חריגה מסמכות של הבורר פסיקה בניגוד לדין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת חריגה מסמכות של הבורר פסיקה בניגוד לדין: זוהי בקשה לביטול (חלקי) של הוראה בפסק בוררות אשר ניתן ביום 28.4.09 (להלן: "פסק הבוררות") על ידי הבורר, כב' השופט בדימוס בעז אוקון (להלן: "הבורר"). לחלופין, מבוקש להחזיר לבורר את פסק הבוררות לשם תיקונו, ולחלופי חילופין, מבוקש שבית המשפט יתקן את פסק הבוררות (ה"פ 2167-05-09). המבקש טוען לקיומן של מספר עילות ביטול לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1986 (להלן: "חוק הבוררות"). העילות עליהן נסמכת בקשה זו, הן חריגה מסמכות (סעיף 24 (3) לחוק הבוררות), פסיקה בניגוד לדין (סעיף 24 (7) לחוק הבוררות) הפסק מנוגד לתקנת הציבור (סעיף 24 (9) לחוק הבוררות). המשיבה הגישה בקשה לאישור פסק הבוררות (ה"פ 3427-05-09). בפסק דין זה אוחדו התיקים והוא מתייחס הן לה"פ 2167-05-09 והן לה"פ 3427-05-09. 1. תמצית העובדות המבקש, מושב עובדים, חבר באגודה המשיבה. בין השנים 1999-2006 העניקה המשיבה הלוואות למושבים החברים בה, כאשר החברים שילמו הצמדה וריבית בשיעורים נמוכים בגין אותן הלוואות. בשנים 2002-2006 חילקה המשיבה את העודפים אשר נצברו אצלה בדרך של קיזוז מיתרות החובה של אותן הלוואות ובדצמבר 2007 הפכה יתרת ההלוואות למענק. ביום 11.12.08 קיבלה הנהלת המשיבה החלטה על סגירתה, וכנגזרת מכך החליטה גם על חלוקת רכושה, וכספה בין החברים. חלוקת הכספים נעשתה על פי מפתח חלוקה מסוים שאומץ על ידי המשיבה, ושלפיו חולקו ההלוואות בין המושבים בהתאם למספר המשקים (הנחלות) שיש בכל מושב. בהתאם למפתח החלוקה כאמור, מושבים אשר היו חייבים כספים למשיבה או שזכו להטבה עודפת בהתאם לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב- 1992 (להלן: "חוק ההסדרים") לא זכו לחלק בכספים. המבקש לא נכלל במסגרת החלוקה האמורה, מאחר שהמשיבה הביאה בחשבון את העובדה שלא היה שותף בהחזרים, ושלא שולמו על ידו דמי חבר. בשל הסתייגויותיו בנוגע לחלוקת הכספים האמורה הגיש המבקש לבית משפט זה תובענה (ה"פ 14100-12-08) ובד בבד עמה הגיש בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה לחלק הכספים, להעביר זכויות ומניות, כדי שלא יווצר מצב שבו לא יהא לו ממה להיפרע אם יקבע שהוא זכאי לכספים כלשהם. בדיון שהתקיים לפניי ביום 1.2.09 הסכימו הצדדים כי חילוקי הדעות ביניהם יועברו להכרעתו של הבורר, כאשר הוסכם בין היתר כי הבורר יהא כפוף לדין המהותי, ינהל פרוטוקול וינמק את החלטתו. ביום 28.4.09, ניתן פסק הבוררות. פסק הבוררות דחה את התובענה בכל הנוגע לדרך חלוקת הכספים של המשיבה (קיבל אותה ביחס לדמי הניהול), וקבע בין היתר כי אין מקום להתערבות בחלוקה זו, שכן אין בה כדי לפגוע בעקרון השוויון ואין בה משום עקיפה הנוגדת את חוק ההסדרים. המבקש