ערעור על לוח הזכויות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על לוח הזכויות: רקע בפניי בקשה לדחייה על הסף. בכתב הגנתן טענו הנתבעות 1 ו-2 (להלן : "המבקשות") טענות סף. הוחלט כי טענות אלה תידונה תחילה, ולאחר קבלת תשובת התובעים ותגובת התובעים לתשובה הנ"ל. אדון בהן להלן. עניינה של התביעה שבפניי היא להצהיר כי התובעים , יורשי התובע , מוחמד עלי מסעוד (להלן: "המשיבים"), יירשמו כבעלים של חלקים מהקרקע כן להורות על תיקון לוח זכויות והכללת זכויות התובעים בחלקה 12 גוש 12216 הרשומה כיום על שם המדינה ורישום זכויותיהם בפנקס המקרקעין (להלן: "המקרקעין"). ביום 24.12.47 נרשמו המקרקעין על שם הנציב העליון כחלקה אחת. ביום 12.11.47 פורסם לוח הזכויות. התובע 1 הלך לעולמו ביום 1.1.1952. ביום 19.1.06 הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת (ת.א 518/06) לאחריה הוגשה בקשה לסילוק על הסף ע"י הנתבעות (באותן עילות הבקשה דנן :העדר עילה, התיישנות וכן אי צירוף צו ירושה של המנוח) בה ניתנה ארכה להגשת צווי הירושה שמהם יוכח כי התובעים 2 ו-3 הם יורשי המנוח מוחמד עלי מסעוד. ביום 3.3.08 בית המשפט קבע כי יש למחוק את התביעה משלא הציגו התובעים צווי ירושה לאחר שהארכה הסתיימה. לאחר מכן הוגשה ע"י המשיבים בקשה לביטול פסק דין אשר נדחתה. ביום 25.8.08 הוגשה התביעה דנן. טענות המבקשות לטענת המבקשות יש לדחות את התביעה על הסף בשל מספר עילות. האחת, העדר יריבות. לטענתן, תביעה זו הוגשה כבר בעבר בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 518/06 עיזבון המנוח מוחמד עלי נ' מדינת ישראל), לאחר הגשת תביעה ע"י מנהל מקרקעי ישראל (ת"א 1398) לסילוק יד של התובע מס' 3 (תיק שמתנהל כיום בביהמ"ש השלום בנצרת). בתביעתם בת.א 518/06 שנדונה בפני כב' הש' ח'טיב, ביקשו התובעים לפתוח הליכי הסדר במקרקעין שהסתיימו בשנת 1947 ביחס לשטח של כ-14.7 דונם שהם חלק מחלקה 12 בגוש 12216 (המקרקעין נשוא התביעה). חלקה 12 הנ"ל נוצרה מחלקות זמניות מנדטוריות, מס' 23, 27 באותו הגוש. יצויין כי החלקה בשלמות נרשמה בתום הליכי ההסדר בתאריך 24.12.47 על שם הנציב העליון כחלקה אחת (פקיד ההסדר דחה את המלצת העוזר שלו לרשום את החלקה זמנית על שם מוחמד עלי מסעוד בתמורה לתשלום בדל מיתל). לטענתם, חרף החלטת כב' הש' ח'טיב, למחיקת התביעה בגין אי צירוף צווי ירושה, הוגשה התביעה דנן ביום 25.8.08 מבלי שצורפו אליה כל צווי הירושה כנדרש בהחלטה, או מבלי שצורפה כל החלטה על מינוי מנהל עזבון ו/או קבלת הסכמת כל היורשים להגיש תביעה זו גם בשמם. כן נטען כי יש לסלק את תביעת התובע 3 בשל העדר יריבות שכן לא הוכח כי הוא בנו של התובע 2 (לא צורף כל מסמך רשמי המעיד על כך). כמו כן, לא נטען בכתב התביעה מכוח מה טוען התובע מס' 3 לזכות במקרקעין שכן התובע מס' 2 עודנו בחיים . העילה השנייה, לדחיית התביעה היא מחמת התיישנותה. לטענתן, תקיפת הליכי הסדר במקרקעין, גם במסלולים הקבועים בס' 93-97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין, כפופה