון ההסכם והגיונו מחייבים להותיר על כנה את דרישת הקשר הסיבתי בין תשלום הגמלה לבין תאונת הדרכים, ואין כל מקום לפרש את ההסכם אחרת". בית המשפט הוסיף וציין, כי המקרה הנדון בפניו שונה מהמקרה שנדון בפס"ד אררט, שם נקבע כי מקום בו קוצרה תוחלת חייו של הנפגע, המקבל תגמולים מהמל"ל, אין לכך נפקות להיקף השיפוי לו זכאי המל"ל מכוח ההסכם עם חברות הביטוח. עוד ציין בית המשפט כי ההלכה שנקבעה בפס"ד אררט מתייחסת לדרך החישוב של הנזקים הנובעים מהתאונה. באשר לטענת המל"ל לפיה פרשנות כאמור תגרום להתדיינויות מרובות ותסכל את תכלית ההסכם שנועד לייעל את ההליכים ולמנוע התדיינויות מיותרות, ציין בית המשפט: "...אין בכך כדי להכניס להסכם את מה שאין בו, לאמור: חבות של חברות הביטוח לשפות את המל"ל אף בגין תגמולים ששולמו לנפגע בין מרכיבי נכות כללית שאינם קשורים לתאונה". 11. מכאן שההלכה המחייבת היום קובעת, כי היקף השיפוי לו זכאי המל"ל מכוח ההסכם הינו בהתאם לשיעור היחסי של הנכויות הרפואיות הנובעות מהתאונה. ב. אופן חישוב השיעור היחסי של גמלאות המל"ל הנובעות מן התאונה 12. אופן חישוב השיעור היחסי של גמלאות המל"ל שעל חברות הביטוח להשיב נדון, בין היתר, בע"א (י-ם) 9663/06 המוסד לביטוח לאומי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ( 15.7.07) (להלן: "פס"ד הדר") ואושר על ידי בית המשפט העליון בפס"ד קרנית. וכך קבע בית המשפט בפס"ד הדר: "... ככלל, זה ייקבע על-פי שיעור הנכות שבית המשפט ראה בה כנכות שהוסבה לניזוק בגין התאונה ויחסה לשיעור הנכות הכוללת. ... לעומת זאת, כאשר המדובר בתביעת שיבוב של המל"ל כנגד המשיבות ובחוות דעת רופאי המל"ל ישנה התייחסות מבדלת למאפייני הנכות הרפואית השונים של הנפגע - הרי ששיעורם היחסי של תגמולי המל"ל יקבעו על-פי שיעור הנכות הרפואית שמקורה בתאונת הדרכים, כפי שנקבעה על-ידי רופאי המל"ל (ולא כפי שנקבעה על-ידי בית המשפט בתביעה של הנפגע נגד המבטחת) ויחסה לשיעור הרפואית הכוללת, כפי שנקבעה על ידם... פרשנות זו אף מגשימה התכלית העומדת בבסיס ההסכם, שעיקרה מניעת התדיינויות וחסכון במשאבים..." (הדגשות שלי - ר.ל.ש.). בסוגיית ההסתמכות על שיעור הנכות הרפואית כפי שנקבעה על ידי רופאי המל"ל ראה גם: ע"א (י-ם) 2053/08 המוסד לביטוח לאומי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ( 17.08.08); ע"א (י-ם) 6467/05 המוסד לביטוח לאומי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ. יצוין, כי בפס"ד הדר, התייחס בית המשפט לנכות הרפואית המשוקללת של הנפגע, וקבע כי לפיה, ובהתאם לשיעור הגמלאות היחסי הנובע מהתאונה, יחושב סכום השיפוי בו חייבת חברת הביטוח. בפס"ד קרנית קבע בית המשפט העליון מפורשות כי אין להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי בפס"ד הדר בעניין דרך החלוקה הראויה בין הגמלאות המיוחסות לתאונה לבין הגמלאות שאינן מיוחסות לתאונה, וכי ההלכה שנקבעה בפס"ד פרלה עמר יושמה באופן ראוי על ידי בית המשפט המחוזי (פסקה 6 לפס"ד קרנית). 