הגיש את התובענה דנן לביטול חלקי של פסק-הבוררות, וביום 17.6.09 הסכימו הצדדים שיסכמו בכתב בשתי נקודות: האם שני הקיזוזים עליהם הורה הבורר הם אכן בניגוד לחוק ההסדרים. אם כן, האם יש בכך כדי להוות עילה לביטול חלקי של פסק הבוררות. ז) ב"כ הצדדים הגישו הסיכומים והגיעה העת ליתן פסק דין. 2. טענות הצדדים לטענת המבקש,יש לבטל את פסק הבוררות מכוח ס' 24(3) לחוק הבוררות, שכן בהחלטת הבורר בנוגע לחלוקת כספי המשיבה נפלה טעות קשה, עת פסק בניגוד לחוק ההסדרים, ולפיכך, בחריגה מהסמכות שניתנה לו על ידי בית המשפט והצדדים. השאלה היחידה בה היה הבורר אמור להכריע היא: האם בעת שהמשיבה מחליטה להתפרק ולחלק את נכסיה בין חבריה רשאית היא לקזז חובות עבר עליהם חל חוק ההסדרים. לגישת המבקש, בהתאם לחוק ההסדרים הרי שהתשובה לשאלה זו היא שלילית ועל כן, משנתן הבורר החלטה החורגת מסמכותו והמתערבת בפסק המשקם לפי חוק ההסדרים יש לבטלה. המבקש גורס ששני הסכומים שהתיר הבורר למשיבה לקזז מהסכומים המגיעים לו, קרי חובות שקדמו ליום 31.12.91 וסכומים בגין "חלף ערבות", אינם מותרים בקיזוז על פי חוק ההסדרים ולכן קיזוזם אינו חוקי. המשיבה טוענת בתגובה כי הבורר לא חרג מסמכותו ולא פסק בניגוד לדין. יתרה מכך, המבקש לא העלה לפני הבורר טענת חוסר סמכות במסגרת הליכי הבוררות ואי העלאת טענה זו בהזדמנות הראשונה מונעת ממנו כעת לטעון זאת בשלב ההליך דנן. המבקש הוסיף וטען כי יש לבטל את החלק בפסק הבוררות הנוגע להחלטתו של הבורר אודות חלוקת כספי המשיבה, בשל התקיימות עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(7) לחוק הבוררות שעניינה פסיקה שלא בהתאם לדין. לטענתו, הבורר היה ער לחוק ההסדרים ציין אותו במפורש בפסק הבוררות אך לא הכיר בו ובחר להתעלם ממנו ולפנות לקונסטרוקציה משפטית המנוגדת לחוק ההסדרים ולפיכך פסק בניגוד לדין המהותי כפי שנדרש ממנו. המשיבה טוענת בתגובה כי, יש לדחות טענות המבקש הנוגעות לעילות הביטול בסעיפים 24(3), ו- 24(7) לחוק הבוררות. לטענתה, החלטת הבורר אינה מנוגדת לחוק ההסדרים, שכן, כל הסכומים שנלקחו בחשבון במסגרת ההתחשבנות של המשיבה, מתייחסים לסכומים שנצברו לאחר 1.1.92, ועל כן, אין להם חלק בחוב אשר נמחק בשל חוק הסדרים. פסיקת הבורר מתבססת על כך שמקור כספי המשיבה הוא תשלומי חברים, דמי חבר וחלף ערבות ששולמו לאחר 1.1.92 ומאחר שהסכומים הנ"ל לא שולמו לידי המבקש, יש להשיבם רק לחברים אשר נשאו בתשלומים כפי שקבע הבורר בפסק הבוררות. יתרה מכך, מציינת המשיבה כי ממילא הדגש בסעיפים הנ"ל, הוא על פעולותיו ומעשיו של הבורר ולא על תוצאתם. גם אם טעה הבורר בפירוש וביישום הדין, אין בכך כדי להוות עילה לביטול פסק הבוררות, שכן מרגע שהצדדים בחרו לעצמם בורר אשר סומכים עליו שיפסוק על פי הדין נטלו על עצמם סיכון שהבורר עלול לטעות. לגישתם, די בכך שהבורר לא התעלם מהדין