לדיני ההתיישנות הכלליים ועל כן, בחלוף 25 שנים ממועד סיום הליכי ההסדר, התביעה התיישנה. משמע, לכל המאוחר מיום פרסום לוח הזכויות (12.11.47), ידעו התובעים או יכלו לדעת כי המקרקעין נרשמו על שם המדינה. עוד נטען, כי בכתב התביעה נטען שהמנוח (התובע 1) הגיש תביעה בגין זכויות הנטענות במהלך הליכי ההסדר - בשנת 1945, מכאן מוכחת ידיעתו כל קיום הליך ההסדר ועל דחיית תביעתו. עוד נטען, כי התביעה דנן מהווה ערעור על לוח זכויות ס' 88 קובע כי יש להגיש תוך 30 יום, מיום הצגת לוח הזכויות, מועד שחלף זה מכבר. עוד נטען להיעדר עילה משום שעל פי פקודת ההסדר וחוק המקרקעין הדרך היחידה לפתוח מחדש את הליכי ההסדר הנה מכוח ס' 93-97 לפקודה. עוד נטען כי בכתב התביעה לא מועלות טענות ממשיות ממין הטענות המהוות עילה לפתיחת הליכי הסדר. כן נטען כי טענות התובעים למרמה ו/להשמטת זכויות נטענו בעלמא ללא פירוט כלשהו (פירוט עובדתי או ראייתי מתאים) ועל כן יש לדחות את התביעה מחמת העדר עילה. תשובת המשיבים (התובעים) לטענות המקדמית לטענתם, דין הבקשה להידחות. לטענת המשיבים הם הצליחו להוציא צווי ירושה המוכיחים את מעמדם ביחס לעיזבון. צו הירושה הראשון, הוא של המנוח מוחמד עלי מסעוד חוגיראת (התובע 1) וכן צו ירושה של המנוח עבד מוחמד חוגיראת, הוא היורש של התובע 1 וכן החוליה המחברת את התובעים עם התובע 1. באשר להעדר יריבות עם התובע 3 נטען כי בנסיבות העניין עותרים המשיבים לקבלת אישור בית המשפט לניהול התובענה בשם העיזבון באמצעות התובעים והלכה היא כי כל יורש יכול לעמוד בדין לבדו לזכותו של המת או לחובתו אם ניתנה לכך הסכמת יתר היורשים, או אישור בית המשפט שלקבלתו הם עותרים בתביעה זו. עוד נטען כי כלל יורשי תובע 1 צורפו לכתב התובענה כצדדים דרושים, בהיעדר הסכמה ויכולת לקבל הסכמת כל היורשים, עתרו התובעים על פי ס' 122 (ב) לחוק הירושה לקבלת אישור ביהמ"ש לניהול התובענה בשם העיזבון כמבוקש. עוד נטען כי התובעים פנו ליורשים לקבל הסכמתם וחלקם סירב בשל אי רצון לשאת בהוצאות. לטענתם, אין מניעה בידי יורשים על פי דין (שזהותם נקבעה בחוק) לפעול בשם העיזבון גם בטרם יש בידם צווי ירושה בשל העובדה שבתביעה דנן לא עותרים למתן סעדים לטובת יורשים ספציפיים אלא לטובת העיזבון (רישום תובע 1 כבעלים בקרקע). באשר לטענת העדר יריבות כללית מחמת אי צירוף צווי הירושה ו/או אי הגשת התביעה על ידי מנהל העיזבון ו/או העדר הסכמת כל היורשים נטען כי גם לתובע 2 יש עילת תביעה עצמאית מכוח חוק החכרת מקרקעין שכן הוא גר עם משפחתו בקרקע במשך שנים וכן ביום 6.4.58 (היום הקובע). בעניין התובע מס' 3 נטען כי עילת תביעה עצמאית צומחת לו מכוח חוק החכרת מקרקעין (הוראת שעה) בשל העובדה שהוא מחזיק ומשתמש בפועל בקרקע היום. כמו כן נטען בעניינו כי במשך 50 שנה בזמן שהדורות הקודמים ישבו בקרקע לא נעשה דבר וכעת המדינה רוצה לסלק מחזיק ומשתמש עיקרי בקרקע. באשר לטענת ההתיישנות נטען כי לוח הזכויות לא פורסם כיאות במועד ובמקום