בדיקת מיפוי עצמות מיום 26.8.1999 העלתה "סקראליזציה של L5" (עמוד שדרה מותני). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סקרליזציה של l5: 1. התובעת, ילידת 25.1.1981, נפגעה בתאונת דרכים ביום 26.7.1998. אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל.   2. הפגיעה א. התובעת נפגעה בצווארה וגבה אך למעט רגישות בגב עליון ובגב תחתון, לא נמצא כל ממצא פתולוגי והתובעת שוחררה, בלא שאושפזה, עם המלצות לצווארון רך, אנלגטיקה ומעקב אורתופדי בקופת חולים.   ב. התובעת היתה באי כושר עד יום 5.9.1998.   ג. התובעת הופנתה לטיפולי פיזיוטרפיה ורפואה משלימה והומלץ לה על שימוש במדרסים.   ד. בדיקת מיפוי עצמות מיום 26.8.1999 העלתה "סקראליזציה של L5" (עמוד שדרה מותני).   ה. ד"ר לוינקופף, אשר נתמנה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה מצא כי: "בבדיקת עמוד שדרה צווארי הגבלה קלה ביישור וכיפוף עמוד שדרה צווארי, שאר מישורי טווח התנועה תקינים, ללא עדות לקיפוח נוירולוגי. בדיקת עמוד שדרה מותני תקינה מבחינת טווח התנועה ואין עדות לקיפוח נוירולוגי. בדיקת מיפוי עצמות מתאריך 28.12.00 מדגימה עקמת מתנית קלה ללא קליטת יתר לכל אורך עמוד השדרה. בדיקת CT של עמוד שדרה מותני מתאריך 26.8.98 - תקינה. לאור האמור לעיל ועל סמך קובץ התקנות 2533 של המוסד לביטוח לאומי, הנני מעריך את דרגת נכותה של הנ"ל בשיעור 2% בגין ההגבלה בטווח תנועות עמוד שדרה צווארי לפי סעיף 37(5)א באופן חלקי ומותאם, לנ"ל לא נותרה כל נכות בעמוד שדרה מותני בגין התאונה הנדונה".   ו. ד"ר לוינקופף לא נשאל שאלות הבהרה ולא נחקר על חוות דעתו ועל כן נותרה זו בלתי מעורערת.   3. נזקים מיוחדים א. הפסד השתכרות 1. התובעת נפגעה כתלמידת תיכון במגמת ניהול חשבונות ממוחשב" וסיימה לאחר התאונה וקיבלה תעודת מנהל חשבונות סוג ב'. התובעת המשיכה לימודיה לשנת י"ג וסיימה מסלול חשבונאי בכיר. התובעת ממשיכה לימודיה וגם כיום לומדת קורס חשבונאי בכיר במכללה למינהל ועובדת בפועל כמנהלת חשבונות.   2. לטענת התובעת נגרמו לה הפסדי שכר החל ממועד תחילת עבודתה באוקטובר 2000 כיוון שבשל מגבלותיה נמנע ממנה לעבוד שעות נוספות.   3. כדין טוען ב"כ הנתבעים כי נזק מיוחד יש להוכיח. אשר למידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי, ההלכה היא כי: "תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתימטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע - התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה... כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת מנסיבות העניין... על כן, באותם מקרים בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי" (הדגשה שלי - מ.ש.) (ציטוט מע"א 355/80 אניסמוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד ל"ה (2) 800, 809 בע"א 605/88 תבורי ביח"ר למשקאות קלים בע"מ ואח' נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ ואח', פ"ד מ"ה (2) 10-11). התובעת לא המציאה אישור מעביד כי ניתן לעבוד במשרתה שעות נוספות ואפילו לא טרחה לצרף תלושי שכר בכלל ובשנת 2000 בפרט כדי להוכיח כי אכן בפועל אינה עובדת שעות נוספות. בטופס 106 לשנת 2001 המעיד על גובה השכר בלבד, אין די כדי להוכיח הפסד השתכרות.   ב. הוצאות 1. התאונה היתה תעודת עבודה כמשמעה על פי דין ותביעת התובעת למל"ל נדחתה בשל אי המצאת אישור משטרה, דו"ח מיון, טופס 295ג ודף מעביד. אלמלא הפרה התובעת חובתה להקטנת נזקיה, היה המוסד לביטוח לאומי נושא בכל הוצאותיה הרפואיות לרבות נסיעות לקבלת הטיפולים. בנסיבות אלה, אין הנתבעת חבה בפיצוי התובעת בגין הוצאותיה שיכלו להחסך.   2. מאחר והתאונה היתה כאמור, תאונת עבודה כמשמעה והתובעת יכלה לפנות למל"ל לקביעת נכותה בלא תשלום, אין הצדקה להשית הוצאות המומחה על הנתבעת.   