בכדי לקבוע כי לא פסק בניגוד לדין המהותי. המבקש טוען עוד כי פסק הבוררות מהווה פגיעה של ממש בתקנת הציבור, כאמור בסעיף 24(9) לחוק הבוררות, וזאת בשל החלטתו הלא חוקית של הבורר, להתעלם מחוק ההסדרים בנוגע לחלוקת הכספים. לטענת המבקש, קיזוז החובות מהרווחים להם זכאי המבקש מעקר מיסודו את העיקרון עליו מבוסס חוק ההסדרים. נפגע הכלל של כיבוד החוק והכפיפות להוראותיו, עקרון סופיות ההליך, עקרונות של תקופת התיישנות ושוויון בין כל החייבים אשר חובותיהם הוסדרו במסגרת חוק ההסדרים, לרבות המשיבה. כל העקרונות הללו נפגעים בשל פסק הבוררות הנ"ל וכתוצאה מכך נפגעת גם תקנת הציבור. המשיבה בתגובה טוענת כי, בנוסף לכל הטענות שהועלו לעיל, באשר לסוגית החריגה מסמכות או מן הדין בפסק הבוררות הרי שלפי ההלכה הפסוקה השימוש בעילת תקנת הציבור נעשה במשורה בשל עמימותה ומעטים פסקי הדין בהם מתערב בית המשפט במסגרת עילה זו. נטיית בית המשפט להתערב מכוח עילה זו נעשית רק כאשר מדובר בפסיקה בלתי מוסרית בלתי מקובלת על הציבור, או במקרה של דבר שאינו עולה על הדעת, כאשר כאן מדובר בסכסוך בין הצדדים ותו לא. 3. דיון והכרעה הצדדים כאמור, הגישו בהסכמה סיכומים אך ורק בשתי שאלות קשורות: האחת - האם שני הקיזוזים עליהם הורה הבורר נעשו בניגוד לחוק ההסדרים. השנייה - אם ימצא כי הקיזוזים אכן נעשו, בניגוד לחוק ההסדרים, האם יש בכך כדי להוות עילה לביטול חלקי של פסק הבוררות. אבהיר כבר עתה כי בניסוחה של השאלה הראשונה נפלה טעות ניסוחית. שכן, היה על הצדדים לפרקה לשתי שאלות משנה. האחת: האם קיזוז חובות מלפני 1991 וחלף ערבות נעשו בניגוד לחוק ההסדרים. השנייה: האם הבורר אכן קיזז חובות מלפני 1991 וחלף ערבות. האם הקיזוזים נעשו בניגוד לחוק ההסדרים חוק ההסדרים חל על הליכים הנוגעים לחובות של אגודות חקלאיות. חוק ההסדרים נחקק כדי לסייע בפתרון המשבר הקשה שפקד את המגזר החקלאי, כאשר מגמתו היתה לאפשר את שיקומו של המגזר כאמור. ההוראה בסעיף 7(א) לחוק ההסדרים, קובעת כי, אין להמשיך ואין לפתוח הליך לגבי חוב כולל או ערבות לחוב, אלא בהתאם להוראות חוק זה. ("חוב כולל", אשר חוק ההסדרים מורה על הקפאת ההליכים לגביו, מוגדר בסעיף 1 לחוק ההסדרים). סעיף 25 (א) לחוק ההסדרים מבהיר את משמעות הביטוי "מיצוי חיוב". בהתאם לאמור בסעיף, משמעות הביטוי "מיצוי חיוב", היא כי לא יינקטו נגד חייב לגביו קבע המשקם לפי חוק ההסדרים את סכומי החוב לפירעון ותנאי פירעונם, הליכים לגביית תשלומים נוספים מעבר לאלו אשר נקבעו על ידי המשקם בשל חוב או ערבות המוסדרים בחוק ההסדרים. סעיף 25(ד) קובע במפורש כי אסור למוסד מיישב לשלול מענק או פטור מגורם חקלאי רק בשל העובדה שאותו גורם חקלאי לא שילם חלק אחר של הלוואה או חוב אחר לאותו מוסד מיישב, כאשר על אותם הלוואה או חוב חל חוק ההסדרים. טוען המבקש כי משהוכח במסגרת הבוררות כי פרע