הנכון, פקיד ההסדר לא הזמין את תובע 1 לבירור, לא ערך בירור תביעות ולא המציא שום החלטה לתובע 1 במצב זה אין לזקוף את מרוץ הזמן לחובת התובעים. כמו כן נטען לתחולת ס' 8 לחוק ההתיישנות שכן לשכת רישום המקרקעין סירבה לאפשר למשפחה זכות עיון בתיק ההסדר בטענה להעדר זכות בחלקה ועל כן ממועד שנתגלו להם העובדות המהוות עילת תביעה מתחיל מרוץ ההתיישנות. לטענתם חלק מן העובדות נתגלה עם הגשת כתב ההגנה. לטענתם, הפרוצדורה לפי חוק החכרת מקרקעין , לוחות הזמנים והכתובת שיש לפנות אליה על פי חוק זה לא בוצעו ועל כן אין לזקוף את הזמן שעבר לחובת התובעים. כמו כן אין לקבל את טענת השיהוי שאינה מהווה מחסום לתביעה משום שמקור העילות בסעד מן הדין ולא בסעד מן היושר. באשר לטענת האיחור בהגשת הערעור נטען כי בית המשפט לאחר שמיעת הוכחות יצטרך להחליט אם יש בסיס להארכת המועד אם לאו, לאור הפגמים שנפלו בהתנהלות פקיד ההסדר ובשל מחלת התובע וקיפוח זכותו להביא את הדבר לידיעת בית המשפט קודם לכן. באשר להיעדר עילה נטען כי הפגמים בהליכים שפגעו בזכויות התובעים מאיינים את הרישום ביחס לשטח הקרקע ו/או מאיינים כל רישום הסותר את זכויות התובעים. עוד נטען כי רישומה של הזכות הסותרת את זכויות התובעים הושגה במרמה ונכון וצודק לתקן את הפנקס בהתאם. עוד נטען כי נפלו טעויות ואי דיוקים ברישום הזכויות בפנקס ובמדידות השטח והושמטה זכות לטובת התובע וכי ניתן לראות בטעות זו טעות סופר המצדיקה תיקון הפנקס . כן נטען כי אין לסלק את התביעה על הסף לבל תקופח זכותם של התובעים להביא את עניינם בפני בית המשפט . תשובת המבקשות לתגובת המשיבים לטענת המבקשות, המועד לבדיקת חלוף תקופת ההתיישנות הינו ממועד רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין בעקבות הליכי ההסדר, מועד אשר חלף זה מכבר. עוד נטען כי הלכה היא, כי השימוש בס' 93 לפקודה על מנת לתקן את הרישום יעשה לעיתים רחוקות ובמקרים נדירים. כן נטען כי אין לתובעים בסיס להסתמכותם על ס' 92 לחוק (קיומה של זכות ערעור לאחר חלוף הזמן מחמת העובדה שבשל מחלה קופח אדם מבלי שהיה בידו להביא את הדבר לידיעת בית המשפט קודם לכן) שכן הטענה כי המנוח היה חולה וזקן נטענה ללא ביסוס עובדתי וראייתי. כמו כן יש לדחות זאת משום שאין לראות ב "זקנה" מחלה במובן ס' 92 לחוק. עוד נטען כי חוק החכרת מקרקעין אינו חל על התובעים וממילא אין בו כדי להתגבר על טענות הסף נוכח הסעדים המבוקשים. מה גם שהחוק חל מקום שלתובעים אין מקרקעין במקום אחר ולתובעים במקרה דנן יש מקרקעין בשפרעם. דיון האם צורפו היורשים הרלוונטיים בהחלטתו מיום 28.11.07 בת.