להלן סקירה קצרה בנושא שיקולי צדק במשפט: בענפי המשפט הפרטי תופסים שיקולי צדק מקום מרכזי. כך, למשל, קובע סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979 כי בית המשפט רשאי לפטור זוכה מהשבה אם ראה נסיבות "העושות את ההשבה בלתי צודקת". סעיף 132(א) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב - 1972 קובע כי "על אף קיומה של עילת פינוי רשאי בית המשפט לסרב לתת פסק דין של פינוי אם שוכנע שבנסיבות העניין לא יהא זה צודק לתתו". בדיני הנזיקין נקבעים דמי ההשתתפות בין מעוולים במשותף לפי מבחני "הצדק והיושר" (סע' 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 מסמיך את בית המשפט לפטור צד מחובת ההשבה, במקרה של חוזה בלתי חוקי, "אם ראה שמן הצדק לעשות כן". סעיף 14(ב) לאותו חוק מסמיך את בית המשפט לבטל חוזה שנפלה בו טעות שלא הייתה ידועה לצד השני, "אם ראה שמן הצדק לעשות זאת". כך גם סעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970, אשר קובע סיג לתרופת האכיפה, שעה ש"אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין". ואלה רק דוגמאות. בית המשפט צריך לשאוף, גם ביושבו כבית משפט של פשיטת רגל, להגיע לפתרון הצודק, בנסיבות העניין. אמנם, "צדק" לאחד יכול שיהיה "אי צדק" לאחר או לחברה; "צדק" כלכלי-חברתי בחברה אחת יכול להיתפס כ"אי צדק" בחברה אחרת. חרף קושי זה לא יכול בית המשפט להשיל מעליו את החובה להפעיל שיקול דעת להשגת צדק משפטי, המתבסס על עקרונות יסוד. שעה שעקרונות היסוד מתנגשים בינם לבין עצמם, יש לפתור את הסתירה על ידי איזון ראוי בין הערכים המתנגשים. פתרון צודק משמעותו, לעיתים, אף לנהוג לפנים משורת הדין, כמאמר חז"ל: "לא נחרבה ירושלים אלא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא לפנים משורת הדין" (בבא מציעא, ל,ב). ככלל, שעה שהכרעה בסכסוך בין שני פרטים (למשל: נושה וחייב) תפגע באחד מהם, הפתרון הצודק הוא הפתרון של "הרע במיעוטו", מעין מאזן נוחות, או, אם נרצה, "מאזן צדק", והנה שבנו והגענו של אותו איזון אינטרסים. שיקולי צדק