את כל חובותיו בהתאם לחוק ההסדרים, הרי שאם בחרה המשיבה ל"החזיר הלוואות" לחבריה, היה עליה לפעול בדרך שוויונית, כאשר ביכולתה אמנם לקזז מסכומים אלה כספים כגון חוב דמי חבר, ברם, אין ביכולתה לקזז כספים בניגוד לחוק ההסדרים. מעיון בסיכומי המשיבה עולה כי, גם המשיבה אינה חולקת על כך שבענייננו מתקיימים התנאים של סעיף 7(א) לחוק ההסדרים וכי בהתאם לסעיף 25 לחוק ההסדרים אין מקום לקזז מחובו של המבקש כל סכום שהמשקם מחק לו בהתאם לחוק ההסדרים. גם הבורר בעצמו התייחס לנקודה זו בפסק הבוררות וקבע כי, "טענה זו של המושב היא מבוססת. חוק ההסדרים מונע הסתכלות לאחור, ובמובן זה הוא משווה את מצבם של המושבים שחובם נמחק למצבם של מושבים אחרים, והאגודה איננה רשאית להיפרע ממנו בעקיפין ולהחיות בדרך זו את חובות העבר. במובן זה מפתח חלוקה, המביא בחשבון חובות עבר, הוא נגוע בהיותו סותר את חוק ההסדרים." (ראו: סעיף 17, בעמ' 6 לפסק הבוררות). מהמקובץ עולה שאין מחלוקת כי בהתאם לחוק ההסדרים, אסור היה לבורר להכיר בקיזוז חובות שקדמו ליום 31.12.91 ובסכומים בגין "חלף ערבות" והבורר היה ער לכך. וכאן יש לבחון אם אכן הבורר הכיר וקיזז את אותם סכומים שאסור היה לו לקזז. הבורר בפסק דין מנומק היטב מתאר את חוק ההסדרים ומבהיר כאמור, כי מפתח חלוקה אשר מביא בחשבון חובות עבר אינו אפשרי לפי חוק ההסדרים ואולם, מדגיש הבורר בסעיף 18, בעמ' 6 לפסק הבוררות כי, זו אינה הסיבה היחידה לכך שנשללה מהמבקש זכותו לכספים. במסגרת פסק הבוררות קבע הבורר (ראו: עמ' 3, רישא) כי המושב לא "הרים את הכפפה" ולא הגיש בקשה מתאימה בנוגע לטענות החשבונאיות של המשיבה ונמנע מלהציג חשבון אלטרנטיבי מבוסס, ומשכך קיבל הבורר את החישוב שביצעה המשיבה, וזאת לאחר שקבע כי הוא מבוסס כהלכה. זאת ועוד, מפסק הבוררות עולה כי על אף שהבורר קיבל את עדותה של העדה מטעם המשיבה, הגב' גרידיש, אשר התייחסה לחלף הערבות, ציין הבורר במפורש בהמשך החלטתו כי פסיקתו מתבססת על כך שמקור הכספים הינו בתשלומי החברים ולא בשל קיזוז חובות עבר. בפסק הבוררות מתייחס הבורר במפורש לטענות אלו בנוגע לקיזוז בניגוד לחוק ההסדרים ודוחה אותן. בסעיף 19, עמ' 7, לפסק הבוררות מציין הבורר כי, "בכך נעוץ המענה לרושם שהיה עלול להתקבל לפיו מנגנון החלוקה מנסה להעלות מהאוב או להחיות מחדש חובות שנמחקו במסגרת חוק ההסדרים...". ובהמשך בעמ' 8, סעיף 20 נאמר כדלהלן: "לשיטתו, אלמלא נמחקו חובות האגודה במסגרת חוק ההסדרים, לא יכולה הייתה האגודה להגיע ליתרת זכות (פרוטוקול ע', 65), אבל פוקס (עד מטעם המבקש=ה.