א 518/06 ( התביעה הקודמת שנמחקה ) קבע כב' השופט חטיב כך : "בפתח הדיון העיר בית המשפט כי לגבי הטעמים של העדר עילת תביעה והתיישנות, נדרשת תשתית עובדתית... באשר לאי צירוף צווי ירושה שיקשרו בין התובעים לבין הטוען זכות במקרקעין , ב"כ המבקשת עמדה על טענתה ואכן יש ממש בטענה זו משום שתביעת עיזבון יש להגיש או באמצעות מנהל העזבון או על ידי כלל יורשי העזבון, ולכתב התביעה לא צורפו צווי ירושה ואין אנו יודעים מה הקשר בין התובעים 2 ו-3 לעזבון המנוח מוחמד עלי מסעוד . נימוק זה של אי צירוף צווי ירושה , כשלעצמו מצדיק סילוק על הסף , יחד עם זאת , הלכה היא כי בית המשפט לא יזדרז לסלק תביעה על הסף כל עוד ניתן לתקן את הפגם שנפל והמהווה נימוק לסילוק על הסף. על כן ניתנת בזו ארכה של שלושה חודשים מהיום להמצאת צווי ירושה מהם יוכח כי התובעים 2 ו-3 הם יורשיו של המנוח מוחמד עלי מסעוד . ככל שיש יורשים נוספים בהתאם לצווים שיומצאו , יהא על התובעים לתקן את כתב תביעתם על ידי צירוף כלל היורשים לתביעה . באם לא יוגשו תוך המועד האמור צווי ירושה כמפורט לעיל , הבקשה תמחק". השאלה שיש לבחון היא האם במקרה דנן תוקן הפגם והומצאו צווי ירושה כפי שנדרש בהחלטת כב' השופט ח'טיב ? הוצגו בפניי שני צווי ירושה הראשון,צו ירושה של המנוח מוחמד עלי מסעוד חוגיראת (התובע 1). השני, צו ירושה של המנוח עבד מוחמד חוגיראת, הוא היורש של התובע 1 (ביחד עם 2 יורשים נוספים, פאטמה ועבדאללה) וכן החוליה המחברת את התובעים עם התובע 1. צווי הירושה שצורפו לכתב התביעה מעידים כי התובע 2 הוא אחד מיורשי המנוח מוחמד עלי מחמוד אשר נפטר לפני שנים רבות והוא על פי הנטען בעל הזכויות במקרקעין שביסוד התביעה. באשר לתובע 3 (חאלד מוחמד חגיארת) שהנו לטענת המשיבים בנו של התובע 2 (תובע 2 עודנו בחיים) נטען בס' 2 (ג) לכתב התביעה כך : "התובע מס' 3 מחזיק ומשתמש יחד עם בני משפחתו השונים בחלקה הידועה כיום כחלקה 12 גוש 12216 מאדמות ביר אלמכסור". כמו כן הוגשה בקשה לאישור בית המשפט על פי ס' 122 לחוק הירושה כי היורש יעמוד בדין לזכות המת מבלי הסכמת כל היורשים. באשר לשאר היורשים הם צורפו לתובענה כנתבעים/משיבים פורמאליים ועל כן סבורני כי החלטתו של השופט ח'טיב קוימה ועל כן יש לדחות את טענת העדר היריבות . דיון בטענת ההתיישנות/שיהוי מתי, לצורך תחילת מרוץ ההתיישנות, יכולים היו המשיבים לתבוע לראשונה את המבקשות? כאשר בית המשפט דן בטענת התיישנות בשלב המקדמי של סילוק על הסף, בוחן הוא תחילה האם על יסוד הנטען בכתב התביעה כשלעצמו, חלה התיישנות. המשיבים טענו לחלותו של החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות שכן לטענתם, לשכת רישום המקרקעין סירבה לאפשר למשפחה זכות עיון בתיק ההסדר בטענה להעדר זכות בחלקה ועל כן נטען כי ממועד שנתגלו להן העובדות המהוות את עילת תביעה מתחיל מרוץ ההתיישנות ( לטענתם , חלק מהעובדות נתגלו להן בכתב ההגנה ) . סבורני כי יש לדחות את טענת המשיבים בעניין זה שכן ס' זה דורש כי " נעלמו מן התובע עובדות המהוות את עילת התובענה מסיבות שאינן תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן" (הדגשה בקו שלי י.