טעות חישוב בפסק בורר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טעות חישוב בפסק בורר: זוהי בקשה לביטול פסק בורר שניתן ביום 6.11.07 על ידי פרופ' ד' ביין (בהתאמה: "פסק הבורר" ו"הבורר"). הבורר התמנה בהתאם לפסק דינו של בית משפט זה (כבוד השופטת ש' וסרקרוג) שניתן ביום 16.5.06 בת"א 1164/05, , שלפיו התקבלה תביעתה של המשיבה ("העירייה") ומונה בורר להכריע בסכסוך שהתגלע בין העירייה ובין המבקשת ("העמותה") בעניין דמי שימוש בגין שימוש שעושה העמותה בבריכת השחייה ובמתקנים נלווים לה שבבעלות העירייה ("פסק הדין"). בעקבות פסק הדין, ולאור העובדה שבאותה עת היה תלוי ועומד הליך בין הצדדים גם בבית משפט השלום בקריות (ה"פ 260/06), נחתם בין הצדדים הסכם בוררות ("הסכם הבוררות") שלפיו הם הסכימו למסור להכרעת הבורר את הסוגיות הבאות: "א. אורך תקופת השימוש והשאלה אם היא מוגבלת בזמן אם לאו; ב. סוגיית גובה דמי השימוש בעבר ולעתיד והקריטריונים לחישוב לרבות התקופה שהחל ממנה יש לחייב בדמי שימוש; ג. סוגיית השימוש בחדר הכושר; ד. סוגיית התמיכות כפי שהיא מפורטת בתביעה שכנגד בה"פ 260/05 (צ"ל 260/06, א"ק) בבית משפט השלום בקריות." הצדדים הוסיפו והסכימו כי הבורר יכריע בסוגיות אלה על פי הדין המהותי, תוך התחשבות בתוכן פסק בורר שניתן בבוררות קודמת שהתקיימה בין הצדדים, ואשר עמד לדיון בפסק הדין ובתוכן החלטות בתי המשפט בסוגיות המפורטות לעיל. כמו כן הסכימו הצדדים כי הבורר לא יהיה קשור בסדרי הדין ובדיני הראיות, ויהיה עליו לנמק את פסקו. ביום 6.7.06 ניתנה על ידי הבורר החלטה שבה הוא הורה על הגשת כתבי טענות לגבי השאלות שבמחלוקת, תוך שהוא מציין כי בסוגיות דמי השימוש והתמיכות, לעבר ולעתיד, יכללו כתבי הטענות, באותו שלב, רק את העקרונות ולא חישוב פרטני. לאחר שמיעת הצדדים נתן הבורר, ביום 8.2.07, פסק ביניים והוסיף לו השלמות והבהרות ביום 14.2.07 ("פסק הביניים"), וביום 6.11.07 נתן את פסק הבורר. כפי שציין הבורר בפתח הפסק, עניינו של פסק הביניים הוא קביעת העקרונות שעליהם מושתתים יחסי הצדדים, ואילו עניינו של פסק הבורר הוא הכרעה בשאלת כימות דמי השימוש שעל העמותה לשלם לעירייה וכימות התמיכות שלהן זכאית העמותה מן העירייה. בבקשתה מציינת העמותה כי קביעותיו של הבורר בפסק הביניים מקובלות עליה, וכי היא מבקשת לאשרו וליתן לו תוקף של פסק דין. תהא אשר תהא כוונתה של העמותה בדברים אלה, נראה שהם מיותרים, שכן מחד היא לא הגישה בקשה לאישור פסק הביניים במתכונת שנקבעה לכך בתקנה 8 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות תשכ"ט-1968, ומאידך, גם לו חפצה להתנגד לפסק הביניים, היא החמיצה את המועד לעשות כן, שכן דינו של פסק ביניים של בורר הוא כדין פסק בורר והמועד להגשת בקשה לביטולו חלף ועבר זה מכבר. הן בפסק הביניים והן בפסק הבורר נכנס הבורר לעובי הקורה וסקר בהרחבה רבה את טענות הצדדים ואת הראיות שהובאו על ידי כל אחד מהם (פסקי הבורר מחזיקים עשרות רבות של עמודים), והוא פירט, וגם זאת בהרחבה ניכרת, את ממצאיו ומסקנותיו מן החומר שהיה בפניו. הבורר קבע על דרך האומדנה, בגדר הכימות שערך