13. מכאן שיש לחשב את גובה השיפוי לו זכאי המל"ל כדלקמן: מסך כל הגימלאות ששולמו ישופה המל"ל בשיעור היחסי של הנכויות הרפואיות המשוקללות הנובעות מהתאונה כפי שנקבעו לנפגע על ידי הוועדות הרפואיות של המל"ל, וזאת ביחס לכלל הנכויות המשוקללות, דהיינו לסך כל הנכויות הנובעות מהתאונה ושאינן נובעות מהתאונה, ולפי האחוזים שנקבעו בהסכם. ג. ומן הכלל אל הפרט 14. בענייננו, טוען המשיב בכתב תביעתו בפני בית משפט קמא, כי שילם לנפגע, גמלאות בסך של 581,639 ₪. בתביעת הנפגע שהתנהלה כאמור בבית המשפט המחוזי בחיפה, סך כל הפיצוי שנקבע לנפגע הסתכם בסך של 1,226,986 ₪, כאשר בהתאם לפסק הדין, תגמולי המל"ל שנוכו הסתכמו בסך של 391,251 ₪, לפי הפרוט כדלקמן: נכות כללית: 141,314 ₪; שירותים מיוחדים: 131,444 ₪; קצבת ניידות: 118,493 ₪. יצויין, כי כאשר מדובר בגימלת נכות כללית שנובעת מתאונה בלבד (להבדיל מנכויות שאינן קשורות לתאונה) - לא מתעוררת כל שאלה ביחס לשיעור השיפוי, שכן יש לשפות את המל"ל בגין כל הגימלאות ששולמו וישולמו לנפגע, בהתאם להסכם שבין הצדדים. ואולם, כאשר זכאי הנפגע לגימלאות בגין נכות כללית הנובעת בחלקה מנכויות שאינן קשורות לתאונה - זכאי המל"ל לשיפוי רק מהגימלאות שנובעות מהתאונה, כפי שפורט בהרחבה לעיל. 15. בענייננו, מפסק דינו של בית משפט קמא לא ברור מה היה סך הגימלאות ששילם המל"ל לנפגע כתוצאה מהתאונה, ומה סכום הגימלאות ששולמו לנפגע בשל נכויות אחרות. עוד לא בברור מפסק דינו של בית משפט קמא האם גימלאות המל"ל שנוכו על ידי בית המשפט שדן בתביעת הנפגע (בביהמ"ש המחוזי בחיפה), נובעות כולן מהתאונה או בחלקן גם מנכויות זרות. 16. לפיכך, והואיל ובית משפט קמא לא בחן את הדברים לאור ההלכות שפורטו לעיל (פס"ד קרנית ופס"ד הדר), יש להחזיר את התיק לבית משפט קמא על מנת שיבחן את העובדות ויקבע תחילה מה סך הגימלאות ששולמו לנפגע, כמה מתוכן נובעות מהתאונה וכמה מנכויות שאינן קשורות בתאונה, כאשר כפי שפורט לעיל שיעור הנכויות הנובעות מהתאונה ייקבע בהתאם לנכות הרפואית המשוקללת כפי שקבעה הועדות הרפואיות של המל"ל, ולא על פי קביעות המומחים של ביהמ"ש (כפי שצוטט לעיל מפס"ד הדר). ד. זכות המל"ל לריבית 17. טוענות המערערות, כי טעה בית משפט קמא כאשר חייב אותן בתשלום הריבית המקסימאלית וריבית הפיגורים הקבועה בהסכם בגין סכומי השיפוי. סעיף 6 להסכם קובע כדלקמן: "החברה תשלם את תביעת המוסד תוך 45 יום מיום משלוח הדרישה. פיגרה החברה פרק זמן העולה על 15 יום, יהיה עליה לשלם למוסד ריבית בגובה הריבית המקסימלית על סכום התביעה, החל מיום הדרישה, לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961, ועוד 20% מסכום הריבית הנ"ל". הוראות סעיף 6 להסכם ברורות ואינן כוללות כל סייג לפסיקת הריבית המקסימלית, וברוח דברים זו פורשו הדברים על ידי בתי המשפט השונים [ראה למשל: ת.א. 1864/06 המוסד לביטוח לאומי נ' אריה חב' ישראלית לביטוח בע"מ ( 01.06.09), וכן ע"א 9105/06 המוסד לביטוח לאומי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ( 02.07.06) (להלן: פס"ד מגדל")]. קביעה זו נועדה להבטיח את מילוי חובתן של המבטחות לשלם את כספי התביעה תוך זמן קצר, זאת לאחר שהמבטחות זכו במסגרת ההסכם בהנחה מגובה הסכומים שהיו צריכים להיות משולמים על ידן (פס"ד אררט). המערערות מפנות בעיקרי הטיעון ל-ת.