א). בנסיבות המקרה, משמדובר במקרקעין מוסדרים אשר רישום הבעלות בגינם גלוי לציבור, נראה כי מתחייבת המסקנה שהמשיבים יכלו לגלות עובדה זו בזהירות סבירה {ראה האמור בע"א 8995/03 עמותת אוהל יצחק נ' עמותת אוהל דוד ואח' ), ובמידה של סירוב (כפי שטענו, באופן מעורר תמיהה ) להתיר להם העיון , יכלו לעתור בעניין זה בנקל לבית משפט זה מזמן . לכך יש להוסיף את הנטען בס' 17 לכתב התביעה: " התובעים יטענו כי התובע מס' 1 התייצב בחלקתו ותבע את אדמתו ... והכל בהתאם להוראות שבהודעת ההתקדמות מיום 9.6.45 " . בס' 19 ו-20 לכתב התביעה נטען כי במפת סיקור השדה ובמפת בירור התביעות נמדדה והוסדרה חלקת התובע 1 אך הוא לא הוזמן לבירור התביעות וזכותו לא נרשמה ונשמטה וכי יש פגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין ומהווים עילה לתיקון הלוח שכן הם מהווים פגיעה בכללי הצדק הטבעי . אם כך מהאמור בכתב התביעה עצמו עולה כי התובע למעשה ידע על הליכי ההסדר ואף התייצב בסמוך לשנת 1945 בחלקתו לאחר שניתנה הודעת התקדמות, ותבע את אדמתו. לוח הזכויות לגבי המקרקעין נשוא התביעה פורסם כבר ב- 12.11.1947 וכבר ביום 24.12.47 נרשם הנציב העליון כבעלים של הקרקע ( ראה נסח רשמי היסטורי מצורף כנספח ב' לכתב ההגנה). אמנם התובע 1 לא הגיש תזכיר תביעה, לגבי החלקה דנן אולם , הוגש תזכיר תביעה של התובע 1 לגבי חלקה סמוכה לחלקה 12 (ראה ס' 13 לכתב התביעה) והיא נרשמה על שמו (ס' 11 א לכתב התביעה), ללמדך כי התובע ידע ידוע היטב כי מתקיימים הליכי הסדר בגוש דנן. כמו כן, על פי טענת הנתבעות עותק מלוח הזכויות של הגוש נשוא תביעה זו נשלח אל מוכתר כפר אעבלין ונתקבל אישור כי לוח הזכויות הומצא למוכתר ביום 17.10.47 ( נספח ה' לכתב ההגנה ). כל אלה יש בהם להביא לידי מסקנה כי התובע ידע על הליכי ההסדר ו/או יכול היה לדעת על הליכי ההסדר בזהירות סבירה והיה באפשרותו לפעול כנגד רישום לוח הזכויות אך הוא לא עשה דבר וישן על זכותו, ואין לו להלין אלא על עצמו . האמור לעיל , יפה כוחו אף לטענותיהם החלופיות של התובעים לשיפוי כספי בגין השבחת הקרקע. אני קובע על כן, כי טענת ההתיישנות בדין יסודה. איחור בהגשת הערעור התביעה דנן מהווה ערעור על לוח זכויות. ס' 88 לפקודת ההסדר קובע כי יש להגישה תוך 30 יום מיום הצגת לוח הזכויות -12.11.47 , מועד שחלף זה מכבר. המשיבים טענו להארכת מועד להגשת ערעור על לוח הזכויות לפי פקודת ההסדר על פי ס' 92 לפקודה ו/או לתיקון הפנקס על פי ס' 93 לפקודה . באשר לטענת האיחור בהגשת הערעור נטען ע"י המשיבים כי בית המשפט, לאחר שמיעת הוכחות, יצטרך להחליט אם יש בסיס להארכת המועד אם לאו, משום שלוח הזכויות לא פורסם כיאות במועד ובמקום הנכון , פקיד ההסדר לא הזמין את תובע 1 לבירור, לא ערך בירור תביעות ולא המציא שום החלטה לתובע 1 במצב זה בו נפלו פגמים בהתנהלות פקיד ההסדר אין לזקוף את מרוץ הזמן לחובת המשיבים. איני מקבל טענה זו. בידי בית המשפט היכולת להכריע טרם שמיעת הראיות, וזאת על פי המבחנים הקבועים בסעיף 92 לפקודה, האם יש מקום במקרה שלפניו להאריך את המועד להגשת ערעור אחרי חלוף המועד הקבוע בס' 88 לפקודה . ס' 92 לפקודת ההסדר קובע כך : "92 . ערעור לאחר המועד אחרי עבור המועד שנקבע בסעיף 88 לא תהיה זכות ערעור על החלטה של פקיד ההסדר שנרשמה בלוח