לעקרונות שנקבעו על ידו בפסק הביניים, את הסכומים שעל העמותה לשלם לעירייה כדמי שימוש עבור בריכת השחייה. סכומים אלה מפורטים בפסקה ג' לפרק ד' של פסק הבורר, ואין צורך להרחיב את היריעה ולפרטם גם במסגרת פסק דין זה. בסוגיית התמיכות קבע הבורר, כי בניגוד לטענת העירייה הוא מוסמך לפסוק בעניין זה גם ביחס לשנת 2007, ובהתאם לכך הוא פסק בסוגיה זו בנוגע לתקופה שמיום 1.6.05 עד ל-31.12.07. עוד הוא קבע כי על העירייה, כעיקרון, להיצמד גם לאחר שנת 2005 לקריטריונים שהוגשו על ידה לבית המשפט העליון בגדר הדיון בעתירה שהגישה העמותה לבג"ץ, בכפוף לסייגים שאותם פירט בפסקה ח' של תת הפרק העוסק בנושא התמיכות. בהמשך סקר הבורר את התביעות הפרטניות של העמותה בנושא התמיכות, וקבע לגביהן את הסכומים שנראו ראויים בעיניו על יסוד הטענות, הראיות ושיקול הדעת הנתון לו כבורר. סכומים אלה מפורטים בפסקה יא' של תת הפרק בנושא התמיכות, והם מחולקים לפי השנים הרלוונטיות, היינו 2005, 2006 ו-2007, כאשר ביחס לתקופה שלאחר מכן קבע הבורר שהוא לא הוסמך לדון בה, אולם ציין שכדי למנוע התדיינויות נוספות ראוי שהתמיכות לשנים אלה יתבססו ככל האפשר על מסקנותיו בפסק הביניים ובפסק הבורר, בכפוף לדין ולהוראות משרד הפנים. לאחר שניתן פסק הבורר, פנתה העמותה לבורר ביום 7.11.07 בבקשה ל"תיקון טעות קולמוס ו/או השלמת פסק בורר" (נספח יג' לבקשה הנוכחית). בבקשה זו טענה העמותה שהיא זכאית לסכומי תמיכות נוספים עבור השנים 2007-2005 בגין פעילות שיש לראותה כפעילות קבוצתית אשר, העמותה טענה, שהבורר לא התייחס אליה מטעם כלשהו בפסק הבורר. בהחלטתו מיום 18.11.07 דחה הבורר את הבקשה וקבע שהיא מצריכה התייחסות לראיות חדשות, וכן כי לדעתו גם על פי גישה מקילה בנושא סמכות תיקון או השלמה של פסק בורר, לא ניתן להיעתר לבקשה. ביום 19.11.07 פנתה העמותה לבורר בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו האחרונה. בקשה זו נדחתה בהחלטת הבורר מיום 25.11.07 שבה קבע הבורר כי לא מצא בבקשת העמותה עילה לעיון חוזר בהחלטתו. העמותה פנתה שוב, ביום 27.11.07, אל הבורר בבקשה (נספח ז' לבקשה שבפניי) שבה ביקשה לתקן מספר טעויות שאותן כינתה "טעויות קולמוס". בבקשה פירטה העמותה סכומים שונים של תמיכות בכל אחת מהשנים 2005 ו-2006 שלדעתה הם שגויים, ועל הבורר היה להגיע לתוצאה מספרית אחרת בפריטים המזכים בסכומי תמיכה. ביום 3.12.07 קיבל הבורר את הבקשה באופן חלקי ותיקן שני סכומים שלגביהם הוא מצא שנפלו טעויות חשבוניות. לגבי שאר הסכומים שתיקונם התבקש קבע הבורר כי ה"טעויות" המיוחסות לו אינן טעויות בחישוב אלא שהסכומים התקבלו כתוצאה מהפעלת שיקול דעת, ובהתאם לכך נמנע הבורר מלתקנם. או אז חזרה העמותה ופנתה לבורר בבקשה נוספת, שהוכתרה כ"בקשה למתן נימוקים לפסיקת כבוד הבורר בעניין התמיכות ולעניין תיקון טעות קולמוס". בבקשה זו טענה העמותה כי התוצאות המספריות שאליהן הוא הגיע בסוגיית התמיכות לא נומקו על ידו, וזאת בניגוד לחובתו לנמק את הפסק, וכי לעניין זה חשיבות יתרה נוכח ההנחיה הכלולה בפסק הבורר ביחס לאופן שבו על העירייה לנהוג בנושא התמיכות בשנים הבאות. בבקשה