א. (י-ם) 5885/05 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ( 29.01.06) (להלן: "פס"ד הפניקס"), שם נקבע, כי על אף שהריבית הקבועה לפי סעיף 6 להסכם היא הריבית הגבוהה ביותר הקבועה בחוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961 - היינו ריבית פיגורים - בתוספת 20%, הרי שמאחר וסעיף 6 להסכם הינו למעשה תניה בדבר פיצויים מוסכמים, רשאי בית המשפט להפחית משיעור הפיצויים המוסכמים שנקבעו, אם כי השימוש בסמכות זו יעשה בצמצום, ובמקרים חריגים בלבד. בתוך כך נקבע, כי כאשר המחלוקת הפרשנית ביחס לסכום השיפוי לו זכאי המל"ל כנה ונובעת מאי בהירות לגוף העניין - לא יהא זה נכון להטיל על המבטחות את הריבית לפי סעיף 6 להסכם. באשר לשאלה מתי קיימת מחלוקת פרשנית, ציין בית המשפט, כי מקרים בהם נדונה שאלת השפעת תוחלת החיים על היקף השיפוי לא יוכלו חברות הביטוח לטעון כי קיימת מחלוקת פרשנית ולפיכך אין לפסוק ריבית לפי סעיף 6 להסכם, וזאת לאור פס"ד אררט. לעומת זאת, קבע בית המשפט, כי כאשר המחלוקת המשפטית הינה ביחס לחלוקת הנכויות בהתאם להלכת פרלה עמר, הרי שמדובר במחלוקת אמיתית המצדיקה סטייה מהריבית שנקבעה בסעיף 6 להסכם. אומנם בפס"ד מגדל, קבע בית המשפט המחוזי, כדלקמן: "בהסכם בין הצדדים אין תנאי המסייג הוראה זו. יש להניח, כי הצדדים שיוו לנגד עיניהם, כי במהלך הזמן והמקרים הרבים יתגלעו ביניהם מחלוקות לגיטימיות לא מעטות. חרף זה הם בחרו שלא לסייג סעיף הריבית המיוחדת בהסתייגות כלשהי, ומכיוון שההוראה ברורה ופשוטה, אין גם מקום בהליך זה לסייגה". אולם אין לקבל קביעה זו באופן גורף, ויש לטעמי מקום לאפשר, במקרים חריגים, סטייה מן האמור בסעיף 6 להסכם. בהקשר זה, יצוין, כי ב-רע"א 8429/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי ( 01.07.07) ציין בית המשפט העליון, על אף שלא עסק בשאלה שבפנינו בדבר סטייה מהוראות סעיף 6 להסכם לאור מחלוקת פרשנית, כי סעיף 6 להסכם מהווה תניה בדבר פיצויים מוסכמים, ויש בכך, כדי לתמוך בעמדה המצדיקה התערבות במקרים מתאימים (אף כי חריגים), כפי שרשאי בית המשפט להתערב בתניות פיצויים מוסכמים בחוזים אחרים. 18. לאור זאת, לו נשמעה דעתי, אין מקום לחייב במקרה זה בריבית הסכמית בהתאם לסעיף 6 להסכם, אלא בריבית והפרשי הצמדה כדין. ה. השתק שיפוטי 19. המל"ל טוען לקיומו של השתק שיפוטי, זאת הואיל ובמסגרת תביעת הנפגע כנגד חברות הביטוח, שהתנהלה בבית משפט המחוזי בחיפה (להלן: "תביעת הנפגע"), נוכו, לטענתו, מסכום הפיצוי הכולל מלוא התגמולים ששולמו לנפגע על ידו, לרבות בגין הנכויות שאינן קשורות לתאונה, דהיינו - לא החילו את הלכת פרלה עמר, והמערערות "זכו מן ההפקר" בכך שמסכום הפיצוי אותו חוייבו לשלם לנפגע נוכו סכומים גבוהים, שלכאורה לא היה מקום לנכות אותם לפי הלכת פרלה עמר. במילים אחרות, טוען המל"ל, כי מאחר ובית המשפט ניכה את מלוא התגמולים במסגרת תביעת הנפגע, גם אלה שלא היה להם קשר לתאונה - קיים השתק שיפוטי, והמערערות מנועות עתה מלטעון לשיפוי