הזכויות או בלוח החלוקה, אלא אם סבר בית המשפט, על פי בקשה שהוגשה אליו, אחת מאלה: (1) כי הוכחה עובדה חדשה שלא הייתה ידועה ולא יכלה להיות ידועה מקודם לצד המעוניין; (2) כי לרגל מחלה, קטינות, העדר מהארץ או מניעה דומה אחרת קופח אדם התובע זכות בלי שהיה בידו להביא את הדבר לידיעת בית המשפט קודם לכן". באשר לס"ק 92 (1) ולידיעת העובדות כבר קבעתי למעלה כי בזהירות סבירה יכול היה לדעת התובע על הליכי ההסדר וכי הוא ידע בפועל ועל כן לא מתקיימים תנאי ס"ק (1) . זאת ועוד, טענה זו נטענה באופן סתמי וכוללני ללא פירוט עובדתי ראוי כגון איזו עובדה לא הייתה ידועה ואימתי נתגלתה. באשר לס"ק 92(2) ולטענה כי התובע היה חולה מאוד ועל כן נמנע מהגשת ערעור, יש לדחות גם טענה זו שכן לבד מטענה בעלמא שאינה נסמכת בשום אסמכתא רפואית, לא הוכח חולי נטען זה, מה גם שמס' 8 לכתב התביעה עולה כי התובע המשיך והוסיף לעבד את הקרקע גם לאחר סיום הליך ההסדר. ראה לעניין זה ע"א 3250/00 - עזבון המנוח סלים חסארמה ז"ל נ' מדינת ישראל . פ"ד נז(1 )7: "כך גם אין זקנתו של המנוח בזמן הליך הסדר הזכויות מקימה למערער עילה מכוח סעיף 92 לפקודה...אף חולניותו הנטענת של המנוח אינה מקימה עילה לפי סעיף 92, שכן מתצהיר המערער עצמו עולה כי לא מנעה מהמנוח להוסיף ולעבד ברציפות את החלקות". הטענה לפגמים בהתנהלות פקיד ההסדר ס' 93 לפקודה קובע, כי אם בית המשפט שוכנע לאחר ההסדר כי רישומה של זכות בפנקס הושג במרמה או שזכות שהייתה בפנקס קיים הושמטה מהפנקס החדש, רשאי בית המשפט בכפוף לדין החל על התיישנות תובענות להורות על תיקון הפנקס. המשיבים טענו בס' 30 (ה) לכתב התביעה ובס' 18 (8)(ה) לתגובת התובעים, כי רישומה של הזכות הסותרת את זכות התובעים הושגה במרמה. בכתב התביעה לא הועלו טענות ממשיות באשר למרמה אלא טענות אלה נטענו באופן סתמי וכוללני (ראה ס' 30 ה, 30ו לכתב התביעה ) במיוחד היה מקום לפירוט עובדתי וראייתי מתאים כפי שנדרש בטענת מרמה. ראה לעניין זה האמור בע"א 681/88 עיזבון המנוח מוחמד סלים עבד אלג'ליל אבו אל היג'א נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 653, בעמ' 659: "עילת התביעה הנדונה הינה תרמית, בשלה טוענת התובעת יש לבטל את ההסדר. על הטוען לתרמית, ובייחוד בהקשר של ביטול הליכי הסדר ופסק-דין הסדר בעקבותיהם, להעמיד תשתית עובדתית מפורטת וברורה במישור הטיעוני, ולשאת בנטל הוכחה כבד במישור הראייתי. בהקשר זה נפסק "שטענת תרמית מהסוג הנדון לא מספיק שתיטען בעלמא. עליה להיות מפורטת ומבוססת, והנטל להוכחת טענה מעין זו עשוי להיות כבד יותר ממאזן ההסתברויות הרגיל הנהוג במשפטים אזרחיים". באשר להשמטת זכות מפנקס נטען כי ברישום לוח הזכויות נשמטה זכותו של התובע 1 מלוח הזכויות שכן לטענת התובעים במהלך ההסדר סומנו חלקיהם בחלקה 12 כחלקה נפרדת ועצמאית ( בתרשים המדידה , במפת הביקורת , במפת סיקור השדה ובמפת בירור התביעות ). כמו כן נטען כי בדף שסופח לתזכיר התביעה של הנציב העליון לפיו , עוזר פקיד ההסדר ממליץ על