חילוט עירבון בגין צו מניעה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חילוט עירבון בגין צו מניעה: זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי) מיום 19.11.2011, בה הורה בית המשפט לחלט עירבון אותו הפקידה המבקשת כתנאי למתן צו מניעה זמני שנתבקש על ידה, וזאת לאחר שבסופו של יום בוטל אותו הצו. אלה הן העובדות והטענות העיקריות הצריכות לעניין: 1. בחודש אוקטובר 2010 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה על דרך של המרצת פתיחה נגד המשיבים, בה טענה כי משכנתא שהייתה רשומה לטובתה במקרקעין בפתח-תקווה נמחקה מבלי ששולמה לה תמורה על כך, וכן כי נעשו פעולות תוך מרמה וזיוף מצד חלק מן המשיבים. טרם הגשת התביעה עתרה המבקשת למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד שעניינו, בין היתר, איסור על ביצוע כל דיספוזיציה במקרקעין. בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא י' זפט) נעתר לבקשה והתנה את מתן הסעד בהפקדת עירבון בסך של 75,000 ש"ח וכן התחייבות עצמית. המשיבים 8-9 הגישו בקשה להגדלת העירבון שהפקידה המבקשת ולחלופין להפקדת "ערבות מספקת אחרת להנחת דעתו של בית המשפט", בטענה כי נגרמים להם נזקים כבדים בעקבות צו המניעה הזמני. בהחלטתו מיום 14.3.2011 נעתר בית המשפט (כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי) לבקשה וקבע, בין היתר, כי: "במקרה דנן, לאור הנסיבות שהשתנו, אף אני סבורה כי ראוי לשנות מהחלטתו של בית המשפט ולחייב את המשיבה בהפקדת ערובה, בנוסף לעירבון. על המשיבה להפקיד ערבות בנקאית אוטונומית בסכום של 250,000 ש"ח, כתנאי להמשך קיומו של צו המניעה הארעי, שניתן במעמד צד אחד." 2. ביום 12.7.2011, כתשעה חודשים לאחר הגשת הבקשה למתן הסעד הזמני ובעוד ההליך העיקרי תלוי ועומד, הורה בית המשפט בהחלטה מנומקת על ביטולו של הסעד הזמני שניתן. המבקשת מצידה עתרה לעיכוב ביצוע ההחלטה, וביום 18.7.2011 קיבל בית המשפט (כב' סגן הנשיא י' זפט) את הבקשה בתנאי שיופקד עירבון בסך של 10,000 ש"ח. כמו כן הורה בית המשפט על הגשת תגובות וקבע כי התיק יובא בפני כב' השופטת אבניאלי להחלטתה. בהתאם לכך, ביום 21.8.2011 ניתנה החלטת השופטת אבניאלי הדוחה את הבקשה להותיר את הצו הזמני על כנו, ועל כך הגישה המבקשת בקשה למתן רשות ערעור לבית משפט זה וכן בקשה למתן סעד זמני שנדחו בהחלטת כב' השופטת מ' נאור מיום 11.9.2011 (רע"א 6107/11). בהמשך לביטולו של הסעד הזמני, הגישו המשיבים 8-9 לבית משפט קמא בקשה לחילוט העירבון, שעמד לדבריהם על סך של 335,000 ש"ח (עירבון בסך 75,000 ש"ח שהטיל כב' סגן הנשיא זפט, בצירוף ערבות בנקאית בסך של 250,000 ש"ח שהוטלה בהחלטה מיום 14.3.2011 ובצירוף הסך של 10,000 ש"ח שהוטל כתנאי לעיכוב הביצוע כאמור). בהחלטתו מיום 19.11.2011 הורה בית המשפט על חילוט העירבון, בזו הלשון: "לאחר עיון בתגובת המשיבה (התובעת), שרובה ככולה מהווה חזרה על עובדות התביעה, אני קובעת כי הערבון יחולט כמבוקש. יודגש, כי מדובר בערבון שהופקד כתנאי למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, אשר בוטל וההחלטה על ביטולו