יחסי בלבד, ולהעדר קשר סיבתי, ובכך לזכות מן ההפקר שלא בתום לב. המערערות טוענות, כי מדובר בהרחבת חזית, שכן הטענה הועלתה לראשונה רק במסגרת הערעור, והמל"ל לא העלה טענה זו בפני בית משפט קמא. מה גם, שבנוסף טוענות המערערות, כי לא הובאו ראיות בפני בית משפט קמא התומכות בטענת המשיב בהיבט העובדתי לפיו נוכו מלוא תגמולי המל"ל. קיימת מחלוקת האם אכן מדובר בהרחבת חזית, אולם במקרה דנן, הואיל ובכל מקרה מוחזר התיק לבימ"ש קמא, יש מקום שבימ"ש קמא יידרש לשאלה זו. בהתחשב בכך שנושא ההשתק השיפוטי לא נדון כלל על ידי בית משפט קמא, ובהתחשב בכך שיש לבחון היבטים עובדתיים המתבקשים לצורך בחינת התנאים הנדרשים בפסיקה לקיומו של השתק שיפוטי, והיבטים אחרים נדרשים, ובין היתר, בירור עובדתי לגבי טענות הצדדים שנטענו לגבי ניכויי המל"ל בתביעת הנפגע, הסכומים שנוכו מסכום הפיצוי הכולל בתביעת הנפגע, אם נוכו, והאם הגמלאות שנוכו קשורות לתאונה אם לאו - יש להחזיר את הדיון לבית משפט קמא לצורך בחינת סוגיות אלו. בית משפט קמא ישמע ראיות בסוגיות אלו על פי שיקול דעתו, יבחן את סך הגמלאות ששולמו לנפגע בתביעת הנפגע וכמה מתוכן נובעות מהתאונה, וכן יבחן מהו הסכום שנוכה מהפיצויים במסגרת תביעת הנפגע, והאם נוכו מלוא הגמלאות שקיבל הנפגע מהמל"ל, או שמא רק הגמלאות הנובעות מהתאונה. בימ"ש קמא יבחן את קיומו של השתק שיפוטי והשלכותיו על גובה הסכומים, במידה וקיים השתק שיפוטי, ולאור זאת יקבע את גובה השיפוי לו זכאי המל"ל, כאשר מהסכום שייקבע יש להפחית את הסכומים שכבר שולמו ע"י המערערות. ו. סוף דבר 20. לו נשמעה דעתי, אציע לחבריי להרכב, לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בימ"ש קמא, ולהחזיר את התיק לבית משפט קמא, שיבחן את העובדות הבאות, ויקבע כדלקמן: א. (1) מה סך הגימלאות ששולמו לנפגע וכמה מתוכן נובעות מהתאונה; (2) מה הוא הסכום שנוכה מהפיצויים במסגרת תביעת הנפגע, ובתוך כך האם נוכו מלוא הגמלאות שקיבל הנפגע מהמל"ל או שמא רק הגמלאות הנובעות מהתאונה. ב. מסך כל הגימלאות ששולמו לנפגע, ישופה המל"ל בשיעור היחסי של הנכויות הרפואיות המשוקללות הנובעות מהתאונה, כפי שנקבעו לנפגע על ידי הוועדות הרפואיות של המל"ל, וזאת ביחס לכלל הנכויות המשוקללות, אלה הנובעות מהתאונה ואלה שאינן נובעות מהתאונה, הכל בהתאם להוראות ההסכם. מהסכום שייקבע יש להפחית את הסכומים שכבר שולמו על ידי המערערות. על יתרת הסכומים שיקבע ביהמ"ש, ואשר טרם שולמו יווספו ריבית והפרשי הצמדה כדין. ג. האם קיים בנסיבות הענין השתק שיפוטי, ובמידה שכן - מה השלכותיו על גובה השיפוי לו זכאי המל"ל. 21. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. בית משפט קמא יתייחס לשאלת ההוצאות על פי התוצאות. רות לבהר שרון, שופטת השופט י' שנלר, אב"ד אני מסכים ומצטרף לחוות דעתה המקיפה של חברתי כב' השופטת ר' לבהר שרון. ישעיהו שנלר, שופט - אב"ד השופט ד"ר קובי ורדי אני מצטרף לחוות דעתה המעמיקה של חברתי כב' השופטת ר' לבהר שרון. ד"ר קובי ורדי, שופט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת רות לבהר שרון. חברת ביטוחשיפויפוליסה