ג) לא יכול היה לסתור בנתונים את הטענה לפיה מקור הכספים שחולקו הוא בגביית דמי חבר מאותם מושבים הכספים חולקו בניהם לאחר מכן (פרוטוקול, ע' 67).". עוד מוסיף הבורר בעניין זה בעמ' 8, סעיף 21: "מושב שלא שילם דמי חבר לא שותף בהחזרים וכן נמנעה חלוקה ממושב אשר נותר ביתרת חוב או שזכה למחיקה עודפת על ידי המשקם". ולבסוף, לסיכום נקודה זו, מבהיר הבורר החלטתו בעניין בסעיף 22 ,עמ' 8 כי: "לאגודה לא היו מקורות כספיים למעט אלה שהתקבלו מאת החברים, ובמובן זה המכנה המשותף שנקבע על ידי האגודה לצרכי החלוקה אין בו פגם, והיא הייתה רשאית להביא בחשבון את אי תשלום דמי החבר ואת המחיקה העודפת.". מהמקובץ עולה כי הבורר לא הורה על קיזוז סכומים שאינם מותרים על פי חוק ההסדרים. קיומן של עילות הביטול לפי חוק הבוררות משהגעתי למסקנה דלעיל, פטורה אני לכאורה מדיון והכרעה בשאלה זו, אך לא אעשה מלאכתי קלה ואתייחס אף לשאלה זו. בטרם אדון בעילות ביטול פסק הבוררות שהעלה המבקש, אזכיר את ההלכה הפסוקה, על פיה פסק הבוררות, בשונה מפסק דין של בית משפט, אינו ניתן לערעור. פיקוח בית המשפט על פסיקתו של הבורר נעשית אך ורק במסגרת המצומצמת של סעיף 24 לחוק הבוררות כאשר נקבע זה מכבר כי יש להתייחס לעילות הביטול באופן דווקני, כאשר מגמת בתי המשפט היא להימנע כמה שניתן מהתערבות בפסק הבוררות (ראו רע"א 5991/02 עופרה גוירצמן נ' רות פריד, פ"ד נט(5) 1, 8 (2004)). במאמר מוסגר יצויין כי לאחרונה תוקן חוק הבוררות ונקבע כי ניתן לערער ברשות לבית המשפט (סעיף 29ב לחוק הבוררות). הסעיף דורש הסכמה מראש של הצדדים שניתן יהיה לערער על פסק הבוררות, אם נפלה בו טעות יסודית ביישום הדין, אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין. לא זה המקרה שבפנינו. על רקע דברים אלה, נבחן כעת את טענותיו של המבקש ועילות הביטול עליהן נסמכת בקשתו. סעיף 24(3)-"הבורר פעל ללא-סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות;". סעיף 24(7)-"הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן;". הדיון בשתי העילות הנ"ל הקשורות זו לזו במקרה דנן יעשה במאוחד. (אא) כידוע, צדדים הפונים לבוררות נוטלים על עצמם סיכון של טעות על פני הפסק אשר עלולה לצאת תחת ידו של הבורר בפסק הבוררות, גם מקום שבו הוכפף הבורר בפסיקתו לדין המהותי (ראו: רע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' שטאנג, פ"ד מה(5) 511, 518-519 (1991) וכן אוטולנגי בוררות - דין ונוהל ב' 807 (מהדורה רביעית- 2005), 1075, 1076 (להלן:"אוטולנגי")). ויפים לעניין זה דברי בית המשפט ברע"א 7765/07 קופת חולים מאוחדת נ' ניסים ג'נח 1315 , 1317 (2007) : "עילת ביטול זו (24(7)- ה.ג), על פי נוסחה ותכליתה, מכוונת לאפשר התערבות שיפוטית בפסק בורר, מקום בו חרף היות הבוררות כפופה לדין המהותי, הבורר הכריע במחלוקת בהתעלם מכפיפותו המתחייבת לדין, ומבלי שראה עצמו קשור להוראותיו (רע"א 113/87 נתיבי איילון נ' שטאנג ובניו, פד"י מה(5) 511). מנגד, לא נמצא בחוק הבוררות עילת ביטול כלשהי המאפשרת התערבות שיפוטית בפסק בורר בשל האופן בו יישם הבורר את הדין והחילו על המקרה שלפניו... כידוע, עילת