אושרה בבית המשפט העליון." בהקשר זה יוער, כי בהחלטה מיום 17.1.2012 קבעה כב' השופטת אבניאלי: "אין לכרוך את חלוט הערבויות, שהופקדו כתנאי למתן צו המניעה הארעי, עם חלוט הערבון שהופקד כתנאי לעיכוב ביצוע ההחלטה, עפ"י כב' סג"נ זפט." להשלמת התמונה יצוין עוד כי ביום 7.2.2012 הגישה המבקשת לבית משפט קמא בקשה למחיקת התובענה מן הטעם שניהול ההליך הסב לה הוצאות רבות. המשיבים התנגדו לבקשה וטענו כי בנסיבות העניין המסלול הנכון הוא דחיית התובענה חלף מחיקתה, וביום 15.2.2012 ניתן פסק-דין הדוחה את התובענה.  3. הבקשה שבפניי מופנית נגד החלטתו של בית המשפט מיום 19.11.2011 המורה, לדברי המבקשת, על חילוט העירבון בסך של 335,000 ש"ח. המבקשת מלינה על כך שבית המשפט לא דן בתנאים הקבועים בדין לחילוט עירבון ולא נימק את החלטתו, ועוד היא טוענת כי לא התקיימו התנאים לחילוט כאמור. המשיבים 8-9 סבורים, מצידם, כי דין הבקשה להידחות שכן החלטתו של בית המשפט בדין יסודה. 4. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, על נספחיהן, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. טרם שאדרש לבקשה לגופה, אציין כי אין להתעלם מכך שלאחר שהוגשה הבקשה דנן הסתיים ההליך בבית משפט קמא וניתן פסק הדין הדוחה את התובענה (בלא שהמבקשת עדכנה את בית המשפט על כך). ראיתי לציין התפתחות זו נוכח ההלכה הנוהגת עמנו ולפיה מקום שבו בעל דין עותר לרשות ערעור על החלטת ביניים בהליך מסוים ובטרם הינתן החלטה בבקשה זו ניתן פסק דין סופי בתובענה על ידי הערכאה המבררת, כי אז החלטת הביניים נבלעת בו, והדרך להשיג עליה תהא באמצעות הגשת ערעור על פסק הדין (ראו: ע"א 476/90 מיטב הנדסה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(4) 411, 416 (1992) (להלן: עניין מיטב); רע"א 4385/04 פרוך נ' בית החולים מקאסד, פיסקה ג(1) ( 21.8.2007) (להלן: עניין פרוך);  בר"מ 7911/07 ורד בר גינון ופיתוח בע"מ נ' המועצה המקומית אבן יהודה, פיסקה 5 ( 22.10.2007)). יחד עם זאת, נוכח העובדה כי המשיבים 8-9 לא העלו בפניי כל טענה בעניין זה וכן מטעמי צדק ומשהגעתי למסקנה כי יש לקבל את טענות המבקשת, לא ראיתי מקום לדחות את הבקשה דנן על הסף בנסיבות המקרה דנן (ראו והשוו: עניין מיטב; עניין פרוך). החלטתו של בית משפט קמא מיום 19.11.2011, בה הורה על חילוט העירבון, אינה מנומקת דיה ולא צוין בה האם בקשת החילוט שהגישו המשיבים 8-9 עומדת בתנאים לחילוט עירבון הקבועים בתקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. זאת ועוד. אף שהדבר לא עלה מטענות המבקשת, אני סבורה כי מן הראוי שבית משפט קמא יבהיר האם הורה על חילוט הסכומים כמקשה אחת (הסך של 75,000 ש"ח בצירוף הסך של 250,000 ש"ח), וזאת בשים לב לאמור בהחלטתו מיום 14.3.2011 ולהבחנה הקיימת בין ערבות לעירבון והכל כמצוות תקנה 371 כאמור, ועל-פי הקריטריונים שהותוו בפסיקה בעניין זה (ראו רע"א 9308/08 אלול נ' רביב ( 21.4.2009)). 5. סיכומם של דברים, הערעור מתקבל במובן זה שהתיק יוחזר לבית משפט קמא, להנמקת החלטתו ולבדיקת הסוגיות האמורות לעיל. אין צו להוצאות. חילוטערבוןצוויםצו מניעה