זו של העמותה החליט הבורר ביום 5.12.07 כי פסק הבורר מנומק היטב וכך גם החלטותיו בבקשות לתיקון. הבורר הוסיף כי הוא מוסמך לתקן רק טעויות חשבוניות ופליטות קולמוס, ולא טעויות חשבוניות מהותיות, אם נפלו כאלה בפסק הבורר. הבורר הוסיף כי לדעתו פסק הבורר יוצר איזון נכון בין האינטרסים של הצדדים, וכל התדיינות נוספת רק תרבה הוצאות ולא יהיה בה כדי לשנות באופן מהותי את תוצאת הבוררות. העמותה לא הסתפקה בהחלטתו האמורה של הבורר והיא שבה פנתה אליו ביום 6.12.07 בבקשה להצביע על המקום בפסק הבורר שבו ניתנו נימוקים לפסיקתו. לא ברור אם הבורר התייחס באופן מיוחד לבקשה זו, אולם ביום 17.12.07 ניתנה על ידו החלטה שהוכתרה בכותרת "החלטות בבקשות שונות של הצדדים ופסק סופי לגבי גובה התמיכה לשנת 2007" (נספח ג/4 לתשובת העירייה) ("ההחלטה"). בהחלטה קבע הבורר את הסכום הנכון והסופי (ההדגשה במקור) של סכום התמיכות לשנת 2005. עוד הוא קבע שהטעויות שעליהן הצביעה העמותה בפניו אינן בבחינת פליטת קולמוס וכי אין עליו להוסיף נימוקים מעבר לאלה שניתנו בפסק הבורר. כמו כן, הוא הצביע על הדרך שבה, לדעתו, יכולים הצדדים לנהוג בעתיד בבואם ליישם את פסק הבורר. בנוסף קבע הבורר את סכום התמיכה לשנת 2007 והוסיף כי בכך תמה מלאכתו ואין לפנות אליו בבקשות נוספות. טענות העמותה העמותה טוענת כי בפסק הבורר נפלו טעויות קולמוס ו/או טעויות חישוב ו/או חוסר הנמקה, וכן כי סוגיות אשר נמסרו להכרעת הבורר לא הוכרעו על ידו. בנוגע לעניין הראשון טוענת העמותה, שעל יסוד סעיף 22(ד) לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 ("החוק") יכול בית המשפט לתקן את הטעויות שסעיף 22(א)(1) לחוק מרשה לתקנן, גם אם הבורר לא עשה כן. בעניין זה מוסיפה העמותה וטוענת כי משהוטלה על הבורר חובת הנמקה ומשהוא לא נימק, בכלל או די הצורך, את אותם הסכומים שלדעת העמותה הם שגויים בקשר לסוגיית התמיכות, ואשר עליהם הצביעה העמותה הן בפניו והן בבקשה הנוכחית, הרי יש בכך עילה להתערבותו של בית המשפט. ביחס לעניין האחרון טוענת העמותה שהבורר לא הכריע בסוגיית דמי השימוש ובסוגיית התמיכות לתקופה שתחילתה בשנת 2008 ואילך, ולכן על יסוד סעיף 24(5) לחוק יש להחזיר את העניין לבורר על מנת שיכריע בו. בקשר לסוגיית התמיכות מצביעה העמותה על כך שהבורר נמנע מלפסוק סכומי תמיכות שלפי טענתה מגיעים לה, בגין פעילות שהבורר קבע לגביה שהיא פעילות קבוצתית, היינו משחי השליחים. טענות העירייה עיקר טענת העירייה היא כי הבורר פסק בסוגיות שלגביהן הוסכם שיימסרו להכרעתו בהתאם להסכם הבוררות. העירייה מצביעה על כך שהבורר פסק בסוגיית דמי השימוש הן ביחס לעבר (שנת 2005 וקודם לה), הן ביחס להווה (שנת 2006) והן ביחס לעתיד (שנת 2007). העירייה טוענת שאם היה הבורר פוסק בסוגיה זו ביחס לשנים 2008 ואילך היה הדבר חורג מן הסמכות שניתנה לו, בין השאר בשל חוסר היכולת לפסוק בעניינים אלה בהעדר ראיות על עלויות השימוש, היקף השימוש על ידי העמותה וכיוצא בזה. אשר לעניין התמיכות, העירייה טוענת כי מלכתחילה לא הייתה כוונה שהבורר יפסוק בסוגיה זו ביחס לשנת 2007, וכראיה לכך היא מביאה את