ביטול המבוססת על "טעות על פני הפסק" לא שולבה בגדר עילות הביטול המוכרות בחוק (אוטולנגי, שם, עמ' 1070; ע"א 318/85 כוכבי נ' גזית, פד"י מב(3) 265, 279; ע"א 388/81 תימורים, מושב שיתופי נ' משתלות ויצמן, פד"י לו(4) 253, 264). בבוררות בה כפוף הבורר לדין המהותי, משהתברר כי הבורר החיל את הדין על המחלוקת שבפניו לא יזקק בית המשפט לטענות בדבר אופן החלת הדין, ובכלל זה, לטענות כי הבורר שגה בפרשנות הדין ובדרך החלתו על מערכת היחסים בין הצדדים... החלת הדין על המחלוקת נשוא הבוררות היא, כשלעצמה, פעולה בגדר הסמכות הנתונה לבורר, והשאלה כיצד הוחל הדין הלכה למעשה אינה פוגעת בגדר הסמכות שבתחומה פועל הבורר.". (בב) במקרה דנן, ההסכמה לפנייה לבוררות ניתנה בבית המשפט, כאשר נקבע בפרוטוקול הדיון מיום 1.2.09 כי, הבורר יהא כבול לדין המהותי. המבקש טוען כי כוונת הצדדים בקבעם כי הבורר מחויב לפסוק על פי דין, כוונתה דין לרבות חוק ההסדרים וקביעותיו. כאמור לטענתו, מחלקו היחסי ברווחי המשיבה, לא ניתן לקזז בהתאם לחוק ההסדרים את שני הסכומים האמורים. אכן, ברור כי אם היה מתחשב הבורר בחובות אשר לא ניתנים לקיזוז בהתאם לחוק ההסדרים אזי, היה מקום לבטל את אותה הוראה בפסק הבוררות כאשר גם המשיבה אינה חולקת על כך. ברם, לאחר שקראתי את פסק הבוררות היטב וכפי שציינתי לעיל, איני סבורה שהוא נסמך על קיזוז אסור ולפיכך, לא מצאתי שיש בו חריגה מסמכות, או חריגה מן הדין המהותי. (גג) רואים אנו כי, מפסק הבוררות עולה באופן חד משמעי כי הבורר לא התעלם מחוק ההסדרים והיה ער לדין החל. הבורר דחה את טענות המבקש בשל העובדה שמקור הכספים היה במושבים ולפיכך, קבע כי מפתח חלוקה אשר שולל כספים מהמושבים שלא שילמו דמי חבר ולא שלמו כספים למשיבה הינו לגיטימי וצודק. מפסק הבוררות לא עולה כי, הבורר סבר כי שלילת זכאות המבקש לכספים נובעת מקיזוז חלף ערבות וחובות שנוצרו לפני שנת 1991. יתר על כן, מפסק הבוררות עולה גם כי, הבורר הגיע למסקנתו זו תוך הסתמכות על עקרונות אחרים הנוגעים למידת התערבות בהחלטות של אגודות שיתופיות, כלומר הבורר פנה לדין המהותי כנדרש. לנוכח האמור, אני סבורה כי, במקרה דנן לא מדובר בפסיקה בניגוד לדין - בניגוד לחוק ההסדרים, כי אם בהחלטה של הבורר כי המבקש אינו זכאי לסכומים מהמשיבה בשל העובדה שלא תרם למקור הכספים עצמו. מסקנה זו של הבורר אינה חורגת מסמכותו ואינה חורגת מן הדין והיא בהחלט הגיונית לאור החומר שהוצג בפניו. (דד) למעלה מן הנדרש אוסיף כי, אף אם טעה הבורר בכך שקיבל את הטענה העובדתית בדבר המקורות הכספיים לכספי החלוקה או בכך שקיבל את חישוב המשיבה, הרי שאין בית המשפט משמש כערכאת ערעור על פסק הבוררות וממילא אין מקום להתערבותי בסוגייה זו. המבקש תוקף כאן למעשה את הקביעות העובדתיות של הבורר, אשר בהן גם אם טעה הבורר הרי שאין זו עילת ביטול ואף אין מקום לתיקון הפסק . המבקש מפנה בעניין זה לדבריה של המלומדת אוטולנגי, בעמ' 1073, 1075 לספרה, שלפיהם כאשר הסמיכו הצדדים את הבורר במפורש לפסוק לפי הדין המהותי, הרי ששוב לא ניתן לומר כי הסמיכוהו לטעות, היות וקיימת עילת ביטול מפורשת בעניין זה. ברם, שוכח המבקש לציין כי בסוף דבריה אומרת אוטולנגי: "...