האם ויכוח בין נהגים שהסתיים בתקיפה מהווה תאונת דרכים ?

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם ויכוח בין נהגים שהסתיים בתקיפה מהווה תאונת דרכים: 1. בפני בקשה לדחות את התובענה על הסף אשר הגיש המשיב מס' 1 נגד המבקשת ולחייבו בהוצאות, שכן העובדות כפי שהן עולות מכתב התביעה עצמו לא מגלות עילת תביעה לפי חוק לפיצויי נפגעי תאונת דרכים (להלן החוק). 2. המשיב מס' 1(התובע) הגיש תובענה נגד המבקשת ונגד משיב 2 אשר לדעתו נגרמו לו נזקים כתוצאה מתאונות דרכים כמשמעותה בחוק, לחילופין הנזקים נכנסים לגדר עילת תקיפה לפי פקודת הנזיקין ויש לחייב משיב 2 לפצותו על נזקיו. 3. בישיבת בית המשפט מיום 13.7.97 שמעתי טענות הצדדים שהגישו סיכומים בכתב ועלי איפוא להחליט באם כתב התביעה בניסוחו, משתית עילות תביעה נגד המבקשת ומשיב מס' 2 כטענת ב"כ משיב 1. 4. בסעיף 3(א) לכתב התביעה מציין ב"כ התובע את עובדות המקרה כדלקמן: "בתאריך 24.1.94 בשעה 30: 18 ובסמוך לכך נהג התובע במכונית ברחוב קהילת אודסה בת"א והתפתח סכסוך על זכות קדימה בכביש הצר שבין התובע לנתבע 2. נתבע 2 תקף את התובע בעת שהתובע היה במכונית, גרר את הובע החוצה ופצעו (להלן התאונה). 5. בסעיף 10 לכתב התביעה נטען כדלקמן: "לחילופין, ובמידה שיקבע שתאונה אינה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הנ"ל, יטען התובע כי התאונה הינה תקיפה ועוולה כמשמעות בסעיף 23לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) וכי נתבע 2חייב בפיצוי התובע עפ"י העילות הקבועות בפקודה". 6. המצב המשפטי - האם מדובר בתאונת דרכים א. סעיף 1לחוק נפגעי תאונות דרכים מגדיר תאונת דרכים כדקלמן: "תאונת דרכים - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה יראו בתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב ובלבד שבעת השימוש וכאמור לא שינה הרכב את יעודו המקורי ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי". 7. פסק דין המנחה בפירוש ההגדרות הנ"ל הינו ללא ספק, פסק דינו של כב' הנשיא השופט ברק ברע"א 8061/95 עוזר יצחק נגד אררט (פד"י נ(3) 532) פסק דין זה ניתן בהרכב מיוחד של 7 שופטים ומהווה מורה דרך לפירוש ההגדרה של תאונת דרכים. 8. כב' השופט ברק מציין בפסק הדין הנ"ל את שינוי הגישה שחלה בפירוש הגדרה של תאונת דרכים ואלה דבריו: "אף שסברנו בעבר כי תכליתו של חוק הפיצויים הינה לתת פיצויים בגין נזקי גוף ששימוש ברכב "בתור שכזה" כלומר על פי יעודו, גרם לנפגע, הרי עתה עלינו לתת ביטוי לתכלית התעבורתית החדשה אשר מונחת ביסודו של תיקון 8, אל לנו להיצמד לפסיקתינו - גם אם היו נכונות לשעתן - אשר שוב אינן משקפות את ההסדר התחוקתי החדש, לא את רצוננו אנו מבטאים אלא רצון החוק". 9. פסקי הדין עליהם מסתמך ב"כ התובע בסיכומיו מתעלמים לחלוטין מתיקון מספר 8והגדרת תאונת דרכים וכן מתעלמים מדבריו של כב' הנשיא ברק לעיל שאין להצמד לפסיקה הקודמת ויש לתת פירוש למושג תאונת דרכים בהתאם להסדר התחוקתי החדש. 10. יש לבחון כל מקרה ומקרה בהתאם להגדרה הנ"ל ולשלבים של בחינת האירוע ולשלבים כפי שנקבעו בפסק הדין עוזר, דהיינו באם מקרה מסויים נכנס להגדרה הבסיסית או לחזקות החלוטות שנקבעו בהגדרה לרבות החזקה החלוטה הממעטת המוציאה את האירוע מתחום ההגדרה של תאונת דרכים. 