טענות העמותה בתיק ה"פ 260/06, המתייחסות לתמיכות שעד שנת 2006 ולא מעבר לכך. העירייה אינה מתעלמת מכך שהבורר הכריע בשאלה זו וקבע שסמכותו משתרעת גם לעניין התמיכות לשנת 2007 ומשום כך אין היא מעלה עוד טענות בעניין זה, אלא שהיא טוענת שביחס לשנת 2008 ואילך לא ניתן לבוא בטרוניה כלפי הבורר או כלפי פסק הבורר, שכן מטבעה של סוגיית התמיכה בעתיד שהיא תלויה בגורמים חיצוניים כגון התקציב שיעמוד לרשות העירייה לצורך זה, אשר נקבע מעת לעת בהתאם ליכולתה ולצרכיה. אשר לשאלת הטעויות, בעניין זה טוענת העירייה כי בעיקרו של דבר לא מדובר בטעויות כי אם בסכומים שגובשו על ידי הבורר לאחר הפעלת שיקול דעת מצידו. בעניין זה מצביעה העירייה על כך שהמקור הנורמטיבי שלפיו קבע הבורר את התמיכות הוא קריטריונים שנקבעו על ידי העירייה, אשר פורטו במסמך שערכה בתאריך 26.6.05 (נספח ב' לתשובת העירייה), בסייגים שקבע הבורר. משום כך, מוסיפה העירייה וטוענת, אין ולא כלום בטענות העמותה המסתמכות רק על תוכן תצהיר העדות שהוגש על ידה בבוררות, שכן מסקנות הבורר משקפות את שיקול דעתו, וממילא משמעות הדבר היא שבמקום שפסק הבורר אינו תואם את הנאמר בתצהיר אזי זוהי מסקנתו של הבורר ואין לראותה כטעות קולמוס שניתן לתקנה. ביחס לטענות העמותה שלפיהן התעלם הבורר מעניין הפעילות הקבוצתית, משיבה העירייה כי העמותה לא העלתה כל דרישה בקשר לכך במסגרת הבוררות, ולכן אין לראות בפסק הבורר התעלמות או אי הכרעה בעניין זה, כאשר העמותה עצמה לא העלתה את הנושא בגדר הליכי הבוררות. דיון נושא תיקון והשלמת פסק בורר מוסדר בסעיף 22 לחוק הקובע כי: "(א) הבורר רשאי, על פי פניית בעל דין ולאחר שניתנה לבעלי הדין האחרים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, לתקן או להשלים את פסק הבוררות, אם היה ליקוי באחד מאלה: (1) נפלה בפסק טעות-סופר, פליטת-קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה; ..... (4) ..... . ..... (ד) ליקויים כאמור בסעיף-קטן (א)(1) או (2) רשאי בית המשפט לתקנם תוך כדי דיון בבקשה לאישור הפסק או לביטולו, אף אם לא הייתה פנייה לבורר או שהייתה פנייה והבורר לא החליט בה." שאלת סמכותו של בית המשפט לתקן ליקויים שנפלו בפסק הבורר, וזאת מכוח הסמכות המוקנית בסעיף 22(ד) לחוק, התעוררה בע"א 388/81 תימורים מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' משתלות וייצמן סול כהנא בע"מ פ"ד לו(4) 253 (1982) ("עניין תימורים") שם קבע בית המשפט, בדעת רוב, כי סעיף 22(ד) לחוק מאפשר את הפעלת סמכות התיקון הקבועה בו גם כאשר בעל הדין פנה תחילה לבורר וביקש שיתקן את פסקו בהתאם לסמכות הנתונה לו בסעיף 22(א) לחוק. על הדברים שנאמרו בעניין תימורים חזר בית המשפט ברע"א 2237/03 אפריים שועלי בניין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד (טרם פורסם, , 10.1.05) ("עניין שועלי") (בקשה לדיון נוסף נדחתה, דנ"א 821/05 אפריים שועלי בניין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד (טרם פורסם, , 5.2.05)). לכן, לכאורה, העובדה שהעמותה פנתה אל הבורר פעמים מספר וביקשה שיתקן את פסק הבורר בעניינים