קשה לי לקבל את עמדת ביהמ"ש בנושא זה". מודעת אני לביקורתה של אוטלנגי על ההלכה שהובאה לעיל בנוגע לטעות על פני הפסק, אך פסיקת בית המשפט העליון כאמור, מנוגדת לעמדתה, כפי שהובהר בפרק 3(ב) (אא) לעיל ומשכך טענה זו נדחית ממילא. בנוסף, בהקשר דנא ייאמר, כי לאחר שעיינתי בפסק הבוררות, נוכח קביעותיו העובדתיות, כלל אינני סבורה כי נפלו טעויות ביישום הדין. לנוכח כל האמור לעיל, לא הוכחה חריגה מסמכות או התעלמות וקביעה בניגוד לדין המהותי ולא נתקיימו עילות לביטולו של פסק הבוררות. (ג) סעיף 24(9) - "תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור;". נזכיר כי עילה זו היא עילה נדירה בשל עמימותה (רע"א 6724/95 הוכמן נ' י.פ יבואנים ומפיצים ציוד 1988 בע"מ (בפירוק) (טרם פורסם, 2.9.96)) , וכן כי, בהתאם להלכה הפסוקה, בית המשפט לא מתערב בקלות בתוכנו של פסק בוררות בתואנה שתוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור (רע"א 403/05 המועצה הדתית יהוד נ' חברת פאר מהנדסים בע"מ (טרם פורסם, , 12.9.06)). ההסדרים, הרי שגם דינן של טענות אלה להידחות מכל וכל, ואיני מוצאת כי בפסק הבוררות יש משום סתירה לתקנת הציבור. תקנת הציבור היא עילה המקבלת פרשנות מצומצמת, וכאן ממילא אין להסיק כי אף אם טעה הבורר בפסק הבוררות, תהא לכך השפעה כה נרחבת כפי שטוען המבקש. דומני, כי מדובר בסכסוך בין הצדדים אין פגיעה בציבור ובוודאי שאין בכך כדי להצדיק את ביטולו של פסק הבוררות. זאת ועוד, לא מצאתי כי בפסק הבוררות קיימת פגיעה בשוויון, קיימת בו הבחנה בין מי ששילם דמי חבר וזכאי כעת לחלוקה ומי שלא שילם, כמו המבקש, אשר לגביו נקבע כי כדין פעלה המשיבה בקבעה כי אינו זכאי לסכומי החלוקה. לפיכך, איני סבורה כי מן הראוי לבטל את פסק הבוררות גם מכוח ס' 24(9) לחוק הבוררות. לסיכומו של דבר, לאחר בחינה מדוקדקת של פסק הבוררות, ולנוכח כל האמור לעיל, לא מתקיימות עילות הביטול כנטען, ומכל מקום, אף לא מצאתי כי נגרם למי מהצדדים עיוות דין בהשארת פסק הבוררות על כנו. 5. סוף דבר המסקנה הנובעת מן המקובץ היא כי דין הבקשה לביטול או תיקון הוראה בפסק הבוררות להידחות (ה"פ 2167-05-09) וכפועל יוצא מכך אני מאשרת את פסק הבוררות (ה"פ 3427-05-09) ונותנת לו תוקף של פסק דין. המבקש ישלם למשיבים שכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ, וכן הוצאות משפט, הסכומים ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום מתן פסק דין זה ועד ליום התשלום בפועל. בורריישוב סכסוכים