11. מקרה זה הנו מקרה ברור שנכנס לחזקה החלוטה הממעטת ובה נקבע כדלקמן: "אולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי". 12. מתוך עיון בכתב התביעה ובמסמכים שצורפו ברור כי הנתבע מס' 2 הורשע במשפטו הפלילי בת"א 2405/95 בעבירה של תקיפה, עבירה שיש בה יסוד של כוונה פלילית גם לפי תיאור העובדות בסעיף 3לכתב התביעה ברור כי הנתבע תקף את התובע במתכוון וגרם לתובע נזק גוף ועל כן המעשה נכנס לגדר החזקה החלוטה הממעטת של החוק ולא מדובר בתאונת דרכים. 13. לאחר שקבעתי כי האירוע נכנס כאמור לחזקה וחלוטה הממעטת, אין יותר צורך לדון בשאלה באם המקרה נכנס לגדר ההגדרה הבסיסית דהיינו באם הנזק נגרם עקב שימוש ברכב למטרות תחבורה. 14. עילת תביעה לפי פקודת הנזיקין א. התובע מציין בסעיף 10לכתב התביעה טענה חילופית לפיה התאונה הינה תקיפה ועוולה כמשמעותה בסעיף 23לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) וכי נתבע 2(משיב 2) חייב לפצות את התובע לפי פקודת הנזיקין וזאת במידה ובית משפט יקבע שלא מדובר בתאונת דרכים. ב. על בקשה זו חזר ב"כ התובע בסיכומיו. ג. ב"כ משיב 2מבקש לדחות את התביעה נגד שולחו גם לפי עילה זו שכן לא צרף התובע חוות דעת רפואית או תעודת רופא לביסוס נזקיו כמצוות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי אשר קובעת כדלקמן: חוות דעת רפואית 127- "רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות (נוסח חדש) (להלן חוות הדעת) אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו". ד. תקנה 127 הנ"ל דורשת מהתובעת לצרף חוות דעת רפואית לשם הוכחת תביעתו, אלא אם החליט בית המשפט לפטור אותו מלעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו. בית המשפט לא יעשה כן מיוזמתו, אלא אם כן הוגשה בקשה מתאימה המציינת את הטעמים המיוחדים עליהם מתבסס התובע. ה. במקרה זה לא הוגשה כל בקשה ועל כן כתב התביעה כפי שהוגש ללא צירוף חוות דעת של מומחה או תעודת רופא לא יאפשר לתובע להוכיח את נזקיו ואינו מגלה עילה ודין התביעה להמחק. (ראה תקנה 137 לסד"א). ו. תקנה 127 היא תקנה המחייבת את התובע לצרף חוות דעת של מומחה או תעודת רופא לפי סעיף 24 לפקודת הראיות שיש להם משקל ראייתי לתחילת שמיעת ראיות על נזק רפואי עליו טוען התובע, הנזק המפורט בכתב התביעה לא ניתן להוכחה ללא תעודת רופא או חוות דעת רפואית ומוטב והתובע יגיש תביעה חדשה מסודרת בהתאם לתקנות. 15. לאור האמור לעיל אני קובע כדלקמן: א. האירוע כפי שמתואר בכתב התביעה לא מהווה תאונת דרכים לפי החוק ועל כן אני מוחק התביעה נגד שני הנתבעים לפי עילה זו. ב. התובע לא צרף חוות דעת רפואית או תעודת רופא בניגוד ל... 127 לסד"א ועל כן אני מחליט למחוק את התביעה נגד נתבע 2המבוססת לפי פקודת הנזיקין. ג. אני מחייבת התובע (משיב 1') לשלם לכל אחד מהנתבעים (המבקשת ומשיב 2) הוצאת ביהמ"ש 500 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. תקיפההכרה בתאונת דרכיםויכוחשאלות משפטיותתאונת דרכיםאלימותמשפט פלילי