שעליהם היא הצביעה, והעובדה שלמעט שני תיקונים של טעויות חשבוניות לא נעתר הבורר לבקשות אלה, אינה כשלעצמה מהווה מחסום בפני העמותה לשוב ולעורר עניינים אלה במסגרת הבקשה הנוכחית. אולם מתעוררת השאלה אם הטעויות שאותן ביקשה העמותה מן הבורר לתקן, ושעליהן היא מצביעה גם בבקשה הנוכחית, הן מסוג הטעויות המנויות בסעיף 22(א)(1) לחוק ואשר אותן יכול בית המשפט לתקן. בספרה של ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת (2005) ("אוטולנגי") כרך ב' בעמ' 873 מציינת המחברת כי קיימות שתי גישות פרשניות לביטויים "טעות סופר", "פליטת קולמוס" ו"השמטה" הנזכרים בסעיף 22(א)(1) לחוק כליקויים שאותם מוסמך הבורר לתקן. לדעתה יש להעדיף את הגישה המרחיבה שמשמעה, להשקפתה, הוא "שמדובר בטעות מצד הבורר, בכתיבת דבר אחר ממה שרצה או שנתכוון לכתוב, מתוך היסח הדעת; אך לא מתוך טעות במחשבה". בעניין תימורים ראה בית המשפט להתערב במקום שהיה ברור מפסק הבורר שמדובר בטעות חישוב שעשה הבורר, ובעניין שועלי אמר בית המשפט כי "טעות חישוב הנזכרת בסעיף 22(א)(1) לחוק הבוררות אינה רק שגגה אריתמטית שנפלה בפסק הבוררות אלא גם טעות הנובעת מאי התאמה חשבונאית בין סעיפיו השונים של הפסק, באופן שהסכומים אשר נקבעו בסעיף 1 אינם תואמים את קביעות הבורר, המתייחסות לאותם הסכומים בסעיף אחר" (פסקה 9 של פסק הדין). בהמשך הוסיף בית המשפט והצביע על כך שהטעות באותו עניין היא "טעות חישוב העולה מעיון בפסק הבוררות עצמו בלא צורך לבחון ולנתח חומר ראיות שהוא חיצוני לפסק" (פסקה 10 של פסק הדין). לא כך הדבר בענייננו ונראה כי גם העמותה סברה כך. היא אמנם טענה כי מדובר בטעות חישוב אולם בה בעת גם טענה, לחלופין, שמדובר בהפעלת שיקול דעת הבורר בנוגע לסכומי התמיכות בגין הישגים אישיים (סעיף 46 לבקשה), ואין ספק שהיא צודקת בטענתה החילופית ומשום כך יש לדחות את בקשתה בעניין זה. כפי שציין הבורר בהחלטתו מיום 3.12.07, הטעויות שעליהן מצביעה העמותה, למעט טעויות חשבוניות שאותן הוא תיקן באותה החלטה, אינן טעויות בחישוב כי אם מסקנה שהיא תוצאה של שיקול דעת. ואכן בעניין זה לא השכילה העמותה להראות שניתן להסיק את הטעויות שלהן היא טוענת מתוך הפסק עצמו, ויש ממש בטענתה של העירייה בעניין זה, שהטעויות שאותן מייחסת העמותה לבורר אינן אלא סירובו להכיר בסכומים שצוינו בתצהיר העדות שהוגש בתמיכה לתביעת העמותה, וברור כי החלטה כזו של הבורר אינה יכולה להיחשב כטעות מאלה המנויות בסעיף 22(א) לחוק, בין מפני שהיא אינה כלל טעות ממין זה, ובין מפני שכדי לקבוע אותה ככזו יש להיזקק לראיות חיצוניות, דבר שבעניין שועלי נקבע שאין לעשות. כאמור, טענתה האחרת של העמותה היא שהבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו. טענה זו מכוונת להוראת סעיף 24 לחוק, הקובע שבית המשפט רשאי לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר בהתקיים אחת מן העילות המפורטות באותו סעיף, ולענייננו רלוונטית העילה שבסעיף קטן (5) המקים עילת ביטול במקום שהבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו. העניינים שלגביהם טוענת העמותה כי הבורר נמנע