נתינת בעלות על חלקה זמנית 12216/27 בתנאי תשלום בדל מתל ( נספח ט' לכתב התובענה ). ראשית , יש לומר כי, פקיד ההסדר לא קיבל את המלצת עוזרו . שנית, טענה זו כי החלקה נשוא תביעה זו נרשמה כחלקה עצמאית במדידות קודמות מחדדת את המסקנה כי היה על התובע לפעול לאחר פרסום לוח הזכויות, וכאמור, הוא לא עשה דבר . זאת ועוד, הלכה היא כי השימוש בסעיף 93 לפקודה, כדי לתקן את הרישום, צריך להיעשות לעתים רחוקות ובמקרים נדירים. זאת, מאחר שהוא מהווה יוצא מן הכלל של מעשה בית דין, העלול לערער את בטחון הזכויות במקרקעין אשר ההסדר מיועד להשיגו (ראה לעניין זה ע"א 8995/03 - עמותת אהל יצחק נ' עמותת אהל דוד לצרכי דת ו-9 אח' ואח' ). נמצא כי סעיף 93 לפקודה פורש לאורך הפסיקה באופן מגביל ביותר, וזאת כדי להגשים את מטרת סופיות הרישום. כך נקבע כי אי ידיעה על קיום הליכי הסדר איננה עילה לתיקון הרישום (ע"א 518/86 אבו סולב ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' פד' מב (4) 518) וכי רשלנות של פקיד ההסדר אף היא איננה עילה לתיקון. (ע"א 4415/90 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח מוחמד נימר בכר, פד' מו (5) 200, 205). ואף טעות של פקיד ההסדר אין בה כדי לבסס עילה לתיקון לוח הזכויות (ע"א 72/89 ג'ורג' פרח פרטול נ' ע' ראגי נויסר ואח', פד' מה (4) 7). תיקון פנקס המקרקעין על-פי העילות המנויות בסעיפים 97-92 לפקודה מצומצם, שכן העילות חורגות מעקרון הסופיות המשתמע מסעיף 81 לפקודה, אך האפשרות לתבוע על פיהן אינה מוגבלת בזמן, למעט ההגבלה הרגילה על-פי חוק ההתיישנות. (ראה ע"א 3250/00 - עזבון המנוח סלים חסארמה ז"ל נ' מדינת ישראל . פ"ד נז(1), 7). משמע גם השימוש בעילות המנויות בס' 95-97 לפקודה ( תיקון טעות סופר, תיקון עקב השמטת זכות , תיקון הפרשי מדידות ) צריך להיות מצומצם ובמקרים חריגים. כמו כן, אף עילות אלה כפופות לדיני ההתיישנות ומשחלף המועד במקרה דנן התיישנו הן . חוק החכרת מקרקעין התובע אף טען לחלותו של חוק החכרת מקרקעין התשי"ט - 1959 (להלן:- "החוק"), אזכיר כי גם חוק זה כפוף לדיני ההתיישנות הכלליים ועל כן עילת התביעה מכוח חוק זה התיישנה אף היא . כמו כן ס' 5 לחוק קובע כי: "היו המקרקעין משמשים למחזיק ביום הקובע מקור עיקרי למחייתו ולמחיית בני ביתו ואין לו מקרקעין אחרים כדי מחייתם , רשאי הוא לבקש שיוחכרו לו מקרקעין כדי מחייתו ומחיית בני ביתו ". למיותר לציין כי שאלת קיומה של עילת תביעה בשלב זה נבחנת לא על פי ראיות אלא על פי הטענות המפורטות בכתב התביעה, כך על פי תקנה 100 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984. בעניינו, לתובעים מקרקעין אחרים בשפרעם (כך נטען מפורשות בס' 10 לכתב התביעה) ועל כן, ס' 5 לחוק אינו חל עליהם כלל וכלל , והם אינם זכאים ליהנות מזכות המוענקת לפיו. סוף דבר לאור האמור, יש לדחות את התביעה על הסף. התובעים ישלמו לנתבעים מס' 1-2 שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ ומע"מ. ערעורלוח הזכויות (במקרקעין)