ג. עזרת צד ג' התובעת היתה באי כושר פחות מחודש וחצי ולא היתה במצב סיעודי ועל כן גם אם נעזרה באמה סמוך לתאונה, לא חרגה עזרה זו מהמקובל ביחסי משפחה תקינים ועל כן אינה ברת פיצוי. וכאמור בע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד ל"ד(3) 580, 588: "לא היה מקום לפסוק פיצוי לאביו של המערער כמיטיב, בקשר לטיפול בבנו בעת מחלתו בעקבות התאונה, משלא השתכנע בית המשפט כי הדבר היה מעבר לדאגת אב לבנו וכי נגרם בגין נזק ספציפי".   4. נזקים כלליים א. הפסד השתכרות לתובעת נותרה כאמור נכות בשיעור 2% בלבד בגין הגבלה קלה בכיפוף וישור עמוד שדרה צווארי בלבד כששאר התנועות תקינות והמשיכה, כמפורט לעיל, במסלול המקצוע בו החלה לפני התאונה, וכאמור בע"א 286/89 קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") (לא פורסם) מפי כב' השופט אור: "אמת כשאין לביהמ"ש נתונים הולמים אחרים לקביעת כושר הפסד ההשתכרות, רשאי ביהמ"ש לחשב הפסד זה עפ"י שיעור אחוז הנכות לצמיתות של התובע עקב התאונה, כמשקף את שיעור הפסד כושר ההשתכרות. אך במה דברים אמורים? כשהנכות והמגבלות הרפואיות שבעקבותיה, אכן מגבילים את כושר ההשתכרות, ויש בהן ללמד לכאורה על גובהו של ההפסד. השאלה אם כך היא, תלויה בטיבה של הנכות, טיב התעסקותו של התובע ומידת הסתגלותו של התובע לעבודתו על אף נכותו שיקולים כיוצ"ב הקשורים בכושר השתכרותו על אף מומו... השאלה היא האם בפועל מגבילה נכותו, או עתידה להגביל, את כושר השתכרותו. ואם כן - האם ההגבלה, עפ"י הראיות או אומדנת ביהמ"ש, היא בשיעור הדומה לשיעור הנכות. ברי, שקורותיו של התובע מיום התאונה ועד מועד פסה"ד יש בהם להשליך וללמד בדבר קיומה או אפשרות קיומה של הגבלה כזו" (הדגשה שלי - מ.ש.)   לאור האמור לעיל, ומשלא הוכח הפסד בפועל נראה לי לנכון לפצותה עבור הפגיעה בכושר ההשתכרות בסך 10,000 ₪.   ב. עזרת צד ג' לכאורה אין נכות כמפורט לעיל מצדיקה הזקקות לעזרה אך התובעת בת 21 ומאחר והעתיד מי ישורנו, ויתכן ונכותה תפגע מידי פעם ביכולתה לבצע עבודות הבית הקשות, נראה לי לנכון לפצותה עבור העתיד בסך 5,000 ₪.   5. כאב וסבל מבחינה משפטית צודק המערער בטענתו, שביהמ"ש היה מוסמך לפסוק לו פיצויים כאמור בתקנה 2 (ב) הנ"ל (למרות שנקבעה נכות בשיעור 5% בלבד - מ.ש.). אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה זו. סעיף 2 (ב) קובע את מקסימים הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על ביהמ"ש לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם עפ"י נסיבותיו של הענין הנדון לפניו (ע"א 583/89 כראדי נ' דן ואח', פ"ד מ"ה (3) 133, 135). תקנה 2(ב) מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א) לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני. ככל חריג להוראת חוק מהותית, יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום" (ע"א 284/88 גבאי ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מ"ו (4) 837, 842).   בענייננו, כשהתובעת לא אושפזה, לא נגרם לה שבר, היא לא נזקקה לטיפולים חודרניים למעט זריקות והיתה באי כושר כחודש וחצי בלבד, אין הצדקה למכסימום הפיצוי על פי תקנה 2(ב) לתקנות הפלת"ד (חישוב נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976. נראה לי לנכון לפצותה בסך 5,000 ₪.   6. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת הנתבעת לשלם לתובעת 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, וכן אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.   7. לא נותר לי אלא להתנצל בפני הצדדים על שנשמט ממני הצורך ליתן פסק הדין במועד.   8. הגזברות תגבה אגרה על פי תקנה 6(ב)(3) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987.עמוד השדרהתאונת דרכיםחוליות