מלהכריע בהם הם הסכום המגיע כתמיכה בגין המרכיב הקבוצתי בפעילות העמותה, וסוגיית דמי השימוש והתמיכות בשנת 2008. בעניין הראשון נראה כי העירייה צודקת בטענתה שהעמותה לא הביאה את העניין בפני הבורר, וכך יש להבין גם את החלטתו מיום 18.11.07, שבקשת העמותה להשלים את הפסק בעניין זה מצריכה התייחסות לראיות חדשות שלא היו בפניו. יתר על כן, לא ברור אם ניתן לראות בנושא משחי השליחים כשלעצמו משום עניין שנמסר להכרעתו של הבורר והוא לא הכריע בו, כמשמעות עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(5) לחוק. בספרה מציינת אוטולנגי ש"עילת הביטול מתייחסת רק לאי הכרעה בעניין שנמסר להכרעתו של הבורר. משמע יש צורך שלבורר יימסר במפורש מהו גדר הסכסוך שעליו להכריע בו" (אוטולנגי, שם, בעמ' 1046). בהסכם הבוררות נקבע כי אחד העניינים שיועברו להכרעת הבורר הוא "סוגיית התמיכות כפי שהיא מפורטת בתביעה שכנגד בה"פ 260/05 (צריך להיות ה"פ 260/06 - א"ק) בבית משפט השלום בקריות". מעיון בתביעתה של העמותה בה"פ 260/06 הנ"ל (נספח א' לתשובת העירייה) עולה כי מה שתבעה העמותה באותו עניין הם סכומי תמיכה מסוימים, שלפי טענתה מגיעים לה בהתאם לקריטריונים שנקבעו על ידי העירייה ואשר פורטו במסמך שהוצא על ידה ושאליו התייחס גם הבורר. מעיון בפסק הביניים ובפסק הבורר, כמו גם בהחלטות הבורר שניתנו לאחר שניתן פסק הבורר, ברור שלא ניתן לומר שהבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו, כאמור בסעיף 24(5) לחוק, שהרי הבורר פירט בהרחבה יתרה את סכומי התמיכה שלהם זכאית העמותה מן העירייה בשנים 2007-2005, ואם הוא נמנע מלהתייחס לסכומים מסוימים שאותם תבעה העמותה, ובכך כאמור יש ספק נוכח החלטתו של הבורר מיום 18.11.07, אין הדבר עולה כדי עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(5) לחוק. טענות העמותה כי הבורר לא הכריע בסוגיות דמי השימוש וסכומי התמיכות לשנים 2008 ואילך אינה מבוססת די הצורך. בסיפא של פסק הבורר, וביתר שאת בהחלטתו מיום 17.12.07, הסביר הבורר כי הנאמר בפסק הבורר מהווה עקרונות היכולים להדריך את הצדדים בנוגע לשנים הבאות (בכפוף להוראות הדין ומשרד הפנים). בכך, כמובן, נהג הבורר כראוי, שהרי אין זה מתקבל על הדעת שבעניינים המתייחסים לעתיד, כגון דמי שימוש בבריכה או סכומי תמיכה שיינתנו על ידי העירייה לעמותה, הוא יקבע הוראות כאשר אין בפניו, ואין לו אפשרות לקבוע מה יהיו בעתיד, הנתונים הרלוונטיים לשם קביעתם של תשלומים אלה. בהסכם הבוררות ראו הצדדים להשתמש במונח "קריטריונים לחישוב דמי שימוש" ואת זאת קבע הבורר (פסקה ד' בתת הפרק בפסק הבורר העוסק בסוגיית דמי השימוש). סיכומו של דבר, בקשת העמותה נדחית, ועל פי הוראת סעיף 28 לחוק אני מורה על אישור פסק הביניים, פסק הבורר, החלטת הבורר מיום 14.2.07 בעניין השלמות והבהרות לפסק הביניים (נספח ג/1 לתשובת העירייה), ההחלטה בנושא חדר הכושר החדש (נספח ג/2 לתשובת העירייה), וכל החלטות הבורר שניתנו לאחר מתן פסק הבורר, המפורטות לעיל בפסק דין זה. העמותה תשלם לעירייה הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ. בורריישוב סכסוכים